העונש על עבירת מעשה העלול להפיץ מחלה מסוכנת

הנאשמים 8-4 הודו בביצוע עבירה לפי סעיף 218 רישא לחוק העונשין, הקובע כי: "העושה בהתרשלות מעשה העלול להפיץ מחלה שיש בה סכנת נפשות, דינו - מאסר שלוש שנים" נדירים המקרים בהם בתי המשפט נדרשים למתן החלטות בעבירה זו, חיפוש במאגרי פסיקה העלה כי השימוש בסעיף העבירה נעשה בשני נושאים מרכזיים: האחד, הפצת מזון קלוקל, ולענין זה, למשל, ת"פ (י-ם) 1250/03 מ"י נ' חברת ביצת הכסף בע"מ (2004), והשני הפצת מחלות, ולדוגמה, מחלות כמו HIV ו-HCV, כאשר פסק הדין המוביל הינו ת"פ 1326/92 ובהמשך ע"פ 560/96 (לא פורסם מיום 26.11.97) וכן רע"פ 6136/09 חגשי נ' מדינת ישראל (לא פורסם 12.4.10). מקובלת עליי האבחנה שמעלה ב"כ נאשמת 8 בטיעוניה, באשר עד כה העבירה יוחסה למי אשר היה הגורם הישיר להפצת מחלה או להפצתה תוך ביצוע פעולה אקטיבית שיצרה סיכון להדבקת הקרבן, וכאשר בכל המקרים לעבירה נלוותה עבירה נוספת. במקרים אחרים, ולדוגמה של הובלת ביצים, אמנם לא נשאו הנאשמים את הסיכון בגופם, אך יצרו במעשיהם את היכולת להפצת מחלה במכירתו של מזון קלוקל, וכאשר הדבר נעשה מתוך מניע כלכלי. שונים הרקע והנסיבות בענייננו ובמידה רבה ההעמדה לדין של הרגולטור אינה עניין שבשגרה. רואה אני לכן לאמץ את הטענה כי הנאשמים 8-4 הודו בעבירת רשלנות התנהגותית, המצויה ברף הנמוך של עבירות הרשלנות, כי לא מיוחסת להם עבירה תוצאתית, ובשום שלב של ההליך לא יוחס להם קשר סיבתי לפגיעה כלשהי בקורבנות העבירה, ולא אחריות לתוצאות הכואבות, ונכון הדבר לא הם היו הגורם להפצת המחלה ולא עשו פעולה אקטיבית להפצתה. לא היה להם עניין לעצום עיניהם ולראות או להעדיף אינטרס אחד על האחר ונקלעו לסיטואציה בשל שיטות עבודה ונהלים נהוגים. בהודייתם ומשנלקחה אחריות, הושגה תוצאה משפטית וערכית, ומעבר לכל אלו, מבחינה מערכתית וציבורית גובשו נהלים לעתיד, שיהיה בהם כדי לשים גדר וסייג, להנחות ולשפר את היכולת לבצע בקרת אמת איכותית. מטרת הגשת כתב האישום כנגד נאשמים 8-4, כפי שעמד עליה ב"כ המאשימה, היתה בעיקרה, כדי להרתיע עובדי ציבור העומדים בצמתי פיקוח מסטייה מנהלים, גם מקום בו אין הקפדה על מילוי הוראות נוהל. הצדדים הסכימו כי במידה משמעותית תכלית זו הושגה, משלאחר האסון נלמדו הליקויים נעשו שינויים אצל גורמי הפיקוח במשרד הבריאות ובמערכות פיקוח בתוך ומחוץ לישראל, קודם הטיפול בליקויים מערכתיים, ובין היתר, הוגדר מזון תינוקות כמזון רגיש, אשר אופי הטיפול בו שונה מטיפול במזון רגיל, הובהרו נהלי עבודה, גדל היקף הבדיקות והורחבו סמכויות הבדיקה של המפקחים. הצדדים טענו במשותף כי רשלנותם של נאשמים 8-4 נבעה מליקויים מערכתיים, שנהגו לאורך שנים במשרד הבריאות ולא היו באחריותם. בשל פיצול כפיפויות המבנה ההיררכי היה לקוי, הכפיפות המנהלית שונה מהכפיפות המקצועית, לא גובשו נהלים ברורים, לא היתה הקפדה על קיום נהלים כתובים, לא היתה "תורה" ברורה ותוך הכרה בסיבה ומסובב שונה מהקיים, שוּנה נוסחו של כתב האישום, ובו הסכימו הנאשמים להודות. לעניין היקף בדיקות מוצרים מיובאים, הסביר ב"כ הנאשמים 6,4 ו-7, עו"ד ברטל, כי חלק מהמדינות בעולם נוהגות שלא לערוך בדיקות מראש בעת כניסת מוצר מיובא למדינה, ובדיקות נערכות בדיעבד לאחר קרות אסון, חלקן נוהגות לבדוק מוצרים רגישים בלבד, ובמדינות אחרות נוהגים לערוך בדיקות מדגמיות מעטות מאוד, ולכן תוך השוואה לנהוּג בעולם לא ניתן לייחס למפקחים רשלנות ברף גבוה, כי רמת הבדיקות הנערכות בישראל בפועל גבוהה מזו הנהוגה במדינות אחרות. לטעמי, גם אם "כך נוהגים", קשה לקבל שאין מערכות איכות ובקרה מספקות הנוהגות במדינות נאורות וכאשר עסקינן במוצרים רגישים צריך שתיערך בדיקה מראש על פי קריטריונים ברורים בניסיון למנוע אסונות, ולא שהרשויות יפעלו בעקבותיהם ולאחר מעשה. כל זה, כמובן, במסגרות סבירות ותוך יישום בדיקות רלוונטיות על פי סוג החומר/המזון, מקום ייצורו וחוג הצרכנים שישתמש בו. עו"ד ברטל הוסיף והסביר, בטעם, כמסקנה שנלמדה גם מהתיק דנן, כי בנסיון להגן על הציבור בישראל מפני פגיעה בבריאות תוך שימוש במוצרי מזון מיובאים, נוהגים לבצע בדיקות מדגמיות לגבי סיכונים ידועים וצפויים, כגון: בדיקות לאיתור מתכות כבדות ובדיקות מיקרוביולוגיות, ולא תמיד ניתן לצפות את כל הסיכונים האפשריים ולהיערך לקראתם, וכך גם בענייננו: היעדרו של תיאמין לא היה לאורך שנים בגדר סיכון צפוי או ידוע ולכן לא נדרשו המפקחים לבדקוֹ בטרם קרות האסון. אכן במהלך הבאת הראיות בתיק זה, היתה זו האמירה קשה ועצובה של כל הרופאים, על תחושת חוסר הידע שליוותה אותם משלא ניתן היה להבין את מהלך המחלה אצל התינוקות החולים, בפרט נוכח שנים ארוכות שנושא מחלת הברי-ברי נעלם מהנוף הרפואי בישראל. בשל כך כחלק מתהליך הסקת המסקנות מייד לאחר חשיפת המקרה, הוחלט על הרחבת בדיקות. כתוצאת לוואי נעצרה הפעילות השוטפת במעבדות בשל עודף בדיקות, הואט ונעצר באופן זמני הליך שחרור המוצרים לשיווק, מה שבדרך זו או אחרת עלול היה לפגוע באינטרסים כלכליים מוגנים ובאינטרס הציבור בכללותו, אך נדרש כדי לאפשר לרגולטור להתארגן וליישם נוהל בדיקה זהיר שיענה על צורכי הציבור באותה מציאות חדשה שנוצרה. לפיכך השינוי בדרישות מגורמי הפיקוח בנסיבות אלו נועד למנוע מצבים דומים בעתיד. הוסברה הסיבה להתנהלות המפקחים לאורך שנים תוך סטייה מהוראות הנוהל הכתוב בשל המדיניות להקל על יבואנים בעלי אישור GMP, תוך הבנה כי יש גורם שמבטיח איכות מוצר (ולעניין זה, העיד גם ד"ר קאזין) ותחנות ההסגר לא נהגו באופן שונה מגורמים אחרים. כעולה מאלו בשל היעדר הכרות מעמיקה עם תהליכי ייצור, והצורך להסתמך על אישורים כמו GMP ו- ISO כפי שנהוג היה התקשה הרגולטור הממשלתי לפקח באופן צמוד על מוצרי מזון מיובאים. ממילא, מקובל כי קיים קושי לפקח ולבדוק מוצרים בהיקף נרחב בשל עלות כלכלית גבוהה שנלווית לכך, ובשל היעדר משאבים נעשות בדיקות על פי רמת הסתברות של סיכונים בנסיון לאזן בין צרכים כלכליים לבין שמירה על אינטרס הציבור, שהרי העלות בסופו של יום מתגלגלת גם על כתפי הצרכנים. על פי אלו, נטען כי בעולם הגדול בשל היכרות היצרן עם תהליכי הייצור נוהגים, להפחית אחריות מהרגולטור הממשלתי ולהגדיל את אחריות היצרן. עוד הדגיש עו"ד ברטל, כי המציאות מוכיחה שאין מדינה הבודקת כל מוצר מזון שנכנס לתחומה, כי אין לרשויות הפיקוח יכולת לבדוק כל מוצר ומוצר וכי הנוהג המקובל בעולם הוא להסתמך על בדיקת היצרן מראש ועל בקרה בדיעבד של כוחות השוק, המגיבים כלפי יצרן המייצר מוצר פגום, אלא – שאפשרות זו שהעלה נכונה או אפשרית ככל שתהיה לא ניתנת ליישום בתחומים ובנושאים שבריאות הציבור תלויה בהם ויותר מכך כאשר עסקינן במזון כולי לתינוקות שחייב לענות על כל צורכי החיים של הרך הנולד. דיון נרחב ייחסו הצדדים לנושא האקראיות. הצדדים טענו כי כל המפקחים כפופים היו לאותן הנחיות, וכי כל מפקח אחר היה נוהג כפי שנהגו הם, ואין להחמיר עמם אך בשל כך שהאסון קרה במשמרת שלהם. ברי, כי אילו ההנחיות לבדיקה היו מדויקות ונרחבות יותר, ניתן היה לומר כי כל מפקח צריך היה לבדוק בדיקה מעמיקה, ולא ניתן היה להסיר אחריות רק מהטעם שכך נוהגים כולם. המציאות בתיק זה, כטענת הצדדים, היתה שכל אחד מן המפקחים היה נכשל באותם מקומות שנכשלו הנאשמים שבפניי. עם טענה זו קשה להשלים שהרי, אין ספק כי חובה על כל מי שממלא תפקיד בשמירה על בריאות הציבור למלא את תפקידו במסירות ובנאמנות, אלא שהכישלון המערכתי הוא שסימן את המפקחים 7-4 כנאשמים בתיק זה. משנהגו הם באורח שהיה מקובל, כל שנותר לבית המשפט הוא להשלים עם הטיעון. אשר להיבט הנוסף שהעלה עו"ד ברטל - כי החמרה יתרה והטלת האחריות על המפקחים עלולה להביא, ואף במידה מסוימת גם הביאה בפועל, להרתעת יתר, באופן שכאשר גייסו מפקחים זמניים בתקופת לחץ, סירבו הם לחתום על המשלוחים שבדקו, ולא רצו ליטול על עצמם את האחריות - לא ידוע לי כי כך אירע, וגם אם יש בכך כדי לגרום למחשבה נוספת בדבר החיסרון שבהטלת אחריות אישית על ממלאי תפקידים, עדיין עדיף בעיניי כי מי שלוקח על עצמו תפקיד של פיקוח, ימלאוֹ במסירות, במקצועיות ותוך הקפדה על כל כללי הזהירות המתבקשים, ואם לא יכול או לא מעוניין לבדוק ברמות זהירות גבוהות עדיף שימנע מלקחת על עצמו תפקיד ציבורי. הנאשמים 8-4 לקחו אחריות ושיתפו פעולה כבר משלב החקירה המשטרתית וכך נהגו משלקחו אחריות בבית המשפט בהודייתם בביצוע העבירה המיוחסת להם בכתב האישום המתוקן בשנית. ב"כ המאשימה עמד על הסיוע של נאשמים 8-4 לצוות החקירה, דבר שבא לידי ביטוי, בין היתר, בצמצום חקירות שנחקרו, משדאגו להמציא מסמכים רבים, אשר הניחו מסד ראייתי מספק להגשתו של כתב האישום המתוקן בשנית. הגדילה לעשות נאשמת 8, אשר סייעה מקצועית לצוות החקירה בהבנה של נתונים ומהלכים מקצועיים הקשורים לפרשה. שיתוף הפעולה של נאשמים 8-4, כמתואר לעיל, ראוי להערכה, ואין ספק כי בהתנהגותם סייעו להבנת נקודות התורפה שבתהליכי אישורי יבוא מזון, סייעו לקידום מהלכי החקירה ולהבנת יישום הנהלים, ובמהלך הבאת הראיות בתיק במסגרת פרשת התביעה, אף נחשף בית המשפט לתרומה הראייתית של החומר שהוצג. משהודו נאשמים 8-4, במידה רבה מומשה המטרה של התביעה להביא להשפעה על גורמי פיקוח אחרים, להפנמה, לנטילת אחריות ולנקיטת זהירות יתר. לזכותם של נאשמים 8-4 גם ייאמר, כי בלקיחת האחריות שימשו דוגמה לחבריהם באגפים השונים ומחוצה להם, והביאו לשיפור בתפקוד המערכות הציבוריות בהם פעלו ובתקווה שתביא לשיפור עתידי בתפקוד מערכות ציבוריות אחרות, אשר מופקדות על שמירת בריאות הציבור. הודייתם של נאשמים 8-4 הביאה לחיסכון ניכר ומשמעותי בזמן שיפוטי בערכאה זו ואפשר שגם בערכאות גבוהות ממנה. במהלך פרשת התביעה למד בית המשפט מהחומר הרב שהוגש וזה שנתבקשו צווים לגביו, על רוחב היריעה אליו התייחסו באי כוח נאשמים 8-4. אין ספק כי לוּ נוהלה פרשת ההגנה של נאשמים 8-4 בתיק, בית המשפט וכל יתר הנאשמים היו נדרשים להשקעה של חודשים רבים נוספים בשמיעת ראיות ובשמיעת הנאשמים ועדיהם, ובהודיה כל אלו נחסכו. בית המשפט העליון בהלכה המובילה, ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ''ד נז(1) 577, מנה את השיקולים שעל בית המשפט לשקול ערב אישור או דחייה של הסדר טיעון והיתרונות הגלומים בהם, ועמד ההצדקה הרעיונית לכבדם, ובין השאר נפסק כי: "הכול מסכימים כי האינטרס הציבורי במובנו הרחב מחייב את בתי-המשפט לעודד קיומם של הסדרי טיעון. קיום הסדרי טיעון מאפשר פריסה רחבה יותר של אכיפת החוק ובכך יש כוח מרתיע כשלעצמו, העשוי לאזן את אפקט ההקלה בעונש במקרה הקונקרטי. הסדר טיעון אשר נכרת בהתאם לכללים ועל-פי שיקולים ראויים, מקצר את עינוי הדין של הנאשם ושל נאשמים פוטנציאליים הממתינים לכתב-אישום נגדם. ההסדר מסייע לרשויות האכיפה בהעמדת עבריינים נוספים לדין, והוא מבטיח ענישה שאינה מרוחקת בזמן ממועד ביצוע העבירה. הוא חוסך את המשאבים הרבים המושקעים בניהול הליך פלילי, לעתים מורכב וממושך, המכביד הן על התביעה הן על הנאשם, והוא מפנה את בית-המשפט העמוס לעייפה לעיסוק בתיקים אחרים. מבחינה ערכית, יש להסדר הטיעון ערך מוסף כאשר העבריין מקבל על עצמו אחריות למעשיו... ייתן בית-המשפט דעתו על האינטרס הציבורי שבהשגת הודיית הנאשם ובקבלת אחריותו למעשיו. עוד יביא בחשבון את האינטרס הציבורי במובנו הרחב – החיסכון בזמן השיפוטי ובמשאבי התביעה והאינטרס הקיים בניצול יעיל של המשאבים שבידי כלל גורמי האכיפה. בין היתר, יהיה בית-המשפט מודע לצורך בהשגת ראיות נוספות להעמדת עבריינים נוספים לדין בין באותה פרשה ובין בפרשיות אחרות שאינן קשורות לעניין הנדון.” הצדדים עמדו על חלוף כארבע וחצי שנים – מעת האירוע עד להגשת כתב האישום המקורי, ועל כשבע וחצי שנים שחלפו מקרות האירוע ועד להגשת כתב האישום המתוקן בשנית לצורך הסדר. עוד התייחסו לכך שבכתבי האישום – המקורי והמתוקן בשנית – מאוזכרים שישה משלוחים שהכילו, בין היתר, ארבע פורמולות שונות שהגיעו לארץ ושוחררו מהנמלים בין חודש אפריל לחודש אוגוסט שנת 2003. הפרשה התגלתה בתחילת חודש נובמבר שנת 2003, והחקירה המשטרתית אודותיה החלה מייד בסמוך לאחר גילוי הפרשה. כתב האישום, הוגש ביום 3.5.2008, כארבע וחצי שנים מאז תחילת החקירה המשטרתית. ביום 27.2.2011 הודו נאשמים 8-4 בכתב אישום מתוקן בשנית לצורך הסדר. בחלוף הזמן, כאמור, בוצעו פעולות החקירה והתנהל ההליך המשפטי על מורכבויותיו, נתקיימו ישיבות רבות ורצופות, ובהמשך גם התקבל חומר חקירה מגרמניה, אשר הצריך את הצדדים לזמן תרגום ועיון, גם תוקן כתב האישום המקורי בעקבות פטירתה של ענבר שובע ז"ל, כאשר תיקון זה הצריך אף הוא זמן נוסף ללימוד הראיות החדשות ולשמיעת עדי תביעה נוספים. נשמעו למעלה משבעים עדי תביעה, וכן נשמעו עדויות נאשמים 3-1 ורוב עדי ההגנה מטעמם. לאורך כל אותן שנים, ובפרט בתקופת ניהולו של התיק מאז שהוגש כתב האישום, ללא ספק השתנו חייהם של נאשמים 8-4, וזאת על אף שנאשמים כולם לא הושעו מעבודתם והמשיכו במילוי תפקידם. על פי כל אלו, בלקיחת האחריות, בהפנמת הצורך בשינוי התנהלות ובקיצור זמן שיפוטי, יש כדי לשמש נימוק לקולא ולהוסיף לטעמים המנויים דרך כלל להצדיק כיבודם של הסדרי טיעון. הצדדים עמדו בטיעוניהם על הנסיבות האישיות של נאשמים 8-4, אלו המשותפות והאחרות המיוחדות לכל אחד ואחת מהם. הצדדים עמדו על עברם הנקי של נאשמים 8-4, על כי אין להם הרשעות קודמות או מב"דים, ועל אופיים הנורמטיבי. מבחינה מקצועית, צוין כי מאז האסון המשיך משרד הבריאות להעסיק את נאשמים 7-4 בתפקידי פיקוח בתחנות ההסגר, וחלקם אף קוּדמו, והובע חשש כי הרשעה עלולה לגרום לפיטוריהם. לעניין זה, הופניתי על ידי ב"כ נאשמים 6,4, ו-7, עו"ד ברטל, לדברי משרד הבריאות לפיהם אם לא יורשעו – העסקתם תימשך. נטען בפניי כי החשיפה הציבורית הרחבה שקיבלה הפרשה העצימה את סבלם של המפקחים והביאה לתגובות נפשיות קשות, הואיל ובמסגרתה נחשפו לעיני הציבור פרטיהם האישיים ותמונותיהם של המפקחים, ואילצה אותם להתמודד עם האשמות הציבור וסביבתם הקרובה בבית ובעבודה, גם אם בפועל בשום שלב לא יוחסה להם אחריות סיבתית משפטית לתוצאה הטראגית. באשר לנאשמת 4, תיאר בא כוחהּ, עו"ד ברטל, כי למדה בטכניון הנדסת מזון וביוטכנולוגיה וכן קיבלה תואר שני בניהול מערכות בריאות, עובדת משרד הבריאות מזה 24 שנים, שימשה בתפקיד בתחנת ההסגר בחיפה שנים ארוכות, וקוּדמה לתפקיד מנהלת התחנה. בשל הפרשה נתקלת בקושי להתקדם בתפקידים ולזכות במכרזים, והביא לדוגמה את הפסדה במכרז לתפקיד מהנדסת מחוזית. ידעה סבל אישי בשנים האחרונות, אביה נפטר וכיומיים לאחר שנחקרה לראשונה באזהרה נפטרה אימהּ משבץ מוחי, מאז גם נרצח גיסהּ, וצר לי על כך. ציין עוד כי בשל הפרשה נאלץ בעלהּ לוותר על מספר תפקידים בכירים שהוצעו לו בחו"ל. צירף המלצתו של פרופ' שמואל רשפון, רופא מחוז בלשכת הבריאות המחוזית בחיפה, לפיה היא וכן נאשמים 5 ו-6, נחשבים לעובדים מסורים המזדהים עם תפקידם למנוע מחלות ולהביא לקידום בריאות הציבור וכל אחד מהם במסגרתו יישם היטב את הידע התיאורטי בעבודה מעשית. צירף תעודה על חברותהּ בהסתדרות המהנדסים בישראל, מכתבי תודה והמלצה מלשכת הבריאות המחוזית חיפה, מלשכת סוכני מכס ומשלוחים מחוז חיפה והצפון, לשכת המסחר והתעשייה חיפה והצפון, נמל חיפה, והגיש תעודות הצטיינות, ותעודות על קידומהּ המקצועי לאחר הפרשה. באשר לנאשם 5, מסר בא כוחו, עו"ד קופ, כי הנאשם אלמן, תומך כלכלית בבתו – אם חד הורית, משנת 1988 עובד במשרד הבריאות ומשנת 2001 כמפקח, וזכה לתעודות הערכה. עמד על מצבו הנפשי והבריאותי הקשה בגין החקירות ועל שאובחן בשנת 2008 כסובל ממחלה ממארת ועבר טיפולים, ובשל נסיבותיו האישיות הביע משאלה אישית שלא לבצע את צו השל"צ במחלקה אונקולוגית. צירף תעודות רפואיות והמלצות, את המלצתו הנ"ל של פרופ' רשפון, וכן גיליון הערכה ומשוב לפיו המדובר במי שמגלה ידע מקצועי בתחום אחריותו, יוצר אווירת עבודה נעימה וחיובית עם אנשי הצוות ולוֹ פוטנציאל חיובי גבוה. באשר לנאשמת 6, תיאר בא כוחהּ, עו"ד ברטל, כי כיהנה בתפקידים ציבוריים, מגיל צעיר מאוד מעורבת בחיי הקהילה היהודית ביוגוסלביה, לימים שימשה כיושבת ראש הקהילה היהודית בסרייבו ואף כיהנה כיושבת ראש סניף הג'וינט במקום, ופעלה רבות לקידום יחסי ישראל-יוגוסלביה. עלתה ארצה בשנת 1991 בעקבות בתהּ, שהיתה נציגה במכבּיה, הוריה נפטרו לפני ומייד לאחר עלייתה. משנת 1999 עובדת במשרד הבריאות וזכתה לתעודות הצטיינות על עבודתה בתחנת ההסגר בנמל חיפה, וצירף מכתבי המלצה ממקומות עבודתהּ הקודמים, וכן ממיזמים שלקחה בהם חלק, ובין השאר מיזם של עיבוד מזון באוגנדה מטעם האו"ם. כמו כן, צרף מכתב תודה על שיתוף פעולה פורה במלחמת לבנון השנייה ואת המלצתו הנ"ל של פרופ' רשפון. באשר לנאשמת 7, מסר בא כוחהּ, עו"ד ברטל, כי מדובר בבעלת תואר בהנדסה כימית, עבדה בתחום המזון במפעלים שונים, הציג מכתבי המלצה ותעודות הצטיינות, מהם עולה כי זכתה בהערכה מקצועית רבה, אחראית, חרוצה ומסורה, למדה והשתלמה לאורך השנים ושיפרה את הידע המקצועי שלה, יעילה ואדיבה, זכתה בפרס מנכ"ל, ותוארה כמודל לחיקוי לצוות הזוטר. היא החלה לעבוד בתחנת ההסגר באשדוד פחות משנה לפני שנתגלתה הפרשה, ובה עובדת כתשע שנים, וזכתה להערכה רבה. באשר לנאשמת 8, תיארה באת כוחהּ, עו"ד וינטר-קמר, את הידע המקצועי הנרחב שלה, את תרומתה לאורך שנים לציבור בישראל ובעולם, כי התמחתה ברפואת ילדים בניו יורק והמשיכה תת התמחות בגסטרו ובתזונת ילדים, וכי בעלת תואר מאסטר בבריאות הציבור מאוניברסיטת קולומביה. משנת 1996 עבדה במשרד הבריאות כמנהלת מחלקת תזונה ומשנת 2002 גם כמנהלת בפועל של שירות המזון הארצי, ובמסגרת תפקידה זה גיבשה תכנית לארגון מחדש של שירות המזון הארצי, כתבה טיוטות להגברת פיקוח על תמ"ל ולאבחנה בין מזון רגיש לרגיל וכן עשתה לקידום נהלים אחידים וכתיבת תקנות, על כל אלו גם הוגשו מסמכים. במידה רבה היא שתרמה לגילוי סיבת האסון ולבלימת התפשטות המחלה, בכך שהעלתה לראשונה ביום 6.11.2003 את האפשרות שסיבת התחלואה של התינוקות היא חוסר בתיאמין, על כך שמייד קיימה ראיונות עם הורי התינוקות, הוציאה אבחנה מבדלת, ביקשה לבצע בדיקות מעבדה, הנחתה להוריד מוצרים מהמדף, ביום 9.11.2003 פתחה חמ"ל בו שהתה יומם ולילה והנחתה רופאים. כשעזבה את הארץ בשנת 2005, נאמר לה על ידי חוקרי המשטרה כי אין בכוונתם להגיש נגדה כתב אישום, והופתעה כאשר הוגש כנגדה כתב האישום. כיום – ומזה מספר שנים – נציגת ארגון הבריאות העולמי בסרביה, ובמסגרת תפקידה זה משמשת כמנהלת בתחומי בריאות הציבור, מזון ותזונה בתשע מדינות בדרום מזרח אירופה. באת כוחהּ הפנתה להלכת כתב וטענה כי אם תורשע ייגרם לה נזק בהיותה רופאה, עובדת מדינה ועובדת ארגון הבריאות העולמי. עמדה על עברהּ הנקי, אופיהּ הנורמטיבי, על כי ביצוע העבירה אינו משקף דפוס כרוני, על צערהּ העמוק וכאֵבהּ את כאב המשפחות על בסיס יומיומי, על כי יצאה מצולקת מן הפרשה ועל כי נפגעה בריאותית בשל כך, וצירפה מסמכים אודות מצבהּ הבריאותי. צירפה אסופת מסמכים אודות מינויים שונים לתפקידיה, קורות חיים, סיכום עיקרי פעילותהּ בתפקיד נציגת ארגון הבריאות העולמי בסרביה, סיכום פעילות התנדבותית רבה, הנחיות יועץ משפטי וחוזרים שונים, מהם עולה, בין השאר, שפעלה שנים רבות בתחומי רפואה, תזונה והוראה, וכן בפעילות התנדבותית ענפה, לרבות עם ילדי מהגרים לא חוקיים בארה"ב, בארגון רופאים לזכויות אדם, בארץ ובעולם. הגישה מקבץ מכתבי המלצה של אנשים מכובדים, כל אחד בשטחו, המתייחסים לפעילותה המקצועית והחברתית לאורך שנים, מכתבים נרגשים המעידים על היותה יוזמת, אשת מקצוע מהשורה הראשונה, חברה במגוון מועצות מקצועיות, אדם רגיש, המגלה חמלה וכאב לצערם של סובלים, אדם שסחף אחריו בשל ערכים אנושיים של שוויוניות בהם דגלה. אלו באו לידי ביטוי, בין השאר, במכתבו של פרופ' אלכס לוונטל, במכתבו של פרופ' דניאל כהן, במכתבו של נצ"מ שלום צארום, במכתבו של ד"ר בעז לב, כמו גם ביתר המכתבים שצורפו. וכפי שכתב פרופ' אליוט בארי, מהקתדרה לרפואת ספורט, תקווה אני שיבוא יום ותחזור לתרום מידיעותיה לטובת העם היושב בציון, שהרי אין לנו ארץ אחרת, וגם אם אדמתנו בוערת, כאן הוא ביתנו, ולא נשתוק גם אם ארצנו שינתה את פניה, ולא נוותר ונשיר באוזניה, עד שתפקח את עיניה. בבית המשפט ביקשה היא להביע את כאבהּ על האירוע, בקול רועד ובעיניים דומעות התוודתה על עומק צערהּ' , תוך שלא הורידה את מבטהּ מאביה של ענבר שובע ז"ל, שהיה באולם. דבריה נאמרו בחיל ורעדה. על פי הפירוט עד כה, בהתאם להלכות הנוהגות ומחייבות בקשר עם כיבוד הסדרי טיעון משהתייחסתי לנימוקי הצדדים כולם, כאשר נהגו הנאשמים במסגרת הציפיות המערכתיות ונטלו אחריות על מעשיהם, משנמצאו הם בנקודת הבקרה בתוואי הייבוא של הפורמולות, בהתחשב בנסיבותיהם האישיות תרומתם לאורך השנים לציבור, בהתחשב בשנים ארוכות מאד של סבל אישי משנקלעו שלא בטובתם לחשיפה ציבורית בשל אסון רמדיה, לא מצאתי סיבה שלא להיעתר להסדר המוצע ובמסגרתו – נמנעת אני מלהרשיע את הנאשמים ומטילה על כל אחד מהם צו של"צ. לתיק בית המשפט התקבלו תסקירים לעניין מסגרת צו השל"צ, ובהם המלצות שונות באשר להיקף שעות השל"צ. עיינתי, שקלתי ומוצאת אני להטיל על הנאשמים 7-4, בהסכמת כל אחד מהם, 400 שעות של"צ ועל הנאשמת 8 – 500 שעות של"צ. לא ראיתי להוסיף ולהפחית ממכסת השעות בשל כובד האחריות המקצועית שעל כתפי הנאשמים והתאמתה למסגרת השירות העתידי לתועלת הציבור בגין תיק זה. תוכנית השל"צ תבוצע, בהסכמתם, לפי המסגרת שנקבעה בתסקירי שירות המבחן, כדלקמן: נאשמת 4 – ב"אגודה למען העיוור ולמניעת עיוורון" בחיפה, בימים א' ו-ד', בשעות 17:30- 20:30. נאשם 5 – בעמותת "יד עזר לחבר" למען אוכלוסיה שבעיקרה ניצולי שואה, בקרבת מקום מגוריו, 8 שעות שבועיות, בשעות אחר הצהריים. סגנית קצינת המבחן המחוזית ציינה בתסקיר כי היא מודעת לבקשת ב"כ המאשימה לשבץ את נאשם 4, במסגרת מוסד רפואי לא ממשלתי, אך מוסדות אלה אינם מקבלים עובדי של"צ. נאשמת 6 – בהוסטל "אנוש" בחיפה, המיועד לאוכלוסיה הלוקה בנפשה, במתן עזרה לדיירים בתחום השיקום, עם דגש על תחום הפנאי והחברה באופן קבוצתי ופרטני, במועדים שיקבע שירות המבחן, וביניהם, בימי שישי מ-12:00 בצהריים וביום נוסף במהלך השבוע בשעות אחר הצהריים. נאשמת 7 – בפנימיית "נווה גלים" באשדוד, בתפקיד מתן שיעורי עזר ותגבור במקצועות הלימוד השונים לילדי חטיבת הביניים והתיכון, וכן סיוע לצוות המקצועי במסגרת ההפעלות הקבוצתיות השונות אשר מתקיימות בשעות אחר הצהריים, כ-20 שעות בשבוע. נאשמת 8 – בעמותת "עזר מציון" בבני ברק, כחלק מצוות רפואי המלווה את הטיפול בילדים נפגעי מוחין, שיקחו חלק בקייטנות הקיץ שיכללו גם לינה ושיתקיימו מספר מחזורים רצופים במהלך חודש אוגוסט 2011 באזורים פתח תקווה ונתניה. היא תכין תיקים רפואיים במהלך השבוע האחרון בחודש יולי 2011, תעבוד במהלך חודש אוגוסט מידי יום לאורך שעות היום, וכן לעיתים לפי הצורך עבודתה תכלול גם לינה. בתקופה זו תבצע כ-230 שעות של"צ. את יתרת 270 שעות של"צ תבצע בחופשת חג המולד וחג החנוכה, בין 20.12.2011 לבין 13.1.2012, וכן במהלך חופשת פסח ממושכת באפריל 2012, לפי תכנית שיקבע בסמוך למועדים אלה שירות המבחן ויעבירה לאישור בית המשפט. בנסיבות, משך צו השל"צ יוארך על פי בקשת שירות המבחן, ואם יתעורר צורך בשינוי מקום ההשמה ידווח שירות המבחן לבית המשפט ויבצע השינוי. מובהר לנאשמים כי חובה עליהם למלא אחר הוראות שירות המבחן, שאם לא כן ניתן יהיה לחזור ולדון בעניינם. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי. רפואהמעשה העלול להפיץ מחלה