1. בפנינו תביעת הגב' נעמי גודזין דביר (להלן: "התובעת") כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") אשר עניינה בקביעת הכנסת בעלה המנוח מאיר דביר ז"ל (להלן: "המנוח") לצורך קביעת זכאותה לקצבת תלויים. רקע עובדתי: 2. לאחר הגשת התביעה הגיש הנתבע בקשה להתיר משלוח הודעת צד ג' כנגד מעסיק המנוח- חברת אגולי בע"מ. 3. לאחר קבלת עמדת התובעת התיר בית הדין (כב' השופטת ו. סאמט) משלוח הודעת צד ג' כנגד חברת אגולי בע"מ (להלן: "צד ג'" ו/או "החברה"). 4. בעקבות צירוף צד ג' הגישה התובעת בקשה לפיצול הדיון באופן שבשלב ראשון תידון השאלה המשותפת לכל הצדדים בדבר גובה שכרו האמיתי של המנוח לעניין חישוב קצבת התלויים, יינתן פסק דין חלקי ולאחר מכן ידונו יתר הטענות בין הנתבע לצד ג' ובעיקר טענת צד ג' בעניין האירוע הלבבי ממנו נפטר התובע אשר איננו תאונת עבודה. 5. צד ג' התנגד לפיצול הדיון. 6. כב' השופטת סאמט קבעה כי הליך זה הינו בסוגיית גובה שכר המנוח לעניין חישוב קיצבת התלויים בלבד ואין אפשרות ע"י הודעה לצד שלישי להרחיב את יריעת המחלוקת המקורית בבסיס התובענה. 7. ביום 24/06/08 הגיש צד ג' תביעה כנגד הנתבע שעניינה מתן סעד הצהרתי על פיו לא ארעה תאונת עבודה (להלן: "ב"ל 3687/08") כמו כן הוגשה בקשה לאיחוד הדיון בתיקים. 8. בהחלטה מיום 09/09/08 נקבע כי הדיון בתיקים יאוחד. 9. ביום 02/09/08 הגישה התובעת בקשה לדחיית התביעה בתיק ב"ל 3678/08 מחמת מעשה בית דין. לטענתה, עצם הגשת התביעה הנוספת משמעותה ערעור על החלטת השופטת סאמט (ראה סעיף 6 לעיל) וככל שצד ג' מבקש לערער על ההחלטה היה עליו לעשות כן באמצעות הגשת בר"ע לבית הדין הארצי ולא בדרך של הגשת תביעה חדשה. צד ג' הגיש מצידו "בקשה לגילוי מסמכים ופרטים נוספים". 10. לאחר הגשת תגובת הצדדים נדחתה הבקשה לדחיית התובענה בתיק ב"ל 3687/08 וכן נדחתה הבקשה לגילוי מסמכים ופרטים נוספים והתיק נקבע לשמיעת הוכחות. 11. צד ג' הגיש בר"ע לבית הדין הארצי לעבודה על ההחלטה הדוחה את בקשתו לקבלת צו לגילוי מסמכים רפואיים ופרטים נוספים. 12. בין לבין הוגשה בקשה למחיקת התביעה אשר הוגשה על ידי צד ג'. משהבקשה התקבלה הוגש ערעור על ההחלטה וביום 08/04/10 ניתנה החלטת בית הדין הארצי בה נקבע כי בית הדין האזורי יכריע תחילה בהליך אשר עניינו גובה השכר הקובע לקביעת זכאות האלמנה ולאחר מכן ידון ביתר השאלות במסגרת הודעת צד שלישי. דיון והכרעה: 13. העדויות: במסגרת תיק זה העידו מטעם התובעת - התובעת בעצמה, בנה מר ליאור דביר (להלן: "ליאור") מר ראובן גולן (להלן: "גולן") ומר ליאור שפירא (להלן: "מר שפירא"), מטעם הנתבע העיד מר טל אבינועם (להלן: "אבינועם"). מטעם צד ג' העידו מר אייל גיבור, רו"ח אייל רובין ואילן גיל (להלן: "מר גיל"). 14. נקדים ונציין כי במסגרת הכרעה בשלב הראשוני איננו נדרשים לעדויותיהם של טל אבינועם, רו"ח אייל רובין ואייל גיבור וזאת משעדויותיהם אינן רלבנטיות לסוגיית גובה השכר הקובע לקביעת קצבת תלויים. 15. מתצהיר התובעת עולות העובדות הבאות ביחס לשכר העבודה - א. תחילה הציעו למנוח שכר של 3,500 $. ב. הסיכום בין התובעת לבין המנוח בהחלטה משותפת של כל בני המשפחה היה כי עבור משכורת נמוכה מ- 5,000 $, המנוח לא יצא לעבודה בסיירה לאונה וכך הודיע המנוח לאילן גיל, בשיחת טלפון. ג. אילן גיל חזר אל המנוח והודיע כי החברה מסכימה לשכר בסך של 5,000 $ לחודש. ד. התובע יצא לסיירה לאונה ביום 20/10/04, ביום 13/11/04 הלך לעולמו. ה. לאחר פטירת המנוח הגיעה התובעת למשרד עו"ד ליאור שפירא על מנת לקבל את שכר עבודתו. ו. מזכירתו של עוה"ד שפירא הגב' ריקי (להלן: "ריקי") מסרה לתובעת המחאה בסך 2,065 ₪ ו- 1,000 $ במזומן, התובעת חתמה על האישור אשר הוכן על ידי ריקי. ז. בדרכה חזרה הביתה התבוננה התובעת באישור עליו חתמה וגילתה כי החברה חישבה את הפרשי שכר המנוח על בסיס 3,500 $. עוד בהיותה במונית התקשרה התובעת לריקי ואמרה כי נפלה טעות בחישוב אשר צריך להיות מבוסס על בסיס של 5,000 $ לחודש. ח. ריקי אמרה לתובעת שעליה להתקשר לעו"ד שפירא לצורך כך. מספר דקות מאוחר יותר חזרה אל התובעת ואמרה כי הצדק עמה על כן חזרה היא לקבלת ההפרש המגיע לה. ט. התובעת ביקשה מנהג המונית שיחזיר אותה למשרד עו"ד שפירא. לכשהגיעה שילמה לה ריקי עוד 2,500 $ כאשר על התוספת האחרונה, לא הוחתמה התובעת. 16. בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת האם נכחה במעמד חתימת החוזה והשיבה בשלילה כאשר נשאלה מה ידוע לה אודות שיחת הטלפון אשר התקיימה בין בעלה המנוח לבין מישהו אחר השיבה: "אני הייתי נוכחת בשיחה טלפון בין בעלי לבין אילן גיל...הייתי חלק בשיחה, בפורום משפחתי ושמעתי את השיחה שבעלי ניהל עם מר אילן...שמעתי את בעלי דיבר עם אילן גיל". לשאלה האם שמעה את אילן גיל השיבה בשלילה. בנוסף אישרה כי לא נכחה ביום חתימת החוזה. (ראה עמודים 9-10 לפרוטוקול הדיון מיום 09/06/09). 17. בהמשך נשאלה האם המנוח סיפר מה ארע בפגישה וכך השיבה: "אני זוכרת שהם דיברו על השכר שהוא יקבל, בנוסף לשיחה שהוא ניהל עם מר אילן גיל בטלפון. בעלי דיבר על סכום של 5,000 דולר ולא פחות מזה". בהמשך אישרה כי אינה יכולה לזכור דבר מפגישה בה לא נכחה. כאשר נשאלה שוב אם המנוח סיפר לה מה היה בפגישה השיבה כי אינה זוכרת וכן לא זכרה מה היה כתוב בחוזה. עוד העידה כי היתה החלטה משפחתית משותפת כי בעלה לא יצא לסיירה לאונה בפחות בשכר הנמוך מ- 5,000 $. משנשאלה האם ידעה כי השכר ההתחלתי יעמוד על סך של 3,500 $ ולאחר זמן קצר יעלה ל 5,000 דולר השיבה התובעת בשלילה. בהמשך נשאלה: "מכיוון שלא שמעת מה אילן גיל אומר לבעלך באותה שיחה ספרי לי מה שמעת את בעלך אומר" והתובעת השיבה: "אילן גיל חזר אל בעלי בטלפון ואמר לו שהסכימו לשלם לו משכורת בסך של 5,000 דולר בהתאם לדרישה של בעלי. את זה אמר לי בעלי. הוא ניהל את השיחה בנוכחותי ובנוכחות ליאור. היינו כולנו באותו הפורום...בשיחה הראשונה הציע גיל לבעלי סך של 3,500 דולר, בעלי אמר לו שמבחינתו ומבחינת המשפחה הוא פחות מ- 5,000 דולר לא יוצר לסיירה לאונה. אחרי זמן קצר אילן גיל חזר לבעלי בטלפון ואמר לו שמאשרים לו משכורת של 5,000 דולר ועם זה הוא יכול לצאת לסיירה לאונה" (ראה עמוד 12 לפרוטוקול הדיון מיום 09/06/09). 18. באשר למוצג 7 נשאלה התובעת האם חתמה על המסמך ביום 09/11/04 והשיבה בחיוב. כאשר הקשה ב"כ הנתבעת 2 ושאל: "איך את יכולה לכתוב בתצהירך שאת חתמת על זה לאחר פטירת המנוח, שהמנוח נפטר ביום 13/11/04" השיבה: "יש כאן כנראה טעות בתאריך". כאשר הוסיף ב"כ הנתבע וטען כי: "אני אזכיר לך שאת מבלבלת בין שני אירועים נפרדים, פעם אחת קיבלת את המשכורת לפני פטירת המנוח ובפעם אחרת ולא באותו יום קיבלת סך של 2,500 דולר השיבה התובעת בשלילה והוסיפה כי קיבלה הכל באותו יום"; (ראה עמוד 13 לפרוטוקול הדיון מיום 09/06/09). 19. באשר לאופן קבלת הכספים העידה התובעת "קיבלתי ביד מריקי סך של 2,065 ₪ בשיק, סך של 1,000 דולר במזומן ביד, בדולרים . את הסך של 2,500 דולר נוספים כתוספת על טעות שהם עשו בחישוב. קיבלתי זאת במזומן , בדולרים". 20. מתצהירו של ליאור עולות העובדות הבאות ביחס לשכר העבודה - א. ליאור הינו בנו של המנוח, יליד שנת 1972. ב. בשנת 2004 התגורר ליאור יחד עם אשתו ובנו בדירה שכורה. הוריו התגוררו באותה תקופה בבנין מעבר לכביש. מטבע הדברים ליאור והוריו התראו על בסיס יום יומי. ג. התובעת והמנוח שיתפו את ליאור בהתלבטותם בנוגע ליציאת המנוח לעבודה מטעם החברה, בשים לב לשכר אשר עמד על 3,500 $. ד. ליאור הסכים עם הוריו כי המנוח לא יצא לעבוד בסיירה לאונה במשכורת נמוכה מ- 5,000 $. ה. ליאור נכח בבית הוריו במועד בו אילן גיל התקשר למנוח לבשר כי החברה מסכימה לשלם 5,000 $ לחודש. בעקבות הסכמה זו יצא המנוח לעבודה בסיירה לאונה. 21. בחקירתו הנגדית העיד ליאור כי לא ראה הסכם או חוזה בין אביו לבין החברה. בנוסף הבהיר כי לא שמע את דברי מר גיל אלא רק את תשובותיו של אביו. (עמוד 16 לפרוטוקול הדיון מיום 09/06/09). 22 . מתצהירו של מר גולן עולות העובדות הבאות - א. מר גולן עבד בחברה באותו מכרה בו עבד המנוח החל מחודש 10/2004. ב. במסגרת הסכם עבודה אישי עליו חתם מר גולן בארץ, במשרד עו"ד שפירא נקבע כי שכרו החודשי יעמוד על סך של כ- 3,500 ₪, אולם בפועל שכרו עמד תחילה על סך של 3,500 $ נטו ובהמשך עלה ל- 4,000 $. ג. המנוח הגיע לעבודה במחנה בסיירה לאונה כשבוע לפני מר גולן. ד. תפקיד המנוח היה מנהל המוסך ומנהל התפעול. תפקידו של מר גולן היה בתחילה חרט כרסם ובהמשך, לאחר פטירת המנוח, שימש כמנהל התפעול באתר, כמחליף וכמ"מ מנהל הפרויקט, אילן גיל, שלרוב לא נכח במחנה. ה. שכרו של המנוח לא יכול היה להיות נמוך מ- 3,500 $ משדרג העובדים שלא מנהלים, כמו מר גולן בתחילה, וכמו עובדים אחרים שעבדו עמד על 3,500 $. לראיה לאחר שהמנוח חלה ופונה מהמחנה ביקש אילן גיל ממר גולן להחליף את המנוח עוד הוסיף ואמר כי ידאג לעלות את שכרו. כמו כן מנהל המוסך מר גבי אוחיון אשר יצא לחופשת מולדת וחזר לעבודה לשמש כמנהל המוסך לאחר פטירת המנוח, סיפר למר גולן כי שכרו החודשי עומד על 5,000 $. ו. התשלומים המפורטים הינם סכומי נטו, כפי שנמסרו לנציגי המשפחה בארץ במישרין באמצעות ריקי. 23. במסגרת השלמת חקירה ראשית הופנה מר גולן לכתב ההגנה שם נכתב כי סוכם עם המנוח על שכר בסיס והיתר מהווה החזר הוצאות אש"ל. מר גולן השיב כי "הסיכום שלי היה שאני התחלתי לעבוד שהשכר שלי הוא 3,500 דולר נטו ולא דובר לא על אש"ל ולא על החזר הוצאות ולא על שום דבר...". כאשר נשאל האם היו הוצאות אש"ל השיב מר גולן בשלילה והוסיף כי החברה שילמה הכל. בנוסף טען כי הובהר על ידי החברה כי לא ידרש להוצאות כספיות שעה שנושאת היא בכל התשלומים. 24. בחקירה הראשית הופנה לתצהירו שם צוין כי שכר העבודה עמד על סך של 3,500 ₪ והבהיר כי: "כן. בחוזה כתוב 3,500 ₪ בפועל השכר שלי עמד על סך של 3,500 דולר, כפי שאמרתי קודם" כאשר ב"כ הנתבע היקשה ושאל אם השכר אכן היה 3,500 דולר, כטענתו, מדוע חתם על החוזה כפי שהוא וכך השיב: "אני באותו יום שחתמתי על החוזה, נפגשתי באותו בוקר עם אילן גיל, שהוא היה מנהל הפרויקט ואיתו סיכמתי על 3,500 דולר נטו.. קראתי את החוזה ושאלתי את השאלה כפי שאתה שאלת" וכאשר נשאל שנית מדוע חתם? השיב: "באותו אחר הצהריים הגעתי למשרד כדי לחתום על ההסכם והופתעתי לראות שאכן יש שם את הסכום של 3,500 ₪. התשובה שקיבלתי שזה נועד לשמור על זכויותיי והשכר בפועל יהיה 3,500 דולר" (עמוד 22 לפרוטוקול הדיון מיום 09/06/09). 25. כאשר עומת מר גולן עם תלושי השכר מהם עולה כי שולם סך של 3,500 ₪ השיב: "אלה התלושים שקיבלתי. יש פה תלושים על סכום 3,335 ₪ ויש תלושים על הסכום האמיתי" כאשר נשאל מדוע לא פנה למעביד נוכח העובדה כי צוין סכום נמוך בהרבה מהסכום אשר לטענתו סוכם בין הצדדים, השיב: "אני פונה למעביד. אבל הבעיה היא שיכולתי לפנות רק שלושה חודשים מאוחר יותר. מאחר ועבדתי באפריקה וכל שלושה חודשים הגעתי לארץ ולא ראיתי את התלושים באפריקה". (עמוד 23 לפרוטוקול הדיון מיום 09/06/09). 26. בקשר לאש"ל נשאל מר גולן: "אתה טוען שאתה לא ידעת לאורך כל התקופה שלך מה זה אש"ל?" וכך השיב: "מה זאת אומרת לא ידעתי מה זה אש"ל. אני ידעתי מה זה אש"ל אבל לא שולם לי אש"ל כי לא היה לי צורך בזה. החברה מימנה את כל ההוצאות. כולל טיסות וכל מה שצריך". כאשר הקשה ב"כ הנתבע ושאל: "לא שמעתי אף פעם בתקופת עבודתך מאף אחד בחברה או מעובדים אחרים את הנושא של תשלום אש"ל? השיב: "אף פעם לא. זה נושא שאף פעם לא עלה בין העובדים האחרים.... כולם דיברו על השכר האמיתי שנקבע בדולרים נטו". 27. בנוסף העיד מר גולן כי לא זכר האם המנוח סיפר לו מה היה גובה שכרו וכאשר נשאל מתי עלה שכרו ל- 4,000 דולר השיב: "אני לא זוכר בדיוק. בערך לאחר חצי שנה, סדר גודל" כאשר נשאל האם מיד לאחר פטירת המנוח מילא את מקומו השיב: "אני מילאתי את מקומו רק כשהיה מאושפז, אבל באופן רשמי זה נעשה כשבוע שבועיים לאחר מכן". 28. בהמשך העיד כי מילא את מקומו של התובע כשנה וחודשיים כאשר סה"כ עבד בחברה שנה ושלושה חודשים. משנשאל האם לא דרש להשוות את תנאי שכרו לתנאי שכר המנוח השיב בשלילה והוסיף "מר גיל הציע לי העלאה במשכורת. הוא הודיע לי כי יעלו לי את המשכורת וייקח קצת זמן ורק לאחר שהעלו לי ידעתי שזה עלה לסך של 4,000 דולר..." (עמוד 26 לפרוטוקול הדיון מיום 09/06/09). 29. מתצהירו של מר שפירא עולות העובדות הבאות: בחקירתו הראשית אישר ליאור שפירא כי נחקר על ידי חוקר הנתבע וזיהה את חתימתו על גבי ההודעה. בהמשך הופנה לרשום בהודעה שם טען כי שולם שכר מעבר לנזכר בחוזה וכך השיב: "השכר שסוכם איתו היה 3,500 דולר, בהסכם היה סכום נמוך יותר והיה רשום בשקלים , בערך אותו סכום. 3,500 ₪ לכן היה שוני . אני רואה שמצוין בסעיף 13 להודעה 5000 דולר בפועל מה שבדקתי הוא אכן קיבל 5000 דולר, נדמה לי שהוא קיבל שכר בין 1,400 ל- 1500 דולר. הוא קיבל בדצמבר עוד 2,500 דולר. זה מביא אותנו ל4000 דולר. הוא קיבל עוד 1000 דולר עם חתימת ההסכם שהיה אמור להחזיר. סה"כ החברה שילמה לו 5,000 דולר ולכן הניסוח בסעיף 14 "לחודש" דפקטו הוא קיבל את הסכום הזה שחולק כפי שהסברתי לעד, לכן במילה לחודש זה לא לחודש הספיציפי שהוא עבד שם" ובהמשך: "...החברה שילמה לו סכום גבוה יותר ממה שהיה מגיע לו. המשכורת החודשית שלו היתה 3,500 דולר לחודש. הוא עבד פחות והחברה שילמה 5000 דולר. היו עוד כספים ששולמו. אני שילמתי לו". כאשר נשאל למה חתמת על הודעה כזאת? השיב: "גם את הדבר הזה קראתי גם עכשיו. לא קפץ לי לעין. מתימטית 5000 הוא קיבל". 30. בחקירתו הנגדית נשאל מי היה אחראי לעניין המו"מ עם השכר ומה שמע מפיו של אילן וכך השיב: "אילן גיל. את השיחה ביניהם לא שמעתי אבל כל אחד מביניהם שמעתי בנפרד. בשניהם שמעתי שהובטח לו שכר 3500 דולר כמו שרב האנשים קיבלו שם ואחרי איזה שהוא תקופה יהיה העלאה בשכר ואת זה שמעתי גם מהמנוח וגם ממר אילן. הוא גם במסגרת הזאת אמר לי למי להעביר את הכסף- לרעייתו;". כאשר הופנה למוצג 7 אישר כי הסכום ששולם למנוח הוא הסכום שרשום במוצג 7 דהיינו 1,470 דולר ששולמו ב- 09/11/2004, לאשתו. בהמשך העיד כי החברה שילמה עוד 2500 דולר בחודש דצמבר. באשר לתשלום 2,500 דולר העיד: "אני לא מבין את השאלה. מה זאת אומרת איך שילמנו. היתה שם טרגדיה. המצב הכלכלי של המשפ' לא היה טוב בלשון המעטה ואנחנו פעם החברה ופעם אני סברנו שצריך לעזור למשפחה באותה עת ועזרנו בכספים . זה היה אחרי הלוויה אחרי השבעה. החברה בארץ נתנה 2500 דולר בחו"ל נתנה עוד כל מיני כספים ואני נתתי באופן אישי, זה לא קשור" וכאשר נשאל: "אותם 2,500 דולר האם האלמנה ביקשה אותם או שאתם יזמתם את הפניה" השיב: "היא הציגה שמצבה לא טוב. שזה לא סיפור. אני ביקרתי בבית. היא לא המציאה. מצבה הנפשי לא היה טוב באותה עת. היא ביקשה סיוע ואנו חשבנו באותה עת שנכון לעשות". (עמוד 32 לפרוטוקול הדיון מיום 09/06/09). בקשר למוצג 7 העיד: "...גברת דביר מעידה שבאותו יום של מוצג 7, היא נסעה במונית, התקשרה וקיבלה עוד 2,500 דולר לפי התהליך המתואר, נכון או לא מה אתה יודע?" וכך השיב: "זה דומה לעדות שלי בביטוח לאומי. המספרים נכונים, ההליך והעיתוי לא נכון. מה שקרה בסה"כ ושנינו מסכימים שחושב לה השכר ביום 09/11 לפי 3500 דולר ואני רואה את מוצג 7 והחישוב נעשה על פי אותו חישוב. את ה- 2,500 דולר שהיא מספרת בסעיף 9 לתצהירה, זה גם נכון אבל היא קיבלה את זה בסוף דצמבר. זה לא קרה כמו שהיא תיארה אבל מתמטית היא קיבלה 2,500 דולר. מה שהיא אומרת זה הבסיס לחישוב היה 3,500 דולר, זה נכון זה הבסיס שסוכם" (עמוד 32 לפרוטוקול הדיון מיום 09/06/09). 31. בחקירה החוזרת נשאל מר שפירא - "אני מפנה לעמוד הראשון להודעתך שורות 12-16, אתה מתכוון בשורות האלה ש- 3,500 דולר שווה כ- 3500 ₪ ועוד אשל?" ועל כך השיב: "מה שאני מתכוון שהסכום בשקלים המופיע בחוזה בסך 3500 צריכים להוסיף עליו אש"ל והוא ייתן תוצאה סופית של 3500 דולר" (עמוד 33 לפרוטוקול הדיון מיום 09/06/09). 32. מתצהירו של מר גיל עולות העובדות כלהלן- א. מר גיל עובד בחברה ומנהל את האופרציה באפריקה הקשורה לביצוע עבודות במכרה היהלומים בסיירה לאונה. ב. בהיותו בארץ פרסם מר גיל מודעה בה חיפש עובד מתאים לאתר העבודה באפריקה לתפקיד מנהל אתר. ג. המנוח פנה אל החברה והציג את מועמדותו לעבודה. ד. מר גיל נפגש עם המנוח ושוחח עימו מספר פעמים. ה. למנוח היה ניסיון קודם בעבודה באפריקה בכלל ובסיירה לאונה בפרט. ו. מר גיל הבהיר למנוח מראש כי מדובר בעבודה ומגורים בתנאים קשים והמנוח אמר כי הוא מכיר את התנאים ורגיל אליהם. ז. מר גיל שאל את התובע לגבי מצבו הבריאותי והאם יוכל לעמוד בתנאי המחיה ומנוח השיב כי מצב בריאותו תקין. ח. מר גיל הבהיר למנוח יקבל שכר בסיס של 3,533 ₪ בתוספת אש"ל וסוכם כי התמורה הכוללת של שכר + אש"ל תהיה בסך 3,500 $. ט. כן סוכם עם המנוח כי לאחר זמן קצר תעלה התמורה לסך של 5,000 $, אם כי לא נקבע המועד המדויק בו תעלה התמורה. י. באשר לטענת התובעת כי המנוח מסר למר גיל כי אינו מסכים לצאת לאפריקה אם לא ישולם סך של 5,000 $, השיב כי אינו זוכר איזה חלק מהמו"מ נערך בפגישות ואיזה בשיחות טלפוניות אולם בכל מקרה לא התחייב בשם החברה לשכר התחלתי או לתמורה כוללת התחלתית של 5,000 $ אלא ההתחייבות היתה למועד מאוחר יותר. י"א. מר גיל סיכם עם המנוח כי בשל יציאתו לאפריקה, יקבל פיקדון חד פעמי של 1,000 $ בו יעשה שימוש למצבי חירום בלבד. עם סיום יחסי העבודה יוחזר הפקדון לחברה. החברה לא קיבלה את הפיקדון עד היום. 33. בקשר לתפקיד המנוח העיד מר גיל: "הוא היה אחראי על הציוד. היה איש טכני. הוא היה מנהל המוסך בכל מה שקשור במערכת הטכנית, הזמנת חלקים ותיקונים". כאשר נתבקש להשוות בין עבודתו של המנוח לבין עבודתו של מר גולן השיב בין היתר: "ראובן גולן קיבל את ההנחיות דרך מאיר דביר כשהוא היה שם ומאיר דביר קיבל את זה ממני" (עמוד 15 לפרוטוקול הדיון מיום 18/01/11 שורות 4-5). 34. אין חולק כי בחוזה העבודה בין המנוח לבין הנתבע נרשם שכר בגובה 3,500 ₪. עם זאת מעדויותיהם של מר שפירא ומר גיל, אשר הובאו לעיל בהרחבה עולה בבירור, כי שכר המנוח עמד על סך של 3,500 $ ולא 3,500 ₪ כנזכר בתלושי השכר. השאלה האם היה על החברה לשלם דמי ביטוח לנתבע על יתרת השכר מעבר 3,500 ₪ (רכיב אשר כונה על ידי החברה החזר אש"ל) הינה שאלה אשר יש לבררה במסגרת הטענות שבין הנתבע לצד השלישי - החברה, ומכל מקום התובעת אינה צד להליך זה. 35. יצוין כי העדויות בדבר משמעות מיסוי תשלום האש"ל לעובד בכלל ובנסיבות מקרה זה בפרט, לרבות משמעות אי דווח על תשלום אש"ל לנתבע, אינה צריכה להתברר במישור ההתדיינויות שבין התובעת לנתבע אלא כאמור במסגרת הודעת צד ג'. 36. נוכח האמור הרי שיש לצמצם את המחלוקת שבין הצדדים לשאלה האם הבסיס לחישוב הגמלה לה זכאית התובעת עומד על סך של 5,000 דולר כטענת התובעת או על סכום אחר. נקדים ונציין כי סבורים אנו כי יש לחשב הבסיס לגמלה על פי שכר חודשי בסך של 3,500 דולר ולא 5,000 דולר כטענת התובעת. ונפרט. א. התובעת ובנה ליאור העידו כי השיחה בין המנוח למר גיל הייתה שיחה טלפונית, את תוכנה לא שמעו באוזניהם אלא את דברי מר גיל למנוח. המנוח דיווח כי הוסכם על שכר של 5,000 $. התובעת ובנה ניזונו אך ורק מדברי המנוח. בהעדר כל ראיה נוספת חיצונית התומכת בעדותם, קשה לקבל את עמדת התובעת כי סוכם עם המנוח שכר חודשי בסך של 5,000 דולר. ראוי לציין כי התובעת אישרה כי אינה זוכרת דבר מהפגישה בה לא נכחה וכאשר נשאלה שוב אם המנוח סיפר אודות הפגישה השיבה כי אינה זוכרת וכן לא ידעה מה תוכן החוזה. באופן דומה העיד גם ליאור. מנגד, טען מר גיל כי סוכם עם המנוח תשלום שכר בסיס של 3,533 ₪ בתוספת אש"ל ובסה"כ התמורה הכוללת של שכר ואש"ל עמדה על 3,500 $. עוד סוכם כי לאחר תקופה קצרה תעלה התמורה לסך של 5,000 $. בעניין זה מצאנו להבהיר כי גרסתו של מר גיל, בניגוד לגרסת התובעת מתיישבת עם החוזה עליו חתם המנוח. (ראה סעיפים 7 ו- 8 לחוזה). ב. זאת ועוד מעדותו של מר גולן עולה כי סוכם בינו לבין החברה שכר בסך 3,500 דולר ואף כאשר מילא את תפקיד המנוח, חודש לאחר שהגיע לאתר, עמד שכרו על סכום של 3,500 דולר. כעבור חצי שנה לערך, הועלתה משכורתו ל- 4000 $. טענות אלה עולות בקנה אחד עם עדותו של מר גיל על פיה סוכם עם המנוח כי לאחר זמן קצר תעלה התמורה לסך של 5,000 דולר וכי בשלב ראשון סוכם על שכר של 3,500 דולר. ג. עיון במוצג 7 מלמד כי ביום 09/11/04 שולמו לתובעת תשלומים בסך 2065 ₪ (470 $) ועוד 1,000 $. אין חולק כי תאריך זה הינו תאריך מוקדם לפטירת המנוח (13/11/04) ונראה מהכותרת "דביר מאיר 19/10/04, חודש 10/04" כי מדובר בשכר עבור חודש אוקטובר לגביו (כמו לגבי כל שכר אחר שאמור היה להשתלם למנוח) סוכם כי יועבר לאשתו. נוסיף כי לא מצאנו לקבל בעניין זה את טענתה המעורפלת של התובעת על פיה נפלה טעות בתאריך וכי כל התשלום (התשלום שבמוצג 7 + 2,500 $) שולם לאחר פטירת המנוח באופן המלמד כי שכר המנוח עמד על 5,000 $. מעבר לאמור נציין כי חישוב אריתמטי של חיבור הסכומים 1,500 $ ו- 2,500 $ אינו מוביל לסכום של 5,000 $. ד. כמו כן לא מצאנו לקבל את טענת התובעת כי קיבלה 2,500 $ נוספים באותו יום אולם לא הוחתמה על אישור בדבר קבלת הכספים. סבורים אנו כי ככל שהתובעת קיבלה את התשלומים כטענתה, באותו יום, אין כל סיבה המניחה את הדעת על פיה על הסכום הראשון נדרשה חתימתה בעוד על יתרת הסכום (2,500 $) אשר נמסר לידיה זמן קצר לאחר קבלת הסכום הראשון, לא נדרשה חתימתה. ה. עוד נציין כי עדותו של מר שפירא נמצאה עקבית ומהימנה בעיננו. מר שפירא העיד כי שולם לתובעת סה"כ סך של 5,000 $ אך סכום זה נבע מהסיטואציה אליה נקלעה ואינו משקף את השכר שנקבע בין הצדדים. סכום של כ- 1,500 $ שולם כעולה ממוצג 7, עוד 2,500 $ בדצמבר ועוד 1,000 $ אותם קיבל המנוח עם חתימת ההסכם, סכום אשר היה אמור להחזיר (ראה סעיף 12.2 לחוזה). על כן במצטבר וללא קשר לחוזה בין הצדדים, שילמה החברה לתובעת סכום של 5,000 $. סכום זה נבע לטענתו בין היתר מהמצב הטרגי הקשה אליו נקלעה התובעת וכצעד אנושי. עמדתו של מר שפירא עולה בקנה אחד עם נ/1 - מכתב אשר כתבה התובעת למר שפירא בו הודתה לו ולחברה ופרשה את מצבה הנפשי והכלכלי הקשה מאז מות בעלה על כן פנתה לקבלת עזרתם. ו. מצאנו אף לקבל את הסברו של מר שפירא לעובדה כי בהודעה שנגבתה על ידי החוקר נקב בסכום של 5,000 $, וזאת ללא כל קשר לסכום שנקבע בין הצדדים וכדבריו: "מתמטית 5000 הוא קיבל . האישו של החקירה היה תאונת עבודה ולא שכר". סוף דבר: 37. לאור כל האמור לעיל למעט עדותם של התובעת ובנה אשר לא שמעו את השיחה בין הצדדים לא מצאנו תימוכין לטענת התובעת כי סוכם עם המנוח שכר בגובה של 5,000 $ החל ממועד תחילת עבודתו. מהעדויות אשר נפרשו בפנינו שוכנענו כי יש לקבוע את הבסיס לחישוב הגמלה על פי שכר של 3,500 דולר לחודש. לפיכך הננו קובעים כי שכר המנוח עמד על סך של 3,500 דולר לחודש. 38. הנתבע יישא בשכ"ט עו"ד התובע בסך של 6,000 ₪ אשר ישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. 39. לאור התוצאה אליה הגענו יודיעו הנתבע וצד ג' , תוך 21 יום מהיום כיצד בכוונתם להמשיך ולנהל ההליך. לעיוני ביום 1.5.11. ניתן היום, כ"ח אדר ב תשע"א, 03 אפריל 2011, בהעדר הצדדים. אלכסנדר לוין, עובדים רוית צדיק,שופטת חגית פורת , מעבידים הודעה לצד שלישימשלוח