בפני בקשה במסגרת עותרת המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. כנגד המשיב הוגש כתב אישום שעניינו ארבעה אישומים שונים במסגרתם נטען כי המשיב יחד עם אחרים, נכנס לישראל בין התאריכים ה- 9.11.09 ל- 10.11.09 תוך שבוצעו העבירות המפורטות להלן. האישום הראשון עניינו גניבת רכב, חבלה במזיד ברכב, התפרצות לרכב בכוונה לבצע גניבה ופירוק מרכב (להלן: "האישום הראשון"). האישום השני עניינו שימוש ברכב ללא רשום, חבלה במזיד ברכב, גניבה , התפרצות לרכב בכוונה לבצע גניבה ופירוק חלקים מרכב (להלן : "האישום השני"). האישום השלישי עניינו גניבת רכב, חבלה במזיד ברכב, התפרצות לרכב בכוונה לבצע גניבה ופירוק חלקים מרכב (להלן :"האישום השלישי"). האישום הרביעי עניינו גניבת אופניים, השגת גבול ושהייה שלא כחוק (להלן : "האישום הרביעי"). ב"כ המשיב טען בפני ארוכות על כי בתיק זה לא קיימות ראיות לכאורה ביחס לאישומים השלישי והרביעי וכי ביחס לאישומים הראשון והשני, קיימות ראיות לכאורה ברף כה נמוך עד כי אין הן מקימות עילת מעצר. ביחס לאישום הראשון והשני נמצאו על הרכבים לכאורה מעתקי טביעות אצבע של המשיב. טען ב"כ המשיב כי נוכח חלוף הזמן והעובדה כי מדובר באירוע מחודש נובמבר 2009, שהרי אין לייחס לקיומם מעתקי טביעות האצבע, חשיבות כלשהי. בעניין זה, אין דעתי כדעת ב"כ המשיב. הרכבים נגנבו לכאורה בלילה שבין ה- 9.11.09 לבין ה-10.11.09 ונמצאו ביום 10.11.2009 דהיינו מספר שעות לאחר הגניבה הנטענת (בין השעות 04:00 ל- 6:00). מעתקי טביעות האצבע נלקחו בסמוך לאותו מועד, כפי שניתן ללמוד מחוות הדעת של המעבדה לזיהוי טביעות אצבע. העובדה כי הזיהוי בפועל מול טביעות האצבע של המשיב נעשה חודשים לאחר מכן אינה משנה את העובדה כי מדובר בטביעות אצבע שנלקחו עם מציאת הרכבים. במסגרת חקירתו של המשיב במשטרה טען כי לא היה מעולם ב במושב בני עייש בו נתפס אחד הרכבים. עוד טען המשיב בחקירתו כי מעולם לא היה בגן יבנה שהינו המקום ממנו נגנבו כל המיטלטלין ונמצא הרכב הנוסף. עוד טען כי כלל לא היה בתחומי ישראל במועדים הרלוונטיים. כאשר מדובר בשני רכבים שונים אשר נגנבו באותו לילה, בפער שעות קטן, ובשני הרכבים נמצאו מעתקי טביעות אצבע, דווקא של אותו משיב שהרי יש בכך כדי ללמדני על קשר לכאורי , מבוסס, בין האירועים לבין המשיב. הדרך היחידה להסביר את קיומם של מעתקי טביעות האצבע היא לכאורה , כטענת ב"כ המשיב, במקרה שבו היו שני הרכבים בסמוך לאותו מועד, בשטחים, באותו מקום, תוך שהמשיב מגיע לאותו מקום באותו מועד. בעניין זה יש לזכור כי מדובר בשני בעלי רכב שונים, בשתי כתובות שונות ובשני מקומות שונים בהם אותרו בסופו של יום הרכבים הגנובים. גרסה זו של המשיב, אינה סבירה בעיני בעליל. בהליך הפלילי, אין הכרח כי כל ראייה נפרדת יכול ותביא להרשעתו של נאשם, ודווקא התמונה הכוללת, שהינה היחידה האפשרית בנסיבות העניין, תקים הצדקה להרשעה. שאלת הרשעתו של נאשם זה או אחר בפועל נתונה בסופו של יום לשיקול דעתו של המותב שישמע את התיק העיקרי. לעת הזו, כל שאני נדרשת לו הוא שאלת קיומן של ראיות לכאורה אשר טמון בהן בסיס להרשעתו של המשיב. אני סבורה כי אכן קיימות ראיות כאמור ביחס לאישומים אלו. איני מתעלמת מן החוסרים המצויים ב"פאזל" לעת הזו לרבות לעניין מקום מציאת טביעות האצבע, אך אין בהללו כדי להביאני למסקנה כי בתיק זה לא קיימות ראיות לכאורה. טען ב"כ המשיב בפני כי בניגוד לטענות המבקשת במסגרת כתב האישום אין כל ראיה כי האופניים נשוא כתב האישום הרביעי נמצאו בתא המטען של הרכב נשוא כתב האישום הראשון. עם זאת עיון בדו"ח המוצגים מיום 9.12.2009 שנערך בחצריו של בעל הרכב נשוא כתב האישום הראשון (חנייה) נרשם במפורש כי נמצאו במקום פרטי האופניים, אשר זוהו על ידי המתלוננת באישום הרביעי והושבו לידיה (דו"ח המוצגים, תמונות הציוד שנמצא ואישורה של המתלוננת לרבות חתימתה על גבי התמונות מצויה בתיק החקירה). בכך יש גם כדי לקשור את המשיב לכתב האישום הרביעי וכדי להביאני לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה אשר יכול ויהא בהן כדי להביא להרשעתו של המשיב גם ביחס לאישום זה. באשר לאישום השלישי, יש ממש בטענות ב"כ המשיב. קיים קשר סיבתי בין האירועים נשוא כתבי האישום לבין גניבתו של רכב זה. הרכב נמצא בדיוק באותו מקום שבו נמצא הרכב נשוא כתב האישום הראשון (רחוב הכוהנים 2 במושב בני עייש) כאשר גם הפעולות ביחס לרכב זה נעשו באותו מתחם של שעות ולכאורה מעשים דומים של חבלה במזיד ברכב ופירוק חלקים. עם זאת יקשה עלי לראות כיצד ניתן יהיה על בסיס נתונים אלו כדי להביא להרשעתו של המשיב בכתב אישום פלילי, ומכאן כי מדובר באישום שבו קיימת חולשה ניכרת של הראיות. באשר לעילת המעצר שהרי זו מתקיימת הן בשל החשש להימלטות מן הדין והן בשל עילת מסוכנות. באשר לחשש להימלטות מן הדין שהרי מדובר במי שהינו תושב שטחים. בית המשפט העליון נתן דעתו לא אחת לכך כי במקום שבו מדובר במי שאינו תושב ישראלי, קיימת גם קיימת עילה הנובעת מן החשש להימלטותו של המשיב מן הדין. זה גם המקום לציין כי המשיב לא אותר בקלות על אף שהדרישה לחקירתו הועלתה חודשים ארוכים קודם לכן. עוד יצויין כי משיב זה שבפני הינו בעל עבר פלילי לא מבוטל לרבות בגין עבירות של פריצה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, גניבה, ניסיון לגניבת רכב, החזקת מכשירי פריצה, התחזות לאדם אחר, גניבת רכב וכניסה לישראל שלא כדין. מדובר לכאורה במי שסיגל לעצמו דפוסי התנהגות עברייניים, בעיקר בתחום הרכוש. לשיטתי תיק זה מקים גם עילת מעצר של מסוכנות, היקף הפעולות לכאורה של המשיב, העובדה כי לכאורה בוצעו עם אחרים והאמור לעיל. במקום בו בחר לכאורה המשיב גם לחדור לחצריה של המתלוננת באישום הרביעי וליטול את האופניים מתוך החצר, מתחזקת מסקנתי זו. ביתו של אדם הוא מבצרו. הקלות הבלתי נסבלת של כניסה למבצר זה על מנת ליטול את שאינו שייך לנוטל, מלמדת על כך שאך במזל לא הוסלם האירוע, כי המשיב (ככל שאכן יימצא שביצע את המעשים המיוחסים לו) אינו ירא את הדין, ומידת האמון שניתן לתת בו הינה מוגבלת מאוד. בהתאם להוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו 1996, המעצר הינו החלופה האחרונה. על בית המשפט לבחון בכל מקרה ומקרה האם קיימת חלופה אשר יש בה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב. גם במקום שבו עסקנין במי שאינו אזרח ישראלי, על בית המשפט לבחון דבר קיומה של חלופה, ולו על דרך של הפקדת בטחונות אשר יהא בהן כדי לאיין את החשש להימלטות מהליכי השפיטה. בחינתו של בית המשפט נעשית על בסיס עובדותיו של כל תיק , הערכתו בדבר משקל הראיות והיקפן, זהותו של המשיב הפרטני ומהות החלופה. בתיק זה, איני סבורה שדי בבטחונות כספיים נוכח היקף האישומים, מהותו ועברו של המשיב. כן אין אני סבורה שיש מקום להורות על חלופת מעצר במעצר בית בישראל, במקום שבו מדובר במי שאינו שוהה בישראל כדין. לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין אין אני סבורה שניתן להציג חלופה אשר יהא בה כדי איון עילות המעצר. אני מורה בזאת על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. חבלה במזיד ברכברכבמעצרמעצר עד תום ההליכים