זהו ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות המדינה (גימלאות)[נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: "חוק הגמלאות") על שתי החלטות של המשיב, כמפורט להלן. המערער פרש לקצבה לפי סעיף 17(1) לחוק הגמלאות ביום 1.3.08. בהחלטת המשיב מיום 8.3.09 נקבעה זכאותו של התובע לקצבת פרישה החל מחודש 4/09. לטענת המערער, לאור תיקון גילו על פי פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה שניתן ביום 16.6.08, היה על הממונה על הגמלאות לקבוע כי זכאותו של התובע לקצבת פרישה תחול מעת פרישתו בפועל, ביום 1.3.08. בהחלטה מיום 3.5.09 קבע המשיב כי המערער אינו זכאי לפיצויי פיטורים בגין שנים עודפות לפי סעיף 39(ו) לחוק הגמלאות. לטענת המערער, גם החלטה זו בטעות יסודה בשל התעלמות המשיב מגילו כפי שנקבע בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה על פיו תוקן גילו. העובדות המערער עבד במשרד החוץ מיום 22.6.1964 עד ליום 1.3.08, עת יצא לקצבה לפי סעיף 17(1) לחוק הגמלאות. בעת קבלתו לעבודה מסר המערער למחלקת משאבי אנוש במשרד החוץ כי תאריך לידתו היה 1949. המערער, יליד עירק, עלה לישראל עם הוריו בשנת 1950. בעת עלייתו נרשם תאריך לידתו כ- 00.00.1949. ביום 31.12.06 הורשע המערער על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בעבירה של מעשה מגונה בכוח. ביום 26.12.07 הורשע המערער בשתי עבירות של מרמה והפרת אמונים. בגין הרשעות אלה נגזרו עליו שני עונשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, שני עונשי מאסר על תנאי ושני עונשי קנס. בעקבות הרשעותיו בהליך הפלילי, הוגשה (ביום 5.2.08) תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה והמערער הורשע (ביום 9.4.08) בעבירות המשמעת שיוחסו לו, ודינו נגזר לנזיפה חמורה, לפסילה משירות המדינה עד הגיעו לגיל 60 וכן לפסילה ממילוי תפקיד כלשהו לצמיתות בשירות החוץ. כן המליץ בית הדין למשמעת כי זכויות הגמלה של המערער ישולמו בשיעור 80% לאשתו עד לסיום תקופת הפסילה (בד"מ 144/07). המדינה הגישה ערעור לבית המשפט העליון על קולת העונש שגזר בית הדין למשמעת, כמו גם על ההמלצה לשלם 80% מזכויות המערער לאשתו (עש"מ 4314/08). הערעור נדון ביום 20.5.08 וניתן בו פסק דין ביום 24.7.08. בפסק הדין התקבל באופן חלקי ערעורה של המדינה בכך שתקופת הפסילה של המערער לשירות הוארכה לשלוש שנים. אשר להמלצת בית הדין למשמעת בדבר העברת חלק מתשלומי הגמלה לאשת המערער, הסכימו הצדדים בהליך בבית המשפט העליון כי המשיב ישלים את פנייתו לוועדה הרפואית, וככל שהוועדה תמליץ לאשר למערער זכאות מוקדמת לגמלה, הרי שלמשיב תקום זכות על פי חוק לקבלת גמלה עובר להגיעו לגיל 60 ובמצב דברים זה לא תעמוד המדינה על ערעורה ככל שהוא נוגע להמלצת בית הדין, וככל שהוועדה הרפואית תדחה את הבקשה, יוותר המשיב על יישום המלצת בית הדין (סעיף 9 לפסק הדין בעש"מ 4134/08) [] . ביום 22.5.08 הגיש המערער לבית משפט לענייני משפחה בירושלים בקשה לתיקון תאריך לידתו. היועץ המשפטי לממשלה, המשיב בבקשה, נתן הסכמתו לבקשה ובהתאם לכך נעתר בית המשפט לבקשת המערער וקבע, בפסק דין מיום 16.6.08, כי תאריך לידתו של המערער יתוקן במרשם האוכלוסין ל-15.1.1948. ביום 8.3.09 ניתנה החלטת המשיב בתביעת המערער לקצבת פרישה. ההחלטה קובעת לאמר: "..הריני לאשר זכאותך לקצבת פרישה כמפורט להלן: לקצבת פרישה על פי סעיף 20 לחוק, בשיעור 70% מהמשכורת הקובעת, בהתאם לתקופת השירות שבסעיף 2 להלן. עם זאת, מאחר שפרשת לקצבה לפי סעיף 17(1) לחוק, זכאותך לגמלה, בהתאם לסעיף 46(ב) לחוק, תחל מחודש אפריל 2009. בהתאם לפסק הדין בעש"מ 4134/08 אשר ניתן בעניינך, ובשל תחולת סעיף 57 לחוק, תשולם הקצבה לתקופת הפסלות, היינו עד ליום 9.4.2011, בהתאם למשכורת הקובעת "בגובה השכר הממוצע, כמשמעותו לעניין חישוב גמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968. תקופת שירותך הנושאת זכות לגמל מסתכמת ב-35 שנים. ביום 3.5.09 ניתנה החלטת המשיב לפיה המערער אינו זכאי למענק בגין שנים עודפות לפי סעיף 39(ו) לחוק הגמלאות. ביום 3.9.09 קבעה ועדה רפואית כי המערער היה מסוגל להשתכר כדי מחייתו במועד פרישתו מהשירות. המחלוקת וההוראות הרלוונטיות בחוק הגמלאות המחלוקת בתיק זה עניינה השלכת תיקון תאריך לידתו של המערער על זכויותיו לפי חוק הגמלאות. המערער טוען כי לאור תיקון גילו בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה מיום 16.6.08, הרי שבעת קביעת זכאותו לגמלה, היה ידוע למשיב כי בעת פרישת המערער - 1.3.08, הוא היה בן 60. לעומת זאת, המשיב טוען כי במועד פרישת המערער - 1.3.08, המערער היה בן 59 שכן באותו מועד טרם תוקן גילו. לצורך הבנת המחלוקת והנפקות של שאלת היותו של המערער בגיל 60 במועד פרישתו, יש להציג את הוראות החוק הרלוונטיות. בחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק המשמעת") הוגדרו עבירות משמעת לעובדי המדינה והוקם בית הדין למשמעת. סעיף 34 לחוק מסמיך את בית הדין למשמעת להטיל אמצעי המשמעת על עובד מדינה שהורשע בעבירת משמעת. אחד מאמצעי המשמעת הוא פסילה לתפקידים מסויימים לצמיתות או לתקופה שתיקבע (סעיף 34(9) לחוק המשמעת). אמצעי משמעת נוסף הוא פסילה לשירות המדינה לצמיתות או לתקופה שתיקבע (סעיף 34(10) לחוק המשמעת). לפסילה משירות המדינה ישנן תוצאות במישור זכותו של עובד מדינה לגמלאות. כך למשל, ככלל, עובד מדינה שפוטר לאחר עשר שנות שירות והגיע לגיל הקובע לגביו כאמור בסעיף 15(4) לחוק הגמלאות זכאי לקצבת פרישה, אלא אם כן פיטוריו נעשו על פי פסק דין של בית הדין למשמעת בו נפסל לשירות המדינה. (במאמר מוסגר נעיר כי לפני תיקון חוק הגמלאות בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, הגיל שבו פיטוריו של עובד מדינה בעל עשר שנות וותק היה מזכה את העובד בקצבת פרישה היה 40, והוא הועלה בהדרגה ל-42 בחוק גיל פרישה). המערער לא פוטר על פי פסק דין של בית הדין למשמעת. בטרם ניתן פסק הדין של בית הדין למשמעת, המערער הודיע למשרד החוץ כי הוא מבקש להתפטר משירות המדינה וכתוצאה מכך אושרה יציאתו לקצבה לפי סעיף 17(1) לחוק הגמלאות. סעיף 17(1) לחוק הגמלאות קובע לאמר:  17. יציאה לקצבה לפי רצון העובד עובד רשאי לצאת לקצבה - (1)   לאחר ששירת עשרים וחמש שנים, אם הגיע לגיל הקבוע לגביו בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בתוספת השניה; (2)   לאחר ששירת עשר שנים, אם הגיע לגיל ששים או אם ועדה רפואית קבעה כי בגלל נכותו אין הוא מסוגל לעבוד בשירות המדינה. (3)   לאחר תקופת שירות של עשרים שנה בהוראה, כמורה או כגננת, יהא גילו בשעת הפרישה אשר יהא. סעיף 46(ב) לחוק הגמלאות קובע לאמר: "עובד שיצא לקצבה לפי סעיף 17(1) או (3) לפני שהגיע לגיל 60 - תשולם לו קצבת פרישה, על אף האמור בסעיף קטן (א), מהחודש המתחיל אחרי היום שבו יגיע לגיל 60; אולם אם קבעה הועדה הרפואית, כי אין הוא מסוגל להשתכר כדי מחייתו מחוץ לשירות -תשולם הקצבה מהחודש המתחיל אחרי היום שבו נולדה העילה לקצבה, ואם אי-כשרו להשתכר כאמור התחיל לאחר מכן - מהחודש המתחיל אחרי יום תחילת אי-כשרו האמור. בהתאם לכך, כאשר התובע התפטר משירות המדינה ביום 1.3.08, גילו של התובע, על פי תאריך לידתו הרשום באותו מועד, היה 59. לפיכך, על פי הוראות סעיף 46(ב) לחוק הגמלאות היה צפוי כי תשלומי הקצבה יחלו להשתלם לו בעת שיגיע לגיל 60, בשנת 2009. סעיף 57 לחוק הגמלאות קובע: "מי שנפסל לשירות המדינה לתקופה מוגבלת לפי החלטת בית דין למשמעת, יחולו עליו הוראות מיוחדות אלה: (1)   לא תשולם לו גמלה לתקופת הפסלות; ואולם אם מלאו לנידון 60 שנים, או שהוא הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בתוספת השניה לאחר עשרים וחמש שנות שירות, תשולם לו גימלה שלא תעלה על הסכום שהיה משתלם לו אילו היתה משכורתו הקובעת, לענין חישוב סכום הגימלה, בגובה השכר הממוצע, כמשמעותו לענין חישוב גימלאות לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, אלא אם כן הורה בית הדין להמיר את הקיצבה בפיצויי פיטורים; היתה הפסילה בנסיבות חמורות במיוחד, רשאי בית הדין להחליט כי לא תשולם לנידון כל גימלה בתקופת הפסלות; (2)   בעד הזמן שלאחר תקופת הפסלות תשולם לו הקצבה המגיעה לו על פי יתר הוראות חוק זה, אם פסק כך בית הדין למשמעת ובמידה שפסק; אולם אם היה זכאי לצאת לקצבה ערב תחילת הפסלות, תשולם הקצבה במלואה החל מגמר תקופת הפסלות; (3)   נפטר הנפסל לפני תום תקופת הפסלות, תשולם לשאיריו הקצבה שהיו זכאים לה אילו היתה תקופת הפסלות באה לידי גמר ערב פטירתו של הנפסל". הן סעיף 17(1) לחוק הגמלאות והן סעיף 57 לחוק מפנים לגילאים המנויים בחלק ב' של התוספת השניה לחוק. הגילים נעים בין 55 למי שנולד עד חודש מרס 1949 לבין 57 למי שנולד בחודש מאי 1952 ואילך. בסעיף 39(ו) לחוק הגמלאות, נקבע לאמר: "עובד שנתקיימו בו שלושה אלה: (1)   פרש מהשירות לאחר שהגיע לגיל 60; (2)   תקופת שירותו בפועל היתה 35 שנים לפחות; (3)   הוא זכאי לקצבת פרישה בשיעור המרבי, או היה זכאי לה לולא נסתיים שירותו בפטירתו, יהיו הוא או שאירו, לפי הענין, זכאים לפיצויי פיטורים, אף אם פרש מהשירות מרצון, בשל תקופת השירות העודפת על תקופת השירות המזכה אותו בקצבה בשיעור המרבי, או שהיתה מזכה אותו כך לולא נסתיים שירותו בפטירתו, או על 35 שנים של שירות בפועל, הכל לפי הארוכה שביניהן". טענות המערער המערער טוען כי טעה המשיב משקבע כי המערער זכאי לקצבת פרישה לפי משכורת קובעת בגובה השכר הממוצע, רק מחודש 4/09. לטענת המערער, על פי המצב המשפטי שהיה קיים בעת מתן החלטת המשיב, המועד בו הגיע המערער לגיל 60 היה 15.1.08. הואיל והמערער יצא לקצבה במועד מאוחר יותר (1.3.08), היה מקום לאשר את זכאותו לקצבה לפי משכורת קובעת בגובה השכר הממוצע, על פי סעיף 57 לחוק הגמלאות, החל ממועד פרישתו ועד לתום תקופת הפסילה כקבוע בפסק הדין בעש"מ 4314/08 [] (שלאחריה המערער זכאי לקצבה מלאה). גם לעניין תשלום פיצויי פיטורים בגין שנים עודפות על 35, טענת המערער היא כי לאור תיקון גילו הוא פרש מהשירות לאחר שהגיע לגיל 60, שלא בהתאם להנחה שביסוד החלטת המשיב מיום 3.5.09. המערער מפנה לסעיף 5 לחוק קביעת גיל, התשכ"ד-1963, על פיו "נקבע גילו של אדם לפי חוק זה, יהא זה גילו לכל ענין". כן מפנה המערער לפסיקה שפירשה את סעיף 5 לחוק קביעת גיל, על פיה נקבע כי פסק דין הקובע גילו של אדם הינו פסק חפצי (in rem) הפועל כלפי כולי עלמא. טענה נוספת שהעלה המערער היא שגם אם תיקון גילו אינו פועל רטרואקטיבית למועד פרישתו ולכן לעניין קביעת זכויותיו לפי חוק הגמלאות, אין לראותו כמי שפרש בגיל 60, הרי שאין מחלוקת שבעת פרישתו הוא הגיע לגיל 59, שהוא גבוה מהגילאים 55-57 שנקבע בחלופה השניה שבסעיף 57 לחוק הגמלאות, דהיינו הגיל הקבוע לגביו בחלק ב' לתוספת השניה לחוק הגמלאות. טענת המשיב המשיב טוען כי זכויות המערער לקצבה צריכות להיגזר על פי גילו כפי שהיה במועד פרישתו - 1.3.08. גיל זה היה 59. לפיכך, כדין קבע המשיב שזכאותו של המערער לקצבת פרישה לפי משכורת קובעת בגובה השכר הממוצע, תחל רק בחודש 4/09, המועד בו הגיע המערער לגיל 60 על פי המצב המשפטי שהתקיים בעת יציאת המערער לקצבה, טרם תיקון גילו. לטענת המשיב, נקיטת ההליך לתיקון גילו של המערער, בעיתוי בו ננקט (יומיים לאחר הדיון בבית המשפט העליון בערעור המדינה על קולת עונשו), היתה נגועה בחוסר תום לב מצד המערער. חוסר תום הלב מתבטא באי גילוי גילו האמיתי של המערער לבית הדין למשמעת ולבית המשפט העליון, על אף העובדה שבעת ניהול אותם הליכים העובדות שעל יסודן הגיש את בקשתו לתיקון גיל היו ידועות לו. לטענת המדינה, בנסיבות העניין היה מוטל על התובע לגלות לערכאות שדנו בהליכים המשמעתיים נגדו על כוונתו לפעול לתיקון גילו על פי גילו האמיתי, בשל כך שגילו היווה שיקול רלוונטי בשיקולי הענישה של בית הדין למשמעת ובית המשפט העליון. משלא גילה המערער לאותן ערכאות את גילו האמיתי ואת כוונתו לנקוט הליך לתיקון גילו, אין הוא זכאי להסתמך על תיקון הגיל בנסיבות בהן פועל יוצא של התיקון הוא המתקת עונשו. בנסיבות אלה, המשיב היה רשאי להתעלם מתיקון גילו של המערער ולקבוע את זכויותיו של המערער לפי גילו כפי שהיה במועד פרישתו. המשיב תומך את עמדתו בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעבל 516/05 מולאיוף נ. המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 9.1.07) [] , על פיו תיקון גיל חל מעת התיקון ואילך ואין הוא חל רטרואקטיבית. המשיב מפנה להחלטה נוספת של ועדת ערר לפי חוק שירות הקבע בצה"ל על פיה נדחתה תביעת גמלאי של שירות הקבע להגדלת שיעור גמלתו בעקבות תיקון גילו בפסק דין שניתן לאחר מועד פרישתו, תוך הסתמכות על פסק הדין בעבל 516/05 (וע (ת"א) 847-09 יוסף מאיר נ. הממונה על הגמלאות שירות הקבע בצה"ל, ניתן ביום 23.11.10) . לעניין זה טוען המשיב כי מועד התגבשותן של זכויות עובד מדינה לגמלאות לפי חוק הגמלאות הוא מועד הפרישה. לאור האמור, המשיב טוען כי לא טעה בעניין מועד תחילת זכאותו של המערער לקצבת פרישה ואף לא בעניין אי אישור זכאות המערער למענק שנים עודפות. לעניין הסתמכות המערער על החלופה בסעיף 57 לחוק הגמלאות שעניינה המועד בו הגיע עובד המדינה לגיל הקבוע לגביו בחלק ב' של התוספת השניה לחוק הגמלאות, טוען המשיב כי חלופה זו אינה באה לגרוע מהוראות סעיף 46(ב) לחוק, ועניינה במי שאלמלא פסילתו לשירות היה זכאי לקצבת פרישה אף לפני הגיל הקובע לפי חלק ב' של התוספת השניה (כמו עובד שפוטר לאחר עשר שנות שירות לפי סעיף 15(4) לחוק הגמלאות). תשובות המערער לטענות המשיב המערער טען כי עלי לאמץ דווקא את דעת המיעוט בעבל 516/05 הנ"ל, משום שבעתירה לבג"צ שהוגשה על פסק הדין התוצאה היתה שהמוסד לביטוח לאומי שילם לעותרת קצבת זקנה בהתאם לעמדתה. כמו כן, כופר המערער בטענות המשיב בדבר חוסר תום לב בנקיטת ההליך לתיקון גילו. לטענתו, החלטתו על יציאתו לקצבה נבעה מן המערבולת המשפטית שסחפה אותו באותה תקופה, והוא התפנה לעסוק בתיקון גילו אגב כך. הפסיקה מכירה בכך שלתיקון גיל עשויות להיות השלכות מיטיבות מבחינה כספית על המבקש לתקן את גילו ואינה רואה בכך פסול ואינה מגבילה את תוקפו של התיקון בשל כך. מעבר לכך, במועד יציאתו לקצבה טרם ניתנה החלטת בית הדין למשמעת בדבר אמצעי המשמעת שיוטלו על המערער. המערער מוסיף וטוען כי המשיב מושתק מלטעון לחוסר תום לב כלפי המערער בנקיטת ההליך לתיקון גיל, שכן הוא הסכים לבקשה והוא יכל להודיע לבית המשפט על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, אשר ניתן למעלה מחודש לפני פסק דינו של בית המשפט העליון. דיון והכרעה לפני שאדון במחלוקת בין הצדדים בעניין השלכות תיקון גילו של המערער, עלי להכריע תחילה בטענת המערער כי גם אם לא היה בן 60 במועד יציאתו לקצבה, הוא זכאי לקצבה לפי משכורת קובעת בגובה שכר מינימום מעת פרישתו עד לתום תקופת הפסילה, מכוח האמור בסעיף 57 לחוק הגמלאות, לפיו מי שנפסל לשירות והגיע לגיל הקבוע לגביו בחלק ב' של התוספת השניה, זכאי לקצבה כאמור. בעניין זה מקובלת עלי עמדת המשיב. עמדת המערער מתעלמת מהוראת סעיף 46(ב) לחוק הגמלאות, על פיה הזכאות לקצבה למי שיצא לקצבה לפי סעיף 17(1) לחוק הגמלאות תחל רק בגיל 60. קבלת עמדת המערער תביא לתוצאה הבלתי מסתברת שמצבו של גמלאי שיצא לקצבה לפי סעיף 17(1) לחוק הגמלאות ונפסל לשירות יהיה עדיף ממצבו של גמלאי שיצא לקצבה לפי סעיף 17(1) לחוק הגמלאות ולא נפסל לשירות. רק אם אאמץ את פרשנותו של המשיב לסעיף 57, לפיה החלופה הנוספת בסעיף 57 אינה גורעת מהוראות סעיף 46(ב) לחוק ומטרתה אך להיטיב עם מי שלולא פסילתו היה זכאי לקצבת פרישה במועד מוקדם יותר מהקבוע בסעיף 56, תמנע תוצאה בלתי מסתברת זו. עתה אפנה לבחינת המחלוקת העיקרית שבין הצדדים - מהי השלכת תיקון גילו של המערער על זכאותו לקצבת פרישה ולמענק שנים עודפות? המערער היפנה להוראת סעיף 5 לחוק קביעת גיל לפיה "נקבע גילו של אדם לפי חוק זה, יהא זה גילו לכל ענין". ואולם, מקובלת עלי טענת המשיב כי עמדתו אינה סותרת הוראה זו אלא אך מסייגת את כוחה לגבי אירועים שהתרחשו קודם לקביעת הגיל. עמדת המשיב מתיישבת עם פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעבל 516/05 . בפסק הדין נקבע כי גיל שנקבע בפסק דין של בית משפט לענייני משפחה הינו פסק דין חפצי הפועל כלפי כולי עלמא, אך הגיל המתוקן חל רק מעת קביעתו. לפיכך, השאלה שעלי להכריע בה היא מהו המועד בו התגבשו זכויות המערער לפי חוק הגמלאות? האם מועד זה הינו מועד פרישתו (שקדם לתיקון גילו) - כטענת המשיב, או שמא מועד זה הינו מועד מתן החלטת המשיב בעניינו של המערער (שחל לאחר תיקון הגיל). המשיב היפנה אותנו לשורה של פסקי דין של בית המשפט העליון ושל בית הדין הארצי לעבודה על פיהם זכותו של עובד לפנסיה מתגבשת לפי המצב המשפטי והעובדתי ביום אירוע העילה לתשלום הפנסיה. מכוח עקרון זה נקבע כי הטבות פרישה שנקבעו בצה"ל אינם חלים רטרואקטיבית על גמלאי צה"ל שפרשו לפני קביעת אותן הטבות (בג"צ 338/81 בוצר נ. ממשלת ישראל, פ"ד לו (1) 185, וכן אושרו החלטות הפוגעות בתנאי פרישה עתידיות של משרתי קבע בצה"ל אשר טרם התגבשו, שהתקבלו לגבי עובדים שטרם פרשו (בג"צ 5060/96 קהלני נ. ראש הממשלה, פ"ד נד (3) 270). כמו כן נקבע מכוח עקרון זה כי קרן פנסיה מוסמכת לשנות את תקנונה באופן הפוגע בזכויות עמית (ע"א 4269/90 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ. בן ציון דברת, פ"ד מז (5) 147, דב"ע שן/3-60 עמיקם ברקן ואח' נ. קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות, פד"ע כב 258). מכוח עקרון זה אושרה סמכותה של הממשלה לקבוע תנאים מופחתים למצטרפים חדשים לקרנות פנסיה שלא באופן רטרואקטיבי (בג"צ 7691/95 ח"כ גדעון שגיא ואח' נ. ממשלת ישראל ואח', פ"ד נב (5) 577). אינני סבור שהעיקרון לפיו זכותו של עובד לפנסיה מתגבשת לפי המצב המשפטי הקיים בעת הפרישה תומך בעמדת המשיב בעניינו של המערער. יסודו של עקרון זה, בכל הנוגע לפסקי הדין אליו היפנה המשיב שעניינם בקרנות פנסיה, בתקנוני קרן הפנסיה. התקנונים שנדונו קובעים כי הקרן מוסמכת לשנות את הזכויות הנצברות על ידי העמיתים וזכויות העמית מתגבשות בעת התרחשות אירוע המזכה בקצבה (פרישה, נכות או מוות). ענייננו איננו מוסדר על פי תקנון של קרן פנסיה, כי אם על ידי חוק הגמלאות. העקרון לפיו זכויות פרישה מתגבשות בעת הפרישה הוכר גם לגבי עובדים שחוקי הגמלאות מסדירים את זכויותיהם לעת פרישה. בבג"צ 5060/96 הנ"ל נקבע: "טענה זאת יש לבחון בשני שלבים. השאלה, בשלב הראשון, היא אם החלטת הממשלה התיימרה לחולל שינוי בזכויות קיימות של העותרים (להבדיל מזכויות עתידיות ) לאחד או ליותר מתנאי הפרישה העומדים לדיון בפסק דין זה. לדעתי, התשובה לשאלה היא כי יש להבחין בין תנאי פרישה שונים: מצד אחד, דחיית תשלום תוספת השכר וקיצור חופשת הפרישה; מצד שני, צמצום הזכאות לפדיון ימי מחלה וביטול האפשרות לניצול בפועל של חופשה צבורה. ככל שמדובר בדחיית המועד לתשלום תוספת השכר, הזכות לתוספת טרם נוצרה עד שנדחה המועד לתשלום התוספת. וככל שמדובר בקיצור חופשת הפרישה, לא היתה בידי העותרים, בעת שנתקבלה החלטת הממשלה על ביצוע השינויים, זכות לקבלת התנאים המקוריים, שהרי באותה עת טרם פרשו העותרים משירות הקבע, ואילו תנאי הפרישה אינם מתגבשים אלא במועד הפרישה (ראו בג"ץ 7691/95 שגיא נ' ממשלת ישראל, פ"ד נב(587-586 ,577 (5; דב"ע תש"ן/3-60 ברקן ואח' - קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות, פד"ע כ"ב 265 ,258). שונה הוא דינן של הזכויות לפדיון ימי מחלה ולניצול בפועל של חופשה צבורה. זכויות אלה אינן בגדר תנאי פרישה רגילים. הן נרכשו על ידי העותרים לפני שנתקבלה החלטת הממשלה, והן נפגעו כתוצאה מן ההחלטה". מן האמור בפסקה המצוטטת לעיל מתוך פסק הדין בבג"צ 5060/96 עולה, כי המטרה לשמה התבסס בית המשפט העליון על העקרון לפיו "תנאי פרישה אינם מתגבשים אלא במועד הפרישה", היתה להכשיר החלטה של המעביד (המדינה) להפחית מערכן של זכויות עתידיות שטרם התגבשו. יישום העקרון לפיו "תנאי פרישה אינם מתגבשים אלא במועד הפרישה" בפסקי הדין אליו היפנה המשיב היה, אם כן, לצורך הכשרת פגיעה עתידית בזכויות שטרם התגבשו. בשים לב לכך שזו היתה מטרת אותו עקרון, אינני סבור שהוא תומך בעמדת המשיב בעניינו של המערער. החלטת המשיב ניתנה ביום 8.3.09, לאחר תיקון גילו של המערער. השאלה שעלי להכריע בה היא האם צודק המערער בטענתו כי לאור סעיף 5 לחוק קביעת גיל, היה על המשיב להתייחס אל המערער כאל מי שהגיע לגיל 60 במועד פרישתו בעת קביעת זכויותיו של המערער לגמלאות לפי חוק הגמלאות, או שמא היה על המשיב לקבוע כי גילו של המערער בעת פרישתו היה 59, משום שבעת הפרישה טרם תוקן גילו של המערער. אני סבור כי המערער צודק בעמדתו כי היה על המשיב להתייחס אל המערער ביום קביעת זכויותיו לפי חוק הגמלאות כאל מי שהגיע ביום פרישתו לגיל 60, מאחר שבעת מתן החלטת המערער תאריך לידתו של המערער היה 15.1.48. להלן נימוקיי לכך: פסיקת בית הדין הארצי לעבודה קובעת כי תנאי להתגבשות זכות לקבלת גמלה לפי חוק הגמלאות הוא הגשת תביעה לממונה ומתן החלטה על ידי הממונה בתביעה. כך למשל נקבע בע"ע (ארצי) 1400/00 שוואח כמאל - מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר, מדינת ישראל - הממונה על הגמלאות : "סיכומו של פרק זה: דרישת המחוקק בסעיף 42 לחוק הגימלאות ובתקנות הגימלאות, להגשת התביעה לממונה, היא דרישה מהותית ביסודה, ואין המדובר בפעולה פורמלית. המחוקק קבע תנאי מוקדם והכרחי, אשר רק בכפוף להתקיימותו יהא בידי הממונה לדון ולהכריע בדבר עצם הזכאות לקיצבת פרישה ושיעורה". בהתאם לכך, מועד התגבשות זכויותיו של המערער לזכויות לפי חוק הגמלאות היה במועד מתן החלטת הממונה. בנסיבות אלה, היה על הממונה להכיר בגילו המתוקן של המערער בעת מתן החלטתו. תמיכה נוספת לעמדתי אני מוצא בהוראת סעיף 44 לחוק הגמלאות, שזו לשונו: "הממונה רשאי להחליט החלטה חדשה בכל ענין, בין ביזמתו ובין לפי בקשת אדם הזכאי לגמלה, אף אם כבר הוחלט בה סופית לפי סעיף 43, אם נוכח על סמך ראיות חדשות, שלא היו לפני המחליט הקודם, כי אותה החלטה בטעות יסודה; מסעיף 44 לחוק הגמלאות עולה עמדת המחוקק בדבר העדר סופיות של החלטות הממונה על הגמלאות. לאמר, גם אם זכותו של גמלאי "מתגבשת" במועד הפרישה, כטענת המשיב, וגם אם ניתנה לגביה החלטה סופית, הרי שהממונה מוסמך, בין מיוזמתו ובין לבקשת אדם הזכאי לגמלה, לשנות את החלטתו על סמך ראיות חדשות. אם הממונה על הגמלאות מוסמך לשנות החלטה שנתן על סמך ראיות חדשות שהתגלו לאחר שנתן החלטה קודמת, פשיטא שהוא מוסמך להתחשב בראיות שהתגלו לאחר פרישת העובד ובטרם נתן כל החלטה. עמדתי לפיה בעת מתן החלטתו היה על המשיב להתייחס אל המערער כאל מי שבעת פרישתו הגיע לגיל 60 אינה עומדת בסתירה לפסק הדין בעב"ל 516/05 , שכן על פי פסק דין זה תיקון גילו של המערער חל מעת התיקון ואילך, ואילו החלטת המערער ניתנה לאחר התיקון. לעניין טענת המשיב בדבר העדר תום לב של המערער בנקיטת ההליך לתיקון גילו - לגופן מקובלות עלי טענות המערער כי הגשת הבקשה על ידו לא היתה נגועה בחוסר תום לב. ממילא, גם לו הייתי מקבל את טענת המשיב כי הגשת הבקשה לתיקון גיל היתה נגועה בחוסר תום לב, לא היה בכך כדי לפגוע בחובתו של המשיב להתייחס אל המערער כאל מי שבעת פרישתו הגיע לגיל 60. לעניין זה אינני מתעלם מכך שהיה בתיקון הגיל כדי להמתיק את עונשו של המערער על פי פסק דינו של בית המשפט העליון, אך זוהי תוצאה של הוראת סעיף 5 לחוק קביעת גיל, אשר על פיו קביעת גיל פועלת כלפי כולי עלמא. המחוקק יכול היה לקבוע סייגים לתוצאות קביעתו של גיל, אך הוא נמנע מלעשות כן. בנסיבות אלה, אין למשיב סמכות לקבוע סייגים לתוצאות קביעת גילו של המערער, גם אם הוא סבור שבכך הוא מגשים את העונש שבית המשפט העליון הטיל על המערער. לאור כלל האמור לעיל החלטתי לקבל את הערעור ולהורות כדלקמן: א. המערער זכאי לגמלה מלאה (לפי משכורתו הקובעת) בעד חודש 3/08. ב. בעד חודש 4/08 המערער זכאי לגמלה מלאה עד ליום 8.4.08 ולגמלה לפי משכורת קובעת בגובה השכר הממוצע עד לתום תקופת פסילתו לשירות המדינה. ג. המערער זכאי לפיצוי בגין עודף השנים העולה על 35 שנות עבודה. ד. הסכומים שיש לשלם למערער בעד התקופה שקדמה למועד מתן פסק דין זה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שנועד לתשלומם ועד לתשלומם בפועל (שכן אי תשלומם נבעה מחילוקי דעות שיש בהם ממש לגבי זכאותו של המערער לאותם סכומים). המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. פסק דין זה נתון לערעור בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.לידהפנסיהשינוי גיל