שבר ביד שמאל בתאונת דרכים

א. רקע עניינו של פסק-הדין הן שתי תאונות-דרכים שארעו לתובעת - האחת ביום 5/7/03 (להלן גם: "התאונה הראשונה") בגינה תבעה את הנתבעת מס' 4 - והשניה ביום 31/8/03 (להלן גם: "התאונה השניה") בגינה תבעה את הנתבעות 1 - 3. בתאונה הראשונה נפגעה התובעת מרכב בעל מ.ר. 29-309-10, שהיה נהוג ע"י נהג שזהותו איננה ידועה והוא נמלט מן המקום לאחר שפגע בה. 2.1 בנסיבות אלה הוגשה התובענה, מלכתחילה, גם כנגד קרנית-הקרן לפיצוי נפגעי רכב בע"מ. 2.2 בהמשך, הודתה הנתבעת מס' 4 בכיסוי הביטוחי ובחבות - והתובעת עתרה למחוק את חברת קרנית מכתב-התביעה. 3. באותה תאונה נפגעה התובעת - לטענתה - באזור יד שמאל, שורש כף-יד שמאל, הראש, הגב והצוואר; טופלה בחדר מיון במרכז הרפואי ברזילי באשקלון ושם נקבע, כי נגרם לה שבר ביד שמאל; היד קובעה בגבס והיא שוחררה לביתה בחופשת-מחלה להמשך טיפול במשככי-כאבים והמשך מעקב וטיפול בקופת-החולים. 4. בתאונה השניה נפגעה התובעת בידי רכב בעל מ.ר. 24-483-04, שהיה נהוג בידי הנתבעת מס' 1 והוא בוטח ע"י הנתבעות 2 ו- 3. 4.1 באותה תאונה, נפגעה התובעת באזור אגודל יד ימין ואובחן שברעם תזוזה. 4.2 גם הנתבעות 1 - 3 הודו בחבות ובכיסוי הביטוחי. 5. לתובעת מונה מומחה רפואי מטעם בית-המשפט בתחום האורטופדי, הד"ר ערן לין (להלן גם: "המומחה" או "המומחה הרפואי') והוא קבע, כי לתובעת לא נותרה נכות רפואית צמיתה בעקבות איזו מן התאונות. 6. מאחר והנתבעות הודו בחבות ובכיסוי הביטוחי, נסובו הסיכומים סביב היקף נזקיה של התובעת בכל אחת מן התאונות. 7. ניסיונותיו של בית-המשפט להכשיר את הקרקע לקראת הצעת פשרה מטעמו - לא צלחו, מן הטעמים שפורטו בהרחבה בהחלטות מן התאריכים 24/1/2007 ו- 10/6/08 - והתיק נקבע להוכחות. 8. במסגרת ראיות התביעה, העידו התובעת ואמה. 8.1 הנתבעות לא העידו עדים מטעמן. 9. בתום פרשת ההוכחות, הורה בית-המשפט על הגשת סיכומים בכתב. 10. בשל תקלה, הועלה התיק ללשכה רק ביום 17/7/11,כנראה בעקבות פנייתה של התובעת לבית-המשפט. 10.1 הודעה ברוח זו נמסרה לצדדים וכן נעשה מאמץ לכתוב את פסק-הדין בתוך שבועות ספורים. ב. טיעוני התובעת 1. התובעת הגישה סיכומים נפרדים לגבי כל אחת מן התאונות. 2. לטענת התובעת, כאמור, היא נפגעה, בתאונה הראשונה, באזור יד שמאל, שורש כף-יד שמאל, הראש, הגב והצוואר - ובחדר המיון אליו הובהלה, בביה"ח ברזילי, אובחן שבר ביד שמאל והיא גובסה. 3. לטענת התובעת, כתוצאה מפגיעתה בתאונה, היא נותרה עם כאבים ביד שמאל, כאבים משינויי מזג האוויר, כאבים בשורש כף-יד שמאל וכן כאבים מהרמת משאות. 4. לטענת התובעת, מאחר והתאונה לא הייתה תאונת-עבודה - היא לא קיבלה בגינה כל פיצוי מן המוסד לביטוח לאומי (להלן גם: "המל"ל) ולאחריה, היא אף פוטרה מן העבודה ללא קבלת פיצוי כלשהו. 5. התובעת עותרת לפצותה, בגין התאונה הראשונה, בסך כולל של 34,966 ₪, בהתאם לפירוט כדלהלן: 5.1 אבדן שכר לעבר - 9,383 ₪ 5.2 הוצאות רפואיות לעבר - 2,500 ₪ 5.3 עזרת צד ג' בעבר - 5,000 ₪ 5.4 כאב וסבל - 18,083 ₪ סה"כ - 34,966 ₪ 6. לגבי התאונה השניה, טוענת התובעת, כאמור, כי נפגעה באזור אגודל יד ימין ובחדר המיון אליו הובהלה (בביה"ח ברזילי) אובחן שבר עם תזוזה באגודל יד ימין. 7. לטענת התובעת היא אושפזה, בגין התאונה, ביום 3/9/03 לניתוח קיבוע פנימי של השבר בבית-החולים ברזילי וביום 5/9/03 שוחררה לביתה כשידה מורמת ומקובעת בגבס להמשך טיפול תרופתי והמשך ביקורת במרפאת-שברים. 8. לטענת התובעת, היא נותרה, כתוצאה מן התאונה השניה, עם כאבים באזור אגודל יד ימין, א/שר בגינם היא נותרה מוגבלת בתנועת האגודל. 9. עוד טוענת התובעת, כי מכיוון שגם התאונה השניה לא הייתה תאונת-עבודה, לא התקבל בגינה כל פיצוי מן המל"ל. 10. התובעת מודעת לכך, שהמומחה הרפואי קבע, כי לא נותרה לה כל נכות רפואית בגין התאונות נשוא התובענה, אך מפנה להערתו, כי מבחינה תיאורטית, עלולים להתפתח במפרק המטהקרפו-פאלאנגיאלי של אגודל יד ימין, שינויים שחיקתיים שלאחר חבלה וזאת עקב העמדה בה התחבר השבר - ובמקרה כזה נכותה הרפואית תעמוד על 10% עפ"י פריט 35(1) ב' לקובץ התקנות של המל"ל (להלן גם: "התקנות"). 11. לטענת התובעת, כשהציגה למומחה הרפואי את מרחב הפתיחה של האגודל ביחס ליד השניה, הוא השיב לה כי "את לא מורה למוזיקה ואת לא צריכה לנגן על פסנתר". 11.1 לטעמה, בשל אופי עבודתה כתופרת, אין ספק, שיש משמעות לפגיעה כמו במקרה של נגינה על פסנתר. 11.2 לטענתה, בנוסף לכאבים שהיא חשה באגודל יד ימין, היא מרגישה כי טווח-התנועות באגודל יד ימין איננו כפי שהוא ביד שמאל. 11.3 על כן היא עותרת לבית-המשפט ליתן משקל בהחלטתו לעניין הנכות התפקודית שנגרמה לה בגין התאונה השניה, לאפשרות שאם בעתיד תיגרם החמרה במצבה והיא תסבול מנכות כפי שציין המומחה הרפואי, ואזי ייגרמו לה הפסדי שכר כבדים הגדולים מאלו של אחוזי הנכות שעלולים להיגרם מבחינה תיאורטית. 12. על כן עותרת התובעת לפצותה, בגין התאונה השניה, בסך 177,092 ₪, בהתאם לפירוט שבסיכומיה. ג. טיעוני הנתבעות 1. אשר לתאונה הראשונה, טוענת הנתבעת מס' 4, כי התאונה השניה אירעה לתובעת לאחר תום תקופת אי-הכושר לה היא טוענת כתוצאה מן התאונה הראשונה והמומחה הרפואי קבע, כי לא נותרו לה נכויות בגין איזו מן התאונות ואף לא התייחס לשאלה, אם שהתה התובעת באי-כושר כלשהו בעקבותיהן. 2. לטענת הנתבעת מס' 4, נגרם לתובעת, כתוצאה מן התאונה הראשונה, שבר ללא תזוזה בפרק יד שמאל, שעה שהיא "ימנית". 3. לטעמה של הנתבעת מס' 4, הודתה התובעת, כי פרט לגבס על פרק יד שמאל, היא לא הייתה מוגבלת באופן כלשהו; הגבס הוסר לאחר חודש ימים ופרט להסרת הגבס ביקרה התובעת אצל רופאים רק לצורך קבלת אישורי-מחלה לצורך עבודתה. 3.1 אמנם היא טענה, כי קיבלה גם טיפולים פיזיותרפיים, אבל לא המציאה כל מסמכים ביחס לכך. 4. על כן, השאלה היחידה שנותרה לדיון - לטעמה - היא מה הנזק ומה הפיצוי בגין גבס על הפרק למשך חודש ימים. 5. הנתבעת מס' 4 עותרת לדחות את כל עתירות התובעת בראשי הנזק השונים - מן הטעמים שפרטה בסיכומיה - ולפצותה רק בגין כאב וסבל בסך של 4,000 ₪, וגם זאת לפנים משורת הדין, לטעמה. 6. במקביל, עותרת הנתבעת מס' 4 לחייב את התובעת בתשלום הוצאות בגין אי-הגשת סיכומיה במועד שנקבע להגשתם. 7. לגבי התאונה השניה, טוענים הנתבעים 1 - 3, כי לא נותרה לתובעת כל נכות רפואית בגינה והאפשרות התיאורטית של התפתחות שינויים ניווניים - כפי שקבע המומחה הרפואי - היא השערה ספקולטיבית גרידא והנטל להוכחת קרות ההחמרה מוטל על התובעת והיא לא הרימה אותו ובין השאר, אף לא הציגה למומחה הרפואי שאלות הבהרה בנדון והוא אף לא זומן לחקירה על חוות-דעתו. 7.1 די בכך - לטעמן - כדי שבית-המשפט ידחה את טענותיה ויקבע, כי נכותה הרפואית של התובעת תעמוד, גם בעתיד, על 0%. 8. לטענת הנתבעות 1 - 3, אין לפצות את התובעת, בגין אבדן שכר לעבר, מעבר לחודש הסמוך לתאונה ויש לדחות את טענותיה בנושא ההוצאות המיוחדות והכלליות - מן הטעמים שפירטו בסיכומיהן - ולפצותה רק בסך 7,500 ₪ בגין כאב וסבל. 9. גם הנתבעות 1 - 3 עותרות לחייב את התובעת בהוצאות בגין השתהותה בהגשת סיכומיה והחלטת בית-המשפט מיום 26/1/11, כי "נוכח התנהלות התובעת תידון שאלת ההוצאות בסיום ההליך". 10. התובעת נמנעה מלהגיש סיכומי תשובה לסיכומי הנתבעות. ד. הנכות הרפואית 1. בחוות דעתו מיום 23/9/2005, קובע המומחה הרפואי, כי בעקבות הפגיעה באמה/שורש כף-ידה השמאלית של התובעת בתאונה הראשונה וגם בעקבות הפגיעה באגודל הימני של התובעת בתאונה השניה - לא נגרמה ו/או נותרה לתובעת כל נכות אורתופדית צמיתה. 2. יחד עם זאת ציין המומחה הרפואי בחוות-דעתו, כי מבחינה תיאורטית עלולים להתפתח, במפרק המטהקרפו-פלאנגיאלי של אגודלה הימני של התובעת, שינויים שחיקתיים שלאחר חבלה (POST TRAUMATIC ARTHROSIS) וזאת, עקב העמדה בה התחבר השבר ("מדרגה" תוך פרקית של מילימטר אחד) - פגיעה המיוחסת לתאונה השניה. 2.1 לטעמו של המומחה, שינויים שחיקתיים אלו, באם יתפתחו, יכולים להיות אסימפטומטיים (קרי: ללא כאב ו/או הפרעה) או סימפטומטיים (קרי: עם כאב והגבלה בתנועות ובתיפקוד). 2.2 המומחה מבהיר, כי במקרה של שינויים שחיקתיים סימפטומטיים, נכותה של התובעת תהיה בשיעור 10% עפ"י פריט 35(1) ב' לתקנות. 2.3 הטיפול, במקרה ואכן יתפתחו שינויים שחיקתיים כאמור, הוא שמרני (תרופות, פיזיותרפיה, שימוש בסדים והזרקות תוך פרקיות של סטרואידים) או ניתוחי (החלפת המפרק במשתל מלאכותי או סביר יותר הקשחת המפרק). 3. לשאלות בית-המשפט הבהיר המומחה, כי כיום לא קיימת נכות אורתופדית ו/או תיפקודית הקשורה לתאונות נשוא התובענה וכי יהיה מקום לטיפול בעתיד רק במקרה של התפתחות שינויים שחיקתיים סימפטומטיים במפרק המטהקרפו-פאלאנגיאלי של אגודלה הימני של התובעת. 3.1 הוא אף פירט, במסגרת המענה לשאלות בית-המשפט, את עלות הטיפולים באופן פרטי וגם ציין, כי את כל הטיפולים ניתן לקבל במסגרת הציבורית, ללא עלות. 3.2 יחד עם זאת, הבהיר, כי אין באפשרותו לקבוע אם אכן תחול החמרה כזו בעתיד או מה הסיכון/ההסתברות להחמרה כזו. 4. אשר לשאלה נוספת, הבהיר המומחה, כי לאור תלונות התובעת, אין מקום למינוי מומחה רפואי נוסף - בתחום הנוירולוגי. 5. הנתבעות מבקשות לאמץ קביעתו של המומחה בדבר העדר נכות רפואית. 6. התובעת מבקשת לקבוע, כאמור, כי נותרה לה, לפחות בגין התאונה השניה, נכות רפואית, ברוח הדברים שקבע המומחה למקרה של החמרה בעתיד. 7. לעניין מעמדה של חוות-דעת שניתנה ע"י מומחה מטעם בית-המשפט, קבעה ההלכה, כי "משממנה בית-המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית-המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח, שבית-המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת..." (ע"א 293/88 חב' יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ואח', תקדין-על 90 (2) 532, 553). 8. יחד עם זאת גם נקבע, כי מסקנותיו של המומחה אינן באות במקום מסקנותיו של בית-המשפט ומלאכת הסקת המסקנות החורצת את גורל השאלות השנויות במחלוקת, מסורה, באופן בלעדי, לבית-המשפט, אשר מכריע אילו דברים לקבל ואילו לדחות, כולל בשאלות רפואיות (ע"א 409/84, מ.י. נ' שגב, פד"י מ(3) 706; קדמי, על הראיות). 8.1 בע"א 7991/96 מוחמד אלקבהא ואח' נ' קוטייבה כנעאן ואח' תקדין-על 2000 (1) 181, קבע כב' השופט אור, בין היתר, כי "אין בית-המשפט חייב לקבל את דעתו של המומחה הרפואי - הוא רשאי לקבל חוות-דעתו של מומחה, להסתייג מחלקים שבה או לדחותה". 9. בעניינה של התובעת הבהיר המומחה בחוות-דעתו, כי קיימת אפשרות להתפתחות שינויים שחיקתיים שלאחר חבלה במפרק האגודל הימני ובאם יתפתחו, הם עלולים להיות גם סימפטומטיים, קרי: עם כאב והגבלה בתנועות בתפקוד. 9.1 במקרה כזה, תעמוד נכותה הרפואית של התובעת על 10%. 10. אמנם, צודקות הנתבעות בטענתן, כי נטל השכנוע במשפט אזרחי של טענות תובע מוטל עליו מכוח הדין (וכך גם נטל הבאת הראיות בשלב הראשון של המשפט!) ועל כן, היה על התובעת להוכיח, לפחות ברמת ודאות של 51%, שאכן יתפתחו אצלה בעתיד שינויים שחיקתיים והם יהיו גם סימפטומטיים. 11. אמנם ראוי היה שהתובעת היתה מפנה למומחה, בין היתר, שאלות בנדון, או אף מזמנת אותו לחקירה בבית-המשפט, אך גם מחדלה בנושא זה איננו מצדיק התעלמות מוחלטת מקביעותיו של המומחה בנדון בחוות-דעתו ובנסיבות אלה, ראוי שהן תילקחנה בחשבון עפ"י מידת סבירות הגיונית. 12. כיוון שהמומחה איננו יכול לקבוע באם יתפתחו באגודל התובעת שינויים שחיקתיים, סברתי, כי מן הראוי להפחית את שיעור הנכות הרפואית ב- 50% וכיוון שהמומחה גם איננו יכול לקבוע, כי אם יתפתחו שינויים שחיקתיים, הם יהיו גם סימפטומטיים, סברתי, כי מן הראוי להפחית 50% נוספים. 13. בנסיבות אלה, הנני מעמיד את נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת על 2.5%. 13.1 הנכות מיוחסת לתאונה השניה. ה. הנכות התפקודית 1. מסיכומיה של התובעת עולה, כי היא טוענת לנכות תפקודית בגין הפגיעה באגודל בתאונה השניה. 2. לטענת התובעת - כאמור - היא עובדת, בשנים האחרונות, כתופרת בסטודיו לתפירה ומאחר ועבודתה כתופרת מצריכה מאמץ פיזי בידיים, הרי באם תתפתח בעתיד נכות באגודל יד ימין, תהיה לכך משמעות תפקודית למקצועה כתופרת, ובמיוחד - וביתר שאת - כשמדובר ביד ימין שהיא ידה הדומיננטית. 3. הנתבעות 1 - 3 טוענות, כי לשאלתו המכוונת של המומחה, השיבה התובעת ש"אינה מוגבלת או נמנעת מביצוע עבודות משק הבית" (פרק תלונות - עמ' 2 לחוות דעת המומחה). 4. עוד מפנות הן להתייחסותו של המומחה, במסגרת חוות-דעתו, לעברה הרפואי של התובעת ככל הנוגע למגבלה מזערית של תנועות שורש כף-יד ימין לאחר שבר משנת 2000 (סעיף 3 בעמ' 8 לחוות-הדעת). 5. על כן טוענות הנתבעות 1 - 3, כי בפועל תיפקודיותה של התובעת לא נפגעה - בוודאי לא בעקבות התאונה השניה, שכן לגבי יד ימין היא איננה מתלוננת על פגיעה תפקודית, להבדיל מתלונותיה בעניין יד שמאל ובפועל, עפ"י דבריה שלה, היא מתפקדת במשק הבית, ללא מגבלה. 5.1 בנסיבות אלה - לטעמן - בהעדר נכות רפואית צמיתה, לא נגרמה לתובעת כל נכות תפקודית. 6. ההלכה היא, כי בד"כ משקפת הנכות הרפואית, אל נכון את הנכות התפקודית, אך מתקיימים חריגים בהם ניתן יהיה לסטות מהלכה זו (ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף ראמזי ואח', פד"י נ"ב (3) 792, 799). 7. אמנם, נקבע, בין היתר, בע"א 646/77 לוי נ' עמיאל, פד"י ל"ב (3) 589, כי "אחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אבדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו .יש והפגיעה בגופו של הניזק אינה חמורה כלל, אך בגללה אין הוא מסוגל עוד לעסוק במקצועו הקודם ולהיפך, ייתכן והפגיעה היא חמורה, אך בכל זאת מסוגל הניזק להמשיך בעיסוקו ללא הגבלה". 8. ובעניין זה מבהיר גם כב' השופט בדימ. קציר, בספרו פיצויים בשל נזק גוף, כי "...אין אחוז הנכות משמש קנה מידה להפסד, אלא אם כן הפסד כזה צפוי לנפגע בעתיד. לא כן כאשר הפסד כזה אינו בגדר הצפוי...". 9. אלא שבעניינה של התובעת, בשל הסיכוי הבלתי ברור להתפתחות שינויים שחיקתיים שיהיו גם סימפטומטיים, סבורני, כי הניתוח שהובא לעיל, בעניין הנכות הרפואית, יפה גם לעניין קביעת קיומה של נכות תפקודית והסיכוי שלתובעת תיגרם נכות רפואית בשיעור 10% תואם את הסיכוי שנכות זו תגרום גם לנכות תפקודית זהה - לאור מקצועה הנוכחי של התובעת: תופרת. 10. בנסיבות אלה, הנני מעמיד גם את נכותה התפקודית של התובעת, בגין התאונה השניה, על 2.5%. ו. הפסדי שכר לעבר - תאונה ראשונה 1. לטענת התובעת, עובר לתאונה הראשונה, היא עבדה באריזה ובניקיון במפעל נגה גלידות שותפות מוגבלת (להלן גם: "נגה גלידות"), בשכר חודשי של 4,335 ₪ ברוטו. 1.1 בשערוך למועד הגשת התביעה, עומד סכום זה על 5,213 ₪. 2. מאחר והתובעת שהתה בחופשת מחלה במשך 54 ימים, היא עותרת לפצותה, בגין רכיב נזק זה, בסך 5,213/30 X 54 ימים = 9,383 ₪. 3. הנתבעת מס' 4 סבורה, שמשלא אישר המומחה תקופת אי-כושר - ראוי לדחות תביעה זו -ולו מן הטעם הזה. 4. לטענת הנתבעת מס' 4, תיארה התובעת בבית-המשפט את עבודתה ולטעמה של הנתבעת מס' 4, האלמנטים הפיזיים שבה הם מינימאליים; העבודה רובה ככולה איננה דורשת הפעלת יד שמאל כלל ולא הייתה כל מניעה שהתובעת תחזור לעבודה ולו חלקית, לאחר הסרת הגבס - כעבור חודש מן הפגיעה (עמ' 14, ש' 18 - 19). 5. בנסיבות אלה, מציעה הנתבעת מס' 4 לפצות את התובעת, בראש נזק זה, בסך של 5,000 ₪ - לטעמה, לפנים משורת הדין. 6. הפסדי שכר לעבר הם נזק מיוחד והוא טעון הוכחה "ברחל בתך הקטנה" וכך נקבע, למשל, בע"א 379/74, 525/74 אסבסטוס נ' פזגז, פד"י ל (3) 281, 284: :"נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנתו. תובע הטוען, כי נגרם לו נזק מיוחד, חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו הנזק, אלא גם את היקפו או שיעורו". 7. כדי להוכיח תקופת חופשת המחלה, צרפה התובעת צילומי תעודות אי-כושר - מיום התאונה ועד ליום 28/8/03 (נספחים ג2, ג6 וג8 לכתב התביעה) ובסה"כ 54 יום. 8. הגם שלא צורף אישור מעביד המאשר היעדרותה של התובעת מן העבודה, האמנתי לה, כי לא הגיעה לעבודה במהלך תקופת אי-הכושר וממילא לא קיבלה שכר עבור תקופה זו. 9. בכך הצליחה התובעת להוכיח את נזקיה בראש נזק זה ואני מחייב את הנתבעת מס' 4 לפצותה, בראש נזק זה, בסך 9,383 ₪ ליום הגשת התובענה. ז. הפסדי שכר לעבר - תאונה שניה 1. לטענת התובעת, עובר לתאונה השניה היא שהתה בחופשת מחלה בעקבות התאונה השניה ועל כן, יש לחשב את הפסדיה, בגין ראש נזק זה, עפ"י בסיס השכר ששימש את חישוב נזקיה בעקבות התאונה הראשונה בהתייחס לשכרה בנגה גלידות. 2. לטענת התובעת, היא נעדרה, בגין התאונה השניה, במשך חודש ו- 15 ימים. 3. לטענת התובעת, לאחר שהורד הגבס מיד ימין, היא התחילה לעבוד במקום עבודה חדש, בחב' כ"א נמרוד בע"מ, כשבפועל הועסקה במפעל פריאור בעבודה קלה מזו שעבדה לפני התאונה, כמפעילת מכונה וזאת על אף שעדיין סבלה מכאבים חזקים באזור אגודל יד ימין ונזקקה עדיין למעקב אורטופדי, בדיקות, תרופות נגד כאבים וטיפולי פיזיותרפיה וזאת מן הטעם של מצוקה כלכלית. 3.1 לטענתה, הופחת אז שכרה בכ-50% לפחות ועמד על 2,450 ₪ בממוצע, ברוטו, וכך היה במשך 12 חודשים. 4. על כן עותרת היא לפצותה, בראש נזק זה, כדלהלן: 4.1 בתקופת אי-הכושר: 5,213 ₪ X חודש ו- 15 ימים =7,298 ₪. 4.2 בתקופת העבודה לאחר תקופת אי-הכושר: 5,213 X 12 X 50% = 31,278 ₪. 5. גם הנתבעות 1 - 3 טוענות, כי המומחה לא אישר תקופת אי-כושר כלשהי, לאחר התאונה ולכן ראוי לדחות על הסף דרישתה זו של התובעת. 6. לחילופין טוענות הן, כי התובעת נעדרה מעבודתה רק חודש אחד (מיום 1/9/03 ועד ליום 1/10/03) ועל כן, מציעות הן לפצותה בסכום שכרה החודשי המשוערך עפ"י חשבונה 5,213 ₪. 7. אשר להפסד השכר החלקי, טוענות הנתבעות 1 - 3, כי אין קשר בינו לבין התאונה השניה: 7.1 לטענתן, עובר לתאונות, עבדה התובעת בנגה גלידות 21 ימי עבודה בחודש ולאחריהן, החל מחודש 10/03, עבדה במפעל "פרי אור" בהיקף מצומצם הנע בין 2 ימי עבודה ל- 18 ימי עבודה בחודש. 7.2 בנסיבות הפגיעה ובהעדר נכות צמיתה, אין כל הצדקה לקיצוץ כה דראסטי בשעות העבודה ומשהוא בוצע, מתנתק הקשר הישיר ו/או העקיף בינו לבין התאונה. 8. לטעמן של הנתבעות 1 - 3, מנסה התובעת להאדיר את נזקיה ועל כן, מפריזה בתיאוריה, על דוכן העדים, את הקשיים בעבודה, בעוד שבתצהירה טענה, בסעיף 19, כי הועסקה במפעל פריאור, בעבודה קלה מזו שעבדה לפני התאונה. 8.1 לטעמן, סתירה זו בין דבריה במהלך עדותה לבין הדברים שרשמה בתצהיר העדות הראשית מטעמה, מפחיתה ממשקל עדותה ומערערת את אמינותה. 9. עוד טוענות הנתבעות 1 - 3, כי תוך כדי עבודתה במפעל פריאור, עבדה התובעת במקביל, גם בחברת "אסם"; נמנעה מלהציג כל ראיה לגבי גובה שכרה שם ולא ניתן היום לדעת מה היה שכרה ב"אסם". 10. על כן סבורות הנתבעות 1 - 3, שאין מקום לפצות את התובעת מעבר לחודש הסמוך לתאונה. 11. כאמור, מדובר בנזק מיוחד והתובעת צרפה לתצהירה ת/2, לצורך הוכחתו, אישורי מחלה מיום 1/9/03 ובאופן לא רצוף - עד ליום 15/12/03. 12. מאחר והתובעת מצהירה, בסעיף 6 לתצהירה הנ"ל, כי שהתה, כתוצאה מן התאונה, בחופשת מחלה למשך כ- 6 שבועות, עד לאחר שהורד הגבס מידה, מן הסתם חזרה לעבודה, כאשר היו בידיה עדיין אישורי מחלה. 12.1 בכל מקרה, התובעת ציינה, כי החלה לעבוד במפעל פריאור בחודש אוקטובר (עמ' 20 לפרוט', ש' 14 - 15) ולתצהירה צרפה תלוש שכר מכוח נמרוד בע"מ מחודש זה בגין 6 ימי עבודה. 12.2 בסעיף 18 לתצהירה ת/2, היא הסבירה כי חזרה לעבודה בשל במצבה הכלכלי שלא אפשר לה להישאר במצב של חוסר הכנסה. 13. בנסיבות אלה, נחה דעתי, כי התובעת אכן נעדרה מן העבודה, בגין התאונה השניה, במשך 6 שבועות. 14. אשר לתקופת אי-הכושר החלקית הנטענת, למשך שנה, לאחר התאונה השניה, לא צורפה כל אסמכתא לאי-כושר חלקי כזה או אחר - מטעם רופא תעסוקתי או אפילו מטעמו של רופא משפחה, או של המעסיק (במקרה זה - חב' כוח אדם). 15. בנסיבות אלה ומאחר ונדרשות, להוכחת נזק מיוחד , ראיות "ברחל בתך הקטנה", לא הרימה התובעת את נטל השכנוע המוטל עליה (כמו גם נטל הבאת הראיות) לצורך הוכחה, ולא ניתן לייחס את ירידת שכרה מעבר לתקופת אי הכושר - לתאונה השניה. 16. נזק מיוחד כזה גם איננו תואם את אופי הפגיעה ואת העדר הנכות נכון להיום, כפי שקבע המומחה. 17. התרשמות זו מתחזקת גם מעיון בדו"ח רציפות העבודה של המוסד לביטוח לאומי, נספח ז' לתצהיר העדות הראשית של התובעת ת/2, שכן עולה ממנו, כי עד לחודש אוגוסט 2005, עת התחילה התובעת לעבוד בסטודיו לתפירה (אצל אמה), היא לא עבדה בד"כ ברציפות, אלא מס' חודשים לסירוגין אצל מעסיקים שונים. 18. מעיון בתלושי השכר של התובעת, משנת 2009, הרבה מעבר לתקופת אי-הכושר החלקי הנטענת, עולה, כי אמה משלמת לה סך של 2,500 ₪ נטו - והדבר מחזק את ההתרשמות, כי התובעת הפחיתה את מס' ימי העבודה או שעות העבודה, מסבה כלשהי שאיננה קשורה לתאונות נשוא התובענה. 19. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעות 1 - 3 לשלם לתובעת, בגין ראש נזק זה, סך של 5,213 ₪ X 1.5 חודשים = 7,819.50 ₪ ליום הגשת התובענה. ח. הוצאות רפואיות וכלליות לעבר - תאונה ראשונה 1. לטענת התובעת, נגרמו לה, עקב התאונה הראשונה, הוצאות רפואיות בגין השתתפות בביקורי רופאים מומחים בתחום המשפחה והאורתופדיה, צילומים, תשלום עבור שכר המומחה מטעם בית המשפט, תרופות נגד כאבים וכן היא נזקקה לנסיעות לצרכי בדיקות וטיפולים בבית חולים ו בקופת החולים. 2. התובעת מעריכה את הוצאות הרפואיות בגין פגיעתה בתאונה, בסך של 2,500 ₪. 3. לטענת התובעת, היא לא שמרה חשבוניות בגין ההוצאות ואולם המסמכים הרפואיים שיש בידה מעידים על הזדקקותה לחלק מן ההוצאות האמורות. 4. הנתבעת מס' 4 מציינת, כי התובעת לא ידעה לפרט הוצאות נוספות, פרט לשתי נסיעות במונית ולא צרפה לתצהירה ולו קבלה אחת. 5. לגבי שכרו של המומחה טוענת הנתבעת מס' 4, כי חלקה של התובעת באותו שכר נתבע במלוא ביחס לתאונה השניה ולא ברור מדוע הוא נתבע פעם שניה. 5.1 מכל מקום - טוענת הנתבעת מס' 4 - מדובר בהוצאות משפט, אותן יש לשום בנפרד. 5.2 במקרה הנדון, משלא נקבעה ע"י המומחה כל נכות צמיתה, ממילא אין מקום להחזיר לתובעת את חלקה בשכר טרחתו. 6. גם ראש נזק זה הוא ראש נזק מיוחד, שאותו יש לפרט ולהוכיח בצורה מדויקת ומלאה. 7. התובעת מתייחסת אליו בסעיפים 17 עד 20 לתצהירה ת/1 ומעריכה את גובהו בסך של 2,500 ₪. 7.1 דא עקא, שלא צרפה אסמכתאות להוצאות הנטענות. 8. במסגרת חקירתה הנגדית, התבקשה התובעת להסביר כיצד הגיעה לסכום הנקוב בו ולא עמדה בכך: "ש. אני מפנה אותך לסעיף 20 ושואל אותך איך הגעת ל סכום הזה או שגם את זה אילן אמר לך? ת. (מעיינת) אם אני מבינה נכון, זה מה שאני שילמתי על ההוצאות הרפואיות. אני בזמן הזה לא עשיתי את כל הקבלות וכל מה ששילמתי בצד. זה לא היה כל כך חשוב לי בזמן הזה. בערך, יכול ל היות שזה יצא סכום כזה. לפעמים לקחתי מונית או לרופא או לקנות כדורים. ש. כל פעם שאת צריכה כדורים לוקחת מונית ספיישל? ת. לא כל הזמן. לפעמים. ש. 2,500 ₪ זה מונית כדי לנסוע פעם אחת להוריד את הגבס ופעם אחת כדי לקנות כדורים? ת. חוץ ממונית יש עוד דברים. ש. מה למשל. ת. (מהרהרת) הצילומים שלקחתי מבית החולים כדי להעביר לעו"ד. . . . ש. לא הייתה לך בעיה ללכת, נכון? ת. לא. ש. היה לך קביים או כסא גלגלים. ת. לא. ש. בתעודת חדר המיון גם לא היה כתוב שהייתה לך איזושהי בעיה ברגליים. ת. נכון. ש. אזה הלכת בלי בעיה? ת. כן (עמ' 15 לפרוט', ש' 27 - 47). 9. בהעדר אסמכתא כלשהי להוצאות הנטענות לעבר, אין מנוס מן הקביעה, כי התובעת לא הוכיחה טענתה בראש נזק זה, לגבי התאונה הראשונה, ועתירתה, בראש נזק זה נדחית ביחס לתאונה הראשונה. 10. אשר לחלקה של התובעת בעלות שכרו של המומחה, משלא נקבעה לתובעת נכות בעקבות התאונה הראשונה והמומחה אף לא העלה אפשרות שתיגרם לה נכות בעתיד (בהבדל מן התאונה השניה !), אין מקום לחייב את הנתבעת מס' 4 להחזיר לה את התשלום ששילמה. ט. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר - בגין התאונה השניה 1. לטענת התובעת, נגרמו לה הוצאות, עקב התאונה השניה, בגין ביקורים אצל רופאים מומחים בתחום המשפחה והאורטופדיה, פיזיותרפיה, צילומים ותרופות רבות נגד כאבים מעבר להוצאה בגין חוות-דעת המומחה. 2. גם כאן טוענת התובעת שלא שמרה קבלות בגין ההוצאות, אך - לטעמה - המסמכים הרפואיים שיש בידה מעידים על הזדקקותה לחלק מן ההוצאות הללו. 3. התובעת מעריכה את הוצאותיה הרפואיות בגין התאונה השניה בסך של 3,000 ₪. 4. אשר להוצאות הנסיעה בעבר, טוענת התובעת, כי נזקקה, כתוצאה מן התאונה השניה (לגבי התאונה הראשונה לא נדרש החזר הוצאות נסיעה), להוצאות נסיעה לבית החולים לטיפולים ולבדיקות וכן לביקורים אצל רופאים בקופ"ח, לטיפולי פיזיותרפיה ולבדיקות. 5. התובעת מעריכה את הוצאותיה על נסיעות העבר בסך של 1,500 ₪. 6. גם בנושא זה לא שמרה התובעת על קבלות. 7. הנתבעות 1 - 3 טוענות, כי סך הקבלות שצורפו לתצהיר התובעת מגיע ל- 156 ₪ בלבד וכי יתר הוצאותיה של התובעת מכוסות בסל הבריאות. 8. הנתבעות 1 - 3 מדגישות, כי התובעת עצמה העידה, שמעבר לפיזיותרפיה לא טופלה, אלא עשתה לעצמה מסאג'ים (עמ' 17 לפרוט', ש' 47). 9. עוד מדגישות הן, כי התובעת נמנעה מלצרף אסמכתא כלשהי לקבלת טיפולי הפיזיותרפיה הנטענים. 10. אשר לשכ"ט המומחה, טוענות הנתבעות 1 - 3, כי אין מקום לחייבן בהחזר חלקה של התובעת בשכ"ט המומחה - מה גם שמדובר בהוצאה משפטית ולא באחד מראשי הנזק - שכן לא נקבעו לתובעת אחוזי נכות צמיתה בגין התאונה נשוא התובענה. 11. אשר להוצאות נסיעה בעבר, טוענות הנתבעות 1 - 3, כי הסך הנקוב בסיכומי התובעת מוגזם לאין שיעור. 11.1 לטעמן, התובעת נפגעה באגודל יד ימין ולא ברגליה, ולכן לא היה בכך כדי להגביל את ניידותה. 11.2 עוד הן מציינות, כי התובעת לא צירפה ולו קבלה אחת כדי להוכיח את דרישתה בנושא זה. 12. על כן, הן עותרות לדחות את תביעת הנתבעת בראשי נזק אלו, למעט סך של 156 ₪, שהוא סכום הקבלות שהוצגו. 13. אכן, גם ראשי נזק אלו לעבר הם בבחינת "נזק מיוחד", שיש לפרטו ולהוכיחו בדייקנות - והתובעת לא עשתה כן, למעט שתי הקבלות שצרפה. 14. בהעדר אסמכתאות להוצאות הנטענות, אין מנוס מן המסקנה, כי התובעת כשלה גם בהוכחת ראשי נזק אלו, למעט סכומי הקבלות שצורפו בגין הוצאות רפואיות. 15. טוענת התובעת, כי ביצעה טיפולים פיזיותרפיים ומעבר להם, ביצעה מסאג'ים בעצמה, אולם מעבר לעובדה שטיפולים אלו ניתנים ללא תשלום במסגרת קופת-החולים בה היא מבוטחת, לא הציגה התובעת ולו אישור אחד לגבי טיפול פיזיותרפי שעברה (עמ' 17 לפרוט', ש' 39 - 47). 16. אשר להוצאות הנסיעה - גם כאן לא שמרה התובעת על קבלות כלשהן ובהתחשב בעובדה, כי לא נפגעה ברגליה, אין הצדקה להוצאות נסיעה מוגברות. 17. יחד עם זאת, נקבע בפסיקה ובספרות, כי די אם הצביע תובע על קיומו של נזק בעבר או על אפשרות קיומו בעתיד, כדי שיזכה בפיצוי מתאים ודי באפשרות להעריך את שיעור הנזק מתוך העדויות כדי שאפשר יהיה להעניק פיצויים לפי הערכה זו ולפוסקם באופן גלובלי (קציר, עמ' 857 - 863). 18. בענייננו, הובהלה התובעת לאחר התאונה לחדר מיון בברזילי; בהמשך, אושפזה לניתוח, המשיכה בביקורת במרפאת-שברים, היד גובסה ובהמשך, היא הוזמנה להסרת הגבס וסביר להניח, שנזקקה להסעות מעבר למקובל. 18.1 פסיקת סך של 750 ₪ באופן גלובלי נראית לבית-המשפט נאותה והוגנת. 19. אשר לשכר טרחתו של המומחה הרפואי, אמנם לא נקבעה על ידו לתובעת נכות צמיתה בגין איזו מן התאונות נשוא התובענה, אולם המומחה ציין, כאמור,כי יכול שבעקבות הפגיעה בתאונה השניה, תיגרם בעתיד נכות כתוצאה משינויים שחיקתיים סימפטומטיים שיתבטאו בכאבים ו הגבלות בתנועה ובתפקוד. 20. בנסיבות אלה ראוי, שהנתבעות 1 - 3 תשאנה גם בחלקה של התובעת בשכ"ט המומחה. 21. הנני מחייב, איפוא, את הנתבעות 1 - 3, לשלם לתובעת, סך של 906 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד הגשת התובענה ועד ליום התשלום בפועל וכן, סך של 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד ביצוע התשלום מטעם התובעת למומחה הרפואי ועד למועד התשלום בפועל. י. עזרת צד ג' לעבר - בגין התאונה הראשונה 1. לטענת התובעת היא סבלה, כתוצאה מן התאונה הראשונה, משבר בשורש יד שמאל וידה הייתה מקובעת בגבס למשך חודש ימים. לאחר הורדת הגבס, סבלה היא, במשך חודש נוסף, מנפיחות, כאבים והגבלה בתנועות יד שמאל. 2. אשר על כן - לטענת התובעת - היא נזקקה לעזרת צד ג' בפעולות יומיומיות פשוטות וכן בעבודות הבית. 3. התובעת העריכה, במסגרת סיכומיה, את ההוצאות בגין עזרת צד ג' לעבר - בסך של 5,000 ₪. 4. הנתבעת מס' 4 טוענת, כי בעוד שבתצהירה טענה התובעת שבתקופת אי-הכושר נעזרה באמה כמעט לביצוע כל פעולה, הרי שבחקירתה בבית-המשפט התברר, כי הייתה מוגבלת רק בפרק יד שמאל ואמה בכלל נעדרה מן הבית ברוב שעות היום. 4.1 בצר לה, טענה, כאילו נזקקה לעזרת אמה על מנת לחפוף את שערה פעמיים ביום; 4.2 אח"כ ניסתה לטעון, כי כתוצאה מן התאונה, נבצר ממנה ליטול חלק בעבודות ניקיון ובישול שביצעה, כביכול, לפני התאונה. 4.3 אלא, שהאם העידה, שאת רוב עבודות הניקיון ביצעה, גם לפני התאונה, המטפלת הזרה של הסבתא ואת היתרה ביצעה היא. 5. גם עזרת צד ג' בעבר היא ראש נזק מיוחד שיש להוכיחו בקפידה והתובעת ואמה הצהירו, כי לאחר התאונה טיפלה האם בבת וסייעה לה בפעולות יומיומיות כגון הלבשה, רחצה, סידור שיער וציפורניים, הכנת ארוחות והגשתן, הרמת חפצים וכן ביצעה את כל עבודות הבית. 6. אלא, שבמהלך חקירתה הנגדית, הודתה האם, כי בישלה מאז ומתמיד, אחרי שובה מן העבודה ואת הניקיון עשתה המטפלת של אמה, מטעם המוסד לביטוח לאומי והיא הייתה משתתפת "קצת". כך גם הייתה עושה את הקניות והכביסה. 6.1 רק בתום חקירתה הנגדית, שינתה גרסתה והוסיפה שהייתה עושה זאת, חצי בחצי, עם בתה (עמ' 24 לפרוט', ש' 3 - 11). 7. לאחר ששמעתי את עדות האם, לא קיבלתי את גרסתה "המתוקנת" ונחה דעתי, כי גם לפני התאונות הייתה האם אחראית לקניות, לניקיון (בעזרת המטפלת של אמה) ולבישולים בבית והתובעת - אם בכלל - סייעה לה רק לעתים מזומנות. 8. בכל מקרה, הפגיעה בתאונה הראשונה, שלא הותירה כל נכות,לא הגבילה את התובעת בעזרה כאמור, ככל שנדרשה. 9. נותר איפוא להתייחס לתקופת הגבס, שארכה שבועות מספר וסבורני, כי עיקרה של העזרה שהושטה לתובעת, הייתה עזרה מקובלת בין בני משפחה, כאשר אחד מהם נפגע ואת אותו חלק שחרג מעזרה סבירה - עזרה ברחצה, באוכל, בלבוש וכיו"ב - ניתן לאמוד בכ- 500 ₪. 10. הנני מחייב, איפוא, את הנתבעת מס' 4, לשלם לתובעת, בגין ראש נזק זה לעבר - סך של 500 ₪. 11. ביחס לתאונה השניה, טוענת התובעת, כי סבלה, כתוצאה ממנה, משבר עם תזוזה במפרק אגודל יד ימין, שהיא ידה הדומיננטית ולאחר שעברה ניתוח לקיבוע פנימי של השבר, הייתה ידה מגובסת במשך כחודש ימים וגם לאחר הסרתו - היא חזרה לפעילות באופן הדרגתי, כיוון שסבלה מכאבים עזים ומהגבלה בתנועות ונזקקה לטיפולי פיזיותרפיה. 11.1 לטענתה, רק בתום שנה חזרה לתפקד באופן סביר. 12. על כן טוענת התובעת, כי במשך החודש וחצי הראשונים ל אחר התאונה, היא נזקקה לעזרת צד ג' בכל הפעולות היומיומיות: רחצה, הלבשה, האכלה, הכנת הארוחות והגשתן וכי - כמובן בכל עבודות הבית ובמהלך השנה כולה, נזקקה לעזרת צד ג' בעבודות הבית השונות: שטיפת כלים, כביסה, סידור הבית וניקיונו, נשיאת חפצים וכיו"ב, כיוון שסבלה מכאבים ומהגבלה בתנועות אגודל יד ימין. 12.1 התובעת מעריכה עלות עזרה זו ב- 15,000 ₪. 13. הנתבעות 1 - 3 תוהות כיצד הגיעה התובעת לסכום של 15,000 ₪, שעה שכלל לא העסיקה עזרה חיצונית בתשלום ואמה, אשר נטען, כי סייעה לה, העידה שברוב שעות היום היא בעבודה מחוץ לבית. 14. לטעמן של הנתבעות 1 - 3, גם אם הסתייעה התובעת בבני משפחתה, מדובר בעזרה שאיננה חורגת מן המקובץ ובוודאי שלא הביאה לנותן העזרה הפסד או נזק. 15. הנתבעות 1- 3 מפנות לפגיעות התובעת בשורש כף ידה הימנית בשנת 2000 ובשורש כף יד שמאל, כחודש וחצי לפני התאונה השניה. 15.1 לכן, לטעמן, ככל שנזקקה התובעת לעזרה, היה זה, בין היתר, בגין פגיעותיה בתאונות הנ"ל. 16. על כן סבורות הנתבעות 1 - 3, כי אין מקום לפיצוי כלשהו בראש נזק זה, שכן - לטעמן - לא נגרם כל נזק לתובעת. 17. שני תנאים מצברים נקבעו בפסיקה לצורך פיצוי בראש נזק של עזרת בני משפחה: 17.1 למושיט העזרה נגרמו הפסדים ו/או הוצאות בגין מתן העזרה. 17.2 מדובר בעזרה בהיקף החורג מגדר העזרה שיכול אדם לצפות לו מבני משפחה בעת צרה (ע"א 177/98 עוז נ' לזרוס, פד"י נ"ב (3) 193; ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פד"י ל"ח (3) 380 ועוד). 18. מאידך, קיימת פסיקה הקובעת, כי אין הצדקה לפטור את הפוגע מתשלום פיצוי בגין עזרת קרובים, כאשר הנפגע לא שילם בפועל עבור עזרת צד ג' חיצונית. 19. כיום טוענת התובעת, כי יכולה הייתה לעשות הכל, אבל הכל היה כרוך בכאב (עמ' 22 לפרוט', ש' 20). 19.1 בנדון זה קובעת הפסיקה, כי "קושי גרידא לביצוע פעולות להבדיל מחוסר יכולת, איננו מצדיק פסיקת פיצוי בגין עזרת צד ג'. הקשיים מקבלים ביטוי בפסיקת כאב וסבל..." (ראו למשל, ת.א. 1269/85 אמסלם נ' לוי, פ"מ תשנ"ג (א) 232, 256). 20. נותר, איפוא, להתייחס לתקופת אי-הכושר הסמוכה לתאונה השניה וגם כאן, ראוי לעשות שימוש בהלכה, לפיה, די אם הצביע תובע על קיומו של נזק בעבר או על אפשרות קיומו בעתיד, כדי שיזכה בפיצוי מתאים ודי באפשרות להעריך את שיעור הנזק מתוך העדויות, כדי שאפשר יהיה להעניק פיצויים לפי הערכה זו ולפוסקם באופן גלובלי. 21. לאחר שמיעת העדויות וסקירת חומר הראיות שהוצג לבית-המשפט, נחה דעתי, כי באותה תקופה נדרשה משפחתה של התובעת לסייע לה מעבר למקובל בין בני משפחה, בהתחשב ביד הדומיננטית המגובסת. 22. אלא, שבהעדר פירוט ראוי לפסוק פיצוי בסכום גלובלי. 23. הנני מחייב, איפוא, את הנתבעות 1 -3 לשלם לתובעת, בגין ראש הנזק של עזרת צד ג' סך של 1,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית, ממועד הגשת התובענה וענד ליום התשלום בפועל. י"א. הפסדי שכר לעתיד 1. התובעת עותרת לחייב בפיצוי במסגרת ראש נזק זה, הקרוי בסיכומיה "פיצוי במקרה של החמרה עתידית", רק את הנתבעים 1 - 3, בגין התאונה השניה. 2. התובעת מפנה לאמור בחוות דעתו של המומחה, ביחס לאפשרות התפתחות שינויים שחיקתיים בעתיד, שיהיו גם סימפטומטיים - כמפורט לעיל - ועותרת לפסוק לה פיצוי בגובה של 20% לפחות מן הסכום שהיה מתקבל בחישוב אבדן השכר העתידי, לפי 10% נכות שעפ"י חשבונה עומד על 113,675.38 ₪, כמפורט בתחשיב המשערכת שצורף כנספח א' לסיכומים בגין התאונה השניה. 3. התובעת טוענת, כי במידה ותחול ההחמרה האפשרית במצב מפרק האגודל הימני, עקב שינויים שחיקתיים, היא תזדקק בעתיד להוצאות רפואיות; ייתכן שבעקבות הנכות גם תזדקק לעזרת צד ג' ומאחר ומקצועה היום הוא תופרת, היא עלולה לסבול גם הפסדי-שכר כבדים - לטעמה הרבה מעבר לאחוזי הנכות הרפואית העלולים להיקבע לה. 4. התובעת עותרת, איפוא, לחייב את הנתבעים 1 - 3, לפצותה בסך של 22,735 ₪. 5. הנתבעות טוענות, כי ההחמרה העתידית מוטלת בספק רב; בבדיקת המומחה נמצא טווח תנועות תקין והתובעת עצמה טענה בפניו - כך עולה מן האמור בחוות דעתו - כי איננה מוגבלת ואיננה נמנעת מביצוע עבודות משק הבית. 6. עוד טוענות הנתבעות, כי - נכון להיום - עובדת התובעת אצל אמה ואין המדובר בעבודה פיזית קשה. 7. הנתבעות מפנות לעובדה, כי במהלך למעלה מ- 7 שנים, מאז התאונה ועד היום, לא טופלה התובעת ע"י אורטופד בקשר לאגודל ימין ואין כל תיעוד רפואי היכול לאשש טענה לקיומה של נכות צמיתה. 8. על הקשר בין הנכות הרפואית, הנכות התפקודית והפסדי השכר, או פגיעה בכושר ההשתכרות, עומד, בין היתר, פסק הדין הנ"ל בעניין סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' (ע"א 3049/93, פד"י נ"ב (ד) 792, 800 - 801): "...הנכות התפקודית באה להצביע על מידת הפגיעה שיש בנכות הרפואית. היא באה להצביע על מידת ההגבלה בדרך כלל שיש בנכות הרפואית שנגרמה לתובע... יש כמובן חשיבות למידת ההשפעה של הנכות על יכולתו של התובע להמשיך לעבוד במקצועו, ובקביעת הפסד כושר ההשתכרות יינתן לכך ביטוי...". 9. אין חולק על כך, כי לתובעת לא נקבעו אחוזי נכות רפואית בגין התאונה השניה (ולמעשה - גם לא בגין התאונה הראשונה, אלא שכאמור, התובעת איננה עותרת בסיכומיה להתייחס לראש נזק זה בהקשר לתאונה הראשונה). 10. כמפורט לעיל, לא נגרם עד כה לתובעת כל הפסד שכר. 11. אלא שלא ניתן להתעלם מן האפשרות שהעלה המומחה בחוות דעתו, שבעתיד יופיעו שינויים שחיקתיים סימפטומטיים, שיגרמו לנכות רפואית - ומאחר והתובעת היא תופרת במקצועה, סביר להניח, שיגרמו לפגיעה בכושר השתכרותה. 12. בע"א 3792/90 זליג נ' מגדל חברה לביטוח (מאגר נבו; סביר מ"ג 226; קציר מהדורה חמישית פרק 69) נקבע, בין היתר, כי "מקובל עלינו, שככל שניתן, ראוי לבסס את חישוב הנזק בשל הפסד השתכרות על דרך חישוב קונבנציונלית על פי הנתונים העולים מעל פני הראיות, אולם יש ובשל העדר נתונים מספיקים, או בשל מרכיבי חישוב שהם בגדר האומדן וההשערה בלבד, עדיף וצודק יותר לקבוע את הפיצוי באופן גלובלי - לא כהימור חלילה, אלא כאומדן המתבסס על מכלול הראיות...,. 13. מאחר והמומחה לא יכול היה לתת הערכה כלשהי לגבי הסיכוי להחמרת מצבה הרפואי של התובעת ולהופעת נכות מלווה בכאבים והגבלה בתנועות ובתפקוד (סעיף 14 בעמ' 9 לחוות הדעת) ובהמשך לקביעותיי דלעיל בנושא הנכות הרפואית והתפקודית, סברתי, שאך הוגן הוא להיעתר לעתירה של התובעת ולחייב את הנתבעים 1 - 3 בפיצוי בשיעור 20% מהפסדי שכרה העלולים להיגרם לה, אם וכאשר יוחמר מצבה וייפגע כושר השתכרותה. 13.1 זאת, בין היתר, בשל העובדה שלא ברור מתי תארע ההחמרה הסימפטומטית שסיכוייה - כפי שקבעתי לעיל - הם 25%. 14. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעות 1 - 3 לשלם לתובעת, בגין ראש הנזק של הפסדי שכר לעתיד, את הסך של 22,735 ₪ ליום הגשת התובענה. י"ב. כאב וסבל 1. התובעת עותרת לפצותה, בגין ראש נזק זה, בסך הנגזר מ- 10% נכות, בגין כ"א משתי התאונות ולגבי התאונה השניה - גם לחייב את הנתבעות 1 - 3 לפצותה בגין 3 ימי האשפוז. 2. הנתבעת 5 סבורה, כי אין להפעיל, באופן אוטומטי, את הפיצוי בגין ראש נזק זה לפי 10% ולאור העובדה שמדובר בפיצוי בגין גבס על הפרק במשך חודש ימים, בהעדר אשפוז וטיפולים הקשורים בתאונה הראשונה - היא מציעה לפצות את התובעת בסך של 4,000 ₪. 3. הנתבעות 1 - 3 מדגישות, כי התובעת לא אושפזה בגין התאונה השניה ואם עברה טיפולים אמבולטוריים, הרי שאין הם באים בגדר ימי אשפוז. 4. לטעמן, מתן פיצוי מכסימלי, כמבוקש על ידי התובעת, ירוקן מתוכן את התקנות. 5. על כן הן סבורות, כי הסכום המגלם נכונה את אופי פגיעתה של התובעת (שבר באגודל, קיבוע, פיזיותרפיה המוטלת בספק וחזרה לעבודה לאחר חודש - הוא סך של 7,500 ₪ ואותו היא מציעה לשלם לתובעת בגין התאונה השניה. 6. לעניין קביעת גובה הפיצוי בגין כאב וסבל בהעדר נכות, בהתאם להוראות תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (פיצויים על נזק שאיננו נזק ממוני), קבעה הפסיקה לא אחת, כי יש לעשות זאת במשורה: "...תקנה 2(ב) מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א) לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני. ככל חריג להוראת חוק מהותית, יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום" (ע"א 284/88 גבאי ואח' נ' פוגל יוסף ואח', פד"י מ"ו (4) 837, 842). 7. בע"א 583/89 כראדי נ' דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ ואח', פד"י מ"ה (3) 133, 135, נקבע, בין היתר, כי "תקנה 2(ב) קובעת את מקסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על בית המשפט לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם על פי נסיבותיו של העניין הנדון בפניו". 8. בהתחשב בנסיבותיה של כל תאונה; ובין היתר, העובדה שבשתיהן הובהלה התובעת לבית החולים, גובסה - אך בהתחשב גם בשוני בנסיבות כל אחת משתי התאונות, לרבות התוצאות העתידיות האפשריות, הנני מחייב את הנתבעת מס' 4 לשלם לתובעת בגין ראש נזק זה, בהקשר לתאונה הראשונה, סך של 5,000 ₪ ואת הנתבעות 1 - 3 לשלם לתובעת, בגין התאונה השניה, סך של 10000 ₪. י"ג. סוף דבר 1. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הסכומים כדלהלן: 1.1 הנתבעת מס' 4, סך של 14,883 ₪, בהתאם לפירוט כדלהלן: 1.1.1 הפסדי שכר לעבר - 9,383 ₪ 1.1.2 עזרת צד ג' - 500 ₪ 1.1.3 כאב וסבל - 5,000 ₪ סה"כ - 14,883 ₪ 1.2 הנתבעות 1 - 3 תשלמנה לתובעת את הסך של 42960.50 ₪, בהתאם לפירוט כדלהלן: 1.2.1 הפסדי שכר עבר - 7,819.50 ₪ 1.2.2 הוצאות - 906 ₪ 1.2.3 עזרת צד ג' לעבר - 1,500 ₪ 1.2.4 הפסדי שכר לעתיד - 22,735 ₪ 1.25 כאב וסבל - 10,000 ₪ סה"כ - 42,960.50 ₪ 1.3 סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התובענה, 26/7/2004 ועד ליום התשלום בפועל. 2. בנוסף תחזרנה הנתבעות 1 - 3 לתובעת את חלקה בשכ"ט המומחה, 3,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד תשלומו על ידה למומחה ועד ליום התשלום בפועל. 3. הנתבעות 1 - 3 מצד אחד והנתבעת 4 מצד שני, תישאנה (כל צד) בשכ"ט עו"ד בשיעור 13% מסכום הפיצוי הכולל שחויב כל צד בו, בתוספת מע"מ כדין. 4. זכות ערעור בתוך 45 יום. ניתן היום, י"ח אב תשע"א, 18 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים. ידייםשברתאונת דרכים