שבר פיצוץ בחוליה L5

א. התובע, מסרי מוחמד סלימאן (להלן: "התובע"), יליד 18.8.1978, נפצע בתאונת דרכים שאירעה ביום 5.3.2001 בהיותו כבן 23 (להלן: "התאונה"). התובע נהג ברכב, ולפי הנטען בכתב התביעה ניסה למנוע התנגשות במכונית שנכנסה לתוך נתיב נסיעתו. כתוצאה מכך התדרדר רכבו של התובע לצד הכביש, והתובע נפצע. אין מחלוקת על כך שהנתבעת נושאת בחבות כלפי התובע עקב התאונה הנדונה והדיון בתיק התמקד בשאלת גובה הנזק בלבד. ב. התיק התנהל בפני חברתי, כב' השופטת (בדימוס) ר. חפרי-וינוגרדוב, ולקראת פרישתה הועבר התיק להמשך טיפולי, לפי החלטה מיום 25.2.08. שמעתי את הוכחות הצדדים בישיבות בית-המשפט מיום 4.9.08, 22.9.08, 15.12.08, ו-11.3.09 (שבה נשמעה עדותו של המומחה האורתופד פרופ' מ. סודרי). נעשו גם ניסיונות להביא את הצדדים לידי הסדר פשרה, אך אלה לא עלו יפה. בהחלטה מיום 2.11.09 מיניתי את המומחה האורולוג פרופ' ח. מצקין, כמומחה רפואי מטעם בית-המשפט, זאת מכיוון שבמסגרת נכות כללית נקבעה לתובע נכות בתחום האורולוגי ולכן היה צורך לעמוד על השאלה, האם קיים קשר סיבתי בין מצבו של התובע בתחום האורולוגי לבין התאונה. חוות דעתו של פרופ' ח. מצקין הומצאה לבית-המשפט ביום 21.4.10. ג. ביום 23.6.10 ניתנה החלטה להגשת סיכומיהם של ב"כ הצדדים בכתב, אך משחלף זמן ונוכחתי לדעת שהסיכומים טרם הוגשו, הוריתי על שמיעת סיכומיהם של ב"כ הצדדים בעל-פה. אלה נשמעו ביום 6.12.10, ועתה עלי ליתן את פסק-הדין. ד. עקב התאונה אושפז התובע ביום 5.3.01 בבית החולים נהריה ואובחן כסובל מפריקה פתוחה של המפרק הסובטלרי (המחבר את הקרסול לכף הרגל) משמאל, שבר פתוח של בסיס עצם המסרק החמישית ועצם הקובואיד (המפרק בין עצם מסרק 4 לעצם מסרק 5), תלישה של הגיד הפרונאלי הקצר משמאל (הגיד המסייע לייצוב הקרסול), שבר דחיסה של חוליה L-5, וקרע באאורטה הטורקאלית. בוצעו כריתה של חלק מאב העורקים הקרוע, הותקן שתל, ובוצע שחזור של הנקיעה בקרסול וכף הרגל, עם קיבוע, והטרייה של כף הרגל השמאלית. התובע נשאר בהשגחה במחלקה לטיפול נמרץ עד הוצאת הנקז מבית החזה. ביום 9.3.01 הועבר התובע למחלקה הכירורגית. מיום 14.3.01 אושפז התובע במחלקה האורתופדית, עבר ניתוח לתפירה משנית של הפצעים בכף רגל שמאל, ושוחרר ביום 20.3.01. בהמשך, היה התובע במעקב במרפאת המחלקה האורתופדית וכן במרפאת כלי-דם בבית החולים נהריה. ביום 3.5.01 אושפז התובע במחלקה האורתופדית של בית החולים נהריה, והורחק ה - STEINMAN PIN מכף רגל שמאל. התובע שוחרר ביום 6.5.01 וקיבל המלצה לחודש מנוחה והליכה בדריכה חלקית. במעקב מרפאה מיום 11.7.01 התלונן התובע על כאבי גב עזים, אובחן ספונדילוליסטזיס דרגה 1 במרווח L4 - 5 ושבר בחוליה L5. ביום 31.7.01 אושפז התובע עקב כאבים בגב המותני עם הקרנה לרגליים, יותר משמאל, ועצירת שתן, וב- C.T הודגמו שבר מרוסק של גוף חוליה L5 עם פרגמנט הגורם ללחץ ספינלי, וכן בקע אחורי מרכזי עם לחץ והיצרות ספינלית. התובע שוחרר ביום 2.8.01. בביקורת מרפאה מיום 15.8.01 נראו השברים כמחוברים (כנראה) והומלץ על פיזיותרפיה לחיזוק השרירים. בבדיקת מרפאה מיום 9.12.01 נמצאו סימני פגיעה קשים בקרסול שמאל והומלץ על C.T והמשך חופשת מחלה. ב - 19.2.02 סבל התובע מכאבים עזים בקרסול שמאל, הוא אושפז, ובבדיקת C.T של הקרסול אובחן נמק א-ווסקולרי בטאלוס, ושינויים קשים בסחוס. רגלו של התובע הושמה בגבס הליכה למשך חודש. מן האשפוז שוחרר התובע ביום 21.2.02. ב - 19.3.02 נעשה המשך ניסיון טיפולי בגבס לקרסול שמאל למשך חודש, וביום 7.5.02 אושפז התובע ובוצעה מניפולציה של קרסול שמאל תחת הרדמה. התובע שוחרר ביום 9.5.02. בתאריך 12.11.02 אושפז התובע בבית-החולים "בני ציון" ועבר ניתוח לקיבוע פנימי בעמוד השדרה בין L4-S1 עם שני ברגים ושתל עצם. ביום 21.11.02 הועבר התובע להמשך שיקום בבית החולים "אלישע", ושוחרר משם ביום 1.12.02 בהמלצה להליכה רק בעזרת חגורת גב, מנוחה לשלושה חודשים ועזרה בבית. ביום 16.1.03 נמצאה עמדה טובה של הקיבוע בגב, והתובע הופנה לפיזיותרפיה. ביום 24.4.03 הועלתה אפשרות לארטרודזיס של הקרסול. ביום 1.10.03 אושפז התובע בבית החולים נהריה לביצוע ארטרוסקופיה בקרסול שמאל ושוחרר ביום 2.10.03 עם המלצות לפיזיותרפיה, מעקב מרפאתי ומנוחה בבית. בהמשך, הוסיף התובע להתלונן על כאבי גב וכאבים בקרסול שמאל, וב-7.12.03 בוצעה באשפוז הזרקה אנסטטית לקרסול שמאל. ביום 10.1.04 אושפז התובע בבית-החולים "בני ציון" ועבר ניתוח ארטרודזיס של קרסול שמאל עם 4 ברגים, ושוחרר ביום 18.1.04. סה"כ אושפז התובע 61 יום עקב התאונה לפי סיכום באת-כוחו מיום 6.12.10 (עמ' 124 לפרוט'), וסיכום זה לא הועמד במחלוקת. ד. המומחה הרפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, פרופ' מ. סודרי, בדק את התובע ביום 5.1.04 וקבע בחוות דעתו, ת/17, מיום 30.7.04, שנכותו הכוללת של התובע היא עדיין זמנית בשיעור של 50%, וכי עליו להיבדק שוב בינואר 2005 לקביעת הנכות הצמיתה. ה. פרופ' מ. סודרי חזר ובדק את התובע בתאריך 27.6.05. בחוות דעתו מיום 20.11.05 (ת/14) ציין המומחה שבמועד בדיקתו (יותר מארבע שנים לאחר התאונה) מוסר התובע על המשך כאבים בגב התחתון, במיוחד בישיבה ועמידה ממושכת. הכאבים מקרינים לרגל שמאל והתובע טוען כי הוא חש זרמים בעיקר בלילה. בנוסף גם סובל התובע כאבים בקרסול שמאל. מציין פרופ' מ. סודרי בחוות דעתו שבבדיקה הקלינית קיימת הליכה עם צליעה משמאל ותמיכה בקביים, כמו כן קיימות צלקות בבית החזה, גב מותני וקרסול שמאל, חלקן מכערות. באשר לעמוד השדרה המותני ציין פרופ' מ. סודרי: לורדוזיס מיושרת והגבלה בינונית בתנועתיות. בנוסף, דלדול שרירים בירך שמאל, קשיון נוח בקרסול שמאל לאחר ניתוח קיבוע במפרק, ירידה בתחושה בשוק וכף רגל שמאל בצורת כפפה. תנועתיות תת-קרסול ו-Forefoot מוגבלת. בשים לב לבדיקה הקלינית, צילומי הרנטגן, ובדיקת EMG, קבע פרופ' מ. סודרי לתובע 15% נכות בגין צלקות מרובות שחלקן מכערות, 20% נכות בגין קשיון נוח של קרסול שמאל, 20% נכות בגין קשיון חלקי של עמוד השדרה המותני במצב נוח, ו-10% נכות בגין הגבלה בתנועות פרקי כף רגל שמאל, הגבלה שחלקה על רקע קיבוע מפרק הקרסול. סה"כ נכותו הצמיתה של התובע לפי חוות דעתו של פרופ' מ. סודרי (ת/14) היא: 51%. ו. במכתבו מיום 8.3.07 השיב פרופ' מ. סודרי על שאלות הבהרה של ב"כ התובע (ת/16). בנוסף שמעתי גם את עדותו של המומחה ביום 11.3.09 (עמ' 93 - עמ' 101 לפרוט'). בעדותו ציין פרופ' מ. סודרי שלתובע היה שבר פיצוץ בחוליה 5L וכן בעיה בקרסול. בנובמבר 2002 קיבעו לתובע את החוליות 1S - 4L עם ברגים ועשו לו שתל עצם. בינואר 2004 בוצע לתובע קיבוע של מפרק הקרסול ע"י ניתוח הנקרא ארטרודזיס המביא לביטול התנועה במפרק הקרסול. ז. ב-29.10.08 בוצעה לתובע בבית החולים נהריה בדיקת CT (ת/18) הן לעמוד השדרה המותני והן לקרסוליים. בדיקה זו מצביעה על שינויים ניווניים בקרסול, ולכן, כך הסביר פרופ' מ. סודרי, יכול והתובע ימשיך לצלוע בגלל הכאב. להשקטת הכאב ניתן לתת נעל מתאימה עם בולמי זעזועים, אך אם הכאב אינו נסבל ניתן לשקול ניתוח נוסף לקיבוע המפרקים המנוונים. בעדותו הסביר פרופ' מ. סודרי שהנכות המתאימה למצבו של התובע, כמתואר ב-CT, בכל הנוגע לקרסוליים, היא 20% לגבי הקרסול ו-10% לגבי כף הרגל, כש-20% הינם בגין הקשיון של מפרק הקרסול ועוד 10% בגין השינויים הניווניים בכף הרגל. באשר לשינויים הניווניים שאובחנו בקרסול הסביר פרופ' מ. סודרי ששינויים אלה צפויים הואיל והמפרקים הסמוכים מתחילים להתנוון בקצב מהיר יותר בהעדר תנועה רגילה בכף הרגל, ולכן ברור שעומסים משתנים, וצפויים שינויים ניווניים במפרקים הסמוכים. ח. באשר לדרגת הנכות הסביר פרופ' מ. סודרי שבכל הנוגע ל-20% הנכות בגין הקשיון במפרק הקרסול מדובר במצב קבוע, והוא אינו סבור שתהא החמרה. לגבי השינויים הניווניים שנמצאים מתחת לקרסול, ובחלק האחורי של כף הרגל, ובשים לב לגילו הצעיר של התובע, ניתן לשקול לגבי הסעיף של כף הרגל להחיל את תקנה 15 במלואה, בשים לב למקצועו של התובע והיותו צעיר (עמ' 100-101 לפרוט'). באשר לעצבוב ציין המומחה שמבחינה קלינית הוא לא התרשם משיתוק של כף הרגל, הוא לא התרשם מפגיעה מוטורית, וככל שקיימת פגיעה תחושתית הרי אין היא מקנה נכות לפי התקנות. ט. באשר לתלונותיו של התובע בדבר כאבים בקרסול ובגב התחתון, במיוחד בישיבה ובעמידה ממושכת, ציין פרופ' מ. סודרי, שקיימת התאמה בין תלונותיו של התובע לבין הפגיעות בתאונה. התובע סבל אחרי התאונה, כשאושפז ביום 31.7.01, מתופעה של עצירת שתן, אך פרופ' מ. סודרי הסביר שאין המשכיות לתופעה זו, ומכיון שמאז שנת 2001 ועד בדיקתו של התובע על ידי פרופ' מ. סודרי לא דווח על היזקקות לטיפולים אורולוגיים, ציין פרופ' מ. סודרי שהסבירות להישנות עצירת השתן -קלושה. י. המומחה אישר שבדיקת ה-CT העדכנית (ת/18) מצביעה על כך שגוף החוליה 5L אצל התובע מרוסק, עם קיבוע מלמעלה ומלמטה, והוסיף שההשלכות התפקודיות של השינויים הניווניים שקיימים אצל התובע הינן כאבים והגבלה מסויימת בתפקוד. פרופ' מ. סודרי מציין שהתובע ממשיך כנראה לסבול עדיין מכאבים, לסירוגין, או בהרמת משא, והדבר צפוי בפגיעה מעין זו. יא. פרופ' מ. סודרי הסכים שקשה לתובע לעלות מדרגות עקב הקיבוע של הקרסול, וכן זקוק התובע לנעל אורתופדית. באשר לתקופות חוסר התפקודיות של התובע לעבר ציין פרופ' מ. סודרי שמיום התאונה עד סוף פברואר 2003 זכאי התובע ל-100% נכות זמנית. מיום 1.3.03 עד 9.1.04 80% נכות נוכח שיפור במצב הגב, וממועד הניתוח בקרסול (10.1.04) 100% נכות עד 14.7.04, דהיינו, כמחצית השנה. לאחר מכן מ-15.7.04 עד 30.9.04 80% נכות, מ-1.10.04 עד 30.5.05 60%, והחל מיום 1.6.05 ואילך 51% נכות לצמיתות. יב. באשר לאפשרות שהתובע יזדקק לניתוח נוסף של קיבוע בגב השיב פרופ' מ. סודרי שהסבירות היא שהתובע לא יזדקק לניתוח נוסף של קיבוע. עוד הוסיף שבבדיקתו את התובע מצא שהתנועתיות די שמורה והוא אינו צופה בעיות מעבר למה שניתן לצפות לפי הנכות שקבע. באשר לבעיות תפקודיות בגב ציין פרופ' מ. סודרי שיכולים להיות כאבים בשינויי מזג אויר, ואולי בהרמת חפצים. יג. המומחה הרפואי פרופ' א. קליין בדק את התובע בתחום הנפשי והגיש את חוות דעתו מיום 11.1.2008. פרופ' א. קליין ציין בפרק הדיון והמסקנות שלמרות שהתובע סבל בתאונה זו מפגיעה רב-מערכתית הוא לא סבל מחבלת ראש משמעותית או נזק מוחי, ולאחר תום הטיפולים הוא נותר עם נכות אורתופדית המתבטאת בצליעה וקושי בהליכה, וכן סובל התובע מכאבים כרוניים ברגל ובעמוד השדרה. פרופ' א. קליין מוסיף שהתובע קיבל במהלך השנים מאז התאונה טיפול פסיכיאטרי שכלל טיפול תרופתי, אך הוא לא קיבל טיפול פסיכולוגי שעשוי היה להקל על מצוקתו ולסייע בתהליך השיקום. מוסיף פרופ' א. קליין שהתובע נשא אשה כשלוש שנים לאחר התאונה, ונולדו לו שני ילדים, הוא אינו נמצא כיום בטיפול נפשי פעיל, ומקיים חיים נורמטיביים למדי, בהתחשב בנכותו ומגבלותיו. מציין פרופ' א. קליין שלמרות התאונה הקשה שעבר והפציעה מסכנת החיים ממנה סבל התובע, לא התפתחה אצלו הפרעת דחק פוסט-טראומטית, דבר שניתן לייחסו, בין היתר, לעובדה שאינו זוכר את פרטי התאונה והימים שלאחריה. כותב פרופ' א. קליין שניתן לומר כי התובע סובל מהפרעת הסתגלות מתמשכת, על רקע נכותו הפיזית והמגבלות שנותרו לו, עם תסמיני דכאון מתונים והפרעות בשינה הגורמים לפגיעה באיכות חייו ובתפקודו החברתי והבינאישי. בנוסף, סובל התובע מתסמונת כאב כרונית כתוצאה מפציעתו בתאונה, עם פגיעה באיכות חייו, ועם שימוש לרעה ותלות בתרופות משככות כאבים. פרופ' א. קליין העריך את נכותו הנפשית של התובע עקב התאונה בשיעור של 10% לפי סעיף 34 (ב) של מבחני הביטוח הלאומי, וזאת לצמיתות. המומחה המליץ לאפשר לתובע לקבל טיפול פסיכולוגי שלא ניתן לו, נכון למועד חוות דעתו. לדעת פרופ' א. קליין, טיפול זה יוכל לסייע לתובע להתמודד עם נכותו ומגבלותיו, ואולי אף לכוונו לשיקום תעסוקתי בתחום שבו נכותו לא תהווה מגבלה. הטיפול יצריך, להערכת המומחה, 20-30 מפגשים בעלות של כ-300 ₪ לפגישה, ככל שיינתן במסגרת פרטית. יד. התובע נבדק גם על ידי פרופ' גדעון אורצקי, מומחה בכירורגיית החזה והלב, שקבע בחוות דעתו מיום 25.10.06 כי התובע עבר בתאונת הדרכים מיום 5.3.01 פגיעה חבלתית בבית החזה, ושבר בצלע השלישית משמאל, כולל קרע באאורטה הטורקלית, שנכרת בניתוח, ובוצע תיקון על ידי שתל. ביום בדיקתו הרגיש התובע טוב. לפי קביעת פרופ' ג. אורצקי אין פגיעה בתפקוד הריאה, ונותרה צלקת ניתוחית רגישה בבית החזה השמאלי. פרופ' ג. אורצקי קבע לתובע 10% נכות לפי סעיף 75 (1) (ב) של מבחני הביטוח הלאומי (נכות שהיא בגין הצלקת), ועוד 10% נכות לפי סעיף מתואם 5 (6) (ב) של המבחנים. במכתבו מיום 13.12.06 הסביר פרופ' ג. אורצקי שסעיף 5 (6) (ב) של מבחני הנכות נקבע משום שקיים אצל התובע פוטנציאל לסיבוכים בעתיד של זיהום השתל, מפרצות מדומות, דיסקציה של השכבה הפנימית, טרומבוזיס וכו'. במכתבו הנוסף מיום 11.5.09 מסר פרופ' ג. אורצקי שהתובע עבר בדיקה אקו-קרדיוגרפית בתאריך 29.1.09 ולא נמצא ממצא הדורש בדיקה חוזרת, ולפיכך קבע שאינו מוצא מקום לשינוי בחוות דעתו מתאריך 25.10.06. טו. בהמשך, נשלחו לפרופ' ג. אורצקי שאלות הבהרה נוספות ובמכתבו מיום 4.8.09 השיב המומחה שלדעתו אין צורך למנות מומחה רפואי בתחום הקרדיולוגיה הואיל וטראומה של הלב היא בתחום מומחיותו. עוד הוסיף המומחה שבבדיקות האקו החוזרות נראה שיש ירידה מסויימת בתפקוד החדר השמאלי. למרות שהירידה בתפקוד אינה ספציפית לטראומה אלא יכולה לנבוע גם מסיבות אחרות, אין אפשרות לשלול קשר סיבתי לתאונה, זאת כיוון שאין בידינו כל בדיקת אקו או בדיקה אחרת המתייחסת לתפקוד החדר מלפני התאונה, ולכן להערכתו של פרופ' ג. אורצקי, יש להוסיף 5% לאחוזי הנכות שנקבעו על פי סעיף 5 (6) (ב) של מבחני הנכות. טז. בהחלטה שנתתי ביום 2.11.09 מיניתי את הפרופ' ח. מצקין כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורולוגי. בחוות דעתו מיום 14.4.10 כותב פרופ' ח. מצקין שתלונותיו של התובע על קושי בהטלת השתן הופיעו מספר חודשים לאחר הניתוח, תלונותיו הן עקביות, כולן אודות המתנה ארוכה לפני תחילת מתן השתן, כשהזרם חלש ובהפסקות, השתנה בישיבה בלבד, יש טיעון על צורך בצינתור חד פעמי עקב קושי - עצירת שתן - של כ-500 סמ"ק. פרופ' ח. מצקין מסכים לממצאים שסוכמו בבית החולים רמב"ם, דהיינו, שקיימת בעיה עצבית, משמע, פגיעה נוירולוגית נמוכה עקב נזק עצבי, בין כתוצאה ישירה מן השבר המרוסק בתאונה, ובין כתוצאה מן הניתוח לתיקון שבעקבותיו. לדעת פרופ' ח. מצקין אין לצפות לשינוי לטובה, עם השנים אף צפוי שינוי לרעה שבו ההתרוקנות תהיה פחות אפקטיבית עקב חולשת שרירים, הגדלת ערמונית חוסמת וכו', ויהא מקום להשגיח על תפקוד השלפוחית והכליות ולהתערב בהתאם. כיום המצב עדיין אינו מצריך שימוש במכשירים/צנתרים. לסיכום קובע פרופ' ח. מצקין שקיימת אצל התובע התפתחות של כיס שתן נוירוגני היפוטוני וקשיי השתנה הנובעים מנזק עצבי עקב התאונה משנת 2001, וניתוח אורתופדי לתיקון נזק עמוד השדרה שקרה בתאונה. את נכותו האורולוגית של התובע מעריך פרופ' ח. מצקין בשיעור של 20% לפי סעיף 23 (2), שלפוחית השתן, דרגת חומרה 3 (מותאם). יז. סה"כ דרגת נכותו הרפואית הצמיתה של התובע עומדת על 72.8%, כפי שגם ציינה ב"כ התובע בסיכומיה מיום 6.12.10, עמ' 126 סיפא לפרוט'. יח. אתייחס עתה לתמצית הראיות שהובאו בפני בית המשפט: מתצהיר העדות הראשית של התובע (ת/8) עולה שהתובע, יליד 18.8.1978, נולד וגדל בכפר נחף. אביו נפטר מהתקף לב בשנת 1983 בהיות התובע כבן 5. אמו נהרגה בתאונת דרכים קטלנית כחודשיים לאחר מות האב. התובע ואחיו הקטן עברו להתגורר בנצרת אצל הדוד, אח של האב, ואילו שאר האחים נותרו להתגורר בבית ההורים בכפר נחף ביחד עם דוד שלהם והסבתא, אמו של האב. התובע, שכאמור עבר להתגורר אצל דודו בנצרת, למד בבית הספר היסודי בנצרת עד כתה ט', והמשיך לאחר מכן בבית הספר התיכון בכפר נחף, וסיים 12 שנות לימוד ללא בגרות. במועד התאונה היה התובע כבן 23. כשלוש שנים אחרי התאונה, ב-24.9.04, התובע נשא אשה ונולדו להם שני ילדים (הבת ביום 13.8.05 והבן ביום 5.8.07). יט. מציין התובע בתצהירו, שהוא החל לעבוד מגיל צעיר בעבודות מזדמנות, במיוחד בהתחשב בכך שאין לו הורים, וזאת, לדבריו, כדי לצבור כספים ללימודים. הוא עבד, בין היתר, ב"עוף חיפה", במפעל אלקטרוניקה בכרמיאל וכן אצל אחיו - עלי בדוכן למכירת בגדים בשוק ותמורת העבודה במכירות דאג אחיו לכל צרכיו. כ. לדברי התובע הוא החל לשחק כדורגל בכתה י', ובהמשך נרשם לקבוצת הפועל של נוער כרמיאל, והתאמן בקבוצת הכדורגל במשך שנה, שלוש פעמים בשבוע, בשעות 16:00 עד 18:00, ובשבתות היו לקבוצה משחקי נוער. תפקידו במגרש היה חלוץ, הוא קיבל כרטיס נוער בכרמיאל ולאחר כשנה כרטיסו כשחקן עבר לכפר נחף. בתקופה שהתובע למד בבית הספר התיכון הוא שיחק כדורגל וגם עבד בכרמיאל. השחקנים המצטיינים בקבוצה עלו לקבוצת הבוגרים, וכך גם עלה התובע לקבוצת שחקני הבוגרים של כפר נחף. טוען התובע שעד לתאונה הוא שיחק כדורגל 5-6 שנים, ובאותה שנה שקבוצת הכדורגל של כפר נחף עלתה לליגה א' אירעה התאונה. התובע מציין שהיה לו חוזה כשחקן בית, אך זו היתה רק ההתחלה, ולפי הכישורים שלו הוא יכול היה להתקדם לכיוון של קבוצת הכדורגל של סכנין שהיתה אז בליגה הלאומית. כא. לטענת התובע כל עתידו כספורטאי נקטע עקב התאונה. לדבריו, הוא יכול היה לאמן ילדים לספורט, וכן להיות שחקן מצליח כמקצוען. לטענת התובע הוא הקדיש זמן רב ומרץ לכדורגל, גם כשלמד, וגם בהיותו שחקן. התובע מפנה גם להסכם מיום 1.8.00 בינו לבין קבוצת הפועל "צעירי נחף" שהוא מסמך ל"ט בנספחים לתחשיב הנזק שמטעם התובע. לטענת התובע היתה לו הצעה לגשת למבחנים ב"איחוד סכנין" ולאחר מכן להתאמן בקבוצה זו, אך עקב התאונה ההצעה לא יצאה לפועל. לטענת התובע בזכות כישוריו היה לו סיכוי לעבוד ולשמש כשחקן כדורגל בליגה הלאומית ולהשתכר כפל השכר הממוצע במשק לפחות. הוא גם יכול היה לעסוק בהוראת ספורט, ולעסוק בספורט בעתיד ולהיות מאמן כדורגל, אך עקב הפגיעות בתאונה הוא לא מיצה את היכולות שלו בספורט. כב. התובע גם מפנה לתקופות ההעסקה שלו לפי דו"ח הביטוח הלאומי מיום 28.2.02 המתייחס למקומות עבודתו החל ממאי 1996 עד מאי 2000. מעיון בדו"ח עולה שמדובר בתקופות העסקה בלתי רצופות בין אם כפועל כפיים במשחטה, בין אין כפועל נקיון במפעל, או פועל אריזה, או פועל שיפוצים, או פועל בנין. תקופות ההעסקה הן בין חודש ועד שלושה חודשים, כשבין לבין קיימות תקופות שאינן מדווחות כתקופות העסקה כלל (למשל, ממרץ 98 עד מאי 2000). כג. התובע מציין שבהיותו בן 18 כל רצונו היה להתקדם בכדורגל והוא היה מוכן לעבוד בכל עבודה פיזית כדי שתהיה לו פרנסה, ובמקביל שיחק כדורגל והתאמן כדי להיות שחקן מקצועי. לדברי התובע בתצהירו בתקופות שהוא לא היה מדווח כמועסק בדיווחי הביטוח הלאומי, הוא עבד עם אחיו בשווקים, דהיינו, הוא היה מעביר את סחורות הביגוד ממקום למקום (קרית שמונה, מג'ד אל כרום, עכו, נהריה). בתמורה לכך, אחיו עזר לו ודאג לכל הוצאות הבית, נתן לו כסף, וכך איפשר לו לשחק כדורגל. כד. התובע נחקר על תצהירו בחקירה נגדית בישיבת בית המשפט מיום 4.9.08 (עמ' 46-61 לפרוט'), וחזר על טענתו שבשנה שקדמה לתאונה הוא עזר לאחיו במכירת בגדים בשווקים 7 ימים בשבוע (עמ' 48 סיפא - עמ' 49 לפרוט'), ולדבריו, הוא עבד כך עם אחיו כשלוש שנים. כשנשאל התובע האם ראה את אחיו מנפיק קבלה, הוא השיב בשלילה וציין שהוא עבד אצל אחיו ולא שאל שאלות. התובע חזר על דבריו שהוא קיבל דמי כיס מאחיו (1,500 ₪ כל חודש) ובנוסף לכך הביא להם אחיו את כל צרכי הבית ושילם עבור צריכת החשמל והמים. לדבריו, הוא עבד עם אחיו בשוק (כשלוש שנים), בערך מ-7 בבוקר עד 7 בערב, ובמקביל גם שיחק כדורגל. משכורת מקבוצת הכדורגל בה שיחק קיבל התובע רק לאחר שנעשה החוזה בינו לבין קבוצת הכדורגל של הפועל "צעירי נחף" (1.8.00). עד אז קיבלו השחקנים רק תרומות של 1,000 ₪ לחודש, גם זאת לא על בסיס קבוע אלא רק כשהקבוצה הוכיחה את עצמה. לטענת התובע מאז שנעשה החוזה הוא קיבל 2,500 ₪ לחודש במזומן. התובע עמד על טענתו שמאז התאונה הוא איננו עובד, מקבל קיצבת נכות כללית מן המוסד לביטוח לאומי, הוא רוצה לעבוד, אך אינו יכול. הוא ציין שמשנת 2001 עד 2004 או 2005 הוא עבר ניתוחים, והוא סובל מבעיה ברגל, בגב, בלב ובעיה נפשית, וכן מנדודי שינה. כה. התובע טרם עבר הליך של שיקום בביטוח הלאומי, והוא עומד על טענתו שהוא אינו מסוגל לעבוד. לדבריו, אשתו מכניסה אותו למקלחת ועוזרת לו בהלבשה. לטענתו, אם בפעולות אלה הוא זקוק לעזרה כיצד יוכל לעבוד, מה גם שאינו ישן בלילה. משהתבקש התובע להתייחס לדבריו של פרופ' א. קליין בעמ' 8 של חוות דעתו (דהיינו, שהתובע מנהל חיים נורמטיביים למדי), השיב התובע ואמר שלמרות האמור בחוות הדעת הוא חש כאבים, יש לו נדודי שינה עם מגבלות בתנועה, כאבים בגב, ברגל ובחזה, וקוצר נשימה. גם כשהוא יושב יותר משעה או שעתיים הוא סובל כאבים ברגל ובגב. כו. באשר לטיפול פסיכולוגי טוען התובע שהוא פנה לקופת חולים בכרמיאל ונאמר לו שכאשר יהיה שם רופא הוא יוזמן. היה זה כשנה לפני עדותו, וכאשר חזר התובע להתעניין נאמר לו שעדיין אין רופא, וכסף לטיפול פרטי אין לו. משנשאל התובע כיצד זה הוא מוציא כספים כה רבים על נסיעות במוניות ומדוע לא יוכל להקצות 300 ₪ לטיפול פסיכולוגי, השיב התובע שהוא נטל הלוואות מהבנק, חשבונו מצוי בחובה של יותר מ-100,000 ₪, יש תביעה של הבנק כנגדו, ומכספי הביטוח הלאומי הוא משלם 1,000 ₪ לחודש לבנק. לא היתה לתובע תשובה לשאלה מדוע הוא לא פנה לנתבעת כדי שזו תמציא התחייבות לטיפולים הפסיכולוגיים. עוד ציין התובע שהוא פנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה לניידות אך הוא נדחה. כאשר נשאל האם פנה לענף שירותים מיוחדים בביטוח הלאומי, הוא השיב בשלילה ושאל "מה זה?", ולאחר שהוסבר לו הוסיף שהוא אינו יודע על מסגרת כזו. כז. התובע אישר שעד אשר חתם על החוזה עם קבוצת הכדורגל של הפועל "צעירי נחף" באוגוסט 2000, הוא לא שיחק כשחקן מקצוען, וכאשר נאמר לתובע שאין בליגת-העל שחקנים שהחלו בכדורגל מקצועני בהיותם בני 23 השיב: "אבל נולדתי בכפר נחף, אני הייתי צריך להתקדם לאט לאט ולעשות נסיון וכו'" (עמ' 55 לפרוט'). באשר לרעיון לגשת למבחנים בקבוצת הכדורגל "איחוד סכנין" אמר התובע שהיה זה עקב רצונו שלו, הואיל והוא ראה את עצמו כשחקן טוב יותר מאשר שחקן ליגה א', והוא רצה להגיע לליגה הארצית. התובע שאף להתקבל ל"איחוד סכנין" שהיתה באותה תקופה בליגה הלאומית. בתצהירו ת/8 (סעיף 73) כתב התובע שהיתה לו הצעה לגשת למבחנים ב"איחוד סכנין", אך בעדותו אישר שהוא לא קיבל הצעה כזו אלא היה זה רצונו שלו, הואיל וכל שחקן רוצה להתקדם, ולדבריו בליגה הלאומית ובליגת העל מרוויחים יותר מ-15,000 ₪ לחודש. כח. באשר להעסקת עזרה אישר התובע שמאז התאונה הוא לא העסיק עזרה בשכר ומי שעזר לו הם או בני משפחה או רעייתו. המבנה שהתובע מתגורר בו שייך להוריו המנוחים, כשהתובע מתגורר בקומת הקרקע, בדירה שהיתה בעבר של אחותו הגרושה. התובע אישר שלפני התאונה הוא התגורר בקומה השניה של המבנה, ועבר לקומת הקרקע רק לאחר שהתחתן ואז גם ביצע שיפוצים במבנה, אם כי אישר שאין לו קבלות על השיפוצים. לדברי התובע לפני התאונה רצה לבנות בית לעצמו, ולא חשב על עשיית שיפוצים בדירה שממילא איננה שייכת לו. כט. באשר לרשיון נהיגה השיב התובע שאת רשיון הנהיגה הוא קיבל לראשונה בשנת 2000. כחודש לפני עדותו, הוא חידש את רשיון הנהיגה, הוא לא הוגבל בנהיגה ברכב, אם כי לדבריו הוא לא דיווח למשרד הרישוי על אירוע התאונה. לטענתו, הוא אינו מסוגל לבצע דריכה בקרסול רגל שמאל. ל. מטעם התובע הוגש גם תצהירו הראשון של מסרי עבד אלסלאם (מוצג ת/2) המציין שהכיר את התובע בתור ילד. התובע התגורר עקב מות הוריו אצל דודו בנצרת. כאשר חזר התובע לכפר נחף פגש אותו המצהיר במגרש הכדורגל, ומיד ראה שמדובר בשחקן טוב. הם שיחקו יחדיו בהפועל "צעירי נחף" ומשם עברו לשחק בקבוצת הבוגרים. התובע שיחק כחלוץ והיה מצטיין בכדורגל, ולדברי המצהיר היו לו סיכויים להצליח, להיות בליגה הארצית, וליגת-העל, והיה לו רצון להתקדם. לא. המצהיר מסרי עבד אלסלאם עובד כיום במועצה המקומית מזה שמונה שנים, הוא אמנם שיחק במספר קבוצות בליגה א' בוגרים, אך טען שהוא איננו שחקן מקצוען. המצהיר צירף תלושי משכורת שלו ממקום עבודתו המתייחסים לחודשים: אוקטובר 04, נובמבר 04, דצמבר 04, ינואר 05, פברואר 05, מרץ 05, אפריל 05, כשהמשכורת נטו נעה בין 3,008 ₪ לחודש ועד 4,146 ₪ לחודש. במהלך עדותו של המצהיר הוגשו גם התלוש של יוני 2008 (ת/7), 6,253 ₪ נטו, והתלוש של יולי 2008 (ת/6) 4,944 ₪ נטו. לב. הוגש תצהיר נוסף של המצהיר מסרי עבד אלסלאם שהוא מתאריך 1.9.08 (מוצג ת/3), המציין כי לאחרונה, שלושה שבועות לפני תצהירו, הוא עשה הסכם למשך 8 חודשים עם קבוצת עירוני שפרעם-שלומי לפי 6,000 ₪ לחודש. בהתאם להסכם עליו להתאמן לאחר עבודתו במועצה (כגנן במגרש כדורגל בסך 3,800 ₪ לחודש) ולשחק בשבת או בימי שישי. עוד מציין המצהיר שהוא למד בסכנין לשמש מדריך כדורגל כדי לאמן ילדים ויש סיכוי שיעבוד במועדון כדורגל וירוויח עוד 1,500 עד 2,000 ₪ לחודש לפחות, ועבור אמון ילדים בבית ספר לכדורגל ניתן להשתכר 800 ₪ עבור כל ילד ל-8 חודשים. לתצהירו צירף המצהיר תמונה של קבוצת שחקני הכדורגל, ובתמונה נראה, בין היתר, גם התובע. עוד מציין המצהיר כי הוא שיחק בשנת 2007 כחצי עונה במעלות והשתכר 4,000 ₪ לחודש ובגין כל נקודה שולם סכום של 700 ₪. בנוסף מציין המצהיר שהוא ניהל הליך בוררות כנגד קבוצת מכבי ישקר מעלות-תרשיחא וזכה בסכום של 17,000 ₪, ופסק הבורר, מיום 9.8.07, צורף כמוצג ת/5 (מעיון בפסק הבורר עולה כי הבורר חייב את מכבי ישקר מעלות תרשיחא לשלם למסרי עבד אלסלאם סך כולל של 14,400 ₪ ברוטו, שממנו יופחת הסכום של 12,000 ₪ ששולם, ובנוסף סכום של 7,700 ₪ כמענק בגין נקודות הליגה שנצברו). לג. העד מסרי עבד אלסלאם מסר את עדותו בישיבת בית המשפט מיום 4.9.08 (עמ' 35 עד עמ' 45 לפרוט'), וציין שהוא עובד, ובנוסף גם משחק כדורגל ומקבל על כך תשלום. העד אישר שלאור תצהירו ת/3 ניתן לומר שהוא שחקן מקצועי, וחזר על האמור בתצהירו בדבר עבודתו במועצה מחד גיסא, והכספים שהוא מקבל בגין משחק הכדורגל בקבוצת שפרעם, מאידך גיסא. עוד מסר העד מסרי עבד אלסלאם שבעבר שיחק בליגה ב' בקבוצה של כפר בענה והתמורה בסך 5,000 ₪ שולמה לו על ידי ביצוע ריצוף, צבע, וכו' בגין שיפוצים בדירתו, אך אם עמד על תשלום הכסף, קיבל או במזומן או בשיקים, שאותם העביר לפועלים שעבדו אצלו. עוד אמר שבמסגרת קבוצות ליגה ב' אין עושים חוזה, בניגוד למקובל בליגת-על, והתשלום במסגרת קבוצות ליגה ב' מתבצע על בסיס תרומות. כאשר שיחק העד בקבוצה שבליגה א', שולמו לו 3,000 ₪ ובגין כל נקודה 400 ₪. בליגה א' קיבל כסף במזומן על יסוד תרומות שאספו בכפר. העד הוסיף שכאשר קבוצה עולה ליגה, משלמים מענק בגין העליה, אך הוא לא קיבל את המענק משום שהוא לא המשיך לשחק בקבוצה ועבר לקבוצה אחרת. העד גם אישר שבתקופת פגרת המשחקים אין מקבלים משכורת. לד. העד מסרי עבד אלסלאם ציין שהוא והתובע שיחקו ביחד בקבוצת הנוער של הכפר נחף והם עלו מקבוצת הנוער לקבוצת הבוגרים ליגה ב', שיחקו שנתיים בערך, ועלו לליגה א'. העד אישר שמן הקבוצה שהוא והתובע שיחקו בה אף לא שחקן אחד הגיע לליגת-העל או לליגה הלאומית. לדבריו, התובע אמר לו שהוא רצה להיות מאמן כדורגל. כן ציין העד שבכדורגל משחקים עד גיל 35, ולאחר מכן מחפשים דרך להתקדם, וכדברי העד: "להיות מנהל או שיהיה לך בית ספר" (עמ' 44 סיפא לפרוט'). לה. עד תביעה נוסף היה מר ניר הריס שהגיש את הצעת המחיר (ת/1), דהיינו, הצעת מחיר להעסקת מנהלת משק בית (עוזרת בית) ומטפלים. העד אישר בעדותו (עמ' 32 עד עמ' 35 לפרוט'), שהוא לא בדק את התובע, אם כי קיבל פרטים עליו, אך ראה את התובע לראשונה ביום עדותו (4.9.08). לו. כמו כן העיד ד"ר מוחמד איוב ממרפאת נחף של קופת חולים מאוחדת, רופא המשפחה של התובע, שציין כי עד כחודשיים לפני מועד מתן עדותו לא היה מכון לפיזיותרפיה בכפר נחף, ולכן העד, בהיותו רופא המשפחה, או האורתופד שעובד במרפאה, הפנו את התובע למכון פיזיותרפיה שמחוץ לכפר. התובע בחר לבצע את טיפולי הפיזיותרפיה בדיר אל אסד. העד ציין שהתובע קיבל טיפול תרופתי נגד כאבים, כשכיום הכמות הופחתה בגלל התמכרות של התובע לתרופה, וכן ציין שלפני כשנה הופיעו אצל התובע לחץ דם גבוה, וכולסטרול גבוה, ולפיכך הוחל בטיפול תרופתי בהתאם. עוד מסר העד שהוא היפנה את התובע לרופא קרדיולוג שנתן גם הוא לתובע טיפול תרופתי. העד ציין שמבוטח הקופה משלם השתתפות בשיעור של 15% משווי התרופה, אם העלות של התרופה היא מעל 100 ₪, ואם העלות פחות מ-100 ₪ משלם המבוטח 15 ₪ בגינה. העד ציין שבסניף הקופה שבכפר יש אורתופד אחד, וכן נוירולוג, אך קרדיולוגים ומטפלים פסיכולוגיים אין, ולצורך זה מופנים המבוטחים לכרמיאל המרוחקת מן הכפר נחף מרחק של 3-4 ק"מ. העד מסר שהוא מטפל כיום בתובע בגין כאבים, לפעמים פתאומיים, בעמוד השדרה, בקרסול, או בצוואר, ובמחלות, כגון יתר כולסטרול ויתר לחץ דם, ובמצבי לחץ נפשיים. העד ציין שלפני התאונה ביקר אצלו התובע רק לעיתים רחוקות, בגין מחלות "פשוטות" כגון נזלת. לז. עד נוסף שהעיד הוא מר קדרי חסן שהיה בעבר נהג מונית. במסגרת עדותו הוגש פירוט הוצאות ניידות של התובע (ת/9) בצירוף חשבוניות שהנפיקו העד, או נהג מונית שעבד מטעמו, בהתייחס לתקופה 31.8.01 עד 16.12.05. השווי המשוערך של החשבוניות, נכון למועד הגשת פירוט ההוצאות (22.9.08) הוא 63,489 ₪. לפירוט ההוצאות צורפו החשבוניות. במסגרת עדותו ציין העד שאין אוטובוסים בכפר נחף וכדי לנסוע לכרמיאל, לעכו, ולחיפה, יש להגיע תחילה לכביש הראשי, וביתו של התובע הוא במרחק 1.5 עד 2 ק"מ מן הכביש הראשי. לדברי העד הוא מעולם לא לקח את התובע כדי "לטייל" אלא רק לרופאים, לקופת חולים, לבית חולים, ופעמים רבות הוא גם הביא את התובע לבית חולים בחיפה, והמתין לו שעתיים ושלוש (לדבריו על חשבונו), ולטענתו גם נתן הנחות לתובע. לדברי העד קדרי חסן הכסף בגין הנסיעות שולם לו בסוף החודש, וכנגד התשלום הנפיק העד חשבונית. לדברי העד, המרחק בין נחף לכרמיאל נע בין 3 ל - 5 ק"מ, ומן התובע הוא נטל בזמנו 17 ₪ לנסיעה כשהמחיר הרגיל היה 20 ₪. לח. כמו כן העידה רעייתו של התובע, גב' דיאלא מסרי, שתצהירה הינו ת/10. המצהירה מוסרת שהיא הכירה את התובע רק לאחר התאונה, בשנת 2003. לטענתה היא עוזרת לתובע בלבוש הואיל והוא אינו יכול להתלבש בכוחות עצמו, אינו יכול להסיר את מכנסיו בעצמו הואיל וקשה לו להתכופף. היא מסירה את מכנסיו כשהוא יושב על כסא, וכן מסייעת לו לגרוב את גרביו ולנעול את נעליו, אך את הבגדים בחלק העליון של הגוף יכול התובע ללבוש בכוחות עצמו כשהוא יושב על כסא. לצורך רחצה מכניסה המצהירה כסא למקלחת ועליו מתיישב התובע אותו היא רוחצת בחלק התחתון של גופו, מנגבת, ומלבישה אותו בחלק התחתון של הגוף, ואילו בחלק העליון, התובע "מסתדר". המצהירה מציינת שהיא מבשלת ומבצעת את הקניות בכוחות עצמה ולעתים היא גם מביאה את התרופות מקופת חולים. כשמבקש התובע לקנות בגדים עליה לבוא איתו כדי לעזור לו במדידת מכנסיים והורדת נעליים. התובע, לדבריה, מוגבל במתן עזרה בגידול הילדים, כך, למשל, הוא יכול להרים את הבת שלו רק כשהוא יושב, אינו יכול לטייל איתה, ואינו יכול לשחק איתה. לפי עדות רעייתו דיאלא מסרי (עמ' 77 עד עמ' 80 לפרוט'), לאחר שהתובע מתעורר בבוקר העדה רוחצת אותו, מגישה לו את האוכל, וכן מסייעת לו בלבוש. לטענתה "כל היום הוא יושב בעצבנות ושובר דברים" (עמ' 77 לפרוט'). עוד טענה העדה שעליה לסייע לתובע לשבת ולקום (עמ' 78 לפרוט'). לט. עד נוסף היה אחיו של התובע סאמי מסרי, המבוגר בשנתיים מן התובע. תצהירו הוגש כמוצג ת/11. העד מוסר בתצהירו שלאחר התאונה הוא סעד את אחיו בבית החולים, ולשם כך גם זנח את עבודתו במסעדה. בין היתר מתאר האח בתצהירו כיצד רחץ את התובע, הלביש אותו, האכיל אותו, ולאחר מכן גם טיפל בו בבית, ליווה אותו במונית לבדיקות, ושילם עבור המונית, או עבור נסיעה ברכב של אחד האחים או חבר, כשהמצהיר משלם עבור הדלק. מצב זה נמשך כשנתיים עד נישואיו של התובע (בעדותו בעמ' 85 לפרוט' ציין העד שהוא היה עם אחיו-התובע כל הזמן, שלוש שנים). לדברי המצהיר לפני התאונה עבד התובע וכן שיחק כדורגל, אך כיום אינו יכול לעבוד, אינו יכול לנסוע בכוחות עצמו, והמצהיר עוזר לו גם כיום. המצהיר סאמי מסרי מסר את עדותו ביום 15.12.08 (עמ' 83 עד עמ' 87 לפרוט'). בעדותו מסר המצהיר שהתובע התגורר לפני התאונה בקומה השניה של בית המשפחה בכפר נחף, וכיום גר התובע עם רעייתו וילדיו בקומת הקרקע של אותו בית. באשר להסעת התובע במוניות מסר העד שהוא נהג להזמין מונית מחברת מוניות בכרמיאל, לפעמים הוא שילם לנהג, לפעמים שילם התובע, וכן ציין העד שהוא ביקש את הכסף עבור הנסיעות מן האחים שלו. מ. הוגש גם תצהירו של יוסף אבודיה (ת/12) שהיה מאמן הכדורגל של התובע. המצהיר מוסר שהוא אימן את התובע בגיל צעיר. התובע שאף להתקדם בכדורגל, ולכן גם העלה המצהיר את התובע בגיל צעיר להרכב הראשון. התובע שיחק כקשר התקפי, וזכור למצהיר שהתובע התייחס לאימון ברצינות רבה. עדותו של המצהיר נשמעה ביום 15.12.08 (עמ' 87 עד עמ' 91 לפרוט'). בעדותו מסר שהוא אימן כדורגל עד כשלוש שנים טרם עדותו ומאז הוא איננו עובד מסיבות בריאותיות. את התובע אימן המצהיר בשנים 99-2000 במסגרת הפועל "צעירי נחף". מא. סיכומי הצדדים נשמעו בעל פה בישיבת בית המשפט מיום 6.12.10. באת כח התובע פירטה בסיכומיה את אשפוזיו הרבים של התובע והניתוחים שעבר, לרבות הטיפול התרופתי שקיבל עם משככי כאבים, וציינה שהתובע סבל תקופות ארוכות עקב חוסר חיבור של הקרסול. באת כוח התובע פירטה את הנכויות שקבע פרופ' סודרי בחוות דעתו וההגבלות מהן סובל התובע עקב נכויות אלה. באת כח התובע טוענת שפרופ' סודרי הסביר שאחוזי הנכות שנקבעו מתאימים למצבו של התובע כיום, אך אינם משקפים אפשרות של החמרה, וככל שהכאב יחמיר הרי שיהיה צורך לקבע את המפרקים המנוונים. באת כח התובע מפנה לדבריו של פרופ' סודרי בעמ' 96 לפרוט', ש' 2 (בדבר שינויים ניווניים צפויים), וכן יש לדעתה לקחת בחשבון את ההחמרה הצפויה במצבו של התובע בכל הנוגע לנכותו התפקודית, כל זאת בשים לב לעדותו של המומחה פרופ' סודרי בעמ' 96 לפרוט', ש' 14 עד 19, וכן דבריו של פרופ' סודרי בעמ' 100 לפרוט', ש' 8, בהתייחסו לשאלת הפעלת תקנה 15. באת כח התובע גם מציינת שהתובע מתהלך בקביים, כעולה הן מחוות דעתו של פרופ' סודרי (ת/14) והן בחוות דעתו של האורולוג פרופ' מצקין. עוד מפנה באת כח התובע לנכות שקבע המומחה פרופ' ג. אורצקי, לנכות הנפשית שקבע פרופ' א. קליין, והנכות האורולוגית שקבע פרופ' ח. מצקין. באת כח התובע מבקשת לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין הפסד השתכרות מלא בעבר מיום התאונה עד היום, וזאת לפי השכר הממוצע במשק, ולגבי העתיד מבקשת היא לפסוק פיצוי על בסיס השתכרות של 14,000 ₪ ברוטו לחודש, שהם 12,104 ₪ נטו, הואיל והיתה אפשרות לתובע להתקדם למשחק בליגות גבוהות יותר, ולחלופין בלבד, לפסוק את הפיצוי לפי השכר הממוצע במשק. באת כח התובע טוענת לאובדן השתכרות בשיעור של 100% וכן גם אובדן זכאות של פנסיה לעתיד. באת כח התובע מבקשת לפסוק פיצוי בגין עזרת צד ג' שהתובע נזקק לה, לתקופה של 51 חודשים לעבר לפי 6,000 ₪ לחודש בשים לב לדרגות הנכות הזמנית שהיו לתובע, ולמשך יתרת התקופה, וכן גם לעתיד, מבקשת באת כח התובע, לפסוק פיצוי לפי 4,000 ₪ לחודש, בשים לב לתצהיר רעייתו של התובע, עדותה בבית המשפט, והערכת העלות לפי המסמך של ניב נתיב (מוצג ת/1). כמו כן מציינת באת כח התובע שיש להביא בחשבון את האפשרות של היזקקות לצנתורים בעתיד לפי חוות דעתו של המומחה האורולוג פרופ' ח. מצקין. באשר לנסיעות וניידות מבקשת באת כח התובע לפסוק לתובע פיצוי לתקופת העבר לפי 2,000 ₪ לחודש למשך 117 חודשים, ולעתיד לפי 1,500 ₪ לחודש, וזאת בשים לב לאמור בחוות הדעת של פרופ' מ. סודרי, והעובדה שהתובע מתגורר ביישוב שאין בו תחבורה ציבורית ולכן עליו ללכת מרחק כדי להגיע עד התחבורה הציבורית, ומדובר בשטח שיש בו עליות ומורדות. כן מפנה באת כח התובע לתשלומים שבוצעו בפועל לנהג המונית חסן קדרי (ת/9) שגם העיד בבית המשפט. בנוסף ביקשה באת כח התובע לפסוק פיצוי בסכום של 100,000 ₪ בגין השיפוצים שביצע התובע בקומת הקרקע של הבית בו הוא גר, כדי להתאימו לנכותו. באת כח התובע הוסיפה שהבית בו מתגורר התובע כיום איננו בבעלותו, וככל שיבקש התובע להתגורר מחוץ לכפר נחף, כדי להמנע מן העליות והמורדות שבשטחו של הכפר, יזדקק התובע לבית בקומת קרקע, שיהא עליו להתאימו לנכותו. כמו כן ביקשה באת כח התובע לפסוק פיצוי בגין הוצאות רפואיות בשים לב לתרופות שמקבל התובע (עדותו של ד"ר מוחמד איוב), וכן ההיזקקות לאביזרים כגון: חגורת גב, קביים, נעלים אורתופדיות, ועלות של 30 מפגשים לטיפול פסיכולוגי בעלות של 300 ₪ למפגש, לפי המלצתו של פרופ' א. קליין בחוות דעתו. מב. ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו שהעדויות של התביעה התבררו כלא נכונות, מגמתיות, ובלתי מבוססות. כמו כן לא קויימו החלטותיו של בית המשפט במהלך העדויות לגבי השלמת מסמכים. יש בכל אלה כדי לקעקע את הבנין שעליו מבקש התובע להתבסס. לדעתו, ניתן להבחין בסתירות בין העדויות לבין עצמן, העדים היו מתודרכים, והתשתית שניסה התובע לבנות לגבי היותו שחקן כדורגל קרסה. באשר לעיסוקיו של התובע לפני התאונה הרי הוא עבד, לגירסתו, אצל אחיו בשוק וקיבל דמי כיס מאחיו, לדבריו בסכום של 1,500 ₪ לחודש, אם כי לדעת ב"כ הנתבעת סכום זה לא הוכח. לטענת ב"כ הנתבעת, התובע לא עבד עם אחיו, זאת משום שכאשר נשאל הסתבר שהתובע אינו יודע דבר על אופן התנהלות העסק. לדעת ב"כ הנתבעת, גם אין לקבל את הטענה שהתובע שיחק כדורגל במקביל לעבודתו שהרי לגירסתו, הוא עבד אצל אחיו 7 ימים בשבוע, מן השעה 7 בבוקר עד 7 בערב. גם לא הובאה כל ראיה שהתובע השתכר סכום כלשהו כשחקן כדורגל. החוזה עם קבוצת הכדורגל שצורף לתצהירו של התובע הינו לדעת ב"כ הנתבעת חוזה פיקטיבי שאינו יכול לשמש תחליף לתלושי שכר או כל הוכחה אחרת על הכנסות בפועל. לכן, לדעת ב"כ הנתבעת, הטענות בדבר יכולתו של התובע להתפתח לשחקן כדורגל מקצוען בעתיד, הינן עורבא פרח. בכל הנוגע לנזק מיוחד סבור ב"כ הנתבעת שהתובע כלל לא עבד עובר לתאונה ולא השתכר, ומדובר בנזק מיוחד שיש להוכיחו והדבר לא עלה בידי התובע, שגם לא עשה דבר להקטנת נזקיו. גם לאחר שהתייצב מצבו הרפואי של התובע, הוא לא ניסה למצוא מקום עבודה, הוא לא פנה למחלקת השיקום של הביטוח הלאומי, ולמעשה הוא ממתין לתוצאות המשפט. מוסיף ב"כ הנתבעת שהמומחה בתחום הפסיכיאטרי לא קבע בחוות דעתו שהתובע חסר יכולת עבודה, אלא אדרבא הוא ציין שהתובע אינו מצוי בטיפול נפשי וחי חיים נורמטיביים. התובע גם לא עשה כהמלצת המומחה ולא קיבל טיפולים פסיכולוגיים. אין לקבל את טענת התובע שלא היה לו כסף למטרה זו, שהרי התובע יכול היה לפנות לנתבעת ולבקש קבלת התחייבות לצורך הטיפולים הפסיכולוגיים עליהם המליץ המומחה. באשר לתפקודיותה של הנכות מציין ב"כ הנתבעת שבעוד התובע טוען שהוא אפילו אינו יכול למצוא עבודה בישיבה עקב מגבלותיו, הרי כדי לקבל את רשיון הנהיגה התובע לא טרח לדווח על מגבלותיו הקשות למשרד הבריאות. באשר לעזרת הזולת מציין ב"כ הנתבעת שהתובע לא העסיק עזרה בשכר ונעזר רק בבני משפחה. הדבר מלמד גם על העתיד. תביעתו של התובע לביטוח הלאומי לקבלת שירותים מיוחדים נדחתה. באשר לנסיעות ועדותו של נהג המונית קדרי חסן, בענין זה, טוען ב"כ הנתבעת שמדובר בפיקציה הואיל והעדויות בנושא זה גדושות בסתירות. בנוסף, מדובר ברצף קבלות שמהן עולה לכאורה שפרט לתובע לא היה לנהג המונית שום לקוח אחר הואיל וכל הקבלות הינן ברצף ואין הדבר מתקבל על הדעת. כמו כן טוען ב"כ הנתבעת שהתובע צירף לתצהירו קבלות של אנשים אחרים (עמ' 60 סיפא - עמ' 61 רישא לפרוט'). באשר להוצאות נסיעה בעבר מציין ב"כ הנתבעת שמדובר בטענות פיקטיביות שנסתרו ואין מקום לפיצוי. באשר לאפשרות של החמרה לעתיד, מפנה ב"כ הנתבעת לדבריו של פרופ' מ. סודרי, בעמ' 101 לפרוט', ש' 4-5, כשמדבריו עולה שהמומחה אינו צופה לבעיות מעבר לאמור בחוות הדעת. לדעת ב"כ הנתבעת, הואיל ולא הוכח שהתובע השתכר טרם התאונה, הרי לגבי השנתיים הראשונות שלאחר התאונה אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר, ומעבר לשנתיים אלה מציע ב"כ הנתבעת לפסוק פיצוי גלובלי של 100,000 ₪ לגבי התקופה עד היום. לגבי העתיד מציע ב"כ הנתבעת לפסוק לתובע פיצוי לפי שכר המינימום במשק, ונכות תפקודית של 40%, הואיל וחוות הדעת האורתופדית לקחה בחשבון צלקות. את הפיצוי לעתיד מעריך ב"כ הנתבעת בסכום של חצי מיליון ₪. לדעת ב"כ הנתבעת אין בסיס לפסוק פיצוי בגין הפסדי פנסיה. כך גם לגבי עזרת הזולת לעבר, הואיל ולא נלקחה עזרה בפועל, למעט בני משפחה. לגבי עזרת הזולת לעתיד מציע ב"כ הנתבעת לפסוק פיצוי גלובלי של 150,000 ₪. באשר להוצאות רפואיות הרי הן מכוסות על ידי קופת חולים. לגבי טיפול פסיכולוגי התובע לא נטל טיפול כזה עד היום ולכן גם לא יקח בעתיד. בכל הנוגע להתאמת דיור מציין ב"כ הנתבעת שמדובר בטענה שיש להוכיחה על ידי עד מומחה וטענה זו לא הוכחה. גם לא צורפו קבלות לגבי השיפוץ שנטען שהתובע ערך בבית. לגבי סוגיית המגורים, טען ב"כ הנתבעת שיש סתירות בין גירסת התובע לאחיו. למעשה, מדובר במשפחה המתגוררת בבנין בן 4 קומות ואין סיכוי שהתובע יעבור דירה. עוד טוען ב"כ הנתבעת שמן הפיצוי שייפסק לתובע, יש להפחית את תשלומי הביטוח הלאומי בענף נכות כללית בשים לב לחוות הדעת האקטוארית נ/1. יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית לגבי תשלומי העבר וכן יש להפחית את התשלומים התכופים. מג. על סיכומים אלה של ב"כ הנתבעת הגיבה באת כח התובע ואמרה שלא הובאה כל הוכחה שהחוזה של התובע עם קבוצת הכדורגל "צעירי נחף" הוא פיקטיבי, כפי שגורס ב"כ הנתבעת בסיכומיו. לגבי התשלום שקיבל התובע מאחיו בגין העבודה בשוק טוענת באת כח התובע שב"כ הנתבעת התייחס רק לדמי הכיס, אך לא התייחס לכך שהאח נשא בכל עלויות הבית. כמו כן מציינת באת כח התובע שהוגש פסק הבורר (ת/5) לגבי העד עבד אלסלאם מסרי, ומכאן שהובאה ראיה שלגבי ארבעת החודשים שבהם שיחק העד בקבוצת הכדורגל (ינואר - אפריל 2007), בוצע תשלום. באת כח התובע טוענת שנוכח הזמן שחלף מאז התאונה נזקק התובע להלוואות וחובותיו גדלו. באשר לאפשרות לבצע את הטיפולים הפסיכולוגיים כנגד המצאת התחייבות טוענת באת כח התובע שהנתבעת לא הציעה התחייבות כזו. מד. ציינתי קודם לכן שנכותו הרפואית המשוקללת של התובע היא בשיעור של 72.8% לצמיתות. בהתחשב גם ב- 61 ימי האשפוז, הפיצוי המגיע לתובע בגין נזק שאיננו ממוני, כולל ריבית, מסתכם בסכום של 213,714 ₪. מה. אדון עתה בנכותו התפקודית של התובע עקב התאונה. כידוע יש ודרגת הנכות הרפואית של הנפגע קולעת לשיעור הנכון גם מבחינת המגבלות שבהן לוקה הנפגע מבחינה רפואית, וגם מבחינת יכולתו לתפקד ולהשתכר למחייתו בנסיבות המקרה, אך יש וקיים לעיתים פער בין מגבלותיו של הנפגע מבחינה רפואית לבין יכולתו של אותו נפגע לתפקד, לעבוד, ולקיים את עצמו (עיינו, ע"א 516/86 אררט נגד אזולאי, פ"ד מ' (4), עמ' 690, בעמ' 700. וכן ע.א. 3049/93 גירוגיסיאן נגד רמזי והמגן, פ"ד נ"ב(3), עמ' 792, בעמ' 799 עד עמ' 801). מו. בענייננו, עולה מן הראיות שילדותו של התובע לא היתה קלה. הוא התייתם מהוריו בהיותו כבן 5 כמצויין בתצהירו ת/8, סעיף 2. התובע סיים 12 שנות לימוד, אך ללא בחינות בגרות. התובע עבד בעבודות מזדמנות שונות, כשהאמור לענין זה בתצהירו נתמך במסמך המוסד לביטוח לאומי (נספח ל"ח בנספחי תחשיב הנזק מטעם התובע), ממנו עולה שהתובע ביצע עבודות של פועל כפיים במשחטה, פועל נקיון במפעל, פועל אריזה, פועל שיפוצים, פועל בנין, והועסק אצל מעבידים שונים, תקופות קצרות בין חודש אחד ועד שלושה חודשים. המסמך מתייחס לתקופה מאי 1996 עד מאי 2000. בפרק זמן זה החליף התובע 9 מקומות עבודה, וכמו כן היו תקופות משמעותיות שלגביהן אין כל דיווח בדבר העסקתו (למשל, ממרץ 98 עד מאי 2000). התובע טוען שבתקופות שבהן הוא לא היה רשום במוסד לביטוח הלאומי כעובד, הוא למעשה עזר לאחיו במכירת סחורות של ביגוד בשווקים, וקיבל בתמורה סכום של 1,500 ₪ לחודש, אותו הגדיר כדמי כיס, ובנוסף לכך דאג אחיו לצרכי הבית. למרות הסתירות והתמיהות עליהן הצביע ב"כ הנתבעת במהלך שמיעת העדויות, ובסיכומיו שבעל פה, אינני סבור שיש לדחות את גירסתו של התובע. מכל מקום, בוודאי שאינני סבור שיש להגיע למסקנה לפיה אין התובע זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר לגבי השנתיים הראשונות שלאחר התאונה בנימוק שלא הוכח שהתובע השתכר טרם התאונה, כטענת ב"כ הנתבעת בעמ' 132 לפרוט', ש' 8. מז. באשר לעיסוקו של התובע בכדורגל נתתי דעתי לעדויות שהובאו בענין זה, ובכלל זה דבריו של העד מסרי עבד אלסלאם על כך שהתובע היה שחקן מצטיין עם סיכוי להיות שחקן מקצועי בליגה גבוהה ובהמשך גם מאמן כדורגל, וכן דבריו של העד יוסף אבודיה שהיה מאמן של התובע בכדורגל. סבורני שעל יסוד הראיות כפי שהונחו בפני בית המשפט ניתן להגיע למסקנה שהתובע אכן שיחק בקבוצת הכדורגל המקומית, כטענתו, וביום 1.8.00 גם נחתם הסכם בין התובע לבין קבוצת הפועל "צעירי נחף" (נספח ל"ט בנספחים של תחשיב הנזק של התובע), כשבהתאם להסכם התחייבה הקבוצה לשלם לתובע תמורה חודשית ובסיסית בסכום של 1,500 ₪ לחודש, וזאת לגבי עונת הכדורגל 2000-2001, כשמדובר על פי ההסכם במשחקים של ליגה א' צפון. בנוסף התחייבה הקבוצה לשלם עבור כל נקודה שתושג במסגרת משחקי הליגה סכום של 300 ₪. לא שוכנעתי שיש הצדקה למסקנה לפיה ההסכם הוא פיקטיבי, כטענת ב"כ הנתבעת. מח. כאמור כבר לעיל, אינני סבור שיש הצדקה לטענת ב"כ הנתבעת לפיה לא הוכח שהתובע השתכר טרם התאונה. מקובלת עליי הטענה שהתובע עזר לאחיו שמכר ביגוד בשווקים במקומות שונים, וכן עסק התובע מידי פעם, לתקופות קצרות, בעבודות ארעיות מזדמנות, ובנוסף נטל חלק במשחקי כדורגל, כשב- 1.8.00 אף נעשה הסכם בינו לבין קבוצת הפועל "צעירי נחף". לא למותר לציין שהתובע היה במועד אירוע התאונה כבן 23 בלבד, כך שהיה עדיין בתחילת הדרך, ואף אין להתעלם מן הנסיבות הקשות של חייו עקב התייתמותו מהוריו בהיותו כבן 5. נראה לי שאת כושר השתכרותו של התובע יש להעריך בסכום של 4,000 ₪ נטו לחודש, נכון להיום, וזאת ביחס לתקופה שממועד אירוע התאונה ועד ינואר 2005. באשר לתקופה החל מינואר 2005 ואילך, יש מקום להעמיד את הערכת כושר השתכרותו של התובע על השכר הממוצע במשק, דהיינו, 8,189 ₪ ברוטו לחודש, שהם 7,695 ₪ נטו לחודש, נכון להיום. מט. אינני רואה הצדקה לפסוק את הפיצוי המגיע לתובע בגין הפסד השתכרות לפי 14,000 ₪ ברוטו לחודש כטענת באת כח התובע, בעמ' 127 לפרוט', ש' 11-12. טענתה זו של באת כח התובע מתבססת על האפשרות שהתובע היה מתקדם בכדורגל, כשחקן מקצועי, ומשחק בליגות גבוהות יותר, אך אני סבור שמדובר בתקוות גרידא ובהשערות שלא הונח להן בסיס של ממש בתשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט. אין זה ברור האם היה התובע מצליח להתמיד כשחקן מקצועי בכדורגל, דבר המחייב קיום אמונים באופן קבוע, ועד כמה היה התובע מצליח לשלב את משחק הכדורגל עם התחיבויותיו כלפי מקום העבודה, כשם שאין זה ברור באיזו מידה היה התובע אכן מצליח להתקדם כשחקן מקצועי בליגות גבוהות יותר, כפי שרצה וקיווה. בה במידה אינני סבור שקיימת הצדקה להצעת ב"כ הנתבעת ליטול כבסיס לחישוב הפיצוי את שכר המינימום במשק (עמ' 132 לפרוט'), כשם שאינני סבור שקיימת הצדקה לפסוק פיצוי גלובלי של 100,000 ₪ לגבי הפסד השתכרות החל משנתיים לאחר התאונה עד היום, כהצעת ב"כ הנתבעת בעמ' 132 לפרוט'. נ. בהערכת כושר ההשתכרות יש להביא בחשבון כפי שכבר ציינתי, שהתובע היה במועד אירוע התאונה אך בתחילת הדרך. באותה תקופה גם היה התובע רווק, ובינתיים, כשלוש שנים לאחר התאונה, נשא אישה ונולדו ילדיו. אינני רואה סיבה של ממש להניח שהתובע (שסיים 12 שנות לימוד, אם כי ללא בגרות) לא היה מגיע לשכר הממוצע במשק. לענין זה אני מפנה לע.א. 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד אבו חנא, פ"ד ס' (3), 13. נא. באשר לנכותו התפקודית של התובע אני סבור, בשים לב לתקופה הארוכה של האשפוזים והניתוחים שעבר התובע, ופירוט תקופות הנכות הזמנית כמתואר על ידי המומחה בתחום האורתופדי פרופ' מ. סודרי, בעמ' 100 לפרוט', שהתובע לא היה מסוגל לחזור למעגל העבודה עד 30.5.2005, הוא המועד של תום תקופת הנכות הזמנית לפי הערכתו של פרופ' סודרי. אני ער לכך שלתקופה 1.10.04 עד 30.5.05 העריך פרופ' מ. סודרי את נכותו הזמנית של התובע בשיעור של 60%, אך הדעת נותנת שמי שלא היה מסוגל לעבודה מאז אירוע התאונה (5.3.01), ולמשך מספר שנים, אינו יכול לחזור ולהשתלב במעגל העבודה מיד בתום התקופה שבה נכותו עומדת על 80% (30.9.04). אני סבור שנכון הוא לקבוע שעד 31.5.05 לא היה התובע מסוגל לעבודה ולכן הפיצוי המגיע לתובע ביחס לתקופה שממועד ארוע התאונה (5.3.01) עד 31.5.05 יחושב לפי 4,000 ₪ נטו לחודש עד ינואר 2005, כדלקמן: 46 חודשים X 4,000 ₪ נטו לחודש = 184,000 ₪, ובתוספת ריבית מאמצע תקופת החישוב (15.2.03) עד היום = 242,370 ₪. לגבי התקופה אשר מינואר 2005 עד 31.5.05: 7,695 ₪ נטו לחודש X 5 חודשים = 38,475 ₪ בתוספת ריבית מאמצע תקופת החישוב (15.3.05) עד היום = 45,877 ₪. נב. לגבי התקופה החל מיום 1.6.05 (תום תקופת הנכות הזמנית כאמור בדבריו של פרופ' מ. סודרי בעמ' 100 לפרוט') יש להביא בחשבון שהתובע עסק טרם התאונה בעבודות ארעיות מזדמנות כעובד כפיים, וכן במשחקי כדורגל. בנוסף, אחיו של התובע שמכר בגדים בשווקים, העביר את הסחורות ממקום למקום, והניח את הבגדים על עגלות למכירת הסחורה. התובע סייע לאחיו בעיסוק זה. נכותו האורתופדית הצמיתה של התובע היא בשיעור של 51% (ת/14), כשאמנם 15% הינם בגין צלקות מרובות שחלקן מכערות, אך יתרת אחוזי הנכות הינם בגין קשיון נוח של קרסול שמאל, קשיון חלקי של עמוד השדרה מותני, במצב נוח, והגבלה בתנועות פרקי כף רגל שמאל על רקע קיבוע מפרק הקרסול. ב"כ הנתבעת מפנה לכך שפרופ' מ. סודרי אמר בעדותו, עמ' 101 לפרוט', ש'1, שהסבירות היא שהתובע לא יזדקק לניתוח נוסף של קיבוע, ובאותו עמוד, ש' 3-5, אמר המומחה שהתנועתיות של התובע בגב די שמורה והוא לא צופה בעיות מעבר לנכות שנקבעה. יחד עם זאת יש גם ליתן את הדעת לדבריו של המומחה בעמ' 96 לפרוט': "אמנם היתה לו פגיעה בכף הרגל אבל מפרקים אחרים מתחילים להתנוון, המפרקים הסמוכים מתחילים להתנוון בקצב יותר מהיר בגלל שאין תנועה רגילה בכף הרגל אז ברור שעומסים משתנים וצפויים שינויים ניווניים במפרקים הסמוכים". ובהמשך: "הנקודה שיכולה לבוא בחשבון זה לגבי השינויים הניווניים שנמצאים מתחת לקרסול ובחלק האחורי של כף הרגל. עקב גילו הצעיר, כשבדקתיו היה בן 27, אפשר לשקול לגבי הסעיף של כף הרגל להחיל תקנה 15 במלואה בגלל היותו צעיר וצפויים שינויים ניווניים נוספים בעתיד. זה לפי מקצועו, ובגלל היותו צעיר אפשר לשקול בחיוב את הפעלת תקנה 15 לגבי כף הרגל. זה הכל". נג. בנוסף, יש להביא בחשבון את נכותו של התובע בתחום הנפשי לפי חוות דעתו של פרופ' א. קליין (10%), ואת נכותו כפי שנקבעה על ידי פרופ' ג. אורצקי, מומחה בכירורגיית חזה ולב, דהיינו, 10% נכות לפי סעיף 75 (1) (ב) של מבחני הנכות (צלקת ניתוחית רגישה בבית החזה השמאלי) וכן 10% נכות לפי סעיף 5 (6)(ב) מותאם, של מבחני הנכות, וזאת עקב קרע באבי העורקים וניתוח עם שתל (גוף זר בחלל בית החזה) כשקיים פוטנציאל לסיבוכים בעתיד של זיהום השתל, מפרצות מדומות, דיסקציה של השכבה הפנימית, טרומבוזיס וכו', כמוסבר במכתבו של פרופ' ג. אורצקי מיום 13.12.06. במכתב נוסף מיום 4.8.09, מסביר פרופ' ג. אורצקי שבדיקות האקו החוזרות מצביעות על ירידה מסויימת בתפקוד החדר השמאלי, כשאין אפשרות לשלול קשר סיבתי לתאונה, ולכן יש להוסיף 5% לנכות שנקבעה לפי סעיף 5 (6) (ב) של מבחני הנכות. נד. עוד יש להביא בחשבון את חוות דעתו של המומחה בתחום האורולוגיה, פרופ' ח. מצקין, שקבע 20% נכות בגין התפתחות כיס שתן נוירוגני היפוטוני וקשיי השתנה הנובעים מנזק עצבי כתוצאה מן התאונה והניתוח האורתופדי לתיקון נזק עמוד השדרה שאירע בתאונה. נה. אינני סבור שניתן לקבל את טענת התובע לפיה יש לחשב את הפיצוי לפי הפסד השתכרות מלא, הואיל ולדעתי יכול היה התובע לאחר תום תקופת הנכות הזמנית להשתלב בעבודה שתתאים למגבלותיו. באותה מידה סבורני שהנתבעת ממעיטה במשמעות נכותו של התובע ומגבלותיו וטוענת לנכות תפקודית בשיעור של 40% בלבד, כשנכות בשיעור כזה אינה תואמת למצבו של התובע עקב התאונה. אני סבור, לפי הערכתי, שראוי לקבוע כי עקב התאונה נפגעו 70% מכושר השתכרותו של התובע ולכן החישוב ייעשה כדלקמן: לתקופה מתאריך 1.6.05 עד היום: 67 חודשים X 7,695 ₪ נטו לחודש X 70% = 360,896 ₪, בתוספת ריבית מאמצע תקופה החישוב (1.4.08) עד היום = 382,055 ₪. נו. הפסד השתכרות לעתיד: התובע כיום כבן 33 לערך, ולפניו כ-34 שנות עבודה לכן החישוב יהא: 7,695 ₪ נטו לחודש X 70% X מקדם היוון 255.5783 = 1,376,673 ₪. נז. יש לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין הפסד פנסיה. נכון הוא, כטענת הנתבעת, שלא הוכח שבוצעה לזכות התובע הפרשה בגין תשלומי פנסיה, אך הואיל וניתן בשנת 2008 צו להרחבת ההסכם הקיבוצי המחייב מעסיקים להפריש תשלומים להבטחת זכויות הפנסיה של העובדים, נקודת המוצא היא שהוראה זו חלה גם ביחס לתובע. החישוב בגין הפסדי פנסיה יהא: 7,695₪ נטו לחודש X 70% פנסיה X 70% נכות תפקודית X מקדם היוון ל-11 שנה (112.3121) X מקדם היוון כפול לתקופה של 34 שנים עד הגיע התובע לגיל 67 (0.3660) = 154,993 ₪. הואיל וגם התובע אמור היה להפריש משכרו לצורך הבטחת תשלומי הפנסיה יש להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סכום של 75,000 ₪. נח. באשר לעזרת צד ג': אין מחלוקת על כך שהתובע לא נזקק לעזרה בשכר. בנסיבות אלה אין רלוונטיות להצעת המחיר ת/1. יחד עם זאת אני סבור שמן הראיות שהונחו בפני בית המשפט עולה שהעזרה לה נזקק התובע בשנים הראשונות שלאחר התאונה, ואשר ניתנה על ידי אחיו סאמי (תצהירו ת/11) ועדותו מיום 15.12.08), הן במהלך אשפוזיו של התובע, והן בתקופת ההחלמה שלאחר מכן, ובהמשך על ידי רעייתו של התובע (תצהירה ת/10, ועדותה מיום 22.9.08), עזרה הניתנת לתובע גם כיום, היא אכן עזרה החורגת מן העזרה המקובלת בין בני משפחה, ויש לפסוק בגינה פיצוי לזכות התובע. יצויין, שהאשפוזים של התובע הסתכמו ב-61 ימים, אך האשפוזים והניתוחים התפרשו על פני תקופה של קרוב לשלוש שנים (אשפוז אחרון בינואר 2004). כפי שהסביר פרופ' מ. סודרי עמדה נכותו הזמנית של התובע מאז התאונה (5.3.01) עד 30.9.04 על 100% - 80%, משמע, תקופה של כשלוש שנים ומחצה, כך שקיימת הצדקה אובייקטיבית לעזרת צד ג' לה נזקק התובע, וזאת גם אם קיימת מגמה של הפרזה בהיקף העזרה הנטען על ידי התובע ורעייתו. נכותו הצמיתה של התובע משלבת בתוכה נכויות בתחומים רפואיים שונים. בין היתר, סובל התובע מקשיון נוח של קרסול שמאל, קשיון חלקי של עמוד שדרה מותני, במצב נוח, והגבלה בתנועות פרקי כף רגל שמאל, חלקה על רקע קיבוע מפרק הקרסול. כל זאת בנוסף לנכויות של התובע בתחומים הרפואיים האחרים (נפשית, אורולוגית, והנכות שנקבעה על ידי פרופ' ג. אורצקי). אינני סבור שיש מקום לערוך את חישוב הפיצוי המגיע לתובע בגין עזרת צד ג' על דרך חישוב אריתמטי. אני סבור שיש להעריך עזרה זו בסכום גלובלי של 150,000 ₪ לעבר, ובסכום גלובלי של 300,000 ₪ לעתיד, בשים לב לתוחלת חייו של התובע שהוא כבן 33 כיום. נט. התובע זכאי לפיצוי בגין הוצאות נסיעה מוגברות עקב התאונה. מקובל עליי שהתובע נזקק לנסיעות במוניות מיוחדת ממקום מושבו בכפר נחף למרפאות חוץ של בית החולים נהריה ולטיפולים פיזיותרפיים בדיר אלאסד, וכן גם לבדיקות וטיפולים בכרמיאל, חיפה, ועוד. לא נסתרה טענתו של התובע שאין תחבורה ציבורית הנכנסת לכפר נחף, והתובע נאלץ להיזקק לשימוש במוניות כדי להגיע מכפר נחף לבדיקות וטיפולים רפואיים במקומות שונים כמפורט לעיל. גם לא נסתרה הטענה שהכפר הוא הררי ובו עליות ומורדות. התובע מתקשה להלך שם בעזרת קביים. האמור בחוות דעתו ובעדותו של המומחה פרופ' מ. סודרי, וההגבלות שפירט, מצדיקים אובייקטיבית את היזקקותו של התובע לניידות מוגברת. אינני סבור שיש לבסס את חישוב הפיצוי המגיע לתובע בגין ניידות על החשבוניות שצורפו למוצג ת/9, המתייחסות לתקופה מיום 31.8.01 עד 16.12.05, והמסתכמות לפי חישוב באת כח התובע בסכום משוערך של 63,489 ₪, וזאת בשים לב לתמיהות אליהן הפנה ב"כ הנתבעת בחקירתו הנגדית ובסיכומיו. כך, למשל, טען התובע שהוא שילם לנהג המונית (קדרי חסן) ע"י הלואה שנטל מן הבנק (עמ' 61 לפרוט') בעוד שאחיו של התובע, סאמי מסר בעדותו, עמ' 87 לפרוט': "ש. מי שילם לנהג ת. לפעמים אני ולפעמים מוחמד. אני ביקשתי כסף מהאחים שלי. מה שהיה לי נגמר לי. ש. זה לא כסף שלך אלא של אחים שלך. ת. כן". כמו כן הצביע ב"כ הנתבעת על כך שנהג המונית, העד קדרי חסן (שהיה גם הבעלים של המונית) טען בעדותו שבגין נסיעה קצרה היה מפעיל את המונה (כך שהיתה מונפקת קבלה מן המונה), ואילו בגין נסיעה ארוכה ניתנה קבלה (עמ' 72 לפרוט'). הנסיעה נחף-כרמיאל היא של 3-5 ק"מ בלבד כנגד תשלום של 20-25 ₪ (עמ' 73 לפרוט'), אך למרות זאת כל החשבוניות המצורפות למוצג ת/9 הינן חשבוניות ידניות, ולא קבלה המונפקת מן המונה, למרות שלתובע היו נסיעות רבות (קצרות) מנחף לכרמיאל, ולדיר אלאסד. עוד יצויין שהעד קדרי מסר שהוא הנפיק לתובע חשבוניות חודשיות מרוכזות, על בסיס דף שעליו היה רושם את הנסיעות שבוצעו במהלך החודש, והעביר בסוף החודש את הרישום לחשבונית, ואת הדף עצמו זרק (עמ' 74 סיפא - עמ' 75 רישא לפרוט'), כך שלא היתה למעשה אפשרות לבדוק את הבסיס שעליו נשען הרישום של החשבוניות. יחד עם זאת, מקובל עליי שהתובע נזקק לנסיעות רבות עקב פציעתו לקבלת טיפולים רפואיים מחוץ לכפר נחף. אני מעריך הוצאות נסיעה מוגברות אלה לתקופה שחלפה מאז ארוע התאונה עד היום (קרוב ל-10 שנים) בסכום גלובלי של 70,000 ₪, נכון להיום, ולעתיד בסכום גלובלי של 100,000 ₪. ס. באת כח התובע טענה בסיכומיה שהתובע ביצע שיפוצים בקומת הקרקע של הבית בו הוא מתגורר כדי להתאימו למגבלותיו עקב נכותו. באת כח התובע הוסיפה שבית זה אינו בבעלותו של התובע, וככל שהוא ירצה להתגורר בבית משלו, מחוץ לכפר הוא ייאלץ להתגורר בקומת קרקע ולהתאים את הבית לנכותו. תוספת זו מוערכת על ידי באת כח התובע בסכום גלובלי של 100,000 ₪. אין בידי לקבל טענה זו. לא הוגשו קבלות כלשהן להוכחת השיפוץ שביצע התובע, לטענתו, בביתו. יתר על כן: גם לא הוגשה חוות דעת, לא לגבי סוג ההתאמות שהתובע עשוי להיזקק להן, ולא לגבי עלותן, ומדובר בענין מובהק של מומחיות. לפיכך, יש לדחות את הדרישה לפיצוי בראש נזק זה. סא. באת כח התובע ביקשה לפסוק לתובע פיצוי בגין הוצאות רפואיות בשים לב לסכומי ההשתתפות העצמית שעליו לשאת בהם בגין התרופות להן הוא נזקק (עדות ד"ר מוחמד איוב) וכן זקוק התובע לנעל אורתופדית (עדות פרופ' סודרי בעמ' 100 לפרוט', ש' 15). כמו כן מציינת באת כח התובע שהתובע נזקק לחגורת גב, ולקביים, ופרופ' א. קליין ממליץ בחוות דעתו על 20-30 מפגשים לטיפול פסיכולוגי, בעלות של כ-300 ₪ למפגש, ככל שזה ייערך במסגרת פרטית. ב"כ הנתבעת מציין שכל הוצאותיו הרפואיות של התובע מכוסות במסגרת קופת החולים, ומכיוון שעד היום לא נזקק התובע לטיפול פסיכולוגי, הוא גם לא יזדקק לכך בעתיד. את הטענה שלא היה באפשרותו הכספית של התובע להיזקק לטיפולים אלה מבקש ב"כ הנתבעת לדחות הואיל ויכול היה התובע לפנות לנתבעת בדרישה להמצאת התחייבות כספית, אך הוא לא עשה כן (עדות התובע בעמ' 53 לפרוט' ש' 14). סב. אכן, בעיקרו של דבר, ובשים לב לע"א 5557/95 סהר נ. אלחדד, פ"ד נא(2) 724, הוצאותיו הרפואיות של התובע אמורות להיות מכוסות על ידי קופת החולים בה חבר התובע בשים לב להוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, וסל הבריאות. כמו כן, מאז 1.1.10 נכנס לתוקפו תיקון 46 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, שבוצע לפי חוק ההתייעלות הכלכלית. נקבע בסעיף 8 (א2)(3) של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994: "קופת חולים לא תגבה מנפגעי תאונת דרכים תשלום השתתפות עצמית בעבור שירותים הכלולים בתוספת השניה ובצו לפי סעיף קטן (ז) הניתנים לו לפי חוק זה בשל הפגיעה האמורה". לפיכך, התובע אינו אמור להיות מחוייב בתשלום כלשהו בגין התרופות להן הוא נזקק עקב התאונה, ולכן יש להביא בחשבון את דמי ההשתפות רק בגין רכישת התרופות לתקופה שעד 1.1.10. לא היה לתובע הסבר של ממש מדוע לא נזקק עד היום לטפול פסיכולוגי, כפי שהמליץ פרופ' א. קליין בחוות דעתו. אך יחד עם זאת אני סבור שיש לפסוק לתובע פיצוי בראש הנזק של הוצאות רפואיות (גלובלי לעבר ולעתיד) שיאפשר לתובע להיזקק לטיפול הפסיכולוגי, כהמלצת פרופ' א. קליין בחוות דעתו, ולרבות היזקקות לאביזרים להם זקוק התובע עקב התאונה. לפי תצהירו (ת/8) נזקק התובע לחגורת גב, ועד כה שילם פעם אחת, והוא זקוק לחגורה נוספת. כמו כן נזקק התובע לנעליים אורתופדיות וקביים. בד בבד יש גם לקחת בחשבון שיש אביזרים שמשרד הבריאות משתתף במימונם כגון, למשל, נעליים רפואיות מיוחדות (התוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, פיסקה 4 (א)(5)). בהביאי בחשבון את כל האמור לעיל, אני מעריך את הפיצוי הגלובלי בגין הוצאות רפואיות (לעבר ולעתיד) בסכום של 25,000 ₪. סג. סה"כ הנזקים: נזק שאיננו ממוני 213,714 ₪ הפסד שכר מלא לעבר ממועד התאונה עד ינואר 2005 242,370 ₪ הפסד שכר מלא לעבר מינואר 2005 עד מאי 2005 45,877 ₪ הפסד שכר חלקי לעבר מ-1.6.05 עד היום 382,055 ₪ הפסד שכר לעתיד 1,376,673 ₪ הפסד פנסיה 75,000 ₪ עזרת צד ג' לעבר 150,000 ₪ עזרת צד ג' לעתיד 300,000 ₪ הוצאות נסיעה לעבר 70,000 ₪ הוצאות נסיעה לעתיד 100,000 ₪ הוצאות רפואיות 25,000 ₪ סה"כ 2,980,689 ₪ סד. גמלאות המוסד לביטוח לאומי מסתכמות לפי חוות דעתו של האקטואר ד"ר רמי יוסף, נכון ליום 31.5.10 (נ/1) ב-1,255,568 ₪. על כך יש להוסיף את הריבית על תשלומי העבר: 44,379 ₪ (הערה מס' 6 בחוות הדעת) סה"כ: 1,299,947 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה מיום 31.5.10 עד היום, הסכום הוא: 1,331,502 ₪. בצירוף ריבית על תשלומי העבר המשוערכים, מיום 31.5.10 עד היום, מגיע הסכום של גמלאות הביטוח הלאומי, ביחד עם תשלומי העבר, כולל הפרשי ההצמדה והריבית עד היום ל-1,334,757 ₪. סה. סה"כ הנזקים (2,980,689 ₪) אחרי הפחתת הגמלאות המשוערכות של הביטוח הלאומי (1,334,757 ₪) מסתכם ב-1,645,932 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%: 213,971 ₪, ומע"מ על שכר הטרחה: 34,235 ₪, ובסה"כ 1,894,138 ₪. מסכום זה יש להפחית תשלום תכוף בסך 40,633 ₪ מיום 21.4.02 שערכו המשוערך (הפרשי הצמדה וריבית): 66,625 ₪, וכן תשלום תכוף בסך 38,351 ₪ מיום 23.3.03 שערכו המשוערך (הפרשי הצמדה וריבית): 57,961 ₪. היתרה לתשלום אחרי הפחתת התשלומים התכופים היא: 1,769,552 ₪, ועל כך יש להוסיף את החזר אגרת המשפט שהתובע נשא בה בסכום של 919 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך תשלום האגרה (23.9.01) עד היום. סו. הנתבעת תשלם את הסכומים שנפסקו כמפורט לעיל במשרד ב"כ התובע בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין שאם לא כן ישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הנתבעת תשלם את יתרת אגרת המשפט המגיעה בגין הליך זה וזאת ישירות לקופת בית המשפט לפי דרישה שתמציא מזכירות בית המשפט ישירות למשרד ב"כ הנתבעת. ככל שלתובע נגרמו הוצאות משפט, רשאית ב"כ התובע להגיש בקשה לשומת הוצאות משפט וזאת בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין. ב"כ הנתבעת יהא רשאי להגיב על הבקשה בתוך 15 יום ממועד המצאתה, ואזי תינתן החלטה בענין שומת הוצאות המשפט. ניתן היום, ד' שבט תשע"א, 9 בינואר 2011, בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לב"כ שני הצדדים בדואר רשום. חוליותשברעמוד השדרה