מבוא לפניי תביעת התובע, יליד 1943, מסגר עצמאי במקצועו, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שאירעה ביום 4.10.04 (להלן: "התאונה"). התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1976 (להלן: "חוק הפלת"ד"). הנתבעת בטחה, בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו, את השימוש ברכב בו נהג התובע בעת התאונה. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה ובסמוך לאחריה שולמו לתובע דמי פגיעה. התאונה הינה תאונה "בשירות המעביד" ומשכך לא עומדת למל"ל זכות תביעה כנגד הנתבעת מכוח ס' 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], תשל"ה- 1995, (להלן:"חוק הביטוח הלאומי"). ביום 22.11.04 הגיש התובע למל"ל תביעה לגמלת נכות מעבודה, אולם זו נדחתה ע"י המל"ל בהחלטתו מיום 29.11.05, בהעדר הפרטים שהתבקשו מהתובע בשתי הזדמנויות קודמות ואשר נותרו ללא מענה. התובע לא הגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה על דחיית תביעתו. ביום 15.8.05 הגיש התובע את תביעתו זו כנגד הנתבעת במסגרתה עתר למינוי מומחים רפואיים. לבקשת התובע מונו מומחים רפואיים בתחום האורטופדי, א.א.ג, ובתחום הפסיכיאטרי. המומחים קבעו כי בגין התאונה נותרה לתובע נכות רפואית משוקללת בשיעור של 22.5%. ביום 27.5.10 ניתן פסק דין חלקי שחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 295,950 ₪. עובר לשמיעת הראיות ביום 11.5.10, הוברר כי התובע, באמצעות בא כוחו, פעל לחידוש ההליכים במל"ל וכי הינו מצוי בעיצומן של בדיקות רפואיות מטעם המל"ל. בתום שמיעת הראיות נותרו הצדדים חלוקים בשאלה האם יש לנכות את תגמולי המל"ל הרעיוניים. משכך, הוסכם כי לכשימוצו הליכי המל"ל וככל שצד יבקש כי "...ביהמ"ש יכריע במחלוקת..." - תוגש בקשה לבית המשפט. כן הוסכם כי יוקפא בידי הנתבעת סך של 148,389 ₪ שהינו סכום השווה לגמלאות המל"ל הרעיוניות בהתאמה לנכויות שנקבעו ע"י מומחי ביהמ"ש וכן דמי הפגיעה. ועדה רפואיות במל"ל קבעה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 19.25% ובסמוך לאחר יום 1.6.10 שולם לתובע מענק נכות בסכום של 10,879 ₪. המענק שולם לתובע בהתאם לסעיף 107 (א) לחוק הביטוח הלאומי המורה כדלקמן: "(א)... נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ג) ישלם לו המוסד מענק בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בארבעים ושלוש; הוגשה תביעה לגמלה לפי סימן זה לאחר שתמו 12 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על אף האמור בסעיף 296(ב), ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 12 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה". עתה, חלוקים הצדדים בשאלה האם יש לנכות את סכום המענק שקיבל התובע בפועל לאחר, שבין היתר, הופחתו ממנו סכומים בשל הגשת תביעתו באיחור, או סכומים גבוהים יותר כטענת הנתבעת. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת. תמצית טענות הצדדים תמצית טענות הנתבעת אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת: יש לנכות את מלוא גמלאות המל"ל הרעיוניים לפי הנכויות בשיעור של 22% כפי שנקבעו לתובע ע"י מומחי בית המשפט בסך כולל של 140,703 ₪ בצירוף ריבית על תשלומי העבר, כפי שנקבע בחוות דעתו של האקטואר שי ספיר; לחילופין, באיחור בהגשת התביעה לנכות למל"ל שהוגשה ביום 8.7.09 פעל התובע בחוסר תום לב וגרם לנתבעת נזק ומשכך, יש לנכות את מענק הנכות שהיה צריך להשתלם לתובע ע"י המל"ל לפי נכות בשיעור של 19.25%, (על פי קביעת המל"ל), וקצבה חודשית בסך 1,316 ₪ אותה יש לכפול ב-43 חודשים לפי ס' 107 לחוק הביטוח הלאומי ולא ב-12 חודשים כפי שחושב ע"י המל"ל; בסיס ההכנסה הרבע שנתי לחישוב המענק הינו 20,507 ₪ הנגזר מהכנסתו השנתית של התובע לשנת 2003 כפי שדיווח למל"ל; לחילופין, ככל שתדחה טענת הנתבעת בדבר בסיס השכר - יש לשנות בהתאמה את הבסיס לחישוב הפסדי השכר של התובע כפי שנקבע בפסה"ד החלקי; לסיכום: יש לחשב את המענק לפי בסיס שכר של 20,507 ₪ ולא 8,583 ₪ כפי שחושב ע"י המל"ל ולכפול ב-43 חודשים ולא ב-23 חודשים כפי שחושב ע"י המל"ל, בהתאם לס' 107 סיפא לחוק הביטוח הלאומי; לחילופין, יש לזמן את נציג המל"ל על מנת שיתן הסבר מדוע שולמו הגמלאות על בסיס שכר שהינו נמוך בכ-60% מבסיס השכר הנכון; בהגשת התביעה לנכות, 5 שנים לאחר התאונה, יש משום חוסר תום לב ואי הקטנת הנזק מצד התובע; היה ותגמולי המל"ל לא ינוכו בהתאם לחלופות המפורטות לעיל, יזכה את התובע ביותר מ 100% מהנזק שנגרם לו ומאידך יחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי העולה על 100% הנזק שנגרם; התובע, על אף שהיה מיוצג, לא שעה לפניות המל"ל להמצאת תיעוד רפואי והוא עשה כן לראשונה רק כ- 5 שנים לאחר קרות התאונה ובסמוך לפני שמיעת הראיות; התובע לא נתן כל הסבר מדוע לא עשה כן עוד קודם לכן ויש להניח כי לא היה מעוניין שתקבע לו נכות על פי דין במל"ל שתטרפד את סיכוייו לקביעת נכויות ע"י מומחים רפואיים מטעם בית המשפט; תמצית טענות התובע אביא להלן את תמצית טיעוני התובע: התובע מסכים לניכוי המענק החד פעמי בסך של 10,879 ₪ ודמי הפגיעה בסך של 3,913 ₪ ששולמו לתובע; אין לבצע ניכוי רעיוני לפי 22% נכות שכן התנהלות התובע במסגרת הועדה הרפואית היתה כנה ותמת לב ואף הנתבעת לא טענה אחרת בעניין זה; לא הוברר מדוע קבע המל"ל בסיס שכר שונה לתשלום המענק, ומכל מקום לא נטען ואף לא נרמז כי התובע פעל בחוסר תום לב בעניין זה; התובע פעל בתום לב במסגרת חובתו להקטנת הנזק ועל כן אין מקום לניכוי רעיוני; התובע לא קיבל את מכתבי המל"ל ותביעתו נדחתה שלא באשמו; לא מוטלת על התובע חובה שבדין להגשת ערעור על החלטת המל"ל שדחתה את תביעתו בגין טעותו של האחרון. משלא הוכח חוסר תום לב דין הטענה להידחות; קביעת הלכה חדשה, כפי שהנתבעת מבקשת הלכה למעשה, ולפיה איחור בהגשת תביעה למל"ל יחשב כהפרה של חובת הקטנת הנזק, אינה ראויה מבחינת מדיניות משפטית, שכן יהיה בה כדי להרבות בדיונים משפטיים לבחינת המהלכים שנקט תובע במל"ל ולסרבול הליכי משפט. בירור שכזה יחייב בחינת כל מקרה לגופו ויסרבל ויאריך את הדיון שלא לצורך; קביעה שכזו עלולה לעמוד בסתירה לזכותו החוקתית של נפגע למימוש זכויותיו לפי ס' 6א לחוק הפלת"ד המאפשר לתובע לעכב את הגשת תביעתו למל"ל, עד לאחר שתתקבלנה חוות הדעת של מומחי בית המשפט. הכרעה מבוא אקדים ואומר כי מצאתי שיש לנכות את דמי הפגיעה כפי שקיבל התובע בפועל. באשר למענק המל"ל - יש לחשבו לפי 43 חודשי קצבה חודשית במקום 23 חודשים חודשית כפי שחושב התשלום לתובע. אפרט להלן את נימוקי החלטתי. האם יש לנכות את תשלומי המל"ל בהתאמה לדרגת הנכות שנקבעה ע"י מומחי בית המשפט לטענת הנתבעת, יש לנכות את תשלומי המל"ל בהתאם לקביעות מומחי בית המשפט ולא בהתאם לקביעת הועדה הרפואית במל"ל. הנתבעת אינה נותנת כל טעם של ממש מדוע יש לעשות כן, מה גם שהתובע שב ופנה בידיעת הנתבעת למל"ל ועמד לבדיקה ע"י הועדה הרפואית. התובע המציא לוועדה הרפואית את חוות הדעת של מומחי בית המשפט, לא המעיט מחומרת מצבו הרפואי ולא פעל בחוסר תום לב בכל הנוגע להליכים בהם נקט ממועד חידוש פנייתו. כך גם לא מצאתי כל בסיס לטענת הנתבעת כי התובע מקבל פיצוי העולה על 100% מהנזק וכי היא נדרשת לשאת בפיצוי העולה על 100% מהנזק. הכיצד? לאור האמור לעיל דין בקשתה זו של הנתבעת להידחות. מהו בסיס השכר לפיו יש לחשב את הקצבאות לטענת הנתבעת, יש לחשב את הגמלאות על בסיס שומת המס של התובע לשנת 2003 ולפיה השכר הרבע שנתי של התובע הינו 20,507 ₪ ולא 8,583 ₪ כפי שחושב ע"י המל"ל. הצדדים לא נתנו דעתם להוראת ס' 345 לחוק הביטוח הלאומי וכן לתקנות הביטוח הלאומי (חישוב הפרשי דמי ביטוח וגמלאות בשל שומה סופית), תשמ"ו-1986 (להלן:"תקנות הביטוח הלאומי"). במקרה דנן, הכנסת התובע כפי שנקבעה בשומת המס לשנת 2003 -השומה בשנה שקדמה לתאונה הינה סך של 115,042 ₪. שומה זו שימשה בסיס לתשלום מקדמות בגין שנת המס העוקבת- 2004- השנה בה ארעה התאונה. כפי שנקבע בפסה"ד החלקי - הכנסת התובע בשנת 2004 - שנת התאונה הסתיימה, בהפסד של כ-14,000 ₪. ס' 345 לחוק הביטוח הלאומי שכותרתו "חישוב הכנסתו השנתית של מבוטח אחר" מורה כדלקמן: "(א)... (ב) (1)... ההכנסה בשנה השוטפת תקבע על פי השומה הסופית של ההכנסה כאמור לאותה שנה... ואולם, כל עוד לא נערכה שומה סופית כאמור ישולמו מקדמות על חשבון דמי הביטוח בהתאם להוראות שנקבעו בתקנות, ודין המקדמות לעניין חוק זה כדין דמי ביטוח... (ג) (1) ... נקבעה ההכנסה לשנת מס פלונית על פי השומה הסופית כאמור, והתברר כי שולמו מקדמות בסכום קטן מסכום דמי הביטוח שהמבוטח היה חייב בתשלומם לפי אותה שומה, יהיה המבוטח חייב לשלם את הפרש דמי הביטוח, לאחר ניכוי הפרש המגיע בשל גמלה שחושבה מחדש על בסיס השומה הסופית כאמור... (2)... השר יקבע כללים לחישוב הפרש דמי ביטוח, הפרש המגיע בשל גמלה שחושבה מחדש על בסיס השומה הסופית והפרשי ההצמדה עליהם, בשים לב לדרך תשלום המקדמות במהלך אותה שנת מס, וכן מועדים והוראות לתשלומם..." תקנות הביטוח הלאומי מורות כדלקמן: "3.(א) שולמה למבוטח גימלה, שבחישובה הובאה בחשבון הכנסתו בשנה פלונית, שלפיה הוא חוייב במקדמות על חשבון דמי הביטוח, ונערך לו חישוב של הפרשי דמי ביטוח לאותה שנה כאמור בתקנות אלה, יחשב המוסד את ההפרש שבין הגימלה המגיעה למבוטח לפי ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב הפרשי דמי הביטוח, לבין הגימלה ששולמה לו. חישוב הגימלה המגיעה למבוטח לפי ההכנסה שנקבעה בשומה כאמור בתקנה 2א, ייעשה בהתחשב בחלוקת ההכנסה השנתית בין הרבעונים כאמור בתקנה 2א(א). (ב) הפרש גימלה, בין אם הוא לזכות ובין אם הוא לחובה, יוגדל בשיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני היום שבו נערך חישוב ההפרש..." צא ולמד, כי המל"ל פעל כדין בעת שחישב את הגמלאות על בסיס שכר רבע שנתי של 8,583 ₪ ולא 20,507 ₪ כפי שחושב ע"י האקטואר מר שי ספיר. בנסיבות אלו אין מקום לזימון נציג המל"ל על מנת שיסביר מדוע פעל כפי שפעל. יובהר כי אין בסיס לטענת הנתבעת כי במצב דברים זה על בית המשפט לשנות מקביעתו בדבר הבסיס לחישוב שכרו של התובע לצורך חישוב נזקיו. דין הבקשה להדחות, הן מהטעם הפורמאלי כי שינוי שכזה יכול להיעשות ע"י ערכת הערעור בלבד והן מהטעם כי אין קשר בין תקנות הביטוח הלאומי שעל בסיסן מחושב תשלום המענק, לבין הפיצוי שנעשה על בסיס הכנסות התובע בשנים שקדמו לתאונה, לרבות שנת התאונה, ולא על בסיס שנת מס אחת. לו היתה מתקבלת טענת הנתבעת כי יש לחשב את תשלומי המל"ל לפי נכות בשיעור של 22%- האם היה מקום לנכות את כל הגמלאות הרעיוניות בסך של 140,703 ₪? כאמור, מר ספיר חישב את הגמלאות על בסיס שכר רבע שנתי של 22,256 ₪ במקום 8,583 ₪ ועל כן גם אם היה מקום לאמץ את טענת הנתבעת כי יש לנכות גמלאות בהתאם לנכות כפי שנקבעה ע"י מומחי בית המשפט ולא ע"י הועדה הרפואית במל"ל- לא היה מקום לאמץ את חוות הדעת במלואה, אלא באופן יחסי בלבד. לו התובע לא היה שב ופונה למל"ל, אכן היה מקום לניכוי הגמלאות הרעיוניות, בהתאם לקביעות מומחי ביהמ"ש, אולם בהתאמה לבסיס השומה הסופית לשנת 2004. במקרה כזה, היה מקום לניכוי גמלאות רעיוניות בסך של 54,262 ש"ח בלבד (החלק היחסי לאחר תיקון בסיס השכר). האם התובע פעל להקטנת נזקיו ואם לא- האם יש מקום לניכוי רעיוני שיחושב לפי מכפלת 43 חודשים ולא 23 בלבד השאלה הנדונה הינה שאלה נכבדה אשר למיטב ידיעתי טרם הוכרעה בפסיקה ומכל מקום ברי כי טרם הוכרעה ע"י בית המשפט העליון. ס' 6א לחוק הפלת"ד מורה כי שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות את דרכי מינויו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט. תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן:"תקנות המומחים") מאפשרות, בתנאים מסוימים, מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט. ס' 6ב לחוק הפלת"ד מורה כי דרגת נכות שנקבעה על פי דין לנפגע עקב "תאונת דרכים", לפני שמיעת הראיות, תחייב גם לצורך התביעה לפי חוק הפלת"ד. ברע"א 1588/10 חן מיכאל נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ ואח' (6.9.10) נדונה השאלה האם נפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה אינו חייב לפנות לקביעת נכותו במל"ל אלא רשאי לבקש מינוי מומחים על פי תקנות המומחים במסגרת תביעה על פי חוק הפלת"ד. המשנה לנשיאה כבוד השופט ריבלין קבע כי עומדת לנפגע הזכות למיצוי הזכות למינוי מומחים רפואיים, אף כי עסקינן בתאונת עבודה. משכך, זכאי היה מר דואני, לא להגיש תביעה לגמלת נכות מעבודה ולעתור למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. בית המשפט העליון לא נדרש לשאלה על מי לשאת ב"נזק" הנגרם כתוצאה מתשלום מופחת של מענק המל"ל, כפי שמורה ס' 107 לחוק הביטוח הלאומי. אקדים ואומר כי לדעתי יש לאבחן בין "נזק" שנגרם לנתבע מקום בו לא עומדת למל"ל זכות תביעה כנגדו על פי ס' 328 לחוק הביטוח הלאומי, (כדוגאמת מקרה בו מתרחשת תאונה ב"שירות המעביד" המונעת הגשת תביעה כנגד מבטחת השימוש ברכב), לבין נזק הנגרם לצד שלישי כאשר עומדת למל"ל זכות תביעה כנגדו. כפי שנקבע בפרשת חן מיכאל - זכותו של נפגע, כפוף לתקנות המומחים, כי ימונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. ברם, אין בכך כדי לייתר את הצורך לאזן בין זכותו זו של נפגע לבין זכותו של מזיק, הנכנס בנעלי מעביד, לניכוי מלוא תשלומי המל"ל מהפיצוי בו הוא חב. לדעתי, ניכוי זה צריך להביא בחשבון גם את תשלומי המל"ל הרעיוניים שהיו משולמים לנפגע לו היה מגיש את תביעתו למל"ל בתוך המועד הקבוע בס' 107 רישא לחוק הביטוח הלאומי. חובת הקטנת הנזק החלה על נפגע הינה כלפי מזיק, (מעביד, או מי שנכנס בנעליו), אשר ביטח את עצמו בדרך של תשלום דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי, בפני תביעת השבה של המל"ל לפי ס' 328 לחוק הביטוח הלאומי. מימוש זכותו של נפגע למינוי מומחה רפואי מטעמו, גורם נזק לאותו מזיק שעה שלמל"ל לא עומדת זכות תביעה כנגדו לפי ס' 328 לחוק הביטוח הלאומי. לעניינינו, רק ביום 2.7.09 כארבע שנים לאחר שהודע לתובע, (כך שוכנעתי), על דחיית תביעתו ע"י המל"ל, פנה בא כוחו במכתב לסניף המל"ל וביקש לזמן את מרשו לוועדה רפואית. ההליכים במל"ל נמשכו תקופת זמן לא קצרה וביום 23.5.10 נמסר לתובע כי ועדה רפואית קבעה את נכותו בשיעור של 19.25%. בהמשך, פנו הצדדים כמה פעמים למל"ל על מנת לקבל עותק מהתיק וללמוד מדוע חידש המל"ל את ההליכים, אף כי התובע לא הגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה. יוער כי פסק הדין החלקי ניתן לפני שנה תמימה (27.5.10) כשכל אותה עת נותר התיק תלוי ועומד בהמתנה לקבלת ממצאי המל"ל וטיעוני הצדדים במחלוקת נשוא דיון זה. הלכה פסוקה, כי לא מוטלת על נפגע החובה להגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה על החלטת המל"ל הדוחה את תביעתו. איני סבור כי ההלכה ישימה מקום בו הנפגע גורם במחדל, על דרך של ידיעה, לדחיית התביעה לאחר שהוגשה על ידיו. במקרה דנן, התובע, במחדלו, לו היה מודע, נמנע מלהמציא למל"ל את התיעוד הרפואי המבוקש ובכך גרם לדחיית תביעתו. עצם חידוש התביעה בעקבות מכתבו של ב"כ התובע בלבד לו צורף, באיחור של כמה שנים, התיעוד המבוקש - היא הנותנת כי לא היתה מניעה לפעול בדרך זו בסמוך לאחר דחיית התביעה ע"י המל"ל ובלא צורך בהגשת ערעור לבית הדין. הנני תמים דעים עם ב"כ התובע כי אימוץ מדיניות של ניכוי רעיוני בשל ההפחתה בתגמולים/במענק עקב הגשת התביעה באיחור, יחייב את בית המשפט להידרש לכל מקרה לגופו על מנת להגיע להכרעה האם יש מקום לקבוע כי אותו נפגע לא פעל להקטנת נזקיו. אולם, אל מול טרחה זו יש להביא בחשבון את הזמן השיפוטי שבוזבז במקרה דנן, כמו גם במקרים רבים אחרים. לא אחת, לאחר שבית המשפט מציע הצעתו לפשרה על בסיס הנכויות שנקבעו לתובע על ידי מומחי בית המשפט, נוהגים תובעים להגיש תביעה לדרגת נכות במל"ל, תוך שהם נסמכים על קביעות מומחי בית המשפט. אותם תובעים פועלים בדרך זו על מנת למנוע ניכוי תשלומי מל"ל רעיוניים מהפיצוי שהוצע להם. כל אותה עת ממתינים הצדדים ובית המשפט, לקביעת הועדה הרפואית במל"ל- המתנה הנמשכת חודשים לא מעטים. כמו כן, לא אחת פועלים תובעים בדרך זו במהלך שמיעת הראיות, או בסמוך לכך, כפי שפעל התובע במקרה דנן, תוך שהינם עותרים להקפיא במסגרת פסה"ד את הגמלאות הרעיוניות עד לקבלת החלטת הועדה הרפואית במל"ל. בידיעתו השיפוטית של בית המשפט כי לא אחת מתברר שנפגע לא הציג בפני הועדה הרפואית במל"ל את חוות דעת המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט, או כי מזכיר הועדה לא ציין בשגגה בדו"ח את דבר הגשתן. במקרים אלו, טוענות אותן נתבעות כי הנפגע פעל בחוסר תום לב וכי על כן יש לנכות את תשלומי המל"ל הרעיוניים בהתאמה לקביעות מומחי בית המשפט ולא בהתאם לקביעות הועדה הרפואית. הכרעה בטענה זו מחייבת בירור עובדתי מיותר. לאור האמור לעיל מסקנתי הינה כי יש לאמץ באופן חלקי את טענות הנתבעת באותם מקרים בהם עסקינן בתאונה שאינה מזכה את המל"ל בזכות תביעה כלפי מזיק, כבמקרה דנן, יש לנכות את מענק המל"ל הרעיוני כפי שהיה אמור להשתלם לו התביעה היתה מוגשת במועד ועל הנפגע ולא על המבטחת לשאת בהפרש התשלומים, קרי ב"נזק". מנגד, באותם מקרים בהם עסקינן בתאונה המזכה את המל"ל בזכות תביעה כלפי המבטחת- אין לנכות את מענק המל"ל הרעיוני, אלא את מענק הנכות המשולם בפועל לנפגע. במאמר מוסגר יצוין כי משהמל"ל הודיע למבטחות על ביטול ההסכם שנכרת ביניהם בשנת 1977 ושמכוחו השיבו המבטחות למל"ל חלק בלבד מהגמלאות ששולמו- אף לא נגרם למבטחת שהינה צד שלישי נזק בגין ההפרש שבין המענק/הקצבאות שהיו אמורים להשתלם בפועל לנפגע לבין המענק/קצבאות שהיה עליה להשיב למל"ל על פי ההסכם. מצאתי מקום לאבחן בין שני המקרים שכן בעוד אשר במקרים בהם לא עומדת למל"ל זכות תביעה כנגד המזיק- התובע נהנה והמזיק חסר, הרי שבאותם מקרים בהם עומדת למל"ל זכות תביעה כנגד המזיק- התובע נהנה והמזיק לא חסר. לסיכום- יש לנכות מהפיצוי את דמי הפגיעה בסך של 3,913 ₪ וכן את המענק הרעיוני בסך של 20,339 ₪ בגין 43 חודשים במקום 23 חודשים כפי ששולם. סוף דבר אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסך של 295,950 ₪ בו חויבה כאמור בסעיף 70 לפסה"ד החלקי מיום 27.5.10 בצירוף שכ"ט עו"ד בסכום של 44,629 ₪ הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27.5.10. לסכומים אלו יש להוסיף הוצאות ויציאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל הוצאה והוצאה ועד לתשלום בפועל. מהסכומים הנ"ל יש לנכות את: כל התשלומים ששלמה הנתבעת לתובע על חשבון חיובה בפסה"ד החלקי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, את דמי הפגיעה ממועד תשלומם בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ ואת המענק (הרעיוני בחלקו) בסכום של 20,339 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ. ניתן היום, כ"ז אייר תשע"א, 31 מאי 2011, בהעדר הצדדים. מענק