##בקשה לביטול דוח חניה והשבת כספים ששולמו תחת מחאה בגין התיישנות העבירה## בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת: להורות על ביטול דוח חניה מספר _________ מיום 15.03.1999 ודוח חניה מספר _________ מיום 20.07.2000, ולהורות למשיבה, עיריית _________, להשיב למבקשים, מר _________ _________ ת.ז. _________ וגב' _________ _________ ת.ז. _________, את מלוא הסכומים ששולמו על ידם בגין דוחות אלו, בסך כולל של 2,439 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום ועד ליום ההשבה בפועל, וכן לפסוק למבקשים פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות משפט. ואלו נימוקי הבקשה: ## א. הצדדים לבקשה ## 1. המבקש 1, מר _________ _________, ת.ז. _________, הינו בעל רכב מסוג _________ שמספרו _________, אשר נרשם לחובתו דוח חניה מספר _________ מיום 15.03.1999 בגין עבירת חניה בעיר _________. 2. המבקשת 2, גב' _________ _________, ת.ז. _________, הינה בעלת רכב מסוג _________ שמספרו _________, אשר נרשם לחובתה דוח חניה מספר _________ מיום 20.07.2000 בגין עבירת חניה בעיר _________. 3. המשיבה הינה עיריית _________, אשר באמצעות אגף הפיקוח והגבייה שלה, הטילה את דוחות החניה נשוא הבקשה ונקטה בהליכי גבייה כנגד המבקשים. ## ב. מסכת העובדות ## 4. ביום 15.03.1999 נרשם דוח חניה מספר _________ לחובת המבקש 1, ובגין עבירת חניה ברחוב _________, _________. 5. ביום 20.07.2000 נרשם דוח חניה מספר _________ לחובת המבקשת 2, ובגין עבירת חניה ברחוב _________, _________. 6. המבקשים טוענים כי לא קיבלו כדין את הודעות תשלום הקנס בגין דוחות החניה במועדים הקבועים בחוק, וכי נודע להם על קיומם של הדוחות רק בשלב מאוחר, כאשר המשיבה החלה לנקוט בהליכי גבייה אגרסיביים. 7. ביום 18.05.2009, הגיעו גובי מס מטעם המשיבה לביתם של המבקשים ברחוב _________, _________, לצורך ביצוע עיקול מיטלטלין בפועל, ורק אז, תחת לחץ ואיום בעיקול, נאלצו המבקשים לשלם את מלוא סכום החוב בגין דוחות החניה, בסך כולל של 2,439 ש"ח, בתוספת הוצאות גבייה. 8. המבקשים שילמו את הסכום האמור תחת מחאה מפורשת, תוך שמירה על זכותם לטעון לבטלות הדוחות ולהשבת הכספים, בין היתר, בטענת התיישנות העבירות. 9. המבקשים פונים לבית המשפט הנכבד בבקשה זו לביטול דוחות החניה ולהשבת הכספים ששולמו, בטענה כי העבירות התיישנו וכי הליכי הגבייה ננקטו שלא כדין. ## ג. הטיעון המשפטי ## ## התיישנות העבירה ## 10. המבקשים יטענו כי חלה התיישנות על עבירות החניה נשוא הדוחות, שכן חלפו שנים רבות ממועד ביצוע העבירות ועד למועד נקיטת הליכי הגבייה בפועל, מבלי שהמשיבה נקטה בפעולות אכיפה אפקטיביות במועד. 11. הפסיקה קבעה כי יש לבחון בקפדנות את מועדי ההתיישנות בעבירות קנס, וכי רשות מקומית אינה יכולה להמתין שנים ארוכות מבלי לנקוט בהליכים, ולאחר מכן לדרוש תשלום בגין דוחות שהתיישנו למעשה. 12. המשיבה לא הוכיחה כי פעלה בהתאם לכל הוראות החוק והתקנות בכל הנוגע למשלוח הודעות תשלום הקנס במועדים הרלוונטיים, וכי המבקשים קיבלו אותן כדין, באופן המאפשר את חישוב תקופת ההתיישנות. 13. טענת המשיבה בדבר חזקת המסירה אינה יכולה לעמוד במקום בו חלף פרק זמן כה ארוך ממועד ביצוע העבירה, ואין כל תיעוד או ראיה ממשית לכך שהמבקשים ידעו על קיומם של הדוחות במועד סביר. 14. אי-נקיטת הליכי גבייה במשך שנים רבות, והתעוררות המשיבה רק עם נקיטת הליכי עיקול, מהווה שיהוי ניכר ובלתי סביר, המצדיק את ביטול הדוחות בגין התיישנות העבירה. ## אי-קבלת הודעות תשלום הקנס ## 15. המבקשים יטענו כי לא קיבלו את הודעות תשלום הקנס במועדים הקבועים בחוק, וכי כתובתם הרשומה במשרד התחבורה לא תמיד שיקפה את כתובתם בפועל, או שהיו שיבושים אחרים במסירת הדואר. 16. הפסיקה הכירה בכך שחזקת המסירה אינה חזקה מוחלטת, וכי במקרים מסוימים, כאשר קיימות נסיבות המעלות ספק סביר לגבי קבלת ההודעות, יש לאפשר למבקש להישפט על העבירה. 17. המשיבה לא הציגה ראיות מספקות וחד-משמעיות לכך שהודעות תשלום הקנס נשלחו לכתובת הנכונה של המבקשים במועדים הרלוונטיים, וכי הן אכן הגיעו לידיהם. 18. העובדה כי המבקשים לא פעלו לביטול הדוחות במשך שנים רבות, מחזקת את טענתם כי לא ידעו על קיומם, שכן אדם סביר אינו מתעלם מדוחות חניה במשך תקופה כה ארוכה. 19. יש לפרש את הוראות החוק והתקנות באופן המגן על זכותו של אזרח לדעת על חיובים המוטלים עליו, ובהיעדר הוכחה חד-משמעית למסירה כדין, יש להעדיף את טענת המבקשים. ## שיהוי ניכר בהליכי הגבייה ## 20. המבקשים יטענו כי המשיבה נקטה בהליכי גבייה בשיהוי ניכר ובלתי סביר, שנים רבות לאחר מועד ביצוע העבירות, ובכך פגעה בזכותם להליך הוגן וביכולתם להתגונן מפני הדוחות. 21. הפסיקה קבעה כי שיהוי ניכר בהליכי גבייה עלול להצדיק את ביטול החוב, במיוחד כאשר השיהוי פוגע ביכולתו של החייב לזכור את פרטי האירוע או לאסוף ראיות להגנתו. 22. המשיבה לא הציגה כל הסבר סביר לשיהוי הניכר בנקיטת הליכי הגבייה, ואין זה סביר לדרוש מהמבקשים להתמודד עם דוחות מלפני למעלה מעשור. 23. התנהלות המשיבה, אשר "ישנה על זכויותיה" במשך שנים רבות, ולאחר מכן התעוררה בפתאומיות עם הליכי עיקול, מהווה חוסר תום לב ופוגעת בעקרונות הצדק הטבעי. 24. יש לראות בשיהוי זה כוויתור מצד המשיבה על זכותה לגבות את החוב, או לכל הפחות, כנסיבה המצדיקה את ביטול הדוחות והשבת הכספים. ## תשלום תחת מחאה ## 25. המבקשים יטענו כי תשלום דוחות החניה בוצע תחת מחאה מפורשת, בנסיבות של לחץ ואיום בעיקול מיטלטלין, ואין לראות בו כהודאה באשמה או כוויתור על זכותם לטעון לבטלות הדוחות. 26. הפסיקה הכירה בתוקפו של תשלום תחת מחאה, במיוחד כאשר התשלום בוצע תחת איום או כפייה, וכי אין בכך כדי למנוע מהאזרח לתקוף את חוקיות החיוב בדיעבד. 27. בנסיבות בהן גובי מס הגיעו לביתם של המבקשים לצורך עיקול, לא הייתה למבקשים ברירה אלא לשלם את החוב על מנת למנוע פגיעה ברכושם, וזאת תוך שמירה על זכותם לערער. 28. יש לראות בתשלום זה כפעולה שננקטה על מנת למזער נזקים מיידיים, ולא כהסכמה לחיוב או כהודאה באשמה, ועל כן אין בכך כדי לחסום את דרכם של המבקשים לבית המשפט. 29. עמדת בתי המשפט היא כי אין לאפשר לרשות ליהנות מפעולות גבייה אגרסיביות שנעשו לאחר שיהוי ניכר, ובמיוחד כאשר התשלום בוצע תחת מחאה מפורשת. ## העדר סמכות עניינית לבית המשפט לעניינים מקומיים ## 30. המבקשים יטענו כי בית המשפט לעניינים מקומיים מוסמך לדון בעבירות בלבד, וכי בקשה להשבת כספים ששולמו תחת מחאה, ובמיוחד כאשר היא נוגעת לפעולות גבייה, אינה בסמכותו העניינית. 31. הפסיקה קבעה באופן חד משמעי כי טענות הנוגעות להתיישנות העונש או להליכי גבייה שלא כדין, צריכות להתברר בפני בית המשפט האזרחי, ולא בפני בית המשפט לעניינים מקומיים. 32. בקשת המבקשים, כפי שהוגשה, מתייחסת בעיקרה להשבת כספים שנגבו שלא כדין, ועל כן היא בעלת אופי אזרחי מובהק, ואינה נכנסת לגדרי סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים. 33. יש להבחין בין תקיפה ישירה של ההרשעה הפלילית, לבין תביעה נזיקית או בקשה להשבת כספים בגין הליכי גבייה, כאשר האחרונה נתונה לסמכותו של בית המשפט האזרחי. 34. לאור האמור, יש לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול הדוחות והשבת הכספים, שכן בית המשפט לעניינים מקומיים אינו הערכאה המתאימה לדון בטענות אלו. ## אי-מיצוי הליכים מול התובע המוסמך ## 35. המבקשים יטענו כי פנו לבית המשפט הנכבד בבקשה זו, מבלי שפנו תחילה לתובע המוסמך, וזאת מתוך הנחה מוטעית כי בנסיבות העניין, ולאור השיהוי הניכר, אין טעם בפנייה כזו. 36. הפסיקה קבעה כי יש להגיש בקשות לביטול דוחות חניה תחילה לתובע העירוני, וכי אי-מיצוי הליכים מוקדמים עלול להוביל לדחיית הבקשה על הסף. 37. יחד עם זאת, יש לראות בבקשה זו כבקשה להארכת מועד להישפט, וכי בנסיבות חריגות של שיהוי ניכר ואי-ידיעה על הדוחות, יש לאפשר למבקשים למצות את זכותם. 38. המבקשים יבקשו מבית המשפט הנכבד להתייחס לבקשה זו כאל בקשה להארכת מועד להישפט, וזאת לאור העובדה כי לא ידעו על קיומם של הדוחות במשך שנים רבות. 39. יש לאפשר למבקשים למצות את זכותם להישפט, גם אם באיחור, וזאת על מנת למנוע עיוות דין ופגיעה בזכות הגישה לערכאות, במיוחד כאשר מדובר בטענות התיישנות מהותיות. ## העדר פירוט מספק בבקשה המקורית ## 40. המבקשים יטענו כי הבקשה המקורית שהוגשה לבית המשפט לעניינים מקומיים הייתה כללית וחסרת פירוט מספק, וכי כעת, לאחר קבלת ההחלטה, הם מפרטים את טענותיהם באופן מלא ומנומק. 41. הפסיקה קבעה כי על מבקש לפרט את כל העובדות הרלוונטיות להקמת העילה, לרבות מועד היווצרותה, וכי בקשה סתמית עלולה להידחות. 42. יחד עם זאת, יש לאפשר למבקשים לתקן את הפגמים בבקשתם המקורית, וכי אין לדחות בקשה על הסף בשל פגם טכני, במיוחד כאשר מדובר בזכויות מהותיות. 43. המבקשים יבקשו מבית המשפט הנכבד להתייחס לבקשה זו כאל בקשה מתוקנת ומפורטת, וכי יש לבחון את טענותיהם לגופן, ולא לדחותן על בסיס פגם פרוצדורלי. 44. יש לראות בבקשה זו כהזדמנות נוספת למבקשים להציג את טענותיהם באופן מלא, וכי דחיית הבקשה על הסף בשל חוסר פירוט תהווה פגיעה בזכותם להליך הוגן. ## הפרדה בין התיישנות עבירה להתיישנות עונש ## 45. המבקשים יטענו כי הם מבחינים בין טענת התיישנות העבירה, הנתונה לסמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים, לבין טענת התיישנות העונש, הנתונה לסמכותו של בית המשפט האזרחי. 46. הפסיקה קבעה כי יש להבחין בין שני סוגי ההתיישנות, וכי בית המשפט לעניינים מקומיים מוסמך לדון בטענת התיישנות העבירה, אך לא בטענת התיישנות העונש. 47. המבקשים מתמקדים בבקשה זו בטענת התיישנות העבירה, וכי יש לבחון את מועד ביצוע העבירה אל מול מועד נקיטת הליכים, ולקבוע כי העבירות התיישנו. 48. אין לדחות את הבקשה על הסף בשל אי-הפרדה מספקת בין שני סוגי ההתיישנות, אלא יש לבחון את טענת התיישנות העבירה לגופה, ולקבוע כי היא אכן חלה. 49. יש לאפשר למבקשים להעלות את טענותיהם באופן מלא, וכי אין לדרוש מהם רמת דיוק משפטית גבוהה מדי, במיוחד כאשר מדובר באזרחים שאינם מיוצגים. ## זכות הגישה לערכאות ## 50. המבקשים יטענו כי דחיית בקשתם על הסף פוגעת בזכותם החוקתית לגישה לערכאות, וכי יש לאפשר להם למצות את זכותם להישפט ולהתגונן מפני חיובים שהוטלו עליהם. 51. הפסיקה קבעה כי זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד, וכי יש לפרש את הוראות החוק באופן המאפשר את מימושה, אלא אם כן קיימות נסיבות חריגות המצדיקות את הגבלתה. 52. בנסיבות העניין, כאשר מדובר בדוחות חניה מלפני שנים רבות, ובתשלום שבוצע תחת מחאה, יש לאפשר למבקשים להעלות את טענותיהם בפני בית המשפט. 53. דחיית הבקשה על הסף, מבלי לבחון את טענות המבקשים לגופן, תהווה עיוות דין ותפגע בעקרונות הצדק וההגינות. 54. יש לאפשר למבקשים את יומם בבית המשפט, וכי אין לחסום את דרכם בשל פגמים פרוצדורליים, במיוחד כאשר מדובר בטענות מהותיות של התיישנות. ## חוסר תום לב של המשיבה ## 55. המבקשים יטענו כי התנהלות המשיבה, אשר המתינה שנים רבות בטרם נקטה בהליכי גבייה, ולאחר מכן הגיעה לביתם לצורך עיקול, מהווה חוסר תום לב. 56. הפסיקה קבעה כי רשות ציבורית מחויבת לפעול בתום לב ובהגינות כלפי אזרחיה, וכי אי-נקיטת הליכים במועד סביר עלולה להיחשב כחוסר תום לב. 57. המשיבה לא הציגה כל הסבר סביר לשיהוי הניכר בנקיטת הליכי הגבייה, ואין זה סביר לדרוש מהמבקשים להתמודד עם דוחות מלפני למעלה מעשור. 58. התנהלות המשיבה, אשר "ישנה על זכויותיה" במשך שנים רבות, ולאחר מכן התעוררה בפתאומיות עם הליכי עיקול, מהווה חוסר תום לב ופוגעת בעקרונות הצדק הטבעי. 59. יש לראות בשיהוי זה כוויתור מצד המשיבה על זכותה לגבות את החוב, או לכל הפחות, כנסיבה המצדיקה את ביטול הדוחות והשבת הכספים. ## ד. סיכום הסעד ## לאור האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על ביטול דוחות החניה נשוא הבקשה, להורות למשיבה להשיב למבקשים את מלוא הסכומים ששולמו על ידם בגין דוחות אלו, בתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום ועד ליום ההשבה בפועל, וכן לפסוק למבקשים פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות משפט. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.משפט תעבורהחניהדוח חניה