צייד דורבנים ללא רישיון בית המשפט החליט לזכות את הנאשמים מחלק מהעבירות שיוחסו להם בכתב האישום ולהרשיעם ביתר העבירות כפי שמפורט בהכרעת הדין. 1. העובדות והעבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של ציד חיית בר מוגנת, ציד ללא רשיון ציד, ציד באמצעות כלבים, ציד בלילה, ציד בסינוור והחזקת חיית בר מוגנת. כעולה מעובדות כתב האישום, בתאריך 12.10.07, סמוך לשעה 00:30, בפארק גורן עסקו הנאשמים בציד דורבנים באמצעות 3 כלבים, אלה ופנס. ברכבם של הנאשמים נמצאו קוצי דורבן אשר ניצוד על ידי הנאשמים. הדורבן הנו חית בר מוגנת ולנאשמים לא היו רישיונות ציד או היתר למעשיהם. 2. תשובת הנאשמים לאישום בישיבת ההקראה כפרו הנאשמים בעובדות כתב האישום. הנאשם 1 טען כי כלל לא היה במקום ואילו הנאשם 2 אישר כי היה במקום אך כפר בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום. הנאשמים אישרו כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום לא היו להם רישיונות ציד (עמ' 11 לפרוט' בש' 13-15). 3. הראיות והעדויות שהונחו בפניי 3.1 מטעם המאשימה העידו 7 עדים והוגשו 19 מוצגים. מהראיות שהגישו עדי המאשימה עולה השתלשלות האירועים כדלקמן: - ביום 12.10.07 בשעה 00:15 הבחינו הפקחים גיא כהן ועאהד עלי באורות של רכב שנוסע מכיוון פארק גורן לכיוון חניון הזיתים ודיווחו עליו בקשר לפקחים און ולנסי ואייל מילר שתצפתו על הפארק מכיוון מערב (ראה דו"ח פעולה שערך גיא כהן - ת/3, דו"ח פעולה שערך עלי עאהד- ת/12, דו"ח פעולה שערך און ולנסי - ת/10 ודו"ח פעולה שערך אייל מילר - ת/14). - באזור חניון הזיתים הגיע רכב כחול מסוג פג'ו 205 מ.ר. 8599889 (להלן: "הרכב"). גיא כהן סימן לו לעצור וצעק: "שמורות הטבע, לעצור" (ראה דו"ח פעולה שערך גיא כהן - ת/3, עדותו בע' 14 לפרוט' בש' 22-28 ודו"ח פעולה שערך עלי עאהד- ת/12). - הרכב ניסה להתחמק. בשלב זה קיימות שתי גרסאות שונות במקצת לאירועים- לגרסת הפקח גיא כהן- יצאו שני אנשים מהרכב, אחד מהם לבש מכנסיים מנומרים וזוהה על ידו כנאשם 1. לדבריו הנאשם 1 החזיק בידו האחת אלה באורך 120 ס"מ ובידו השניה פנס והחל להכות ברכב של הפקחים ולצעוק "גיא תעופו מפה או שנהרוג אתכם". (ראה דו"ח פעולה שערך גיא כהן - ת/3 ועדותו בע' 17 לפרוט' בש' 14 ובע' 15 לפרוט' בש' 1-3). לגרסת הפקח עאהד עלי יצא רק אדם אחד מהרכב והחל להכות ברכב של הפקחים ולצעוק "גיא אני אראה לך" "גיא אני אהרוג אותך" (ראה דו"ח פעולה שערך עלי עאהד- ת/12 ועדותו בע' 28 לפרוט' בש' 6-8 ובע' 32 בש' 20-22). עאהד לא זיהה אותו אדם כנאשם 1. - באותה העת הרכב הסתובב, שני הנוסעים/הנוסע עלו עליו שוב והרכב ובו שלושה אנשים התחיל בנסיעה פרועה לכיוון פארק גורן. בשלב זה הודיע גיא כהן לאון ולנסי כי הוא הותקף והרכב בורח לכיוון שלו (ראה דו"ח פעולה שערך גיא כהן - ת/3, דו"ח פעולה שערך עלי עאהד- ת/12, דו"ח פעולה שערך און ולנסי - ת/10 ודו"ח פעולה שערך אייל מילר - ת/14). - הפקח און ולנסי העמיד את רכבו כשאורותיו דולקים, לרוחבה של דרך צרה ואז הבחין ברכב המגיע לכיוונו במהירות רבה. משהבין כי הרכב לא מתכוון להאט, זז לצד הדרך ואילו הרכב ניסה להתנגח ברכבו ולהזיזו ותוך כדי כך התחפר באדמה (ראה דו"ח פעולה שערך גיא כהן - ת/3, דו"ח פעולה שערך עלי עאהד- ת/12, דו"ח פעולה שערך און ולנסי - ת/10 ועדותו בע' 22 לפרוט' בש' 17-19 וכן דו"ח פעולה שערך אייל מילר - ת/14 ועדותו בע' 37 בש' 20-23). - ברכב ישבו שלושה אנשים, שניים מהם קפצו מהרכב מהדלתות הימניות, פתחו את תא המטען ממנו קפצו שלושה כלבים והחלו לברוח לכיוון צפון (ראה דו"ח פעולה שערך גיא כהן - ת/3 ועדותו בע' 15 לפרוט' בש' 4-6, דו"ח פעולה שערך עלי עאהד- ת/12, דו"ח פעולה שערך און ולנסי - ת/10 ועדותו בע' 23 לפרוט' בש' 2-3, ודו"ח פעולה שערך אייל מילר - ת/14 ועדותו בע' 37 לפרוט' בש' 20-22 ובע' 38 לפרוט' בש' 19, כן ראה עדות ע"ת 1, פקד גבי אליהו, אשר אישר כי כשהגיע למקום ראה שני כלבים קשורים לרכב של הפקחים ע' 14 לפרוט' בש' 7-15 וכן תמונות הכלבים - ת/9 (איני מתעלמת מהעובדה כי התמונות ת/9 לא צולמו בעת האירוע אלא ביום שלמחרת אולם גם כך יש בהן כדי לתמוך עדות הפקחים)). - החשודים שברחו מהרכב אחזו במקלות/אלות ובפנסים (ראה דו"ח פעולה שערך און ולנסי - ת/10, עדותו בע' 23 לפרוט' בש' 22-23, ודו"ח פעולה שערך אייל מילר - ת/14). - נהג הרכב, הנאשם 2, סירב להזדהות ולאשר חיפוש ברכב. החיפוש בוצע רק עם הגעת כח מג"ב למקום (ראה דו"ח פעולה שערך גיא כהן - ת/3, דו"ח פעולה שערך עלי עאהד- ת/12, דו"ח פעולה שערך און ולנסי - ת/10, עדותו בע' 21 לפרוט' בש' 12, דו"ח פעולה שערך אייל מילר - ת/14 ועדותו בע' 38 לפרוט' בש' 10). - בחיפוש שנערך ברכב נמצאו שערות וכן קוץ אשר זוהה כקוץ של דורבן (ראה דו"ח פעולה שערך גיא כהן - ת/3 ועדותו בע' 15 לפרוט' בש' 14-17, תעודות עובד ציבור ת/16, ת/17, ת/18, ת/19, ת/11 חוות דעת המומחה ד"ר סיימון נמצוב וכן עדותו של ע"ת 1, פקד גבי אליהו בע' 14 לפרוט' בש' 7-10 בה אישר כי כשהגיע למקום הוצגו לו שניים או שלושה קוצי דורבן שנמצאו על ידי הפקחים ברכב). - מאוחר יותר קיבל גיא כהן שתי שיחות טלפון מגבר בעל מבטא ערבי שאיים עליו בהקשר לחיפוש שנערך ברכבם (ראה דו"ח פעולה שערך גיא כהן - ת/3 ודו"ח פעולה שערך און ולנסי - ת/10 ועדותו בע' 24 בש' 29-30). גיא כהן זיהה את קול הגבר כקולו של הנאשם 1, אותו הכיר ועמו שוחח במסגרת עבודתו באזור בו התגורר הנאשם 1 (דו"ח פעולה שערך גיא כהן-ת/4 ועדותו בע' 16 לפרוט' בש' 1-5 ובש' 10-14). 3.2 גרסאות הנאשמים הנאשם 1 העיד בבית המשפט כי ביום האירוע המצוין בכתב האישום סיים את יום עבודתו בשעה 18:00, חזר הביתה, התארגן, ישב כשעתיים עם הוריו עמם הוא גר והלך לישון (בע' 44 לפרוט' בש' 11-13). הנאשם 1 אישר כי הכיר את גיא כהן לפני האירוע שכן נפגש עמו פעם אחת וציין כי מעולם לא היה ביניהם ריב או ויכוח (ע' 44 לפרוט' בש' 17-20). הנאשם 1 טען כי גיא כהן משקר כאשר הוא אומר שזיהה אותו ביום האירוע (ע' 45 לפרוט' בש' 5-12), הכחיש כי התקשר לגיא כהן במועדים הרלוונטיים לכתב האישום וטען כי מעולם לא היה לו את מספר הטלפון של גיא כהן (בע' 45 לפרוט' בש' 18). כן טען הנאשם 1 כי אינו מזהה האם הכלבים שהוצגו לו בת/ 9, הם הכלבים של אחיו שכן הוא מתראה עם אחיו, המתגורר מרחק פחות מקילומטר ממנו, רק אחת לחודש (בע' 45 לפרוט' בש' 30-32 ובע' 46 לפרוט' בש' 1-10). בהודעתו מיום 7.1.08 (ת/8)טען כי במועד הרלוונטי לכתב האישום לא נכח במקום האירוע אלא עבד משעה 7:00 בבוקר ועד השעה 19:00 במפעל פלאפון מעלות ולאחר מכן חזר הביתה, התקלח וישן עד הבוקר. (בש' 2-7). בעימות מול הפקח גיא כהן, טען הנאשם 1 כי גיא כהן משקר, כי לא ראה אותו בזירת האירוע וחזר על טענתו כי כלל לא נכח בזירת האירוע. הנאשם 1 אישר כי הוא מכיר את גיא כהן וכי היה לו במועד הרלוונטי לכתב האישום את מספר הטלפון של גיא כהן (בש' 23-24) אך הכחיש כי צלצל לטלפון של גיא כהן וכי הוא זה ששוחח עמו בטלפון במועד האירוע (בש' 17-18 ו-21). הנאשם 1 אישר כי הרכב שהוצג לו בתמונה נמצא בבעלות אחיו, הנאשם 2 וכן טען כי אינו מזהה את הכלבים שהוצגו לו בתמונה נוספת (בש' 36-41). הנאשם 2  העיד בבית המשפט כי ביום האירוע הלך לטייל ולנשום אויר באזור פארק גורן ונטועה ולפתע הגיח רכב אשר האיר עליו. הנאשם 2 אשר היה לבדו, נבהל וחשב שתוקפים אותו על רקע מדיני על כן החל לברוח. רק לאחר שהרכב נעצר בתאונה זיהה את בגדיהם של הפקחים ונרגע. אז אישר לפקחים לבצע חיפוש ברכב כרצונם, במהלכו לא מצאו הפקחים דבר למעט שערות כלב (בע' 46 לפרוט' בש' 29-32 ובע' 47 לפרוט' בש' 1-13). בחקירתו הנגדית טען הנאשם כי הפקחים מעלילים עליו עלילה מאינטרס השמור עמם (ע' 48 לפרוט' בש' 1-9), כי אין ומעולם לא היו לו כלבים (בע' 48 לפרוט' בש' 10-19) וכן אישר את האמור בע' 2 לת/14 לפיו הגיב לפקחים בצעקות ובקללות ונאות להסכים לחיפוש רק לאחר הגעת כוחות מג"ב והצגת תעודות פקח (בע' 48 לפרוט' בש' 24-32). בהודעתו מיום האירוע - 12.10.07 (ת/5) ציין תחילה הנאשם 2 כי - "יש לי עורך דין והוא יגיד הכל" (בש' 1). לאחר מכן המשיך הנאשם וביקש לציין כי יצא לנשום אויר ואז: "התפרץ לי רכב של רשות שמורת הטבע לאמצע הכביש וירד עליי ולא הבנתי מה הוא רוצה ממני והקפיץ רכב אחר וזרק אותי מהמסלול ועלה לי על הכנף של האוטו". (בש' 2-6). מאוחר יותר בחקירתו טען הנאשם 2 כי לא עצר את הרכב מכיוון שסבר שמישהו תוקף אותו שכן הרכב לא זיהה את עצמו כרכב בטחוני כאשר קרא לו לעצור ועל כן ניסה להימלט (בש' 32-41). כשנשאל הנאשם 2 לגבי זהות האנשים שברחו מהרכב שלו והאם הכלבים ששוחררו מתא המטען שלו או מוכרים לו, השיב: "אין תשובה" (בש' 11-13 ובש' 14-19). כשנשאל הנאשם 2 לגבי המכה ברכב של הפקח, שגרם אחד מהאנשים שהיו ברכבו באמצעות אלה, השיב הנאשם: "אין לי אלה" (בש' 20-23). כשנשאל הנאשם 2 לגבי השערות שנמצאו ברכבו, השיב הנאשם 2 כי בבעלותו רפת עיזים וכבשים וכי הוא מסיע את הגדיים ברכבו (בש' 24-28) 4. טענות הצדדים 4.1 לטענת ב"כ המאשימה, יש לאמץ את עדויות עדי המאשימה אשר העידו אמת, באופן רציני ומעורר אמון ולא התגלתה כל סתירה מהותית בדבריהם. מנגד בעדויות הנאשמים היו סתירות והתנהגותם בעת האירוע ולאחריו, לרבות, הכאת רכב הפקח עם אלה על ידי הנאשם 1, סירוב הנאשם 2 לבצע חיפוש ברכבו, סירובו לענות על חלק מהשאלות שהוצגו לו בהודעתו והתחמקות הנאשם 1 מלהגיע לחקירה מלמדת על תחושת אשם מצידם. כן טוענת המאשימה כי הראיות הנסיבתיות אשר הוגשו לבית המשפט מובילות למסקנה אחת ויחידה לפיה הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום. 4.2 סיכומיו של ב"כ הנאשמים היו אמורים להיות מוגשים לבית המשפט עד ליום 7.8.11 אולם לא הוגשו עד מועד כתיבת שורות אלו. 5. דיון אדון בכל עבירה בה הואשמו הנאשמים על פי סדר העבירות בכתב האישום. 5.1 עבירת הצידה פעולת "הצידה" הוגדרה בסעיף 1 לחוק להגנת חיית הבר, תשט"ו - 1955 (להלן: "החוק"): "לרבות עשיית מעשה מתוך כוונה לפגוע בחייה, בשלומה או בחירותה של חיית בר, או להדריך את מנוחתה, או לסכן את התפתחותן הטבעית של ביציה, או של כל תולדה אחרת שלה"; כעולה מהגדרתה, עבירת הצידה הנה עבירה התנהגותית, שהיסוד העובדתי שלה אינו מחייב הגשמת המטרה האסורה- פגיעה בחיית הבר. היסוד העובדתי של העבירה הוא רחב ומתייחס לכל מעשה הנעשה מתוך כוונה לפגוע בחיה. בשל ההגדרה הרחבה של עבירת הצידה קיים קושי לקבוע אימתי חורגים המעשים מגדר ההכנה ומגיעים לידי ביצוע ושאלה זו טרם לובנה בפסיקתו של בית המשפט העליון. יחד עם זאת, בפסקי דין רבים נוטים להסתמך על אמרת אגב של כב' השופט טירקל בדעת מיעוט ברע"פ 1161/04 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21.4.05) לפיה די בפעולות הכנה לקראת מעשה ציד, אפילו שהן לא התגבשו לכלל ניסיון מעשי לפגוע בחיות הבר, בכדי שהנאשם יורשע בעבירת הציד (ראה למשל - ע"פ (נצ') 1201/05 מ.י נ' חבאס (ניתן ביום 13.12.05) ועפ"א נצ' 25/08 מנסור נ' מ.י. ניתן ביום 1.9.08). עוד נפסק כי די בכך שהפעולות שבוצעו הן חלק מסדרה של פעולות אשר לולא הופרעו, היו מקימות את היסוד העובדתי הנדרש (ראה למשל עפ"א (נצ') 179/09 בן זאכי עיסא נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 22.9.09) וכן ע"פ 9511/01 קובקוב נ' מדינת ישראל פ"ד נו (2) 687 (2002)). סע' 13 לחוק קובע כי : "נמצאו בחזקתו של אדם, ברשותו, או בכלי הרכב שבבעלותו או בחזקתו ציד או חיית בר מוגנת, עליו הראיה שהוא מחזיק בה כדין". סע' 1 לחוק קובע כי חיית בר הנה- "יונק, עוף, זוחל או דו-חיים, או כל חלק ממנו, או תולדה שלו, שמקורו בשטח המדינה או מחוצה לו, שאין טבעו לחיות במחיצתו של אדם". סעיף 13 לחוק נקבע במקורו בשל הקושי הראייתי להוכיח את עבירת הצידה, שלא באמצעות ראיות נסיבתיות. ראה לעניין זה ההסבר בהצעת חוק להגנת חיית הבר, תשי"ד 1954 (הצ"ח 200, כ"ד באדר ב' תשי"ד 29.3.54): "מחמת אופיין של העבירות לפי החוק המוצע והקושי שבגילוין או בהשגת הוכחות על ביצוען קובע החוק הנחה משפטית, שלפיה אם נמצאו ציד או חיית בר מוגנת בחזקת אדם ולאדם זה לא ניתן רשיון או היתר לצודם רואים את המחזיק בהם כאילו צד אותם ללא רישיון או היתר אם לא הוכיח היפוכו של דבר". ואכן לרוב בעבירות צידה, כמו גם במקרה שלפניי, לא קיימות ראיות ישירות הקושרות את הנאשמים לביצוע העבירות המיוחסות להם ובית המשפט נדרש להכריע על סמך ראיות נסיבתיות בלבד, בעשותו שימוש במבחן השכל הישר. ראה לעניין זה ע"פ 1888/02 מ.י נ' מקדאד פ"ד נו (5) (2002) וכן ע"פ 3792/01 פדידה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 25.3.02) בו נקבע: "יש לבחון אם לאור מהותן של הראיות ומשקלן המצטבר, לאור הסבריו של הנאשם, אם ניתנו כאלו, וכן לאור היפותזה סבירה אחרת... אם יש מקום להסקת מסקנה חד משמעית, שהיא ההגיונית היחידה, לפיה לא נותר ספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם". כן ראה ע"פ (חיפה)2814/07 אבו קמיר נ' מ.י. (ניתן ביום 10.4.08): "...כך גם נפסק שלא נדרש שכל אחת מן הראיות בפני עצמה תוביל להרשעה, ודי בכך שכל הראיות יחד כאשר הן משתלבות זו בזו, תצבענה על הנאשם ברמה הנדרשת בפלילים כמבצע העבירה". מן הכלל אל הפרט בבחינת גרסת עדי המאשימה אל מול גרסת הנאשמים מוצאת אני לקבוע שגרסת עדי המאשימה הינה גרסת אמת, המשקפת נאמנה את השתלשלות האירועים. עדי המאשימה העידו בצורה רציפה ומהימנה. התרשמתי כי כל אחד מעדי המאשימה השתדל לתאר את האירועים כהווייתם מבלי להגזים בתיאורם ועדויותיהם של ארבעת הפקחים ככלל השתלבו זו בזו, תמכו זו בזו, חיזקו זו את זו ועלו בקנה אחד עם דו"חות הפעולה שהוגשו על ידי כל אחד מהם, עם עדויות יתר העדים בתיק, עם התמונות שהוצגו על ידם ועם שורת ההיגיון. איני מתעלמת מכך ששני הפקחים, גיא כהן ועאהד עלי, מסרו עדות שונה לגבי מספר האנשים שירדו מהרכב, זהות האדם שהכה ברכב ותוכן הדברים המדויק שהוחלף, כמו גם מאופן עדותו של העד עלי עאהד בבית המשפט, אלא שלדידי התנהלות העד בבית המשפט כמו גם הסתירות האמורות אינן יורדות לשורשו של עניין. כבר נפסק בהקשר זה כי עדות שיש בה אי דיוקים ואף סתירות אינה נחשבת מניה וביה בלתי מהימנה שכן נקל לשער שלא כל עד יראה בדיוק מה שראה העד השני ואף על ביהמ"ש להתחשב באופיו של המעיד בפניו, ואופי זה עשוי ליתן הסבר לאותם אי-דיוקים ופרכות שנמצאו בעדות. אף שבשלב מסוים בעדותו נאם העד עאהד עלי את דבריו ללא קשר לשאלות הסניגור, צעק לעברו והתעלם מפניות בית המשפט אליו, תוכן עדותו מתיישב בעיקרו עם יתר העדויות והראיות שהונחו לפניי. יתרה מזאת- העד עאהד עלי זיהה גם הוא את הנאשם 1 כאחד משני האנשים שברחו מהרכב מאוחר יותר ובכך קשר אותו ממילא לפרשה מושא כתב אישום זה (בע' 33 לפרוט' בש' 14-17). אל מול הראיות המהימנות של המאשימה, עמדו עדויותיהם של הנאשמים, אשר לא נתמכו בכל ראיה חיצונית ואף נסתרו לעתים על ידי הנאשמים עצמם ואפרט: הנאשמים ביקשו להרחיק את עצמם מהאירוע, אולם גרסתם לא נתמכה בראיות של ממש. כך למשל, הנאשם 1 העיד כי הוא מתגורר עם הוריו (בע' 45 לפרוט' בש' 26-27) ועמם אף היה בערב הרלוונטי לכתב האישום ולאחר מכן הלך לישון (בע' 44 לפרוט' בש' 12-13). דא עקא שהנאשם 1 לא מצא לנכון להעיד את הוריו על מנת שיאשרו את טענת האליבי ולעניין זה כבר נפסק כי הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלוואנטית מובילה למסקנה, שאילו הובאה היא הייתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה וההימנעות מהבאתה מחזקת את ראיותיה של התביעה. כן ראה לעניין זה ההלכות הנוגעות להוכחת טענת אליבי (ע"פ 6289/94 דזנשוילי נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2) 157, 169 (1998)), ע"פ 347/88 דמיאניוק נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.11.98)). לא למותר לציין כי לו היה הנאשם טוען בחקירתו הראשונית מיום 7.1.08 כי שהה במחיצת הוריו במועדים הרלוונטיים, היה עובר הנטל לבחינת טענה זו לכתפי הרשות החוקרת. דא עקא, שבהודעתו ת/8 אך טען הנאשם כי עבד עד השעה 19:00 ולאחר מכן חזר הביתה, התקלח וישן עד הבוקר (בש' 4-7). גם בכך, שונה גרסתו מהגרסה שמסר בבית המשפט. הנאשם 1 לא אישר את גרסת אחיו, הנאשם 2, לפיה אין לו כלבים אלא אך טען כי אינו מזהה אם הכלבים שהוצגו לו בת/9, הם הכלבים של אחיו שכן הוא מתראה רק אחת לחודש עם אחיו, המתגורר מרחק פחות מקילומטר ממנו (בע' 45 לפרוט' בש' 30-32 ובע' 46 לפרוט' בש' 1-10). טענת הנאשם 2 לפיה היה לבדו ברכב במועד האירוע (בע' 47 לפרוט' בש' 13 ובע' 48 לפרוט' בש' 3) לא נטענה בהודעתו במשטרה מיום האירוע ותחת זאת השיב: "אין תשובה" כאשר נשאל לגבי האנשים והכלבים שהיו עמו ברכב (בש' 1119 לת/5). טענה זו אף נסתרת על ידי 4 פקחים שונים שהעידו כולם כי ברכב היו שני אנשים נוספים וכלבים. כן ראה לעניין זה טענת הנאשם כי נמצאו בתא המטען של הרכב "שערות כלבים" (בע' 47 לפרוט' בש' 8). הנאשם 1 העיד בחקירתו הנגדית כי: "בחיים שלי לא היה לי את המספר של גיא" (בע' 45 לפרוט' בש' 18). זאת בניגוד לדברים שמסר בהודעתו במשטרה לפיהם יש לו והיה לו את מספר הטלפון של גיא כהן (בש' 22-25 לת/8). טענת הנאשם 2 בעדותו הראשית לפיה לאחר שהרכב נעצר בתאונה, זיהה את בגדיהם של הפקחים, נרגע ואז אישר להם לבצע חיפוש כרצונם ובלשונו: "אמרתי להם מה אתם רוצים, הנה האוטו" (ע' 47 לפרוט' בש' 7) נסתרה בחקירתו הנגדית, בה אישר את גרסת הפקח אייל מילר בע' 2 לת/14, לפיה הגיב בצעקות ובקללות ונאות להסכים לחיפוש רק לאחר הגעת כוחות מג"ב והצגת תעודות פקח (בע' 48 לפרוט' בש' 24-32). בהקשר זה אוסיף ואציין כי הנאשמים לא יכולים היו להסביר מדוע ירקמו ארבעת הפקחים במשותף עלילה כה מורכבת ומפורטת ומדוע יבדו ראיות כנגדם - לרבות ראיות חפציות (קוץ הדרבן). הנאשם 1 העיד כי מעולם לא היה בינו לבין גיא כהן ריב או ויכוח וכי אינו ידוע מדוע ישקר גיא כהן אודות המפגש עמו (ע' 44 לפרוט' בש' 17-20 ובע' 45 לפרוט' בש' 12) ואילו הנאשם 2 העיד כי מעולם לא פגש בגיא כהן עובר לאירוע וכי הפקחים משקרים "מהאינטרסים שלהם" (ע' 48 לפרוט' בש' 7-9 ובע' 47 לפרוט' בש' 16-17). מן המקובץ עולה שמכלול העדויות והראיות הנסיבתיות, המחזקות זו את זו ומשתלבות זו בזו, מקימות מסקנה הגיונית אחת ויחידה- כי הנאשמים נסעו, שניהם ביחד עם אדם נוסף, לשמורה במטרה אחת ויחידה - לצוד דורבנים. את המסקנה הסקתי ממארג הנסיבות והעובדות הבאות: הדורבן הנה חיית בר שפעילה בעיקר בשעות הלילה ואחת הדרכים לצוד אותה הנה בעזרת כלבים ובאמצעות מקל ארוך וכבד שאיתו הורגים את הדורבן (חוות דעת - ת/11, עדות גיא כהן בע' 15 לפרוט' בש' 7-8 ועדות אלדד פלד בע' 20 לפרוט' בש' 2-6). הנאשמים נמצאו בשעת לילה מאוחרת (00:15) באזור שמורת טבע- פארק גורן. משהבחינו הנאשמים ברכב הפקחים ביקשו למלט את עצמם, בכלל זה יצא הנאשם 1, הכה על רכבו של הפקח גיא כהן עם אלה, קרא לו בשמו, איים עליו, נכנס לרכב והמשיך בנהיגה פרועה עד שנעצר בתאונה שאירעה עם הרכב של הפקחים און ולנסי ואיל מילר, אז ברחו אל השמורה שניים מנוסעי הרכב. שני חשודים נמלטו מהרכב כשהם אוחזים בידיהם אלות ופנסים. שני החשודים שנמלטו שחררו מתא המטען של הרכב 3 כלבים, שניים מהם נתפסו על ידי הפקחים. נהג הרכב, הנאשם 2, סירב להזדהות ולאשר חיפוש ברכב. החיפוש בוצע רק עם הגעת כח מג"ב למקום. בחיפוש שנערך ברכב נמצא קוץ של דורבן. מאוחר יותר קיבל גיא כהן שתי שיחות טלפון מגבר בעל מבטא ערבי שאיים עליו בהקשר לחיפוש שנערך ברכבם, גיא כהן זיהה את קולו של הנאשם 1 כקול שפנה אליו. הנאשם 1 לא התייצב לחקירה למרות שזומן מספר פעמים, אלא רק לאחר שזומן באמצעות משטרת ישראל (ע' 19 לפרוט' בש' 22-24). ויובהר כי הגם שלא נמצאו פגרי דורבנים ברכב הנאשמים, עצם יציאת הנאשמים לשטח עם מקלות, פנסים וכלבים בשעת לילה מאוחרת מהווים את תחילת הוצאת הכוונה הפלילית לפועל במעשה גלוי לעין ובאמצעים המתאימים להגשמת המטרה וסביר כי אילולא הופרעו היו מבצעים את הציד המתוכנן. ככל שנפלו פגמים בחקירת הפקחים, לרבות העובדה כי אף שהיתה ברשותם מצלמה לא צילמו הפקחים את האירועים בעת התרחשותם, איני סבורה כי אותם מחדלים קיפחו את הגנת הנאשמים ואין בהם כדי ליצור ספק סביר באשר לאחריות הנאשמים לביצוע העבירות המיוחסות להם, שכן, מכלול הראיות שהובאו על-ידי המאשימה קושר את הנאשמים באופן ברור לביצוען של העבירות האמורות (ראה לענין זה ההלכות הנוגעות למחדלי חקירה ע"פ 10596/03 בשירוב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.6.2006), ע"פ 6040/05 אלנבארי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 9.8.2006 וע"פ 5386/05 אלחורטי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 18.5.2006, ע"פ 5741/98 עלי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 10.6.99)). 5.2. ציד ללא רישיון ציד סעיף 2 לחוק קובע כי: "לא יצוד אדם ציד או חיית בר מוגנת, אלא ברשיון ציד או בהיתר על פי סעיף 3". הנאשמים אישרו כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום לא היה להם רישיון ציד תקף (עמ' 11 לפרוט' בש' 13-15). 5.3. ציד בלילה תקנה 5 לתקנות להגנת חיית הבר, תשל"ו - 1976 (להלן: "התקנות") קובעת כי לא יצוד אדם משקיעת החמה ועד זריחתה אלא בהיתר שניתן כמפורט בסעיפים קטנים 1-4. אין חולק כי שעת האירוע היתה סמוך לחצות. 5.4. ציד באמצעות כלבים תקנה 6 (ב) לתקנות קובעת כי לא ישסה אדם כלב בחיית בר כדי לצודה זולת אם הוא בעל רשיון צייד או היתר צידה, המסתייע בכלב לאיתור חיית בר מהמינים: חוגלה, חזיר בר, דרבן, או לאיסוף שלל הצייד לאחר שנצוד כדין. הוכח לפניי כי הנאשמים לא היו בעלי רישיון ציד וכי היו ברשותם כלבים במועד הרלוונטי לכתב האישום. 5.5. ציד באמצעים אסורים- סינוור סעיף 5 לחוק קובע כי: "לא יצוד אדם ציד בשיטות ובאמצעים אלה: (1)סינוור באורות..". בענייננו נצפו הנאשמים כשהם אוחזים בפנסים ובמקלות בידיהם. הואיל ומדובר בשעת לילה מאוחרת, והואיל וכעולה מחוות הדעת ת/11 ומעדויותיהם של גיא כהן (בע' 18 בש' 1-2 לפרוט') ואלדד פלד (בע' 20 לפרוט' בש' 2-6) סינוור אינה אחת מהדרכים הנפוצות לצוד דורבנים, מניחה אני לטובת הנאשמים כי הפנס שימש להם להתמצאות בחשיכה ולא לסנוור לצורך ציד. 5.6. החזקת חיית בר מוגנת סעיף 8(א)(3) לחוק קובע כי: "....לא יחזיק אדם חיית בר שאינה מזיק ואינה חיית בר מטופחת אלא בהיתר החזקה כללי או מיוחד, או אם באה לידיו מבעל היתר סחר כללי או מיוחד או היתר העברה כללי או מיוחד, או אם הנו מחזיק כדין כאמור בסעיף קטן (ב)". עיון בפסיקת בתי המשפט מעלה כי בתי המשפט נוטים להרשיע אדם בעבירה הקבועה בסע' 8(א) (3) לחוק בכל מקרה של צידה כאשר החיה או חלק ממנה נמצא ברשות הנאשמים. ספק בעיני אם לכך נתכוון המחוקק בחוקקו את הסעיף הנ"ל.   בית המשפט, בבואו לפרש דבר חקיקה מונחה לפנות ללשון החוק ולברור תכליתו (ראה ספרו של א. ברק פרשנות במשפט כרך שני עמ' 717). בענייננו, בנוסח המקורי של החוק לא נכלל סעיף 8(א)(3)- וסעיף 8, בנוסחו דאז קבע:             "(א) לא יסחר אדם בחיית בר, או בחלק ממנה, אלא ברישיון מסחר בחיית בר. (ב)מי שאינו בעל רישיון מסחר בחיית בר לא ימכור חיית בר אלא לבעל רישיון כזה". (חוק להגנת חיית הבר, תשט"ו - 1955, ס"ח 170, כ"ו בטבת תשט"ו 20.1.55).   ללמד כי מטרת הסעיף המקורית היתה מלכתחילה למנוע מסחר בחיית בר שלא כדין.   בשנת 1990 תוקן סעיף 8, לנוסחו הנוכחי, בתיקון מס' 2, והוא מנוסח כדלקמן:            "מסחר, החזקה והעברה של חיית בר (א)       (1)       לא יסחר אדם בחיית בר שאינה מזיק ואינה חיית בר מטופחת אלא בהיתר סחר כללי או מיוחד; (2)       לא יעביר אדם חיית בר שאינה מזיק ואינה חיית בר מטופחת אלא בהיתר העברה כללי או מיוחד; (3)       לא יחזיק אדם חיית בר שאינה מזיק ואינה חיית בר מטופחת אלא בהיתר החזקה כללי או מיוחד, או אם באה לידיו מבעל היתר סחר כללי או מיוחד או היתר העברה כללי או מיוחד, או אם הנו מחזיק כדין כאמור בסעיף קטן (ב). (ב)       מי שהחזיק כדין בחיית בר לפני יום תחילתו של חוק זה והמשיך להחזיקה, או מי שקיבלה ממנו שלא בתמורה - יהא מחזיק כדין, ומי שקיבל חיית בר שלא בתמורה ממחזיק כדין על פי סעיף קטן זה - יהא מחזיק כדין. (ג)       תהא זו הגנה טובה למי שהחזיק, העביר או סחר בחלק מחיית בר אם לא ידע כי בידיו חלק של חיית בר".   בהצעת החוק לתיקון מס' 2 נכתב: "בנוסח המוצע יש שלושה היתרים שונים- היתר סחר, היתר העברה והיתר החזקה. סעיף קטן (ב) מעניק פטור מחובת היתר החזקה למחזיק בחיית בר שהוחזקה כדין לפני כניסתו של החוק המתקן לתוקף וזאת כיוון שאיסור ההחזקה וחובת היתר ההחזקה אינם מצויים בחוק הקיים. סעיף קטן (ג) מקנה הגנה למי שהחזיק, העביר או סחר בחלק מחיית בר בלא שידע או צריך היה לדעת כי בידיו חלק מחיית בר, וזאת בהתאם לאמנה הבינלאומית". (הצ"ח 1943, כ"ח בתמוז התשמ"ט 31.7.1989).   מדברי הכנסת, שליוו את שלוש הקריאות של התיקון עולה כי הצעת החוק, שעיקרה הרחבת ההגדרה של חיית הבר, באה בכדי להביא להתאמה בין החוק הבינלאומי, המחייב את המדינה לבין החקיקה הפנימית וזאת נוכח כניסתה לתוקף במדינת ישראל של האמנה בדבר סחר בין לאומי במינים של חיית בר וצמחיית בר הנתונים בסכנה (להלן: "האמנה", ראה דברי הכנסת ה-12, ישיבה 94, מיום 1.8.89 וכן ישיבה 204 מיום 24.7.90). האמנה כוננה על רקע הפיכת הסחר הבין-לאומי בחיות ובצמחי בר לגורם מרכזי בצמצום המשמעותי במספר ובמגוון מיני חיות וצמחים אשר הביאה לחשש גלובלי בנוגע לקיומם של מספר מינים. מטרת האמנה הנה איסור על סחר בזנים המצוינים ברשימת החיות והצמחים בסכנת הכחדה, וקיום פיקוח וניטור קפדניים על זנים המתקרבים לסכנת הכחדה. ישראל אשררה את האמנה במרס 1979 והיא בתוקף בארץ מ-1980. (ראה האתר של המשרד להגנת הסביבה: ). בנסיבות, ואף שלא מצאתי בפסיקה ו/או בדברי הצעת החוק ו/או בדברי הכנסת תשובה חד משמעית לשאלה- הרי שלאחר ניתוח החוק, על גלגוליו השונים, קריאתו בקריאה כוללת של מכלול סעיפיו וכן לאור תכלית החקיקה המונחת ביסודו כפי שהיא עולה מדברי הכנסת, קיים ספק גדול בעיני באם המחוקק, בחוקקו את סעיף 8(א)(3) הנ"ל נתכוון להחילו גם על אדם שבחזקתו נמצא קוץ של חיית בר, שבצידתה הוא הורשע. נראה לי הגיוני וסביר יותר כי כוונת המחוקק בחוקקו את הסעיף הנ"ל הייתה להחזקת חיית בר חיה או אף מתה, כשמטרת ההחזקה היא לצורכי מסחר או שימוש (כגון תצוגה ו/או מאכל וכד') ולא כאשר ההחזקה היא נלווית למעשה עבירה של ציד באמצעי אסור- והרי לשם כך נחקק סעיף 2 לחוק (ראה לעניין זה גם החלטתי בת.פ 1406-04-09 רשות שמורות הטבע נ' כנעאן (ניתן ביום 23.2.11). 6. סוף דבר אני מרשיעה את הנאשמים בעבירות של ציד חיית בר בניגוד להוראות סע' 2 ו-14 (ב) לחוק, ציד ללא רשיון ציד בניגוד להוראות סע' 2 ו-14 (ב) לחוק, ציד בלילה בניגוד להוראת תקנה 5 לתקנות להגנת חיית הבר וציד באמצעות כלבים בניגוד לתקנה 6 (ב) לתקנות ומזכה את הנאשמים מעבירות של החזקת חיית בר מוגנת בניגוד לסע' 8(א)(3) לחוק וציד באמצעים אסורים לפי סעיף 5 לחוק. ניתנה והודעה היום י"ב אלול תשע"א, 11/09/2011 במעמד הנוכחים. טל תדמור-זמיר, שופטת בעלי חיים (ציד)