מהי ועדת בדיקה לפי חוק זכויות החולה ? סעיף 21 לחוק זכויות החולה מביא את ההוראות שעניינן מינוי ועדת בדיקה. כאמור בהגדרה האמורה ועדת בדיקה מוקמת באחת משתי מערכות בנסיבות: א. לשם בדיקת תלונה של מטופל או נציגו. ב. לשם בדיקת ארוע חריג הנוגע למתן טיפול רפואי. הגורם הממנה הוא אחד מאלה: מנהל מוסד רפואי בנסיבות הקבועות בחוק, מנהל קופת החולים בנסיבות כאמור, או המנהל הכללי למשרד הבריאות או מי שהוא הסמיך. הממצאים והמסקנות של ועדת הבדיקה נמסרות למי שמינה את הועדה למטופל הנוגע בדבר וגם למטפל העלול להפגע ממסקנות הועדה. לגבי פרוטוקול הדיון של ועדת הבדיקה מביא החוק הוראות מיוחדות. הפרוטוקול נמסר רק למי שמינה את הועדה ולמנהל הכללי של משרד הבריאות. אולם בית המשפט רשאי להורות על מסירת הפרוטוקול מעבר לאמור לעיל. הוא רשאי להורות על מסירת הפרוטוקול למטופל או לנציגו או למטפל ועל אף האמור בסע' 18(ג) לחוק הנ"ל להורות על מסירת הממצאים והמסקנות למטופל, והכל באם מצא כי גלוי הפרוטוקול לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותו. הוראותיו של בית המשפט יכול שתנתנה במסגרת הליך שמתנהל ממילא בפני בית המשפט, או על פי בקשה ספציפית אשר הוגשה לבית משפט השלום. במילים אחרות; יכול וינקט הליך ספציפי שנועד אך ורק להניע את בית המשפט להורות על גלוי הפרוטוקול מן הטעמים שפורטו לעיל. עוד מורה סעיף 21 לחוק זכויות החולה כי המנהל הכללי המחליט לפתוח בהליך משמעתי או להגיש תלונה נגד אדם בשל חשד למעשה פלילי רשאי להורות על מסירת הפרוטוקול הנ"ל לצורך ניהול החקירה או ההליך המשמעתי לאדם המוסמך לנהל חקירה או הליך משמעתי, וכן למטפל שנגדו נפתח ההליך או הוגשה התלונה. המחוקק ראה לאבחן בין מסירת המימצאים והמסקנות של ועדת הבדיקה לבין מסירת הפרוטוקול הכולל. המחוקק לא העניק לפרוטוקול חסיון החלטי ככל שהדבר נוגע למטופל, אלא רק חסיון יחסי. וכאמור לעיל בית המשפט רשאי לדון בשאלת מסירת הפרוטוקול למטופל באחת הדרכים שצויינו לעיל אם הוא מוצא צורך, בגילויו לשם עשיית צדק, וצורך זה נראה לו עדיף מן הענין שיש לא לגלותו. יש לשים לב לכך שהוראת החוק דנה ב"צורך" בגלוי ולא בסברה סתמית ובלתי מוגדרת. פרוש הדבר ששיקולו של בית המשפט צריך להיות מודרך על יד המסקנה כי יש צורך בגלוי הפרוטוקול לאור כלל נסיבות המקרה. בית המשפט ציין בפסיקתו כי עשיית הצדק מחייבת שהמטופל או נציגו יהיו שותפים ומודעים גם לתוכן העדויות ויתר הראיות, לא רק דרך המסננת של הועדה המסכמת אותן, כמידת רצונה והבנתה בממצאיה ומסקנותיה, אלא במקורם ובמלואם ובלבושם האותנטי. החיסיון היחסי שנקבע בסע' 21, הוא חסיון מותנה בכך שבית המשפט יסבור שגלוי בשל הטעם של עשיית צדק עדיף על אי הגלוי, והנו מעוגן בצורך הקונקרטי לפרוש בפני המטופל או נציגו את התמונה המלאה העולה מן הראיות כהוויתן. משקבע המחוקק חסיון יחסי, פרוש הדבר שלא ראה מקום לקביעת חומה בלתי חדירה בין העדויות ויתר הראיות לבין המטופל או נציגיו אלא התכוון לאפשר בנסיבות ראויות, את שיתופו של המטופל או נציגו בידיעת הראיות שעלו בפני ועדת הבדיקה. רפואהועדת בדיקהזכויות החולה