הגנת השכרות מוסדרת בסעיף 34 ט' לחוק העונשין, והיא קובעת כי: "(א) לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה במצב של שכרות שנגרמה שלא בהתנהגותו הנשלטת או שלא מדעתו... (ב)... (ג)... (ד) בסעיף זה מצב של שכרות, מצב שבו נמצא אדם בהשפעת חומר אלכוהולי, סם מסוכן, או גורם מסמם אחר ועקב כך הוא היה חסר יכולת של ממש בשעת מעשה להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו או להימנע מעשיית המעשה". 18. דומה שאין מחלוקת כי בהגנת השכרות יש צורך להוכיח תנאים מצטברים. ראשית, קיומו של חומר אלכוהולי בגופו, חוסר יכולת של ממש בשעת מעשה להבין את אשר עשה, חוסר יכולת להבין את הפסול שבמעשה וחוסר יכולת להימנע מעשיית המעשה. ראה ע"פ 9258/00 נטרלשווילי נ' מד"י, פ"ד נ"ו (2) עמ' 673. 19. הנה כי כן, לאור הוראת סעיף 34 ט' (א) לחוק העונשין, אין לייחס לאדם אחריות פלילית למעשה שנעשה תוך כדי שכרות שנגרמה שלא בהתנהגותו הנשלטת או שלא מדעתו. 20. כעולה מהוראות החוק יש להבדיל בין שני מצבים של הגנה, הגנת שכרות מלאה אל מול הגנת שכרות חלקית. מכל מקום אין מחלוקת שכדי לחסות תחת כנפיה של הגנת השכרות המפחיתה את אחריותו הפלילית של מבצע העבירה מעבירה של כוונה לעבירה של אדישות, על הנאשם להוכיח כי היה נתון במצב של שכרות, ובהיותו תחת השפעה של חומר אלכוהולי וחסר יכולת של ממש להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו או להימנע מעשיית המעשה. יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין צריכתו של חומר משכר לבין ההשפעה שנלוותה לו על הלך נפשו של המבצע בעת ביצוע העבירה. על המבקש לחסות בצילה של הגנת השכרות, להוכיח כי לחומר המשכר היתה השפעה של ממש על תודעתו והבנתו או על יכולתו לשלוט במעשיו. ברי הוא כי על הנאשם המבקש להתגונן בטענת שכרות, להוכיח כי המשקה אותו לגם השפיעה על תפקודו והכרתו בשעת מעשה. 21. אשר לנטל ההוכחה, אין חולק כי הנאשם נושא בנטל הוכחת הטענה כי בשעת מעשה היה נתון במצב של העדר יכולת של ממש להימנע מעשייתו. הגנת השכרשאלות משפטיות