מחיקת הודעה לצד שלישי בתביעת רשלנות רפואית

להלן החלטה על מחיקת הודעה לצד שלישי בתביעת רשלנות רפואית: החלטה בפני בקשת הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") למתן ארכה נוספת להגשת חוות דעת רפואית במסגרת ההודעה לצד שלישי שהגיש וכן בקשת הצד השלישי למחוק ההודעה כנגדה על הסף בגין אי צרוף חוות דעת רפואית. ביום 22.8.02 הגישה התובעת, ילידת 1927, תביעתה בתיק זה כנגד הנתבעים אשר, לטענתה, בצעו בה טיפול רשלני להצערת פנים. הנתבע, שאינו רופא, בצע הטיפול. הנתבע 2 שימש כרופא מרדים בעת הטיפול. לכתב התביעה צורפו חוות דעת רפואיות בתחומי הכירורגיה הפלסטית והפסיכיאטריה. הנתבע הגיש כתב הגנה ביום 21.6.03, לאחר מספר ארכות. לכתב הגנתו לא צורפו חוות דעת רפואיות והן גם לא צורפו בשלב מאוחר יותר, למרות שבכתב ההגנה רשם הנתבע כי הוא "שומר לעצמו הזכות" להגיש חוות דעת מטעמו. הנתבע 2 הגיש ביום 10.7.03 חוות דעת רפואיות מטעמו בתחומי הכירורגיה הפלסטית והפסיכיאטריה. ביום 30.9.03 התקיים קדם המשפט הראשון בתיק, אליו לא התייצב הנתבע. כב' השופט אל-יגון החליט, לאור הפערים בין חוות הדעת בין המומחים מטעם התובעת והנתבע 2, למנות מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומי הכירורגיה הפלסטית והפסיכיאטריה. חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, פרופ' נוי, הוגשה לבית המשפט ביום 29.10.04. חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתחום הכירורגיה הפלסטית, ד"ר טופז, הוגשה ביום 1.11.05. במהלך תקופה זו, יצוין, הוחלף ייצוגו של הנתבע לראשונה. ביום 11.9.05 הגיש הנתבע בקשה להארכת מועד להגשת הודעה לצד שלישי. בבקשה נרשם כי הנתבע מבקש להגיש הודעה לצד שלישי כנגד ד"ר מרינה לנדאו מבי"ח וולפסון, אשר, לטענת הנתבע, טיפלה בתובעת לאחר בצוע הטיפול שבצעו בה הנתבעים ועקב טיפולה נגרם הנזק הנטען על ידי התובעת. התבקשה ארכה עד ליום 1.11.05. בית המשפט (כב' השופטת טולקובסקי) נעתר לבקשה וקבע כי ההודעה תוגש עד ליום 1.11.05 וכי הנתבע יבצע מסירה אישית של ההודעה לצד שלישי. ביום 3.11.05 ניתנה, כפי הנראה, ארכה נוספת להגשת ההודעה לצד שלישי, עד ליום 10.11.05. החלטה זו אינה מצויה בתיק בית המשפט. ביום 7.11.05 הגיש הנתבע בקשה למתן ארכה נוספת להגשת ההודעה לצד שלישי וזאת על מנת להכין חוות דעת רפואית שתתמוך בהודעה. בבקשה צוין שמו של ד"ר דין עד- אל כמי שאמור להגיש את חוות הדעת בתמיכה להודעה. בבקשה לא ניתנה החלטה לגופו של עניין וביום 18.11.05 נקבע (כב' השופטת טולקובסקי) כי היא תדון במועד הדיון הקרוב, אלא שמועדי הדיונים נדחו מעת לעת. ביום 10.11.05 הוגשה במזכירות בית המשפט ההודעה לצד שלישי כשהיא אינה מלווה בחוות דעת רפואית. בניגוד להחלטת בית המשפט, ההודעה לא נשלחה ולא נמסרה לצד השלישי על ידי הנתבע. התיק עבר לטיפולי וביום 4.4.06 התקיים דיון במעמד הצדדים. ב"כ הנתבע הודיע כי הוא עדיין לא שלח ולא מסר את ההודעה לצד השלישי וכי הוא מבקש ארכה נוספת על מנת לתקנה ולהגיש חוות דעת התומכת בה. בהחלטתי מאותו היום לא נעתרתי לבקשה למתן ארכות נוספות. בדיון נוסף מיום 6.7.06, לאחר שהתברר כי משא ומתן לסיום התיק בפשרה לא צלח, ניתנו הוראות בדבר הגשת ראיות בתצהירים. ביום 17.10.06 הוגש כתב ההגנה בהודעה לצד השלישי, בו נרשם כי ההודעה הוגשה ללא חוות דעת ולכן דינה מחיקה על הסף. ביום 14.11.06 התקיים ק"מ נוסף אליו לא התייצבו הנתבע או בא כוחו. הנתבע הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתי מיום 4.4.06 לא ליתן ארכה נוספת להגשת חוות דעת. ביום 26.11.06 התקיים דיון בבר"ע 1607/06 ובית המשפט המחוזי החליט להיעתר לבקשת הנתבע למתן ארכה נוספת להגשת חוות הדעת בתמיכה להודעה לצד השלישי, תוך חיוב הנתבע בהוצאות התובעת בסכום של 3500 ₪ בתוספת מע"מ. ביום 18.3.07 התקיים ק"מ נוסף. ב"כ הנתבע ביקש להשתחרר מייצוג הנתבע. הנתבע עצמו לא התייצב לדיון למרות שניתנה לו הוראה להתייצב. הבקשה לשחרור מייצוג אושרה. ב"כ צד ג' ביקש למחוק את ההודעה לצד השלישי בהעדר חוות דעת רפואית המבססת אותה. בהחלטתי מאותו היום נתתי ארכה נוספת בת 45 יום להגיש את חוות הדעת, תוך הבהרה כי לא תינתנה ארכות נוספות. ביום 14.6.07 התקיים ק"מ נוסף. הנתבע התייצב בעצמו לדיון, לא מיוצג. הנתבע טען כי התובעת לא הגיעה לבדיקות שנקבעו לה אצל המומחה מטעמו ולכן לא הוגשה חוות דעת, טענה שהוכחשה על ידי ב"כ התובעת. בהחלטתי מאותו היום קבעתי כי ניתנת ארכה אחרונה בת 60 יום להגשת חוות הדעת. עוד הובהר בהחלטה כי אם לא תוגש חוות הדעת במועד שנקצב יוכל בית המשפט להורות על מחיקת ההודעה לצד שלישי או על הפרדת הדיון. ביום 23.8.07 הגישה הצד השלישי בקשה לסילוק ההודעה לצד השלישי על הסף, במסגרת בש"א 171514/07, מהטעם שההודעה אינה מלווה בחוות דעת רפואית לתמיכה בה. בהחלטתי מיום 26.8.05 קבעתי כי על הנתבע להגיב לבקשה בתוך 7 ימים. ביום 28.8.07 הגיש הנתבע בקשה נוספת לארכה להגשת חוות דעת. לבקשה צורף מכתבו של ד"ר דין עד - אל. במכתבו ציין ד"ר עד- אל כי בדק את התובעת וכי "לא ברור" אם הנזק לו טוענת התובעת נגרם על ידי הטיפול שבצע הנתבע או כ"תגובה לטיפולים המקומיים בהם טופלה לאחר מכן". הנתבע ציין כי התובעת נבדקה ביום 23.7.07, כי "לאור נסיבות כבדות משקל שאינן תלויות בי, שאנני יכול לחשפן בשלב זה" מתבקשת ארכה נוספת להגשת חוות הדעת וכי "תוגש בהמשך מטעמי חוות דעת משלימה ונוספת לאחר חזרתי מחו"ל ולאחר 20.9.07". הבקשה הועברה לתגובת יתר הצדדים. התובעת והצד השלישי התנגדו לבקשה. ביום 6.9.07 התקיים ק"מ נוסף בתיק, בו הנתבע יוצג על ידי עו"ד ירין, אשר, לדבריו, קיבל הייצוג יומיים לפני כן. ב"כ הנתבע ביקש ארכה נוספת להגשת חוות דעת וכמו כן בקש ארכה להגיב לבקשה למחיקה על הסף לאור נסיעתו של הנתבע לחו"ל. ב"כ הצד השלישי חזר על בקשתו למחוק את ההודעה לצד שלישי על הסף. ב"כ התובעת הצטרפה לבקשה למחיקה על הסף. בהחלטתי מאותו היום נקבע כי הנתבע יגיב לבקשה למחיקה על הסף עד ליום 24.9.07 וכי לא ניתנות ארכות נוספות להגשת חוות הדעת. התיק נקבע לתז"פ ליום 25.9.07. ביום 25.9.07 הגיש ב"כ הנתבע "בקשה דחופה לקבלת ארכה להגשת חוות דעת מומחה". בבקשה נרשם כי הנתבע נקלע "לנסיבות חיצוניות שאינן בשליטתו" ולכן נבצר ממנו להגיש חוות דעת רפואית עד היום. נרשם כי הנתבע פנה למומחה אחר אך זה לוקה בבריאותו ולכן לא הסכים עדיין ליתן חוות דעת. התבקשה ארכה לא מוגדרת, "בהתאם ליומנו של בית המשפט". לא מצאתי לנכון להעביר בקשה זו לתגובת יתר הצדדים. מזה כחמש שנים, מאז הוגשה התביעה, ממשיך הנתבע להתעלם מסדרי הדין, מהחלטות שיפוטיות ומארכות חוזרות ונשנות הניתנות לו שוב ושוב. לבעל דין אין זכות מוקנית לקבל ארכות חסד מבית המשפט ולא יתכן שבעל דין יגיש באופן שיטתי וחוזר בקשות לארכות, על פני שנים, לא יעמוד בארכות הניתנות ובמועדים שנקצבים ויצפה כי בית המשפט ייעתר לבקשותיו לדחיות נוספות, שוב ושוב, עד אין סוף, ללא הגבלת זמן. חובתו של בית המשפט היא לדאוג לקיום דיון יעיל ולקדם את ההליכים. התביעה, כאמור, הוגשה לפני יותר מחמש שנים. בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי הרי שהודעה לצד שלישי, לרבות חוות דעת תומכת בעניין שברפואה, צריכה להיות מוגשת בתוך פרק הזמן שנקצב להגשת כתב ההגנה, דהיינו בתוך 30 יום מיום הגשת כתב התביעה. למרות זאת, הנתבע קיבל מספר ארכות להגשת ההודעה לצד השלישי. במסגרת אותן ארכות היה על הנתבע להגיש גם את חוות הדעת הרפואית, כמצוות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי. ההודעה לצד שלישי הוגשה יותר משלוש שנים לאחר הגשת התביעה. חוות דעת רפואית לא הוגשה עד היום, יותר מחמש שנים לאחר הגשת התביעה, כמעט שנתיים לאחר הגשת ההודעה לצד השלישי וכמעט שנה לאחר הארכה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי. הנתבע אינו מעלה כל נימוק של ממש אשר יכול, אף בדוחק, להצדיק כיום מתן ארכה נוספת. התובעת נבדקה על ידי מומחה מטעם הנתבע עוד בחודש יולי 2007. למרות זאת - לא הוגשה חוות דעת. כעת טוען הנתבע כי הוא מנסה לאתר מומחה אחר, כי אותו מומחה אחר נקלע לבעיות רפואיות, כי טרם נמצא המומחה המתאים ולא ידוע מתי ימצא. טענות אלו אינן רציניות ואין לקבלן כמבססות הצדקה לארכה נוספת. לנתבע היה די והותר זמן על מנת לאתר את המומחה המתאים ולהגיש חוות דעת מטעמו. יש לזכור כי מדובר באישה כבת 80 כיום, אשר מומחי בית המשפט קבעו כי נגרם לה נזק גוף עקב הטיפול נשוא התביעה. גם לתובעת ולצד השלישי זכויות דיוניות, כאשר חיוב בהוצאות, כסעד יחיד, לא יענה עוד על פגיעה בהן, בנסיבות העניין. איני מוכנה לאפשר התמשכות נוספת של ההליכים בעניין זה בשל התנהגות הנתבע. הבקשה למתן ארכה נוספת להגשת חוות דעת רפואית - נדחית. ולעניין בקשת הצד השלישי למחוק את ההודעה כנגדה על הסף בגין אי צרוף חוות הדעת. הצד השלישי טוענת כי בהעדר חוות דעת רפואית המבססת את הטענות בדבר הרשלנות הרפואית הנטענת, לא קיימת עילת תביעה כנגדה ולכן דין ההודעה להימחק על הסף בהעדר עילה. הנתבע היה אמור להגיב לבקשה, לאחר שניתנה לו ארכה לכך, עד ליום 24.9.07. הוא לא עשה כן עד היום. בהתאם לתקנה 127 יחד עם תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר חלות גם על הודעה לצד שלישי, הכלל הוא, שחוות דעת של מומחה בעניין רפואי היא המקימה את עילת התביעה, להבדיל מחוות דעת של מומחים בתחומים אחרים. לכן גם עולה הצורך להגיש את חוות הדעת כבר בעת הגשת התביעה שהרי בלעדי חוות הדעת לא קמה העילה. ראה: בר"ע 6098/92 זכאי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(3) 651; בר"ע (חי) 1775/07 ענבל נ' דאנס ואח' (6.7.07); בר"ע (י-ם) 2234/06 ד"ר אריאל כהן נ' מזרחי,(5.2.07); ת"א (חי) 372/99 גמילה נ' מדינת ישראל ( 25.4.04). זאת ועוד, בתביעות שעניינן רשלנות רפואית חשיבות מיוחדת לצרוף חוות דעת: "בתביעות מסוג זה מוצב סימן שאלה לגבי מעמדם וכושרם המקצועי של רופאים ומוסדות רפואיים אשר חייהם ובריאותם של בני אדם תלויים יום אחר יום ביכולתם המקצועית. עצם הצבת סימן שאלה, יש בה כדי לפגוע באמון שרוחש הציבור לאנשי רפואה אלה. מן הצדק הוא, איפוא, לדרוש, כי הבא לטעון כנגדם טענה חמורה, כטענת רשלנות בדיני נפשות, לא יוכל לעשות זאת על ידי הפרחה סתמית של טענות, מבלי שיצביע לפחות על בסיס ראשוני לטענותיו. הגשת כתב תביעה בעניין של רשלנות רפואית, מבלי לצרף לכך חוות דעת רפואית תומכת, פגומה, איפוא, לא רק מבחינת הדין אלא גם מבחינת הצדק". ראה ת"א (חי) 914/03 חזות שירלי ואח' נ' פרופ' שוחט ואח' (14.1.05) המפנה לת"א (י-ם) 62/89. הטענות המופנות כנגד הצד השלישי, רופאת עור, הן טענות של רשלנות מקצועית. מדובר בטענות שכולן טענות שברפואה. הטענות אינן מוסכמות אלא שנויות במחלוקת. על הנתבע להוכיח טענות אלו. הדרך היחידה בה יוכל לעמוד בנטל להוכיח טענותיו היא באמצעות חוות דעת רפואית, כמצוות תקנה 127. בהעדר חוות דעת - עילת התביעה לא קמה וההודעה לצד השלישי אינה מראה עילת תביעה. אכן, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בטרם ימחוק תביעה, או הודעה לצד שלישי, על הסף. אכן, אין מדובר באמצעי שננקט כדבר של מה בכך. יש לבחון אם קיים סיכוי, ולו קלוש, להוכיח התביעה. בענייננו, כאמור, מקום לא קמה עילת תביעה בשל העדר חוות דעת רפואית ומקום בו מדובר בעילה שכל כולה טענות שברפואה, איני מוצאת מקום לאפשר המשך ניהולו של הליך סרק, חסר סיכוי כלשהו. עוד אציין כי איני סבורה כי יגרם לנתבע נזק בלתי סביר אם ההודעה לצד השלישי תימחק, שהרי תמיד יוכל להגיש תביעתו באופן נפרד, כנגד מי שימצא לנכון, אם וכאשר ישיג חוות דעת. הנתבע בחר להתנהל בניגוד לסדרי הדין ואינו יכול לצפות לחסדי בית המשפט לעולמים, תוך ויתור בלתי סביר על זכויות יתר בעלי הדין. אני מקבלת את בקשת הצד השלישי ומורה, אם כן, על מחיקת ההודעה לצד השלישי על הסף. הנתבע ישא בהוצאות הצד השלישי בסכום של 2000 ₪ בתוספת מע"מ. הוצאות התובעת ידונו בסיום ההליך. רשלנותתביעות רשלנות רפואיתרפואההודעה לצד שלישי