זיוף גימלים הנאשם 1 הנאשם 2, והנאשם 4, (להלן - הנאשמים) הודו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בשנית, המייחס להם עבירות של מתן תעודה כוזבת לפי סעיף 281 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן- החוק): לנאשם 1 - עבירה אחת, לנאשם 2 - ארבע עבירות, ולנאשם 4 - שלוש עבירות, וכן מייחס לנאשמים 2 ו-4 עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק. לפי העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן בשנית, בתקופה הרלוונטית עבדו הנאשמים במרפאת ש.ר.ד שרות רפואי דחוף בע"מ בכפר קאסם (להלן - המרפאה): הנאשם 1 - כרופא, והנאשמים 2 ו-4 - כאחים. המרפאה סיפקה שירותים רפואיים 24 שעות ביממה, ובכל משמרת עבדו רופא ולצידו אח או שניים. המרפאה בבעלות אחד, מוראד עאמר (להלן: בעל המרפאה). לפי האישום הראשון (כנגד הנאשמים 2 ו-4 ואחרים), עובר לחודש אוגוסט 2008 בעל המרפאה עם הנאשמים 2 ו-4 ועם שלושה אחרים - שני רופאים ואח - המואשמים עימם, קשרו קשר להונות את רשויות הצבא בכך שיספקו לחיילים בריאים באופן שיטתי וגורף תעודות מחלה כוזבות, תמורת 100 ₪ לתעודה, במטרה להגדיל את רווחי המרפאה. במסגרת הקשר נהג הנאשם 2 לתת תעודות מחלה כוזבות לחיילים שלא התייצבו כלל במרפאה ומבלי שנבדקו. נאשם 2 חתם על גבי תעודות המחלה הכוזבות בשמו של רופא אחר - בידיעתו, באישורו ובהרשאתו של אותו רופא. לפי האישום השני (כנגד הנאשם 2 ואחר), ביום 6.8.08 בסמוך לשעה 15:00 נבדקו יוני ואדם - שני חיילים ששמשו כסוכנים משטרתיים - על ידי רופא צבאי ונמצאו בריאים. בהמשך היום בסמוך לשעה 19:30, נבדקו יוני ואדם במרפאה על ידי הנאשם 1, שילמו 100 ₪ כל אחד וקיבלו תעודות מחלה כוזבות עם המלצה לשלושה ימי מחלה. בהמשך פנה יוני אל הנאשם 2 ואמר לו כי יש לו חבר חולה שמפחד לבוא למרפאה. לבקשת הנאשם 2 מסר לו יוני את פרטי חברו - נסימי - והנאשם 2 רשם בכזב על גבי תעודה כי ביום 6.8.08 בשעה 20:30 נבדק נסימי במרפאה, נמדד לו דופק, והוא אובחן כסובל מאודם ניכר בלוע. הנאשם 2 הטביע על התעודה חותמת הנושאת את שמו של אחד מרופאי המרפאה והוסיף עליה חתימה הנחזית להיות חתימת הרופא, בהרשאתו של הלה. הנאשם 2 מסר את התעודה ליוני ודרש תמורתה סך של 130 ₪, אותו שילם יוני. הנאשם 2 שלשל לכיסו 30 ₪ והפקיד 100 ₪ בקופת המרפאה עבור בעל המרפאה. לפי האישום השלישי (כנגד הנאשמים 1, 2 ו-4 ואחר), בתאריך 9.8.08 בסמוך לשעה 24:00, הגיע יוני למרפאה ואמר לנאשם 4 כי אינו חולה, אך אין לו כח לשוב לצבא, וביקש שירשום בתעודת המחלה מה שיחפוץ. הנאשם 4 רשם בכזב על גבי התעודה כי בדק את יוני ולקח ממנו מדדים. בהמשך הנאשם 1 נכנס לחדר, בדק את יוני ואמר לו שהוא בריא. יוני הסביר לנאשם 1 כי אינו חולה, אבל אין לו כח לשוב לצבא הואיל ופלוגתו עולה לעזה, וביקשוֹ לעשות מחווה עבורו. הנאשם 1 הסכים ורשם בכזב על גבי התעודה כי בתאריך 10.8.08 בדק את יוני וכי אבחנוֹ כסובל מאודם בגרון, והמליץ על יומיים מנוחה. הנאשם 1 מסר את התעודה הכוזבת ליוני, ששילם תמורתה סך של 100 ₪, שהופקד בקופת המרפאה עבור בעל המרפאה. בהמשך פנה יוני אל הנאשם 2 ושאל אם ניתן לקבל תעודת מחלה גם עבור חברו נסימי. בתחילה השיב הנאשם 2 בשלילה, אך לאחר ששב יוני על שאלתו בנוכחות הנאשם 4, הסכים הנאשם 2. יוני מסר לנאשם 4 את פרטי נסימי, והנאשם 4 רשם בכזב על גבי התעודה כי ביום 10.9.08 נבדק נסימי, נלקחו ממנו מדדים, הוא אובחן כסובל מכאבי בטן, שלשולים והקאות, וזקוק לשלושה ימי מחלה. הנאשם 2 קרא את מה שכתב הנאשם 4, הטביע על התעודה חותמת הנושאת את שמו של רופא מהמרפאה והוסיף עליה חתימה הנחזית להיות חתימת הרופא - בהרשאתו. הנאשמים 2 ו-4 מסרו ליוני את תעודת המחלה הכוזבת על שם נסימי, ויוני שילם עבורה סך של 100 ₪, שהופקד בקופת המרפאה עבור בעל המרפאה. בהמשכו של האישום השלישי (בענין הנאשם 1) ובאישום הרביעי (כנגד הנאשם 2), ביום 1.9.08 בסמוך לשעה 19:30 הגיעו גלעד ואדם - שני חיילים ששמשו כסוכנים משטרתיים - למרפאה, ואמרו לנאשם 2 כי הם חשים בטוב. הנאשם 2, מבלי שבדקם, רשם בכזב על גבי התעודות כי באותו יום בשעה 20:00 נלקחו מהם מדדים וכי הם סובלים מכאבי גב, והורה לגלעד ולאדם לומר לנאשם 1 כי הם סובלים מכאבי גב הואיל ואף בדיקה לא יכולה לשלול זאת. הנאשם 1 נכנס לחדר ואדם הצהיר בפניו כי הוא וגלעד רוצים גימלים כי לא בא להם לחזור לצבא. הנאשם 1 רשם בכזב על גבי התעודה כי בדק את גלעד ואדם וכי אבחנם כבעלי רגישות בגב התחתון והמליץ על שלושה ימי מנוחה. הנאשם 1 מסר את התעודות הכוזבות לידי גלעד ואדם, ששילמו בעבורן 100 ₪ כל אחד, סכום שהופקד בקופת המרפאה עבור בעל המרפאה. האישומים החמישי עד השמיני לא מיוחסים לנאשמים. לפי האישום התשיעי (כנגד הנאשמים 2 ו-4 ואחר), ביום 25.8.08 בסמוך לשעה 19:30, הגיע למרפאה יוני, שהופנה על ידי הנאשם 2 לחדר בדיקה. יוני שאל את הנאשם 2 אם ניתן לקבל תעודת מחלה גם עבור חברוֹ נסימי, למרות שאינו נמצא במרפאה. הנאשם 2 לא השיב תחילה ויצא מהחדר, אך בהמשך שב ושאל את יוני אם הוא רוצה תעודה גם עבור נסימי ואמר לו שהיא תעלה 50 ₪ נוספים הואיל ונדרש "לעשות תרגיל". הנאשם 2 קיבל מיוני את פרטיו של נסימי, יצא מהחדר ורשם בכזב על גבי תעודה כי ביום 25.8.08 נבדק נסימי, נלקחו ממנו מדדים, והוא סובל מכאבי גב וזקוק לשלושה ימי מחלה. הנאשם 2 הטביע על גבי התעודה חותמת הנושאת את שמו של רופא מהמרפאה, הוסיף על גביה חתימה הנחזית להיות חתימתו של אותו רופא - בהרשאתו, ומסר את התעודה ליוני, בתמורה לסך של 150 ₪ ששילם יוני ושהופקדו בקופת המרפאה עבור בעל המרפאה. הנאשם 4 בדק את יוני בחדר המרפאה. יוני אמר לנאשם 4 כי אין לו כלום ושאלוֹ מה להגיד לרופא. הנאשם 4 הורה ליוני להגיד שסובל משלשולים ומהקאות ורשם בכזב על גבי התעודה כי יוני מתלונן על כאבי בטן, שלשולים ובחילות. משנכנס לחדר אחד מרופאי המרפאה - ד"ר ריחאן טהא, שאינו מואשם בפרשה - אמר לו יוני כי הוא סובל משלשולים ומהקאות, ואותו רופא בדקוֹ ונתן לו תעודת מחלה ובה המלצה על שלושה ימי מנוחה. בתמורה לבדיקה שילם יוני של 100 ₪ שהופקד בקופת המרפאה עבור בעל המרפאה. לפי האישום העשירי (כנגד הנאשם 4), ביום 25.8.08 בסמוך לשעה 19:30, הגיע גלעד למרפאה לבדיקה ואמר לנאשם 4 כי אין לו כלום. הנאשם 4 רשם בכזב על גבי התעודה כי לקח מגלעד מדדים וכי הלה מתלונן על כאבי גב תחתון והורה לגלעד לומר לרופא כי הוא סובל מכאבי גב תחתון. גלעד אמר כן לרופא המרפאה, ד"ר טהא, והלה רשם על גבי התעודה כי הוא סובל מכאבי גב במישוש והמליץ על מעקב רופא ושלושה ימי מנוחה. בתמורה לבדיקה שילם גלעד סך של 100 ₪, שהופקד בקופת המרפאה עבור בעל המרפאה. במעשיהם אלו, קשרו הנאשמים 2 ו-4 עם אחרים קשר לפשע ושלושת הנאשמים רשמו תעודות כוזבות שעשויות היו להשפיע על זכויותיו בצבא של אדם. בדיון מיום 17.6.10 הוצג הסדר טיעון חלקי לגבי הנאשמים 2 ו-4, בגדרו יודו בכתב האישום המתוקן בשנית, יוגשו תסקירים, והמאשימה תטען ללא הגבלה. בדיון מיום 28.6.10 הוצג הסדר טיעון גם לגבי הנאשם 1, במסגרתו יודה בכתב האישום המתוקן בשנית, יוגש תסקיר, והצדדים התחייבו לקבל המלצת התסקיר, אם ימליץ על אי הרשעה. עוד הוסכם בין הצדדים כי הנאשמים לא הפיקו מן העבירות טובת הנאה כספית. משהודו הנאשמים, הוגשו תסקירים בעניינם. מתסקיר שירות המבחן ליום 28.12.10 עלה כי הנאשם 1 כבן 32, מאורס מזה חמש שנים. הוא תושב כפר קאסם, רופא במקצועו. לימודי רפואה למד באיטליה. בשנת 2006 התמחה בשני בתי חולים בארץ ובמקביל עבד במרפאה. תפקודו נורמטיבי ככלל ועברו נקי. את העבירות הסביר בלחצים חברתיים ובתחושת בדידות. בדבריו לקח אחריות על העבירות, ביטא חרטה וציין כי הפיק לקחים. קצינת המבחן התרשמה כי הסיכון להישנות העבירות מצידו - נמוך, והעריכה כי הרשעה תפגע בפרנסתו כרופא. לפי כל אלה באה המלצה להימנע מהרשעה ולהטיל צו שירות לתועלת הציבור בהיקף 180 שעות, ללא צו מבחן. הוצע כי השל"צ יבוצע במועצה המקומית כפר קאסם, במחלקת התחזוקה, בעבודות תחזוקה וסיוע לקשישים, יומיים בשבוע, 4.5 שעות בכל יום. מתסקיר שירות המבחן ליום 28.12.10 עלה כי הנאשם 2 כבן 46, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאי 17-11, עמם מתגורר בכפר קאסם. אשתו כבת 34, עקרת בית, והוא מפרנס יחיד. בוגר 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות מלאה. עבד בעבודות סדירות כמנהל תפעול, ואחר כך כרכז שטח בעמותה. משנת 2007 עובד בעבודה חלקית במרפאה. תפקודו נורמטיבי ככלל ועברו נקי. את העבירות הסביר בלחצים רגשיים ובחוסר מודעות להשלכותיהן. בדבריו נטל אחריות על העבירות, הביע חרטה ובושה והדגיש כי הפיק לקחים. קצינת המבחן התרשמה כי הסיכון להישנות העבירות מצידו - נמוך, והעריכה כי הרשעה תפגע בפרנסתו. לפי כל אלה באה המלצה להימנע מהרשעה ולהטיל צו שירות לתועלת הציבור בהיקף 250 שעות. הוצע כי השל"צ יבוצע במועצה המקומית כפר קאסם, במחלקת התחזוקה, בעבודות תחזוקה וסיוע לקשישים, שלוש פעמים בשבוע, חמש שעות בכל יום. מתסקיר שירות המבחן ליום 11.1.11 עלה כי הנאשם 4 כבן 29, נשוי ואב לשני ילדים בגילאי 4.5 ו-2.5, עמם מתגורר בכפר קאסם. אשתו כבת 26, מורה לחינוך מיוחד במעון למפגרים. בוגר 12 שנות לימוד. עבד בעבודות מזדמנות כחמש שנים ולאחריהן עבר הסבה מקצועית לתחום הבריאות ועבד כארבע שנים במרפאה. כיום עובד במרפאה פרטית אחרת ולומד במכללת אריאל לתואר ראשון במדעי הבריאות. תפקודו נורמטיבי ככלל ועברו נקי. את העבירות תלה בהנחיית מעסיקו ובחוסר מודעותו למשמעות התנהגותו. בדבריו התקשה לבדוק לעומק נסיבות מעורבותו והביע חרטה על הסתבכותו. קצינת המבחן התרשמה כי אין בו דפוסים עברייניים, והעריכה כי הרשעה תפגע בעבודתו כפראמדיק. לפי כל אלה באה המלצה להימנע מהרשעה ולהטיל צו שירות לתועלת הציבור בהיקף 250 שעות, ללא צו מבחן. הוצע כי השל"צ יבוצע בלשכה לשירותים חברתיים בכפר קאסם, במועדון הקשיש, בהדרכת קשישים ובליווים, יום בשבוע, שש שעות ביום, ובנוסף, בבית ספר לחינוך מיוחד, כחונך לילדים, יומיים בשבוע, שלוש שעות בכל יום. בדיון מיום 1.2.11 טענו ב"כ הצדדים לעונש. באשר לנאשם 1, עתרה המאשימה לכבד את הסדר הטיעון עמו, להימנע מהרשעתו כהמלצת התסקיר, ולהטיל עליו קנס וצו של"צ. ב"כ הנאשם 1 עתר לאי הרשעה ולהטלת צו של"צ ללא קנס. באשר לנאשמים 2 ו-4, עתרה המאשימה להרשיעם חרף המלצת התסקירים, ולהטיל עליהם מאסר על תנאי, קנס וצו של"צ. ב"כ הנאשמים 2 ו-4 עתרה להימנע מהרשעתם כהמלצת התסקירים, ולהטיל עליהם צו של"צ. בעניין הנאשם 1, תמכה המאשימה את עתירתה לאי הרשעה בטענתה כי "הנאשם 1 הודה במתן תעודה כוזבת בהזדמנות אחת בלבד, כפי שבא לידי ביטוי באישום השלישי" (פרוטוקול מיום 1.2.11, עמ' 21, שורות 22-21). אף ב"כ הנאשם 1 תיאר את האישום ביחס למרשו כמקרה אחד שהתרחש ביום אחד, בטענתו כי ביחס "למקרה עצמו באישום 3, הגיעו 3 סוכני מצ"ח למרפאה באותו היום, אדם, גלעד ויוני" (פרוטוקול מיום 1.2.11, עמ' 26, שורות 7-6). ספק בעיניי אם יש לטענה בדבר "הזדמנות אחת בלבד" שאירעה "באותו היום" על מה לסמוך, הואיל והיא עומדת בסתירה לעובדות האישום השלישי של כתב האישום המתוקן בשנית. לפי העובדות המפורטות באישום השלישי, בו הודה, נתן הנאשם 1 שלוש תעודות כוזבות לשלושה חיילים שונים בשני מועדים שונים, המרוחקים זה מזה כשלושה שבועות: ביום 9.8.08 וביום 1.9.08. ביום 9.8.08 נתן תעודה כוזבת לחייל יוני, וביום 1.9.08 נתן שתי תעודות כוזבות: אחת לחייל אדם ושנייה לחייל גלעד. בכל מועד נתן הנאשם 1 את התעודות הכוזבות במעורבות אחי מרפאה שונים: ביום 9.8.08 - נתן תעודה כוזבת במעורבות האח הנאשם 4, וביום 1.9.08 נתן שתי תעודות כוזבות במעורבות האח הנאשם 2. אין ממש אפוא בטענת המאשימה בדבר "הזדמנות אחת בלבד", בעת שהנאשם 1 עצמו הודה במתן שלוש תעודות כוזבות לשלושה חיילים שונים בשני מועדים שונים ובמעורבות שני אחי מרפאה שונים. במאמר מוסגר יצוין כי לפי העובדות המפורטות באישום השני לכתב האישום המתוקן בשנית, היה הנאשם 1 מעורב גם במתן שתי תעודות כוזבות נוספות ביום 6.8.08 לשניים מבין החיילים: יוני ואדם. באופן זה, הואשם הנאשם 1 בתחילה במעורבות במתן חמש תעודות כוזבות לשלושה חיילים שונים בשלושה מועדים שונים. במסגרת התיקון השני לכתב האישום, נמחקה העבירה שיוחסה לנאשם 1 בגין אירועי יום 6.8.08, אך נותרה בעינה כעבירה ביחס לאח המרפאה שהיה עמו - הנאשם 2. עוד תמכה ב"כ המאשימה את עתירתה לאי הרשעת הנאשם 1 בכך ש"לנאשם 1 מיוחס אישום אחד". הכללת כל מעשי הנאשם 1, שבהם הודה, לגדר אישום בודד - האישום השלישי - נעשתה במסגרת התיקון השני לכתב האישום. במסגרת האישום השלישי - הן לפני והן לאחר התיקון השני - הואשם הרופא, הנאשם 1, ועמו אח המרפאה, הנאשם 4, במתן התעודה הכוזבת לחייל יוני ביום 9.8.08. במסגרת האישום הרביעי - בנוסחו שלפני התיקון השני - הואשם הרופא, הנאשם 1, ועמו אח המרפאה, הנאשם 2, במתן שתי התעודות הכוזבות לשני החיילים אדם וגלעד ביום 1.9.08. בגדר התיקון השני לכתב האישום נערך פיצול בעובדות האישום הרביעי בין הרופא לבין אח המרפאה שעמו, באופן הבא: חלקו של הנאשם 1 באירועי יום 1.9.08 צורף לאישום השלישי, שיוחד במקור לאירועי יום 9.8.08. לעומת זאת, חלקו של הנאשם 4 באירועי יום 1.9.08 נותר בעינו בגדר אישום אחר ונפרד - האישום הרביעי. פיצול זה תמוה בעיניי, ולגבי פשרו לא ספקה המאשימה כל הסבר (זאת חרף שאלתי בדיון מיום 1.2.11 והחלטתי מיום 8.2.11). מלאכת תיקון כתב אישום בדרך טכנית של צירוף חלק מעובדות אישום אחד לאישום אחר אך ורק ביחס לאחד מהמעורבים באותו אישום שפוצל, אין בה כדי לשנות את התמונה בכללותה. מבחינת המהות העובדתית, לא דומה חומרת מעשיו של מי שנתן תעודה כוזבת אחת לחייל אחד במועד אחד, לחומרת מעשיו של מי שנתן שלוש תעודות כוזבות לשלושה חיילים שונים בשני מועדים שונים; אף אם לזה ולזה יוחס אישום אחד ובו עבירה אחת. המאשימה תמכה את עתירתה לאי הרשעת הנאשם 1 גם בכך שבכתב האישום המתוקן בשנית, מיוחסת לו עבירה של מתן תעודה כוזבת בלבד, ולא מיוחסת לו העבירה החמורה יותר של קשירת קשר לביצוע פשע, אשר כן מיוחסת ליתר הנאשמים. המאשימה טענה כי בבסיס מחיקת עבירת קשירת הקשר לגביו בגדר התיקון השני לכתב האישום עמד קושי ראייתי. עוד ציינה כי מחומר הראיות - המתבסס על דבריהם של הנאשם 1 ושל מעורבים אחרים בפרשה - עולה כי ברוב התקופה הרלוונטית לכתב האישום ניסה הנאשם 1 למנוע את התופעה הפסולה והביע לה התנגדות. ב"כ הנאשם 1 טען בהקשר זה כי הנאשם 1 מרד בקשר שנקשר במרפאה במשך למעלה משנה, וסרב להוראות מעסיקיו שלא להקפיד בבדיקות ולתת אישורים באופן מתירני, גם נוכח איומים חוזרים ונשנים מצדם כי יפוטר. ציין שעמדתו היתה ידועה לכל צוות המרפאה. ב"כ הנאשם 1 הדגיש כי המקרה היחיד לאורך כל התקופה שבה חדל הנאשם 1 מלהתנגד לקשר, היה באירוע נשוא האישום, עת הגיעו אליו סוכני המשטרה שהדיחוהו לטענתו לדבר עבירה. ב"כ הנאשם 1 טען כי אין חומרה רבה במעשים שעשה הנאשם 1. לגבי התעודות הכוזבות שנתן הנאשם 1 לחיילים גלעד ואדם, טען כי האשמה היא באח המרפאה, הנאשם 2, אשר הוא שיעץ לשני החיילים להתלונן דווקא על כאבי גב - תלונה אותה לא ניתן לאשש או להפריך בבדיקה רפואית. לטענתו, הנאשם 1 שמע את התלונה מפי החיילים וגם קראהּ בטופס שרשם האח, ועל בסיסה אישר ימי מחלה לחיילים, וגם אם "למרבה הצער לא בודק פיזית את הפציינטים", הרי לטענתו "צריך לזכור שבדיקה כזו לא יכולה לאשש או להפריך כאב בגב" (פרוטוקול מיום 1.2.11, עמ' 26, שורות 10-9). לגבי התעודה הכוזבת שנתן הנאשם 1 לחייל יוני, טען כי את התלונה על כאב הגרון שמע הנאשם 1 מפי החייל וגם קראהּ בטופס בו נרשמה על ידי אח המרפאה, הנאשם 4, מפי החייל. הנאשם 1 בדק את גרונו של החייל ואבחן כי "זה שום דבר", אך החייל הפציר בו ארבע פעמים ליתן לו תעודת מחלה הואיל והוא שרוי בכאבים, עד אשר התרצה הנאשם 1 ונתנהּ לו (שם, שורות 16-13). יצוין כי ב"כ המאשימה לא העלתה בדיון כל טענה לסתור את תיאור העובדות כפי שהציגו ב"כ הנאשם 1. ב"כ המאשימה אבחנה לחומרה את אישומי הנאשמים 2 ו-4 לעומת אישומו של הנאשם 1. ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם 1 נתן תעודות כוזבות רק לחיילים שנכחו במרפאה, בעוד הנאשמים 2 ו-4 נתנו תעודות כוזבות גם לחייל שלא נכח במרפאה. עוד טענה כי לעומת הנאשמים 2 ו-4 שעסקו בפועל בגביית הכספים מהחיילים לקופת המרפאה, הרי הנאשם 1 לא עסק בגביית הכסף. ב"כ הנאשם 1 טען כי מדובר ברופא שרק סיים התמחותו, אשר מצא מקום עבודה עליו חפץ לשמור, אך מעסיקיו איימו עליו בפיטורין אם לא יציית לנוהל המקובל במקום. ב"כ המאשימה טענה כי הרשעה עלולה לפגוע בעתידו המקצועי של הנאשם 1 בהיותו רופא. ב"כ הנאשם 1 טען לגבי נסיבותיו האישיות של הנאשם 1, כי הוא בן 32, מאורס, ועברו נקי. עוד עמד על חשיבות אי פגיעה בהמשך עיסוקו כרופא, ציין כי את עונש השל"צ, עליו הסכימו הצדדים, ירצה במקביל לעבודה במשמרות בבית חולים, וביקש שלא להכביד עליו. הנאשם 1 הצהיר בדיון כי טעה והפיק לקחים והביע רצונו להמשיך ולתרום כרופא. ביחס לנאשמים 2 ו-4 טענה ב"כ המאשימה כי ביצעו את המעשים בהזדמנויות שונות, ואין מדובר במעידה חד פעמית. היא הדגישה כי הנאשמים 2 ו-4 היו שותפים לעבירת קשירת הקשר לביצוע פשע מתן התעודות הכוזבות, ובכך חומרה יתרה. עוד טענה כי הנאשם 2 ביצע מעשים חמורים בחתמו בשלוש הזדמנויות על תעודות מחלה של שלושה חיילים שלא התייצבו כלל במרפאה, בחותמתו ובשמו של נאשם אחר שהיה רופא במרפאה - בהרשאתו של אותו רופא בעת שהלה נעדר מהמרפאה. לחומרת מעשיו של הנאשם 4 טענה כי נתן בהזדמנות אחת תעודת מחלה לחייל שלא התייצב כלל במרפאה, וכן הנחה חיילים שהצהירו בפניו שאינם חולים אך חפצים בתעודת מחלה מה לומר לרופא המטפל כדי לקבל התעודה, תוך הצגת מצג שווא. ציינה כי הנאשמים 2 ו-4 הם שגבו את הכסף מהחיילים בגין התעודות והפקידוהו בקופת המרפאה. ב"כ המאשימה עמדה על כך שעולה מהתסקיר כי הנאשם 4 לא נטל אחריות מלאה על המעשים אלא הטיל האחריות על מעסיקיו, וכי חרטתו אינה שלמה. ב"כ המאשימה טענה כי החשש כי תיפגע עבודתם של הנאשמים 2 ו-4 אם יורשעו, הוא חשש בעלמא, שאינו נתמך בראיות כלשהן. עוד עמדה על האינטרס הציבורי להתריע ולהרתיע, וכי החריגים שנקבעו בפסיקה לעניין אי ההרשעה, אינם מתקיימים בעניינם. ב"כ הנאשמים 2 ו-4 עמדה על העובדה שביצעו העבירות ללא כוונת רווח אישי וכן על נסיבותיהם האישיות, על הודייתם והחיסכון בזמן שיפוטי, על פעילותו החברתית והציבורית של הנאשם 2 ועל פועלו כאח של הנאשם 4 בעניינם הגישה מכתבי המלצה. עמדה על שאיפותיהם להמשיך לעסוק במקצועם כאחים ולהתקדם, ועל החשש כי שאיפותיו של הנאשם 4 לפיתוח אישי ייפגעו אם יורשע, הואיל ולומד תואר במדעי הרפואה. הנאשם 2 ו-4 הצהירו בדיון על חרטתם וביקשו שלא להרשיעם. ב"כ המאשימה אבחנה את גזר הדין בת"פ 11812-05-09 (שלום, פ"ת) בעניינו של מוחמד טהא, בו נגזרו 5 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, תשעה חודשי מאסר מותנה וקנס בסך 7,500 ₪, על רופא ובעל מרפאה שהורשע לפי הודייתו בשלוש עבירות של מתן תעודה כוזבת ובשתי עבירות של ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות. ב"כ המאשימה טענה כי מעשיו של מוחמד טהא חמורים מאלו של הנאשמים 1, 2 ו-4. היא טענה כי מוחמד טהא עבר את העבירות מתוך מטרה להפיק רווח כספי מביצוען וכי הוא שלשל לכיסו את הכסף שגבה מהחיילים הבריאים תמורת תעודות המחלה הכוזבות. לעומתו, הנאשמים 1, 2 ו-4 לא עברו העבירות במטרה להפיק רווח כספי מביצוען, והם הפקידו את הכסף בקופת המרפאה, ולא שלשלוהו לכיסם . עוד תמכה טענתה בכך שמוחמד טהא הואשם בנוסף לעבירות מתן תעודה כוזבת גם בשתי עבירות של ניסיון לקבלת דבר בנסיבות מחמירות. ב"כ הנאשם 1 הוסיף ואבחן לחומרה את מעשיו של מוחמד טהא. הוא טען כי מוחמד טהא קיבל פציינטים ברכבו, בעוד הנאשמים 1, 2 ו-4 דכאן קיבלו פציינטים במרפאה בלבד. עוד טען כי בניגוד לנאשמים 2 ו-4 שפעלו רק במסגרת הקשר שקשר עמם בעל המרפאה וללא רווח אישי, הרי מוחמד טהא פעל ביוזמתו שלו והפך העבירות למקור להתעשרות עצמית. ב"כ הנאשם 1 הדגיש כי אין ראיות כי הוענקה לנאשמים טובת הנאה מביצוע העבירות בצורת הטבות שכר או בונוסים, וכי כל הכסף הופקד בקופת המרפאה עבור בעל המרפאה שהיה שותף בקשר. להלן אערוך השוואה בין הארבעה על פי העבירות שבהן הואשמו ועל פי היבטים עובדתיים שונים של המעשים שבביצועם הודו. מהשוואה זו יוסק מדרג החומרה בין מעשי הארבעה וממנו ייגזר מדרג הענישה הראוי להם, לשיטתי. מהשוואה עובדתית של פרטי המעשים המיוחסים לנאשמים 1, 2 ו-4, עולה כלהלן: תפקידו של מוחמד טהא הוא הבכיר ביותר מבין הארבעה. הוא היה בעל מרפאה ורופא, וככזה החליט בעצמו על סדרי העבודה הפסולים בם נהג. הוא שהפיק את טובת ההנאה הכספית מן העבירות, ואת מלוא הכסף שגבה בגין התעודות שלשל לכיסו. הנאשם 1 הוא רופא במקצועו כמוחמד טהא. בפעולתו כרופא יש משום תוספת חומרה למעשיו למול מעשי הנאשמים 2 ו-4, ששמשו כאחים במרפאה. זאת משום שחתימתו כרופא על תעודות המחלה הכוזבות מעניקה להן את תוקפן. בשונה מטהא, הנאשם 1 אינו בעל מרפאה אלא רק רופא שכיר, שסיים התמחות זה מקרוב, וסדרי העבודה הפסולים נכפו עליו מגבוה על ידי בעל המרפאה בה עבד, תוך שבמשך תקופה ארוכה הוא מתנגד להם ונתון לאיומי פיטורין בשל כך. בהיותו שכיר, הוא אינו רואה רווח כספי אישי מן התעודות שנתן הואיל וכל הכסף שנתקבל בגינם הופקד בקופת המרפאה עבור בעל המרפאה, ועל כך הסכימו הצדדים בטיעונים. הנאשמים 2 ו-4 - הם אחים במרפאה, ובמקצועם זוטרים לשני הרופאים דלעיל, שהרי אין די בחתימת אח על תעודת מחלה כדי להעניק לה תוקף, אלא דרושה חתימת רופא. לכן הנאשם 2 קיבל הרשאה מאחד הרופאים במרפאה - ועל פי כתב האישום היה זה הנאשם 3 - לחתום על התעודות בחותמתו וכביכול בשמו - ובכך נפתרה שאלת הסמכות. נאשמים 2 ו-4 שניהם שכירים, כפופים כנאשם 1 להוראות מנהל המרפאה, המעסיק אותם. בהבדל מנאשם 1, לא רק שהם משתפים פעולה לאורך כל התקופה עם סדרי העבודה הפסולים ואינם מתנגדים להם, אלא הם אף שותפים עם בעל המרפאה לקשירת הקשר לביצוע פשע מתן התעודות הכוזבות. בהיותם שכירים את הכסף שנתקבל עבור התעודות שנתנו הם מפקידים בקופת המרפאה ואינם מפיקים רווח כספי אישי, למעט סכום נמוך של 30 ₪ ששלשל הנאשם 2 לכיסו אגב הפקדת רוב הכסף לקופת המרפאה. תמורת תעודות המחלה הכוזבות שולמו כספים, כאשר - מוחמד טהא שלשל לכיסו סך של 600 ₪ תמורתן; הנאשם 2 שלשל לכיסו סך של 30 ₪, והפקיד בקופת המרפאה סך של 750 ₪; הנאשם 1 — 300 ₪, והנאשם 4 - 400 ₪, שהופקדו בקופת המרפאה. מוחמד טהא נתן סך הכל 6 תעודות כוזבות ל-4 חיילים שונים ב-3 מועדים שונים. הנאשם 2 נתן 7 תעודות כוזבות ל-4 חיילים שונים ב-4 מועדים שונים. הנאשם 4 נתן 4 תעודות כוזבות ל-3 חיילים שונים ב-2 מועדים שונים. הנאשם 1 נתן 3 תעודות כוזבות ל-3 חיילים שונים ב-2 מועדים שונים. מוחמד טהא והנאשמים 2 ו-4 נתנו כולם תעודות מחלה כוזבות על בסיס מחלות מדומות שרשמו לחיילים, מבלי שהחיילים התלוננו עליהן, ולאחר ששמעו מהחיילים כי הם בריאים אך לא רוצים ללכת לצבא, וכן על בסיס בדיקות שרשמו שבדקוּם, מבלי שבדקוּם — מוחמד טהא מסר 6 תעודות; הנאשם 2 - 4 תעודות; והנאשם 4 - 3 תעודות. הנאשם 1 נתן תעודה כוזבת אחת על בסיס מחלה מדומה שרשם לחייל, לאחר שהחייל אמר לו כי הוא בריא אך לא רוצה ללכת לצבא, ולאחר שבדק את החייל ומצאהוּ בריא; וכן נתן שתי תעודות כוזבות על בסיס מחלות מדומות שרשמו אחי המרפאה לחיילים, ועל בסיס בדיקות שרשם שבדקם מבלי שבדקם. מוחמד טהא והנאשמים 2 ו-4 נתנו כולם תעודות מחלה כוזבות שבהן רשמו מועד הנפקה בדוי שלא תאם את מועד מפגשם האמיתי עם החיילים: מוחמד טהא מסר 5; הנאשם 2 - 2; והנאשם 4 - 1. לעומתם, הנאשם 1 רשם על גבי כל התעודות שנתן מועד הנפקה אמיתי, שתאם את מועד מפגשו עם החיילים. מוחמד טהא והנאשמים 2 ו-4 נתנו כולם תעודות מחלה כוזבות אף מבלי שפגשו בפועל את החיילים: מוחמד טהא מסר 1 ; הנאשם 2 - 2; והנאשם 4 - 1. לעומתם, הנאשם 1 נתן את כל התעודות רק לאחר שפגש בפועל את החיילים. הנאשמים 1, 2 ו-4 נתנו כולם תעודות מחלה כוזבות רק בעת היותם במרפאה. לעומתם, מוחמד טהא נתן חמש תעודות מחלה כוזבות בהיותו במכוניתוֹ, לאחר שתיאם את החיילים טלפונית מקום מפגש מוסכם, אליו יגיע עם המכונית. הנאשמים 1, 2 ו-4 לא המליצו לחיילים על מחלות מדומות עליהן כדאי שיתלוננו בפעם הבאה שיחפצו בתעודת מחלה. לעומתם, המליץ מוחמד טהא לחייל אחד על מחלה מדומה אחרת עליה כדאי שהחייל יתלונן בפעם הבאה שיבוא אליו, למען יקל עליו לרמות את רשויות הצבא מבלי שיתעורר חשדן. מהשוואת מספר האישומים וטיב העבירות המיוחסים לשלושת הנאשמים בגין מעשיהם עולה כדלהלן: למוחמד טהא יוחסו במסגרת 3 אישומים סך כולל של 5 עבירות: 3 עבירות של מתן תעודה כוזבת וכן 2 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. לנאשם 2 מיוחסות במסגרת 5 אישומים סך כולל של 5 עבירות: 4 עבירות של מתן תעודה כוזבת וכן עבירה אחת של קשירת קשר לביצוע פשע. לנאשם 4 מיוחסות במסגרת 4 אישומים סך כולל של 4 עבירות: 3 עבירות של מתן תעודה כוזבת וכן עבירה אחת של קשירת קשר לביצוע פשע. לנאשם 1 מיוחסת במסגרת אישום אחד עבירה אחת של מתן תעודה כוזבת. מן ההשוואה עולה כי ביחס שבין שלושת הנאשמים לבין עצמם, נסיבות ביצוען של העבירות המיוחסות לנאשם 2 חמורות מאלו של הנאשמים 1 ו-4. עוד עולה כי נסיבות ביצוען של העבירות שבהן הורשע מוחמד טהא חמורות מנסיבות ביצוען של העבירות שבוצעו על ידי שלושת הנאשמים. עיינתי בפסיקה שהוגשה על ידי ב"כ הנאשם 2 ומצאתי שוני לענייננו. הפסיקה שהובאה דרך כלל דנה במקרים בהם מעדו נאשמים מעידה חד פעמית בהזדמנות יחידה ובודדת, כשחלקם מעורבים במעשים שוליים או כשנסיבות הביצוע מיוחדות, מקרים בהם צוינו נסיבות אישיות יוצאות דופן המצדיקות שלא להרשיע. לעומתם, שלושת הנאשמים דנן מעדו בהזדמנויות שונות, כשחלקם במעשים אינו שולי, ומבלי שתתקיימנה בעניינם נסיבות ביצוע או נסיבות אישיות יוצאות דופן. על נסיבותיהם המיוחדות של הנאשמים שלא הורשעו על פי אסופת הפסיקה שהגישה ב"כ הנאשם 2 אעמוד להלן בקצרה: בת"פ 1967/07 מ"י נ' ניסים בשארה (שלום, חדרה) הואשם רופא באישום אחד בעבירה אחת של זיוף. אותו רופא בן 53 רשם בהזדמנות אחת, לאחר 27 שנות עבודה, תעודת מחלה כוזבת אחת בדיעבד עבור בן דודו. בן הדוד קיבל במרמה באמצעותה דמי הבטחת הכנסה בסך של 1250 ₪ מהמוסד לביטוח לאומי, לתקופה בה לא חתם בלשכה כנדרש עקב שהייתו בחו"ל. פעולתו היתה מתוך רחמים ורצון לסייע לקרוב משפחתו בנסיבות קלות ערך. בת"פ 1794/04 מ"י נ' אסף ג'ובאני (שלום, נתניה), הואשם הנדסאי אלקטרוניקה באישום אחד על כי עבר עבירות של קשירת קשר להונות, קבלת דבר במרמה ומסירת ידיעות כוזבות. אותו הנדסאי בן 27 קיבל עם אחיו השוטר במרמה מחברת הביטוח סך של 28,565 ₪ בגין תלונת שווא שהגיש במשטרה על גניבת הרכב של אביהם, כשבפועל הסיעו אחיו השוטר ואדם אחר את הרכב לשטחי הרש"פ ופרקוהו שם. אי ההרשעה על אף חומרת הנסיבות נתמכה בחלקו הזוטר של ההנדסאי במכלול המעשים ובעובדה כי פעל בהדרכתו ובהשפעתו של אחיו השוטר, לצד עברו הנקי ולקיחת אחריות. בת"פ 1054/03 מ"י נ' מיכל גמליאל (שלום, רחובות), הואשמה מנהלת חשבונות באישום אחד בעבירות של ניסיון לגניבה בידי עובד, זיוף, שימוש במסמך מזויף וניסיון לקבלת דבר במרמה. אותה מנהלת חשבונות בת 40 הסבה בהזדמנות אחת שיק בסך 10,000 ₪, שחברה ביקשה לבטלו, על שם אחותה, במטרה לקבל הסכום מאחותה מאוחר יותר, אך השיק חזר. אי ההרשעה בוססה על נסיבות אישיות קשות וחריגות, בגדרן ביצעה המעשים מתוך מצוקה כלכלית ונפשית קשה: מתוך חשש לחייה ולחיי ילדיה הקטנים בעקבות איומי נושים בשל חובות כספיים כבדים שהותיר גרושהּ שנעלם בעודה מטופלת בשני ילדים קטנים בני 9 ו-5 - איומים בעטים גם הועברה למעון לנשים מוכות. בת"פ 4935/01 מ"י נ' יניב באזוב (שלום, ירושלים) הואשם חייל סדיר ששירת כשוטר מג"ב, באישום אחד בעבירות של סיוע לגניבה ושימוש לרעה בכוח משרה. נקבע כי בעת ששהה במחסום עם שוטר מג"ב אחר, גנב האחר פעמיים ביום אחד שטר של 100 ₪ משני נבדקים, מבלי שעצר בעדו. אי ההרשעה התבססה על חלקו הזוטר והסביל במכלול המעשים שנעשו בפועל בידי אחר, על העובדה שלא הפיק כל רווח לעצמו, הועבר מתפקידו לאחר המקרה לחיל אחר בתפקיד אחר, ככלבן, אותו מילא למופת לעדות מפקדיו, עבר נקי, גיל צעיר - בן 21, נסיבות חיים קשות של מצוקה, וחשש כי יימנע ממנו להמשיך לשירות קבע בצה"ל, אם יורשע. בת"פ 1226/02 מ"י יוסף לוי (שלום, ירושלים) הואשם שומר ומאבטח בבית חולים באישום אחד בעבירות של גניבת כרטיס חיוב, הונאה בכרטיס חיוב והתחזות כאדם אחר. נקבע כי גנב מפתח לכספת של נפטר, גנב מהכספת כרטיס אשראי והשתמש בו 13 פעמים במשך יומיים רצופים לרכוש מזון, צעצועים ומוצרים שונים בסך כולל של 6,680 ₪. אי ההרשעה, חרף חומרת מעשיו, נומקה בנסיבות אישיות שהוגדרו כקשות וכמיוחדות מאוד: נכות בשיעור 33%, מחלה קשה ממנה סבלה אשתו, נידוי אשתו ידי משפחתו, מצוקה כלכלית קשה, היותו אב לילדים קטנים ומפרנס יחיד, חשש כי הרשעה תגרום לפיטוריו מעבודתו החדשה ולפגיעה קשה ביכולתו לפרנס את אשתו וילדיו הקטנים, לצד העובדה כי עברו נקי וכי הודה, התחרט, השיב את כל הכסף, פוטר מעבודתו הקודמת והפסיד את כל פיצויי הפיטורין. בת"פ 147/05 מ"י נ' עמיקם פלד (שלום, קרית גת), הואשם בן 57 שסיים לימודי עריכת דין, באישום אחד בעבירה אחת של קבלת דבר במרמה, על כי קיבל במרמה דמי אבטלה בסך של 16,257 ₪ מהביטוח הלאומי עת הצהיר כי אינו עובד בעודו עובד. אי ההרשעה התבססה על מצב כלכלי קשה וחובות, חשש כי אם יורשע תיפגע יכולתו לעסוק במקצוע שרכש במיוחד נוכח גילו המתקדם, עברו הנקי ותפקודו הנורמטיבי כל חייו לרבות שירותו במילואים והתנדבותו לשירות, היעדר סיכון שישוב על העבירה כעורך דין, חרטה והשבת הכסף לביטוח הלאומי. על סוגיית אי ההרשעה עמד בית המשפט העליון בע"פ 9150/08 מדינת ישראל נ' איתמר ביטון, תק-על 2009(3), 1404 , 1408 (2009) ופסק כי - "שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית-המשפט להסתפק בהעמדת נאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפרה את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון בפני החוק" (ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פ"ד נ(3) 682, 683 (1996)). בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 341 (1997), עסק בית-המשפט בשאלת הנסיבות להפעלתה של הסמכות הקבועה בסעיף 71א לחוק העונשין (גזירתו של שירות לתועלת הציבור ללא הרשעת הנאשם). נקבע, כי להימנעות מהרשעה זיקה הדוקה לשיקומו של נאשם, ברם, עניין זה מבלי להפחית מערכו, הוא רק אחד (ההדגשה לא במקור - ל.ל.) מבין אדניה של השתת האחריות בפלילים, על הסנקציות הנלוות לה. מרכיבים אחרים, שענינם בִּפְרט בטיב המעשים שבוצעו ובמידת החומרה הטבועה בהם, עשויים להטות את הכף לחובת הנאשם ולהוביל למסקנה כי מן הדין להרשיעו. כאמור, הכלל הוא כי משהוכחה האשמה יש להשית אחריות בפלילים, ונסיבות מקלות שלזכות הנאשם יוכלו, לכל היותר, להצדיק הקלה בעונש הנלווה להרשעה. הימנעות מהרשעה שמורה למקרים מיוחדים בלבד, בהם שוכנע בית-המשפט כי הפגיעה הקשה שתיגרם לנאשם בעטיה של הרשעה, אינה שקולה כלל ועיקר לתועלת הציבורית המעטה שזו תניב (ההדגשה לא במקור - ל.ל.). תועלת ציבורית זו אין כוונתה, אך מובן הוא, לנטייה אחר דעת הקהל או המיית לבו. היא נוגעת לתכליות של הרתעת היחיד והרבים, להעברתו של מסר המוקיע את דבר העבירה ואת מבצעו, ולהקפדה על מדיניות ענישה אחידה המקדמת את יסודות השוויון והוודאות. סיכמה השופטת דורנר בקובעה: "הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים" (שם, בעמ' 342; וראו גם ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 689 (2000); ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 869, 876 (2004); על"ע 6038/04 ג'ורג'י נ' לשכת עורכי-הדין בישראל, פ"ד נט(6) 202, 216 (2005)). בפרשת כתב הוסיף השופט ש' לוין ומנה מספר קווים מנחים במענה לשאלה אם להימנע מהרשעתו של נאשם לצורך הבטחת שיקומו ובהם, בין היתר, השאלה אם לחובתו עבר מכביד ואם קיים סיכון כי יחזור ויחטא בפלילים; הנסיבות בהן ביצע את מעשה העבירה; מידת הפגיעה של העבירה באחרים; יחסו של הנאשם לעבירה ומידת נכונותו להכיר בפסול שבמעשיו; והשפעותיה של ההרשעה על הנאשם (שם, בעמ' 344).” בבחינת מכלול הנסיבות וכל שהובא בפני התרשמותי כי הנאשם 1 אינו עומד במבחני אי הרשעה שעוגנו בע"פ 2083/96 כתב נ' מ"י ובע"פ 9150/08 הנ"ל. הנסיבות חמורות והאינטרס הציבורי מחייב להרשיע. לא מדובר במעידה חד פעמית בהזדמנות אחת בלבד. בוצעו מעשים חוזרים במסגרתם ניצל לרעה את סמכותו הרפואית להנפיק תעודות מחלה לחולים, ולא לבריאים. את התמורה הכספית אמנם הפקיד בקופת המרפאה, אך תוך התעלמות מהחובה לדווח אמת, ביודעו טיב מעשיו, הפסול שבהם, השלכותיהם, והפגיעה באמון הציבורי שניתן בו כרופא. הנפקת התעודות הכוזבות נעשתה בשני מועדים שונים, כלפי שלושה "מתחזים" שונים, תוך רישום כוזב באשר לעצם עריכת הבדיקות ולממצאים הרפואיים שכביכול עלו מהן. הנאשם 1 בן 32, סיים את התמחותו כרופא בטרם ביצוע העבירה דנן, וחרף הבנתו את הפסול שבמעשיו, סיפק את התעודות הכוזבות, גם כדי לשמור על מקום עבודתו. הנאשם 1 הודה וחסך זמן שיפוטי. שוכנעתי כי כנה חרטתו, כי הוא לוקח אחריות על מעשיו וכי הוא בעל יכולת לבחון לעומק את קשייו, אך לא שוכנעתי כי בהרשעתו יהיה כדי לפגוע בפרנסתו באופן קריטי, שהרי הוא ברוך כשרונות, וארוסתו מזה חמש שנים, רופאה אף היא במקצועה, ומתוארת בתסקיר כמעורבת ותומכת, ומכל מקום, אין זה הכרחי כי יאבד את יכולתו להמשיך לעבוד ולהתפרנס, גם אם יורשע. מכל מקום, משהנפיק תעודות כוזבות תוך ניצול לרעה של מקצועו, איני רואה דרך לאמץ את הסדר הטיעון ולבטל את ההרשעה. לא מצאתי בעובדה שמדובר ברופא נסיבה אחת בלעדיה אין כדי להימנע מהרשעה, ולטעמי - בהימנעות מהרשעה יש כדי לשגר מסר מוטעה לציבור בכללותו, רופאים וכאלו מבין הציבור הנזקקים לתעודות רפואיות כחוק למצוי זכויותיהם. לעניין החומרה המיוחדת ניתן להסתמך גם על עפ"ג (מחוזי ב"ש) 6728-09 עבד אלרחמן אבו עייש נ' מדינת ישראל, תק-מח 2010(1), 13187 , 13188 (2010) שם נדון עניינו של רוקח בהיבט של גניבה ממעביד ונאמר כי זו בוצעה - "תוך הפרת חובתו המקצועית ותוך ניצול מעמדו ותפקידו ובכך חומרה מיוחדת". ועוד נפסק שם כי - "העובדה כי אין ראיה שנגרם נזק למאן דהוא כתוצאה מקבלת אותן תרופות אין בה כדי להפחית מן החומרה הקיימת בעצם העובדה שהמערער מכר תרופות תמורת תשלום כספי, תרופות שהיתה לו נגישות אליהם מתוקף תפקידו כרוקח בקופ"ח, ומשאלו הופקדו בידיו כרוקח, על מנת לפקח על נתינתם בהתאם למרשם רופא ולצורך הרפואי המתאים, ותחת זאת מכר אותם לכל המרבה במחיר. בשים לב לכל האמור לעיל, לא מצאנו מקום להתערב בגז"ד של בימ"ש קמא, כאשר אף אנו סבורים שחומרת העבירה ונסיבות ביצועה במקרה שבפנינו אינן מאפשרות בשקילת האינטרס הציבורי הכולל והרחב ביטול הרשעתו של המערער. בענין זה, יודגש כי הימנעות מהרשעה מהווה את החריג, וניתן להימנע מהרשעה רק בנסיבות חריגות ולא מצאנו שאלו מתקיימות במקרה זה." בע"פ 870/79 מדינת ישראל נ' יצחק בן משה פרומקין, פ"ד לה(2), 549 , 550-551 (1981) נדון עניינו של רופא פסיכיאטרי אשר כיהן כפסיכיאטר מחוזי למחוז חיפה ושירת בשירות מילואים בימים מסוימים כפסיכיאטר צבאי. הלה הורשע בלקיחת שוחד, במרמה והפרת אמונים ובמתן תעודות כוזבות לשם שינוי הפרופיל של שמונה חיילים, ולפי תעודות אלה שוחררו החיילים משירות צבאי, ובמקרה אחד הוקלו תנאי שירותו של חייל. הוא נידון לשלוש שנות מאסר, מהן 18 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר-על-תנאי. שם נפסק כי - "חומרתן הרבה של העבירות, שבהן נכשל המשיב כישלון מחפיר, כעוסק במקצוע אקדמי מכובד ונושא משרות בעלות אחריות ציבורית מיוחדת, כפסיכיאטר מחוזי וכרופא, שבידיו הפקיד צה"ל תפקיד של אמון, שבו הוא פגע בגרמו לשחרור במרמה של צעירים, שהיו חייבים שירות צבאי, ולא במקרה אחד בלבד. זו שחיתות בדרגה גבוהה מאוד." אמנם שם דובר על מתן תעודות כוזבות לשם שחרור מלא וקבוע משירות צבאי ובענייננו ניתנו התעודות הכוזבות לימים בודדים, אולם ניתן ללמוד לענייננו מהמקרה דשם על החומרה המיוחדת שבמעשי המרמה והכזב כנגד רשויות הצבא המבוצעים תמורת כסף לשם שחרור חיילים מביצוע חובת שירותם. על החומרה היתרה שבמעשים כגון אלו עמד בית המשפט העליון בע"א 412/90 ד"ר משה אליהו נ' שר הבריאות, פ"ד מד(4), 422 , 428-429 (1990), בפסק דינו של הנשיא שמגר שקבע כי - "רופא המוכר אישור רפואי כוזב תמורת כסף או שווה כסף, פוגע ביעודו ובתדמיתו של מקצוע הרפואה וזורע בציבור תחושה, שאין לסמוך על אישורו של רופא, וכי חוות דעת רפואית היא מרכולת העומדת למכירה. אין בדרך כלל נפקא מינה מה מטרת האישור הכוזב. אולם, כאשר מדובר על אישור הבא לפטור מחובת שירות בטחון, ויהיה זה לשעה, יש בכך היבט מחמיר נוסף." במעשים שכאלו, שעל חומרתם עמדתי עד כה, יש להקפיד ביישום מדיניות ענישה אחידה, כדי לקדם יסודות השוויון בפני החוק והוודאות, ואין לסטות מהעקרונות שהותוו, אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, מה שלא הובא בפניי. בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נז(1), 577 נקבע כי ככלל, בית-המשפט יראה לקיים הסדר הטיעון, אך ישקול את השיקולים הראויים לעונש בשים לב לסוג העבירה, לחומרתה ולנסיבות ביצועה, לנסיבות האישיות של העבריין ולשיקולי מדיניות של ענישה ראויה. בהתקיים איזון ראוי בין האינטרס הציבורי הפרטני והאינטרס הציבורי הרחב שהתביעה מייצגת מצד אחד, לבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם מצד אחר, יכבד בית-המשפט את הסדר הטיעון. הסברתי, פירטתי ומוצאת אני שלא לאמץ את ההסדר לגבי הנאשם 1, משלא ניתן, לטעמי, משקל הולם לחומרת העבירה, להישנות המעשים, ולאינטרס הציבורי להתריע ולהרתיע, ומשהסדר הטיעון התבסס על הנחה כי מדובר במתן תעודה כוזבת "בהזדמנות אחת בלבד", בעוד בעצמו הודה כי נתן שלוש תעודות כוזבות לשלושה חיילים שונים בשני מועדים שונים, הרחוקים כשלושה שבועות זה מזה. הסדר הטיעון גם אינו משקלל כראוי את השימוש לרעה בסמכותו המקצועית כרופא למתן תעודות מחלה לחיילים בריאים. זאת עשה גם כשהחייל עצמו הצהיר לפניו שהוא בריא אך אינו חפץ ללכת לצבא, גם כשמצא בבדיקה שבדק כי החייל בריא ובכל זאת רשם בכזב כי בדקוֹ ומצאהו חולה, וגם כשלא בדק כלל אך רשם בכזב כי בדק ומצא חולי. בהשתמשו בסמכותו הרפואית גופא כדי לבצע עבירה נטל על עצמו הנאשם 1 את הסיכון שייתפס. ומשנטלוֹ במודע - לא יכול להשתמש בסיכון שיצר כמגן מפני הרשעה בגין אותה עבירה עצמה. לפיכך מוצאת אני לחרוג מהסדר הטיעון בעניינו ולהרשיע את הנאשם 1 לפי הודייתו בעבירה של מתן תעודה כוזבת לפי סעיף 281 לחוק העונשין. לצד אלו, איני מוצאת להחמיר בעונשו, שהרי הודייתו באה במסגרת הסדר הטיעון. לפי כל אלו מטילה אני על הנאשם 1, בהסכמתו, צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות למשך שנה, לפי התכנית שגיבש שירות המבחן, כאמור בתסקיר. השל"צ יבוצע במועצה המקומית כפר קאסם, במחלקת התחזוקה, בעבודות תחזוקה וסיוע לקשישים, יומיים בשבוע, 4.5 שעות בכל יום. מודיעה אני לנאשם 1 כי ניתן לשוב ולדון בעונשו אם לא יעמוד בתנאי הצו. כמו כן, תיחתם התחייבות בסך 5,000 ₪ שלא יעבור על העבירה בה הורשע, ואם לא תיחתם ירצה 7 ימי מאסר. בעניינם של הנאשמים 2 ו-4 לא הוצג הסדר טיעון לעניין העונש. נימוקיי להרשעה יפים גם לגביהם, וחומרה נוספת בעניינם בשל חומרת העבירות והישנותן. עוד שקלתי האינטרס הציבורי להתריע ולהרתיע. לקולא שקלתי את ההודיה והחיסכון בזמן שיפוטי, החרטה ונטילת האחריות - אם כי לגבי הנאשם 4 מדובר בנטילת אחריות מוגבלת, אותה גלגל לפתח מעסיקיו, כעולה מדבריו בתסקיר. עוד שקלתי תרומתם החברתית והמקצועית, עליה העידו המלצות שהגישו, הנסיבות האישיות כעולה מהתסקירים, וחשש שהביעו כי הרשעה תפגע בפרנסתם - ללא שביססוהו בראיות. לפי כל אלה, מוצאת אני להרשיע את הנאשם 2 לפי הודייתו בארבע עבירות של מתן תעודה כוזבת לפי סעיף 281 לחוק העונשין, ובעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, ומטילה אני עליו את העונשים כדלקמן: תשעה חודשי מאסר אותם לא ישא אלא אם בתוך שלוש שנים מהיום יחזור ויעבור על עבירה בה הורשע או יעבור כל עבירה שיש בה יסוד של מרמה או זיוף מסוג כלשהו, סיוע או ניסיון לעוברה, לרבות עבירות מס. מוטל בהסכמה צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות למשך שנה, לפי התכנית שגיבש שירות המבחן, כאמור בתסקיר. הצו יבוצע במועצה המקומית כפר קאסם, במחלקת התחזוקה, בעבודות תחזוקה וסיוע לקשישים, שלוש פעמים בשבוע, חמש שעות בכל יום. מודיעה אני לנאשם 2 כי ניתן לשוב ולדון בעונשו אם לא יעמוד בתנאי הצו. מוטל קנס בסך 5000 ₪, או 50 ימי מאסר תחתיו; הקנס ישולם בחמישה שיעורים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 28.2.11. לא יעמוד באחד השיעורים במועדו, יתרת הקנס במלואה תעמוד לפירעון מיידי. תיחתם התחייבות בסך 5,000 ₪, תנאיה כפי התנאי שהוטל, ואם לא תיחתם ירצה 7 ימי מאסר. מוצאת אני להרשיע את הנאשם 4 לפי הודייתו בשלוש עבירות מתן תעודה כוזבת לפי סעיף 281 לחוק העונשין, ובעבירה אחת של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, ומטילה אני עליו את העונשים כדלקמן: שישה חודשי מאסר אותם לא ישא אלא אם בתוך שלוש שנים מהיום יחזור ויעבור על עבירה בה הורשע או יעבור כל עבירה שיש בה יסוד של מרמה או זיוף מסוג כלשהו, סיוע או ניסיון לעוברה, לרבות עבירות מס. מוטל בהסכמה צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות למשך שנה, לפי התכנית שגיבש שירות המבחן, כאמור בתסקיר. הצו יבוצע בלשכה לשירותים חברתיים בכפר קאסם, במועדון הקשיש, בהדרכת קשישים ובליווים, יום בשבוע, שש שעות ביום, ובנוסף, בבית ספר לחינוך מיוחד, כחונך לילדים, יומיים בשבוע, שלוש שעות בכל יום. מודיעה אני לנאשם 4 כי ניתן לשוב ולדון בעונשו אם לא יעמוד בתנאי הצו. מוטל קנס בסך 3000 ₪, או 30 ימי מאסר תחתיו; הקנס ישולם בשלושה שיעורים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 28.3.11. לא יעמוד באחד השיעורים במועדו, יתרת הקנס במלואה תעמוד לפירעון מיידי. תיחתם התחייבות בסך 5,000 ₪, תנאיה כפי התנאי שהוטל, ואם לא תיחתם ירצה 7 ימי מאסר. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. בית סוהר / כלאמאסרזיוף