הליך משמעתי או פיטורי אי התאמה

1. הליך זה נפתח כסכסוך קיבוצי ובו עתירה למתן צו מניעה זמני וקבוע, כנגד הליך פיטוריו של התובע מהנדס תחום (ייצור) בבית החולים שיב"א. 2. בטרם נסקור את ההליכים הרבים שהתקיימו בתיק, נביא מדבריו של ד"ר מרדכי אמאדו, מי שכיהן כמנהל מחוז תל אביב בהסתדרות המהנדסים עד שנת 2008. כך אמר העד בישיבת 6/7/10: "... למיטב ידיעתי מוטי שלו הוא אדם שנוי במחלוקת. ... קלסרים שלמים הוצגו בפניי בתחילת תפקידי שבהם סופרלטיבים לגבי פועלו ומצד שני כשנפגשתי עם נבו ראיתי תיקים שונים לחלוטין עם תלונות על התובע. ציינתי גם שמערכת כזו אני לא מבין איך היא נמשכת כל כך הרבה שנים במקום עבודה ...". 3. דברים אלה ממצים ומתמצתים את ההליך הסבוך שהתנהל בפנינו, אשר מתמצה בכך שהתובע מר מוטי שלו הינו מחד מהנדס, בעל מקצוע ומקצוען בתחומו. מאידך, בכל הנוגע להתנהלות בעבודה עם הממונים עליו, עם הנהלת בית החולים, התנהלותו היתה כזו שלא אפשרה המשך העסקתו בבית החולים. 4. לאחר שאמרנו זאת, נסקור להלן את ההליכים בתיק. א. ההליך נפתח בבקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי, בו עתרה הסתדרות המהנדסים האדריכלים והאקדמאים וכן התובע מר מוטי שלו, למתן צו מניעה זמני המונע את פיטוריו של מר שלו. ב. במקביל להליך, הגיש מר שלו ערר בפני שר הבריאות על החלטת מנכ"ל המשרד לפטרו. ג. ביום 12/8/08 התקבלה החלטת שר הבריאות הדוחה את הערר. ד. מר שלו ביקש לחדש הדיון בעניינו, בהליך הזמני. לשם כך הגיש בקשה מתוקנת לצו מניעה זמני. ה. הדיון בהליך הזמני והעיקרי אוחד. התובע הגיש במקביל, תביעה כספית שעניינה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. ו. התקיימו בפנינו מספר דיוני הוכחות, בסיומם הוגשו סיכומים בכתב. 5. רקע עובדתי א. התובע הינו מהנדס במקצועו. ב. התובע הועסק בבית חולים שיב"א משנת 1991. ג. קודם לכן עבד בבתי חולים אחרים, בחדרה ובאסף הרופא. ד. התובע פוטר על פי החלטת מנכ"ל משרד הבריאות מיום 26/4/07. ה. התובע הגיש ערר על פיטוריו, לשר הבריאות. ו. ביום 12/8/08 התקבלה החלטת שר הבריאות לפיה הערר נדחה. 6. לתובע טענות רבות כנגד פיטוריו. מבין כל הטענות שהעלה, שתי טענות בלבד נתמכות על ידי הסתדרות המהנדסים במסגרת בקשת צד שהוגשה. האחת - כי קודם לפיטורים, היה על המעסיק לנהל משא ומתן עם ועד העובדים היציג ובמקרה הנדון - וועד המהנדסים, שהינו וועד נפרד ואוטונומי במסגרת התארגנות העובדים בשיב"א. השניה - כי לא היה ראוי שמר גלעד נבו ינהל את המשא ומתן. (ראו הצהרת ב"כ המבקשים בפרוטוקול מיום 1/4/09, המפנה לבקשה המקוצרת מיום 31/5/07). 7. נסקור להלן את הליך הפיטורים תוך התייחסות לטענות התובע והסתדרות המהנדסים. 8. הליך משמעתי או הליך פיטורי אי התאמה? במהלך שנת 2005 הוגשה כנגד התובע תלונה בעניין התנהלות בלתי תקינה שלו במרפאת הפרסונל של בית החולים בחודש פברואר 2005. התובע זומן לשימוע בפני מר גלעד נבו, המנהל האדמיניסטרטיבי לארגון ומשאבי אנוש של בית החולים. לאחר מכן הועבר הטיפול למר דב פסט סמנכ"ל משרד הבריאות (מכתב מר קינר מנציבות שירות המדינה מיום 8/11/05). 9. התובע זומן לשימוע בפני סמנכ"ל משרד הבריאות מר דב פסט. במהלך הדיונים בפני מר פסט, העלה מר נבו, את העובדה שבכוונת בית החולים להביא להפסקת העסקתו של התובע, מסיבות של אי התאמה. 10. בעקבות ישיבה זו, שלח מר נבו למר פסט מכתב (מיום 22/3/06) בו העלה את עקרי הנימוקים להחלטה על תחילת הליך פיטורים של התובע והם: "א. התנהלות ארגונית בלתי תקינה של מר שלו. ב. יצירת אנטגוניזם ודמורליזציה המביאים לחוסר רצון לשיתוף פעולה עימו. ג. אי השתלבות מר שלו בארגון (ביה"ח). ד. עסקו של מר שלו בנושאים שאינם בסמכותו או תחום פעולתו ואשר לא נדרש להם (התערבות מיותרת בנושאים שאינם בתחום אחריותו). ה. התעמתות מתמדת של מר שלו סביב מעמדו/סמכויותיו (כבוד וכיבודים). ו. יצירת תרעומת ויחסי עבודה עכורים המביאים לקשיי תפקוד בעבודה. ז. חוסר יכולתו של מר שלו לתקשר עם הממונים ועמיתים לעבודה. ח. נסיונות בלתי פוסקים מצידו של מר שלו להגדרת מבנה ארגוני ולחלוקת תפקידים וסמכויות. ט. התכתבות בלתי נדלית, טרחנות, וגזילת זמן למערכת". 11. מכתב דומה נשלח למנהל מחוז המרכז של הסתדרות המהנדסים ולחברי הועד בבית החולים (מכתב מיום 14/11/06). 12. מחומר הראיות עולה שההליך בפני מר פסט היה הליך שימוע משמעתי, שעניינו האירועים במרפאת הפרסונל. 13. התובע מלין על כך שהמדינה נקטה בהליך פיטורים בשל אי התאמה ולא כהליך משמעתי. על כך השיבה המדינה כי בעניינו של התובע התנהלו שני הליכים במקביל, האחד - עניינו הליך משמעתי בנוגע למרפאת הפרסונל. השני - עניינו הליך פיטורים בשל אי התאמה. 14. מחומר הראיות עולה שההליכים אכן התנהלו במקביל, כאשר תחילה התקיים שימוע בפני מר פסט בעניין מרפאת הפרסונל ותוך כדי כך העלה מר נבו את הכוונה לנקוט בהליך פיטורים בשל אי התאמה. בעקבות כך, שלח למר פסט את המכתב המפרט את התנהלות התובע אשר יש בה, לדעת בית החולים, כדי להצדיק פיטורים מחמת אי התאמה. 15. כפי שעולה מחומר הראיות, תקרית מרפאת הפרסונל וההליכים שבאו בעקבותיה, כמו גם הנזיפה שניתנה לתובע בתום ההליך, לא עמדו בבסיס ההחלטה על הפיטורים. 16. תימוכין לטענה זו ניתן למצוא במכתבו של הממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה דאז, עו"ד צלקובניק, מיום 1/8/05, בו הודיע לבית החולים כי בחן את פניות בית החולים בעניינו של התובע כמו גם את סוגיית מרפאת הפרסונל. בסיום מכתבו נאמר: "4. התנהגותו הבלתי הולמת כלפי עובדות בית החולים המתוארת לעיל (מרפאת הפרסונל, ה.י.), הינה בבחינת הפרת משמעת ובעניין זה יש לנזוף בעובד, במסגרת הליך משמעתי פנימי, בכפוף לשימוע. 5. לאחר מיצוי ההליך המשמעתי כאמור בסעיף 4 לעיל, איני רואה מניעה, כי תבחנו את מידת התאמתו של העובד לתפקידו". 17. תימוכין נוספים לכך שמדובר בשני הליכים שונים ונפרדים, נמצא בעובדה שבמכתב בו מצויינות הסיבות לאי התאמה, אין אזכור למרפאת הפרסונל. 18. כך גם במכתבו של מר נבו לממונה על התובע מר קידר (מנהל המערך הלוגיסטי) מיום 8/8/05, בו נשאל האם יש צורך להמשיך ולפעול בהליך אי התאמה. 19. עו"ד רם קאין, שייצג את התובע בשימוע בפני מר פסט בעניין מרפאת הפרסונל, אישר אף הוא שהיו שני נושאים עומדים ותלויים. האחד - הליך משמעתי בעניין מרפאת הפרסונל והשני הליך פיטורים מחמת אי התאמה. 20. מחומר הראיות עולה כי מר נבו פנה לעו"ד צלקובניק הממונה על המשמעת, ביום 6/11/05, בעקבות מכתב ששלח התובע לנציבות שירות המדינה ולהסתדרות המהנדסים, בו טענות כנגד התנהלותו של מר נבו (מכתב התובע מיום 27/10/05). במכתב לעו"ד צלקובניק, מיום 6/11/05, ביקש מר נבו שתתבצע חקירה מקפת בעניין הטענות המועלות על ידי התובע כנגדו, על ידי אנשי נציבות שירות המדינה. בעקבות פנייתו זו, שלח עו"ד רוזנברג, ממונה בכיר בנציבות שירות המדינה, מכתב מיום 8/12/05 אל מר פסט, סמנכ"ל משרד הבריאות, בו ביקש ממנו לערוך לתובע שימוע חוזר לעניין מרפאת הפרסונל וכן לערוך לו שימוע בנוגע לאי התאמה. 21. ביום 16/5/06 נשלח מכתב מאת עוזרת הסמנכ"ל, אל עו"ד קאין, בו הודיעה שבשימוע שנועד ליום 23/5/06 בפני מר פסט, יתבררו "שלושת הנושאים", והם - מרפאת הפרסונל, פיטורי אי התאמה וכן מכתבו של התובע כנגד מר נבו. 22. עו"ד קאין אישר בעדותו שהשתתף בשני פגישות אצל מר פסט בעניין מרפאת הפרסונל וכי כל פגישה ארכה כשעתיים. מכאן שלתובע ולבא כוחו ניתן די זמן על מנת למסור בהרחבה את עמדתם באשר לאירוע זה. 23. בתום ההליך בפני מר פסט, נשלח לתובע מכתב מיום 24/8/06 כדלקמן: "בהמשך לשימוע שערכתי לך ולאחר שעיינתי בחומר הרב שצורף להליך השימוע ע"י הצדדים הגעתי למסקנה כי התנהגותך באירוע במרפאת הפרסונל ב- 7/2/05 היתה התנהגות שאינה הולמת עובד מדינה. ... אני נוזף בך. אני מקווה שמקרה מסוג זה לא יישנה בעתיד". 24. הנה כי כן, ההליך המשמעתי שעניינו מרפאת הפרסונל, התברר והסתיים. מדובר בהליך שונה ונפרד מהליך פיטורי אי התאמה. 25. לתובע טענות רבות שעניינן הבירור שנערך בנושא מרפאת הפרסונל, בין השאר הטענה שהתלונה נגדו הוגשה בסמוך לאירוע ואילו לתובע נודע על כך רק כחצי שנה לאחר מכן. טענה נוספת לכך שמר נבו אולץ להעביר הטיפול בנושא למר פסט ממשרד הבריאות. שעה שקבענו כי מדובר בשני הליכים שונים ומובחנים, וכי ענייננו כאן הוא בהליך הפיטורים ולא בהליך המשמעתי, הרי שאין אנו מוצאים לנכון לקבוע מסמרות בכל הנוגע להליך המשמעתי שעניינו מרפאת הפרסונל. 26. הליך הפיטורים - סקירת האירועים על פי סדר כרונולוגי כאמור, במהלך הבירור המשמעתי בעניין מרפאת הפרסונל, הוחלט בבית החולים שיב"א לנקוט בהליך פיטורי אי התאמה בעניינו של התובע. 27. מחומר הראיות עולה שמר נבו, מיוזמתו, הפנה את סוגית אי ההתאמה לנציבות שירות המדינה ולמר פסט. 28. על פי הוראות התקשי"ר, תחילת ההליך הוא בניהול משא ומתן מול וועד העובדים הרלבנטי. 29. מר נבו זימן את ועד העובדים למשא ומתן במסגרת הליך פיטורי אי התאמה. ישיבת משא ומתן התקיימה ביום 22/11/06. קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לשאלה האם הליך המשא ומתן התנהל ואם כן - האם נפלו בו פגמים. סוגיה זו תבואר בהרחבה בהמשך. 30. ביום 13/12/06 פנה מר נבו לנציבות שירות המדינה, למר קינר, וביקש אישורו להמשך ההליך. ביום 8/1/07 התקבלה תשובת מר קינר לפיה בהתאם להוראות סעיף 82.238 לתקשי"ר, הוא מאשר פיטורי התובע. 31. ביום 16/1/07 שלח מר נבו לתובע מכתב בו הזמין אותו להעלות טיעוניו על הכתב על מנת שיועברו למשרד הבריאות, למנכ"ל, בטרם קבלת החלטה בעניין הפיטורים (במכתב כתוב 16/1/06 אך ככל הנראה מדובר בטעות והתאריך הנכון הוא ינואר 2007). 32. התובע בתגובה חזר וטען שיש למצות את ההליכים ולנהל משא ומתן עם וועד המהנדסים, לפני פניה למנכ"ל משרד הבריאות. 33. בתשובת עו"ד מנור מטעם נש"מ מיום 4/2/07, הודע לתובע שההליך ממשיך וכי ניתנת לו ארכה בת 10 ימים להעלות טיעונים בכתב במסגרת שימוע. 34. בתגובה נשלח מכתבו של עו"ד קאין, מיום 1/3/07, בו מעלה פעם נוספת טענות לעניין פגם במשא ומתן וכן דרישה לקיים שימוע כדין. 35. ביום 18/4/07 פנה מר פנחסי מנהל אגף משאבי אנוש במשרד הבריאות, למנכ"ל משרד הבריאות פרופ' ישראלי, במכתב בו ציין את ההליכים שהתקיימו בעניינו של התובע, את העובדה שהתובע בחר שלא לממש את זכותו לשימוע בכתב, על אף האפשרויות שניתנו לו בעניין. למכתב צורף התיק האישי של התובע. בסיום המכתב התבקשה החלטה בעניין הפיטורים וכן הודעה כי עם פיטוריו, יהיה התובע זכאי לגמלה בהתאם לחוק שירות המדינה (גמלאות). 36. ביום 26/4/07 ניתנה החלטת מנכ"ל משרד הבריאות: "בתוקף הסמכויות המוענקות לי ולאחר שעיינתי בחוות הדעת של הלשכה המשפטית - נש"מ מיום 4/1/07 ומיום 10/1/07, באישור נציב שירות המדינה מיום 8/1/07, כמכתבו של מר נבו מ- 14/1/07 ובסירובו של העובד להעלות טיעוניו כנגד הפיטורים בכתב (מכתבו של עו"ד (קאין מיום 1/3/07) בתיקו האישי ובמסמכים הרלבנטיים בפניה אליי מיום 18/4/07, שקלתי את נסיבות העניין והחלטתי לפטר את התובע מר מוטי שלו מן השירות בגין אי התאמה". 37. בעקבות החלטה זו נשלח לתובע ביום 30/4/07 מכתב סיום העסקה מאת גב' בת שבע פרי מנהלת משא"ב בבית החולים. 38. ביום 10/5/07 הגיש התובע ערר לשר הבריאות על החלטת הפיטורים. 39. בהודעה שנשלחה אליו מבית החולים ביום 30/5/07, הודע כי מאחר שהוגש ערר, פיטוריו נדחים עד להחלטת שר הבריאות. 40. ביום 31/5/07 הוגשה בקשה צד להליך בסכסוך קיבוצי, היא הבקשה שבפניי. הובהר כי התנהלו מגעים בין הצדדים על מנת להגיע לפתרון מוסכם. כן התקיים הליך שימוע נוסף, ביום 9/12/07, בפני עו"ד לב המשנה למנכ"ל משרד הבריאות. 41. ביום 12/8/08 התקבלה החלטת השר הדוחה את הערר. כך נכתב בהחלטה: "לאחר שעיינתי היטב בערעורו של מרשך שהוגש באמצעות ב"כ דאז עו"ד רם קאין ... בתיק האישי של מר שלו, בפרוטוקול השימוע בפני ד"ר בעז לב ובתכתובות השונות, החלטתי לדחות את ערעורו על פיטוריו מטעמים של אי התאמה. להחלטתי זו הגעתי מאחר והתרשמתי כי למר שלו קשיים בהשתלבות בארגון וכן יחסי אנוש וכי הינו מתקשה לקבל עמדות הממונים עליו. באשר לטענה שהועלתה בערעור אציין כי התרשמתי כי למר שלו ניתנה הזדמנות נאותה להעלות טענותיו לעניין פיטוריו, וטענותיו נשמעו בנפש חפצה ונבחנו על ידי". 42. לאחר ההחלטה חודשו ההליכים בבית הדין לעבודה, לרבות הפרדת ההליך הקיבוצי מתביעת הפרט של התובע, איחוד ההליך הזמני והעיקרי ושמיעת העדים. 43. האם מר נבו היה הגורם הנכון לניהול המשא ומתן על פי הוראות התקשי"ר, המשא ומתן עם הוועד אמור להתנהל על ידי "אחראי" מטעם המעסיק. אין חולק שמר גלעד נבו הינו בגדר "אחראי" מתוקף תפקידו בבית החולים. 44. התובע וכן הסתדרות המהנדסים התנגדו התנגדות נחרצת לקיום המשא ומתן בפני מר נבו. התובע שלח מכתבים רבים בענין זה, בעצמו ובאמצעות בא כוחו. עמדת בית החולים וכן עמדת נציבות שירות המדינה ומשרד הבריאות, לכל אורך הדרך, היתה כי מר נבו מוסמך לערוך את המשא ומתן וכי אין כל הכרח שהמשא ומתן יערך על ידי גורם "אובייקטיבי". 45. במכתב ממר קינר, סגן נציבות שירות המדינה מיום 7/11/06, בתשובה לפנית התובע בנושא, נאמר: "... מצאתי לנכון להדגיש כי מר נבו הוסמך כ"אחראי" במרכז הרפואי על שם שיב"א בתל השומר והוא פועל מטעם הנהלת בית החולים כדין עפ"י הסמכויות שהוקנו לו בתקשי"ר. תפקידו בהליך זה אינו להיות אובייקטיבי אלא דווקא להביא את העובדות המצביעות על אי התאמתך לתפקיד, אם אמנם הנהלת המרכז הרפואי סבורה שאינך מתאים לתפקידך. לדרישתך אין כל אחיזה בתקשי"ר, על פיו אתה מועסק, או בנוהג המקובל". 46. עו"ד קאין ב"כ התובע דאז, פנה לנש"מ פעם נוספת בדרישה להחלפת מר נבו כמטפל בעניינו של התובע. בתשובת נש"מ מיום 30/11/06 נכתב שהנושא נבדק פעם נוספת וכי אין עילה לפסול את מעורבותו של מר נבו בהליכי הפיטורים. עוד נכתב במכתב כי החלטה על פיטורי עובד קבוע היא בסמכות מנכ"ל המשרד לאחר אישור נציבות שירות המדינה וכי החלטה זו ניתנת לערר בפני שר הבריאות. על עמדה זו חזר משרד הבריאות אף בערר שהגיש התובע בפני שר הבריאות. במסגרת הערר עמד על כך שלא נערך משא ומתן כדרישת התקשי"ר ונענה, פעם נוספת, כי ניתנה הזדמנות לנהל משא ומתן בפני מר נבו וזו נדחתה על הסף. 47. ביום 26/11/06 שלח ועד המהנדסים מכתב למר נבו, בו הודיע כי ניתן לשבץ שלושה גורמים אחרים בבית החולים, שאינם בעלי נגיעה אישית בעניין. הועד הציע את ד"ר ארי שמיס מנהל ביה"ח הכללי, פרופ' רפאל וולדן סגן מנהל בית החולים וד"ר זיו אמיתי סגן מנהל המרכז הרפואי המשולב. לא מצאנו בתיק מענה בכתב לפניה זו. בעדותו טען מר נבו שלא ניתן היה למנות איש מהגורמים הנ"ל, לאור העובדה שאינם בקיאים במשאבי אנוש. 48. ישיבת משא ומתן ראשונה נקבעה ליום 31/10/06 ונדחתה ליום 22/11/06, לבקשת התובע ונציגיו. לפגישה הוזמנו התובע וכן מר צבנג ומר שטיין חברי ועד המהנדסים (כך עולה ממכתב הזימון לישיבת ניהול משא ומתן, מיום 23/10/06). בדיון המשא ומתן נכחה גב' בתיה צדקה, יו"ר ועד עובדי מנהל ומשק (מנמ"ש) בבית החולים. מעדות גב' צדקה וכן מעדות העדים כולם, עולה שזו התבקשה לעזוב בראשית הישיבה, בטענה שוועד המהנדסים הינו וועד אוטונומי ואינו מיוצג על ידי וועד המנמ"ש. 49. פרוטוקול המשא ומתן מיום 22/11/06, צורף לתצהירו של מר נבו. מר שלו נכח בדיון. לטענתו ולטענת הוועד, נוכחותו היתה נדרשת בהיותו יו"ר ועד המהנדסים. כן נכח בדיון ד"ר אמאדו, מי שכיהן כמנהל מחוז המרכז בהסתדרות המהנדסים. על פי הפרוטוקול כמו גם עדותו של חבר הועד מר צבנג, התובע מנע קיום דיון ענייני ולא אפשר למר נבו להעלות את טענותיו באשר לסוגיה שלשמה התכנסו. במהלך הדיון הקריא התובע מן הכתב כי הוועד מתנגד לקיום המשא ומתן בפני מר נבו ודורש שימונה נציג אחר מטעם בית החולים. 50. מר צבנג חבר ועד המהנדסים שנכח בישיבה, טען שחברי הועד התייצבו לישיבה במטרה לשמוע ממר נבו מי ינהל את המשא ומתן מטעם בית החולים. (זאת למרות שמכתב הזימון נכתב במפורש שמדובר על ישיבת משא ומתן). עוד אישר שהוא ביקש מהתובע במהלך הישיבה להירגע ולאפשר למר נבו לדבר. 51. לטעמנו, הצדק עם התובע בכך שהיה על בית החולים או על המדינה, למנות גורם שאינו נוגע בעניין באופן ישיר, לנהל את המשא ומתן. זאת, אף שעל פי הוראות התקשי"ר, מי שמוסמך לבצע את ההליך הוא מר נבו. במצב כפי שתואר בפנינו, ביצוע המשא ומתן על ידי מר נבו, היווה פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. 52. מחומר הראיות עולה כי ברבות השנים נוצרה עויינות ברורה וגלויה בין מר נבו לבין התובע, עויינות שנמשכת מספר שנים ואשר הובא לה תיעוד בכתובים. תקצר היריעה מלהביא את כל התכתובות בין התובע למר נבו, את הסופרלטיבים בהם השתמשו שני הצדדים האחד כלפי השני. די אם נציין לצורך כך את העובדה שמר נבו כינה את התובע באחת הפעמים "נודניק". 53. אין זה משנה לענייננו האם הסיבה לעויינות נעוצה בתובע או במר נבו. למעסיק ובמקרה זה מדינת ישראל, יש אחריות כלפי העובד לכך שעניינו ייבחן ללא פניות וללא משוא פנים. כל הגורמים הרלבנטיים בבית החולים ובמשרד הבריאות, היו מודעים לחוסר האמון הקיצוני שנוצר בין מר שלו לבין התובע. משרד הבריאות היה מודע לכך - לאור חילופי המכתבים עם הסמנכ"ל מר דב פסט, כפי שתוארו לעיל. נציבות שירות המדינה היתה מודעת לכך, לרבות בתלונה שהגיש התובע כנגד מר נבו ובתשובותיו של מר נבו. מנהל ביה"ח פרופ' רוטשטיין אף הוא היה מודע למצב שנוצר, ואף כתב לתובע מכתב בו הודיע לתובע שעניינו מועבר במלואו למשרד הבריאות, בשל "רגשותיך ודעותיך באשר למעמדו של מר נבו עליך" (מכתב מיום 28/5/06). 54. כל הגורמים הנ"ל, בחרו להשאיר את מר נבו בחזית ולהטיל עליו את ביצוע הליך המשא ומתן, ביודעם על מערכת היחסים העכורה בין התובע לבין מר נבו, פרי שנים רבות של התנגשות בין השניים. 55. נציבות שירות המדינה טענה, במכתבים לתובע ולבא כוחו, כי אין צורך באובייקטיביות בביצוע הליך המשא ומתן. במקרה שלנו, אין מדובר בהעדר אובייקטיביות. כפי שהובא בפנינו, מדובר על יריבות אישית ומרה של שני הגורמים, התובע ומר נבו. בראייתו של התובע, מר נבו הוא מי שמצר את צעדיו מזה שנים רבות, הן כעובד מן השורה והן כיו"ר ועד המהנדסים. בין אם טענתו זו נכונה ובין אם לאו, שעה שאילו התחושות של התובע, לא נכון היה לאפשר למר נבו לנהל את ההליך והיה הכרח למצוא גורם אחר שינהלו, ללא מעורבותו של מר נבו. 56. מעדות מר נבו עולה שגם הוא סבור היה שההליך והמשא ומתן אמורים להעשות על ידי גורמים אחרים ולא על ידו. מר נבו נשאל מדוע היה הוא זה שניהל את המשא ומתן ולא מר פסט. כך השיב: "לשאלתך למה עמדתי על כך שאני זה שינהל את המו"מ אני משיב שלא התעקשתי אלא אף אחד לא רצה לעשות את זה ונאלצתי לעשות את זה. דב פסט קיבל חררה ממנו ולא רצה לעשות את זה". וכן אמר: "אני בשלב מסויים הבנתי שאין טעם שאעמוד על זה שזה תפקידי לערוך את ההליך של הפיטורים. הבנתי שיש נקודה פסיכולוגית ועניינית והתייעצתי עם פרופ' רוטשטיין אם הוא מוכן לנהל את ההליך והוא אמר שבשום פנים ואופן לא. על דעתו פניתי לדב פסט סמנכ"ל המשיב והצעתי שהוא יעשה את השימוע ואת הבירור על אי התאמה. עדכנתי גם את הנציבות ואת הסתדרות המהנדסים וחשבתי שבזה נגמר חלקי בכל התהליך. אחרי שדב פסט נתן לשלו את הנזיפה וביקשתי ממנו שימשיך גם בתהליך השימוע לצורך אי התאמה. הוא סירב בכל תוקף ואמר לי שמספיק לו ממוטי שלו. בלית ברירה הנושא עבר אליי. שוב פרופ' רוטשטיין סירב להתעסק בעניין והוא אמר שבשביל זה אני מקבל משכורת וזה תפקידי והוא כתב את זה גם לשלו. מאותו רגע זה חזר בניגוד לרצוני אליי לטיפול". 57. טענת המדינה כי מדובר במשא ומתן שהוא שלב פרלימנרי וכי מר נבו לא היה זה שקיבל את ההחלטה הסופית, אף היא אינה מתקבלת. להליך המשא ומתן יש חשיבות רבה במטרתו להגיע להסכמה וליישר ההדורים בדרך של הסכמה ובדרכי שלום. אין מדובר ב"טכס" שיש לבצעו על מנת לעבוד "לפי הנוהל". ניהול ההליך על ידי מר נבו מטעם בית החולים, לאור מערכת היחסים הבלתי אפשרית שנוצרה בינו לבין התובע, גרמה לכך שהליך המשא ומתן יהיה בבחינת "אות מתה", טכס בלבד, ללא כל משמעות אמיתית. 58. לא סביר בענייננו שבכל מערכת הבריאות לא ניתן היה למצוא ולו גורם אחד אובייקטיבי, שעליו ניתן יהיה להטיל את התפקיד. הועד הציע שלושה גורמים מתוך בית החולים. אף אם לשיטת המדינה גורמים אלה אינם מתאימים, ניתן היה למצוא אנשים אחרים לביצוע המשימה. 59. הדברים באו לידי ביטוי נכון במכתבו של מר עמוס לידרור, מנהל המחלקה לפרט בהסתדרות המהנדסים, מיום 19/12/06 למר נבו: "... נכון הוא שבתפקידו כנציג ההנהלה בהליך הפיטורים אין נציג ההנהלה אמור להיות "אובייקטיבי" ומותר שתהיה לו דעה כבר בפתח ההליך ... אולם אסור לאותו נציג של המדינה להיות ביריבות אישית ובמצב של מי שגיבש כבר סופית את דעתו על פיטורי אי התאמה כלפי העובד , וגם יזם הליך כזה ופרסם זאת ברבים". 60. לאחר שאמרנו זאת, נבקש לציין שתי הערות. האחת - אין באמירתנו זו כדי להטיל דופי במר נבו, אשר נאלץ "להוציא את הערמונים מהאש" ולטפל בנושא פיטורי התובע, שאיש מהנהלת בית החולים ומשרד הבריאות לא רצה לטפל בו. השניה - עסקינן בהליך המשא ומתן שהוא הליך פרילמנרי להליך הפיטורים. הובהר שמר נבו לא היה מוסמך לקבל את ההחלטה על הפיטורים, כי אם מנכ"ל משרד הבריאות. כפי שנרחיב להלן, העדר הליך משא ומתן כראוי, אין בו בנסיבות הענין כדי להביא לביטול ההליך כולו. ודאי לא שעה שהובהר שלמדינה היו סיבות טובות לפטר את התובע וכי לא נמצאה חוסר סבירות בהחלטות שניתנו בעניינו. 61. שיקולי הפיטורים - טענת אי התאמה הובאו לעיוננו במסגרת ההליכים בתיק, מספר עצום של מכתבים שכתב התובע ואשר כתבו לו הממונים עליו. העולה מסך כל המסמכים הוא כי התובע השקיע שעות רבות מיום העבודה, בכתיבת מכתבים לגורמים שונים, ובהם תלונות, טענות, הצעות לשיפור, הבעת עמדות, דרישות התנצלות ועוד ועוד. נקדים אחרית לראשית ונאמר כבר עתה כי המכלול, הכמות העצומה של התכתובות, מעידים על כך שלא ניתן היה להמשיך את מערכת יחסי העבודה בין הצדדים ולפיכך ההחלטה על פיטוריו של התובע, היתה ההחלטה הנכונה בנסיבות הענין. 62. בטרם נבחן את טענות המדינה אחת לאחת, מצאנו לנכון להביא מקצת מחילופי המכתבים בין התובע לבין הממונים עליו. המקבץ שלהלן מתאר אך במקצת את צורת ההתבטאות של התובע כלפי מנהליו, במרוצת שנות עבודתו. סגנון זה מקומו לא יכירנו במקום עבודה מסודר, הררכי, מאורגן. 63. כך כתב התובע למר נבו, המנהל האדמיניסטרטיבי בבית החולים, ביום 8/4/98: "... אין זו הפעם הראשונה שאני מקבל ממך מכתב בזו הלשון, "התפלאתי לקרוא את מכתבך שבסמך" שבו אינך מקפיד לדייק בעובדות ואני מצטט "שכן הנך מוגדר כמהנדס ייצור". הרשה לי להאיר את הידוע לך כמנהל אדמיניסטרטיבי למנהל, ארגון ומשאבי אנוש, כי בתפקידי הנני משמש כמהנדס תחום ייצור של המרכז הרפואי... מכאן המלצתי לאמץ את המבנה הארגוני המצ"ב כדגם ראשוני מינימלי הכרחי מתוך מטרה לעמוד בדרישות הנדרשות מתחום הנדסת תעשייה וניהול או בלשון מקצועית - תחום הנדוס הייצור ... בפנייתי זו אליך לא יכול שלא לציין, כי אמנם נושא פנייתי הינו הנושא שבנדון, אולם לשיטתך ועל אף הציטוט במכתבי אליך שבסימוכין, הנך בוחר להתעלם ממסמך רשמי כמו הגדרת תפקידי המצ"ב לפנייתי זו ... ובכך לעצום עיניים ולא לדייק בעובדות ...". ובמכתב נוסף למר נבו מיום 20/6/99, כתב התובע: "... כפי שציינתי בשיחה שהתקיימה במשרדים, תמוה צירוף המקרים בין מכתב שנשלח ע"י הסתדרות המהנדסים ... לרצף הבלתי מכובד של מכתבים והזמנות לבירור אותם קיבלתי ... מדובר בהתייחסות בלתי הוגנת ובלתי שגרתית לבעל תפקיד. ... בפגישה במשרדך בחרת לחזור ולדבוק בסוגיה זו של סטטוס, על אף שהתשובה כאמור לשאלתך ידועה לך. מכאן אין מפתיעה היתה תשובתי כאשר בקשתי כי נציג ההסתדרות ישתתף בישיבה זו לאור הגישה הקנטרנית. ... במקום לבדוק את פניית הסתדרות המהנדסים, בחרת לפנות אליי בדרך שאינה מובנת לי שיש בה כדי לפגוע בעבודתי ובמעמדי כנציג הסתדרות המהנדסים ... אני מוחה על דרך התייחסותך זו אליי ...". מכתב נוסף, מיום 26/1/04 מהתובע לממונה עליו מר קידר: "... לא היה לי כל סיכוי לגלות כי נכתב נגדי מכתב כה מקניט שיש בו פגיעה בשמי ובביצוע עבודתי לטובת ביה"ח תוך השלכה לשיבוש הליכי עבודה אותם אני אמור לבצע ... אני מודיע לך כי כל שכתבת במסמך הנדון, נועד להציג אותי באור שלילי ללא כל בסיס מוצדק ואני בזאת דוחה על הסף את הסגנון הבוטה שבו בחרת להשתמש, כמו כן בחרת לשלוח העתק לתיק האישי ללא כל הצדקה ... חלק מהגורמים המכותבים אינם מכירים את הרקע למכתביך ובכך מתרחשת הטעיה של ממש ... דע לך כי בהיות הממונה הישיר שלי חדש בתפקידו, למיטב הבנתי דברים נועדו לצורך גיבוש התרשמות שלילית שלו עלי על מנת להשיג מטרתך לעיל ואכן הנושא כבר עלה ביננו. למיטב זכרוני אין זו הפעם הראשונה שנימה של התנכלות וניסיון לשיבוש העובדות משמש אותך ומשתמע ממכתבך - על כל אלה אני דורש את התנצלותך ...". מכתב מיום 23/2/04 מהתובע למר נבו: "עבודתי מחייבת אותי בין השאר ליזום ולפעול לשיפור שיטות העבודה והשירות בבית החולים וכל ניסיון מצדיק להצר את צעדיי ... באופן ישיר בעבודתי ובביה"ח ... איני מוצא שום סיבה להתערבותך בעבודתי המקצועית אשר מבוצעת אל מול הממונה הישיר שלי ואל מול גורמים מקצועיים ... אני מבקש ממך בפעם המי יודע כמה להפסיק להכפיש ולהשחיר את שמי ברבים ו/או להשתמש בלשון בוטה כגון "תסביך רדיפה שפיתחת" ו/או שימוש בשקר כגון במילים "אשר כידוע לי גרש אותם משטח המכבסה בשל יוזמתם" ברור לך ויותר מתוך הנספחים כי מדובר בהצהרה שקרית שיש בה "לשון הרע" במבנה הדברים". מכתב מהתובע למר נבו מיום 10/3/04 : "... צר לי כי על אף בהירות העובדות שהוצגו בפניך מהם ניתן להבין בוודאות כי לא היתה כל הצדקה לא למכתבים המכפישים ולא להתערבותם הבוטה, בחרת לתקוף אותי בעבודתי המקצועית ועל רקע אישי וכל זאת לפי המתברר בכדי להגן על מהנדס ייצור חדש הכפוף אליך ישירות, בדרך של השחרת שמי ופגיעה בעבודתי וברשות ביצוע שניתנה לי ע"י הממונה הישיר שלי ... לאור העובדות לעיל אני ממתין להתנצלותך ותיקון התנהלותך כלפיי ...". מכתב מהתובע לממונה עליו מר קידר מיום 18/12/06: "... לידיעתך טרם העברת החומר אליך מר קידר, שאלתי לדעתם של גורמים נוספים שהציעו את דעתם החיובית ואף יותר מכך. כאשר קראתי את מכתבך אכן נעלבתי ונפגעתי מאוד מתגובתך ובמיוחד מהסקת המסקנות חסרות הבסיס כאשר קבעת לפי הבנתך שלא היה בכוונתי לבצע את הנדרש, דבר שלא רק שאינו נכון, אני שולל זאת על הסף ...". 64. דומה שהתובע לא העריך ולא הבחין נכונה בין העיקר והטפל כאשר העיקר הוא היותו מהנדס ייצור בבית החולים וחובתו לבצע עבודתו והמטלות המוטלות עליו, בהתאם לדרישות מנהליו. אין חולק שמותר לאדם להביע ביקורת כנגד מנהליו, מותר לאדם לחלוק על מנהליו ואולם עובד אינו רשאי להפוך את הביקורת ואת ההתכתבות לעיקר, ולהותיר את העבודה, שלשמה נשכרו שירותיו, בצל. 65. להלן נבחן חלק מהסוגיות שהעלה בית החולים במסגרת הנימוקים לפיטורים. נדגיש כבר עתה כי לא ראינו לנכון להכנס לעובי הקורה של כל סוגיה וסוגיה שהעלתה המדינה בממגרת נימוקי הפיטורים שכן לטעמנו, במקרה הנדון, המאסה של הדברים מעידה על סבירות ההחלטה ולאו דוקא כל ארוע וארוע. 66. התנגדות לקליטת מהנדסי ייצור נוספים המדינה צרפה לתצהיריה שורת מסמכים המעידים על כך שהתובע ביקש להגדיר את תפקידו בבית החולים אל מול ההנהלה, כמהנדס תחום הייצור בבית החולים וכאחראי על מהנדסי ייצור נוספים שייקלטו בעתיד בבית החולים. מנגד, עמדה עמדת בית החולים כי התובע הוא מהנדס תחום ייצור וכמוהו יקלטו עובדים נוספים, שווי ערך ודרגה אליו. בעדותו אישר התובע שהתנגד לקליטת מהנדס תחום ייצור נוסף לבית החולים. 67. התובע העיד ועמד על כך שבית החולים שיב"א אינו רשאי למנות עוד מהנדס ייצור בתפקיד מקביל אליו אלא רק בדרוג נמוך יותר. לטענתו, כוונת בית החולים היתה לדחוק אותו מתפקידו. בהמשך נשאל על ידי בית הדין במה מינוי מהנדס נוסף היה פוגע בו אישית והשיב: "זה היה דוחק אותי מתפקידי ולימים כמו שקרה פשוט אותו מהנדס נכנס לעבודתי בבית החולים ולא יכולתי להיות אחראי והייתי יכול להיות מואשם בפגמים שנעשו על ידי אחרים ...". ואולם הובהר והתובע אישר זאת, כי בבתי חולים אחרים מועסקים מספר מהנדסי ייצור, בתפקידים שונים ובחלוקת סמכויות שנקבעת לכל בית חולים, ואיש אינו מצר את צעדיו של חברו. עולה אם כן שהתובע הביע התנגדות, לאורך מרבית שנות העסקתו, כבר משנת 1994 (על פי עדותו) לקליטת מהנדס ייצור נוסף בבית החולים, זאת בניגוד מפורש לעמדת ההנהלה. מחומר הראיות עולה שההתכתבות בעניין זה החלה לפחות בשנת 1998 ונמשכה באותו נושא בדיוק, עד שנת 2004. ביום 7/1/03 כתב מר נבו לתובע פעם נוספת והבהיר כי בכוונת בית החולים לשכרו שרותיהם של מהנדסי יצור נוספים וכי לתובע אין חזקה על תפקיד מהנדס ייצור. ביום 17/2/04 נשלח לתובע מכתב נוסף: "ביה"ח רשאי להעסיק מספר מהנדסי ייצור על פי הנדרש ובנושאים שונים ותחת כפיפויות שונות ואין זה מתפקידך להעיר על כך כל פעם מחדש. כל העסקת מהנדס ייצור אינה נעשית על חשבונך! כבר הבהרתי לך בעבר שבתי החולים אחרים קטנים משלנו פועלים מהנדסי ייצור רבים ... הגדלת הפעם לעשות, ואף הנך מתיימר לקבוע מהי חלוקת העבודה ברמת הנהלת ביה"ח, בקובעך שנושא הנדסת הייצור היא באחריות מנהלת מקצועית של המערך הלוגיסטי ...". 68. מסכת ההתכתבויות בעניין זה היא ארוכה ומייגעת ולא ראינו לנכון להביאה במלואה. הנתבעת הראתה בחלופת המכתבים בסוגיה זו, כי התובע לא ראה עין בעין עם הנהלת בית החולים את הגדרת תקפידו, ודאג להבהיר זאת להנהלה פעם אחר פעם, במכתבים ארוכים ומפורטים, עד להכרח להשיב לו בלשון בוטה, כי אין הוא רשאי להתערב בנושאים ניהוליים של בית החולים (מכתב מר נבו מיום 17/2/04). 69. דאגה למעמד ולכבוד לטענת המדינה, התובע הקדיש חלק רב מזמן העבודה לדאגה למעמדו ולכבודו. לתצהיר מר נבו צורפו מסמכים שונים בעניין זה. כך, מסמך שנשלח לתובע על ידי מנהלו מר קידר מיום 2/5/05 ובו הוסבר מדוע התובע לא הוזמן לכנס שאליו הוזמנו מנהלי צוותים. על כך השיב התובע: "מעיון ברשימת המוזמנים על ידך, אכן לא הוזמנתי ולכן יזמתי פנייתי זו במיוחד מהיבט מקצועי ובודאי מתוך מבט של עבודת הצוות, יוזמה והבנת המצב הכללי בבית החולים. אני מתחייב לשמור על מקצועיות, מיומנות עבודתי ...". בעקבות סירוב מר קידר להזמינו לכנס, פנה התובע בשם ועד המהנדסים, למנהל בית החולים וביקש להזמין את חברי ועד המהנדסים למפגש הבכירים (מכתב מיום 10/5/05). מכתבו זה הועבר לתגובת מר קידר וזה שלח לתובע מכתב ביום 15/5/05 בו הוא מוחה על הפניה למנהל בית החולים ומוסיף: "מעבר לאמור לעיל לא מקובלת עלי גישתך ושיטתך להתווכח עם כל החלטה של מנהל המערך הלוגיסטי העוסקת במעמדך האישי ולנסות בדרכי התחכמות לעקוף החלטותיו...". 70. בעדותו של מר קידר הבהיר שכמנהל המערך הלוגיסטי, הזכות בידיו לבחור מי יוזמן לכנס הבכירים וכי התובע אינו רשאי לעקוף את מנהלו הישיר ולפנות להנהלת בית החולים, במסווה של פניה בשם ועד העובדים, על מנת שיצורף לכנס. 71. ויכוח בענין הגדרת תפקיד בין הצדדים התנהל ויכוח רב התכתבויות בעניין תפקידו של התובע, האם "מהנדס תחום (ייצור)" כטענת מעסיקיו או שמא "מהנדס הייצור" כטענת התובע. ביום 18/10/98 נשלח לתובע מכתב מאת ד"ר מוכתר - סגן מנהל המערך הלוגיסטי, הדורש מהתובע לבצע את הוראות מנהל המרכז הרפואי ולכנות עצמו בהגדרת תפקידו המדוייקת ולא כפי שהוא עושה בפועל. התובע ענה לדר' מוכתר ביום 21/10/98 : "1. במכתבך הינך פונה אליי בהגדרה כמהנדס ייצור. 2. כפי שידוע לך, והודגש בשיחה עם מנהל המרכז הרפואי, הנני מגדיר באופן ברור בהגדרת תפקידי כמהנדס תחום על כל המשתמע מכך. 3. אני מבקש לכבד להצמד לנושאי הגדרת תפקידי ... ... 5. בהתייחס לסייפת מכתבתך בנדון ... הערת פרופ' שני התייחסה למיטב זכרוני לאות ה' הידיעה. הבהרתי בשיחה כי שילוב ה' הידיעה נגזר מפרשנות הגדרת תפקידי הנובעת מתוך נושאי הגדרת תפקידי ...". בתגובה נשלח לתובע מכתב מהממונה הישיר עליו מר הכהן, מיום 3/1/99: "אבקש להקפיד שלהבא במכתבך תופיע הגדרת תפקידך בדיוק! כפי שמופיע בנציבות, ובלבד! ללא פרשנויות וללא תוספות ה' הידיעה. הינך פונה אליי ומבקש שפניות אליך יעשו בדרך זו, אך אינך מקיים את בקשתך שלך! למען הסר ספק תפקידך מוגדר: מהנדס תחום (ייצור). ד"ר שאול מוכתר במכתבו אליך מ- 18/10/98 הנחה אותך לפעול כך ולמרות זאת לא הקפדת על כך". 72. ועוד קודם לכן, מכתביו של התובע לגבי טובה שימל מיום 10/12/97 בו הפנה להגדרת התפקיד שמאושרת על ידי נש"מ "מהנדס תחום (ייצור)" ולמרות זאת חתם על גבי המכתב: "מוטי שלו מהנדס הייצור של המערך הלוגיסטי מהנדס תחום (ייצור) של ביה"ח". וכן מזכר נוסף באותו עניין מיום 8/1/98 ועל כך נענה במכתב מיום 18/1/98 מאת מנהלת משא"ב גב' פרי: "בתשובה למזכרך הנ"ל הננו להודיעך כי התפקיד הממוחשב מאושר ומבוצע על ידי נציבות שירות המדינה ולנו את כל האפשרות לשנות את המבנה התכני או הצורני שלו. משום כך אין באפשרותנו להענות למבוקשך במזכרך הנ"ל". 73. בעיות בהבנת התפקיד וביחסי אנוש לתצהיר המדינה צורפו מספר מכתבים מגורמים שונים בבית החולים שאיתם עבד התובע, ובהם תלונות על התנהלות התובע. כך, מכתב ממר דרי מנהל מערך הטקסטיל מיום 19/1/04, למר נבו, בו הוא מלין על כך שהתובע הכין תוכנית הנוגעת למכבסה ואולם לא שיתף בכך את מנהל המכבסה ושוחח עם עובדים ללא ידיעת מנהלים. כך נכתב בסיום המכתב: "גם במחלקת כביסה סטרילית מסתובב מר שלו לאחרונה ומנסה לקבל אינפורמציה על אופן העבודה מעובדיו, אלא שאלו תודרכו כבר שלא לשתף פעולה ללא תאום עמי!". ומכתב נוסף ממר דרי מיום 25/2/04, גם בו הוא מתלונן על מר שלו שנכנס לאולם המכבסה ללא תאום עם המנהל, שאל שאלות את אנשי מחלקת האריזה שנתנו לו אינפורמציה חלקית. כך נאמר בסיום: "לצערי, באם למר שלו אין פרויקטים לעסוק בהם והוא מחפש נושאים לנגח בהם את העושים במלאכה - אינני מוכן להיות שק החבטות. אינני מוכן לעבוד עם עמית שאינו נוהג באתיקה מינימלית אלא באופנים שליליים הגובלים בהפרעה". על מכתבים אלה טען התובע שהם לא הגיעו לידיו בזמן אמת וכן טען שמה שכתוב בהם אינו אמת ומהווה סילוף של העובדות ואף הוגשה תלונה נגד מר דרי על ידי התובע. 74. ומקרה נוסף בו התובע שלח מכתב ביום 7/8/05 אל גב' גולדמן מנהלת הסיעוד בבית החולים, בו העלה סוגיית הטמעת תהליך לצמצום אובדן מכשיר סטרילי לאחר ביצוע ניתוח. במכתב סקר את מהות הבעיה ופנה אל גב' גולדמן בבקשה לאכיפת נוהל עבודה על כל חדרי הניתוח, ופעולה לצמצום הנזק הכספי על ידי הגדרת אכיפה ופיקוח "אל מול חדר ניתוח והאחות האחראית לנזק הכספי". העתק המכתב נשלח למנהל בית החולים ולגורמים רבים נוספים. בתגובה שלחה גב' וידר מנהלת הסיעוד ומנהלת האגף, מכתב לתובע מיום 23/8/05, בו קבלה על משלוח המכתב ללא שיודעה על כך. כך כתבה: "המלצתך אינה מקובלת עלי ואיני רואה טעם בשינוי דבר שעובד טוב, מבלי שנלמד לעומק. אשמח כמובן לשפר כל תהליך אך הצעד הראשון בהטמעת נהלים ושיטות עבודה חדשות הינו ללא ספק, בהצגתן לגורמים הרלבנטים". 75. התובע אישר שתלונתה של גב' וידר היתה מוצדקת, כי אכן היתה טעות בפנייתו וכי העניין טופל. 76. תלונות על תפקוד מקצועי ויחסי אנוש למדינה טענות לגבי התפקוד המקצועי של התובע. מנהלו הקודם של התובע (לפני מר קידר) מר אלחנן הכהן, שלח לתובע שורה ארוכה של מכתבים בהם מחה על אופן ביצוע העבודה על ידי התובע. כך, מכתב מיום 9/9/01 בו נכתב: "שוחחתי איתך בעבר רבות על שינוי גישתך וכיצד אני רואה את תפקידך - לסייע ולספק פתרונות. שני מכתביך האחרונים מביאים אותי למסקנה שאינך מבין את תפקידך ובמקום לעסוק בבעיה ולתת פתרונות, אתה מעלה בעיות חדשות ומטריח את כל המערכת מרמת מנהלי היחידות ועד למרת ההנהלה - לא זאת אני מצפה ממהנדס ייצור - לא זאת הגדרת תפקידך ולבטח לא המהות של תפקיד מהנדס ייצור ... שיטת העבודה שלך גורמת לכך שמנהלי היחידות אינם רוצים לעבוד איתך - אתה יוצר אנטגוניזם בכל המערכת ובכל הרמות ...". ובמכתב נוסף מיום 21/1/03 (מתוך מספר רב של מכתבים) כתב: "ההתכתבות של גורמת לי לטרחה ולבזבוז זמן יקר למענה למכתבך. אתה קובע מדיניות ועוסק בתחומים שאינם בסמכותך - מבנה ארגוני ושיטות עבודה - מי שמך? אני אוסר עליך להתכתב עם גורמי ההנהלה. כל פניה תעשה באמצעותי ובלבד כנדרש בהתנהגות ארגונית". ומכתב נוסף: "תשובתו של מר נבו עונה על כל שאלותיך ואף יותר מכך. דרך התנהלותך לא מקובלת עליי - אתה פונה לגילי, להסתדרות ואף יוצר דמורליזציה בין כל המהנדסים … לדעתי התשובות שקיבלת ממצות הנושא עד תומו". (מכתב מיום 9/1/03). ודוגמא נוספת במכתב מיום 22/10/01 בסיומו נכתב: "תכתובת עקרה עימי לא תסייע! רק שינוי גישה!". 77. לאחר מכן התמנה כממונה על התובע, מר קידר, משנת 2003. התובע טוען שמר קידר "סימן" אותו בעקבות הירושה שקיבל ממר הכהן. לאחר ששמענו את עדות מר קידר ועיינו בחומר הראיות, איננו מקבלים טענה זו של התובע. מחומר הראיות ניכר שלמר קידר טענות רבות על התובע, לאו דווקא במישור המקצועי, אלא בעיקר על אופן ההתנהלות, על המכתבים הארוכים, על ההתרכזות בכתיבת מכתבים. מר קידר נכנס לתפקידו בשנת 2003. הליך הפיטורים החל בשנת 2006, באופן שאיפשר למר קידר די זמן על מנת להתרשם מהתובע ומעבודתו באופן עצמי. התובע הקליט את אחת השיחות עם מר קידר, בה אמר הדובר: "בעניין מעמד, סמכויות, תחומי עיסוק, הרי על זה הויכוח, טוענים שאתה לא בסדר בדברים האלה. אף אחד לא בא ואומר שאתה לא בעל מקצוע". בעדותו הבהיר מר קידר שחלק מהמטלות שהטיל על התובע, בוצעו על ידו אולם מרביתן היו כרוכות בכל כך הרבה ניירת והטרדות עד ש"זה הפך להיות מעמסה יותר מאשר תרומה". להלן דוגמת מכתבים שכתב מר קידר לתובע: "…האם אינך חושב שעייפתי מדרך פעולתך". (מכתב מיום 30/10/06). ומכתב נוסף: "אין בכוונתי להתייחס למכתבך שכן "אין בו כל חדש". תשומת לבך הנך מתבקש להפסיק עיסוקיך ה"זרים" בשעות הפעילות בבית החולים שעניינם כתיבת מסמכים בעניינים פרטיים, הסתה, תככים, העברת ביקורת על עמיתים, מנהלים ואחרים על מנת שלא אדרש לפעילות כלשהי המתחייבת מכך". 78. התובע בתצהיר ובסיכומים מרחיב ומתרץ כל מכתב ומכתב, כל נושא ונושא, כל תשובה ותשובה ששלח לכל אחד מהגורמים בבית החולים. התובע טוען שהיחסים עם הממונה מר הכהן עלו על שרטון, בשל יריבות בין מר הכהן למר נבו (עדותו מיום 9/12/09 עמ' 5). התובע טוען שהיחסים עם הממונה מר קידר עלו על שרטון בשל ירושה שקיבל מר קידר ממר הכהן וממר נבו. התובע טען שהתלונה של מר דרי היתה מוזמנת על ידי מר נבו. התובע אינו מסביר את שלל המכתבים שכתבו אליו גורמים שונים בבית החולים, בהם הם מתריעים על מכתבים ארוכים ומעייפים שדורשים השקעת זמן על מנת לענות על כל אחד ואחד מהם. פרופ' שני במכתב מיום 14/1/03, פנה לתובע במילים אלה: "בתדהמה אני עוקב אחר ההתכתבויות האחרונות שלך. לא זכור לי שבמשך 35 שנות עבודתי הציבורית עובד בכיר שכה הרבה להתכתב עם הממונים עליו ועוד בתפוצת נאטו. קשה לי להבין כיצד ניתן לצור תרבות של עבודה בסביבה כזו". 79. מצאנו אם כן שעיקר הטענות כלפי התובע אינן דווקא בתחום המקצועי אלא נעוצות בעיקרן בהתנהלות של התובע אל מול הגורמים איתם הוא עובד ואל מול מנהליו, התנהלות המלווה בתכתובת ארוכה ללא נשוא, באפולוגטיקה, בהכרח להשקיע זמן ואנרגיה במענה לכל מכתב ומכתב של התובע. 80. חברות בועד העובדים בראשית הדברים יובהר שהטענה לפיטורים בשל פעילות בועד העובדים, לא הועלתה על ידי התובע בשום שלב בהליך הפיטורים, וזאת עד להגשת הבקשה לבית הדין. הטענה לא עלתה במכתבים הרבים שכתב התובע למר נבו ולגורמים נוספים במשרד הבריאות ובנציבות שירות המדינה. הטענה לא עלתה בשימוע בכתב או בשימוע בפני המשנה למנכ"ל משרד הבריאות ד"ר לב. הטענה אף לא הועלתה ואינה מועלת כיום על ידי הסתדרות המהנדסים, אלא רק בתביעת הפרט של התובע. 81. התובע נבחר כיו"ר וועד המהנדסים בשנת 1998 או בסמוך. מחומר הראיות עולה שלפני בחירתו, לא היה לוועד המהנדסים יו"ר. כך העיד מר רחמים אור, מי ששימש כנציג המהנדסים בועד המנמ"ש. עוד עולה שלאחר פיטוריו של התובע, אין לוועד המהנדסים יו"ר. כך עולה מעדות מר צבנג, חבר בועד המהנדסים. מעדות גב' צדקה יו"ר וועד המנמ"ש, עולה שנכון להיום, וועד המנמ"ש מייצג את המהנדסים כאשר יש נציג שלהם בוועד, מר אלעזרא, וכי כאשר יש בעיה, הוא פונה אליה "והכל מסתדר". מכאן עולה כי ההתנגשות בין וועד המנמ"ש לבין הוועד האוטונומי של המהנדסים, התרכזה כולה בתקופה בה התובע היה פעיל בוועד המהנדסים וכיהן כיו"ר הוועד. 82. התובע זכה למכתבים רבים ממר נבו הנוגעים לפעילותו בוועד העובדים. בכלל זאת מכתבים הדורשים אישור בכתב על מעמד הוועד ומעמדו של התובע בוועד, תלונה על העדרות לפרקי זמן ארוכים עקב פעילות בוועד העובדים ועוד. אין במכתבים אלה כדי לתמוך בטענת התובע שפיטוריו באו על רקע פעילות בוועד העובדים. ראשית - זכותו של המעסיק לוודא מה מספר ההעדרויות המותרת לעובד שהוא חבר בוועד העובדים, ודאי כשאר לטענת המעסיק מדובר בהיעדרויות מעל לסביר. שנית - כפי שהובהר לעיל, הסיבות לפיטורים היתה התנהלותו של התובע במישור האישי ואי התאמתו להמשך עבודה בבית החולים לאור יחסיי אנוש בלתי אפשריים והטרדת המערכת כולה באינספור מכתבים. הטענות שעלו כנגד התובע והנוגעות לחברותו בוועד, אינן שונות מהטענות שהועלו כלפיו במישור התנהלותו בכלל, ללא קשר לפעילות בוועד העובדים. העובדה שהתובע היה גם יו"ר וועד העובדים, אינה מעניקה לו חסינות מפני פיטורים. 83. בהקשר זה יאמר כי התובע לא אחת עירב בין תפקידו כמהנדס ייצור ובין מעמדו כיו"ר הועד. כך בנושא אי הזמנתו לכנס בכירים בבית החולים, כאשר פנה באופן אישי למר קידר וביקש להיות מוזמן לכנס ומשסורב, פנה באמצעות ועד העובדים להנהלת בית החולים בטענה שלא נותנים לו להשתתף בכנס. 84. כפי שהובהר הבהר היטב מחומר הראיות, הסיבה לפיטורי התובע לא נגעה כלל לחברותו בועד המהנדסים או להיותו יו"ר הועד, כי אם להתנהלותו האישית ולכך בלבד. יצויין שהסתדרות המהנדסים אינה טוענת שהפיטורים קשורים לפעילות בועד העובדים. ההסתדרות אף לא שלחה עד מטעמה להעיד בפנינו. מטעם ההסתדרות העיד דר' אמאדו, אשר אינו מכהן בתפקיד כלשהו בהסתדרות מאז שנת 2008. עד זה ציין במפורש, כפי שהובא בפתיח לפסק הדין, שאינו מבין כיצד מערכת היחסים נמשכה כל כך הרבה שנים. 85. בנוסף, לא הוכח שפיטורי התובע באו על רקע פעולתו בעניין שכר עידוד למהנדסים. בסוגיה זו נטושה מחלוקת רבת שנים בין הצדדים, שעה שהתובע וועד המהנדסים טוענים שהטיפול בנושא שכר עידוד למהנדסים אמור להתבצע על ידי הועד. מנגד טוען מר נבו וכן גב' צדקה יו"ר ועד המנמ"ש, כי הטיפול בנושא שכר עידוד מתבצע במישור הארצי, במסגרת מועצת ייצור בה חברים מר נבו וגב' צדקה, מר פסט סמנכ"ל משרד הבריאות, מר נטליו רוזנבלום ואיש נציבות שירות המדינה. 86. מר נבו צירף לתצהירו (נספחים טז), מסמכים רבים המעידים על טיפול שוטף לאורך שנים, של מר נבו בשיתוף ועד המנמ"ש, בנושא שכר עידוד לפיזיקאים ומהנדסים. כן צורף פרוטוקול מועצת ייצור אודות מנהל ומשק מיום 6/7/98, לפיו הטיפול בנושא שכר עידוד, לרבות בעניין הפיזיקאים, יעשה על ידי מועצת הייצור. כן צורפו תכתובות רבות בנושא זה מול משרד הבריאות וההסתדרות. 87. מר נבו כתב לתובע מספר מכתבים בהם הבהיר שהתובע אינו אמור לטפל בנושא שכר עידוד (מכתב מיום 13/5/98, 13/4/98, 19/10/94 ועוד). 88. מנגד צירף התובע מסמכים רבים אודות טיפולו הוא בנושא זה וכן טיפול הסתדרות המהנדסים. 89. בעניין זה צורף מכתבו של ד"ר רוזנבלום מיום 22/11/05 למר נבו, בו נאמר: "1. אין יסוד לטענותיו של מר שלו בכל הנושאים הקשורים לטיפולך בנושא צירוף קבוצת מהנדסי הייצור והפיזיקאים של בית החולים לשיטת שכר עידוד - נהפוכו. 2. מר שלו בפעולתו באופן עצמאי ולא באמצעות מועצות הייצור המקומית והארצית, מול נש"מ וההסתדרות המקצועית גרם לעכוב בתהליך לקבלת האישור הנדרש להפעלת השיטה." 90. ציינו לעיל ובהרחבה את הסיבות לפיטורי התובע. מצאנו כי אין כל קשר בין פיטוריו לבין עיסוקו בנושא שכר עידוד. אכן אחד הויכוחים המרים בין הנהלת בית החולים לבין התובע כיו"ר ועד המהנדסים, היה סוגית הטיפול בשכר עידוד והעובדה שהטיפול בעניין זה לא הסתיים והמהנדסים והפיזיקאים אינם מקבלים שכר עידוד על אף שהסוגיה נדונה במשך שנים רבות. ואולם, די בחומר שהגישה המדינה על מנת להראות שזו לא היתה המחלוקת היחידה וכי היו מחלוקות רבות ונוספות, קשות ומרות, שצירוף כולן הווה הרקע לפיטורים מחמת אי התאמה. 91. חוק הגנה על עובדים התובע בתביעת הפרט, טען להגנה מכח חוק הגנה עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין) תשנ"ז - 1997. סוגייה אחת שמנה בעניין זה היא פרשה שכינה "פרשת המהנדס המתחזה". מדובר בעובד בשם שי סוויסה שנשכר לעבוד בבית החולים בתקופה בה התובע היה בחל"ת. 92. במהלך שנת 1998, כאשר חזר התובע מחל"ת, מצא במקום העבודה את מר שי סוויסה, בוגר תואר אקדמי בהנדסה, שנשכר למלא את תפקידו של התובע בעת שנעדר. 93. התובע פנה בעניין זה להסתדרות המהנדסים בטענה שמר סוויסה משתמש בתואר "מהנדס" אף שעדיין לא קיבל את התואר. הובהר כי בעקבות פנייתו, הפסיק מר סוויסה להשתמש בתואר "מהנדס". 94. בסמוך לאחר מסכת עובדתית זו, זומן התובע לבירור שהתקיים ביום 14/6/99 בשני נושאים. האחד - חשד להעברת מסמך חסוי להסתדרות המהנדסים. השני - יציאה בשעות העבודה להסתדרות המהנדסים בניגוד להוראות התקשי"ר. 95. לטענת התובע, פיטוריו באו בין השאר על רקע תלונתו זו להסתדרות המהנדסים, אשר בעקבותיה נערך לו הבירור הנ"ל, ללא כל צורך בכך ורק על מנת להתנכל לו. 96. בענין זה יאמר ראשית כי איננו מקלים ראש בכך שאדם מכנה עצמו בתאר לא לו. יחד עם זאת, לאחר ששמענו את עדותו של מר סוויסה, שוכנענו שהדבר נעשה בתום לב וכי מיד לאחר שהתובע התריע על כך, הדבר תוקן. התרשמנו עוד שמדובר בעובד טוב ומסור שקודם מאז בהררכיה הארגונית וממלא תפקידים שונים בבית החולים. כמו כן התרשמנו שמר סוויסה לא בא להחליף את התובע בבית החולים, כפי שכנראה התובע חשש, אלא בא למלא את מקומו לפרק זמן החל"ת. יצויין שמדובר על אירועים משנת 1999, פרק זמן ארוך ביותר לפני פיטורי התובע. לפניהם ולאחריהם, אירועו אירועים רבים נוספים ומכתבים רבים נוספים וארוכים אשר כפי שהובהר לעיל, הביאו למסקנה שהתובע אינו מתאים להמשיך לעבוד בבית החולים. לא ניתן לנתק אירוע אחד, פרשת שי סוויסה, ממכלול ההתנהלות של התובע, כפי שהובהר בהרחבה בפסק הדין וכפי שמופיעה בקלסרים עבי הכרס שהוגשו לתיק. אין זה המקרה שבו יש להעניק לתובע הגנה מכח חוק הגנה על עובדים. 97. פרשת התמיסות הסטריליות מחומר הראיות עולה כי במהלך שנת 2001 במסגרת תפקידו, מצא התובע שתמיסות שמועברות מבית המרקחת לתחנת האחות, מועברות על ידי נהג מטעם בית החולים, שאינו איש מקצוע בתחום. התובע פנה בעניין זה במספר מכתבים לממונה עליו מר אלחנן הכהן. במכתב מיום 28/8/01 חזר ותיאר את התקלה והמליץ לצמצם את עבודת הנהג לתחום עבודתו ולהטיל את האחריות לחלוקת התמיסות על בית המרקחת. ביום 3/9/01 פנה בעניין זה גם לאגף לבקרה וניהול סיכונים, במכתב בו התריע על סכנה לחיי חולים בנושא הנ"ל. 98. בתגובה נשלח אליו מכתב מהממונה הישיר מר כהן בו נאמר בין השאר: "… שני מכתביך האחרונים (הנזכרים לעיל, ה.י.) מביאים אותי למסקנה שאינך מבין את תפקידך, ובמקום לעסוק בבעיה ולתת פתרונות אתה מעלה בעיות חדשות ומטריח את כל המערכת מרמת מנהלי היחידות ועד לרמת ההנהלה - לא זאת אני מצפה ממהנדס ייצור - זו לא הגדרת תפקידך ולבטח לא המהות של תפקיד מהנדס הייצור. שיטת עבודה זו שלך גורמת לכך שמנהלי יחידות אינם רוצים לעבוד איתך - אתה יוצר אנטגוניזם בכל המערכת ובכל הרמות. …". ובמכתב נוסף כתב לתובע שאינו שבע רצון מתפקודו וכי הוא נדרש לשנות את גישתו ככל שרוצה להמשיך לעבוד במערכת. 99. לטענת התובע, תגובותיו של מר הכהן חרגו מכל פרופורציה וזאת רק בשל הפניה לגורמים נוספים בבית החולים מלבד מנהל המערך הלוגיסטי. טענת התובע בעניין זה אינה מתקבלת. ראשית - ככל שעלה על הבעיה שבהעברת התמיסות, הרי שפעל לתיקונה וטוב עשה. שנית - מקריאת התכתובת בענין עולה שהטרוניה של מר הכהן לא היתה על עצם גילוי התקלה כי אם על אופן הטיפול, העברת התלונה לגורמים שונים בבית החולים, שעה שתפקידו של התובע כמהנדס ייצור הוא לטפל בתקלה. שלישית וזה החשוב - את תשובת מר הכהן לא ניתן לנתק מהמכלול שעולה בפנינו במסגרת הראיות שהוגשו, מכלול של פניות חוזרות ונישנות, לגורמים שונים ורבים בבית החולים, בנושאים רבים ושונים, עד כדי גרימת טורח לאותם גורמים, מעל ומעבר מהנדרש לעבודה השוטפת. 100. מכתבי המלצה התובע צירף לכתב ההגנה ולתצהירים, מכתבי הערכה רבים מגורמים שונים בבית החולים. מכתב מיום 20/1/04 מאת ד"ר פישלר סגן בכיר של מנהל המכון האוקולוגי, המודה לתובע על עבודתו במכון האונקולוגי, עבודה יסודית "הנוגעת בצוואר הבקבוק" ותקווה להמשיך ולעבוד ביחד. מכתב מיום 13/2/06 מאת מנהל מחלקה לבטיחות וגהות מר סודי, בו נכתב: "אני מכיר את מוטי שלו במשך שנים במסגרת יחסי עבודה משותפים ... ... אני מבקש לציין את מערכת יחסי העבודה המצויינים שלנו ומעורבותו החברתית החיובית. מהכרותי את סביבת העבודה המשותפת בביה"ח, התרשמתי מאוד מיחסי האנוש הטובים של מוטי, עם שאר העובדים". מכתב ממנהלת המחשוב הלוגיסטי, גב' נטע גראפי מיום 8/2/06, ממנהלת מחלקת הדואר מיום 26/1/06, ממהנדס בניין מר שכטר מיום 6/12/05, מסגן מנהל המערך הלוגיסטי מיום 29/3/06, ממנהל מערך לוגיסטיקה רפואית מיום 9/11/05. ביום 15/8/05 כתבה אחות אחראית חדר ניתוח מרכזי גב' רחל שגיא, כדלקמן: "הנדון: חוות דעת להתנהגות מקצועית על מר מוטי שלו - מהנדס תחום הייצור. את מוטי שלו אני מכירה מזה מס' שנים. את ההכרות המקצועית הקרובה ביותר יצרתי עמו עם הכנסת שיטת עבודה חדשה בתחום CASE CART... לאורך כל תקופת העבודה המשותפת עם מוטי שלו זכיתי לקבל שירות נפלא, זמינות וראש פתוח וחושב ... ... ישר כח והמשך לדבוק במטרה". 101. בנוסף הוצגו מכתבים נוספים, משנת 2004, ושנים נוספות בהם מברכים גורמים בבית החולים את התובע על עבודתו. 102. מר נבו טען בעדותו שמכתבי ההמלצה לתובע "מוזמנים". מנהלו הישיר של התובע מר קידר, טען אף הוא שהתובע נקט בשיטה של איסוף המלצות, זאת על אף שהונחה על ידו כי המלצות נותן רק המנהל. לטענתו, התובע הפעיל לחץ נפשי על אנשים על מנת שיתנו לו מכתבי המלצה. 103. מעיון במכתבי ההמלצה, שחלקם צוטטו לעיל, עולה באופן ברור שחלקם נכתבו במהלך העבודה השוטף, כחלק מסיום פרוייקט בביצוע התובע. על מכתבים אלה לא ניתן לאמר שהם "מוזמנים" וניכרת האוטנטיות שלהם. מאידך, מכתבים שנכתבו בשנת 2006 או בסוף 2005, בסמוך להליכים שנקט בית החולים לפיטורי התובע, ניכר מתוכנם כי הינם מכתבים מוזמנים, שאינם קשורים לסיום פרוייקט זה או אחר אלא באופן כללי לעבודתו של התובע. לגבי חלק בלתי מבוטל מהמכתבים, לא ניתן לקבוע מדוע נכתבו בעת שנכתבו, זולת היותם מוזמנים על ידי התובע. 104. הנתבעת צרפה בענין זה מכתבי נוהל מיום 20/1/02 ומיום 14/9/04, שנשלחו למנהלי המחלקות בבית החולים ולגורמים נוספים, בהם הנחיות ברורות מי רשאי לכתבו מכתבי המלצה. על פי הנוהל, מכתב המלצה ינתן רק לעובד שעוזב את בית החולים ורק על ידי הממונה הישיר. עוד נכתב בנוהל שלא ינתן מכתב המלצה לעובד שעניינו נמצא בבירור מכל סוג שהוא בהנהלה. 105. העובדה שהוצגו מכתבי המלצה מגורמים שונים בבית החולים, בנגוד לנוהל של בית החולים עצמו, מעידה על כך שהתובע הוא זה שפנה לאותם גורמים וביקש את המכתבים, ביודעו שבית החולים שוקל את פיטוריו. 106. מסירת כל החומר קודם להליך מעדות עו"ד קאין עולה שקודם למשא ומתן, קיבל עורך הדין קלסר ובו כל המסמכים שהמדינה מבקשת להסתמך עליהם. לתיק הוגש קלסר שכזה, ובו מרוכזים המסמכים ומסומנים לפי ראשי פרקים: אי השתלבות מר שלו בבית החולים, יצירת אנטגוניזם ודמורליזציה, עיסוק בנושאים שאינם בתחום סמכותו ועוד ועוד. 107. התובע טען בעדותו שהמדינה לא מסרה את כל המסמכים. מאידך אישר שהמסמכים נמסרו לעורך דינו. בנוסף, עו"ד קאין אישר שקיבל את כל המסמכים. עוד יש להוסיף שהתובע, שהרבה לכתוב מכתבים לגורמים רבים ושונים, תיעד את כל המסמכים ושמר עותק אצלו. כך התרשמנו במסגרת הדיונים בתיק, שעה שהתובע הביא עימו קלסרים רבים וניכר שכל החומר נמצא בידיו, הן לפני ההליך המשפטי והן לפניו. 108. לפיכך, טענת התובע לאי צירוף כל המסמכים במסגרת הליך הפיטורים, נדחית. 109. הליך שימוע בכתב בפני מנכ"ל משרד הבריאות התובע מלין על כך שלא נערך לא שימוע בעל פה בפני מנכ"ל משרד הבריאות. לכך יאמר שאין כל מניעה לערוך שימוע בכתב וכי אכן הוזמן התובע לעשות אך בחר שלא לעשות כן. לאחר שהגיש ערר על החלטת המנכ"ל לפטרו, נערך לו שימוע, בעל פה, על ידי עו"ד לב. עיון בפרוטוקול השימוע מעלה שהופסק באמצע, על מנת לבחון אפשרות לפתור את הבעיה בדרכים אחרות. התובע טוען כי למעשה לא בוצע שימוע בפני דר' לב וכי לאחר שהובהר שאין פתרון אחר זולת מתן החלטה בענין הפיטורים, לא זומן להשלמת השימוע. 110. עיון בחומר שהוגש לתיק מעלה שהשימוע בפני דר' לב התקיים ביום 9/12/07 (נספח נה' לתצהיר נבו). החלטת השר ניתנה ביום 12/8/08, שמונה חודשים לאחר מכן. יוזכר כי ההליך כולו החל עוד בשנת 2006. במשך כל פרק הזמן הזה, התובע מקבל שכר כעובד מן המניין. 111. בהחלטת השר ציין שעיין במכתבו של עו"ד קאין מיום 10/5/07 וכן בתכתובות הרבות. ספק רב בעייננו האם די בעיון במסמכים ושמא היה מקום לאפשר לתובע ולבא כוחו למצות את הליך השימוע בפני המשנה למנכ"ל ולאפשר להם, לפני שהשר נותן דעתו לסוגיה, להעלות טענותיהם. יחד עם זאת, נוכח מסקנתנו, לאחר שמיעת כל העדים לרבות התובע ובא כוחו ועיון בכל המסמכים, כי ההחלטה על הפיטורים היתה החלטה סבירה ונכונה, הרי שאין בפגם זה כדי לבטל את ההליך כולו. במיוחד שעה שהבעייתיות בהתנהלותו של התובע ניכרת באופן בולט מהמסמכים הרבים שהובאו לעיון השר ואשר חלקם צוטטו בפסק הדין. 112. פיטורי אי התאמה - מידת ההתערבות של בית הדין הלכה היא כי בית הדין לעבודה אינו שם עצמו במקום הרשות ואינו מפעיל שיקול דעת במקום שיקול הדעת של הרשות. תפקידו של בית הדין הוא לבדוק את סבירות ההחלטה והאם פוגעת היא בכללי הצדק הטבעי. ע"ע (ארצי) 1123/00 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים נ' צויזנר פד"ע לג 21, דבע נד/ 3-120 יחיאל שבח נ' ראש העיר תל אביב יפו, פד"ע כו 395, ע"ע (ארצי) חן אסתר נ' מדינת ישראל (מיום 22/7/01). 113. סיכום כל האמור לעיל מעלה שפיטורי התובע נעשו מסיבה מוצדקת, מחמת אי התאמה. חומר הראיות בכללותו מעלה שהתנהלות התובע היתה כזו שלא אפשרה המשך העסקתו בבית החולים וכי היה הכרח לפטרו. מצאנו שהמשך העסקתו של התובע בבית החולים לא היתה מאפשרת עבודה סדירה אל מול הגורמים השונים שמולם היה אמור התובע לעבוד. בין התובע לבין מר נבו נוצרה יריבות מרה. כך גם מול מנהליו הישירים, מר הכהן ולאחריו מר קידר. 114. יצויין כי אף בתקופה שהתובע היה מודע לכוונה לנקוט נגדו בהליך פיטורי אי התאמה, התובע לא שקט והמשיך לפנות ולהתריע ולמחות, לרבות משלוח תלונות על גורמים שונים בבית החולים. 115. מצאנו כי פיטורי התובע לא נבעו מחמת חברותו בועד העובדים או מחמת היותו יו"ר הוועד. 116. מצאנו פגם בהליך הפיטורים, בכל הקשור לניהול משא ומתן, שהוא הליך פרלימינארי והכרחי על פי הוראות התקשי"ר. כפי שקבענו לעיל, הפקדת ביצוע הליך הפיטורים והמשא ומתן בעיקרם, על ידי מר נבו, פגעה בזכות הבסיסית של התובע שעניינו יתברר ללא פניות, על ידי גורם שלא הביעה דעה כה נחרצת בעניינו. שומה היה על בית החולים לאתר גורם אחר שינהל את הליך המשא ומתן ולא להותיר תפקיד זה למר נבו אשר נאלץ לבצעו לאחר שכל הגורמים האחרים סרבו לעשות זאת. טענת הסתדרות המהנדסים וטענת התובע בסוגיה זו, מתקבלת. 117. פגם נוסף הוא באי השלמת הליך השימוע בפני המשנה למנכ"ל משרד הבריאות דר' לב, בטרם מתן החלטה השר בערר שהגיש התובע. 118. טענה נוספת של הסתדרות המהנדסים, לפיה היתה חובה לנהל את המשא ומתן עם ועד המהנדסים ולא עם ועד המנמ"ש, אינה דורשת הכרעה, משהובהר שוועד המהנדסים זומן לישיבת המשא ומתן והתייצב ומשהובהר שהוועד הורה לנציגת וועד המנמ"ש גב' צדקה, שלא להשתתף בפגישה. 119. סעדים על פי הוראות התקשי"ר, אין נדרשת הסכמה של ועד העובדים לפיטורי עובד קבוע. החובה היא לנהל משא ומתן. משכך, העדר ניהול משא ומתן במקרה הנדון אין בו כדי להביא לבטלות ההליך, ודאי לאחר הערר שהתקיים בפני שר הבריאות והחלטתו המנומקת. 120. יחד עם זאת, יש לחייב הנתבעת בפיצוי התובע בגין הפגם שנפל בהליך כאמור. לתובע, כלכל עובד, זכות שההליך בעניינו יתנהל באופן ראוי ותקין מראשיתו ועד סופו. 121. בשים לב למכלול הנסיבות, פגם בהליך המשא ומתן מחד אל מול ההצדקה לפיטורים מאידך, אנו קובעים שעל הנתבעת לשלם לתובע פיצויי בגובה שש משכורות חודשיות. 122. הפיצוי ישולם לפי השכר הקובע במדינה לתשלום פיצויי פיטורים, כפי שפורט בתצהיר המשלים של מר נבו, סך 8,052 ₪. 123. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 48,312 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה הכספית - 5/5/09 ועד לתשלום בפועל. כל יתר רכיבי התביעה, נדחים. 124. בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי מתקבלת, בקובענו שהליך המשא ומתן בעניינו של התובע היה בלתי תקין עקב כך שנערך על ידי גורם שלא היה אמור לערכו. 125. לאור מסקנת פסק הדין אנו קובעים שכל צד ישא בהוצאותיו. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. ניתן היום, 3/8/11 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. נ.צ. (ע') מר זלוצובר הדס יהלום,שופטת נ.צ. (מ') מר בילוגורסקי אי התאמה (פיטורים)פיטוריםעבירות משמעת