1. לפנינו תביעה של התובע, חיים נוי (להלן: "התובע") כנגד נתבעת 1: פלדום פינגולד מתכות בע"מ וכנגד נתבעת 2: פלדום פינגולד מתכות, שותפות מוגבלת (להלן: "הנתבעות" "החברות"), ומנגד תביעה שכנגד של הנתבעות כנגד התובע, התביעות נדונו במאוחד. 2. בחוזה העבודה שנחתם ביום 10.08.04 נקבע כי התובע יהיה מנהל מכירות במחלקת יבוא ישיר ושכרו יהיה 7000 ₪ ברוטו בתוספת עמלות מכירה. עוד סוכם כי בארבעת חודשי העבודה הראשונים ישלמו הנתבעות 3500 ₪ נוספים לתובע ע"ח עמלות מכירה. התובע טוען שבפועל שונו תפקידו ושכרו, כך ששולם לו שכר ללא עמלות בגובה 10,500 ₪ ברוטו בחודש בכל תקופת העבודה. עוד טוען התובע שהנתבעות שילמו רק חלק מהפרשות לביטוח מנהלים, לא הפרישו כלל הפרשות לקרן השתלמות ולא השיבו לו הוצאות שהוציא עבור דלק. כאשר דרש במכתב ב- 01.2008 את זכויותיו על פי ההסכם, אולץ לצאת לחופשה כפויה ולאחריה פוטר מבלי ששולם לו שכר עבור חודשים 12.2007 ו-01.2008 כן לא שולמו פיצויי פיטורין, פדיון מלוא ימי החופשה ודמי הודעה מוקדמת. 3. הסעדים אותם הוא תובע, כולם מחושבים על בסיס שכר בגובה 10,500 ₪ בחודש: שכר עבודה בגין 12/07 ו-01/08, פדיון ימי חופשה, שכר בגין 7 ימי חופשה כפויה, הפרשות שלא הופרשו ל"ביטוח מנהלים" ולקרן השתלמות, פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, החזר הוצאות דלק ופיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו. 4. הנתבעות מצידן,מודות בחובתן לשלם שכר עבור 12.2007 ו-01.2008, הפרשות לקרן השתלמות וביטוח מנהלים, החזר הוצאות דלק פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת אולם טוענות מנגד כי שכרו של התובע עמד על סך של 7000 ₪. בד בבד עם כתב ההגנה הגישו הנתבעות ביום 16.06.2008 תביעה שכנגד בה טענו כי לתובע שולם בטעות מידי חודש סך של 3500 ₪ מ- 01.05 ועד 11.07 משך כשלוש שנים. על כן לטענתן על התובע להחזיר סכום זה, ולכן הנתבעות יצרו חוב לתובע בגובה הסך של 36*3500 וקיזזו את הסכומים שהיה עליהן לשלם בסיום העסקתו מחובו זה כלפיהן. מטעם התובע העיד התובע בעצמו, מטעם הנתבעות העידו מר נועם זגמן (להלן: "מר זגמן") בעלים ומנהל כספים בנתבעות ומר גידי פינגולד (להלן: "מר פינגולד" ) מנהל ושותף בחברה. 5. ואלו הן העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר הוגשו לבית הדין: א. התובע עבד אצל הנתבעות מחודש 08.2004 עד יום 17.01.2008. ב. בחוזה סוכם כי התובע ימלא תפקיד "מנהל מכירות במחלקה ליבוא ישיר" אולם בפועל עבד במשרה אחרת (שטיבה שנוי במחלוקת) במחלקת השיווק . ג. בהסכם העבודה שנחתם בין הצדדים ביום 10.8.2004 נקבע כי לתובע ישולמו: שכר בגובה 7000 ₪ ברוטו ובנוסף הוצאות אשל ואחזקת רכב, כמו כן הוסכם כי בארבעת החודשים הראשונים (9-12.2004 כולל) ישלמו לתובע 3500 ₪ נוספים אם עמלת המכירה שלו לא תגיע לסכום זה (3500 ₪). ד. בפועל, במהלך כל תקופת העבודה של התובע שולם לו סך של 10,500 ₪ בחודש ולא נערך חישוב עמלות המכירה. יוער כי למרות הנטען ע"י הנתבעות באשר לתשלומים ששולמו לתובע, לא צורפו תלושי שכר של התובע במהלך השנים (למעט תלוש 01.2008 ו-02.2008). ה. מכשיר ה"דלקן" ברכב שעמד לשימוש התובע התקלקל והתובע שילם מכיסו הוצאות דלק שלא הושבו לו. ו. למרות האמור בחוזה, ההפרשות לביטוח מנהלים הופרשו החל בחודש 01.07 ולא עם תחילת העבודה כפי שסוכם בחוזה. ז. הפרשות לקרן השתלמות מעולם לא הופרשו למרות התחייבות המעסיק להפרישן אחרי חצי שנת עבודה (החל מ03.2005). ח. משכורת חודש 12.07 שולמה בחלקה. ט. משכורת חודש 01.2008 לא שולמה. י. לא שולמו לתובע פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת. יא. לא שולמו לתובע דמי הודעה מוקדמת. יב. כל הסכומים הנ"ל שלא שולמו קוזזו מהחוב הנטען ע"י הנתבעות. דיון והכרעה 6. תפקידו בפועל ושכרו ברוטו של התובע בין התובע לנתבעות נחתם באוגוסט 2004 חוזה על פיו יועד תפקיד התובע לשמש מנהל מכירות במחלקת יבוא ישיר. מוסכם על הצדדים כי בפועל תפקידו היה שונה. הצדדים חלוקים בינם בשאלה מה היה טיבו של אותו תפקיד "חדש", כיצד בוצעה ההסכמה והאם הוסכם גם שמבנה השכר ישתנה. התובע טוען כי בפועל תפקידו היה תפקיד רכש ואיתור ספקים וכי תרם למימוש עסקאות רבות הגם שלא היו אלו עסקאות "יבוא ישיר". הנתבעות מצידן טענו כי התובע היה פקיד במשרדי הנתבעות. מר פינגולד העיד "חיים [התובע א.א] ואני חלקנו אותו שולחן" (ע' 14 ש, 28) כן העיד שלתובע היתה עוזרת (ע' 12 ש' 29-30) מר זגמן העיד שמלבד התובע אין עובדים נוספים שמשכורתם תלויה בעמלות (ע' 8 ש' 26-27) עוד העיד מר זגמן כי התובע היה העובד הבכיר בחיפה למעט גידי [פינגולד א.א] (ע' 9 ש' 1-4), כן התובע כחלק מתנאי העסקותו נהנה מרכב צמוד ע' 9 ש' 31-32). מהעדויות עולה בבירור כי התובע היה ביחסים יומיומיים עם עדי הנתבעות, כעובד משמעותי בחברות תפקידו שונה מתפקיד "מנהל מכירות" שהיה אמור למלא עת החל לעבוד. באשר לתשלום השכר טען התובע כי שינוי השכר נעשה בשיחה עם מר פינגולד במהלך שנת 2005: היה סיכום עם גידי [פינגולד א.א.] שהיה גם בעל פה שמשולם לי ה -3500 ₪ על חשבון העסקאות שתרמתי לחברה ש: אתה לא בטוח אם היה סיכום כזה או לא זה היה לפי זכרוני. זה לא אומר שאני לא בטוח. הוא הודיע לי. לא כל כך סיכמתי. הוא אמר שמה שהבאת לחברה זה העמלה שלך סכום של 3,500 ₪ ואנחנו זורמים איתם ש: מתי הוא אמר את זה ת: עוד כשהייתי בחיפה באמצע 2005. (פרוטוקול ע' 6 ש' 1-6) ובמקום אחר ... למה לא אמרת לו [לנועם זגמן א.א.] את התשובה המתבקשת שהיה לך סיכום עם גידי שלפיו אתה לא מגיש עמלות ושאתה מקבל 3,500 ₪ גלובלית? ת: ה-3,500 שולמו כסכום אחיד על פני כל התקופה בהסכמה שלי (פרוטוקול ע' 6 ש' 27-30). מר פינגולד מצידו הכחיש קיומה של הסכמה כאמור וממילא את קיומה של שיחה בה נקבעו הדברים: זו היתה טעות של הנהח"ש, מעולם לא ישבנו וסיכמנו אחרת שנמשיך באופן יזום לשלם את ה-3,500 ₪ (פרוטוקול ע' 15 ש25-26) . לשאלת הבהרה של בית הדין השיב מר פינגולד: ש: התובע שנחקר כאן סיפר לנו שבעצם היתה הסכמה בשיחה בינך ובינו שימשיכו לשלם לו את הכסף ואתה לא מתייחס לזה ת: לא היתה שיחה כזאת. ואם היתה שיחה כזאת מיד אח"כ היתה עוברת הוראה להנהח"ש. כי יש לי שיחות עם עובדים על שינוי שכר כאלו ואחרים ויש לי מחברת אצל עליזה והיא דואגת לרשום כל שינוי, כל בונוס וכל תוספת שאני נותן לכל עובד ועובד. (עמ' 17 ש' 1-4) 7. אין מחלוקת כי לתובע שולמו משך כל תקופת עבודתו 10,500 ₪ ברוטו בחודש. הנתבעות ניסו לצייר תמונה כי לכאורה תשלום 3500 ₪ מידי חודש מקורו בטעות, טעות שנמשכה שלוש שנים משום שלדבריהם לא בדקו את שכרו של התובע משך כל שנות עבודתו בנתבעות. לטענתן, למרות האמור בעדותו של מר פינגולד לעיל, כי בחברה נהוג רישום ומעקב מסודר, הרי ששכרו של התובע נבדק לראשונה רק לאחר קבלת מכתבו בעניין אי עמידה בתנאי הסכם העבודה, מכתב ששלח אליהן בחודש 12.2007 (או 01.2008). כך טענו בכתב ההגנה, סעיפים 18 ו-19: "ביום 18.12.2007 פנה התובע אל הנתבעות באמצעות מכתב רשמי בו טען כי מבדיקת הסכם עבודתו עולה כי הוא לא קיבל את מלוא התשלומים והזכויות שהגיעו לו על פי הסכם עבודתו. רק במועד זה, ורק עקב הטענות [הדגשה הוספה א.א] אותן העלה התובע בדקו הנתבעות את הסכם עבודתו של התובע, וגילו כי לאורך כל תקופת עבודתו , מתוך תקלה וחוסר תשומת לב של הנתבעות, שולם לתובע מידי חודש סך של 3,500 ₪ בגין מענק מכירה משלים, וזאת מבלי שהתובע היה זכאי לתשלום זה על פי הסכם עבודתו". בתצהיר עדות ראשית של מר פינגולד "עם קבלתו של חיים לעבודה תויק הסכם עבודתו של חיים אצל הנהלת חשבונות של הנתבעות, ומתוך חוסר תשומת לב ותקלה לא נבדק ההסכם..." (סע' 17.1) "עד למועד ביום עבודתו של חיים ... לא הייתי עובר ובודק את כל תלושי השכר של העובדים"(סע' 17.2). בתצהיר מנהל הכספים מר זגמן נכתב: "בקשר לתשלום 3,500 ש"ח ששולמו לחיים מידי חודש, מתוך טעות וחוסר תשומת לב - המדובר הייתה, כאמור לעיל, בתקלה שנוצרה עקב העובדה שעם קבלתו של חיים לעבודה תויק הסכם עבודתו אצל הנהלת חשבונות של הנתבעות, ומתוך חוסר תשומת לב לא נבדק ההסכם ולא עודכנו הנתונים בקשר אליו..." (סע' 18.1 ו-18.2). [בקשר לקרן ההשתלמות] כאמור לעיל, עקב תקלה וחוסר תשומת לב בקשר לעדכון הנתונים שבהסכם עבודתו לא הפרישו הנתבעות עבור חיים כספים לקרן ההשתלמות. (סע' 18.6). [בקשר לביטוח המנהלים] "כאמור לעיל, מתוך תקלה והיסח הדעת בקשר לעדכון הנתונים שבהסכם עבודת, לא נפתחה לחיים פוליסת ביטוח מנהלים החל מחודש אוגוסט 2004... (סע' 18.20) בעדות מר פינגולד "שאלת בית הדין: אתה כמנהל ושותף בכיר בחברה לא בודק איזה משכורת אתה משלם לעובדים תקופה כל כך ארוכה ולא מוודא שאדם שבראייתך התקבל לתפקיד כאיש מכירות ואמור להיות לו שינוי בשכר מידי חודש בחודשו כל הזמן מקבל משכורת קבועה? ת: לא. אני לא בודק את השכר [ההדגשה הוספה א.א] ועד אז לא בדקתי....". 8. טענתם זו, של מנהלי הנתבעות, כי השכר לא נבדק ולו פעם אחת בכל התקופה אינה סבירה בעיננו, וזו בלשון המעטה, ומצאנו את עדות מנהלי הנתבעות בענין זה כמגמתית ובלתי אמינה. מנהלים וודאי בחברה "משפחתית קטנה", ודאי וודאי מנהל הכספים, בודקים ויודעים מהי משכורתו של כל עובד ועובד, במיוחד של עובד ששכרו מורכב גם מעמלות והוא נושא בתפקיד משמעותי בחברה. התובע העלה בפני מנהלי הנתבעות אוגוסט 2006 את עניין אי ההפרשה ל"ביטוח מנהלים" וזו תוקנה חלקית על ידי הנתבעות בספטמבר 2006 אז החלו להפריש לביטוח מנהלים על פי שכר של 10,500 ₪. אמנם, איננו מקבלים טענת התובע כי הפרשה על בסיס שכר של 10,500 ₪ מחזקת טענתו בדבר הסכמה על השכר (מאחר ובחוזה הוסכם שזה יהיה הבסיס להפרשות) מאידך גם טענת הנתבעות כאילו גם במועד זה לא נבדק חוזה העבודה אינה מקובלת עלינו. 9. למעלה מן הנחוץ, מאחר והתובע לא תבע סעד בגין אי תשלום עמלות, נתייחס לסוגיית גובה העמלות שהיו אמורות להשתלם לתובע לו נערך רישום מסודר של עסקאות המכר. אין מחלוקת כי בכל שנות עבודתו של התובע בנתבעות לא נערך מעקב ו/או רישום של עסקאות שהתובע הוביל ליצירתן ו"סגירתן". הצדדים חלוקים בשאלה אם התובע זכאי לעמלות, האם ביצע עסקאות יבוא ישיר, באיזו מידה היה מעורב בעסקאות אחרות והאם היה אמור לקבל עמלות בגין מעורבותו בעסקאות שאינן עסקאות יבוא ישיר. הנתבעות מצידן, במכתבן אל התובע מיום 02.01.2008 בחתימת מר זגמן, דרשו מהתובע לעיין בתיקים ולהפיק דוח מכירות עבור שלוש שנות עבודתו בלשון זו: "בהמשך לפנייתי אליך בעל פה, אשר סרבת למלאה תוך ביצוע עבירת משמעת הנני פונה אליך שוב ומבקש כי תמציא דין וחשבון מסודר על עסקאות עמלה, אשר בגינן מגיעות לך עמלות לחודש דצמבר 2007. לאחר מכן יהיה עליך לעבוד ולהגיש דין וחשבון על כל עמלות המכירה המגיעות לך מינואר 2005. ספרי החברה יהיו פתוחים לפניך, ונשתף עמך פעולה כדי להגיע לכל נתון שיידרש. התובע לא עשה כן. לטענת הנתבעות התובע נמנע מחישוב העמלות המגיעות לו מאחר וסכומן פחות מהסך של 3500 ₪ ששולמו לו בפועל, מידי חודש. אלא מאי? אף הנתבעות מצידן נמנעו מחישוב מדויק של העמלות וזאת גם לאחר שנתגלעה המחלוקת בין הצדדים גם במהלך ההליכים בפני בית דין זה, על אף שהספרים מצויים בחזקתן. נראה כי שני הצדדים זנחו את טענתם באשר לגובה העמלות המגיעות לתובע אם בכלל. התובע מצידו אמנם העלה טענות כלליות בכתב התביעה, הגיש תכתובת עם לקוחות העלה הנושא בתצהירו ואף נחקר על כך. אולם לא פעל לחישוב מדויק של העמלות המגיעות לו לטענתו וממילא לא תבע סעד בגין אי תשלום העמלות. גם הנתבעות מצידן טענו אמנם כי העמלות לא הגיעו לסך של 3500 שחודש אך לא הציגו חישוב של העמלות שהיה עליהן לשלם לתובע לו פעלו על פי ההסכם ולא התחשבו בעמלות אלו עת חישבו את חובו הנטען של התובע להן. 10. לענייננו, אנו סבורים כי אין צורך שנכריע באשר לטיב עיסוקו של התובע בפועל ולתפקיד בין שנקבע בהסכם בתחילה או בפועל במהלך העבודה. אלא, די בקביעה כי בסופו של יום, התובע ביצע עבודה עבור הנתבעות במשך יותר משלוש שנים, עד שנעכרו יחסי העבודה. בתקופה זו שונה חוזה העבודה בפועל כך שמחד התובע לא היה מנהל מכירות ומאידך שכרו היה קבוע ועמד על סך 10,500 ₪ בחודש. בתב"ע ארצי נד/86-3 יוחנן גולן נ' אי.אל.די בע"מ פד"ע כו 270 נקבע כי עובד שלא מחה על הפחתת שכרו משך שמונה חודשים כמוהו כמי שקיבל את התנאים החדשים, מקל וחומר נלמד כי מעסיקות שתקופה כה ארוכה של שלוש שנים המשיכו בידיעה לשלם סכום של 10,500 ₪ בחודש, הסכימו לשינוי בתנאי החוזה, ולכן טענתן כי התשלום נעשה בטעות אינה מחזיקה מים. לאור כל האמור, אנו קובעים כי הצדדים שינו את תנאי החוזה, על ידי ביצועו משך שלוש שנים במתכונת חדשה, כך שמחד התובע מילא תפקיד שאינו "מנהל מכירות", ומאידך שכרו אינו מורכב משכר בסיס בתוספת עמלות, אלא הוא שכר קבוע בסך 10,500 ₪ ברוטו בחודש. לאור קביעתנו זו הנתבעות אינן זכאיות להחזר "הפרש השכר" בגובה 3,500 ₪ בחודש אותו תבעו, ותביעתן הנגדית להחזר סכומים אלו נדחית. חישוב חובו הנטען של התובע על ידי הנתבעות 11. הן הנתבעות והן התובע לא חישבו גובה העמלות להן הוא זכאי, אולם הנתבעות עצמן אינן מכחישות כי התובע היה מעורב בעסקאות מכירה כלשהן, וגם בעסקאות שאינן במסגרת שיווק ישיר (חקירת פינגולד פרוטוקול ע' 15 ש' 27-29, חקירת מר זגמן ע' 13 ש 22-31) מכאן אנו למדים שהתובע היה זכאי לעמלות כלשהן. גם אם היינו מקבלים עמדתן של הנתבעות כי טעות בת שלוש שנים היא שהובילה לתשלום שכר ביתר ושהן רשאיות לקזזו בניגוד להלכה הנוהגת, הרי שאין מדובר בסך של 3,500 ₪ בחודש כי אם 3,500 ₪ חסר העמלה המגיעה לתובע. חישוב זה לא נעשה על ידי הנתבעות כאן המקום לציין כי ספרי החשבונות נמצאים ברשותן של הנתבעות ולהן הכלים לחשב את העמלות להן זכאי התובע, הנתבעות אינן יכולות להיבנות מן העובדה שהתובע סרב בתום שלוש שנים לערוך חישוב רטרואקטיבי של העמלות. 12. במכתבן מיום 08.01.08 צרפו הנתבעות "פירוט התחשבנות" (נספח ד' לתצהיר עדות ראשית של הנתבעות, וגם מצורף לתצהיר גילוי מסמכים מיום 31.03.09) בפירוט זה תחת הכותרת "מענק זוכה בטעות") מצוין כי בחודש 11.04 שולמו 1,225 ₪ ביתר, ובחודש 12.04 שולמו 3,500 ₪ ביתר, סכומים אלו אינם מוסברים וזאת למרות שהנתבעות עצמן הדגישו (תצהיר גדי פינגולד סע' 10) כי בחוזה סוכם כי עבור חודשים 9-12.2004 תשולם לתובע השלמה ל- 3,500 ₪. מדוע נוצר חוב גם עבור חודשים אלו סתמו הנתבעות ולא פירשו. 13. התובעות אף הגדילו לעשות וחישבו בחישוב זה את "חלק העובד " בהפרשות שלא בוצעו על ידן לביטוח מנהלים וקרן השתלמות, כאילו זהו חובו של התובע להן עצמן. חישוב שבהמשך נסוגו ממנו לאור עצת עורך דינם. בהתחשבנות זו קבעו הנתבעות כי חובו של התובע להן מסתכם בסך 77,365 ₪. 14. בכתב ההגנה שונה החשבון ושם בסעיף 23 טוענות הנתבעות: "לאור העובדה כי הנתבעות שילמו לתובע מתוך טעות ובלא זכות סך של 3,500 החל מחודש ינואר 2005 ועד חודש נובמבר 2007 נותר התובע חייב לנתבעות לאחר קיזוז חובות בגין קרן השתלמות וביטוח מנהלים סך של 80,486 ₪". לא מפורט כיצד הגיעו לסכום זה. בהמשך החשוב הפחיתו הנתבעות חובן לתובע מהסכום ולשיטתן חובו להן עומד על 38,372.5 ₪. 15. בכתב ההגנה הוסבר חישוב החוב : "..הוסכם בין הצדדים (בסע 6.6 להסכם עבודתו של התובע) כי בארבעת החודשים הראשונים לעבודתו של התובע אצל הנתבעות קרי מספטמבר 2004 עד (כולל) דצמבר 2004 [ההדגשה במקור] ישלמו הנתבעות לתובע השלמה למענק המכירות עד לסך של 3500 ₪ וזאת במידה וחלקו בעמלות שהשיג לא יגיעו לסכום זה" (סע' 13)" בתצהירו, הסביר מר זגמן מנהל הכספים של הנתבעות, את מקור ההפרש בין הסכום הנטען במכתב הנ"ל לסכום הנטען בכתב ההגנה. "עם סיום עבודתו בנתבעות ולאור העובדה, כי הנתבעות שילמו לחיים מתוך טעות ובלא זכות סך של 3,500 ש" החל בחודש דצמבר 2004 [ההדגשה הוספה] ועד לחודש נוב' 2007. (סע' 27 לתצהירו). בחישוב זה ע"פ עצת עורכי דינם לא התווספו הסכומים בגין חלקו של חיים בהפרשה לקרן ההשתלמות וביטוח מנהלים. (בסעיף 28.6 לתצהיר מר זגמן) דרישתן לקזז את "חלק העובד " מההפרשות שלא הופרשו על ידן, כאילו מדובר בכספים שהתובע חב להן ראויה לגינוי וטוב שנסוגו ממנה בעצת עורכי דינם. 16. בסעיף 28.6 לכתב ההגנה מוזכר (כמו בדף החישוב) חוב בגין חודש 11.2004 גם פה ללא הסבר לגבי טיבו ומקורו. חוב זה מוזכר שוב בסיכומי הנתבעות (סע' 16) גם שם ללא הסבר. בהקשר לחוב זה יצויין כי בע"ע 1260/00 מרקוביץ אברהם נ' אקורד הנדסה בע"מ (לא פורסם ניתן 05.08.2002) נקבע כי מעסיק רשאי, כמובן, לקזז משכר העובד תשלום שניתן ביתר אך עליו לעשות זאת תוך זמן סביר ולאחר שהודיע לעובד כי שולם לו שכר ביתר. הנתבעות לא הודיעו לתובע כי שולם לו שכר ביתר בחודש 11.2004, לא הסבירו את טיב התשלום, גם כעת ונראה כמו במקרה מרקוביץ לעיל כי ההחזר נדרש בשל נסיבות גמר יחסי עובד מעביד. 17. עיננו הרואות כי חובו של התובע לנתבעות אינו חוב קצוב ואינו חוב מוסכם, הנתבעות עצמן הציעו מספר חישובים לחוב נטען זה. כל החישובים הנ"ל נדחים על ידינו בשל אי דיוקים בכל אחד מהם. ממילא כפי שקבענו אין אנו מקבלים את הטענה כי לכאורה שכרו של התובע שולם תוך טעות מתמשכת, כך שהתובע אינו חב לנתבעות את הסכומים האמורים. האם הייתה לנתבעות זכות לקזז חובו הנטען של הנתבע שכנגד מהכספים שהן חבות לו? 18. ביום 08.01.2008 שלחו הנתבעות לתובע מכתב המתייחס לטענותיו לגופן בו הן מקבלות את רוב טענותיו מחד, ומאידך מעלות את הטענה כי 3500 ₪ בחודש שולמו לו בטעות וכי הוא חב להן את חלק העובד בהפרשות לביטוח מנהלים וקרן השתלמות ולפיכך התובע הוא שחייב לנתבעות סך של 77,365 ₪ קבענו כבר כי טענת הנתבעות כי השכר שולם בטעות נדחית על ידינו אך נוסיף ונתייחס לטענות הנתבעות ולפעולות שנקטו. ראשית, אפילו שולמו 3,500 ₪ בחודש בשל טעות כטענת הנתבעות, הרי שעל פי ההלכה לא ניתן לדרוש השבת השכר, לכל היותר רשאיות היו התובעות שכנגד להפסיק תשלום ה"שכר העודף" (לו המשיך התובע לעבוד בנתבעות) ע"ע 39/99 יהושוע אסרף נ' מ"י פד"ע לז 179. כך הקיזוז שנעשה על ידי הנתבעות נעשה שלא כדין. זאת ועוד, מעסיק אינו רשאי לעשות דין לעצמו ולקזז חוב שנוי במחלוקת מכספים שהוא חב תשלומם כדוגמת שכר, פיצויי פיטורין, שכר ופדיון ימי חופשה. ע"פ חוק הגנת השכר תשי"ח -1958 סע' 20 ב2 המעביד רשאי להפחית מפיצויי הפיטורים ומפיצוי ההלנה סכום של חוב שחייב העובד למעביד או סכום שהמעביד חייב או זכאי לנכותו מפיצויי הפיטורים. סע' 25 על אף האמור בסעיף קטן (א) חדל העובד לעבוד אצל מעביד, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות. הלכה פסוקה היא כי המילים "יתרה של חוב לרבות מקדמות" מכוונת לסכום נקוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת דב"ע נד/3-101 יעקוב עמנואל נ' שופרסל בע"מ פד"ע כ"ח 241 אין ספק כי חובו הנטען של הנתבע שכנגד לתובעות שכנגד אינו "חוב שאינו שנוי במחלוקת" וראו לעיל התייחסותנו לאופן חישוב החוב על ידי הנתבעות עצמן. הנתבעות לא היו רשאיות לעכב תשלום פיצויי הפיטורין בגין חובו השנוי במחלוקת של התובע. לא זו אף זו, לשון החוק ברורה, מותר לנכות משכרו האחרון של העובד . במקרה לפנינו גם לו היה החוב "חוב שמותר לקזזו" הרי שלכל היותר רשאיות היו התובעות שכנגד לקזזו משכר חודש 01.2008 ולא משכר חודש 12.2007 ולעניין זה ראו גם ע"ע 1260/00 אברהם מרקוביץ נ' אקורד הנדסה בע"מ (טרם פורסם) ניתן 05.08.2002 תשלום חופשה כפויה 19. כאמור, לאחר יותר משלוש שנות עבודה נעכרו היחסים בין הצדדים, בחודש 12.07 (או 01.08) שלח התובע לנתבעות מכתב בו הוא דורש החזר הוצאות דלק שהוציא מכיסו, הפרשות לביטוח מנהלים ששולמו רק מ 01.07 ולא מ 08.04 כמוסכם וכן הפרשות לקרן השתלמות שלא הופרשו כלל. חליפת מכתבים התקיימה בין הצדדים (אשר חולקים שולחן במשרד יש לציין). ביום 2.1.08 הנתבעות שלחו מכתב הדורש מן התובע לחשב העמלות (מצוטט לעיל). ביום 2.1.08 שלחו הנתבעות גם מכתב בחתימת מר זגמן וזו לשונו: "אני שב וחוזר על בקשתי כי תצא לשבעה (7) ימי חופש. צר לי כי הנך מסרב לקבל הוראה בעל פה. אני מאחל לך חופשה נעימה". ביום 7.1.08 יצא התובע לחופשה בת 7 ימים לאחר שלדבריו "נותק ממחשבי החברה" במהלך חופשתו נולד לתובע בן ובסופו של דבר הוא שב לעבודתו ביום 16.1.08. ביום 17.1.08 פוטר התובע מעבודתו. השאלה העומדת להכרעתנו היא האם זכאי התובע לתשלום בגין 7 ימי חופשה בין 13.1 - 17.1? מעסיק רשאי אמנם לקבוע את מועד חופשתו של עובד, אך לפי סעיף 9(א) לחוק חופשה שנתית תשי"א-1951 "תאריך תחילת החופשה ייקבע לפחות ארבעה עשר יום מראש." במכתבן מיום 2.1.08 (המצוטט לעיל) הורו הנתבעות לתובע לצאת לחופשה לאלתר, הנתבעות לא טענו לגבי מועד אחר בו הורו לנתבע לצאת לחופשה ובאין ראיה אחרת, זהו המועד בו הורה המעסיק לתובע לצאת לחופשה מיידית. כלומר לא התקיימה דרישת החוק להודעה של 14 יום מראש. יתרה מכך לא הוכח על ידי מנהלי הנתבעות כי הדרישה להוצאתו לחופשה נבעה מצורכי החברה ולא בשל כעסם על דרישות התובע. ברי כי אין זו עילה המזכה מעסיק להוציא לחופשה כפויה ולחייב את העובד בימי חופשה. לאור האמור, שגו הנתבעות כאשר שילמו בפועל לתובע פדיון חופשה ל- 17 יום במקום ל- 24 יום ועל כן עליהן לשלם את 7 ימי החופשה הכפוייה מיום 07.01.08 ועד ליום 13.01.08 סך של 3,340 ₪. נעיר כי, שלושת ימי החופשה הנוספים 14-16.01.08 יכלו אמנם להיחשב כ"ימי מחלה" לרגל הולדת בנו של התובע אך לשם כך היה עליו למסור לנתבעות אישורים כנדרש ע"פ דין, וכפי שנתבקש במכתבן מיום 17.01.08. החזר הוצאות רכב 20. הנתבעות הכירו בחובתן להחזיר לתובע הוצאות שהוציא עבור דלק בתקופה בה היה הדלקן מקולקל, אמנם הנתבעות טענו תחילה כי התובע לא יידע אותן בדבר הקלקול אך בעדותו של מר זגמן בפנינו הודה כי ידע על הקלקול במכשיר ולשאלות נוספות נתן תשובות מתחמקות. (פרוטוקול ע' 16 ש' 10-20) לכן אנו פוסקים כי הצעתן לתובע לשלם הוצאות דלק בסך 25,092 ₪ משקפת את ההוצאות שהוציא התובע כשהן מגולמות לצורכי מס. יאמר לסיכום 21. הנתבעות בתיק זה ניסו לצייר תמונה על פיה במשך שלוש שנים העסיקו עובד, מבלי שנערך כל מעקב אחר שכרו. מנהלי הנתבעות, שהן חברות משפחתיות קטנות, ב-08.2006 "הופתעו" לגלות שלא הופרשו כמוסכם הפרשות לביטוח מנהלים, ב-01.2008 "הופתעו" לגלות ששכרו של התובע הוא 10,500 ₪ בחודש, באותו מועד "הופתעו" לגלות שמשך שלוש שנים לא הופרשו הפרשות לקרן השתלמות כמוסכם. בנוסף, ניסו הנתבעות לצייר את התובע כעובד כושל. איננו מקבלם טענות אלו של הנתבעות החוזרות על עצמן כי לא ידעו ולא בדקו את שכרו של התובע וכל הטעויות מקורן בטעות של הנהלת חשבונות. עיננו הרואות כי הנתבעות לכל הפחות נהגו באדישות רשלנית בניהול שכרו של התובע במהלך יותר משלוש שנות עבודתו. בסוף התקופה עת ביקש התובע לתקן את המעוות בחרו הנתבעות, במקום לתקן את הדרוש תיקון, לתבוע תביעה נגדית ועיכבו ברשותן בניגוד לכל דין כספים שמגיעים לתובע. ייתכן שתפקודו של התובע כעובד, לא היה משביע רצון אולם בכך יש לטפל באמצעים ניהוליים ואף ע"י פיטורי עובד שאינו מתאים ולא בהתנהגות ובדרכים בהן פעלו הנתבעות. 22. לאור האמור ומשנדחתה על ידינו תביעתן הנגדית של הנתבעות אנו קובעים כי הנתבעות ישלמו לתובע את הסכומים הבאים: א. הסכומים שאינם שנויים במחלוקת: 19,176 ₪ בגין הפרשות שלא הופרשו לביטוח מנהלים. 27,995 בגין הפרשות לקרן השתלמות. 25,092 ₪ החזר הוצאות דלק מגולם לצורכי מס. כולם על פי חישוב הנתבעות המקובל על התובע. ב. שכר עבודה - לאחר שקבענו כי שכרו של התובע הוא 10,500 ₪ ברוטו בחודש, אנו קובעים כי על הנתבעות לשלם לתובע בפועל את שכרו לחודש 12/07 סך של 10,500 ₪. כן על הנתבעות לשלםל תובע סך של 11,674 ₪ ברוטו יתרת שכר עבודה בגין חודש 01.2008, גם על פי רכיב תלוש השכר היינו 7000 ₪ + 3,500 ₪ ברוטו כפי שקבענו וכן, רכיב ה"הפרשים" 1,174 ₪, שטיבם לא הוסבר. יוער כי לא הוגשו לבית הדין תלושי שכר אחרים אשר מהם ניתן ללמוד בגין מה שולם רכיב זה. ג. פיצויי הלנה הלנת שכר - כפי קביעתנו דלעיל החלטת הנתבעות לקזז באופן חד צדדי את החוב הנטען על ידן משכר עבודתו של התובע נעשתה שלא כדין. על כן בשוקלנו את חומרת התנהלות הנתבעות במקרה זה, מחד, ומאידך מאזנים אנו את גובה שיעור פיצויי ההלנה הקבועים בחוק וכן טענות הנתבעות לקיזוז הנובע לטענתן ממחלוקת של ממש, אנו מפחיתים את פיצויי ההלנה וקוצבים אותם לסך של 30,000 ₪. ד. חופשה - הנתבעות, בתלוש השכר שהונפק עבור חודש ינואר 2008 ציינו כי לתובע יתרה של 17 ימי חופשה התובע לא חלק על כך. הנתבעות חישבו את הפדיון ע"פ שכר של 7000 ₪ בחודש המיתרגם ל- 318 ₪ ליום. לאור קביעתנו כי שכרו של התובע היה 10,500 ₪ הרי ששכר עבור יום חופשה הוא 477 ₪ ליום. על כן על הנתבעות לשלם את ההפרש של חישוב ימי החופשה סך של 2,703 ₪. תמורת חופשה כפויה ליתרת ימי החופשה יש לצרף 7 ימי חופשה כפויה כך שיתרת ימי החופשה שעל הנתבעת לשלם לתובע הינו סך של 3,340 ₪. סה"כ על הנתבעות לשלם לתובע הפרש פדיון חופשה בסך של 6,043 ₪. ה. אין חולק כי היה על הנתבעות לשלם לתובע הודעה מוקדמת וזו שולמה בחסר. לכן על הנתבעות לשלם לתובע הפרש של 1,750 ₪, פדיון הודעה מוקדמת יחסית של חודש 02/08. ו. אין חולק כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים. לאור קביעותינו שיעור פיצויי הפיטורים לכל תקופת העסקתו הינו סך של 35,875 ₪. הנתבעת טענה כי לא הפרישה לפיצויי פיטורים לביטוח המנהלים אלא לקרן נפרדת. על כן הנתבעת תשלם את פיצויי הפיטורים כפי בחירתה מהקרן המיוחדת או מכספיה. ז. באשר לתביעת התובע לפיצויי פיטורין - אנו סבורים, כי הנתבעות פעלו שלא כדין ובחוסר תום לב כאשר קיזזו חוב שנוי במחלוקת מפיצויי הפיטורים. עם זאת, אנו סבורים כי יש להפחית את פיצויי ההלנה לשיעור, המגלם בתוכו פיצוי הולם לתובע, בגין תקופת הלנת פיצויי פיטוריו, ממועד קבלת היעוץ המשפטי והגשת כתב ההגנה. על כן אנו קוצבים את סכום ההלנה לסך של 25,000 ₪. ח. סה"כ על הנתבעות לשלם לתובע סך ברוטו של 102,230 ₪. וכן פיצוי פיטורים בסך 35,879 ₪ נטו. ופיצויי הלנה בסך של 55,000 ₪. הסכומים (למעט פיצויי ההלנה) ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. 23. לאור תוצאות פסק הדין ישלמו הנתבעות לתובע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה. ניתן היום, כ' אייר תשע"א, 24 מאי 2011, בהעדר הצדדים. "פסק הדין נחתם בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו". נ.צ. - מר דוד מנחם נ.צ. - מר יוסף גרשונוביץ אורנית אגסי, שופטת מענקמענק מכירה