החלטה השופטת נילי ארד: לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת רשמת בית דין זה, הרשמת לאה גליקסמן, מיום 7.5.2006. הרקע לבקשה: בבית הדין האזורי מתנהלת מאז שנת 2001 תביעתה של המבקשת בעניין הפסקת עבודתה במשיבה (להלן: הסתדרות מדיצינית הדסה). עניינה של המבקשת מובא בפני בית הדין באמצעות בעלה, מר יעקב כרמי. התביעה נמצאת בראשית שמיעת ההוכחות. מר כרמי פנה לבית הדין האזורי בבקשה לזימון שישה-עשר עדים מטעם המבקשת. בהחלטות מיום 24.11.2005 ומיום 15.12.2005 קיבל בית הדין האזורי חלקית את הבקשה והורה על הזמנת שלושה עדים. המבקשת לא הגישה בקשות רשות ערעור על החלטות אלה ופנתה לבית הדין האזורי בבקשה ל"עיון חוזר" בהחלטותיו. בהחלטה מיום 19.1.2006, דחה בית הדין האזורי את הבקשה ל"עיון חוזר". על כך הוגשה בקשת רשות ערעור מטעם המבקשת (ברע 189/06). 3. החלטת הרשמת: בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת נמחקה בהחלטת הרשמת גליקסמן מיום 7.5.2006 מן הטעם שהוגשה באיחור, בהתייחס להחלטות בית הדין האזורי מיום 24.11.2005 ומיום 15.12.2005, ומאחר ש"בקשה לעיון נוסף אינה משנה או מאריכה את המועד להגשת בקשת רשות ערעור". הרשמת הוסיפה, כי המבקשת לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור ומכל מקום מדובר בהחלטה בעניין זימון עדים שערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בה (להלן: החלטת הרשמת). 4. המבקשת איחרה את המועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת ופנתה לבית דין זה בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתה, היא הבקשה שלפנינו. 5. עיקר טענתה של המבקשת בכך, שבהעדר ייצוג משפטי, נזקקה לסיועו של בעלה, מר כרמי, בהבאת עניינה בפני בית הדין. אולם בשל מצבו הרפואי של מר כרמי, לא יכול היה לסיים את הגשת הערעור במועד. המשיבה ביקשה לדחות את הבקשה מטעמים אלה: מדובר בערעור שני על החלטת ביניים; סיכויי בקשת רשות הערעור נמוכים; דרך ניהול התיק על ידי נציג המבקשת מעלה את הרושם כי אין למבקשת או לנציגה עניין בקידום התיק; המבקשת, שטוענת לקשיי שפה, חיה בישראל מזה עשרים ושבע שנים. 6. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולחומר שהובא לפנינו, מסקנתנו היא כי דין הבקשה להידחות. המבקשת הצביעה על מצבו הבריאותי של בעלה, מביא דברה בהליך, כ"טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשתה וצירפה אישור רפואי מיום 24.5.2006 לפיו "בזמן האחרון חלה הידרדרות במצבו". ככל העולה מן החומר שהובא לפנינו, למרבית הצער, חולה בעלה של המבקשת במחלה קשה וממושכת. אכן יכול ומצב בריאותי יהא בבחינת טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור. אולם נפסק, כי על מנת שמחלה תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, יש להראות כי המחלה מנעה מהמבקש לפעול או לטפל בעניינו בעוד מועד (ראה: דב"ע נה/75-9 דן ורדמן - רסקו בע"מ, לא פורסם; עא"ח 1018/00 דוד בלס ואח' - צבי אהרוני, לא פורסם). בנסיבות מתאימות, יתכן והיה ניתן לראות במצבו הבריאותי של מר כרמי כמצדיק היעתרות לבקשה. אולם, עיון בהחלטתה של הרשמת, כמו גם בהחלטת בית הדין האזורי הביאנו לידי מסקנה כי סיכויי הערעור על החלטת הרשמת נמוכים, וכמותם נמוכים גם סיכוייה של בקשת רשות הערעור. כמתואר לעיל, מר כרמי הגיש לבית הדין האזורי בקשה לזימון עדים ובקשתו נענתה בחלקה, תוך שבית הדין האזורי נימק כראוי את החלטתו. הוסיף מר כרמי והגיש בקשה נוספת לבית הדין האזורי, לשינוי החלטתו בנדון זה. כאמור בהחלטת הרשמת, הגשת בקשה ל"עיון חוזר", אינה משנה או מאריכה את המועד להגשת בקשת רשות ערעור. במצב דברים זה, שעה שסיכויי הערעור על החלטת הרשמת וסיכויי בקשת רשות הערעור גופא נמוכים, אין במצבו הבריאותי של נציג המבקשת, כשלעצמו, די בכדי להיעתר לבקשה. (ראה: בשא 604/05 טובה אירלנדר - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, ניתן ביום 21.8.2005). 7. הבקשה נדחית ללא צו להוצאות. המבקשת פטורה מתשלום אגרת בקשה זו. איחור בהגשת ערעורערעור על החלטת רשםרשםערעור