ההליכים 1. בכתב התביעה, עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים, בטענה שהוא התפטר מעבודתו בשל כך שידע על הרעה צפויה בתנאי העבודה (הרעה שאכן התרחשה בהמשך). 2. הנתבעת, בכתב הגנתה, הכחישה את זכאותו של התובע לקבלת פיצויי פיטורים. לטענתה, התובע התפטר מעבודתו בלא קשר להרעה שהיתה לאחר מכן בתנאי עובדי הנתבעת, אלא רק בשל כך שמצא עבודה אחרת עם תנאי עבודה משופרים. כן טענה הנתבעת שהתובע חתם על אישור שלפיו אין לו כל תביעות כנגד הנתבעת, אישור שמהווה גם כתב הודאה וסילוק לענין פיצויי הפיטורים. 3. הליכי דיון מוקדם בתובענה קויימו בפני מי שהיתה רשמת בית דין זה, הרשמת סלווא שאמי. בעת הדיון המוקדם, הועלתה שאלת הכספים שהופקדו על ידי הנתבעת בקרן הפנסיה על שמו של התובע, כספים אשר כללו גם מרכיב של פיצויי פיטורים. נציגת הנתבעת שהיתה נוכחת בדיון המוקדם מסרה לרשמת שאמי כי טענת הנתבעת היא שהנתבעת זכאית למשוך את כספי הפיצויים של עובדיה מקרן הפנסיה, במקרה שהעסקתם מסתיימת בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים. בענין זה ציין ב"כ התובע בעת הדיון המוקדם, כי הוא מוכן להעמיד את התביעה על הסכום שהצטבר במרכיב פיצויי הפיטורים בקרן הפנסיה. 4. בהתאם להחלטת הרשמת שאמי, הוגשו תצהירי עדות ראשית והתיק הועבר אלינו לשמיעת הוכחות. בפתח ישיבת ההוכחות, במהלכה וגם עם סיומה - ניסינו להביא את הצדדים להסכמה, אך לצערנו נכשלנו בכך. ההסכמה היחידה שב"כ הצדדים הגיעו אליה בסיום שמיעת העדויות היתה על כך שהסיכומים יוגשו בכתב, ועל מועדי הגשתם. 5. לאחר הגשת הסיכומים בכתב, החלה בין ב"כ הצדדים מסכת של הודעות ותגובות עליהן, בנוגע למסמכים שהוגשו על ידי הנתבעת לאחר שהגישה את סיכומיה, מסמכים אשר אוזכרו בסיכומים כאילו הם מצורפים כבר לסיכומים. המסמכים האמורים הם אישור מאת התאחדות התעשיינים על מעמדה של הנתבעת בהתאחדות זו, וכן - הסכם קיבוצי מיוחד שנחתם בין הנתבעת לבין ההסתדרות ולבין "מבטחים", בענין הפרשות הנתבעת ל"מבטחים". בהחלטות שניתנו על גבי הודעותיהם של ב"כ הצדדים, נקבע כי בפסק הדין שיינתן - יוחלט אם להתייחס למסמכים אלה. לדעתנו, אף שהמועד להגשת הראיות היה אמור להיות עד תום ישיבת ההוכחות, חובתנו להתייחס לתוכן המסמכים שהוגשו לאחר הגשת סיכומי הנתבעת, וזאת, בהתחשב בכל האמור להלן: א. אחד המסמכים הוא הסכם קיבוצי שנרשם אצל רשם ההסכמים הקיבוציים, כך שממילא ייתכן שנכון לראותו כמצוי בידיעתנו השיפוטית. המסמך השני, הוא אישור בדבר מעמדה של הנתבעת בהתאחדות התעשיינים, ולמעמד זה יש חשיבות לשם קביעת חלות ההסכמים הקיבוציים. ב. שאלת זכויותיו של התובע מכח ההסכמים הקיבוציים החלים עליו, לרבות שאלת מעמדה של הנתבעת בהתאחדות התעשיינים - אף שהיא לא הועלתה בכתב התביעה ובכתב ההגנה - התעוררה במהלך ההתדיינות. היתה לכך התייחסות בתצהיר התובע, בנספח לו (הודעה בדבר תנאי העבודה), בעדות של עדת הנתבעת, וכן בסיכומי ב"כ הצדדים. על כן - חזית ההתדיינות הורחבה אל מעבר לאמור בכתבי הטענות המקוריים, כך שמדובר במסמכים רלוונטיים לתובענה. ג. לפי סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, בית הדין לעבודה אינו כפוף לדיני הראיות. ד. תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 אינן כוללות תקנה המונעת הגשת ראיות גם לאחר ישיבת ההוכחות. על כן, בהתאם לסעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, עלינו לנהוג בענין זה בדרך הנראית לנו טובה ביותר לעשיית צדק. התעלמות מהמסמכים האמורים, נראית לנו מנוגדת לצדק. נעיר כי כפי שיתברר להלן, מתוצאות פסק דין זה, אילו היינו מתעלמים מהרחבת החזית ומתייחסים לכתבי הטענות המקוריים בלבד - היה בכך כדי להביא לדחיית התביעה כולה. הרחבת החזית איפשרה את קבלתה של התביעה באופן מסויים, כך שלא היה זה צודק שמצד אחד חזית ההתדיינות תורחב באופן שיאפשר את קבלת התביעה, ומאידך - לא יתאפשר לנתבעת להציג מסמכים כדי לבסס את טענותיה כנגד החלק המורחב של החזית. על כן, כאמור, המסמכים שהוגשו על ידי הנתבעת לאחר הגשת סיכומיה (ושהיא התכוונה לצרף אותם לסיכומיה), נחשבים על ידינו כחלק מחומר הראיות בתובענה. אלה העובדות 6. הנתבעת (ששמה הקודם היה "הוליס מטל אינדוסטריז בע"מ", מקיימת מפעל באזור התעשיה אלון תבור. הנתבעת מעסיקה כ-600 עובדים. 7. ביום 6/2/97, חתמה הנתבעת על הסכם קיבוצי מיוחד בינה לבין הסתדרות העובדים החדשה ולבין "מבטחים" (נעיר כי מצד "מבטחים" ההסכם היה הן עם "מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ" (מבטחים "הישנה") והן עם "מבטחים קרנות פנסיה בע"מ (מבטחים "החדשה". לענייננו יש חשיבות רק למבטחים קרנות פנסיה בע"מ (החדשה), ולהלן בפסק דין זה נקרא לה - "מבטחים"). ההסכם הקיבוצי האמור נרשם אצל רשם ההסכמים הקיבוציים במספר 663/97. נביא כאן ציטוט של חלק מהוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד האמור. "3.2 עובד חדש שיתקבל לעבוד אצל המעסיק לאחר כניסת הסכם זה לתוקף יצטרף לקרן הפנסיה בהתאם לתקנות והסכם זה מיום תחילת עבודתו. ... 10.1. המעסיק יודיע למבטחים בכתב על הפסקת עבודתו של העובד ... בהודעה יציין המעסיק אם העובד זכאי לפיצויי פיטורים ואם הוא דורש לידיו את הכספים שיועדו לפיצויים. ... 11.1 הפסיק עובד את עבודתו אצל המעסיק בנסיבות אשר אינן מזכות אותו בפיצ ויי פיטורים והמעסיק דרש החזרת כספים לידיו כאמור בסעיף 10 לעיל תנהג מבטחים כלהלן:- 11.1.1 הכפסים שהצטברו בקופה בחשבון פיצויים לזכות העובד יוחזרו תוך 60 יום מיום קבלת דרישת המעסיק בכתב או הפסקת העבודה, המאוחר מבין השניים. ... 12.1 תשלום דמי גמולים ע"י המעסיק בשיעור 6% מהשכר המבוטח לקרן הפנסיה ו/או תוכנית משלימה יבואו במקום חובת תשלום פיצויי פיטורים בשיעור 72% מהשכר המבוטח בפועל בגין התקופה עבורה שולמו דמי גמולים בהתאם לסעיף 14 לחוק. 12.2 תשלום דמי גמולים ע"י המעסיק בשיעור 2.33% מהשכר המבוטח לקופה ו/או לתוכנית משלימה יבואו במקום חובת תשלום פיצויי פיטורים בשיעור 28% מהשכר המבוטח בפועל בגין התקופה עבורה שולמו דמי גמולים בהתאם לסעיף 14 לחוק.". 8. התובע החל לעבוד אצל הנתבעת ביום 8/12/02, כבקר איכות במחלקת פי.וי.סי.. 9. שבוע העבודה הרגיל של התובע (וכן של עובדים אחרים במפעל הנתבעת), היה באותה עת בן 6 ימי עבודה. התובע קיבל שכר לפי תעריף יומי, כך ששכרו היה מושפע גם ממספר ימי העבודה בשבוע. שעות העבודה שהתובע עבד בימי שישי נחשבו לו כ"שעות נוספות". כך, כנראה, נהגה הנתבעת גם עם עובדים אחרים במפעלהּ. 10. כחודשיים לאחר תחילת עבודת התובע עצל הנתבעת, הוא קיבל מהנתבעת הודעה בכתב, בדבר פירוט תנאי העבודה. בהודעה האמורה נכללו בין השאר הפרטים הבאים: א. השכר יהיה משולם לפי שכר יומי. (סעיף 6 להודעה). ב. יום עבודה רגיל נמשך 8 שעות. שבוע עבודה רגיל נמשך 43 שעות. (סעיף 7 להודעה). ג. התובע מבוטח בפנסיה מקיפה במבטחים. לשם כך ינוכה שיעור של 5.5% משכרו, ואילו הנתבעת תפריש על חשבונה ל"מבטחים" 6% מהשכר על חשבון תגמולים, 6% מהשכר ל"פנסיה מקיפה - פיצויים", ועוד 2.33% מהשכר ל"השלמה לפיצויים", כל זאת - החל מהחודש הראשון לעבודה (סעיף 9 להודעה). ד. הנתבעת חברה בארגון עובדים שהוא צד להסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו של התובע. ארגון העובדים האמור הוא "התאחדות התעשיינים" (סעיף 10 להודעה). 11. למרות האמור בסעיף 10 להודעה שנמסרה לתובע, התברר (מהמסמך שהוגש לאחר הגשת סיכומי הנתבעת), כי הנתבעת אינה בגדר "חברה" בהתאחדות התעשיינים, אלא היא במעמד של "עמית" בלבד. על פי סעיף 5ב' לתקנון התאחדות התעשיינים, ההסכמים הקיבוציים שהתאחדות התעשיינים חתומה עליהם עם ארגונים יציגים של עובדים - לא יחולו על תעשיין שהוא במעמד של "עמית" בלבד ושאינו חבר בהתאחדות. לגרסתה הנתבעת, כפי שבוטאה על ידי חשבת השכר שלה, גב' פרלה גלם (שתיקרא להלן: "פרלה"), אשר היא זו שהכינה את טופס ההודעה לעובד שנמסר לתובע, הציון בטופס של היות הנתבעת חברה בהתאחדות התעשיינים, ושל חלות ההסכם הקיבוצי של התאחדות התעשיינים במפעל הנתבעת - נעשה בשל טעות. פרלה, לגרסתה, הוציאה את טופס ההודעה לעובד מאתר האינטרנט של "דטהפקס", כפי שהוא היה שם, לא שינתה בו מאומה, אלא רק הוסיפה עליו כיתובים בכתב יד. (הרישום בסעיף 10 להודעה לעובד על היות הנתבעת חברה בהתאחדות התעשיינים - מודפס, ואינו בכתב יד). גרסה זו של פרלה - אינה מקובלת עלינו. אמנם, לא בדקנו את נוסח הטופס המופיע באתר "דטהפקס", אך אנו מתקשים להאמין שאתר זה יציע טפסים שמתאימים רק לחברי התאחדות התעשיינים. בנוסף, נוסח ההודעה שנמסר לתובע מודפס על דף עם סמליל של הנתבעת. אמנם, ייתכן שפרלה העתיקה את נוסח ההודעה מהאתר של "דטהפקס" ו"שתלה" אותו בקובץ עם סמליל של הנתבעת, אך אם עשתה כך - הרי שהיא לא דייקה בעדותה על כך שהיא, כביכול, "לא נגעה" בזה. נוסח ההודעה שנמסרה לתובע, מתאים לנוסח ההודעה המצוי בתוספת לתקנות הודעה לעובד (תנאי עבודה) (צורת הודעה ופרטיה), התשס"ב-2002, אך יש בו פרטים מודפסים שרלוונטיים דווקא לנתבעת בלבד, ואין זה סביר שאתר "דטהפקס" הכין אותם לכלל לקוחותיו. כך למשל, שמה (הקודם) של הנתבעת מופיע בדפוס על גבי ההודעה, וזאת - לא רק בסמליל, אלא גם בשם המעביד ובפרטי הישות המשפטית של המעביד (ואין סיבה להניח ש"דטהפקס" יכינו טופס להורדה שיכיל דווקא את שם הנתבעת כמעבידה. בנוסף לאלה יש בנוסח ההודעה פרטים מודפסים שאינם בהכרח מצויים אצל כל מעביד, כגון: העובדה שהשכר ישולם דווקא עד ה-9 בחודש, הזכות לניכוי 10 ₪ כדמי חבר, וגילום סכום זה, ענין של "ימי כיף", פרמיית תפוקה, פרמיית נוכחות, ועוד. על כן, כאמור, אין אנו מקבלים את עדותה של פרלה על כך שהדברים היחידים שהיא שינתה בטופס שאותו הורידה, כביכול, מהאתר של "דטהפקס", הם רק מה שנכתב בכתב יד. אנו קובעים כי נוסח ההודעה הוא נוסח ההודעה שהנתבעת נהגה למסור לעובדיה. נוסח ההודעה כלל פרטים רלוונטיים דווקא לנתבעת, והוא כלל גם את סעיף 10 להודעה על כך שהנתבעת חברה בהתאחדות התעשיינים, אשר היא צד להסכם הקיבוצי שמסדיר את תנאי עבודתו של התובע. 12. לפחות החל משנת 2008, הממונה על התובע היה מר שחר שוקרון, מנהל האיכות אצל הנתבעת (שייקרא להלן: "שחר"). היחסים בין התובע לבין שחר היו יחסים טובים. שחר העריך את התובע כעובד טוב. 13. במהלך שנת 2008, נקלעה הנתבעת לקשיים כלכליים. היא רצתה לקצץ בהוצאות ולפיכך היא החליטה על מעבר לשבוע עבודה בן 5 ימים. בכך - חסכה מעצמה הנתבעת את הצורך לשלם גמול שעות נוספות על שעות העבודה בימי שישי, כפי שנהגה לעשות, כאמור בסעיף 8 לעיל. התובע לא היה מרוצה מההפחתה בתגמול ששולם לו. התובע נשוי ואב ל-3 ילדים, יש לו חובות בסך עשרות אלפי ₪ שעליו להחזיר. הוא חשש שהוא לא יוכל לעמוד בהחזר החובות ובפרנסת הבית. התובע שוחח על כך עם שחר. שחר פנה להנהלת המפעל בעניינו של התובע. בסופו של דבר הוסכם כי התובע יקבל תוספת לשכרו, אשר תשקף שיעור של 80% מההפרש בין השכר לפני ההפחתה לבין השכר שלאחר ההפחתה. התובע היה היחיד מבין כ-600 עובדי המפעל אשר זכו לתוספת מעין זו. 14. קשייה הכלכליים של הנתבעת המשיכו. כדי לצמצם עוד יותר את הוצאותיה, תוכנן בהנהלה הבכירה שלה (ששחר לא היה חבר בה), להעביר את העובדים לשבוע עבודה מקוצר יותר, בן 4 ימים בלבד. המחלוקת העובדתית העיקרית בין הצדדים מתייחסת לשאלה אם שחר הודיע לתובע, בטרם יום 1/3/09, כי יש תוכנית לצמצם את שבוע העבודה ל-4 ימי עבודה. גרסת התובע היא כי שחר אכן אמר לו זאת, וכי המידע על כך - הוא שהביא את התובע לחפש מקום עבודה אחר ולאחר מכן להתפטר. הנתבעת מכחישה גרסה זו. מצד אחד, מקובלת עלינו גרסת הנתבעת על כך שההחלטה הסופית בענין הפחתת שבוע העבודה ל-4 ימים ואופן ההתחשבנות עם העובדים בענין זה (אופן אשר כלל גם התחשבות בימי חופשה שנתית), התקבלה במועד מאוחר יותר, ב-9/3/09, כפי ששחר העיד. מאידך, מקובלת עלינו גרסת התובע על כך ששחר שוחח עמו על התוכנית האמורה (גם אם עוד לא היתה מגובשת לחלוטין), עוד במהלך פברואר 2009 או אף קצת לפני כן, שיחה שהיתה דיסקרטית, לאור היחסים הטובים שהיו בין השניים, ולפיכך - התובע לא רצה לתת לה ביטוי במכתב ההתפטרות שהוא הגיש ביום 1/3/09. אנו קובעים כי התובע שיש תוכנית שיש לה סיכוי לא מבוטל להיות מיושמת - להעביר את המפעל לשבוע עבודה מקוצר בן 4 ימים. מידע זה הגיע לתובע משחר. (בקביעה זו הבאנו בחשבון, בין השאר, גם את אופן ניסוחו של סעיף 6 לתצהירו של שחר. ברור לנו שאילו גרסת הנתבעת היתה נכונה במלואה, היה סעיף 6 מנוסח באופן של שלילה מוחלטת של האפשרות ששחר מסר מידע כזה לתובע, ולא באופן של "אינני זוכר שאמרתי...".). לדעתנו, נוכח תוצאתו של פסק דין זה, כפי שתפורט להלן, אין חשיבות רבה לשאלה גרסתו של מי היא הנכונה, אך במחלוקת העובדתית האמורה, אנו מכריעים כפי שצויין לעיל; כלומר, שחר אכן מסר לתובע עוד בפברואר 2009 או אף סמוך לפני כן, שיש תוכנית לעבור לשבוע עבודה בן 4 ימים בלבד. באותה עת התוכנית עוד לא היתה מגובשת, לא הוחלט עליה באופן סופי, והיא עוד לא נמסרה רשמית למנהלים בדרגתו של שחר. גבר זה נעשה רק ביום 9/3/09. עם זאת, היתה סבירות בלתי מבוטלת שאכן תמומש תוכנית כזו. התובע קיבל את המידע משחר במסגרת שיחות ידידותיות בין השניים, ולפיכך - הוא לא רצה "להסגיר" מאוחר יותר את מקור המידע שלו. 15. בשל המידע שהתובע קיבל, הוא הבין שיש סבירות גבוהה שאכן שבוע העבודה שלו יקוצר ל-4 ימים, כך ששכרו יופחת. הוא סבר שמצבו הכלכלי לא יאפשר לו לספוג הפחתה נוספת בשכרו. על כן, הוא פנה לחפש מקומות עבודה אחרים. 16. במהלך פברואר 2009 מצא התובע מקום עבודה אחר, אצל "ספיר תעשיות פלסטיק בע"מ". תנאי העבודה הצפויים ב"ספיר" היו משופרים מאלה שהתובע קיבל אצל הנתבעת, ובוודאי שהיו משופרים מאלה שהיו צפויים להיות לתובע אצל הנתבעת, אילו היה התובע אכן מועבר לעבוד בשבוע עבודה בן 4 ימים בלבד. בשל כך - החליט התובע להתפטר מעבודתו אצל הנתבעת. 17. התובע סיפר על כך לשחר, ולבקשתו - הוא כתב מכתב התפטרות. במכתב ההתפטרות, מיום 1/3/09, כתב התובע כך: "שחר אני רוצה להודיע לך על סיום העבודה שלי ב'הוליס' בעקבות הצעת עבודה שקיבלתי עם תנאים משופרים מאד בהשוואה למה שיש לי היום. אני מאמין שתבין אותי. מאד נהניתי לעבוד איתך, עבדנו יחד בצורה הכי טובה שיש. אני מאחל לעצמי תמיד לעבוד עם שותף כמוך שמבין ומעריך את העבודה שעשיתי כאן ב'הוליס'. אני מקווה שגם המערכת תבין אותי ותבוא לקראתי למרות שאני זה שיזם את הפסקת העבודה.". 18. המועד שקצב התובע להתפטרותו - היה יום 31/3/09, כלומר - לאחר חלוף 30 ימי הודעה מוקדמת ממועד מכתב ההתפטרות. התובע, אכן, המשיך לעבוד אצל הנתבעת עד יום 31/3/09. 19. כאמור לעיל, הנתבעת המשיכה לגבש את התוכנית למעבר לשבוע עבודה בן 4 ימים. ביום 9/3/09 היא הודיעה על כך רשמית למנהלים בדרגתו של שחר (שלא היו שותפים לגיבוש התוכנית). ביום 15/3/09 העבירה פרלה מכתב לכלל העובדים. במכתב דווח לעובדים על המעבר לשבוע עבודה מקוצר בן 4 ימים, החל מאותו יום (15/3/09). העובדים התבקשו לחתום על המכתב, כאות להסכמתם לכך. עובדים שלא הסכימו לכך - היו זכאים להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים. אכן, היה מספר מצומצם של עובדים (בערך 5-6 עובדים) שהתפטרו עקב אי-הסכמתם לכך, וקיבלו פיצויי פיטורים. 20. התובע, אשר כבר לפני כן הודיע שהוא יתפטר ביום 31/3/09 - כאמור לעיל - האמין שהוא יקבל פיצויי פיטורים כפי שיקבלו אלה שהתפטרו לאחר קבלת מכתב הנתבעת מיום 15/3/09. 21. ביום 31/3/09 סיים התובע את עבודתו אצל הנתבעת. ביום 2/4/09 הוא החל לעבוד ב"ספיר תעשיות פלסטיק בע"מ" (זמן לא רב לאחר מכן - הוא פוטר משם בשל צמצומים, אך הדבר אינו רלוונטי לענייננו). 22. ביום 9/4/09 שלחה הנתבעת 2 מכתבים למבטחים. באחד מהם אישרה הנתבעת שאין לה התנגדות לשחרר לפקודת התובע את חלק התגמולים שנצבר לזכותו. באותו מכתב, ביקשה הנתבעת לקבל זיכוי על חלק הפיצויים (6% + 2.33%) בטענה שהם אינם מגיעים לתובע. במכתב השני נכללה הצהרה של הנתבעת על כך שהתובע הפסיק את עבודתו בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, והתחייבות לשפות את מבטחים על כל מה שמבטחים יחוייבו לשלם לתובע בקשר לכספי הפיצויים. 23. במקביל, באותו יום (9/4/09), התייצב התובע אצל פרלה, לשם קבלת תלוש המשכורת האחרון מהנתבעת. פרלה מסרה לתובע את תלוש המשכורת, וכן מסרה לו מסמך שכותרתו "כתב קבלה והודעת סילוק" שהתובע התבקש לחתום עליו. התובע קרא את המסמך. התובע לא הבין מהמסמך שהוא מוותר על פיצויי פיטורים. התובע אכן חתם על המסמך לאחר שקרא אותו. כך נכתב במסמך האמור: "אני X X ת.ז. X מאשר/ת ומצהירה/ה בזאת כי קבלתי מחברת הוליס מטל אינדוסטריז בע"מ (להלן 'החברה') את כל הכספים והזכויות המגיעים לי בגין ו/או אקב סיום יחסי העבודה ביני לבין החברה חרבות מלוא שכר עבודתי לתקופת עבודתי בחברה, לרבות שעות נוספות, אם הגיע לי. דמי הבראה, דמי מחלה, פדיון חופשה, ביגוד ונסיעות, וכל תשלומים אחרים שהיו אמורים להשתלם לי, בהתאם לחוק ו/או הסכם עבודה קיבוצי או אישי, אם נחתם בכתב ביני ובין החברה. אני מאשר בזאת כי אין לי כלפי החברה, כל תביעות, דרישות ו/או טענות נוספות בכל הקשור לעבודתי ו/או סיום עבודתי בחברה ומצהיר/ה בזאת כי כל ההתחייבויות שהתחייבתי בהן כלפי החברה ואשר תוקפן אף לאחר סיום עבודתי כאמור, שרירות ותקפות לגבי. אני מצהיר/ה כי קראתי והבנתי את תוכן הודעתי זו לאחר שניתנה לי האפשרות להייעץ אני חותם/מת על הודעתי זו מרצון חופשי ובלא כל אילוץ, וכי הודעתי זו מהווה אף הסכם פשרה וסילוק הוצאות [כך במקור] בהתאם לחוק פיצויי פיטורין, תשכ"ג-1963.". 24. לא קיבלנו מידע לגבי השאלה אם כספי הפיצויים שהיו מופקדים במבטחים אכן הוחזרו לנתבעת או אם לאו (בעת הדיון המוקדם בפני הרשמת שאמי, הודיעה פרלה כי הנתבעת טרם קיבלה את הסכום ממבטחים, אך לא ברור לנו מה ארע לאחר מכן). האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים מכח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים ? 25. סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (שייקרא להלן: "החוק" או "חוק פיצויי פיטורים") קובע כי לצרכי החוק יראו עובד שהתפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, כאילו הוא פוטר. 26. לדעתנו, הפחתה של יום עבודה בשבוע לעובד על בסיס יומי, באופן שמשפיע על גובה השכר ועל צבירת ימי החופשה, כפי שהונהג אצל הנתבעת, יש בה משום הרעה מוחשית בתנאי העבודה. למרות זאת, דעתנו היא שהתובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים מכח סעיף 11(א) לחוק, וזאת בשל הטעמים שיפורטו בסעיפים שלהלן. 27. על פי ההלכה הפסוקה, כדי להיות זכאים לקבלת פיצויי פיטורים עקב התפטרות לפי סעיף 11(א) לחוק, הרי שאם מדובר בענין שהמעביד יכול לשנותו - יש צורך לתת למעביד התראה בדבר הכוונה להתפטר, ולאפשר למעביד "לתקן את דרכיו" בטרם ההתפטרות. התובע אמנם נתן לנתבעת הודעה מוקדמת כנדרש, אך לא התרה בה שבכוונתו להתפטר בשל ההרעה המוחשית הצפויה בתנאי עבודתו. בכך, לא ניתנה לנתבעת ההזדמנות לשנות את אותה הרעה ולמנוע את התפטרותו של התובע. נדגיש כי דווקא בעניינו של התובע היה חשוב שהוא ייתן התראה מעין זו בטרם התפטרותו, מאחר שהנסיון עם התובע עצמו לימד שכאשר התובע מחה על ההרעה בתנאי העבודה, נהגה עמו הנתבעת באופן שונה מאשר עם העובדים האחרים, והגיעה עמו להסכמה על תשלום תוספת אשר במידה רבה איינה את ההרעה בתנאים. אין לשלול את האפשרות שאילו התובע היה מנסה לדבר גם במרץ 2009 היתה הנתבעת באה לקראתו ומגיעה עמו להסכמה, באופן דומה להסכמה שהושגה בענין ההרעה בתנאי העבודה באוגוסט 2008. כבר בשל כך - אין אפשרות לקבוע שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק. 28. בעת שהתובע התפטר, התוכנית להרעה בתנאי העבודה טרם היתה מגובשת. לא היתה וודאות שהיא תתרחש, ולא הובררו מה התנאים שיורעו באופן מדוייק. התובע - כאמור - ידע שיש סבירות בלתי מבוטלת שיעברו לשבוע עבודה בן 4 ימים, אך לא ידע מה משך הזמן שבו שבוע העבודה יהיה מקוצר, לא ידע כיצד בדיוק יוסדר הענין מבחינת ההתחשבנות עם הנתבעת בענין ימי החופשה, כך שהתברר שהוא התפטר בלא שהיה בידיו מידע על מידת ההרעה בתנאי העבודה. גם בשל כך נראה שלא ניתן לראות את התובע כמי שזכאי לפיצויי פיטורים מכח סעיף 11(א) לחוק. 29. על כן, אנו דוחים את התביעה לשלם לתובע פיצויי פיטורים בשל התפטרותו על פי סעיף 11(א) לחוק. המשמעות של הכספים שהופקדו במקום הפיצויים במבטחים ושל ההודעה בדבר תנאי העבודה 30. בשל מסקנתנו האמורה בסעיף 29 לעיל, הרי שאם התובענה היתה ממשיכה להידון על סמך כתבי הטענות המקוריים - היינו דוחים את התביעה. אולם, כאמור כבר לעיל, חזית ההתדיינות בין הצדדים הורחבה, למעשה, מעבר לכתבי הטענות המקוריים. ההרחבה החלה כבר בעת הדיון המוקדם אצל הרשמת שאמי, כשהועלתה שאלת גורל הכספים שהופקדו במבטחים במקום פיצויי הפיטורים. ההרחבה נמשכה בתצהירו של התובע, בעת שהתייחס להודעה בדבר תנאי עבודה ולכך שהוסכם על כך שהפיצויים שלו יופקדו בקרן הפנסיה, נמשכה בעת הדיון בשאלות שהוצגו לפרלה בענין ההודעה בדבר תנאי העבודה, נמשכה עוד בהתייחסויות של ב"כ הצדדים לעניינים אלה בסיכומיהם ובהודעותיהם שלאחר הסיכומים. לאפשרות של הרחבת חזית במהלך ההתדיינות, גם על בסיס העובדה שהצדדים התייחסו לטיעונים שלא עלו בכתבי הטענות המקוריים, ראו, בין השאר את פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 549/07 מוחליה - מלון חוף גינוסר (פס"ד מיום 22/2/09), ובע"ע 61/10 נגאר - המועצה המקומית כעביה טבאש חג'ג'רה ואח' (פס"ד מיום 10/11/10). 31. על כן, כאמור כבר בסעיף 5 לעיל, אנו רואים את השאלות האמורות כחלק מחזית ההתדיינות. זו גם הסיבה העיקרית לכך שהחלטנו להתייחס למסמכים שהנתבעת הגישה לאחר סיכומיה, כחלק מהראיות בתובענה, ושקבענו את העובדות על פי התובענה. 32. לכאורה, על פי ההסכם הקיבוצי מיום 6/2/97, שחלק מהוראותיו צוטטו בסעיף 7 לעיל, היתה הנתבעת רשאית למשוך את כספי הפיצויים בחזרה, שכן התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים על פי החוק. אולם, הדברים אינם כה פשוטים וזאת - הן בשל ההודעה בדבר תנאי העבודה, והן בשל שינויי חקיקה בתקופה שלאחר כריתת ההסכם הקיבוצי האמור. 33. כפי שקבענו לעיל, בהודעה בדבר תנאי עבודה שנמסרה לתובע סמוך לאחר תחילת עבודתו, נאמר במפורש שהנתבעת חברה בארגון מעבידים שהוא צד להסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו של התובע. ארגון המעבידים שצויין באותה הודעה - הוא התאחדות התעשיינים. עוד קבענו לעיל, שאין אנו מקבלים את גרסתה של פרלה על כך שפרט זה נכלל בהודעה רק בשל כך שנוסח ההודעה הורד באופן זה מאתר "דטהפקס". על כן, מדובר בפרט שהנתבעת דאגה לציין בהודעה לעובד שנמסרה לתובע. לדעתנו, בשל סיבה זו, אין הנתבעת יכולה להתנער מזכויות שהתובע היה יכול לקבל על פי ההסכמים הקיבוציים שהתאחדות התעשיינים היא צד להם. 34. בין ההסכמים הקיבוציים האמורים, מצוי ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר הנהגת פנסיה מקיפה בתעשיה. על פי ההסכם הקיבוצי הכללי האמור, אפשרות המעביד למשוך את כספי הפיצויים בחזרה מקרן הפנסיה, קיימת רק במקרה שבו מצטברים שלושת התנאים הבאים: א. העובד סיים את העבודה בלא זכאות לפיצויי פיטורים על פי החוק (תנאי זה מתקיים בעניינו של התובע, כאמור לעיל). ב. העובד הפסיק את חברותו בקרן הפנסיה. ג. העובדה משך כספים מקרן הפנסיה לפני שהתקיים "ארוע מזכה". שני התנאים האחרונים - לא התקיימו אצל התובע, כך שאם ההסכם הקיבוצי שהתאחדות התעשיינים היא צד לו, היה חל על יחסי העבודה בין הצדדים (כפי שהנתבעת הודיעה לתובע בהודעה בדבר תנאי עבודה) - לא היתה הנתבעת רשאית למשוך בחזרה את כספי הפיצויים ממבטחים. 35. משמצאנו כי על פי ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר הנהגת פנסיה מקיפה בתעשיה הנתבעת לא היתה יכולה למשוך את כספי הפיצויים בחזרה ממבטחים ומשקבענו כי נוכח האמור בהודעה בדבר תנאי עבודה על חברותה של הנתבעת בהתאחדות התעשיינים אין לאפשר לנתבעת לפטור את עצמה מקיום זכויות שהיו עשויות לצמוח לתובע מכח ההסכמים הקיבוציים שהתאחדות התעשיינים היא צד להם - התוצאה היא שאין לראות את הנתבעת כמי שהיתה זכאית למשוך את כספי הפיצויים של התובע ממבטחים, למרות האמור בהסכם הקיבוצי המיוחד מיום 6/2/97. 36. לאחר כריתת ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 6/2/97, היו שינויים בחקיקה אשר יש בהם כדי להשפיע על הוראות אותו הסכם קיבוצי מיוחד. כוונתנו לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005 (שייקרא להלן: "חוק קופות הגמל". סעיף 20(א) בחוק קופות הגמל קובע את זכאותו של העובד לבחור כל קופת גמל לפי רצונו (בהנחה שמטרותיהן זהות למטרה של קופת הגמל המקורית), בלא תלות בקופת הגמל שמעבידו התקשר עמה. מכאן, שהתובע היה יכול להודיע לנתבעת, לאחר חקיקת חוק קופות הגמל, כי הוא עוזב את מבטחים ובוחר בקופת גמל אחרת כלשהי, שמטרתה זהה לזו של מבטחים (קצבה ופיצויים). אילו היה התובע נוהג כך - הרי שכספיו היו מועברים לאותה קופת גמל, וכבר לא היו נותרים במבטחים. בנסיבות אלה, קופת הגמל החדשה שהתובע היה בוחר בה, לא היתה קשורה להסכם הקיבוצי המיוחד מיום 6/2/97 שהנתבעת חתמה עליו עם מבטחים. במקרה כזה, לא היתה לנתבעת זכאות למשוך את כספי הפיצויים בחזרה מקופת הגמל החדשה, שכן לא היה לה הסכם קיבוצי כאמור המאפשר זאת. אין זה סביר שהעובדה שהתובע לא העביר את כספיו לקופת גמל אחרת, אלא השאיר אותם במבטחים, היא זו שתאפשר לנתבעת למשוך ממבטחים את כספי הפיצויים. התוצאה המתחייבת, לדעתנו, מכך, היא שאין יותר תוקף להוראה בדבר משיכת כספי הפיצויים על ידי הנתבעת, מכח ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 6/2/97. 37. תוצאה זו מתיישבת היטב גם עם הוראת סעיף 26(א)(3) לחוק קופות הגמל, המאפשר משיכת כספים בידי מעביד, רק בתנאים המתאפשרים לפי סעיפים 14 ו-26 לחוק פיצויי פיטורים. מהוראת סעיף 26 לחוק קופות הגמל עולה שככלל, כוונת המחוקק היא להגביל את אפשרות משיכת כספים על ידי מעביד כשמדובר בכספים אשר מיועדים גם לקצבה. נעיר כי אנו מודעים לכך שסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים מאפשר משיכת כספים על ידי מעביד גם במקרה שבו הכספים מיועדים גם לביטוח קצבה, אם יש הסכם שמאפשר זאת. במקרה של התובע, אילו היה עדיין תוקף להוראות סעיף 11 להסכם הקיבוצי מיום 6/2/97, הרי שהיה הסכם קיבוצי המאפשר משיכת כספים בחזרה על ידי הנתבעת. אולם, לדעתנו, השילוב של הוראות סעיף 20(א) ו-26 לחוק קופות הגמל, עם סעיפים 14 ו-26 לחוק פיצויי פיטורים, מחייב את המסקנה שהסכם קיבוצי מיוחד שנערך עם קופת גמל מסויימת, אין די בו כדי לאפשר למעביד למשוך כספים מקופת הגמל כשממילא העובד רשאי להעביר בכל עת את הכספים לקופת גמל אחרת, שלמעביד אין עמה הסכם קיבוצי כאמור. 38. כשאנו מביאים בחשבון את כל האמור בסעיפים 33-37 לעיל, אנו מגיעים למסקנה שהנתבעת לא היתה רשאית למשוך את כספי הפיצויים של התובע ממבטחים. 39. מאחר שכאמור בסעיף 24 לעיל, אין אנו יודעים אם מבטחים החזירה לנתבעת את כספי הפיצויים של התובע או אם לאו, הרי שהתוצאה ממסקנתנו האמורה בסעיף 38 לעיל, היא זו: א. אם כספי הפיצויים של התובע נותרו עדיין במבטחים, יהיה על הנתבעת להימנע ממשיכתם, ולהודיע למבטחים שלא תעביר לנתבעת את הכספים האמורים, כספים שיישארו במבטחים לפקודת התובע (והם באים במקום פיצויי הפיטורים שלו). ב. אם כספי הפיצויים של התובע כבר הוחזרו לנתבעת על ידי מבטחים, יהיה על הנתבעת להעביר כספים אלה לתובע, כתשלום של פיצויי פיטורים, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום שבו הנתבעת קיבלה אותם ממבטחים, ועד למועד העברתם לתובע. עם זאת, מאחר שסכום התביעה עמד על הסך של 48,887 ₪, הרי שאם הנתבעת קיבלה ממבטחים סך העולה על 48,887 ₪ לא יהיה על הנתבעת להעביר לתובע סך (קרן) העולה על סכום זה. משמעות הודאת הסילוק מיום 9/4/09 40. לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה גם בשל המסמך שהתובע חתם עליו ביום 9/4/09, מסמך שצוטט בסעיף 23 לעיל. אנו דוחים טענה זו של הנתבעת, וזאת בשל כל אחד משני הטעמים הבאים: א. אמנם בסיפא של המסמך נאמר כי הוא מהווה "הסכם פשרה וסילוק הוצאות" כשהכוונה היתה כנראה ל"פשרה והודאת סילוק" מכח סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, אך בפועל לא נאמר בו מאומה לענין פיצויי פיטורים. סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים מאפשר לתת תוקף לפשרה והודאת סילוק רק אם נאמר בהם במפורש שהם גם לגבי פיצויי פיטורים. במסמך שהתובע חתם עליו לא נאמר מאומה לענין פיצויי פיטורים, כך שאין משמעות לכך שנאמר בו שהוא מהווה "הסכם פשרה וסילוק הוצאות" לפי חוק פיצויי פיטורים. אין כל מקום במסמך שבו התובע מאשר כי הוא קיבל פיצויי פיטורים או שהוא מאשר במפורש שאין לו תביעות לענין פיצויי פיטורים. על כן, אין מדובר בהודאת סילוק שנאמר בה במפורש שהיא גם לפיצויי פיטורים. ב. ממילא דחינו את תביעת התובע לפיצויי פיטורים מכח סעיף 11(א) לחוק. חיובה של הנתבעת על פי פסק דין זה, מתייחס לכספים שהועברו למבטחים במקום פיצויי פיטורים. 41. על כן, אין אנו מייחסים למסמך מיום 9/4/09 כל משמעות לענין חיובי הנתבעת על פי פסק דין זה. לסיכום 42. אנו דוחים את התביעה לשלם לתובע פיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. 43. בענין כספי הפיצויים שהופקדו במבטחים במקום פיצויי הפיטורים, אנו מורים כאמור בסעיף 39 לעיל. 44. בהתחשב בעובדה שדחינו את התביעה מכח חוק פיצויי פיטורים, אך גם דחינו את עמדת הנתבעת בענין הכספים שהופקדו במבטחים, אין אנו מחייבים מי מהצדדים בהוצאות משפט, וכל צד יישא בהוצאותיו. 45. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. פיצוייםסעיף 14 לחוק פיצויי פיטוריםפיטוריםפיצויי פיטורים