מקור הזכות לדמי כוננות, לביגוד ולגילום מס הינו חוזי. כאשר מדובר בזכויות מסוג זה, רשאים הצדדים לקבוע את התנאים למתן הזכות, את היקפה ואת תחומיה. להלן פסק דין בנושא דמי כוננות לעובדים: פסק דין 1. המבקשת טוענת כי הרכיבים גילום מס ודמי כוננות לעובדים בדירוג הניהולי הינם חלק משכרם הקובע של עובדי המשיבה (להלן - בזק) לעניין הפנסיה והתשלומים הניתנים בעת פרישה. המבקשת טוענת עוד כי תשלום הביגוד הינו רכיב שיש להפריש בגינו לפנסיה. 2. ביום 17.10.02 הודיע היועץ המשפטי לממשלה על התייצבות בהליך לפי סעיף 30(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. 3. ההליכים בתיק זה נמשכו זמן רב, והרבה מעבר לנדרש כאשר בסכסוך קיבוצי מדובר. זאת, בעיקר בשל התנהלותו של ב"כ המבקשת, אשר לא עמד באופן קבוע במועדים שנקבעו ע"י בית הדין, ובשל כך נמחקה התביעה (החלטה מיום 27.7.04). גם תגובת המבקשת לסיכומים נמחקה משום שב"כ המבקשת לא הגיב במועד על בקשת בזק בעניין זה. החלטות אלה בוטלו בסופו של דבר, לבקשת המבקשת. גם סיכומי בזק הוגשו באיחור רב. 4. במסגרת תגובתה לסיכומי המשיבה העלתה המבקשת בקשה חלופית, אשר לא נכללה כלל בבקשתה. בתגובה הנ"ל נטען לראשונה כי גם אם ייקבע כי הרכיבים נשוא הבקשה אינם שכר, יש לכלול אותם בערך שעה לצורך חישוב גמול בגין עבודה בשעות נוספות, לצורך דמי חופשה ולצורך פדיון חופשה. בזק והיועץ המשפטי לממשלה מתנגדים לכך בכל תוקף, וטוענים כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, וכי אין זו סטיה שולית מן הבקשה המקורית, אלא שינוי בעל השלכות מהותיות ביותר, ורחבות היקף, ויש להתיר לצדדים להגיב על טענות אלה בהרחבה. מקובלות עלינו במלואן טענות אלה. בסיכומיה ביקשה המבקשת לקבוע כי: ""גילום מס" ו-"כוננות מינהלית" אשר שולמו ומשולמים לעובדי המשיבה הינם שכר רגיל אשר יש לכלול אותו במשכורת הקובעת לפנסיה. כן יתבקש בית הדין לקבוע כי התשלום המכונה "ביגוד" הינו שכר לעניין הפרשות לפנסיה". עינינו הרואות, הסעד שהתבקש בתגובה לא הוזכר כלל בסיכומי המבקשת. ונדגיש כי אין מדובר בסעד שולי שניתן לבקשו אגב אורחא, עם סיום הדיון בהליך, ובמסגרת תגובה לסיכומי המשיבה. מדובר בסעד המצריך התייחסות של כל הצדדים לבקשה, ובכלל זה הצגת תשתית ראייתית מבוססת ע"י המבקשת. מה גם שלסעד זה השלכות רוחביות כבדות משקל. יתר על כן, מדובר בבקשה שהוגשה לפני 4 שנים, ורק בימים אלה היא מגיעה לסיומה מן הטעמים שפורטו בסעיף 4 לעיל. על כן לא ברור מדוע נתבקש הסעד הנוסף רק בתגובה לסיכומי בזק. גם אם מסתמכת המבקשת בבקשתה על האמור בע"ע 1089/02 ברנע - בזק, הרי פסק דין זה ניתן ביום 13.10.04, היינו לפני כשנה וחצי, ולא היתה כל מניעה לבקש את הסעד החדש במהלך תקופה זו, ובטרם הגישה בזק את סיכומיה. לפיכך אנו נעתרים לבקשת בזק, ובפסק הדין שיפורט להלן לא נתייחס כלל לסעד הנוסף שהתבקש בתגובה. 5. לבקשת הצדדים נדון התיק על פי סיכומים בכתב, ובהסתמך על המסמכים ועל תצהירי הצדדים (פ' מיום 9.4.03 ע' 8 ש' 4-6). 6. 6. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו, כפי שהן עולות מחומר הראיות: א. א. בזק הוקמה בשנת 1980 כחברה ממשלתית, והחלה לפעול בשנת 1984. ב. ב. בהתאם להוראות חוק הבזק (העברת עובדים ל"בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ) הועברו העובדים משירות המדינה, וביום 1.2.84 הפכו לעובדי בזק. ג. ג. ב-3/85 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין בזק לבין המבקשת וועד העובדים (נספח א' לתשובת צד לדיון בסכסוך קיבוצי, להלן - ההסכם הבסיסי). בהסכם נקבע בין היתר כי כל ההוראות הקיבוציות או האישיות של התקשי"ר (תקנון שירות המדינה), ההסכמים, ההסדרים הנהוגים ונהלי העבודה שהיו קיימים או מחייבים בשירות המדינה ואשר חלו על הצדדים להסכם, ימשיכו לחול על הצדדים להסכם ועל עובדי החברה, כל עוד לא הוסכם אחרת בהסכם האמור או בהסכם קיבוצי אחר שיחתם בין הצדדים (סעיף 5 להסכם הבסיסי) (סעיף 20 לתשובת של בזק בתיק העיקרי). ד. ד. כמו כן נחתם בין מדינת ישראל, בזק, ההסתדרות וקרן מקפת הסכם פנסיה זמני (נספח ב' לתשובת צד לדיון בסכסוך קיבוצי, להלן - התשובה). בהסכם הוגדרה המשכורת הפנסיונית המבוטחת כדלקמן: "...למען הסר ספק, שכר העובדים לענין סעיף זה כולל את מרכיבי השכר הפנסיוני על פי חוק שירות המדינה (גימלאות, נוסח משולב, התש"ל-1970) נכון ל-1.2.85 ואותן תוספות מפעליות אחוזיות שנקבעו בהסכם זה כי יהיו שכר לכל דבר וענין במפורש". ה. ה. ביום 21.9.89 נחתם בין המבקשת, המשיבה וקרן מקפת הסכם פנסיה קבוע, ובסעיף 4 שבו נקבע כי: "א) החברה והחברים ישלמו לקרן דמי גמולים בהתאם לתקנות הקרן כפי שהתחייבה מזמן לזמן ממשכורתו המבוטחת של כל חבר כהגדרתה בהסכמי העבודה..". ו. ו. בנספח ג' להסכם נקבע כי חוק שירות המדינה גמלאות [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן - חוק הגמלאות) הינו כפי שהיה בתוקף ב-1.2.85. בתוספת להסכם (נספח ד' לתשובה) נקבע עוד כי: "ג. השינויים שחלו בחוק שירות המדינה (גימלאות) שיתקבל לאחר מועד כניסת ההסכם לתוקף יחול על העובדים המועברים". ז. ז. בהסכם הקיבוצי שנחתם ביום 10.8.95 במגזר הציבורי (נספח ה' לתשובה) נקבע כי החל מ-1.1.95 יחול הסדר ביניים על פיו יעבירו המעסיקים לקופות הגמל 5% מהרכיבים הפנסיוניים המפורטים בנספח ב' להסכם. בסעיף 5(ה) להסכם נקבע כי: "מובהר בזאת כי לא תהיה ע"פ הסדר הביניים הפרשה לקופת גמל בגין גילום מס". ח. ח. בנספח להסכם פורטו הרכיבים שמהם ינוכו ההפרשות הנ"ל, ובהם "עבודה נוספת - כולל כוננויות, תורנויות, משמרות, וכל תשלום בגין עבודה נוספת אחרת" (ההדגשה הוספה ד.פ.). ט. ט. על פי האמור בהסכם הנ"ל ובהסכם קיבוצי נוסף שנחתם במגזר הציבורי ב-3/99, מפרישה בזק דמי גמולים בגין הרכיבים כוננות וביגוד לקופת התגמולים "יהב". בזק אינה מפרישה דמי גמולים בגין הרכיב גילום מס. י. י. דמי הכוננות משולמים לעובדים בדירוג הניהולי משנת 1988, על פי הסכם בין בזק לוועד העובדים, ועל פי נוהל בנושא זה שהוצא ע"י בזק (נספח ז' לתשובה). התשלום משולם בשלוש רמות על פי התפקיד. 7. ואלה טענות המבקשת: א. א. סעיף 5 להסכם הקיבוצי הבסיסי בין הצדדים אימץ את הוראות התקשי"ר, והן הפכו להוראות המחייבות בהסכם הקיבוצי. ניתן לשנות הוראות אלה רק בהסכם קיבוצי אחר, וכל עוד דבר זה לא נעשה, כל הכללים העולים מהוראות התקשי"ר שרירים וקיימים. ב. ב. עובדי בזק צמודים לדירוגים הארציים. ג. ג. בהסכם הקיבוצי הבסיסי לא הסתיימו כל ההתחשבנויות בין בזק לעובדים המועברים, ובזק חשופה לשינויים כלכליים שמקורם בתקשי"ר ובסקטור הציבורי. ד. ד. ההסתדרות לא היתה צד להסכמים בעניין הפנסיה בין המדינה למקפת בזמן המעבר. ה. ה. לגבי מעמדם של התשלומים עבור כוננות מינהלית, ביגוד וגילום מס לא נאמר דבר בהסכמים שנחתמו בין הצדדים במשך השנים. גילום מס משולם מכוח סעיף 5 להסכם הקיבוצי הבסיסי, והיה קיים עוד לפני הסכם הפנסיה. ו. ו. המונח "משכורת מבוטחת" אינו בגדר רשימה סגורה או סכום שכר סגור שממנו מפרישים דמי גמולים לקרן מקפת. ז. ז. על העובדים המועברים חלים שני מסלולי פרישה - מסלול א' - חוק שירות המדינה גמלאות, מסלול ב' - תקנוני קרן מקפת. לגבי מקפת המשכורת שבגינה צריך להפריש לקרן נותרה על בסיס השיטה שהיתה קיימת בשירות המדינה (משכורת קובעת). ח. ח. התשלום המכונה גילום מס הוכר בפסיקה כשכר עבודה רגיל לכל דבר, ולא נעשתה הבחנה לגבי הגורם שבגינו משולם גילום המס. ט. ט. תשלום עבור כוננות מינהלית שולם עבור כוננות שהינה במסגרת שעות העבודה הרגילות, ללא קשר או התניה לעבוד מעבר לשעות העבודה הרגילות, ושולם לכל המתחי"ם הממחי"ם והממדי"ם בכל האגפים והחטיבות בחברה. התשלום שולם גם בעת חופשה, מחלה ושירות מילואים, והוא שונה מהכוננות הקבועה בתקשי"ר בכך שהיא נעשית בשעות העבודה הרגילות. תשלום זה אינו תשלום עבור כוננות אמיתי, ואף אינו תשלום עבור ניהול, שכן לכל המנהלים שולמה תוספת ניהול (נספח ג' להסכם הקיבוצי הבסיסי). טענת המשיבה כי הצדדים הסכימו כי התשלום עבור כוננות אינו נחשב לשכר אינה נכונה (נספח ז' לכתב התשובה, הוראות הנוהל). י. י. אין הסכמה בין הצדדים בעניין הוראת הנוהל "שעות כוננות - עובדים בדרגי הניהול" (נספח ז' לכתב התשובה). הוראה זו הוצאה ע"י המשיבה באופן חד צדדי. יא. יא. באשר לטענת המשיבה כי יש לבטל את ההסכמים הקיבוציים בין הצדדים, לא ניתן להעלות טענה זו כטענת הגנה, ומבלי להגיש תובענה מפורטת ומנומקת בעניין. 8. ואלה טענות בזק: א. הבקשה לוקה בחוסר תום לב קיצוני. דרישות המבקשת עומדות בניגוד להסכמות שהושגו בין הצדדים במשך השנים, ולהתנהגותם ביישום ההסכמים הקיבוציים ביניהם. מטעם זה מנועה המבקשת ומושתקת מלהעלות את הדרישות הגלומות בבקשה. ב. הסעדים המבוקשים בבקשה מנוגדים להוראות חוק יסודות התקציב. אישור הממונה על השכר לזכויות שהוקנו לעובדי בזק מכוח הסכמים שנחתמו בין הצדדים במשך שנים, ניתנו תוך הסתמכות על כך שהרכיבים נשוא הבקשה אינם נכללים בשכר הקובע. קבלת הבקשה תביא, בהכרח, לביטול האישורים שניתנו, ובהעדר אישור אין כל תוקף להסכמים. ג. בנספחים שצורפו להסכם הקיבוצי קבעו הצדדים מפורשות אלו רכיבים יכללו בשכר הרגיל. ד. דרישות המבקשת ביחס לשלושת הרכיבים נשוא הבקשה, אינן מתיישבות עם הוראות ההסכמים החלים בבזק, ועם אופן יישומם. יש ליתן את מלוא המשקל להסכמות אלה, ולהתנהגות הצדדים ליחסים הקיבוציים. ה. ה. רכיב גילום המס דינו כדין הרכיב שבגינו מגלמים את המס. כל הרכיבים שבגינם מגולם המס בענייננו הינם בגדר "תוספת". על כן גם גילום המס בגינם הינו בגדר "תוספת" ואינו חלק מן השכר. יתר על כן, המבקשת לא טענה כלל כי הרכיבים בגינם מגולם המס הינם בגדר שכר, ולא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח זאת. ו. ו. קצובת הביגוד משולמת לעובדים מאז ומתמיד כתשלום שנתי המהווה החזר הוצאות מובהק, ואין להביאה בחשבון כרכיב פנסיוני. ז. הכללת דמי הכוננות בשכר הרגיל עומדת בניגוד גמור להתנהגות הצדדים משנת 1988 ואילך. כמו כן לא הרימה המבקשת את הנטל הראיה המוטל עליה בעניין זה. ח. לחלופין, אם ייקבע כי הרכיבים נשוא הבקשה, כולם או חלקם, הם חלק מהשכר הרגיל לזכויות כלשהן, מתבקש בית הדין להצהיר על ביטולם של ההסכמים החלים במבקשת, במסגרתם הוסדרו הזכויות הנ"ל. 9. גם היועץ המשפטי לממשלה מבקש לדחות את הבקשה. לטענתו הסעדים המבוקשים הינם בניגוד למצגים שהוצגו לממונה על השכר עובר למתן אישור להסכמים. כמו כן הבקשה בעניין רכיב גילום המס הינה בקשה להנהגת שינויים אסורים בשכר לפי סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, והרכיבים האחרים אינם בגדר "שכר". 10. טענות מקדמיות - מחיקה על הסף נפנה תחילה לדון בטענות המקדמיות שהעלתה בזק. כאמור טוענת בזק כי דרישות המבקשת ביחס לשלושת הרכיבים נשוא הבקשה, אינן מתיישבות עם הוראות ההסכמים החלים בבזק, ועם אופן יישומם. משכך לוקה הבקשה בחוסר תום לב קיצוני. בזק טוענת עוד כי הסעדים המבוקשים בבקשה נוגדים את חוק יסודות התקציב, ויש לדחותה גם מחמת שיהוי והתיישנות. כידוע מחיקת על הסף אינה דרך המלך, ועדיף בירור התביעה או הבקשה לגופו של עניין. על כן, ייעתר בית הדין לסעד מסוג לעיתים נדירות ובמשורה, במיוחד כאשר בסכסוך קיבוצי מדובר (דב"ע נב/217-3 האגודה הארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ - הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ ואח', פד"ע כז 3, 34). לא זו אף זו. טענתה זו של בזק מחייבת דיון לגופו בשאלה מה הוסכם בין הצדדים וכיצד נהגו במשך השנים לגבי הרכיבים נשוא בקשה זו. על כן, אין מדובר בטענת סף, אלא בטענה המחייבת דיון לגופו של עניין. 11. ההסכמים החלים על הצדדים טוענת בזק כי במשך השנים שחלפו מאז הקמת בזק הוסכם בין הצדדים ליחסים הקיבוציים, בהסכמים השונים שנחתמו ביניהם, אלו תוספות יכללו בשכר הרגיל, והצדדים נהגו על פי הסכמות אלה במשך השנים. אכן בהסכם הפנסיה הזמני נקבע כי שכר העובדים לעניין המשכורת הפנסיונית המבוטחת כולל למעשה את רכיבי השכר הפנסיוני, כפי שהיו בחוק הגמלאות ב-1.2.85, ובנוסף לכך תוספות מפעליות האחוזיות. רכיבי הביגוד וגילום המס לא נכללו בתוך אלה, ודמי הכוננות טרם באו לעולם במועד זה. העובדה שהמבקשת לא היתה צד להסכמים אלה אין בה ולא כלום, שהרי מדובר בהסכמים שנעשו לפני כשני עשורים, ואם היה בדעת המבקשת לחלוק על האמור בהם, היה עליה לעשות כן כבר אז, או לפחות במהלך הזמן שחלף מאז. לא זו אף זו. בהסכמי המסגרת לשנים 1993-1996, שהינם הסכמים קיבוציים, הוסכם בין הצדדים כי המעסיקים יפרישו לקופת גמל 5% מרכיבי שכר שאינם פנסיוניים, ובנספח ב' לאותו הסכם פורטו רכיבים אלה, ובהם "עבודה נוספת - כולל כוננויות" (סעיף 6.ז לעיל). משמע, שהצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים הביעו את דעתם באופן חד משמעי כי הרכיב של דמי כוננות אינו רכיב פנסיוני, וכי לגביו קיימים הסדרים אחרים (ראו בעניין זה את דברי הנשיא ס. אדלר בע"ע 249/03 קאהן - מ"י ואח', ניתן ביום 9.12.04, לא פורסם). זאת ועוד. בסעיף 5(ה) לנספח ב' נקבע כי על פי ההסדר שנקבע לא תהיה הפרשה לקופת גמל בגין גילום מס. בע"ע 300291/98 חבר ואח' - בזק חזר בית הדין הארצי לעבודה ופסק, מפי כב' השופט ע. רבינוביץ, כי מקום שהוסכם במפורש בהסכם הקיבוצי כי תוספת מסוימת אינה מהווה חלק מן ה"משכורת" יש לתת להסכמה זו נפקות (ניתן ביום 14.7.03, לא פורסם, ואסמכתאות שם). במשך השנים נהגו הצדדים על פי ההסכמות הנ"ל, ולא הובא לידיעתנו כי המבקשת פעלה בדרך כלשהי כדי לסטות מהן. התנהגות המבקשת במשך השנים מלמדת על כוונת הצדדים להסכם, ועל הסכמתה המלאה לאמור בו. אופן ביצוע ההסכם מלמד על הפירוש, שניתן לו על ידי הצדדים (דב"ע מג/85-3 הנ"ל) (דב"ע נד/123-3 אפריים יעקב ואח' - חברת רדמונד אמקור בע"מ, פד"ע כח 386, 391. גם בדב"ע מט/4-38 ההסתדרות הכללית- מ"י,הקריה למחקר גרעיני (לא פורסם), ניתן ביום 3.9.1989 נפסק כי: "כאשר ניתן לפרש הסכם קיבוצי בדרכים שונות, יבחן בית-הדין את הדרך לפיה פירשו אותו הסכם לאחר חתימתו". 12. לכל אלה יש להוסיף כי מקור הזכות לדמי כוננות, לביגוד ולגילום מס הינו חוזי. כאשר מדובר בזכויות מסוג זה, רשאים הצדדים לקבוע את התנאים למתן הזכות, את היקפה ואת תחומיה. להיקף הזכות יש משמעות תקציבית, ויתכן שלולא התנאי המסייג את היקפה, לא היתה הזכות מוענקת כלל. משכך יש לתת תוקף מלא להסכמת הצדדים בעניין זה, ואף לסייגים שנקבעו ע"י המעביד, כל עוד אינם גורעים מזכויות שלהן זכאי העובד מכוח משפט העבודה המגן, שעליהן לא ניתן להתנות. כל זכות אחרת שמקורה בהסכם, ואין חובה שבדין לתיתה, אפשר להתנות עליה ולהגבילה (ע"ע 1089/02 ברנע - בזק, סעיף 10.יא), וכאלה הן הזכויות נשוא בקשה זו (ראו גם סעיף 7 בע"ע 1089/02 הנ"ל). נוסיף עוד כי בדב"ע 97/237-3 נקבע כי העובדים פעלו בחוסר תום לב כאשר פנו לבית הדין בדרישה לקבל את זכויותיהם על פי חוקי המגן, אף כי במשך השנים נהג המעביד באופן שונה, על פי הסכמים קיבוצייםשנחתמו בין הצדדים. כך נקבע שם: "....בקביעה כי דרישת תום הלב גוברת לעיתים על דרישת הקוגנטיות, אין סתירה להיות החוקים קוגנטיים, באשר חובת תום הלב היא חובת על החולשת על כל היחסים המשפטיים בשיטתנו. אם לא נאמר כך, יכול וייגרם עיוות דין גדול בהרבה, וזאת כאשר מעביד מסתמך במשך שנים על הסכם אישי, ועוד יותר מכך, על הסכם קיבוצי. יש להחיל את העיקרון לפיו לעיתים גוברת דרישת תום הלב על הקוגנטיות של חוק לעיתים נדירות ולא לעשות בו קרדום להתגברות על דרישת הקוגנטיות, אך יש להותיר לבית הדין שיקול דעת לאותם מקרים נדירים שדרישת המילוי אחר חוק קוגנטי גורמת עיוות דין למעביד" (פד"ע לו 577, 596). בענייננו, כאשר אין מדובר בזכויות מכוח חוק, נכונים הדברים פי כמה. מסקנתנו הינה, איפוא, כי יש לקבל במלואה את טענת בזק כי התנהגות הצדדים לאורך שנים כה רבות מצביעה באופן חד משמעי על כך שדרישות המבקשת עומדות בסתירה מוחלטת להסכמים החלים ביחסי הצדדים, ומשכך יש לדחותן. 13. למעלה מהצריך לענייננו נוסיף כי גם אם ייבדקו הרכיבים לגופם תידחה התביעה. ההלכה בדבר סיווגו של רכיב שכר כ"שכר" או כ"תוספת" ידועה היא (דב"ע לד/3-7 מ"י - ביטמן, פד"ע ה' 421). על פי הלכה זו כל שלושת הרכיבים נשוא דיוננו זה הינם בגדר "תוספת". לגבי גילום מס נאמרו דברים ברורים וחד משמעיים בבג"צ 4838/03. שם נקבע כי: "הגילום במהותו נגזר מתשלום או מהטבה פלונים, וכמסקנה נדרשת מכאן נדע כי דינו הוא - לעניין גמלה - כדין התשלום או ההטבה. תשלום הגילום אינו ניזון אלא מן התשלום או מן ההטבה ואוחז הוא בעקביהם" (קק"ל - ביה"ד הארצי לעבודה ואח', ניתן ביום 17.1.05, סעיפים 20-21 לפסה"ד). בענייננו הוסכם בין הצדדים כי גילום המס הינו בגין רכיבים אלה: חלק מהחזרי הוצאות רכב, לרבות גילום חלקי בגין זקיפת שווי שימוש ברכב לעובדים המועברים בלבד, החזר הוצאות נסיעה, החזר הוצאות אש"ל, קצובת ביגוד, החזר הוצאות טלפון, החזר הוצאות בגין שכר דירה, דמי חברות באגודות מקצועיות ושי לעובדים בחג הפסח (מוסכמה 3 בדיון המוקדם מיום 26.11.02, סעיף 84 לתשובה). המבקשת לא טענה כלל כי החזרי הוצאות אלה הינם בגדר "שכר". משכך, גם גילומם אינו כזה. 14. הסעד שנתבקש בעניין קצובת ביגוד מצומצם יותר. עם זאת, אף מסיכומי המבקשת (סעיפים 89-103) עולה כי אין מדובר ברכיב שכר. מדובר בהטבה שעברה שינויים רבים. בתחילה סופקו לעובדים בגדים, לאחר מכן חלו שינויים רבים ברכיב זה. לא שוכנענו כי תשלומו של רכיב זה אינו מותנה בתנאי כלשהו. 15. בשאלה מה מהותו של תשלום דמי כוננות התחבטו בתי הדין לעבודה לא מעט. עם זאת, במסגרת בקשה זו אין לנו צורך להכריע בשאלה זו לגופה. זאת, בראש ובראשונה לאור מסקנתנו המפורטת לעיל בעניין מערכת ההסכמים הקיימת בין הצדדים. יתר על כן, נטל ההוכחה מוטל בעניין זה על המבקשת. עליה להוכיח כי אין מדובר בתוספת. המבקשת לא הרימה את הנטל המוטל עליה. זאת ועוד. הבדיקה האם תשלום בגין כוננונת הינו תוספת המותנית בתנאי אם לאו, צריכה להיות אינדיבידואלית ולא קולקטיבית (בג"צ 862/89 מנצ'ל נ' ביה"ד לעבודה ואח', פ"ד מד(2) 37, 44, ראו גם דב"ע מט/21-4 ההסתדרות הכללית וכלל עובדי המחקר ברפאל - מ"י, לא פורסם). לא הוצגה בפנינו מסכת ראייתי המתייחסת לכל עובד ועובד, והמאפשרת בדיקה אינדיבידואלית מעין זו. סוף דבר - הבקשה נדחית. מאחר שמדובר בסכסוך קיבוצי - אין צו להוצאות. כוננות