שאלת הזכאות לקבלת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופדיון חופשה שנתית נבחנת בהתאם לקיומם של פגמים מהותיים בהליך הפסקת העבודה ובדיקת זכויותיו הכספיות של העובד במועד סיום יחסי העבודה. כאשר מוכח כי הליך הפיטורים נערך ללא עילה עניינית, ללא גילוי הסיבה האמתית לשקילת סיום ההעסקה, תוך עריכת שימוע למראית עין בלבד ומבלי שהובהרה הזכות לייצוג, ייפסק פיצוי כספי לעובד לצד הזכויות הסוציאליות שנצברו לזכותו. ##עילות ופגמים מהותיים בהליך סיום העסקה המזכים בפיצוי כספי## במסגרת תביעות בדיני עבודה עולה תדיר השאלה מהם המקרים שבהם יוכר פיטורים כהליך שבוצע שלא כדין. בהתאם למתואר במסגרת ##סע"ש 11804-04-22 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##, נדונה תביעה שבגדרה נתבעו תשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פדיון חופשה שנתית, החזר ניכוי מהשכר, פיצוי ללא הוכחת נזק בגין פגיעה בפרטיות בהתאם לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, הלנת פיצויי פיטורים, שכר עבודה מולן ו"נלווים", שי לחג ופיצוי בגין עגמת נפש. באותו מקרה, לאחר בחינת מכלול טענות הצדדים, העדויות ויתר הראיות, נקבע כי נפלו פגמים מהותיים בפיטוריו של העובד וכי הוא זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסכום של 35,000 ש"ח. כפי שפורט באותו עניין, במסגרת קביעת גובה הפיצוי נשקל מכלול השיקולים הרלוונטיים הנוגעים להתנהלות המעסיק. השיקולים שמנה בית הדין כללו את העובדה כי עילת הפיטורים לא הייתה עניינית ולגיטימית, כי המעסיקה לא פירטה בפני העובד את הסיבה האמתית לשקילת פיטוריו, כי השימוע נערך למעשה למראית עין בלבד ושלא בלב פתוח ובנפש חפצה, וכן כי לא הובהרה לעובד זכותו להיות מיוצג בהליך השימוע. עוד צוין במסגרת התיק כי נבחנה טענה עובדתית לפיה אין קשר בין פתיחת חנות ברחוב דיזינגוף בתל-אביב ביום 22.11.2020 לבין צמצום משרתו של העובד אשר התרחש חודש לפני כן. ההיבטים העובדתיים הללו מלמדים כי על הליך הפיטורים להתנהל בשקיפות מלאה לגבי המניעים האמתיים שעומדים בבסיסו. כאשר הליך השימוע נעשה מתוך עמדה סגורה ולמראית עין בלבד, ללא מתן אפשרות אמיתית לעובד לדעת מהן הטענות האמתיות המופנות כלפיו ומבלי ליידע אותו בדבר האפשרות להסתייע בייצוג, מדובר בהתנהלות המקימה זכאות לפיצוי כספי מובהק. ##סוגיות בשימוע שנערך בדיעבד והודעה על פיטורים באמצעות גורם שלישי## מקרה נוסף שבו עלתה שאלת תקינות הליך סיום ההעסקה נדון במסגרת ##סע"ש 61911-05-16 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##. באותו עניין הוגשה תביעה נגד שני נתבעים (אב ובנו) לתשלום שורה ארוכה של סעדים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי נסיעות, הפרשות לפנסיה ואובדן ריבית בשל חוב לקופת גמל, הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר, שעות נוספות, פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ועגמת נפש. על פי המתואר בתיק זה, נקבע כי נפל פגם מהותי בהליך הפיטורים שכן לא נערך לעובד שימוע כדין. הפגם התבטא בכך שלעובד נודע לראשונה על פיטוריו באמצעות שיחת טלפון שהתקבלה מגורם מחברה אמריקאית ולא מהגורם המעסיק הישיר, ורק לאחר קבלת אותה הודעה נערכה לו בדיעבד שיחת שימוע מול הגורם המנהל. בחינת השתלשלות זו הציפה את הפסול שבקיום שימוע מאוחר, לאחר שההחלטה על סיום ההעסקה כבר הועברה לעובד כעובדה מוגמרת מגורם שלישי. לצד הקביעה בדבר הפגם בהליך הפיטורים, נקבע כי העובד זכאי לסך של 5,600 ש"ח בגין פדיון חופשה. המשמעות הנגזרת מתיאור זה היא כי חובת השימוע אינה יכולה להתקיים כלאחר יד או בדיעבד. מסירת הודעה על פיטורים טרם מתן זכות טיעון ממשית, קל וחומר כאשר ההודעה נמסרת מפי גורם שאינו המעסיק הישיר, מרוקנת מתוכן את כל תכליתו של הליך השימוע. ##פיטורים על רקע מחלה ממושכת וסמיכות לגיל פרישה## נסיבות נוספות שבהן נטען לקיומם של פיטורים שלא כדין באו לידי ביטוי במסגרת ##סע"ש 72987-05-19 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##. מדובר במקרה שבו נדונו תביעה ותביעה שכנגד; העובד דרש תשלום זכויות סוציאליות ופיצויים בגין התנהלות שלא כדין של המעסיקה, בעוד שהמעסיקה דרשה מצידה השבה של זכויות בטענה כי העובד הפר את חובת האמון ותום הלב המוטלת עליו. התביעה של העובד הוגשה בחודש מאי 2019, בסמוך לאחר סיום העסקתו, בסך כולל של 846,214 ש"ח. רכיבי התביעה כללו פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פדיון חופשה שנתית, גמול עבור עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העסקתו ופיצוי בגין אי מתן תלושי שכר כדין. במסגרת רכיב הפיטורים שלא כדין, טען העובד כי נפצע בעת עבודתו ונדרש לחופשת מחלה ממושכת שתחילתה ביום 9.5.18, אשר סיומה היה הלכה למעשה בפיטוריו שלא כדין במכתב מיום 1.4.19, בהיותו בסמוך לגיל פרישה. טענות אלו ממחישות את המורכבות העולה כאשר מעסיק בוחר לסיים העסקה של עובד הנמצא באי-כושר עקב פציעה בעבודה ותקופת מחלה ממושכת, ובפרט כאשר מדובר בעובד המצוי על סף גיל פרישה. מקרים כאלה מעלים דרישה לזהירות יתרה בבחינת עיתוי הפיטורים והצידוק העומד מאחוריהם. ##טענות לפיטורים עקב גיל והצבת עובדה מוגמרת לאחר שנות עבודה מרובות## סוגיה מובהקת נוספת של פגמים בהליך פיטורים מתוארת במסגרת ##סע"ש 47342-02-21 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##. באותו עניין הוגשה תביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והלנת פיצויי פיטורים. לטענת העובדת, היא פוטרה מעבודתה באופן משפיל בשל גילה, לאחר 55 שנות עבודה מסורות, מבלי שנערך לה שימוע כדין, ותוך שהוצבה בפניה עובדה מוגמרת כאשר גויסה לה מחליפה עוד בטרם בירור עניינה. לאחר עיון בכלל הראיות ושמיעת העדים, התביעה התקבלה באופן חלקי בכל הנוגע לרכיבי פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פדיון חופשה והפרשות בגין החזר הוצאות. קבלת התביעה ברכיבים אלה מדגישה את החומרה המיוחסת לסיום עבודה ללא שימוע כאשר מדובר בעובדת ותיקה, ותוך יצירת מצב של עובדה מוגמרת באמצעות גיוס מחליף מראש. ##סיווג תביעות הכוללות פדיון חופשה וסעדים כספיים נלווים## לצד סוגיית הפיטורים גופם, תביעות רבות עוסקות בזכויות סוציאליות שוטפות ובראשן פדיון ימי חופשה שלא נוצלו. כפי שעולה מתוך ##סע"ש 17130-05-25 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##, נדונה החלטה בבקשה לסילוק על הסף של תביעה כספית שהגיש עובד, אשר עניינה כלל הכרה בקיומם של יחסי עבודה בין הצדדים, אי תשלום שכר עבודה, הלנת שכר, חלף הפקדות פנסיוניות, פדיון חופשה, השלמת פיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. שילוב התביעה לפדיון חופשה יחד עם תביעות לפיצוי על פיטורים שלא כדין והפרשות פנסיוניות הוא דפוס חוזר בהליכים משפטיים בבתי הדין לעבודה. דרישת פדיון החופשה נבחנת על בסיס זכאותו הצבורה של העובד במועד ניתוק יחסי העבודה, כפי שנפסק למשל בסכום מוגדר של 5,600 ש"ח בתיק שהוזכר לעיל. ##התמודדות ראייתית ופרוצדורלית בהליכי פיטורים ופדיון זכויות## 1. תיעוד מלא של הליך השימוע: יש להבטיח כי זימון לשימוע יפרט את מלוא הנימוקים והסיבות האמתיות שבגינן נשקלת הפסקת העבודה, ליידע את העובד על זכותו לייצוג, ולנהל את הפגישה בנפש חפצה ולא כהליך פורמלי למראית עין. 2. איסור על קביעת עובדות מוגמרות: אין להודיע על סיום העסקה טרם קיום שימוע, אין למסור הודעות פיטורים באמצעות צדדים שלישיים או שיחות טלפון חיצוניות, ויש להימנע מגיוס מחליף קבוע לתפקיד טרם קבלת החלטה סופית. 3. בדיקת נסיבות מיוחדות ואיסור אפליה: יש לנקוט משנה זהירות כאשר מדובר בעובדים המצויים בתקופת מחלה ממושכת עקב פציעה, בעובדים המצויים בסמוך לגיל פרישה, או בעובדים בעלי ותק רב שנים, כדי למנוע טענות של פיטורים עקב גיל או מניעים פסולים. 4. עריכת גמר חשבון מפורט: עם סיום ההעסקה יש לבצע תחשיב מדויק של יתרת ימי החופשה השנתית הצבורים ולשלם את פדיון החופשה כדין, לצד בחינת זכויות נוספות כגון הודעה מוקדמת, השלמת פיצויי פיטורים והפרשות סוציאליות. ##שאלות ותשובות## ##ש:## מהם הפגמים בשימוע אשר הובילו לפסיקת פיצוי בסך 35,000 ש"ח? ##ת:## במסגרת המקרה שנדון בפסיקה, השיקולים שהובילו לפסיקת פיצוי זה היו כי עילת הפיטורים לא הייתה עניינית ולגיטימית, המעסיקה לא פירטה את הסיבה האמתית לשקילת הפיטורים, השימוע נערך למראית עין בלבד ושלא בלב פתוח ובנפש חפצה, ולא הובהרה לעובד זכותו להיות מיוצג. ##ש:## האם שיחת שימוע שנערכת לאחר שהעובד קיבל הודעה על פיטוריו נחשבת תקינה? ##ת:## על פי המתואר בפסיקה, הליך שבו נודע לעובד על פיטוריו בשיחת טלפון מגורם חיצוני ורק לאחר מכן נערכה לו בדיעבד שיחת שימוע הוגדר כהליך שנפל בו פגם, המזכה בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. ##ש:## אילו רכיבים כספיים נתבעים בדרך כלל לצד פיצוי על פיטורים שלא כדין? ##ת:## על פי המקרים שנדונו, לצד הפיצוי על פיטורים שלא כדין נתבעים רכיבים כגון פדיון חופשה שנתית, הלנת שכר, השלמת פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, דמי נסיעות ופיצוי לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. ##ש:## כיצד התייחס בית הדין לפיטורים של עובדת ותיקה שנעשו ללא שימוע? ##ת:## במקרה שבו נטען כי עובדת פוטרה ללא שימוע לאחר 55 שנות עבודה ותוך גיוס מחליפה מראש, קיבל בית הדין את התביעה באופן חלקי ופסק לזכותה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פדיון חופשה והפרשות בגין החזר הוצאות. ##להלן דוגמא מהפסיקה## 1. לפני תביעה לתשלום פדיון חופשה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין שהגישה התובעת כנגד הנתבעת מעסיקתה לשעבר, הנתבעת הגישה תביעה שכנגד במסגרתה עתרה לחייב התובעת בסכומים שונים. 2. רקע עובדתי: א. התובעת היא אשת מחשבים העוסקת בתחום מערכות מידע. ב. הנתבעת היא חברת אחזקות המנהלת את בית הספר לבגרות של יואל גבע. ג. התובעת הועסקה בנתבעת מיום 08/09/09 ועד ליום 09/05/07 כמנהלת מערכות מידע לשם קליטה והטמעה של מערכת מיחשוב CRM (להלן: "מערכת המיחשוב") (ראה הסכם העסקה-נספח 1 לתצהיר התובעת). ד. הנתבעת התקשרה עם חברת נטוויז ישומים בע"מ ששמשה כספק במסגרת פרוייקט הטמעת מערכת ה- CRM (להלן: "נטוויז"). ה. התובעת חתמה על הסכם העסקה שהסדיר את תנאי עבודתה (נספח 1 לתצהיר התובעת) (להלן: "הסכם ההעסקה"). ו. שכרה הקובע של התובעת עמד על סך של 21,840 ₪ ז. התובעת פוטרה מעבודתה ובהתאם שולמו לידיה פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. ח. לאחר סיום עבודתה של התובעת שילמה לידיה הנתבעת סך של 13,213.1 ₪ בגין פדיון חופשה. 3. הליכים: א. התובעת הגישה תביעה לתשלום פדיון חופשה בלבד, בהמשך, תיקנה את כתב התביעה וזאת ביום 07/02/10, במסגרתה צמצמה תביעתה לתשלום פדיון חופשה וכן עתרה לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, כתב התביעה המתוקן וכתב ההגנה המתוקן שהוגש יהוו גדר המחלוקת שלפנינו. ב. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד במסגרתה עתרה לחייב התובעת-הנתבעת שכנגד, בתשלום פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב והפרת חוזה העבודה וכן להחזר שכר עבודה, בנוסף עתרה לחייבה בסכומים ששולמו לידיה ביתר בגין ימי היעדרות ולתשלום בגין מחשב נייד שהעמידה לרשותה ולא הוחזר לידיה. הנתבעת שכנגד הגישה כתב תשובה מתאים. ג. בדיון שהתקיים לפני העידו מטעם התובעת התובעת עצמה וגב' דפנה מיכאלוב, עובדת הנתבעת לשעבר. בנוסף העידו בפני מר יאיר ששון וגב' ציפי שטרנבאום עובדי חברת נטוויז לשעבר. מטעם הנתבעת העידו מר שמעון גבע מנהלה (להלן: "גבע"), רון לרנר מנהל פרוייקט CRM בנתבעת, איתי ישורון, מנהל החטיבה הפסיכומטרית בנתבעת (להלן:"ישורון"), לילך צאיג מנהלת הכספים בנתבעת (להלן: "צאיג") ותמר אריאלי, מנהלת משאבי אנוש בנתבעת (להלן: "אריאלי"). בנוסף העידה בפני גב' זהבה קדוש, ראש ענף מחלקת גבולות ומעברים ברשות האוכלוסין. 4. טענות התובעת: א. התובעת היתה זכאית ל- 22 ימי חופשה בשנה, ומשכך, עם סיום עבודתה היתה זכאית לפדיון 29.23 ימים, הנתבעת שילמה לתובעת סכום הנופל מהמגיע לה בגין רכיב זה ומשכך זכאית לתשלום סך של 10,840.5 ₪. ב. התובעת פוטרה ללא הנמקה ומבלי שנערך לה שימוע כדין ומשכך עתרה לתשלום פיצוי בסך 100,000 ₪. 5. טענות הנתבעת: א. התובעת היתה זכאית לנצל 22 ימי חופשה בשנה אולם לא היתה זכאית לצברם, בהתאם להסכם ההעסקה עליו חתמה. התובעת ניצלה למעלה מ- 7 ימי חופשה לכל שנת עבודתה ולאור הוראות סעיף 7(א) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית") אינה זכאית לצבירת ימי חופשה. ב. הנתבעת שילמה לתובעת בגין פדיון ימי חופשה שעמדו לזכותה על פי חוק ולא נוצלו על ידה, בחודש ספטמבר 2009 וזאת לפנים משורת הדין. ג. עבודתה של התובעת הגיעה לסיומה שכן הנתבעת לא נזקקה לשירותיה לאור סיום הטמעת המערכת הממוחשבת בה טיפלה. שמעון גבע זימן את התובעת לשיחה והבהיר לה הסיבות בעטיין פוטרה מעבודתה, התובעת הבהירה כי מבינה מדוע פוטרה ולא ביקשה להישאר ולעבוד בנתבעת. ד. התובעת נעדרה מעבודתו בימים 28/10/08-06/11/08 לרגל נסיעה לפולין (להלן: "הנסיעה לפולין") במשך 7.5 ימי עבודה אולם לא דיווחה עליהם כנדרש שעה ששכרה שולם לידיה במלואו בגין תקופה זו, התובעת טענה כי נעדרה חמישה ימים בלבד לרגל נסיעה זו שעה שניצלה 7.5 ימי חופשה כאמור, ומשכך, יש לקזז מכל סכום שיפסק כנגד הנתבעת בגין ימי חופשה 2.5 ימי חופשה אותם ניצלה התובעת. ה. התובעת נעדרה מעבודתה בימים 07/04/09-16/04/09 בטענה כי סעדה את אימה החולה שעברה ניתוח בחו"ל במועדים אלו אולם בניגוד לדרישת הנתבעת,לא צרפה אישור מתאים, ומשכך יש לקזז הסכום ששולם לידיה בגין ימי מחלה בסך של 3,971 ₪, מכל סכום שיפסק כנגד הנתבעת. ו. הנתבעת העמידה לרשות התובעת מחשב נייד בשווי 9,317 ₪. התובעת לא השיבה את המחשב לידי הנתבעת לאחר סיום עבודתה בטענה כי נגנב לה ומשכך עליה לשאת בעלות זו ולקזז שוויו מכל סכום שיפסק כנגד הנתבעת. התביעה שכנגד: 6. טענות התובעת שכנגד: א. הנתבעת שכנגד ניהלה משא ומתן בחוסר תום לב עם התובעת שכנגד שכן הציגה מצגי שווא באשר לזהות מעסיקותיה וניסיונה המקצועי ומשכך עתרה הנתבעת לחייב התובעת בתשלום סך של 10,000 ₪ בגין ניהול משא ומתן בחוסר תום לב. ב. הנתבעת שכנגד הסתירה מעיני התובעת שכנגד את העובדה כי הועסקה בחברת נטוויז שעה שקידמה את התקשרות התובעת עימה במסגרת פרויקט CRM, הגם ונטוויז לא היתה כשירה לבצע הפרוייקט, דבר שהסב לתובעת שכנגד נזקים רבים. התובעת שכנגד עתרה לחייב הנתבעת שכנגד בתשלום פיצוי בסך של 25,000 ₪ בגין קיום חוזה בחוסר תום לב תוך הצגת מצגי שווא כוזבים. ג. התובעת שכנגד עתרה לחייב הנתבעת שכנגד בתשלום סך של 135,000 ₪ המהווה החזר שכר בשיעור של 5,000 ₪ לחודש אשר שולם לידיה ביתר וזאת לאור התנהלותה והפרת הסכם ההעסקה עליו חתמה ולחלופין כפיצוי בגין התעשרות שלא כדין שבאה לה מצד נטוויז, לאור התקשרותה עם התובעת שכנגד. ד. התובעת שכנגד עתרה להחזר סכומים ששולמו לנתבעת שכנגד כשכר עבודה חרף היעדרותה במסגרת נסיעתה לפולין בסך 7,159 ₪. ה. התובעת שכנגד זכאית לתשלום סך של 9,317 ₪ בגין אבדן מחשב נייד שהעניקה לנתבעת שכנגד ולא הושב לידיה, בטענה כי נגנב. ו. התובעת שכנגד זכאית לתשלום סך של 4,000 ₪ בגין נזקים ממוניים שנגרמו לרכב אותו העמידה לרשות הנתבעת שכנגד. ז. לצרכי אגרה, העמידה התובעת שכנגד את תביעתה על סך של 100,000 ₪. 7. טענות הנתבעת שכנגד: א. הנתבעת שכנגד פרטה במסגרת ראיון הקבלה שנערך לה מהו ניסיונה התעסוקתי ומיהן מעסיקותיה, בנוסף, הבהירה למנהל הנתבעת ולמספר עובדים נוספים כי מועסקת בנטוויז. ב. הנתבעת שכנגד לא היתה מעורבת בבחירת של נטוויז כספק התוכנה וכן שירתה את התובעת שכנגד במסירות ובנאמנות ודאגה לאינטרסים של התובעת שכנגד בלבד. ג. הנתבעת שכנגד דיווחה לתובעת שכנגד בדבר נסיעתה לפולין, מה גם ששהתה בפולין חמישה ימים בלבד. ד. הנתבעת שכנגד נעדרה מעבודתה בימים 07/04/09-16/04/09 שכן נסעה לחו"ל עם אימה החולה אשר עברה השתלת לב ומשכך בדין שולמו לידיה דמי מחלה בגין תקופה זו. ה. המחשב הנייד אותו העמידה התובעת שכנגד לרשות הנתבעת שכנגד נגנב, וזאת חרף העובדה כי אוחסן בתנאים סבירים מאחורי סורג ובריח ומשכך אין מקום לחייבה בתשלום בגינו, מה גם ששווי המחשב בעת שנגנב נפל מזה לגביו טוענת התובעת שכנגד. דיון והכרעה: 8. בפתח הדברים אציין כי הגעתי לכלל הכרעה לפיה התובעת זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין וכי התובעת שכנגד זכאית לפיצוי בגין הפרת חובת תום הלב מצד הנתבעת שכנגד, להלן אפרש החלטתי. 9. פדיון חופשה: א. במסגרת הסכם ההעסקה נקבע כי התובעת זכאית ל-22 ימי חופשה בשנה אולם אינה זכאית לפדותם (סעיף 4.7. להסכם ההעסקה). התובעת טענה כי לא ניצלה את ימי החופשה המגיעים לה ומשכך עתרה לתשלום מתאים. הנתבעת טענה כי התובעת אינה זכאית לפדיון ימי החופשה כאמור בהסכם ההעסקה וכי מכל מקום ולפנים משורת הדין שילמה לה עבור פדיון הימים שהגיעו לה על פי חוק חופשה שנתית. ב. התובעת טענה כי הוראות סעיף 4.7. להסכם לפיהן לא היתה זכאית לפדות את ימי החופשה שעמדו לרשותה אינה חוקית, הנתבעת טענה כי הוראות אלו מתיישבות עם הוראות סעיף 7(א) לחוק חופשה שנתית ומקובלת עלי טענתה בנדון שכן כבר נקבע: "'החובה למתן חופשה מוטלת על המעביד, והוא חייב לתיתה תוך המועד הקבוע בסעיף 6 לחוק. ואם אינו ממלא את חובתו הוא עובר עבירה...מטובתם של העובד והמעביד כאחד שהעובד יטול את חופשתו מדי שנה בשנה ויחליף כח, וישוב רענן לעבודתו. על כן קבע המחוקק בסעיף 6 את החובה ליתן את החופשה תוך פרק זמן מוגדר, וברצונו למנוע מהעובד לדחות את לקיחת החופשה, אסר המחוקק בסעיף 7 לחוק צבירת חופשה בלתי סבירה, אפילו בהסכמת המעביד.(דבע לא/3-1 ישראל בר אדון נ' שמחה ג'רר פד"ע ב 121; עע 197,198/03 פרי שר אסייג נ' חנה גורן הפקות בע"מ לא פורסם)." [ראה מ' גולדברג נ' פיינברג, דיני עבודה, כרך ב' פרק 16 עמוד 12, הוצאת סדן (2010)] [להלן:"דיני עבודה"]. ג. מכל מקום, הנתבעת שילמה לתובעת פדיון חופשה בהתאם לימי החופשה להם היתה זכאית על פי חוק כשעתירת התובעת מתייחסת לימי החופשה שנצברו לזכותה בהתאם להוראות ההסכם-22 יום בשנה, אני סבורה כי התובעת אינה זכאית לפדות את ימי החופשה כטענתה ואפרש. ד. "כל האמור ביחס לפדיון חופשה מתייחס לזכאות מכח החוק בלבד. 'פדיון חופשה' הוא מושג שחוק חופשה שנתית הוליד, ואין הוא בא אלא בהקשר לחופשה שנתית שהחוק מזכה בה ומסדירה. מכאן, שאם אף זכותו החוזית של העובד היתה לחופשה שנתית מצטברת (ולא כך הוא בעניינינו-א.ע.), עדיין לא נאמר כי מאותה זכות עולה זכות לפדיון '...העובדה שעובד חדל לעבוד, לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו, עובדה זו כשלעצמה לא תמיד תזכה בתשלום עת מדובר ביתרת חופשה חוזית'. התשובה לשאלה אם עובד יקבל תשלום בדומה לפדיון חופשה בגין יתרת חופשה שנתית 'תלויה בנסיבות סיום יחסי עובד מעביד ובנסיבות שהביאו לכך, שהזכות לחופשה שנתית לא מומשה בטרם סיום היחסים-הכל כעולה מזכויות חוזיות' (דב"ע לו/14-3 יהושע חגי נ' פרי גן בע"מ פד"ע ז' 439; דב"ע לט/2-31 הודיה מושב עובדים נ' רפאל שרעבי פד"י יב 391; דב"ע מח/2-9 עזריאל בן ארויה נ' מדינת ישראל פד"ע יט 479; דב"ע נג/223-3 פלסטין פוסט נ' ג'ואנה יחיאל פד"ע כז 436) (ההדגשה שלי-א.ע.) (ראה דיני עבודה בעמוד 18). ה. אני ערה לעובדה כי במסגרת תלושי שכרה של התובעת נצברו ימי החופשה שעמדו לזכות התובעת, עם זאת מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה מדובר בטעות שארעה, לאור תוכנת השכר בה עשתה הנתבעת שימוש. הנתבעת טענה כי תוכנת השכר סכמה באופן אוטומטי את ימי החופשה כצבורים, באופן שהתאים לתנאי העסקתם של מרבית עובדיה אשר היו זכאים לצבירת ימי חופשה וזאת בשונה מן התובעת, שלא היתה זכאית לצבירה כאמור (ראה סעיף 14 לתצהיר צאיג ועדותה בעמוד 41 שורות 21-25 לפרוטוקול הדיון). כאמור, מצאתי לקבל טענת הנתבעת בנדון ובנסיבות העניין, בשים לב לעובדה שהתובעת היתה עובדת בכירה, מנהלת מערכות מידע בנתבעת ובשים לב לתנאים המיטיבים שנכללו בהסכם ההעסקה ביחס לימי החופשה שעמדו לרשותה, משבחרה שלא לנצלם וזאת, חרף הוראות הסכם ההעסקה עליו חתמה לפיו אינה רשאית לצברם, ואין באמור בתלושי השכר שצורפו כדי לגבור על הוראות הסכם ההעסקה. ו. לאור האמור ומששולם לתובעת מלוא הסכום המגיע לה על חשבון פדיון חופשה כחוק, מצאתי לדחות תביעתה בנדון. 10. פיטורי התובעת: א. התובעת טענה כי פוטרה מעבודתה שלא כדין שכן פוטרה על אתר ללא הודעה מוקדמת ומבלי שנערך לה שימוע כנדרש (סעיפים 8-9 לתצהיר התובעת). הנתבעת טענה כי התובעת פוטרה עקב התייתרות תפקידה שכן הטמעת המערכת הממוחשבת עליה היתה אמונה הסתיימה. הנתבעת טענה כי התובעת היתה מודעת להתייתרות תפקידה (סעיף 6 לתצהיר גבע) ואף הודתה כי החלה לחפש עבודה חדשה כבר בחודש יולי 2009 (סעיף 37.2. לתצהיר התובעת). גבע טען כי במסגרת שיחת הפיטורים שערך לתובעת התובעת לא הביעה כל תרעומת או חוסר שביעות רצון ביחס לסיום עבודתה והנתבעת אף הותירה בידיה את הרכב ואת מכשיר הטלפון הנייד שהועמדו לרשותה במהלך עבודתה, חודש נוסף לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים (סעיף 7 לתצהיר גבע). ב. מיכאלוב אישרה כי במועד הפיטורים התובעת לא התלוננה על כך שפוטרה מעבודתה וכן העידה כי התובעת חיפשה מקום עבודה חדש במהלך עבודתה בנתבעת (ראה עדותה בעמוד 9 שורות 3-6 לפרוטוקול הדיון). ג. גבע העיד כי לא הודיע לתובעת מראש כי בכוונתו לפטרה וכי לא מסר לה הנימוקים שעמדו בבסיס פיטוריה עובר לעריכתם (עמוד 53 שורות 14-22 לפרוטוקול הדיון) עם זאת העיד: "ש. מוצג בפניך מכתב הפיטורים (אהובה2) אין נימוק לפיטורים במכתב? ת. לא. המכתב הוא מכתב פורמלי. נימוקים נמסרו לה בעל פה בשיחת הפיטורים הנימוקים נמסרו , היא הגיבה וניהלנו שיחה. ש. אותה ישיבה ב- 08/09/09 נקבעה מראש כישיבה שגרתית, שכן כל שבוע קיימתם ישיבה כזאת? ת. נכון. ש. אתה פתחת והודעת שאהובה מפוטרת או שהיא מסרה עדכון רגיל הנמסר מדי שבוע? ת. אני לא זוכר מי פתח את השיחה, אבל לא נתתי שיהיה ישיבה בעניין עדכוני העבודה אלא מתחילת הישיבה הסברתי לה את המצב שבו אנו נמצאים והסיבה שבגללה אני חושב שצריך לסיים את תפקידה, ידעתי גם שהיא מחפשת עבודה כמה חודשים מראש, היא לא היתה מופתעת" (ההדגשה שלי-א.ע.) (עמוד 54 שורות 1-12 לפרוטוקול הדיון). ד. צאיג הציגה בפנינו תכתובת דואר אלקטרוני שניהלה עם התובעת במסגרתה הודיעה התובעת: "תודה גם על הברכות ואכן חתמתי היום עם אמדוקס (שם עבדתי בעברי הרחוק לפני אורנג') ואיתם הייתי במו"מ בחודש האחרון...מה לעשות הייטקיסטית בנשמה ( שמעון רק הקל עלי וגרם לי לא להתמודד...אבל התסריט היה ברור וידוע מראש..." (ההדגשה שלי-א.ע.) (נספח 10 לתצהיר צאיג). הודעה זו נשלחה לצאיג ביום 13/09/09, מספר ימים לאחר סיום יחסי העבודה בין התובעת לנתבעת. התובעת שלחה לצאיג הודעה נוספת ביום חמישי - 08/10/09 במסגרתה כתבה "אמנם כבר אהיה באמדוקס ביום ראשון (כלומר:11/10/09-א.ע.) אבל הצלחתי לסכם איתם...שתחילת העבודה הרשמי יהיה ה-1/11/09 וביום ראשון אהיה ביום חפיפה ואז אהיה חופשיה עד לסוף החודש..." (ההדגשה שלי-א.ע.) (ראה נספח 11 לתצהיר צאיג). ה. התובעת טענה כי בסופו של יום, לא עבדה בחברת אמדוקס עם זאת ניתן לראות כי עובר לסיום עבודתו ניהלה משא ומתן מתקדם עם חברה זו וכי מספר ימים בלבד לאחר סיום עבודתו הגיעה לחתום על הסכם העסקה עימם. ו. לאור כל האמור, מצאתי כי נפל פגם בפיטוריה של התובעת שכן היה על הנתבעת להודיע לה על הכוונה לפטרה ולערוך שימוע כדין. אני ערה לעובדה כי התובעת עצמה מעוניינת היתה לעזוב עבודתה בנתבעת וכדבריה "שמעון רק הקל עלי" עם זאת, כאמור, משלא נמסרה לה הודעה כנדרש בעניין מצאתי לפסוק לזכותה סך של 10,000 ₪ כפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. תביעה שכנגד: 11. קשריה של הנתבעת שכנגד עם חברת נטוויז: א. התובעת שכנגד טענה כי הנתבעת שכנגד התנהגה בחוסר תום לב עובר לכריתת חוזה ההעסקה עימה שכן הציגה מצג חלקי באשר לניסיונה התעסוקתי ואף לא הבהירה כי מועסקת בחברת נטוויז, במקביל לעבודתה בתובעת שכנגד (סעיפים 6-7; 12-13 לתצהיר אריאלי). בנוסף טענה התובעת שכנגד, כי התקשרה עם חברת נטוויז בהתאם להמלצתה של התובעת שהיתה חלק מוועדת היגוי אשר תפקידה היה לאתר חברה שתוביל את הטמעת מערכת המיחשוב (להלן: "ועדת ההיגוי") שעה שהתובעת הועסקה בנטוויז. התנהלות זו מהווה הפרת חובת תום הלב ועולה כדי מצג שווא. בנוסף טענה הנתבעת כי נטוויז לא היתה בעלת כישורים לניהול פרוייקט המיחשוב ולא ביצעה עבודתה כנדרש ומשכך הטמעת המערכת היתה כרוכה בקשיים רבים. ב. התובעת שכנגד עתרה לחייב הנתבעת בתשלום פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הפרת חובת תום הלב במסגרת הליכי המשא ומתן שהתנהל לקראת כריתת חוזה ההעסקה וכן לפיצוי בסך 25,000 ₪ בגין הפרת חובת תום הלב בקיום חוזה ההעסקה ובאי מסירת מידע באשר לניגוד עניינים כאמור בהוראות הסכם ההעסקה וכן להשבת שכר עבודה בשיעור של 5,000 ₪ לכל חודש ובסך כולל של 135,000 ₪, תוך פסיקת שכר ראוי לנתבעת שכנגד בסך של 15,000 ₪ לחודש בלבד. ג. הנתבעת שכנגד טענה כי אכן קורות החיים שהגישה לנתבעת לא היו מעודכנים למועד הראיון שנערך עימה עם זאת טענה כי הבהירה לנתבעת בעל פה באשר לניסיונה התעסוקתי וכן הבהירה כי מועסקת בשני פרויקטים נוספים במסגרת חברת פריזמה ומשרד החוץ, באמצעות נטוויז (סעיף 25 לתצהיר הנתבעת שכנגד). ד. תמר אריאלי, מנהלת משאבי אנוש בתובעת שכנגד,טענה כי ראיינה את הנתבעת שכנגד עובר לקבלתה לעבודה בשנת 2007, וכי זו האחרונה מסרה לה כי החל משנת 2003 מועסקת בחברה פיננסית באיזור המרכז-חברת תורן כללביט (סעיף 7 לתצהיר אריאלי), לטענתה, מבירור שערכה עולה כי התובעת הועסקה בחברה זו בתאריכים 01/08/04-30/04/05 בלבד (נספח 3 לתצהיר אריאלי) ומכל מקום לא הודיעה כי מועסקת אצל חברת נטוויז (סעיף 13 לתצהיר אריאלי). התובעת העידה: "ש. האם אמרת למראיינים שאת עובדת בחב' נטוויז? ת.       לא זוכרת" (ההדגשה שלי-א.ע.)(עמוד 19 שורות 17-18 לפרוטוקול הדיון). ה. התובעת הגישה לנתבעת קורות חיים שאינם מעודכנים כאמור ולאור עדות אריאלי ועדות התובעת בעניין מצאתי כי התובעת לא הבהירה בשלב ראיון הקבלה שנערך לה כי מועסקת בחברת נטוויז. התקשרות התובעת שכנגד עם חברת נטוויז: ו. הנתבעת שכנגד הועסקה בחברת נטוויז בחודשים ינואר-אוגוסט 2007 (ראה נספח 16 לתצהיר צאיג ונספח 6 לתצהיר גבע-טופס 106), כשבחודשים נובמבר-דצמבר 2006 הועסקה על ידי חברת נטוויז'ן חברת האם של נטוויז (ראה טופס 106- נספח 6 לתצהיר גבע) וכאמור, עבודתה בתובעת שכנגד החלה בחודש מאי 2007. ז. התובעת שכנגד טענה כאמור כי לא ידעה על קשריה של הנתבעת שכנגד עם חברת נטוויז, עימה התקשרה לשם הטמעת מערכת המיחשוב. התובעת טענה כי הבהירה מהם קשריה עם חברת נטוויז ומשכך אף לא לקחה חלק פעיל במסגרת ועדת ההיגוי שהקימה התובעת שכנגד לבחירת הספק שינהל את הטמעת המערכת בחירתה של חברת נטוויז. לטענתה, בחירתה של נטוויז כאמור נעשתה על יי שמונת חברי צוות ההיגוי של הנתבעת וללא קשר לעמדתה של התובעת (ראה סעיף 28 לתצהיר הנתבעת שכנגד). לתמיכה בטענתה, צרפה הנתבעת שכנגד הודעת דואר אלקטרוני שהעבירה למספר עובדים בתובעת שכנגד ביום 23/07/07, במסגרתה הבהירה כי נותנת שירותים לחברת פריזמה ולמשרד החוץ וכי מקבלת שכרה מנטוויז (ראה נספח 4 לתצהיר הנתבעת שכנגד), ההודעה נשלחה לטענתה, לעובדים הבאים; עדי בלנק, אבי כהנא, דפנה מיכאלוב, דלית דהן, גדי רפאלי, הדר רוזנמן, איתי ישורון ולילך צאיג וכן כותב אליה מנכ"ל הנתבעת, גבע. מיכאלוב, עובדת התובעת שכנגד לשעבר שהיתה חלק מועדת ההיגוי, הצהירה כי היא וכן שאר חברי ועדת ההיגוי ידעו כי הנתבעת שכנגד היתה בקשר עם חברת נטוויז (ראה סעיף 5 לתצהיר מיכאלוב) במסגרת עדותה הבהירה מיכאלוב כי לא מסרה מידע זה לשמעון גבע שכן "זה לא היה סוד" (עמוד 8 שורות 8-10 לפרוטוקול הדיון). בנוסף טענה מיכאלוב כי נטוויז לא קיבלה כל "הקלות" במסגרת ועדת ההיגוי שבחרה בה כספק התוכנה (ראה סעיף 6 לתצהיר מיכאלוב). ח. גבע טען כי לא ידע על קשריה של הנתבעת שכנגד עם נטוויז שכן הציגה עצמה כמי שמועסקת על ידי חברת פריזמה ומשרד החוץ בלבד (סעיפים 27-28 לתצהיר גבע) וכן טען כי הנתבעת שכנגד לא שלחה אליו הודעה בעניין קשריה עם חברת נטוויז כטענתה (קרי נספח 4 לתצהיר הנתבעת שכנגד) (ראה סעיף 21 לתצהיר גבע). צאיג אף היא טענה כי לא קיבלה לידיה את הודעת הדואר כאמור (נספח 4 לתצהיר נתבעת שכנגד) (סעיף 45-46 לתצהיר צאיג; בעמוד 45 שורות 20-24 לפרוטוקול הדיון) לטענתה, קיבלה הודעת דואר אחרת בתכלית מהנתבעת שכנגד אותו מועד (נספח 16 לתצהיר צאיג). ישורון, אף הוא טען טענות דומות (ראה סעיפים 6-8 לתצהיר ישורון- נספח 1 לתצהיר ישורון) וכן טען כי כחבר בועדת ההיגוי נסמך על דעתה של הנתבעת שכנגד שהיתה הגורם המקצועי בועדה והמליצה על חברת נטוויז כמתאימה לניהול הפרויקט (סעיפים 10-11 לתצהיר ישורון) וכפי שהעיד: "אני בשום מצב לא קיבלתי את הרושם שהיא עובדת שלהם" (ראה עמוד 51 שורה 21 וכן ראה עדותו בעמוד זה בשורות 20-10 לפרוטוקול הדיון). באשר למסמך ששלחה הנתבעת שכנגד ביום 23/07/07 העידה מיכאלוב: "...לגבי המייל אני לא זוכרת מאז אבל הוא מאוד מסתדר לי עם המציאות שהיתה אז. בפגישות עבודה היו מדברים על הקשרים של אהובה עם נטוויז... ש. האם יכול להיות שלא קיבלת את המייל של אהובה אלא של איתי? ת. אני לא זוכרת מה היה לפני שנתיים. ש.       ז"א שמה שאמרת בסעיף 5 לתצהירך , את לא זוכרת שהיא צירפה את ההודעה הזאת? ת.       בהסתמך על כך שראיתי אותו עכשיו." (ההדגשה שלי-א.ע.) (עמוד 10 שורות 23-24; עמוד 11 שורות 1-5) ט. מיכאלוב העידה כי לאחר סיום עבודתה של הנתבעת שכנגד נכחה בפגישה שנערכה בין גבע לבין מנכ"ל נטוויז, במהלכה עלה לדיון עניין עבודתה של הנתבעת שכנגד בנטוויז במקביל לעבודתה בתובעת שכנגד. מיכאלוב טענה כי לאחר הפגישה נשאלה על ידי גבע האם ידעה על עובדה זו שכן לטענתו, לא ידע על כך וכן טענה כי התרשמה כי גבע היה מופתע מעניין זה (ראה סעיף 10 לתצהיר מיכאלוב וכן עדותה בעמוד 11 שורות 6-15 לפרוטוקול הדיון). י. גבע העיד: "ש. מופנה לסעיף 28 לתצהירך , אני אומר לך שבמסגרת הגילוי והבקשה הזאת היא אמרה גם שאת העבודה היא עושה באמצעות נטוויז כי היא לא רוצה להיות עצמאית? ת. אני אומר שלא היו דברים מעולם, אם הייתי יודע לא הייתי מאשר זאת. בטח לא הייתי הולך לבצע פרוייקט עם חברה שהתובעת עובדת בה. ניגוד אינטרסים בלתי מתקבל על הדעת" (ההדגשה שלי-א.ע.)(עמוד 54 שורות 21-23 וכן עמוד 56 שורות 1-3 לפרוטוקול הדיון). "ת. לא זה מה שאנו אומרים. אני לא האשמתי את נטוויז, אני אמרתי שהתובעת התקבלה לעבודה תוך הצגת קורות חיים לא נכונים, המילה נטוויז לא הופיעה בקורות החיים, מה היו הסידורים בינה לבין נטוויז אינני יודע. עם נטויז סיימתי את עסקיי, לגבי התובעת ישנם טענות רבות. ש. אתם טוענים שאהובה בוועדת ההיגוי והתפקיד שלה העדיפה את נטוויז תמכה בה ועזרה לה ? ת. היא היתה עובדת של נטוייז וזו עובדה, יש טפסי 106" (ההדגשה שלי-א.ע.) (עמוד 58 שורות 8-14 לפרוטוקול הדיון). י"א. במסגרת דיון שהתקיים הציגה הנתבעת שכנגד העתק מהודעות דואר שנשלחו על ידה האחת, הודעת הדואר השנויה במחלוקת במסגרתה הודיעה כי מועסקת על ידי נטוויז (נספח 4 לתצהיר הנתבעת שכנגד) והשניה, זו שהוצגה על ידי עדי התובעת שכנגד (נספח 1 לתצהיר ישורון), לטענתה, שתי הודעות אלו נשלחו על ידה באותו יום ובאותה שעה בהפרש של מספר שניות (ראה ת/2-ת/3 ראה עדות התובעת בעמוד 14 שורות 20-23 לפרוטוקול הדיון). י"ב. לאור כל המקובץ, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת שכנגד לפיה התובעת לא הודיעה לה כי מועסקת על ידי נטוויז ולקבל את עדותו של גבע שהיתה מהימנה בעיני, התובעת עצמה טענה בעדותה כי אינה זוכרת אם הבהירה בראיון העבודה שנערך עימה כי מועסקת על ידי חברת נטוויז ומכל מקום עדותה היתה פתלתלה ובלתי מהימנה בעיני. בנסיבות העניין מצאתי לדחות גרסתה לפיה שלחה לעובדי התובעת שכנגד, חברי ועדת ההיגוי והמנכ"ל הודעה בכל הנוגע להעסקתה בנטוויז וכי הודיעה הודעה מתאימה במסגרת ראיון העבודה שנערך לה. י"ג. סעיף 5.4. להסכם ההעסקה קובע: "העובדת מתחייבת להודיע לחברה מיד וללא שיהוי, כל עניין או נושא אחר לגביהם יש לה עניין אישי ו/או העלולים ליצור ניגוד אינטרסים עם תפקידה בחברה". בראות עיני, העובדה כי הנתבעת שכנגד לא הודיעה לתובעת שכנגד על קשריה עם חברת נטוויז מהווה הפרה של האמור בהסכם ההעסקה ואף אינה מתיישבת עם חובת תום הלב הנדרשת בקיום החוזה, הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהתובעת שכנגד התקשרה עם נטוויז בחוזה משמעותי בעל השלכות כלכליות וארגוניות רציניות. י"ד. לא מצאתי מקום לקבוע מסמרות באשר לתפקיד אותו מילאה הנתבעת שכנגד בבחירת נטוויז כספק אצל התובעת שכנגד, וכפי שאפרש, מצאתי כי בסופו של יום התובעת מילאה את תפקידה בנאמנות וכי עשתה כל שלאל ידה על מנת להביא את פרוייקט המיחשוב להצלחה, ואף לגרסת התובעת שכנגד, הנתבעת שכנגד נכנסה לעימותים עם נטוויז בכל הנוגע לפעילות הפרויקט וכפי שהעיד גבע: "ת. אהובה החלה לעבוד אצלנו ועדיין עבדה שם ודאגה לכך שנטוויז יקבל את הפרוייקט אני מאמין שהיא חשבה שיוכלו לבצע את הפרוייקט בצורה טובה. במשך הזמן, למרות שהם היו חסרי ניסיון, התברר לה שהיא טעתה ולכן נוצרו אין ספור עימותים מול נטוויז עד לרמה שגם אהובה הסתכסכה מקצועית ואני בטוח שגם הרגישה אשמה על כך שהמליצה על חברה שלא מסוגלת לעשות את הפרוייקט, היו מיילים זועמים והיו גם מילים חריפות שנאמרו לי על התנהגותה של אהובה. (עמוד 59 שורות 17-23 לפרוטוקול הדיון). וכן העיד: "סה"כ היא עשתה עבודה והיתה מערכת סבירה ורציתי להיפרד בצורה מכובדת" (עמוד 55 שורות 15-16 לפרוטוקול הדיון). הדברים מתיישבים עם התכתובת שנערכה בין התובעת שכנגד לבין נטוויז ממנה עולה כי הנתבעת שכנגד פעלה באופן מקצועי ועצמאי ללא תלות בנטוויז, על מנת להביא את הפרוייקט להישגים הרצויים (ראה נספח 3 לתצהיר גבע). ט"ו. לאור כל האמור, מצאתי לפסוק לזכות התובעת שכנגד סך של 10,000 ₪ כפיצוי בגין הפרת חובת תום הלב על ידי הנתבעת שכנגד. 12. נזק לרכב החברה: התובעת שכנגד טענה כי הנתבעת שכנגד הסבה נזק לרכב החברה שהועמד לרשותה והשיבה אותו לאחר סיום עבודתה, הרוס ופגום, דבר שהצריך טיפול רציני, כשהתובעת שכנגד נשאה בהשתתפות עצמית בסך כולל של 3,367.48 ₪ (סעיף 51 לתצהיר צאיג- נספחים 17-18 לתצהירה). הנתבעת שכנגד טענה כי הרכב שהועמד לרשותה היה במצב שאינו מיטבי וכלשונה "הרוס ומרופט" וכי נהגה בו במצב זה לאורך תקופת העסקתה, במשך כשנה וחצי, וכי אין בסיס לטענה לפיה היא שגרמה לנזקים כנטען על ידי התובעת שכנגד (סעיף 40 לתצהיר הנתבעת שכנגד). בנסיבות העניין לא מצאתי כי הטיפול שעבר הרכב מהווה טיפול החורג מהרגיל, ומשכך אף לא הוכח כי הנתבעת שכנגד עשתה בו שימוש החורג מהסביר. לאור האמור מצאתי לדחות גרסת התובעת שכנגד בעניין ולדחות תביעתה בנדון. 13. מחשב נייד: א. התובעת שכנגד העמידה לרשות הנתבעת שכנגד מחשב נייד, הנתבעת טענה כי המחשב נגנב מביתה (ראה סעיפים 42-44 לתצהיר הנתבעת שכנגד) והתובעת שכנגד עתרה לחייבה בעלות המחשב, לתמיכה בטענתה, צרפה קבלה המצביעה על שווי המחשב, במועד בו נרכש. ב. הנתבעת שכנגד הציגה בפנינו אישור על תלונה במשטרה בקשר עם פריצה שאירעה בביתה במסגרתה דווח אף על גניבת המחשב, התלונה הנדונה הוגשה ביום 28/12/09 (ראה נספח 8 לתצהיר הנתבעת שכנגד) והתובעת שכנגד טענה כי התלונה הוגשה בעקבות התביעה שהוגשה בנדון. ג. מקובלת עלי גרסת הנתבעת שכנגד לפיה המחשב נגנב מביתה, משלא הוכח כי הנתבעת שכנגד התרשלה התרשלות רבתי בשמירה על המחשב ובשים לב לכך שאירוע גניבה מתרחשים אף חרף נקיטת אמצעי בטיחות סבירים, הרי שאין מקום לחייב את הנתבעת שכנגד בעלות המחשב, מה גם שעלות המחשב נכון למועד הפריצה נפלה מהעלות המקורית במועד הרכישה. 14. שכר עבודה-ימי חופשה: א. התובעת שכנגד טענה כי הנתבעת שכנגד יצאה לחופשה בת 7.5 ימים לפולין בימים 28/10/08-06/11/08, אולם שכרה שולם לה במלואו מבלי שימים אלו דווחו כימי חופשה ומשכך עתרה לחייב התובעת בהחזר שכר עבודה ששולם לידיה בגין ימים אלו. הנתבעת שכנגד טענה כי ניצלה חמישה ימי חופשה בלבד שכן הטיול קוצר ומכל מקום דיווחה לנתבעת על חופשה זו ועקב טעות שנפלה אצל זו האחרונה, לא עודכנו ימי החופשה שלה כנדרש. ב. התובעת שכנגד צרפה דו"ח מיומנה האישי של הנתבעת שכנגד ממנו עולה כי אכן בימים אלו יצאה הנתבעת שכנגד לחופשה (נספח 1 לתצהיר צאיג), בנוסף צרפה התובעת שכנגד הודעה ששלחה הנתבעת שכנגד בדואר אלקטרוני ביום 27/10/08 לפיה:"החל ממחר אהיה מחוץ למשרד. אחזור לעבודה ב- 09/11/2008." (נספח 2 לתצהיר צאיג). לאור האמור, מקובלת עלי גרסת התובעת שכנגד לפיה הנתבעת שכנגד ניצלה 7.5 ימי חופשה וכי חרף האמור לא נוכו ימי חופשה מצבת ימי החופשה המגיעים לה. עם זאת, אינני סבורה כי יש לחייב הנתבעת שכנגד בתשלום ימי חופשה אלו שכן בהתאם להסכם ההעסקה עליו חתמה רשאית היתה לנצל 22 ימי חופשה בשנה, ומשכך, לאור ימי החופשה שניצלה בפועל אותה שנה (ראה נספח 6 לתצהיר צאיג) הרי שהיתה זכאית לנצל ימי חופשה אלו. 15. טענות נוספות: א. הנתבעת טענה ארוכות באשר למהימנותה של התובעת, הצדדים היו חלוקים באשר לשני עניינים האחד, אינו בעל נפקות ישירה לתביעה והשני רלוונטי לטענת קיזוז אותה העלתה הנתבעת. ב. הנתבעת טענה כי התובעת הודיעה לה כי השתתפה בתחרות הספורט "איש הברזל" כשלטענתה, לאחר בירור שערכה בעניין ובדיקה באתר האינטרנט "שוונג", במסגרתו היו פרסומים בנושא, מצאה כי התובעת כלל לא השתתפה בתחרות זו (סעיפים 51-54 לתצהיר גבע-נספח 9 לתצהירו). הנתבעת ביקשה להעיד את הגב' קרן גולדברג שהשתתפה בתחרות אולם זו האחרונה לא הגיעה לעדות בפנינו. ג. התובעת טענה כי ביקשה שיסירו את שמה מאתר האינטרנט באופן יזום לתמיכה בטענתה צרפה תכתובת דואר אלקטרוני ששלחה לטענתה למנהל אתר האינטרנט שוונג (ראה נספח 6 לתצהיר התובעת). הצדדים התכתשו בעניין זה כאילו מדובר היה בפלוגתא המרכזית בתיק ולא כך הוא, ובנסיבות העניין, אינני מוצאת לנכון לקבוע מסמרות בנדון. ד. עניין נוסף לגביו היו חלוקים הצדדים נסב על חופשת מחלה שניצלה התובעת במהלך עבודתה. התובעת נעדרה מעבודתה בימים 07/04/09-17/04/09 לטענתה לשם התלוות לאימה שעברה ניתוח לב הארצות הברית (ראה תכתובת דואר אלקטרוני בין התובעת לד"ר אריה בליץ- נ/4). התובעת צרפה תעודת בירור פרטים על נוסע מיום 31/05/10 (ראה ת/1) ממנה עולה כי יצאה את גבולות הארץ ביום 07/04/09 ושבה ביום 17/04/09. ה. הנתבעת טענה כי מבירור שערכה למול משרד הפנים עולה כי התובעת כלל לא יצאה את הארץ במועדים אלו. לדיון שנערך בפני התייצבה הגב' זהבה קדוש, ראש ענף מחלקת גבולות ומעברים ברשות האוכלוסין שהעידה כי בשנת 2009, עד לחודש נובמבר, לא קיים תיעוד לפיו יצאה התובעת לחו"ל, משנשאלה לגבי טופס ת/1 אותו הציגה התובעת ממנו עולה כי יצאה לחו"ל במועדים הרלוונטים השיבה כי אין בפיה תשובה לגבי המועדים שפורטו במסגרתו: "אין לי מושג מאיפה התנועה הזאת באה. ממש לא. הבאתי גם תעודה עדכנית של היום עם תנועות נוספות ואין לי מושג מאיפה זה בא. אין לי הסבר. גם אם עושים מחיקות אצלנו יש לנו מידע היסטורי שניתן לבדוק ולראות אם נעשה תיקון בקובץ, עשיתי בדיקה היום ואין את זה גם במידע היסטורי. אין לי מושג מאיפה התעודה הוצאה עם התאריכים האלה. גם התאריכים בשנת 2008 יש הבדלים בתאריכי כניסות ויציאות , בינינו לבין מה שהובא מת"א" (עמוד 35 שורות 13-8 לפרוטוקול הדיון) . ו. אני מעדיפה את גרסתה של הגב' קדוש, המהווה גורם מוסמך במשרד הפנים, אשר אינה גורם בעל עניין בתיק, לפיה בהתאם לרישומיה, התובעת לא יצאה את הארץ בחודש אפריל 2009. ז. לאור התוצאה אליה הגעתי כמפורט לעיל, הרי שלא מצאתי מקום לקבוע מסמרות באשר להשלכות הכספיות של ניצול ימי מחלה על ידי התובעת במועדים אלו שכן בסופו של יום, הנתבעת אינה חבה בתשלום כשלהוא לתובעת. ח. אציין כי בתיק זה הכבירו הצדדים בבקשות והתנהלותן חרגה מעבר למקובל והסביר, בהתחשב באופי התביעות שהוגשו. 16. סוף דבר: משהסכומים שהושתו על התובעת ועל הנתבעת זהים, אינני עושה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ח ניסן תשע"א, 02 מאי 2011, בהעדר הצדדים. פיצוייםפיטוריםפדיון חופשהדמי חופשה שנתית