התובעת טענה כי אין היא מעלה טענה לבעיה בתמליל או כי דברי המומחה אינם ברורים ויש צורך להבהירם. לטענתה, המומחה הרפואי שגה בהבנת השאלה שנשאל במסגרת חקירה נגדית. להלן החלטה בסוגיית - אי הבנת שאלה במסגרת חקירה נגדית: החלטה 1. עסקינן בתביעה לפיצויים בגין תביעה לרשלנות רפואית. התובעת, ילידת 1949, אושפזה, כנטען בכתב התביעה ביום 5.10.95 בבית החולים, הנתבע 1, לצורך טיפול בכאבים מהם סבלה בשורש כף יד ימין. התובעת נותחה ביום 8.10.95 לצורך קיבוע חלקי של שורש כף היד. כנטען, בעקבות הניתוח הופיעו חוסר תחושה ותפקוד באצבעות כף היד הימנית, השורש כף היד נותרה "שמוטה". כחודשיים לאחר הניתוח הראשון, עברה התובעת ניתוח נוסף במהלכו אובחן לחץ קשה על עצב המדיאנוס בשורש היד, התובעת הונחתה לטיפול אינטנסיבי בתוך סד. לטענת התובעת, למרות הניתוח המתקן והטיפולים המתקנים שבוצעו, המשיכה לסבול מדפורמציה קשה של שורש כף היד, כאבים והגבלות בתפקוד היד. ביום 2.6.97 שוב אושפזה התובעת, ובוצע קיבוע מלא של שורש כף היד עם שתל עצם שנלקח מעצמות האגן השמאלי. לאחר הניתוח, הופיעה הפרעה גסה בתחושת המדיאנוס. בבירור שנערך לאחר הניתוח עלה חשד כי השתל מפעיל לחץ על עצב המדיאנוס, לחץ הגורם לזרמים חשמליים והפרעות תחושה ועל כן ביום 23.7.97 נותחה התובעת ברביעית. לאור האמור לעיל, הגישה התובעת התביעה הנדונה בעילת רשלנות רפואית בטענה, כי בתום הניתוח הראשון וסדרת הניתוחים בעקבותיהם נותרה עם קיבוע מלא של שורש כף יד ימין ומהפרעה עצבית קבועה, הגורמים לה להגבלת תפקוד קשה בשורש כף היד הימנית. הנתבע 1 הינו ביה"ח בו טופלה התובעת בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה. הנתבעת 2 היתה בכל המועדים הרלבנטיים הבעלים ו/או המפעיל ו/או המעסיקה של הצוות הרפואי של ביה"ח, הנתבע 1, והיא גם הקופה עימה התקשרה התובעת לצורך קבלת שירותי רפואה. 2. התובעת הגישה חוו"ד רפואית מטעמה ערוכה ע"י האורטופד ד"ר דוד יהודה. ד"ר דוד מצא טעויות בולטות בטיפול הרפואי שניתן לתובעת וקבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 50% ולפי סעיף 41 (10) מותאם לסעיף 35 (1) (ה) ועוד 20% לפי סעיף 75 (1) (ג). הנתבעים הגישו חוו"ד רפואית מטעמם ערוכה ע"י האורטופד ד"ר פעילן. ד"ר פעילן מצא כי הטיפול הרפואי שניתן לתובעת הינו כמקובל והעריך את נכות התובעת בשיעור של 20% בלבד לפי סעיף 41 (1) (ב). מנכות זו קבע ד"ר פעילן כי יש להפחית את נכות התובעת שהיתה קיימת טרם הניתוח מיום 8.10.95, וזאת להערכת ד"ר פעילן בשיעור של 5% - 10%. 3. בדיון שהתקיים ביום 15.11.06 בבית המשפט נחקר ד"ר יהודה דוד בחקירה נגדית על חוות דעתו. חקירתו של המומחה הוקלטה והפרוטוקול תומלל. עתה עותרת התובעת לצרף תצהיר של ד"ר יהודה דוד, הואיל ולטענתה טעה המומחה בהבנת שאלה מסוימת בתום לב, ותשובתו עלולה לגרום עוול לתובעת. 4. לטענת התובעת, מיד בתום חקירת ד"ר דוד פנתה אליו ב"כ התובעת ושאלה למה היתה כוונתו בתשובתו לשאלה מהי נכותה של התובעת עובר לאירועים נשוא התביעה, והוא השיב כי תשובתו התייחסה לירידת בכוח הגס ולא לאחוזי נכות. לטענת התובעת, כפי שעולה מעמ' 27 לפרוטוקול שורות 21 - 20 המומחה נשאל על נכותה של התובעת עובר לאירועים נשוא התביעה, והשיב כי: "הכוח הגס יורד בערכים בין 30 עד 60 אחוז". לאחר מכן התבקש המומחה ע"י ביהמ"ש להעריך את נכותה של התובעת והשיב: "בין 30 ל- 60 אחוז". על תשובתו זו חזר המומחה משנשאל ע"י ביהמ"ש האם ישנה אפשרות שלתובעת כבר היו 50% נכות לפני הניתוחים שעברה. לטענת התובעת, לאחר שהתקבל תמלול החקירה, והמומחה עמד על כך שתשובותיו לביהמ"ש התייחסו לכוח הגס ולא לאחוזי נכות צורף תצהיר מטעמו. 5. הנתבעים מתנגדים לבקשה. לטענת הנתבעים, עם סיום חקירתו הנגדית של המומחה, ד"ר דוד, סיים המומחה את מלאכתו ולא ניתן לשוב ולחקור אותו או לקבל ממנו תצהיר. לטענת הנתבעים נראה כי הכוונה האמיתית מתוך הבקשה הינה מקצה שיפורים לעדות שייתכן ואינה נוחה לתובעת. 6. בתשובת התובעת לתגובת הנתבעים אין היא מעלה טענה לבעיה בתמליל או כי דברי המומחה אינם ברורים ויש צורך להבהירם. לטענתה, ד"ר דוד שגה בהבנת השאלה, ורק לשם כך מבקשת להגיש התצהיר מטעמו. 7. דיון לפי תקנה 166 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), רשאי השופט להתיר לבעל דין לקרוא לעד שכבר העיד לשם מתן עדות נוספת, כדי להבהיר דברים הטעונים הבהרה ובלשון התקנה: "166. בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט להציג לעד כל שאלה שתיראה לו, ורשאי הוא בכל עת לשוב ולקרוא עד שכבר נחקר". ודוק: היתר זה יינתן בנסיבות יוצאות מן הכלל בלבד. (ראה - זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 509; תקנות סדרי הדין, ד"ר אליהו וינוגרד, חלק א' עמ' 279). "... הגישה הינה לא להתיר את הרצועה יתר על המידה ולא להביא להפקרות בסדרי הדין - ע"א 182/60... יש להתייחס איפוא לכל מקרה לפי נסיבותיו ולבדוק אם יש עילה לשמיעתו מחדש של עד אשר העיד... העילה להשמעת העד מחדש... מטרתה היא חיפושי דרך לפרשנות חדשה. אין זו עילה שבעטיה יש מקום להרשות שמיעת עדות חדשה או חקירה חוזרת של עד" (ראה - ע"א 538/82 נצראל נ' רג'ואן ואח', פד"י לז (2) 722, 730). 8. בענייננו, מבקשת התובעת לפרש את דברי המומחה מטעמה. אינני סבורה, כי נסיבות המקרה שלפניי מצדיקות הגשת תצהיר נוסף מטעם המומחה ולמעשה עדות נוספת מטעמו. פרוטוקול הדיון הוקלט ותומלל כך שאין חולק על האמור בו. כל בחינה פרשנית ותכליתית של משמעות האמור בפרוטוקול יחד עם הראיות הם שיביאו את בית המשפט להכרעה והם בסמכות בית המשפט ונתונים לשיקול דעתו שיכול לעמוד למבחן ערכאת הערעור, אם יהיה צורך. איני סבורה כי במקרה זה שלפניי מצויות נסיבות כה חריגות המצדיקות שמיעה נוספת של העד, אשר סיים מתן עדותו ומבקש לתקנה. 9. קבלת הבקשה משמעותה פגיעה בזכות של בעל הדין שכנגד לקעקע עדות בחקירה נגדית. 10. לאור האמור לעיל הבקשה נדחית. חקירה נגדיתדיוןחקירה (בבית משפט)