1. זוהי תובענה על סך של 1,126,755 ₪ שעניינה דרישה להחזר השקעה שהשקיע התובע במיזם טכנולוגי ביחד עם הנתבעים, אך לא קיבל כל רווח עבור השקעה זו. רקע עובדתי 2. הנתבע מס' 1 הינו מנהלה ובעל מניותיה של הנתבעת מס' 2, שעיסוקה בתחום החיסכון בעלויות תקשורת לגופים שונים. 3. התובע השתכנע על יסוד מצגי הנתבע כי הנתבעת הינה חברה בעלת נתיב עסקי ברור וכי כדאי להשקיע בה מכספו בקידומה הטכנולוגי של זו. 4. התובע התקשר עם הנתבעים בהסכם הלוואה על פיו הילווה סך של 1,000,000 ₪ במזומן, ואולם לא זכה לראות פרוטה מרווחי הנתבעת ואף לא קיבל 25% מן המניות שאמורות היו להיות מוקצות עבורו ממניות החברה. 5. הנתבעים גורסים כי על התובע היה, על פי המוסכם, לשלם סכום נוסף של 1,000,000 ₪ - ואולם לא העבירו לידיהם ובכך הפר ההסכם בין הצדדים. החברה, הנתבעת מס' 2, בלבד, שיגרה לתובע וכן למר ארז יניר ולמר ניר קפילושניק תביעה שכנגד בסכום של 1,500,000 ₪ והודעות צד שלישי בסכום של 1,126,753 ₪. ראיות הצדדים ראיות התובע 6. התובע מר מיכאל הרצוג העיד בתצהירי עדותו הראשית ת/1 ו – ת/1 א' כי הנתבע מר משה דהן נטל ממנו הסך של מיליון שקלים "הכניס אותם לכיסו במקום לקופת החברה; עשה בהם כרצונו; נמנע מלדווח עליהם לרשויות המס; הכחיש את קבלתם; לא הקצה לי אף לא מניה אחת תמורתם וגם לא נתן לי תמורה אחרת כלשהי; וכאשר קצתי בשקריו והוגשה תביעה זו הוא ניסה בדרך לא דרך לשמור אותם לעצמו". (ראה: סעיף 41 ל – ת/1). 7. לדבריו, בתגובותיו כלפי תצהירי הנתבעים, הרי שניתן לדלות עיקר עדותו ולומר כי בינו לבין הנתבע נכרת ביום 3.6.07 הסכם על פיו מסר לנתבע מיליון שקלים במזומנים והאחרון אמור היה להקצות לו 25% ממניות החברה הנתבעת. 8. עבור סכום זה לא קיבל 25% מן המניות, אף לא 12.5%, אם לגרסת מר דהן היה עליו לקבל שני מיליון ₪ וקיבל רק מיליון אחד. 9. לאחר ששילם הכסף החליט שההשקעה אינה טובה וברצונו לסגת ממנה, וזאת כחלוף 14 חודשים. 10. הנתבע לא רק שלא החזיר סכום זה אלא העלה טענות על פיהן גרם הוא לנזקים של מיליונים, רק כדי ליצור משקל נגד לתביעתו. 11. הנתבע טען כנגדו כי המדובר בכסף "שחור" אך נמנע מרישום הכספים אצלו בספרי החברה וממתן חשבונית מס לידיו. 12. כן לא הפקיד הנתבע הכספים בחשבון החברה ולא משך אותם מקופתה. 13. אמירת הנתבע כי הבטיח "השקעה נוספת" של 2,000,000 ₪ אשר לא השקיע ועל כן הפר ההסכם, הינה דרכו של הנתבע "למלט עורו" מדרישתו להחזר השקעתו. 14. הטענה כי נגרמו נזקים במיליונים לחברה עקב אי הפקדה נוספת זו לא לוותה באף ראיה בכתב או בפתק כלשהו. 15. לתצהירו צירף ההסכם מיום 3.6.07 הקובע, בעיקרו, כדלקמן: "מסמך זה מסכם את עיקרי ההכנות בין הצדדים בקשר עם השקעה מתוכננת בחברה. נייר זה מהווה הסכם מחייב בין הצדדים: החברה: TCM (Technology & Cost Management) Ltd מרחוב לב פסח 1 א.ת. צפוני לוד, חברה ישראלית פרטית שמספרה ח.פ. 513517821. המשקיע: מיקי הרצוג היזם: משה דהן סגירת עסקה:45 יום מיום חתימה על נייר הבנות זה. ההשקעה: 1 מיליון ₪, בשלבים הבאים: התשלום הראשון בסך 500,000 ₪ יבוצע תוך 6 חודשים מיום חתימה על נייר זה; התשלום השני בסך 500,000 ₪ יבוצע תוך 12 חודשים מיום חתימה על נייר זה..... טבלת ההחזקות: מצב ההחזקות עם סגירת העסקה, בהנחה של ביצוע ההשקעה במלואה יהיה: משה – 75% ומיקי 25%... התחייבויות כספיות: ביום הסגירה תהיה החברה במצב נקי: היזם מתחייב כי ביום סגירת ההשקעה לא יהיו לחברה חובות לאף צד ג' (למעט, למען הסר ספק, התחייבויות לקיום הסכמיה הקיימים במהלך העסקים הרגיל). היזם רשאי למשוך (כדיבידנד, משכורת או בכל דרך אחרת) את כל המזומנים הנמצאים בחברה ערב סגירת ההשקעה וכל הכספים אשר יתקבלו מעסקאות אשר בגינם בוצעה עבודה בטרם סגירת ההשקעה (בין אם הכספים יתקבלו בפועל לפני או אחרי סגירת ההשקעה). כל הכספים שיתקבלו בחברה עבור עסקאות שיחתמו מיום סגירת ההשקעה ואילך וכל כספי ההשקעה, ישמשו את החברה בפעילותה על פי החלטות דירקטוריון החברה (לרבות חלוקת דיבידנדים לבעלי המניות, אם וכאשר יחליט הדירקטוריון)...". (ההדגשות אינן במקור – ח.י.) 16. מעורבותו היתה אמורה להיות כמשקיע פאסיבי, כעולה מהפרוטוקול שצורף כנספח ז' לתצהיר הנתבע. 17. כן העיד מטעם התובע מר ארז יניר בתצהירו ת/3 כי פעל במסגרת החברה הנתבעת ועסק בגיוס לקוחות, ביחד עם מר ניר קפילושניק, שהיה אחראי על הפן הטכנולוגי. 18. משה, הנתבע, היה אחראי על הפן הניהולי ועל ביצוע העבודה בפועל וסגירת העסקאות, תוך שהתובע מימן הפעילות בהשקעתו. 19. לדבריו, הנתבע קיבל מהתובע מיליון ₪ במזומן, בהתאם להסכם שנערך ביניהם, והטענה לפיה המליץ הוא, כביכול, לתובע לפצל השקעה של שני מיליון ₪ עקב "שיקולים הקשורים לאופן הרישום החשבונאי של סכום ההשקעה בספרי החברה", כאמירת הנתבע, מהווה חוצפה שאין כדוגמתה והמצאה פרועה. 20. לעמדתו, הנתבע החליט לקחת מהתובע כסף מזומן, "להשחיר" אותו ולגנוב אותו לכיסו, וכיום מנסה לטפול את האשם בעבירות הפליליות שביצע עליו, כביכול, וכי אין כל "אופן רישום חשבונאי" לכספים – אלא יש הסכם והחברה היתה אמורה לרשום את קבלת הכספים בספריה. 21. לדבריו, לא המליץ לנתבע, כפי שאמר זה, לגנוב כספים או לחמוק ממס – ואם הנתבע החליט שלא לרשום את התקבול בספרי החברה, זה עניינו אשר אינו קשור לכל "המלצה" מצידו. 22. הנתבע, אדם בלתי מקצועי, חובבני ורשלן, הביא שורת עדים שאין להם ולא כלום עם הסוגיה שבמחלוקת והפיץ האשמות כלליות כלפיו, כלפי התובע, כלפי עו"ד איתן ארז, אז סגן ראש לשכת עורכי הדין, וכלפי עו"ד שי צוקרמן ב"כ התובע. 23. הוא פעל על בסיס הצלחה ועל כן אינטרסו היה להצליח ולהגדיל את מחזור החברה ומגמתו הייתה לקבל שליש ממניותיה. 24. כן שימש מר אריה פישביין שותף של הנתבע בפעילות אשר הוקמה מאחורי גבו של התובע, וזאת במסגרת חברת תקשורת סלולארית "מושבים" שבשרון, ועבורה מנסה הוא לקבל מימון מהתובע ברוב חוצפה. 25. הנתבע הציע להחזיר לתובע סך של 300,000 ₪ אולם התובע לא הסכים לכך. 26. כן העיד מטעם התובע מר ניר קפילושניק בתצהיריו ת/2 ו – ת/2א' כי בחודש אפריל הכיר לנתבע כאיש מחשבים בעצמו את מר ארז יניר, שותף עסקי שלו וחבר טוב, ובין היתר, מנכ"ל חברת "חוסן חשבונאות ושרותי ניהול בע"מ" וכן של משרדי רו"ח יניר-פרקש, המעניקים לו שירותי ראיית חשבון. 27. לאחר שיחה עם הנתבע אודות החברה, הביעו רצון לתרום לה; ארז התמקד בגיוס לקוחות לחברה והוא בתחום הטכנולוגי. הובטח להם כי באם בתוך שנה יוכפל מחזור הנתבעת, יוקצו להם 31% ממניותיה. 28. הסדרם עם הנתבע היה לעבוד ללא הסכם כתוב על בסיס הצלחה. 29. לעניין התובע, לא שמע מעולם שהיה עליו להשקיע סכום כלשהו מעבר לסך של מיליון ₪. הסיכומים, כפי שהיו מוכרים לו מדברי הנתבע והתובע, נגעו לסך של מיליון ₪ בלבד. 30. בסוף שנת 2007 כבר ראה כי הפרוייקט אינו מתקדם, גורם כמו "גד מהנדסים" לא נרכש, כמצופה, ומשא ומתן עם גוף המהווה חברת ".I.T.D" נעצר מאחר שהנתבע לא שילם לה חשבונות שיאפשרו קידום ופיתוח התכנה המיועדת באמצעותה. 31. הנתבע הצליח לסגור עסקאות עם שלושה גורמים בלבד, ובד בבד פעל ארז לגיוס משקיע נוסף, מר נצח משיח, אולם זה נקלע לריב עם הנתבע ולא השקיע דבר. 32. ארז אף הודיעו כי ננזף קשות ע"י עורך דין איתן ארז, איש הקשר בלשכת עורכי הדין, על כי עורכת דין ענת מלכין ביקשה ליצור קשר עם דהן כדי להיות לקוחת הנתבעת, וזה נהג באופן חובבני שאינו עסקי. 33. כתוצאה מאלה, הודיעו ארז והוא לאחר כ – 14 חודשי פעילות כי הינם מפסיקים עבודתם עימו. 34. עוד העיד עורך דין איתן ארז בתצהירו ת/5 כי בשנת 2007 פנתה אליו עורכת דין ענת מלכין וקישרה אותו עם מר ארז יניר, מר ניר קפילושניק ומר דהן, בעניין התקשרות עם מר דהן והחברה הנתבעת עבור עורכי הדין בפרוייקט להוזלה וחסכון בעלויות התקשורת הסלולארית. 35. לאחר פגישה עם מר דהן והתכתבות עימו, התברר כי זה לא העביר כל הצעה בנידון לידיו. 36. ביום 27.1.07 העביר אליו נציג הנתבעת מר אביחי וייסברג הצעת התקשרות עם חברת "סלקום", ואולם דובר בה על תוכניות חסרות כל כדאיות כלכלית וכן התברר כי המחיר המוצע זהה למחיר שכבר שולם עבור דקת שיחה. 37. לאחר תם תקופת הבלעדיות שהובטחה לנתבעים הודיע למר אביחי וייסברג כי הלשכה תמשיך לטפל בעניין בכוחות עצמה. 38. כן התקשר לארז יניר ונזף בו על החובבנות והבטלנות שגילה מר דהן בטיפול בעניין. 39. שכר הנתבעים לא הובטח ע"י הלשכה אלא צוין כי החברה הסלולארית היא שאמורה לשאת בשכרם, ולא נקשר קשר חוזי עימם. 40. זמן קצר לאחר דברים אלה, הביא את הלשכה בכוחות עצמו להסכם עם חברת "פלאפון" שעלה לאין שיעור על הצעת הנתבעים. 41. בנוסף, העידה מטרם התובע גב' אירית קינן בתצהיר ת/6 כי שימשה כמנכלי"ת חברת "קיט-נולדג'" העוסקת בפיתוח מיומניות ניהול ובליווי פרויקטיים. 42. במהלך עבודתה, התקשרה עם מר ארז יניר ומר דהן לעניין הקמת פעילות מיקור חוץ בנושא תקשורת. 43. בפגישה בה נכחו הצדדים וכן דודה, מר נצח משיח, שאמור היה להשקיע כספים בפרוייקט, כינה אותה מר דהן בכינויי גנאי, ולפיכך מר נצח הודיע כי לא ישקיע כל השקעה באם מר דהן אינו מסוגל לשלוט בעצמו, ואינו בנוי לעבודת צוות. 44. בהמשך הדברים הפגישה אותו עם מנהלים במשרד הבטחון ובחברת "שטראוס-עילית", ואולם הללו הביעו אי שביעות רצון מהיות מר דהן, לשיפוטם, אדם שאינו רציני ואינו מקצועי, ושיחות אלה לא העלו דבר. 45. עוד העיד מר יורם מזוז בתצהירו ת/7 כי הפנה לקוחות לנתבעים תוך הסכמה כי יקבל שליש מן ההכנסות שתגבינה. 46. התברר כי לקוחה שהביא, חברת "רנואר", קשרה הסכם עם מר דהן, שילמה לו כספים, ואולם מר דהן לא העביר חלקו לידיו, אף שהוסכם להפחית ולצמצם חלקו בעמלה. 47. באמתלות שונות ובדחייה של "לך ושוב" לא שילם לו הנתבע דבר, עד אשר הבין שיש לו עסק עם נוכל ורמאי. 48. הכסף לא שולם ואז נשלח אדם בשם "צ'יקו" שטיפל בגבייה מלקוחות וביקש ממנו לשבת במשרד הנתבע עד שיקבל ממנו שיק. 49. מעולם לא ביקש מצ'יקו לטפל בחוב המיוחס לתובע וצ'יקו אינו מכיר כלל את התובע, או את ארז יניר או את ניר קפילושניק, לא דיבר עימם ולא נפגש עימם מעולם. 50. הנתבע מנסה לטפול על התובע עניין שכלל לא קשור אליו שכן אין לו כל הגנה בפני תביעת התובע, ולו בלבד יש קשר לעניין זה. 51. כן מציין הוא כי היפנה את התובע למנהלי חברות "רב בריח" וחברת המזון "יוני ליוור" והללו היו גורמים בכירים, ולמרות זאת לא הצליח לסגור ולו עסקה אחת למעט זו מול רשת "רנואר", הנזכרת לעיל. 52. בנוסף לקשת תצהירים מרובה זו הוגשה מטעם התובע גם חוות דעת מטעם רו"ח רונן גמליאל, המוצג ת/8, על פיה אם המיזם המיועד בשיתוף מר יניב ומר קפילושניק היה צולח שוויו היה אפסי שכן בשנים הראשונות צפויות היו הוצאות של כ – 12 מיליון ₪. 53. לעמדתו, לחברה הנתבעת נגרמו הוצאות בסך של 210,000 ש"ח בעת הפעילות המשותפת ומתוך זה אחראי התובע על הסך של 6,500 ₪, וכי החברה הרוויחה בארבע שנות פעילותה 281,451 ₪ בלבד. 54. לבסוף, העיד מר אביחי ויסברג, בעדות ראשית בלא תצהיר, כי שימש כמנהל פרוייקטים ובענף המכירות, כשנה וחצי. 55. עיקר קשריו היו עם מר ארז יניר וזה היפנה אליו לקוחות לטיפול, ואולם רוב העסקאות לא נסגרו מאת תחרות מחירים. (ראה: פרוטוקול עמ' 33 שורות 7-10). ראיות הנתבעים 56. הנתבע מר דהן משה הצהיר בשמו ובשם הנתבעת בתצהירו נ/9 כי שימש כמנהל החברה, ובעל מלוא מנויותיה, וכי מטרת עיסוקה היתה השגת חסכון בעלויות תקשורת. 57. הנתבע שיגר הודעת צד שלישי בסך של 1,116,753 ₪ לארז יניר ולניר קפילושניק, אשר לעדותו היו אדריכלי העסקה ובעלי אינטרס כלכלי מובהק בה, וכן הגיש תביעה שכנגד על סך של 1,500,000 ₪ כנגד התובע, מר יניר ומר קפילושניק. 58. לעדותו, התובע התחייב להשקיע בחברה שני מיליון ₪ ולא מיליון ₪ בלבד, בהתאם למסוכם ביניהם. 59. לדידו, טענת משקיע בחברה אינה נטולת כל סיכון באופן שמאפשר לו לחזור בו מהשקעתו בכל עת שיחפוץ. 60. התובע שלח אליו "גורם עברייני" אשר הטריד אותו טלפונית פעמים מספר ואף איים במשיבון לפגוע בו ובבני משפחתו באם לא ישלם לתובע הסך של מיליון ₪. 61. לדבריו, המדובר במעשה נוכלות של התובע, מר יניר ומר קפילושניק, ו"שלישיה" זו תיאמה גרסה שקרית לצורך הגשת התביעה. 62. בהסכם הצדדים אין, לעדותו, תניה בדבר ייעוד הכספים, והללו הושקעו בפעילות החברה. 63. לאחר כחצי שנה, התנערו אלה מהתחייבותם על פי המוסכם ובחרו לפעול בפרוייקטים אחרים. 64. התובע הסתיר בתביעתו כי מר יניר וקפילושניק היו חלק בלתי נפרד מן ההסכם וכי ניתנה הבטחה ע"י ארז יניר להחזיר סך סל 250,000 ₪ ₪ כחלק מהשקעתו. 65. ארז יניר הינו בעליה חברה "חסן" – משרד הנהלת החשבונות ורואי החשבון "יניר-פרקש", אשר פעלו כנגדו וכנגד הנתבעת. 66. בעזרת יניר וקפילושניק גוייס התובע כמשקיע לאחר שבירר כל נסיבות עבודת החברה ופעילותה. 67. סוכם עם התובע כי ישקיע שני מיליון ₪ בחברה ויוקצו לו 25% ממניותיה. 68. לעדותו, בסמוך למועד החתימה המליץ לו יניר כי משיקולים הקשורים לאופן הרישום החשבונאי לא יופיע סכום ההשקעה בספרי החברה אלא כדאי ונכון יהא לרשום סכום ההשקעה של שני מיליון שקל בפיצול לשני שלבים, מיליון ₪ כסכום השקעה ראשוני, אשר ישולם מיידית, וסכום מיליון ₪ נוסף אשר ישולם במועד מאוחר יותר, ולגביו ייערך הסכם בכתב. 69. אין הוא סבור כי התובע התקשר בהשקעה נטולת סיכון, וכפי שעליו חל סיכון לקבלת פירות מעסקי החברה, כך הוא אף לגבי התובע. 70. את סכום הכסף שקיבל מהתובע הפקיד, כהנחיית ארז יניר, בכספת שנשכרה ונרשמה על שם החברה בבנק דיסקונט בע"מ, וארז יניר אף הודיעו כי יבצע רישום מתאים של התקבול בספרי הנהלת החשבונות של החברה מאוחר יותר. 71. מן ההפקדה הועברו סך של 50,000 ₪ לארז באמצעות חברה בשם "מאיה טל" שבבעלותו, וסכום נוסף של 60,000 ₪ שולם לו כעלות שכר אשתו שלא עבדה בשום שלב בחברה. עוד קיבל ניר קפילושניק הסך של 231,000 ₪ לידיו. 72. בהמשך עדותו, סוקר הוא פעולותיו ופעולות ארז יניר להשגת לקוחות ולפעולות בתחום מיקור החוץ לשם כך נפגשו, בין השאר, עם מר נצח משיח, אך זה חזר בו מכוונתו להשקיע כספים בחברה. 73. מעולם לא סוכם עם התובע כי כספיו יוסבו אך ורק לצורך פיתוח תכנת מחשב להפחתת עלויות תקשורת לחברות, ואולם, אכן, זה תחום התמחות החברה. 74. כן מימנה החברה פעולות מר עמוס גבע בנושא מיקור חוץ, והחברה מימנה לו שכרו, משרד ורכב בליסינג. 75. לאחר סקירה נוספת של פעולות החברה, יניר וקפילושניק, אשר לא הביאה לקוחות חדשים, סבור הוא כי התובע הפר, עימם, יחדיו, ההסכם, בהימנעותו מלשלם סכום ההשקעה הנוסף, ובעזות מצח דרש להחזיר סכום המיליון ₪ ששילם. 76. כן לא העביר לתובע המניות המובטחות שהיה עליו להעבירן לתובע, לדידו, אך ורק בתמורה לסכום ההשקעה הכולל בסך של 2,000,000 ₪. 77. החברה, אכן, השתמשה בכסף, ולפנים משורת הדין הציע כי יוקצו לתובע 12.5% מהון המניות של החברה. 78. התובע שיגר אליו גורם עברייני, לדידו, אדם בשם צ'יקו שניסה לאיים עליו על מנת לגבות הסך של מיליון ₪ עבור התובע. 79. בדיעבד נסתבר לו כי סכום ההשקעה בסך של מיליון ₪ אף לא נרשם בספרי החברה ולא מוצא ביטוי בדוחו"תיה הכספיים. 80. כן נסתבר לו כי התובע השקיע כספים ב"שחור" אשר קיבל במסגרת עבודתו כסוכן נסיעות עצמאי בחברת "אופיר טורס" והצעת ארז להפרדה בין סכום ההשקעה הראשוני לסכום ההשקעה הנוסף נועדה לשם מתן הכשרה לצרכיו הפיננסיים של התובע ולא נוכח צרכי הנתבעת. 81. עם מינוי רואה חשבון חדש לחברה תועד הסכום של מיליון ₪ בספרי החברה, שלא כעצת ארז יניר, כדי שהדבר יהיה "חוקי למהדרין". 82. כן העיד מטעם הנתבע מר שאול אטיאס בתצהירו נ/8 כי שימש בעת הרלבנטית כמנהל פרוייקט בחברה הנתבעת משך כשישה חודשים, במסגרתם ניהל פרוייקטים בתחום התקשורת הקווית והסלולארית. 83. התובע התקשר עם הנתבעים בהסכם, והוא הניח כי גם מר יניר ומר קפילושניק התקשרו עם החברה בהסכם כלשהו. 84. לדבריו, התבקש להכין ע"י הנתבע מענה למכרז בעניין בית סהר פרטי בדרום הארץ, אך חל איחור בעבודתו שכן הפנייה אליו הייתה מאוחרת, מפי יניר, ובעצה עם התובע הודיע לקפילושניק כי לא יוכל להכין מענה למכרז זה, והאחרון הגיב כי כבר "יסתדר". 85. עוד העידה גב' לילך אביב בתצהירה נ/7 כי שימשה מנהלת פרוייקטים אצל הנתבעת. לעדותה, שימש בחברה מר אביחי וייסברג כמנהל מכירות תחת פיקוח ארז יניר, אך זה לא הפגישו ולא היפנה אותו לאנשי מפתח ולמקבלי החלטות אצל החברות וכך לא נרקמו עסקות בין הצדדים. 86. כן העידה גב' טלי מולאיוף בתצהירה נ/6 כי שימשה מזכירה במשרדי הנתבעת וכי ידוע לה כי הושקעה עבודה רבה מצד החברה בשותפות שנרקמה עם התובע, עם מר יניר ועם מר קפילושניק. 87. החברה השקיעה מאמצים באמצעות הנתבע ומר אביחי וייסברג בהכנת מצגות ותכניות עסקיות. 88. חרף מאמצי מר וייסברג לקשור עסקאות עם לקוחות שניסו להביא מר ארז יניר וגב' ענת מלכין, לא נסגרו עסקאות עם אלה ואולם החברה לא חייבה את הלקוחות הפוטנציאליים בתשלום. 89. כן הוצגה חוות דעת מומחה, המוצג נ/5, מטעם חזי רותם, רואה חשבון, על פיה קבע לגבי 4 שנות פעילות הנתבעים דו"ח רווח והפסד, כדלקמן: "בהתבסס על הפרמטרים העיקריים מתוך דו"ח רווח והפסד ל – 4 שנות הפעילות הראשונות עולה כי בשנה הראשונה ההכנסות צפויות היו לעמוד על כ - 1.17 מיליון ₪. בשנה זו צפוי היה להירשם הפסד בגובה של כ – 1.64 מיליון ₪ לבד (בשנה זו צפויות היו להירשם הכנסות רק מהרבעון השלישי) בשנת הפעילות צפויות היו הכנסות לעמוד – 5.8 מיליון ₪ כאשר הרווח הנקי באותה השנה צפוי היה לעמוד על כ 576,000 ₪. בשנת הפעילות השלישית והרביעית צפויות היו ההכנסות לעמוד על כ – 10.1 ו – 14.55 מיליון ₪ בהתאמה. הרווח הנקי בשת הפעילות הרביעית צפוי היה לעמוד על כ – 4.3 מיליון ₪". הכרעה 90. עיקר מחלוקת הצדדים שבפני הינה האם היה על התובע להפקיד בנוסף להפקדתו כמשקיע סך של מיליון ש"ח על סכום המיליון ₪ אשר הפקיד. שאז, במידה שלא הפקיד, אינו זכאי לרישום של 25% מהון המניות הרשום של החברה, ואף לא החזרתו של סך מיליון השקל לידיו. 91. קובע בנידון הסכם הצדדים כי היה על התובע להפקיד השקעתו בסך של מיליון ₪ בשני תשלומים, בני 500,000 ₪ כל אחד, כדלהלן: "ההשקעה: 1 מיליון ₪, בשלבים הבאים: התשלום הראשון בסך 500,000 ₪ יבוצע תוך 6 חודשים מיום חתימה על נייר זה; התשלום השני בסך 500,000 ₪ יבוצע תוך 12 חודשים מיום חתימה על נייר זה..... טבלת ההחזקות: מצב ההחזקות עם סגירת העסקה, בהנחה של ביצוע ההשקעה במלואה יהיה: משה – 75% ומיקי 25%..." 92. לשון החוזה ברורה וצלולה, ובו נאמר, ברחל בתך הקטנה, כי המדובר בהשקעה של המשקיע בסך של מיליון ₪. בשני תשלומים שווים, האחד בתוך 6 חודשים מיום חתימת ההסכם, והשניה בתוך 12 חודשים מעת חתימתו. 93. אין בנמצא הסכם אחר, או תזכורת או מזכר נוסף שיציגו דרישה להפקדת סכום של מיליון ₪ נוספים. 94. המדובר בסכום כבד ונכבד, וקשה ביותר להעלות על הדעת כי הוסכם על השקעה שכזו, בלא לתעדה בכל מסמך שהוא, מפאת רצינותה, היקפה, ורצון הצדדים להעלות קשריהם בכתב, כפי שעשו בהסכם דנן. 95. לאחרונה, תוקן סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 המשמיענו כי לשון החוזה היא הקובעת והמכרעת – ובענייננו, לשון החוזה ברורה כשמש ואין בצידה כל הסכם נוסף או אחר להלן לשון סעיף 25 לחוק: "25. (א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו. (ב) חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל. (ב1) חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו. (ג) ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים." (ראה: חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2), התשע"א-2011 מיום 26.1.11; ההדגשה אינה במקור – ח.י.). 96. בעניין זה, נקבעה הלכה באחרונה מפי כבוד השופט י' דנציגר בע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן, ביום 23.2.11, כדלקמן: "סבור אני כי מקום בו לשון החוזה ברורה, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו." ובהמשך נקבע: "סבור אני כי אל לו לבית המשפט להוסיף לחוזה תנאים שהצדדים לא הסכימו לגביהם בשעת התקשרותם ולא ראו לנכון לכלול אותם בחוזה ואפילו משוכנע הוא שכך מחייב השכל הישר וההיגיון הצרוף." עוד ראה: ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט, תק- על 2008 (1) 840, בו נקבע כדלקמן: "מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, כגון המקרה שבפני, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם. עיקרון זה מקבל משנה תוקף שעה שלשון ההסכם הברורה והחד משמעית מתיישבת עם ההיגיון המסחרי הפשוט לפיו אין מקום לאפשר לרוכש להפסיק לשלם עבור מוצר שאותו רכש, רק משום שהרוכש בחר להפסיק להשתמש בו ולרכוש את אותו המוצר מספק אחר." כן ראה: רע"א 4797/08 ציון לוי קבלנים בע"מ נ' גיא ושות' עורכי דין, תק-על 2008(3), 3737 , 3739 (2008), כדלהלן: "משעה שלשון ההסכם ברורה ומורה באופן מפורש כי אומד דעת הצדדים היה כי רכיב שכר הטרחה בגין ההפחתה ייגזר מסכום החוב "המופיע בספרי הבנק", שומה היה על בית המשפט לקבוע כי הפרשנות היחידה והאפשרית של ההסכם הוא כי סכום החוב שנקבע בהסכם הגישור עם הבנק, אשר נחתם ע"י המשיבים, הוא סכום החוב "המופיע בספרי הבנק", ממנו יש לגזור את שכר הטרחה שיש לשלם למערערת. " ובהמשך נקבע: "מותר לסטות מלשונו של החוזה אם פרשנותו על לשונו תביא לתוצאה אבסורדית, הלוקה בחוסר עקביות או חוסר נוחות. הכוונה היא לפרשנות מילולית שאינה מגשימה את תכלית החוזה... מותר איפוא לשופט, במקרים מיוחדים, לשנות מלשון החוזה כדי להגשים את התכלית המונחת ביסוד החוזה. השימוש בסמכות זו ראוי לו שייעשה בזהירות מירבית ובמקרים קיצוניים, שכן בית המשפט אינו רשאי לכתוב חוזים בעבור הצדדים, ויש לכבד את דרישות הצורה ואת כללי הראיות בענין סתירת הכתב". 97. משמע, קובעת אנכי כי יחסי הצדדים מעוגנים בהסדר שבכתב שבפנינו, וכל עדות שבעל פה על תוספת הסכמית כזו או אחרת, אינה אמינה עלי בעניין זה. 98. הנתבע אינו מכחיש קבלת הסכום אלא טוען הוא "לכשרותו", קרי, לכך שהתובע הביא כסף "שחור" במזומן, ואולם אף הנתבע הפקידו בכספת בבנק, לא מסר אישור או קבלה ולא רשמו בספרי החברה ובדוחות"יה, עד לפרק זמן מאוחר יותר. 99. לא נהיר ולא ברור מדוע לא הועברו 25% מהון המניות על שם התובע, כמובטח וכמעוגן בהסכם, ואמירת הנתבע כי חיכה למיליון ₪ הבא – נראית כקלושה וכחסרת אמינות, ואינה מהווה תירוץ למחדל הנתבע בנושא עקרוני זה. 100. אף אמירתו כי "מוכן" היה לרשום 12.5% כנגד תשלום מיליון ₪, בלבד, ואילו התובע סירב, נראית כניצול לרעה של הסכם הצדדים וכמעשה תרמית כלפי התובע שהשקיע כספו, כמוסכם בין הצדדים. 101. מאחר שהנתבע לא העביר על שם התובע המניות דנן, הרי שהפר הפרה יסודית את הסכם הצדדים, ומחדלו זה מהווה בסיס והצדקה למשלוח מכתב ביטול ההסכם כדין ע"י ב"כ התובע לנתבע מיום 6.8.08. 102. בעניין זה קובע סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, שזה לשונו: "א) הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית. (ב) היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול. (ג) ניתן החוזה להפרדה לחלקים והופר אחד מחלקיו הפרה שיש בה עילה לביטול אותו חלק, אין הנפגע זכאי לבטל אלא את החלק שהופר; היתה בהפרה גם משום הפרה יסודית של כל החוזה, זכאי הנפגע לבטל את החלק שהופר או את החוזה כולו." 103. הנתבע הביא בפני עדות ארוכה ונפתלת מפיו ומפי עדיו אודות "קשר" שקשרו, כביכול, חבריו של התובע מר ארז יניר ומר ניר קפילושניק בניהול עסקי החברה, אולם עם אלה לא נקשר כל חוזה או הסכם בכתב, ומעמדם לא עוגן בכתובים, ומכל מקום, לא מצאתי בראיות עדויות ל"קנוניה" בין שלושת אלה כנגד הנתבע. 104. לא מצאתי יסוד לטענה כי התובע ואלה חברו יחדיו לחתור כנגד עסקי הנתבע, שכן הללו ניסו, כמתואר בעדויות אלה, אשר לא נסתרו, להביא לקוחות אל החברה, אך הדבר כמעט ולא צלח, מפאת התנהגות הנתבע, אשר, כדבריהם, לא היה מקצועי ושקדן בעבודתו. 105. אף אם תמצי לומר כי מצא, כביכול, פגם בהתנהגותם, הרי שהדבר אמור היה לפגוע באינטרסם הכלכלי לעמול ולהרוויח כספים, וכל תיאור ריקעם כמי שבאים ממשרדי רואי חשבון עימם פעלו לא נראה כמשכנע וכעילה לחבלתם, כביכול, בעבודת הנתבע. 106. אשר לעת בה יכול היה התובע לדרוש החזר כספו, הרי מששילם מלוא הסכום של מיליון ₪, וכחלוף 14 חודשים מעת חתימת החוזה, הרי שנתברר לו כי לא תהא הקצאת מניות על שמו "עם סגירת העסקה, בהנחה של ביצוע ההשקעה במלואה משה – 75, מיקי – 25%...." ולפיכך המתנה של למעלה משנה אחת הינה פרק זמן סביר ביותר ליישום ההתחייבות להעברת המניות על שם התובע. 107. טענת הנתבע כי התובע השקיע השקעה הנושאת סיכון ואין כל וודאות בהצלחתה, עשויה להיות, בחלקה נכונה, ברם, התובע לא קיבל המניות המובטחות, שהן היו וודאותו של ההסכם ותרמו לצפייתו לקבלת רווחים מעסקי החברה ופעילותה. 108. משלא נתמלא תנאי זה, אין לדרוש, לטעמי, ממשקיע כי ישב בחיבוק ידיים, יראה כי רישום המניות על שמו אינו מתבצע, ולא יעשה דבר שנים על שנים. 109. לגישתי, יש לראות בהתנהגות הנתבע משום העדר תם לב בקיומו של חוזה שצדדים להסכם מצווים בו על פי סעיפים 12 ו – 39 לחוק החוזים ( חלק כללי), התשל"ג – 1973, לאמור:  " 12. תום לב במשא ומתן (א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. (ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10,13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 2, יחולו בשינויים המחוייבים." " 39. קיום בתום לב בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה. " לעניין זה נקבע בע"א בע.א: 1351/06 עו"ד מועין דאוד ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ, תק – על 2007 (3), 4244, מיום 17.9.07, כדלקמן: " כידוע, סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע את חובתו של צד לחוזה לקיים חיובים הנובעים מהחוזה ולהשתמש בזכויות הנובעות ממנו בדרך מקובלת ובתום-לב. בבסיס עומדת החובה הקבועה בסעיף 39, אף כי תחום תחולתה וגבולותיה אינם קבועים מראש, והם נבחנים בכל מקרה לגופו." עוד ראה: ע.א 2239/06 אילן אמיר חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' עיריית הרצליה מיום 28.11.07, כדלקמן: " עקרון תום הלב – כעקרון כללי – מורה כי "השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר". גרימת עיכובים בלתי סבירים בהשלמת החוזה עשויה להוות חוסר תום לב בקיום חוזה והפרה של החוזה. אין הכרח בקיום הוראה מפורשת בחוזה כדי להביא לתוצאה זו. ודוק: לא עצם היעדרה של הוראה מפורשת בעניין זה בחוזה מהווה חוסר תום לב. חוסר תום הלב טמון בפגיעה בהצלחתו של החוזה שתוכנן ובאינטרסים של הצד השני." כן ראה: ע"א 391/80 לסרסון נ' שיכון עובדים, פ"ד לח(2)237 , 263, כדלקמן: "... עקרון תום הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים בא להורות על קיומו וביצועו של חיוב מחיובי החוזה בדרך עשית הישר והטוב ומתוך רצון לקיים את כוונתם של הצדדים לחוזה לפי רוחו של החיוב ולא רק לפי אותיותיו הטכניות והפורמליות, שבהן הוא נוסח..". וכן ראה: ספרה של גבריאלה שלו, "דיני חוזים", מהדורה שניה, בעמ' 59 כדלהלן: "במישור זה של תחולת עקרון תום-הלב, המעוגן פורמלית ברישא של סעיף 39, מחויב כל צד לחוזה לפעול בחריצות ובהגינות להגשמת כוונתם המשותפת של הצדדים, בהתאם לרוח העסקה ותוך שיתוף פעולה עם הצד האחר והתחשבות באינטרסים שלו." 110. אף מטעם זה, רואה אני לקבל עמדת התובע באשר לדרישתו להחזר השקעתו. 111. בחקירתו הנגדית, השיב הנתבע לעניין השאלה מדוע לא הועברו המניות על שם התובע, כמוסכם בהסכם הצדדים, ותשובתו היתה כדלקמן: "בכל התהליך שהיה לי עם מיקי, הודעתי לו בצורה מפורשת, בוודאי שקיבלתי את הכסף..." (ראה: פרוטוקול מיום 19.7.10 עמ' 37 שורות 19-20). 112. כן העיד מפורשות כי לא העביר 25% מהמניות על שם התובע, בהתאם להסכם, אלא ניסה להחתים את התובע על הסכם נוסף לתשלום מיליון ₪ בפעם השנייה, שכן אז יאות להעביר 25% מן המניות, כדלקמן: "אדם משקיע כסף, הוא כדי לקבל את התמורה שלו, על פי ההסכם שנחתם פה בסדר, הוא צריך לקבל, במקרה שלנו, כשהוא משלים את המיליון שקל השני שלו, הוא אמור לקבל עשרים וחמש אחוז בחברה. כשהגעתי להבנה והבנתי שמיקי לא מסוגל להשקיע את המיליון שקל השני שלו, והבנתי שאנחנו נמצאים במצב של DEAD LOCK כזה, אמרתי בוא נציע פתרון. הפתרון שאני הצעתי לו, אמרתי לו מיקי, על אף שזה לא נמצא בהסכם, ועל אף שלא מגיע לך הדבר הזה, בוא נרשום אותם שתיים עשרה וחצי אחוז במניות בחברה, ולא נתבע ממך כל דבר, על הנזקים.... כי למעשה, הפרת את ההסכם ממולנו. אמרתו לו מיקי בבקשה, בוא תחתום על נייר להעברת מניות. אי אפשר להעביר מניות אלא שהצד שמקבל, חותם עליו. לכל אורך הדרך הוא לא הסכים לחתום עליו, הוא לא רצה אותו, הדבר היחיד שעניין אותו, זה להחזיר את כספו חזרה." (ראה: פרוטוקול עמ' 56 שורות 17-24; עמ' 57 שורות 1-8). 113. תשובתו זו, שאין ראיות בצידה, אין בה מענה של ממש לבעיה העסקית והמשפטית אשר במו ידיו יצר, ולפיכך, יש להורות על החזר ההשקעה לתובע. 114. מטעמים מצטברים אלה, מקבלת אנכי את התביעה. 115. בשולי הדברים, אעיר כי הצדדים הגישו חוות דעת מומחים, אך הן קביעת מומחה התובע רו"ח רונן גמליאל כי אם צולח היה הפרוייקט המשותף לצדדים שוויו היה אפסי, שכן בשנים הראשונות צפויות היו הוצאות של כ – 12 מיליון ₪, והן קביעת מומחה הנתבע רו"ח חזי רותם כי בשנה הראשונה צפוי היה רווח הפרוייקט לעמוד על כ – 1.7 מיליון ₪ וההפסד הצפוי עמד על כ – 1,64 מיליון ₪, אין בהן כדי להשיב על השאלה המשפטית עיונית שבבסיס התובענה לגבי מהות התחייבות הנתבע. סיכום 116. הנני מקבלת התביעה העיקרית. הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לתובע הסך של 1,126,755 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 117. לעניין משלוח הודעות צד שלישי למר ארז יניר ולמר ניר קפילושניק ע"י החברה - דוחה אנכי הודעות אלה שכן לתובע ולחברה לא היה קשר חוזי עימם, וכל צירופם המשפטי הינו אך מלאכותי ונועד לזרות חול באשר ליחסי התובע והנתבע, שהם לב המחלוקת. 118. לעניין הגשת התביעה שכנגד ע"י החברה – סבורתני, כי זו נועדה אך ורק להיות משקל נגד ואיזון לתביעת התובע כנגד הנתבע, ונימוקי פסק הדין דלעיל חלים כולם על טענות התובע שכנגד, שהינן, למעשה, בבחינת הגנתו בתביעה העיקרית. 119. דברים אלה נאמרים ביתר שאת כלפי מר ארז יניר וניר קפילושניק. על כן נדחית תביעה זו. 120. הנתבע, מר משה דהן, והחברה הנתבעת מס' 2, יישאו בהוצאות התובע, מר מיכאל הרצוג, ובשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 121. לעניין התביעה שכנגד כלפי מר מיכאל הרצוג – איני פוסקת הוצאות. 122. לעניין התביעות במשלוח הודעות לצד שלישי – תשלם שולחת ההודעה הוצאות משפט למר יניר ולמר קפילושניק הסך של 10,000 ₪, לכל אחד, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 123. לעניין התביעה שכנגד כלפי מר יניר ומר קפילושניק- תשלם התובעת שכנגד הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪, לכל אחד, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. דיני חברותיזמותהחזר כספיטכנולוגיההשקעות