השאלה המרכזית העומדת להכרעתנו במסגרת תובענה זו, וכפי שנוסחה בהחלטת בית הדין מיום 27.05.08 , הינה, האם התקיימו במקרה המונח בפנינו העילות לביטולו של הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים ואשר ניתן לו תוקף של פסק דין ביום 22/4/01 בתיק עב' 1247/99. להלן העובדות הרלוונטיות: 1. התובע, מר יוסף גולדשטיין, שימש כמרצה באוניברסיטת חיפה (להלן "הנתבעת" או "האוניברסיטה") מאז חודש אוקטובר 1984 ועד לסוף חודש ספטמבר 1999, עת פוטר. 2. ביום 01.09.99, נשלחה לתובע הודעה כי העסקתו באוניברסיטה תסתיים ביום 30 בספטמבר 1999 בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורין. כן נאמר לתובע, כי האוניברסיטה תשחרר לזכותו את יתרת כספי התגמולים שנצברו לזכותו בקופת הגמל "תמר" (חלק עובד+חלק מעביד). עוד קודם לכן, בחודש מרץ 99', לאחר שהאוניברסיטה קיבלה הודעה כי על הכספים שבקופת הגמל "תמר" הוטלו עיקולים על ידי נושיו של התובע, שלחה הנתבעת הודעה לקופה כי על פי הסכם הפנסיה המיוחד החל על חברי הסגל האקדמי באוניברסיטת חיפה הכספים בחשבון הם כספי האוניברסיטה ומשוחררים על פי הוראות האוניברסיטה, ולפיכך אינם ברי עיקול בשלב זה. (צורף כנספח יט' לכתב התביעה). 3. התובע לא השלים עם פיטוריו מהאוניברסיטה, והגיש בקשה לצו מניעה זמני למניעת פיטוריו (בש"א 5987/99) וכן תביעה עיקרית (עב 1247/99) לזכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו אצל הנתבעת וסיומה. ביום 23.09.99, קבע כב' הש' גוטמכר בבקשה לצו המניעה הזמני, כי לאור התחייבותה של האוניברסיטה "להחזיר את הגלגל אחורנית" אם יזכה התובע בתביעתו העיקרית, אין הוא נותן צו מניעה בבקשה הזמנית וכי ברורן המלא של הטענות העובדתיות יעשה ממילא בדיון שבתביעה העיקרית (נספח יד' לכתב התביעה). 4. במהלך הדיון בתביעה העיקרית הגיעו הצדדים להסכמה, וביום 22.04.01 ניתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה שנערך בין הצדדים. וזו לשונו של הסדר הפשרה: "1. הצדדים מתכבדים להודיע לביה"ד הנכבד כי הגיעו להסדר מוסכם כדלקמן: 2. התביעה תידחה ללא צו להוצאות. 3. לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעותיו, דרישותיו וטענותיו נגד האוניברסיטה, לרבות אלה שנכללו בכתבי הטענות מטעמו בתיק זה, התובע יקבל את תנאי הפרישה שפורסמו במסמך נספח א' המצ"ב. 4. בחתימתו על מסמך זה, ד"ר גולדשטיין מאשר כי ביצוע הסדר זה ממצה באופן סופי ומוחלט את כל תביעותיו, ודרישותיו וטענותיו כלפי האוניברסיטה, ואין לו ולא תהיינה לו כלפי האוניברסיטה ו/או עובדיה ו/או מורשיה ו/או הפועלים מכוחה או מטעמה. כולם יחד ו/או כל אחד מהם לחוד. בין במישרין ובין בעקיפין, כל תביעות ו/או טענות ו/או דרישות מכל מין וסוג שהוא, בין בגין עבודתו באוניברסיטה, בין בגין סיום עבודתו באוניברסיטה ובין בגין כל עילה אחרת הנוגעת לדיני עבודה, וכי ד"ר גולדשטיין מוותר ונותן הודאת סילוק גם לגבי כל סכום המגיע לו, אם מגיע לו, כפיצויי פיטורין, עפ"י סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים. 5. הצדדים מאשרים ומתחייבים, בחתימתם על מסמך זה: א. לשמור את עצם קיומו ואת תוכנו של מסמך זה בסודיות מוחלטת, לא לגלות את תוכנו ואת עצם קיומו לאיש ו/או לעשות שימוש כלשהו במסמך זה, ולא להעבירו לידי אדם אחר כלשהו. ב. ד"ר גולדשטיין מאשר ומתחייב כי הוא חתם על מסמך זה מרצונו החופשי וללא כל כפיה, לאחר שקרא אותו, נועץ בעורך דינו והורה לו לשמור על סודיות מוחלטת כאמור בס"ק א' לעיל, והבין את משמעותו ונפקותו של מסמך זה במלואו. 6. הצדדים מבקשים כי כב' ביה"ד: א. יתן תוקף של פסק דין להסדר מוסכם זה כפסק דין בתיק עב 1247/99, ללא צו להוצאות. ב. ויורה על ביטול הדיון הקבוע בתיק זה ליום 22.4.2001, שהתייתר". 5. בנספח א' להסכם, המוזכר בסעיף 3 להסכם לעיל, להלן : "תנאי הפרישה", נכתב: "הסדר פנסיה מיוחד על פי המלצת כבוד השופט שפיצר מציעה האוניברסיטה לד"ר גולדשטיין הסדר מיוחד של פנסיה חודשית המבוססת על עקרונות כדלקמן: המשכורת הקובעת לפנסיה - על פי שכר פרופ' חבר ותק שנה 7 (קידום ותק 20%). אחוז הפנסיה על פי הכללים המקובלים בפנסיה תקציבית יהיה 29% בגין 14.5 שנות עבודתו של פרופ' גולדשטין באוניברסיטה. על פי חישוב שערכנו, תגיע הפנסיה החודשית (ברוטו) במקרה כזה ל 4000 ₪. סכום הפנסיה יהיה צמוד לשינויים שיחולו בשכר הסגל האקדמי. לצורך מימוש הסדר זה תשתמש האוניברסיטה בכספי הפיצויים וכן בכספי התגמולים (עובד + מעביד) שהצטברו בחשבון על שמו של ד"ר גולדשטין בקופת גמל "תמר", ואשר הגיעו לו עם סיום עבודתו. ההסדר מותנה באפשרות האוניברסיטה למשוך כספי התגמולים (עובד+ מעביד) חזרה אליה. ידוע לנו על דרישת נושיו של ד"ר גולדשטיין לעיקול כספים אלה. בעת תשלום הפנסיה תתחשב האוניברסיטה בצווי עיקול במידה שיהיו ותפעל בנושא על פי החוק." 6. כאמור, על פי נספח תנאי הפרישה, התחייבה האוניברסיטה להעניק לתובע פנסיה חודשית שתעמוד ע"ס של 4000 ₪ בחודש. 7. לאחר שניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין, פנתה הנתבעת ל"תמר", קופת התגמולים המרכזית, צרפה את ההסכם, וביקשה מהקופה להעביר לזכות האוניברסיטה את היתרה שהצטברה בחשבונו של התובע הן חלק העובד והן חלק המעביד (מכתבה של הנתבעת מיום 23.04.01 - נספח לא' לתצהיר התובע). 8. בתגובה השיבה לה קופת הגמל ביום 30/5/01 כי על חשבונו של התובע רובצים 29 צוי עיקול בסכום כולל של 8,954,820 ₪ וכי קיים תיק איחוד בלשכת ההוצל"פ בירושלים והקופה נדרשה במסגרת תיק האיחוד ע"פ צו של כב' ראש ההוצל"פ להעביר את הכספים המעוקלים לתיק (נספח לב' לתצהיר התובע). 9. ביום 6.6.01 הודיעה האוניברסיטה לתובע, באמצעות בא כוחו, כי אינה יכולה לממש את ההסדר ולשלם לו פנסיה מאחר ועל הכספים שבקופת הגמל "תמר" רובץ עיקול. האוניברסיטה טענה כי כל עוד לא הועברו הכספים שבנדון מקופה"ג אליה, היא אינה חייבת ואינה יכולה לקיים את ההסדר שבין הצדדים. האוניברסיטה ציינה במכתבה לתובע: "א. נא טיפולך הדחוף בנדון. ב. נא הודיענו אם וכאשר יוסרו העיקולים/ תתאפשר העברת הכספים מקופה"ג תמר למרשתנו, לצורך ביצוע הסדר פשרה שבנדון". 10. ביום 12/6/01 פנה וביקש התובע מהנתבעת "מסמכים הדרושים לי כדי לבטל את העיקולים" וכן ציין במכתבו ("מרזן 6"): " על פי בקשת עורך דיני, מר יוסי ארנון, אני זקוק בדחיפות להעתקי המסמכים הבאים כדי להגישם להוצאה לפועל ולבטל את העיקולים על כספי קופת התגמולים "תמר" ועל הכספי המגיעים לי או שיגיעו לי מאוניברסיטת חיפה. הסכם קיבוצי משנת 1968 ההסכם בין אוניברסיטת חיפה לקופת תגמולים "תמר". אישור לא מחייב (מבחינת הדיוק ניתן לכתוב כ-) על גובה הפנסיה החודשית שלי ביום בו יוסרו כל ההגבלות על מתן הפנסיה. למרות נסיוני העגום, כולי תקוה שבקשה זאת לא תעוכב...אני בסך הכל מבקש להתחיל לקבל פנסיה שאוניברסיטת חיפה התחייבה להתחיל לשלם אותה לפני למעלה מחודשיים ימים." (ההדגשות הוספו). התובע לא טען כלפי האוניברסיטה כי מחובתה לפעול להסרת העיקולים. ביום 17/6/01 נשלחו לתובע המסמכים המבוקשים. 11. מהחלטת ראש ההוצל"פ מיום 3/3/03 שצורפה ע"י הנתבעת ("מרזן 15") עולה, כי התובע הגיש ביום 10/10/01 בקשה לביטול העיקול, ולהורות על העברתם של הכספים לאוניברסיטה על מנת שזו תשלם לו פנסיה חודשית (התובע לא הציג בפנינו את בקשתו לביטול העיקולים). עוד ביקש, כי מתוך כספי הפנסיה (4000 ש"ח) יוטל עיקול על סך 1000 ₪ לחודש, אשר יתחלק בין הנושים. בקשתו זו של התובע נדחתה. 12. ביום 17.11.02, פנתה הקופה בשנית לאוניברסיטה וציינה כי על פי צו של ראש ההוצל"פ צוותה להעביר את יתרת החשבון שבנדון בסך 229,816.29 ₪ לתיק ההוצל"פ. הקופה ציינה: "אם ברצונכם להתנגד או להביע עמדה כנגד העברת הכספים המעוקלים לתיק ההוצל"פ, כי אז עליכם להגיב בדחיפות ולפנות במישרין ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים, בתיק איחוד מס' 3-00-97899-03 הנ"ל, שאם לא תעשו כן אנו נאלץ להעביר את הכספים המעוקלים בתוקף צו ראש ההוצל"פ". למכתב צורפה עמדת הקופה כפי שהוגשה לראש ההוצל"פ, ובמסגרתה, בקשה להזמין לכל דיון בתיק זה את נציג האוניברסיטה. הנתבעת לא הגישה כל תגובה. 13. עמדתה של קופת הגמל, שהוגשה ללשכת ההוצל"פ בירושלים הייתה כי על פי ההסדר המיוחד החל על חשבונות התגמולים בקופות הגמל של עובדי אוניברסיטת חיפה, אלו אינם מגיעים לעובד וזאת לאור הסדר פנסיה מיוחד לעובדי אוניברסיטת חיפה. הקופה ציינה כי הן חלק א'(חלק העובד ) והן חלק ב' (חלק המעביד) כפופים לשליטתו של המעביד ואינם מגיעים לעובד. הקופה הסתמכה על הוראת סעיף 9ב' להוראות ההסכם הקיבוצי שנחתם בין עירית חיפה וארגון הסגל האקדמי באוניברסיטת חיפה לבין קופת התגמולים מיום 21.5.68 (נספח 2 לתצהיר מר מרזן) והן על פסק הדין שניתן בעס"ק 1006/02 ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת חיפה נ' אוניברסיטת חיפה בו קבע בית הדין הארצי כי "יש לתת את הדעת, בראש ובראשונה, לכך שמדובר בהסדר פנסיה מיוחד המבוסס על השתתפות כספית של העובדים במימון הפנסיה. עקרון ההשתתפות הוא שמשא הפנסיה אינו מוטל על תקציב המשיבה לבדו אלא שגם העובד משתתף בנטל זה, בדרך של ניכוי משכרו מידי חודש. בסופו של דבר הפנסיה משולמת מתקציב האוניברסיטה ושיעורה נקבע בהתאם לזכויות הותק שצבר כל עובד במהלך שנות שירותו, ולא בהתאם לכספים שהפריש או הופרשו עבורו לקופה. עקרון ההשתתפות אינו עולה בקנה אחד עם זיקה ישירה של עובד לכספים שהפריש או שהפרישו עבורו...". חרף האמור, ביום 09.03.03, קבע ראש ההוצל"פ כי על הקופה להעביר את הכספים לתיק ההוצל"פ מאחר ומדובר בכספים של "החייב". 14. ביום 20/03/06, אישר בית המשפט המחוזי בירושלים הסדר נושים שנעשה בהסכמת התובע והורה לקופת התגמולים "תמר" להעביר את הסך של 300,000 ₪ לקופת הכנ"ר (נספח לז' לתצהיר תובע). כנגד העברת סך זה נמחקו חובותיו של התובע שהסתכמו במליוני שקלים. בעמ' 8 לפרוטוקול העיד התובע: "לשאלתך האם נכון שבשנת 2006 בית המשפט המחוזי בירושלים אישר הסדר הנושים שלי אני משיב שנכון. לשאלתך האם אני חייב כספים לנושים או שהסתיימו חובותי אני משיב שבהסדר הנושים הסתיימו חובותי. לשאלתך כמה כסף הייתי חייב לנושים וכמה כסף שילמתי אני משיב שלא זוכר, הרבה כסף, נכון שהייתי חייב הרבה מליונים ושילמתי בסוף 300,000 ₪. לשאלתך אם אזכה בתביעה הנושים שלי לא יראו שום דבר מהכסף כי אני לא חייב להם אני משיב שאני לא חייב להם." 15. ביום 27/3/06 דרשה הקופה את העברת הכספים והאוניברסיטה הודיעה לקופה על התנגדותה להעברת הכספים לטובת הסדר הנושים במכתבה מיום 14/4/06 ("מרזן 18"). 16. ביום 8.04.06, שלח גם התובע בקשה לאוניברסיטה "להעביר 300,000 ₪ מחשבוני בקופת הגמל "תמר" מס' 622431 לכנ"ר על פי פסיקת כבוד שופט בית המשפט המחוזי בירושלים". התובע ציין במכתבו: "לאחרונה ולאחר מאמצים רבים ולאחר שנות סבל שעברה משפחתי, הצלחתי להגיע להסדר נושים. מאחר ולא הצלחנו לבטל את העיקול, אני מבקש לממש 300 אלף ₪ מתוך כספי "תמר" לביצוע ההסדר, שאושר על ידי בית משפט. אי העברת הכסף פוגעת בביצוע ההסדר ויש לכך השלכות חמורות ביותר. (נספח לח' לתצהיר תובע). 17. בתאריך 26.04.06, אף פנה התובע במכתב למר ברוך מרזן, סגן הנשיא לעניינים מנהליים באוניברסיטה וביקש ממנו לשחרר מתוך קופת הגמל "תמר" 300 אלף ₪ לביצוע ההסדר. התובע ציין כי בנוסף לשיחרור הכספים מבקש הוא "להשתמש ב300 אלף ₪ מתוך הכספים המגיעים לו כפנסיה, כדי שישמשו תחליף ל 300 ₪ (צריך להיות 300,000 ₪ -מ.פ) שיילקחו מכספי "תמר" (נספח מ לתצהיר תובע). התובע ציין, כי הוא מחכה לביצוע ההסדר "שהושג בידי עמל, לאחר מאמץ ממושך מאוד". 18. ביום 30.04.06, שלחה אוניברסיטת חיפה הודעה לתובע, לפיה, עם העברת הכספים מהקופה לתיק ההוצל"פ "מתבטל מיניה וביה ההסכם שנחתם אתך ולא תוכל לקבל פנסיה מאוניברסיטת חיפה" (נספח ח' לתצהיר תובע) על עמדתה זו חזרה האוניברסיטה במכתביה מיום 18.06.06 (נספח מג' לתצהיר תובע) ומיום 06.08.06 (נספח מה' לתצהיר תובע). 19. ביום 2/5/06 הגיש התובע בבית הדין לעבודה בקשה דחופה לסעד (בש"א 1748/06) במסגרתה ביקש כי בית הדין יורה לנתבעת לשלם לו פנסיה רטרואקטיבית מיום 1/10/99, להעביר 300,000 ₪ מכספי הפנסיה המגיעים לו רטרואקטיבית לקופת הפנסיה, כדי שישמשו תחליף לכספי "תמר" ולהתחיל לשלם לו פנסיה כסדרה. התובע ציין כי "למבקש ידוע שהנתבעים אינם מפרים את סעיפי ההסדר", אך עקב מלכוד אבסורדי שהאוניברסיטה אינה מאפשרת לפתור אותו, איננו מקבל את הפנסיה. 20. ביום 14.05.06, התנהל דיון בבית הדין בפני כב' הש' פיקרסקי בבקשה אשר הגיש התובע. בדיון טען התובע כי האוניברסיטה הודיעה לו על ביטול ההסכם שנחתם ביניהם. התובע טען: "לשאלת בית הדין, אני מבקש להוסיף שאני מודה לכך שאוניברסיטת חיפה הלכה לפי ההסכם שביני לבינה, אז הבעיה היום היא שבגלל שהיא הלכה לפי ההסכם אין לי פנסיה". בא כוחה של האוניברסיטה, עו"ד ברנזון ציין בדיון: "ברור שהיום לאור העובדה שהכספים הועברו מ"תמר" ולא הוחזרו לאוניברסיטה, לא ניתן לקיים את ההסכם כפי שהוא. התנאי המתחיל על פי ההסכם לא מתקיים...האוניברסיטה לא הכשילה את ההסכם ולא ניסתה להכשיל אותו והמבקש גם לא טוען זאת. טענתו של המבקש שמדובר בפרשנות סעיף אם מגיע לו למפרע או לא, אינה רלונטית מפני שברגע שהאוניברסיטה לא קיבלה את כספי "תמר" היא לא צריכה לקיים את ההסכם..." עוד נרשם מפי התובע באותו הדיון: "ב-2002 אני קיבלתי מהוצל"פ בירושלים פס"ד שאומר שכספי תמר ילכו לנושים. אני רצתי עם פסק הדין הזה לבית המשפט המחוזי וביקשתי זכות ערעור...והשופט קרא לי ללשכתו ושאל אותי בתמימות למה האוניברסיטה לא צורפה. אמרתי לו שהיא לא צורפה כי היועץ המשפטי של האוניברסיטה הודיע לי בטלפון, פעמיים, שלא מעניין את אוניברסיטת חיפה העיקולים שיש לי ב"תמר"...אני מודה שיש כאן הפרת חוזה, מבחינתי." לאחר ששמע התובע את הסברי בית הדין, חזר בו מהבקשה הזמנית וביקש שלא ייפסקו הוצאות. בקשת התובע נמחקה. ("מרזן 25"). 21. ביום 10.05.06, הועברו 300 אלף ₪ מקופת "תמר" אל הכנ"ר לטובת הסדר הנושים. (נספח כו' לכתב התביעה). 22. ביום 6.06.06, הגיש התובע בקשה נוספת לנתבעת "לפרוט את סכום הפנסיה הרטרואקטיבי המגיע לי לאחר שקופת התגמולים "תמר" תעבור לרשות האוניברסיטה". (נספח מב' לתצהיר תובע). 23. ביום 18.06.06, שלחה האוניברסיטה הודעה לתובע לפיה, "העמדת הכספים ב"תמר" לרשות האוניברסיטה היא תנאי לקיומו של ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין ורק אחרי שתנאי זה יתקיים ניתן יהיה לדון בפנסיה שתגיע לך, שיעורה ותחולתה... "(נספח מג' לתצהיר תובע). 24. ביום, 11.07.06, שלח התובע מכתב נוסף למר מרזן מטעם הנתבעת בו ביקש "להחזיר המצב לקדמותו". התובע טען במכתבו כי האוניברסיטה סיכלה את תהליך הסרת העיקולים מעל כספי הפנסיה בכך שבחרה להתעלם מבקשות להביע עמדתה, וכן כי דרך נוספת להסרת העיקולים הייתה להגיע להסדר להעברת 300,000 ₪ מקופת הגמל "תמר" ולקזז את הסכום מסכום הפנסיה בתחולה מפרעית המגיע לתובע מיום פיטוריו. גם דרך זו נכשלה כידוע כיוון שהייתה תלויה ברצונה הטוב של האוניברסיטה, לפתרון המלכוד". (נספח מד' לתצהיר תובע). 25. ביום 11.9.07, הגיש התובע את התביעה שבפנינו בה חזר על טענותיו כלפי האוניברסיטה בכל הנוגע להתנהלות האוניברסיטה כלפיו בתקופת עבודתו ובאופן סיומה וכן, בקש לבטל את הסדר הפשרה שנחתם בין הצדדים ואת פסק הדין שניתן מכוחו. 26. ביום 27.05.08, הורה בית הדין (מפי כב' הרשמת שומרוני-ברנשטיין-כתוארה אז) על פיצול הדיון בתובענה שבפנינו, "כך שתחילה יתקיים דיון לעניין ביטול פסק הדין ורק אם יוחלט לבטל את פסק הדין אזי יתקיים דיון בעניין התיק גופו" בהתאם לכך, תוקנו תצהירי הצדדים, וההליך הועבר לדיון בפנינו. אין חולק כי עד היום האוניברסיטה לא שילמה לתובע במישרין כל סכום, למעט סכום כספי הקופות שהועברו לנושי התובע לצורך כיסוי חובותיו, על פי הסדר הנושים. עיקר טענות התובע 27. לטענת התובע, ההליך דנן הוא למעשה המשכם של ההליכים בבש"א 3630/99 ובעב' 1247/09 כאשר האוניברסיטה נמנעה מלקיים את התחייבויותיה על פי הסכם הפשרה. התובע טוען, כי הורתו ולידתו של ההסכם בחטא יסודם, שכן הסכם הפשרה הוא תוצאה של הטעיה מכוונת מצד האוניברסיטה. הצעתה של האוניברסיטה לסיים את העניין בפשרה הוגשה שלא בתום לב ומתוך נסיון שצלח להטעות את התובע, להציג בפניו מצגי שווא ולגרום לו לוותר על זכויות קוגנטיות המגיעות לו בדין. 28. לטענתו, הנתבעת פעלה בחוסר תום לב קיצוני כבר בשלבי ניהול המשא ומתן, שכן לאחר שהגיש את תביעתו בתיק עב 1247/99 בה ביקש למנוע את פיטוריו ולהורות על החזרתו לאלתר לעבודה באוניברסיטה, פנו אליו באי כוחה של האוניברסיטה וניסו להניאו מלהמשיך בניהול ההליך בטענה: "מרשתנו סבורה, כי לחשיפת הגרסה האמיתית המלאה והנכונה אשר לנסיבות המדוייקות להחלטה שלא ליתן למרשך קביעות ולא להאריך את העסקתו באוניברסיטה לתקופה נוספת בפני בית הדין וברבים, תוצאות כבדות משקל למרשך ולעתידו". לטענת התובע, מכתב זה חשף את נסיונה של האוניברסיטה להלך אימים עליו, לאחר ששמו הטוב כבר נרמס בין כותלי האוניברסיטה. 29. התובע ציין, כי בתחילה נעזר בשירותיו של עורך דין, לאחר מכן ניהל את המשא ומתן לבדו ובתיווכה של עוזרת הרקטור באוניברסיטה, הפרופ' עדה שפיצר. הצעתה של האוניברסיטה לתובע היתה טבולה בחוסר תום לב משווע, בתחבולה ובהטעיה, תוך יצירת אווירת אמון מלאכותית ורצון טוב מדומה ללכת לקראתו של התובע. 30. לטענת התובע, הנתבעת התכוונה מלכתחילה להתחמק מתשלום פנסיה לתובע. לטענתו, האוניברסיטה ידעה כבר אז, שהצעתה תאפשר לה מחד, להתחמק מבירור טענותיו הקשות של התובע כלפיה, ומאידך, להתחמק מקיום חלקה בהסדר הפשרה. האוניברסיטה ידעה עוד בטרם נחתם הסכם הפשרה, כי על הסכומים שנצברו לטובתו בקופת הגמל "תמר" הוטלו עיקולים רבים על ידי נושיו של התובע וכי לתובע חובות רבים. האוניברסיטה אף ידעה שהתובע אינו מסוגל להסיר את העיקולים עלידי תשלום חובותיו, וכי הדרך היחידה להסרת העיקולים מעל הכספים בקופת "תמר" ולהעברתם לקופת האוניברסיטה היתה להבהיר כי המדובר בכספי האוניברסיטה שאינם ברי עיקול. במצב דברים זה, התנאי המתלה שהופיע בסעיף 5 להסדר הפשרה גרם לחוסר איזון משווע בין רצונו של התובע לקיים את התנאי המתלה כדי לקבל את הכספים המגיעים לו בהסדר הפשרה מבלי שיש בכוחו לדאוג להתקיימות התנאי המתלה ללא התערבותה של האוניברסיטה. 31. לטענת התובע, הנתבעת אף פעלה בחוסר תום לב לאחר חתימת ההסכם , בכך שפעלה בעקביות לסיכולו של התנאי (לשיטתה) לקיום ההסכם. 32. עוד טוען התובע, כי הסדר הפשרה היה ביסודו בלתי מאוזן, בלתי סביר באופן קיצוני והיה נתון לגחמותיה של האוניברסיטה. לטענתו, האוניברסיטה קיבלה את כל מה שדרשה במעמד כריתת הסכם הפשרה והתובע אשר היה אמור לקבל את חלקו רק לאחר התקיימות תנאי מתלה באמצעותו חמקה הנתבעת במשך כשש שנים באופן שיטתי ומתוחכם, מקיום התחייבויותיה כלפי התובע. 33. לטענת התובע, הנתבעת הציגה בפניו מצגים לפיהם, התובע יהיה בחזקת "גמלאי" של האוניברסיטה ובמעמד של פרופ' חבר עם שבע שנות ותק וכי האוניברסיטה תעשה את כל הנדרש ממנה על מנת להסיר את העיקולים מעל הכספים בקופת הגמל "תמר". 34. התובע ציין, כי לאחר מאמצים רבים מצידו הצליח להביא להסדר נושים, אשר במסגרתו הוסכם, כי מתוך הכספים שנצברו בקופת "תמר" יועבר אל קופת הכנ"ר סכום של 300,000 ₪ לטובת הנושים. לטענתו, האוניברסיטה התנגדה להעברת הכספים בטענה, כי המדובר בכספי האוניברסיטה. התנגדותה זו של האוניברסיטה נעשתה בחוסר תום לב ומאז נחתם הסכם הפשרה לא התנגדה האוניברסיטה להעברת הכספים לנושים ואף טענה כי העברת הכספים מקופת "תמר" אל קופת הכנ"ר מבטלת את הסכם הפשרה. 35. התובע טוען, כי התוצאה שהשיגה הנתבעת בהתנהלותה הנפסדת היא בלתי מתקבלת על הדעת שכן היא הובילה לכך שהתובע שהיה בעל מעמד של קביעות ושהועסק אצלה תקופה של 15 שנים יצא מבין כתליה "כשידיו ריקות לחלוטין" - ללא תשלום פיצוי פיטורים וללא תשלום פנסיה. התובע מבקש כי לאור האמור, יקבל בית הדין את התביעה ויורה על ביטולו של הסכם הפשרה באופן שהדיון בתיק יימשך ויבחנו טענות התובע ביחס ליתר עילות תביעתו. עיקר טענות הנתבעת 36. הנתבעת טוענת , כי אין ממש בטענות התובע. לטענתה, מדובר בתביעה של מי שנקלע למצב כלכלי קשה ללא קשר להעסקתו באוניברסיטה, שערך הסכם פרישה עם האוניברסיטה בעודו מיוצג וביודעו את כל הסיכונים ואת מליוני השקלים שהיה חייב לנושיו, באופן שהסיכוי למימוש הסכם הפשרה היה נמוך מלכתחילה. התובע הוא זה שבשל מצבו הכלכלי, גרם לכך שהתנאי שבהסכם הפשרה לא התקיים. 37. התובע גרם במו ידיו לכך שהכספים הצבורים בקופת הגמל "תמר" יועברו לנושיו ועתה, לאחר שנעשה הסדר נושים, הוא מנסה שלא כדין לנהל "משא ומתן" עם האוניברסיטה לשיפור תנאי הסכם הפשרה. 38. לטענת הנתבעת, עם העברת הכספים שהיו צבורים בקופת "תמר" לנושיו של התובע ולא לזכות האוניברסיטה, הוא אינו זכאי לקבלת פנסיה מהנתבעת. 39. עוד טוענת הנתבעת, כי אין בעובדה שלא התקיים התנאי המתלה הקבוע בהסכם הפשרה אשר היה ידוע ומוסכם בין הצדדים בעת חתימתם על ההסכם כדי להביא לביטולו, כפי שמבקש התובע לטעון. הנתבעת טוענת, כי משניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שבין הצדדים חל עליו השתק דיוני ואין התובע יכול להעלות טענות הכופרות בתוקפו, בבחינת מעשה בית דין נגדו. לטענתה, ההשתק חל בין היתר, גם מכוח חובת תום הלב, שממנה נובע איסור על שימוש לרעה בהליכי משפט. 40. לטענתה, התובע הצהיר והתחייב במסגרת הסדר הפשרה, כי אין ולא תהיינה לו תביעות ודרישות נוספות כלפי האוניברסיטה ותביעתו כלפי האוניברסיטה הינה בבחינת נסיון חסר תום לב להתכחש להתחייבויותיו של התובע כלפי האוניברסיטה. התחייבותו של התובע ניתנה כנגד התחייבות האוניברסיטה לתשלום פנסיה אשר על פי ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים התובע לא היה זכאי לה. 41. הנתבעת ציינה, כי התובע היה מיוצג על ידי עורך דין לכל אורכו של המשא ומתן שניהלה עמו האוניברסיטה ואף לאחר מכן לצורך יישומו של הסכם הפשרה. לטענת האוניברסיטה, התובע מנסה להציג בפני בית הדין תמונה לפיה למעשה ניהל את המשא ומתן לפשרה עם האוניברסיטה לבדו, ללא סיוע של עורך דין אשר בשירותיו נעזר כביכול רק בתחילה. 42. לטענת הנתבעת, אין יסוד לטענת התובע, לפיה כביכול האוניברסיטה הטעתה אותו או ניסתה במשך שנים להתחמק מקיום הסכם השרה שקיבל תוקף של פסק דין. התנאי המתלה שבסעיף 5 להסכם הפשרה איננו בגדר תנאי מתלה סתמי ופורמאלי, אלא תנאי מהותי. כספי קופת התגמולים משמשים בסיס למימון תשלום הפנסיה התקציבית. התובע עצמו ידע כי הכספים הצבורים על שמו בקופת הגמל "תמר" ניתנים, בכפוף למגבלות החוק, לעיקול. הנתבעת טוענת כי עשתה כל שביכולתה לדאוג להתקיימותו של התנאי המתלה. הנתבעת פנתה לקופת הגמל וביקשה להעביר את היתרה שהצטברה בחשבון ע"ש התובע לידיה. תשובת "תמר" היתה כי על הכספים רובצים 29 עיקולים בהיקף של קרוב ל 9 מליון ₪. באי כוחה של האוניברסיטה פנו לבא כוחו של התובע וביקשו ממנו שידאג לבטל את העיקולים בדחיפות, כדי שיהיה ניתן להעביר את הכספים מהקופה לאוניברסיטה ולבצע את הסכם הפשרה. האוניברסיטה טוענת, כי לא היה זה מחובתה להתערב בהליכי ההוצל"פ של התובע, הליכים משפטיים שאינם בידיעתה ושלא היתה צד להם, ואין לתובע להלין אלא על עצמו אם לא צלח בידו להסירם על מנת שיוכל להתקיים הסכם הפשרה. התובע לא הצליח לגרום להתקיימותו של התנאי המתלה הקבוע בסעיף5 להסכם הפשרה ועל כן לא קמה לו זכאות לפנסיה מכוח אותו הסכם. דיון והכרעה מעמדו הנורמטיבי של הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין 43. הסכם פשרה אשר נחתם בין צדדים לסכסוך וקיבל תוקף של פסק הדין, הרי הוא בגדר "מעשה בית דין" בין הצדדים, מחייבם לנהוג על פיו, ועל פי ההלכה הפסוקה, בית המשפט אינו רשאי לבטלו, כל עוד אין בו פגם: "הטעם לכך פשוט בתכלית;פסק דין בהסכמה, שלא כפסק דין אחר, הוא יציר כפיהם של הצדדים ואינו מושתת אלא על הסכם שעשו; הסכם כזה אין בית המשפט רשאי לבטל או לשנות כל עוד אין פגם בו" (ע"א 597/69 ישראל רייכמן ואח' נ' פקיד השומה תל-אביב 2, פ"ד כד(2), 826). 44. אשר לאפשרות ביטולו של פסק דין שאישר הסכם פשרה נקבע, כי "פסק דין שניתן בהסכמה, ממוזגות בו שתי תכונות - של פסק דין ושל הסכם. על כן, ניתן פסק דין, כאמור, לביטול מחמת כל פגם העשוי לבטל הסכם, כגון טעות, הפרת חוק, או הפרתו, ועל בעל דין, המבקש לבטל פסק דין שניתן בהסכמה בעילה של פגם בכריתת ההסכם, המונח ביסודו ובשורשו, להגיש תובענה חדשה בעניין זה בערכאה שבה ניתן פסק הדין, אשר נתן תוקף להסכם הפשרה (יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית ), סעיף 446 (1995)). בהיעדר טעם מיוחד, כבד משקל ומשכנע, לא יתקבלו טענותיו של צד שחתם על הסכם פשרה קיבל תוקף פסק דין, שניתן מתוך הבנת הצדדים באשר לויתוריהם ההדדיים ובהסכמתם. על הטוען כי אכן נפל פגם בהסכם, מוטל הנטל להוכיח זאת, שכן העילות לביטולו של ההסכם הינן עילות מדיני החוזים, המפורטות בפרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (ע"א 116/82 לבנת נ' טולדאנו, פ"ד לט(2) 729). 45. קיימת חזקה כי הסכם פשרה הנחתם במהלך הליך שיפוטי בבית הדין אינו נגוע בפגמים מסוג זה להם טוען התובע. עצם השגת הפשרה, כמו גם קיומו של ההליך השיפוטי כמסגרת לניהול מו"מ, מבטיחים את החוזה שנכרת מפני טענות העשויות לשלול את קיומה של ההתקשרות מעיקרה - כגון העדר גמירות דעת - או מפני טענות המקימות עילה לביטול החוזה כגון טעות, הטעיה, כפיה ועושק". (ראה: רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' דליה מור, פ"ד נו(1) 577). 46. לנוכח האמור, נבחן להלן האם עלה בידי התובע לסתור החזקה לעיל והאם עמד הוא בנטל להוכיח עילה מהעילות לביטולו של הסכם הפשרה, על פי העילות שבפרק ב' לחוק החוזים. כמו כן נתייחס לשאלה, האם התנאי הקבוע בהסכם, להשבת כספי תמר לרשות האוניברסיטה, הוא תנאי מתלה, והאם באי התקיימותו יש כדי להביא לביטול ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין. העילות לביטול ההסכם 47. פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 אשר דן בביטול חוזה בשל פגם בכריתתו קובע את העילות הבאות כמקימות עילה לביטול חוזה: "14. (א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה. (ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה. (ג) טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן. (ד) "טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה. 15. מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, "הטעיה"- לרבות אי גילויין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן. 16. נפלה בחוזה טעות סופר או טעות כיוצא בה, יתוקן החוזה לפי אומד דעת הצדדים ואין הטעות עילה לביטול החוזה. 17. (א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה. (ב) אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לעניין סעיף זה. 18. מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". האם מדובר בענייננו בהתקשרות עקב טעות? 48. "טעות" הוגדרה כ"פער בין דימויה של המציאות לבין המציאות כפי שהיא. מכיוון שהחלטתו (או "רצונו") של אדם בדבר נקיטת פעולה מתגבשת על יסוד נתונים שהוא מאמין בקיומם, הרי שטעות לגבי נתונים אלה פוגעת ברצון שגרם לפעולה (בענייננו - קשירת חוזה) טעות היא איפוא, פעם תודעתי (קוגנטיבי) ברצון". (ע"א 2469/06 רונן סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ - פורסם במאגר משפטי). 49. התובע לא טען כי התקשר בהסכם עקב טעות אלא שהאוניברסיטה הטעתה אותו שכן לא התכוונה מלכתחילה לממש את ההסכם, ובכך נדון להלן. אין חולק, כי בשלב חתימת ההסכם ידעו שני הצדדים על קיומם של העיקולים בחשבון בקופת תמר והצורך בהסרת העיקולים כתנאי למימוש ההסכם והדבר צויין מפורשות בסעיף 5(ב) להסכם. אפשרות הסרת העיקולים בגין חובותיו של התובע, חובות שאינם קשורים כלל וכלל לאוניברסיטה, היתה נתון שבידיעתו ובשליטתו של התובע. ככל שקיימת היתה אי ודאות בקשר להסרת העיקולים במועד החתימה על ההסכם, הרי שבאשר לכריתת חוזה למרות אי ודאות מודעת נקבע כי "מקום שצד ער לכך שאין לו ידיעה לגבי נתון מסויים בעל חשיבות או שידיעתו היא בלתי מושלמת, והוא מחליט למרות זאת לכרות את החוזה, אין הוא זכאי להעלות טענת טעות בקשר לנתון זה, שכן הוא נטל על עצמו את הסיכון לגביו" (חוזים, כרך ב', דניאל פרידמן ונילי כהן, 741). 50. הסיכון שהיה כרוך באי הסרת העיקולים אינו בגדר טעות המביאה לבטלות ההסכם "..אם הסתבר לאחר הצדדים, לאחר מעשה, כי הפשרה לא היתה מוצלחת מבחינתו, שכן הסיכון התממש בדרך שונה מזו שהעריך, אין מקום לטענת טעות. " (חוזים, כרך ב', דניאל פרידמן ונילי כהן, 736). 51. מסקנת הדברים היא, כי אין מקום לביטול ההסכם בענייננו מחמת טעות, העולה לכל היותר לכדי טעות בכדאיות העסקה, שאינה מהווה עילה לביטול החוזה (שלו, 314). טענת העושק והניצול 52. לטענת התובע, ההסדר נחתם בתנאי עושק מובהקים תוך ניצול מצוקה חריפה, בזמן שלא היה מיוצג, תוך איומים מחד ושידול מאידך; ההליך שהוביל לחתימה על ההסדר היה "מחטף" אשר הושג תוך הפרת כללי האתיקה. לטענתו, בתגובה לתביעתו נשלח מכתב מאיים על ידי עו"ד ברנזון, בא כוח האוניברסיטה, לבא כוחו, כאשר המכתב, היווה ניסיון סחיטה, תוך איומים לחסל סופית את הקריירה האקדמית שלו, ולהרוס אותו ואת משפחתו. האוניברסיטה נקטה ביוזמה שמטרתה היתה הימנעות מחשיפת מסמכיה החסויים והוצאת בית הדין ממעורבותו על ידי הודעה על מגעים ישירים בין הצדדים. התיאור המוצג על ידי האוניברסיטה: "הסדר הפשרה...שהצדדים ניהלו לגביו משא ומתן ממושך באמצעות עורכי דינם בסיוע בית המשפט הנכבד" אינו תואם למציאות שהיתה בשלב הטרום חוזי ובשלב חתימת "ההסדר". בשלב זה היה מגע קצר ביותר בין עורכי הדין של הצדדים שכללו הצעה שנדחתה על ידי האוניברסיטה והצעה נגדית שהציעה האוניברסיטה אשר נדחתה באופן מנומק על ידי עו"ד יוסי ארנון. בשלב זה האיצה האוניברסיטה מגעים ישירים בין הצדדים באמצעות סגנית הרקטור , פרופ' עדה שפיצר, שהציעה "להשאיר את עורכי הדין בצד". אך למעשה רק בא כוחו של התובע יצא מהתמונה. לאחר שעו"ד ארנון הגן עליו מהצעה מקפחת שאינה נותנת דבר, דאגה האוניברסיטה לנטרל את מעורבותו בתיק. מרגע זה עו"ד ארנון לא היה מעורב יותר במגעים בין הצדדים; "משא ומתן ממושך" כפי שהאוניברסיטה מתארת לא היה גם בינו לבין פרופ' עדה שפיצר. היו מספר שיחות קצרות שבאמצעותם קנתה את אמונו, תוך מצג שווא של סיום הסכסוך, רצון טוב והגינות. התובע אשר היה במצוקה קשה הרגיש כי אין לו כל אלטרנטיבה. לטענתו, שודל לחתום על "הסדר" כדי לקבל באופן מיידי מעמד, פרנסה וביטחון מינימלי ולברוח ממחול השדים של הכפשות מזעזעות ושקריות. לטענת התובע, "ההסדר" שנוסח במלואו על ידי האוניברסיטה, לא נשלח על פי הכללים על ידי בא כוח האוניברסיטה לבא כוחו של התובע לקבלת תגובתו, הערותיו ודרישותיו לשינויים בנוסח. נוסח "ההסדר" נשלח למשרדו של עו"ד ארנון, אשר כאמור כבר לא ייצג את התובע במגעים עם האוניברסיטה בשלב זה, כדבר מוגמר ומוכן לחתימה, אשר אין להתערב בו. עו"ד ברנזון הודיע למשרדו של עו"ד ארנון שהתובע הסכים ל"הסדר". "ההסדר" נוסח באופן דו משמעי, חזות חיצונית לצורך הצגתו בבית הדין בהזדמנויות שונות ולצורך הטעיית התובע לפני החתימה, וחזות פנימית לצורך ריקונו מכל מחויבות כלפיו. כך שבמבחן התוצאה נשאר התובע מפוטר ולא קיבל דבר. 53. לאחר שבחנו את טענות הצדדים וראיותיהם שוכנענו כי לא נמצא בהתנהגות הנתבעת חוסר תום לב בעת כריתת החוזה או כי ניצלה את חולשתו של התובע כפי שמבקש הוא לטעון. 54. באשר לטענת התובע לעניין רצונה של האוניברסיטה לא לחשוף מסמכים התייחסה כב' הש' שומרוני -ברנשטיין בהחלטתה מיום 19.06.08 כדלקמן: "היות והמסמכים המבוקשים ממילא לא היו בפני התובע בטרם חתם על הסכם הפשרה - הרי שלא ניתן לומר, כי הם היוו שיקול בהחלטתו לחתום על הסכם פשרה, או כי הנתבעת היטעתה אותו בעשותה שימוש במסמכים אלו. הסוגיה שמעלה התובע, כי אילו ראה את המסמכים לפני כן, הוא לא היה חותם על הסכם הפשרה - היא סוגיה תיאורטית שבית הדין אינו צריך לדון בה, שכן לא ניתן לנחש כיצד היה פועל התובע בנסיבות שונות. ואולם, למעלה מן הצורך אציין, כי בכתב התביעה טוען התובע שבקשתו לגילויים של מסמכים אלה במסגרת ההליך הקודם שניהל כנגד המשיבה פעלה כזרז בכל הקשור לחתימת המשיבה על הסכם הפשרה. התובע מוסיף, כי עוד במועד חתימת הסכם הפשרה הוא חשד שהנתבעת מסכימה לחתום על הסכם הפשרה כתוצאה מאי רצונה לגלות את המסמכים, ומכאן אני מסיקה שבוודאי חשד כבר אז כי המסמכים "בעייתיים", ובכל זאת - חתם הוא על הסכם הפשרה". אף אנו סבורים, כי בעובדה שהסכם הפשרה נחתם טרם גילוי המסמכים, אין כדי להעיד על הטעייה או ניצול חולשה של התובע מה גם שהתובע היה מיוצג בהליך המשפטי. 55. עדותו של התובע בפנינו בנושא "חולשתו" או "ניצולו" היתה בלתי מהימנה. מהמסמכים ומהעדויות שבאו בפנינו עולה כי התובע היה מיוצג בשלב המשא ומתן ע"י עו"ד ארנון ו/או סלאמה ממשרדו של עו"ד ארנון. 56. עו"ד יוסף ארנון הצהיר כי התנדב לעזור בייצוגו של התובע לאור יחסי החברות שהיו ביניהם (אם כי הטענה כי הייצוג היה "פרו בונו" אינה מתיישבת עם מכתב עו"ד סלאמה מיום 3/4/01 בו מבקש מהאוניברסיטה תשלום סכום כלשהו כשכ"ט עו"ד כולל מע"מ). 57. עו"ד ארנון טען, כי החל מהשלב בו נכנסה פרופ' עדה שפיצר לתמונה הפסיק להיות מעורב בכל הקשור להסכם הפשרה, אך כאמור, מעדותו של התובע עלה כי מי שדאג לענייניו היה עו"ד סלאמה ממשרדו של עו"ד ארנון. התובע לא זימן את עו"ד סלאמה לעדות והדבר אומר דרשני. 58. מהעדויות ומהתיעוד שהוגש לנו עולה כי הצעות והצעות שכנגד לסיום המחלוקת בפשרה הועברו בין עו"ד דקל מטעם אוניברסיטה ועו"ד ארנון או סלאמה (למשל, מכתב עו"ד ארנון מיום 8/1/01 לעו"ד דקל, תשובת עו"ד דקל לעו"ד ארנון מיום 5/2/01, מכתב עו"ד סלאמה הדוחה הצעת פשרה מוקדמת שהציע עו"ד דקל מיום 9/3/01, מכתב עו"ד דקל לעו"ד סלאמה מיום 2/4/01 ותשובתו מיום 3/4/01). כמו כן, ממכתב עו"ד סלאמה מיום 3/4/01 עולה מפורשות כי מעודכן היה מהתובע בדבר שיחותיו עם פרופ' עדה שפיצר וכי ב"כ האוניברסיטה "גילו הגינו ראויה לציון בניהול המו"מ להסדר". 59. ראיה להיותו של התובע מיוצג לאורך המו"מ ניתן אף למצוא בנוסחו של הסכם הפשרה. "ד"ר גולדשטיין מאשר ומתחייב כי הוא חתם על מסמך זה מרצונו החופשי וללא כל כפיה, לאחר שקרא אותו, נועץ בעורך דינו והורה לו לשמור על סודיות מוחלטת כאמור בס"ק א' לעיל, והבין את משמעותו ונפקותו של מסמך זה במלואן". 60. התובע הודה בעדותו כי נתן הסכמה לעו"ד סלאמה לחתום על ההסכם, אם כי טען שלא ידע מה תוכנו (עמ' 7 לפרוטוקול). התובע אישר כי הסכם הפשרה נחתם ע"י עו"ד סלאמה בשמו של התובע, אף שטען כי אינו זוכר שראה אותו (עמ' 9 לפרוטוקול). עדויות אלו של התובע, כי עו"ד סלאמה חתם בשמו על ההסכם, לאחר שהתובע הסכים לכך, מבלי שהתובע ידע את תוכן ההסכם אינה מתיישבת עם העובדה כי על ההודעה על ההסכם לבית הדין מתנוססת חתימתו של התובע. עדותו של התובע בעניין זה אינה אמינה בעינינו כלל וכלל. זאת ועוד. חזקה על עו"ד סלאמה כי יידע את התובע וקיבל אישורו להסכם על כל תנאיו. התרשמותנו מן התובע הינה כי לא איש כתובע יפקיר גורלו ויתן הסכמה להסכם שהוא בנפשו, ושאת פרטיו אינו מכיר. אם אכן היה ממש בטענת התובע, ודאי לא פונה היה בשנית לעו"ד סלאמה אשר לא ייצגו נאמנה, לשיטתו. ואולם, מסתבר כי התובע פנה גם פנה אליו פעם נוספת, והוא שאישר תצהירי התובע במסגרת הבקשה שהגיש בבש"א 1748/06 ואשר נדונה בפני כב' השופטת פיקרסקי. ויצויין, כעולה מעדויות עו"ד ארנון והתובע, כי באותו מועד עו"ד סלאמה כבר לא עבד במשרדו של עו"ד ארנון. 61. לנוכח האמור, טענת התובע כי לא היה מיוצג (או כי לא היה מיוצג נאמנה) או כי לא ראה את תוכן ההסכם אינה מקובלת עלינו. שוכנענו כי התובע ראה את ההסכם וידע על מה הוא חותם לאחר שנועץ בבא כוחו שניהל עבורו את המו"מ. לנוכח כל האמור, דוחים אנו את טענות התובע בדבר כפייה או עושק או ניצול לרעה של מצבו כעילה לביטולו של ההסכם טענה להטעייה ולחוסר תום לב בחתימת ההסכם ובמימושו 62. לטענת התובע, כבר בעת חתימת ההסכם כוונת האוניברסיטה היתה כי התובע לא יקבל מידה דבר. האוניברסיטה הטעתה את התובע לחשוב כי יהא זכאי לפנסיה בעוד האוניברסיטה ידעה כי אין באפשרותו להסיר את העיקולים ובכך יסוכל לשיטתה ההסכם והתובע יצא בלא כלום. לטענת התובע, גם לאחר חתימת ההסכם, בין השנים 2001-2006, התגלתה בהדרגה התנהגות האוניברסיטה שחשפה את כוונתה הברורה לא לתת לתובע דבר והתובע נותר במעמד של מפוטר כפי שהיה לפני הגשת התביעה. לטענת התובע, הוא לא זכה למעמד של גמלאי הנתבעת בדרגת פרופסור חבר כמתחייב מההסכם על כל הזכויות הגלומות בכך וגם בכך מתגלית התנהלות האוניברסיטה וחוסר תום לבה בחתימת וקיום הסכם עימו. 63. איננו מקבלים טענת התובע כי מלכתחילה התכוונה האוניברסיטה שהתובע לא יקבל דבר מכח הסכם הפשרה. מראשית הדברים התובע ידע, והדבר נאמר מפורשות, כי תנאי להסכם הוא החזרת כספי תמר לאוניברסיטה. כן היה ידוע וגלוי, כי על הכספים רובצים עיקולים. התובע ידע כי העיקולים אינם מעניינה של האוניברסיטה וכי עליו לפעול להסרתם תוך הסדרת ענייניו מול הנושים. האוניברסיטה לא היתה מעורבת בהליכים אלה. האוניברסיטה, מצידה, פנתה לקופה וביקשה לקבל לידיה את הכספים בטענה כי אלו כספי האוניברסיטה. האוניברסיטה לא ידעה ולא יכלה לדעת כי במסגרת הליך ההוצל"פ בו לא היתה שותפה (והתובע לא ביקש לצרפה להליך) יוחלט כי הכספים שבוקפת "תמר" שייכים לחייב והם יועברו לכנ"ר. 64. לכל אורך הדרך, האוניברסיטה הביעה עמדתה כי הכספי הקופה שייכים לה. בהתאם, פנתה לקופה בחודש מרץ 99', לאחר שהוטל עיקול על הכספים שבקופה וציינה בפניה כי הכספים הם שלה ואינם ברי עיקול. לאחר שניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין פנתה הנתבעת ל"תמר", קופת התגמולים המרכזית, צרפה את ההסכם, וביקשה מהקופה להעביר לזכות האוניברסיטה את היתרה שהצטברה בחשבונו של התובע הן חלק העובד והן חלק המעביד (ראה מכתבה של הנתבעת מיום 23.4.01 - נספח לא' לתצהיר תובע). גם עמדת הקופה היתה שהכספים שנצברו בקופה הם כספי המעביד. מכאן, שבעת חתימתה של האוניברסיטה על ההסכם היתה סבורה כי ביכולתה לקבל את הכספים שנצברו בקופה ולשלם מהם חלק מהפנסיה של התובע כנהוג באוניברסיטה. (כך אף עולה מעדותם של עו"ד דקל ומר ברון מרזן). מאוחר יותר, בניגוד לעמדת האוניברסיטה ולעמדת הקופה, קבע ראש ההוצל"פ, כי הכספים הם כספי החייב והם ניתנים לעיקול. ראש ההוצל"פ הפנה בהחלטתו לסעיף 5 להסדר הפשרה שבין הצדדים וציין: "לאור הסדר זה אין ספק כי בידי אוניברסיטת חיפה אין כל כספים המגיעים ו/או השייכים לחייב. לפיכך גם ברור שההסדר בין החייב לבין אוניברסיטת חיפה ולפיו רק כאשר יועברו כספי החייב המוחזקים בידי קופת הגמל ניתן יהא להוציא לפועל את ההסדר. משמעות הדברים, כי אוניברסיטת חיפה אינה אמורה לשלם לחייב פנסיה חודשית ממקורותיה שלה אלא מכספי החייב המצויים בקופת הגמל. יתרה מכך, אף הצדדים היו לעובדה זו ולפיכך קבעו בהסדר כי התנאי לביצוע ההסדר מותנה בכך כי יוסר העיקול על כספי החייב בקופת הגמל וכספים אלה יועברו לידי אוניברסיטת חיפה לשם ביצוע ההסדר. מבחינה עובדתית ומשפטית אין ספק כי משהועברו כספי זכויותיו הסוציאליות של החייב לידי קופת הגמל אין ולא נותרו בידי אוניברסיטת חיפה כל כספים המגיעים לחייב. מכאן, אף ברור כי העיקול הוטל על כספי החייב בקופת הגמל דווקא ולא אצל אוניברסיטת חיפה. כספי החייב בקופת הגמל הינם הלכה למעשה פיצויי הפיטורין אשר הגיעו לו עקב הפסקת עבודתו באוניברסיטת חיפה מכאן, לאוניברסיטת חיפה אין כל זיקה לכספים אלה ואין היא יכולה לעשות בהם כל שימוש אלא כאמור אם הם יועברו אליה כפי שאכן הותנה בהסכם שבינה לבין החייב. המסקנה העולה מהאמור לעיל הינה כי כספי החייב המעוקלים אל קופת הגמל הינם כספי החייב בלבד. ההסדר בין החייב לבין אוניברסיטת חיפה לא בא אלא לגרום לכך כי כספים אלה יועברו לידי אוניברסיטת חיפה במקום לזוכים ומכספים אלה תפריש היא את הפנסיה החודשית לידי החייב. אין ספק כי מהלך זה לא נועד אלא לגרוע מזכות הנושים לממש את העיקול. לו היה הסדר זה תקין וחוקי לא היו הצדידם לו מתחייבים זה כלפי זה לשמור על תוכנו בסודיות מוחלטת ולא לגלותו לאיש. לחייב אין ולא הגיעה כל קיצבה מקופת הגמל. כספי קופת הגמל של החייב דינם כדין כל תוכנית חיסכון אחרת והכספים הינם כספי החייב לבד ולפיכך ניתנים הם לעיקול. לסיכום נקודה זו אני קובע כי לאור פיטוריו החייב מאוניברסיטת חיפה בחודש ספטמבר 99 ותשלום הפיצויים המגיעים לו דרך קופת הגמל. הפכו הכספים בקופת הגמל לכספי החייב בלבד והוא רשאי היה לעשות בהם כל אשר יחפוץ אך מרגע שעוקלו כספים אלה על ידי נושיו לא ניתן להעבירם לאוניברסיטת חיפה לשם ביצוע ההסדר ביניהם. שונים הם פני הדברים לו היה מוכח כי החייב זכאי היה לקבל פנסיה חודשית מאת מעבידתו. עובדה זו לא רק שלא הוכחה אלא שניתן לומר באופן חד משמעי כי מששולמו לחייב פיצויי פיטורין אין עוד זיקה משפטית בין החייב לבין מעבידתו. לאור האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לביטול העיקול בוקפת הגמל תמר". 65. עמדה זו של ראש ההוצל"פ אף קיבלה חיזוק בהחלטתו של כב' השופט יוסף שפירא מיום 20.3.06 לאשר את הסדר הנושים שערכו הצדדים תוך שהוא מורה לקופת הגמל "תמר" להעביר את הכספים שאצלה לקופת הכנ"ר. מכאן, שלא היה בידי הנתבעת להסיר את העיקולים מאחר ונקבע כי הכספים שבקופה הם כספי החייב. 66. התובע עצמו מודע היה לחובתו לפעול להסרת העיקולים ולאורך כל הדרך לא טען כי היתה זו חובתה של האוניברסיטה לפעול בעניין. בפנייתו לאוניברסיטה מיום 12/6/01 ביקש מהאוניברסיטה מסמכים על מנת לפעול (בעצמו) להסרת העיקולים. התובע לא טען כי היה זה מחובתה של האוניברסיטה. גם בפני בית הדין בהליכים קודמים הודה כי האוניברסיטה לא הפרה את ההסכם אלא שהוא נקלע למלכוד. במכתבו מיום 11/7/06 טען כי ההסכם דורש שיתוף פעולה מצד האוניברסיטה אולם, לא נטען כי היה זה מחובתה של זו, ולא מחובתו, לפעול להסרת העיקולים. 67. רק בדיעבד טוען התובע את הטענה כי "משהנתבעת היתה בעלת הכספים היה זה תפקידה שלה לפעול להסרת העיקולים". חובותיו של התובע לנושיו אינם מעניינה של האוניברסיטה וככל שמסדיר היה ענייניו מולם לא מתעוררת היתה בעיית העיקולים בחשבון תמר. באפשרות התובע גם היה לבקש לצרף את האוניברסיטה להליך ההוצל"פ/הכינוס אולם מטעמיו בחר שלא לעשות כן. על מנת להפטר מחובות של מיליונים כנגד שחרור כספי תמר לתיק הכינוס ביקש התובע עצמו כי הכספים יועברו לתיק הכינוס. בנסיבות אלו, העלאת הטענה כי על האוניברסיטה היה למנוע מצב זה מתחילתו הינה חוסר תום לב דווקא מצידו של התובע. ועוד נציין, כי בחודש 1/03 פנה התובע לבית הדין בבקשה לאשר כי הינו "פרופסור חבר" בהתאם להסדר הפשרה, ואם לא, לבטל את ההסכם ולהחזירו מיידית לעבודה (בש"א 302/03, עב' 1247/99). התובע לא טען במילה ובחצי מילה כי קיימת עילה מהעילות אותן טוען כעת, לביטול ההסכם, דבר האומר דרשני. 68. באשר לטענת התובע כי היה על הנתבעת להעניק לו דרגת פרופסור חבר, דינה של טענה זו להידחות מכל וכל. ראשית, טענה זו כבר הועלתה בבקשתו בבש"א 302/03 בתיק עב' 1247/99. לאחר הגשת הבקשה חתם התובע על אישור כי פרש בדרגת מרצה בכיר והוא מוכר ע"י האוניברסיטה כגימלאי בדרגה זו (נספח כ"ז לתצהיר התובע). 69. שנית, במכתב מיום 2/4/01 עילו חתם ב"כ התובע עו"ד בדראן (נספח כ"א לתצהיר התובע) נכתב מפורשות באשר לתנאי הפרישה: "מצ"ב ומסומנת נספח א' הצעת האוניברסיטה להסדר שלפיו מרשך יפרוש בתוארו הנוכחי, מרצה בכיר, ויקבל תנאי פרישה כאילו היה פרופ' חבר- הסדר אשר מרשכם הודיע בדיון כי הוא מסכים לו..."(ההדגשה הוספה). ואכן, בהסדר הפרישה נכתב: "המשכורת הקובעת לפנסיה - על פי שכר פרופ' חבר ותק 7 (קידום ותק 20%)". מקובלת עלינו עמדת האוניברסיטה המשתקפת בכתובים, כי לצורך תשלום הפנסיה ולצורך זה בלבד, נקבע כי המשכורת הקובעת לפנסיה תהיה על פי שכר של פרופ' חבר. קביעה זו נעשתה אך ורק לצורך קביעת גובה התשלום החודשי. גם עדויות עדי האוניברסיטה, פרופ' עדה שפיצר ומר ברוך מרזן אשר העידו בעניין זה מהימנות עלינו. פרופ' שפיצר הבהירה בעדותה, כי דרגות אקדמאיות נקבעות רק בועדת המינוי וכי הקביעה כי הפנסיה תשולם לתובע על פי שכר פרופ' חבר הינה לצורכי שכר בלבד: "לשאלתך נשמע בלתי סביר שהתובע יחשוב כשנדחית הבקשה שלו מהעלאה בדרגה לפרופ' מן המניין כשהפנסיה משולמת לו לפי פרופ' חבר שאכן פורש בדרגת פרופ' חבר אני משיבה שלא מדוייק ולא אפשרי, הזוי זו מילה קשה, או שאתה מקבל דרגה אקדמית או שלא, דירוג אקדמי נקבע רק בועדות אקדמיות, אין סמכות לאף אחד אחר לקבוע זאת...הרעיון היה לאפשר לתובע לפרוש עם פנסיה להגדילה אותה כמה שאפשר לפרופ' חבר למרות שלא עבר תהליך בועדת המינויים ולמזער את הנזק". וכן העיד באותו עניין מר מרזן: "לשאלתך בסעיף א' יש התייחסות לפרופ' מן המניין מנגד נאמר שהפנסיה תשולם לפי דרגת שכר של פרופ' חבר, האם לא סביר להניח שהתובע יבין שניתנה לו דרגה של פרופ' חבר אני משיב שממש לא, הוא יודע היטב מה התהליכים לקבלת דרגה אקדמית, כדי לקבל אותה על חבר סגל לעבור פרוצדורה שבמסגרתה התפוקות של חבר סגל עוברות לשיפוט לאומי ובינלאומי בד"כ למעלה מ 6 שופטים היא אינסטנציה הפורמלית היא ועדת מינויים כלל אוניברסיטאית, אי אפשר לקבל דרגה אקדמית אלא בפרוצדורה שהזכרתי, לחשוב שהוא קיבל דרגה אקדמית זה גובל בתרמית ועל כך אני אישית טיפלתי לתת דרגת שכר של פרופ' חבר היה רעיון שלי, בשום אופן גם לנסיונו של התובע אי אפשר לחשוב שמדובר בדרגה אקדמית". 70. לנוכח האמור, לא מצאנו כי קיימת עילה לביטול ההסכם מחמת טעות, הטעייה או עושק או כי היה חוסר תום לב מצד האוניברסיטה או כוונה שלא לשלם לתובע פנסיה כבר בעת חתימת ההסכם . באשר לטענת התובע כי מאחר וחתם על הסכם הפשרה ויתר על זכויות קוגנטיות המגיעותו לו הרי שהדבר אפשרי ואין בו כדי לאיין את הסכם הפשרה. "הכלל של אי יכולת לוותר על זכויות סוציאליות אינו חל על הסכם פשרה שיקבל תוקף של פסק דין, שאם לא כן, לעולם לא ניתן יהיה להגיע לכל הסכם פשרה שהוא (כשמטבע הדברים שני הצדדים מוותרים ברמה זו או אחרת על טענותיהם). הלכה פסוקה היא כי ויתור שנעשה כחלק מהסכם פשרה בבית הדין, ושקיבל תוקף של פסק דין, אינו מהווה ויתור על זכויותיו. ר' לעניין זה פסק דין שניתן בעניין עזריאל מילשי -ארכיטקט אהרון דורון ושות' בע"מ דיון מס' לח/ 3-59, מיום 28/10/98, פד"ע י' תשל"ט 1978-1979, עמ' 32)". (בש"א (י-ם) 1406/07 חברת מחצבת ורד בע"מ נ' מוחמד עלי עסאף). האם דין ההסכם להתבטל בשל אי התקיימותו של תנאי מתלה בהסכם. 71. כאמור, טענה נוספת אותה טוען התובע היא, כי ההסכם הותנה בתנאי מתלה של העברת כספי קופת "תמר" לקופת האוניברסיטה. לא התקיים התנאי ולכן אין תוקף לחוזה כולו. התובע מפנה למכתבו של מר מרזן מיום 30.4.06 (נספח י"ח לכתב התביעה) בו ציין מר מרזן כי עם העברת הכספים לקופת הכנ"ר "מתבטל מיניה וביה ההסכם שנחתם אתך ולא תוכל לקבל פנסיה מהאוניברסיטה". לטענתו, מדובר בהודאת בעל דין כי ההסכם בטל ומבוטל ואין לו כל תוקף (סעיף 96 לכתב התביעה). משכך, יש לתת לתובע את יומו בבית הדין ולתת לו הזדמנות להשיב לו את הזכויות הקוגנטיות שנשללו ממנו שלא כדין. 72. לטענת הנתבעת, התנאי שבסעיף 5 להסכם הפשרה, להחזרת כספי התגמולים כתנאי לזכות לפנסיה, הוא תנאי מהותי והוא חל לא רק על התובע מכוח פסק הדין, אלא על כל חבר סגל אקדמי המבוטח בהסדר הפנסיה התקציבית באוניברסיטה. התובע, אשר ידע כי על כספי התגמולים שעל שמו בוקפת הגמל "תמר" מוטלים עיקולים בגלל חובות אישיים שלו, נטל במודע את הסיכון שהתנאי המתלה שבפסק הדין לא יתקיים ובמצב דברים כזה לא יהיה זכאי לפנסיה מהאוניברסיטה. לפיכך, מדובר בסיכון שהתובע נטל על עצמו ואשר אינו מבטל את פסק הדין. 73. סעיף 27(א) לחוק החוזים מורה כי חוזה שיכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי (תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי (תנאי מפסיק). 74. על פי לשונו של סעיף 5 להסכם, ההסכם מותנה באפשרות האוניברסיטה למשיכת הכספים מהקופה. מאידך, סעיף 4 להסכם קובע כי הכספים ישמשו לצורך מימוש ההסדר. 75. בהצעת הפשרה הראשונה ששלח ב"כ האוניברסיטה לבא כוח התובע ביום 5.2.01 (נספח טז' לתצהיר תובע) הציעה האוניברסיטה לשלם לתובע פנסיה חודשית בגובה 2,100 ₪ כאשר "סכום זה מבוסס על פריסת הפיצויים והתגמולים להם זכאי ד"ר גולשטיין, סה"כ כ- 376,000 ₪ עד גיל הפרישה 68...החל מגיל 68 יהיה ד"ר גולשטיין זכאי לפנסיה מהאוניברסיטה, על פי 2% לכל שנת עבודה (לפי הכללים המקובלים בפנסיה תקציבית)". עוד צויין בהצעה "אם ד"ר גולשטין לא יוכל להבטיח, כתרומה להסדר המוצע, את כספי התגמולים הנ"ל, שהופקדו בתמר - ייעשה חישוב חלופי של הפנסיה שתשולם לו, על יסוד פריסת כספי הפיצויים בלבד". מכאן, שבשלב זה ביקשה האוניברסיטה לשלם לתובע פנסיה בזיקה מלאה לסכומים הצבורים בקופת תמר, רק עד לגובה הכספים שנצברו בקופת הגמל ואף העלתה הצעה חלופית לתשלום פנסיה במקרה בו לא יוחזרו לידיה כספי התגמולים. 76. ואולם, הצעה זו לא התקבלה על דעת התובע וב"כ ועל כן, ביום 1.4.01, שלחה האוניברסיטה לתובע הצעה חדשה לפיה התובע יקבל 4000 ₪ כפנסיה חודשית. הפעם לא ציינה האוניברסיטה כי מדובר בתשלום המוגבל באופן כלשהו, לרבות בגובה הסכום שהצטבר בקופה. הסדר הפרישה שהוצע לתובע היה ללא הגבלת סכום ולא היתה זיקה מלאה בין שחרור הכספים בתמר לבין תשלום הפנסיה. לעניין זה העיד בפנינו מר מרזן את הדברים הבאים: "לשאלתך שכתוב שהפנסיה תגיע ל 4000 ₪ לחודש, מן הסתם הנתבעת לקחה בחשבון שתצטרך לשלם את הפנסיה גם מכיסה מעבר לסכום שמועבר מתמר ואני משיב שאני מניח שכן. לשאלתך אם תמר פלוס הפיצויים נותן 376,000 ₪ וזה מספיק לפנסיה חודשית של 2,100 ורק עד גיל 68 מן הסתם 4,000 ₪ לחודש תספיק להרבה פחות מזה אני משיב שנכון. לשאלתך הנתבעת התכוונה שהכספים בתמר יהיו על חשבון הפנסיה ותוציא מתקציבה השוטף אני משיב שנכון". מהצעה זו ניתן להסיק, כי כוונת הצדדים הייתה לנתק את הזיקה המוחלטת בין שחרור הכספים והפנסיה שתשולם לתובע, אם כי שחרור הכספים מיועד היה לשמש למימון חלק מן התשלומים עד לניצול יתרת הסכום. 77. ההסדר לא נתחם בזמן מבחינת מועד תחילת ביצועו - תוך כמה זמן אמורים הכספים להיות מוחזרים לאוניברסיטה ואף לא נקבע ממתי יתחילו תשלומי הפנסיה. עוד במכתב מיום 18/6/06 (לאחר העברת הכספים לכונס) הודיעה האוניברסיטה לתובע כי רק לאחר קבלת הכספים מתמר ניתן יהיה לדון בשיעור הפנסיה ותחולתה (נספח מ"ג לתצהיר התובע). גם בחלוף מספר שנים ממועד חתימת ההסכם לא פעל מי מהצדדים לביטולו עקב אי התקיימות התנאי, וכן לא נעשתה כל פנייה לביטול פסק הדין הנותן תוקף להסכם הפשרה. האוניברסיטה טוענת בסיכומיה כי לא הודיעה על ביטול הסכם הפשרה (חרף מכתבה שהוזכר בסעיף 71 לעיל). האוניברסיטה לא פנתה לבית הדין לבטל את פסק הדין הנסמך על ההסכם ומאשרו ומאידך אף לא ערכה לתובע גמר חשבון בעניין זכויותיו לפיצויים. 78. לאחר שבחנו את תוכנו של ההסכם, אנו סבורים כי העברת הכספים מהקופה לאוניברסיטה היתה תנאי מתלה לתשלום פנסיה לתובע. משתנאי זה לא התקיים, היה מקום להודיע על ביטול ההסכם ולבקש ביטול פסק הדין שנתן תוקף להסכם. אין לקבל עמדת האוניברסיטה במסגרת הליך זה כי מחד, התנאי המתלה לא התקיים, האוניברסיטה לא הודיעה על ביטול ההסכם ויש לראות בהסכם כבר תוקף, ומאידך, לא ניתן לפעול על פי ההסכם מכוח אותו התנאי, שלא התקיים. ככל שסבורה האוניברסיטה כי התנאי המתלה לא התקיים ואין תוקף להסכם, היה עליה להודיע מפורשות על הביטול, לתבוע את ביטול פסק הדין ולחזור ולחשב זכויות התובע הנובעות מפיטוריו. ויודגש בעניין זה, כי התובע הסכים לסילוק תביעותיו כנגד קבלת תנאי הפרישה שבנספח א' להסכם ( ר' סעיף 3 להסכם הפשרה), אולם לא ויתר על זכויותיו כנגד קבלת לא כלום מעבר לכספי הגמל שמשלומים היו לו בכל מקרה. 79. משקבענו כי בתנאי מתלה עסקינן, חל על ענייננו סעיף 29 לחוק החוזים הקובע, כי היה החוזה מותנה בתנאי והתנאי לא התקיים תוך תקופה שנקבעה לכך ובאין תקופה כזו- תוך זמן סביר מכריתת החוזה, אם היה זה תנאי מתלה- מתבטל החוזה. סעיף 31 לחוק קובע כי על בטלותו של חוזה לפי פרק זה יחולו בשינויים המחוייבים הוראות סעיפים 19 ו-21 לחוק. סעיף 19 לחוק החוזים דן בביטול חלקי של חוזה, וקובע: "ניתן החוזה להפרדה לחלקים ועילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו, ניתן לביטול אותו חלק בלבד; אולם אם יש להניח שהצד הרשאי לבטל לא היה מתקשר לולא העילה, רשאי הוא לבטל את החלק האמור או את החוזה כולו". על פי סעיף זה, כאשר החוזה ניתן להפרדה, ניתן לבטל את החלק הפגום בחוזה (ד' פרידמן, ונ' כהן חוזים (כרך ב), סעיפים 19.29 ואילך, בעמ' 1117 ואילך). יתר על כן, אם ניתן להפריד בין החלק הפגום חלק הבלתי פגום, לא יביא הפגם לביטולו של החוזה כולו. מטרת ההפרדה הינה לתת תוקף לאוטונומיה של הרצון הפרטי של הצדדים בכפוף לחלק הפגום (ראו בג"צ 6231/92 זגורי נ' בית הדין הארי לעבודה, פ"ד מט (749 (4 בעמ' 784-785). 80. הוכח בפנינו כי הנתבעת התכוונה לשלם לתובע פנסיה מתוך תקציבה וגם מעבר לסך הסכומים שהיתה מקבלת מקופת תמר. בהסכם עצמו נכתב כי כספי תמר ישמשו למימוש ההסכם. 81. בחלוף הזמן,כאשר מי מהצדדים לא פעל לביטול ההסכם, התנהלות הצדדים מלמדת על רצונם לאפשר את קיום את ההסכם. מאחר והתנאי המתלה לא התקיים וכספי תמר לא התקבלו אצל הנתבעת, ביטול ההסכם באופן חלקי - עד לסך הכספים שהיו צבורים בקופה ואמורים היו להיות מוחזרים לידי האוניברסיטה, יעלה בקנה אחד עם אומד דעת הצדדים, התנהגותם ותכלית ההסכמה שהושגה ביניהם. תוצאה זו מתיישבת גם עם עמדתו הראשונית של התובע ובקשתו כי 300,000 ₪ שהועברו לכנ"ר יתקזזו מתוך כספי הפנסיה המגיעים לו. (ראה מכתבו מיום 8.4.06, נספח לח' לתצהיר תובע). 82. מאחר ו- 300,000 ₪ הועברו מהקופה לנושים ולא לידי האוניברסיטה, וביחס לסך זה מבוטל ההסכם, והואיל וסכום זה מייצג 75 חודשי פנסיה בגובה 4000 ₪, הרי שבכל הנוגע לתשלום פנסיה לתובע במשך 75 חודשים מיום ההסכם, לא יעמוד ההסכם בתוקפו, ואולם, על האוניברסיטה לפעול על פי ההסכם ולשלם לתובע פנסיה חודשית כמוסכם החל מחודש יולי 2007 ואילך. סיכום 83. לסיכום, ולנוכח כל האמור לעיל, נדחית תביעת התובע לבטל את פסק הדין בשל פגמים שנפלו בכריתתו של ההסכם. איננו מקבלים את טענות התובע בדבר טעות, הטעיה, עושק או חוסר תום לב מצד האוניברסיטה בכריתת ההסכם. שוכנענו כי הצדדים הגיעו להסכמות לאחר מו"מ שקיימו ביניהם בהיות שני הצדדים מיוצגים וכאשר כל העובדות, הסיכונים והסיכויים פרושים בפני הצדדים. דוחים אנו את הטענה שהעלתה האוניברסיטה כי התנאי לא חל אולם ההסכם ממשיך לחול ולהתקיים בשל כך שקיבל תוקף של פסק דין. מקבלים אנו את הטענה כי התנאי שהוצב בהסכם, ולפיו ההסדר מותנה באפשרות האוניברסיטה למשוך כספי התגמולים חזרה, הינו תנאי מתלה בכל הנוגע לתשלום אותם כספים לתובע ככספי פנסיה. בכל הנוגע ליתרת תשלומי הפנסיה, אלה אמורים היו להשתלם מקופתה של האוניברסיטה ולגביהם אין התנאי המתלה חל. התוצאה הינה, כי על האוניברסיטה לפעול על פי ההסכם ולשלם לתובע פנסיה חודשית כמוסכם החל מחודש יולי 2007. 84. בהתחשב בכלל נסיבות העניין, משדחינו רוב טענות התובע שהועלו כנגד התנהלותה של האוניברסיטה והזכויות שטען כי ההסכם מקנה לו, תשלם האוניברסיטה לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 5000 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. 85. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. ניתן היום, ו' בניסן תשע"א , 10 באפריל 2011, בהעדר הצדדים. מ. פריימןש ו פ ט ת משה גרבלרנציג עובדים ישעיהו פטוקהנציג מעבידים איחוד תיקיםשחרור כספים