רקע כללי 1. התובע יליד 15.10.1952 והיה, במועדים הרלוונטיים לתביעה, הבעלים והמנהל של מאפיה בנצרת. הוא נפגע בתאונת דרכים (ביום 3.1.2003) , כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). תביעתו דנא, היא לתשלום הפיצויים המגיעים לו עקב התאונה, בהתאם להוראות החוק. זכאותו לפיצויים מהנתבעים על-פי הוראות החוק אינה במחלוקת. הפלוגתא היחידה בין הצדדים נסובה על שאלת הנזק ושיעור הפיצויים. 2. כתוצאה מהתאונה, נפגע התובע בראש, בצוואר, בכתף שמאל ובברכיים. לאחר התאונה, הוא הובהל למרכז רפואי הלל יפה בחדרה (להלן: "בית-החולים"). שם, הוא נבדק בחדר מיון. ממצאי הבדיקה היו כדלקמן: חתך שטחי בקרקפת, שפשופים בקרקפת ובמצח שמאל, ללא איבוד הכרה וללא חבלת חזה ובטן, וכאבים בברכיים. בדיקות נוירולוגיות וכירורגיות סוכמו כתקינות. סקירת US היתה תקינה. צילומי רנטגן כולל CT מוח, צוואר וצילומי כתף שמאל לא הצביעו על ממצא פתולוגי כלשהו, מלבד זיז אחורי באזור 4-5C. הוא שוחרר, בו ביום, לביתו, עם המלצה להמשך מעקב רפואי אצל הרופא המטפל ואנלגטיקה לפי הצורך. 3. ביום 14.1.2003, בוצעו צילומים שונים לתובע ובכללם צילומי עמוד שדרה מותני ,שהדגימו עקמת שמאלית ושינויים ניווניים בחוליות 4-5C.וכן,צילומי ברכיים, הדגימו שינויים ניווניים קלים בשתי הברכיים. 4. ביום 21.1.2003, נבדק התובע בבית חולים א.מ.מ.ס בנצרת, עקב כאבים בכתף שמאל ובברכיים. הומלץ על טיפול תרופתי ופיזיוטרפיה. בהמשך נבדק הוא (ביום 16.12.2003) בקופת-חולים ואובחן אצלו טנדיניטיס של השרוול המסובב בכתף שמאל. בבדיקות רפואיות מאוחרות, אובחנו קרע בקוטר 0.7 ס"מ בחלק הקדמי של גיד הסופרהספינטוס שבכתף שמאל, כאבים ורגישות עם הגבלת תנועות כתף שמאל. 5. המוסד לביטוח לאומי דחה (ביום 3.9.2007) את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה ולהכרה בתאונה כתאונת עבודה מהטעם, כי לא הוכח כדבעי שהתאונה אירעה תוך כדי ועקב עיסוקו של התובע במשלח ידו. 6. פרופ' גרשון וולפין, מומחה לכירורגיה אורטופדית מטעם בית-המשפט (להלן: "המומחה"), בדק את התובע ונתן (ביום 10.7.2006) חוות-דעת רפואית בכתב. (להלן: "חוות-הדעת"). אליבא דמומחה, לתובע נגרם קרע בגיד סופרה- ספינטוס (Supraspinatus) של השרוול המסובב בכתף שמאל עקב התאונה, ובגין כך נכותו הרפואית הצמיתה הינה בשיעור של 10% לפי סעיף 42(1)(ד)(I) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956. (להלן: "התקנות"). המומחה לא נחקר, בחקירת שתי וערב ,על חוות-הדעת. 7. התובע טוען לפיצויים, במספר פרטי נזק והם: נזק מיוחד א. הפסד השתכרות - 58,792 ₪ ב. הוצאות רפואיות ונסיעה - 20,000 ₪ ג. עזרת צד ג' - 35,000 ₪ נזק כללי ד. כאב וסבל - 15,380 ₪ ה. הפסד/אובדן כושר השתכרות - 67,104 ₪ ו. הוצאות רפואיות ונסיעות - 50,000 ₪ ז. עזרת צד ג' - 40,000 ₪ סה"כ 286,276 ₪ (סעיפים 54-44) לכתב הסיכומים) מסכת הראיות 8. לתביעה, היו שני עדים: מר מייסרה ארסלאן, בנו של התובע (להלן: "מייסרה") והתובע עצמו. שניהם הקדימו והגישו תצהיר עדות ראשית (ת/1 ות/2, והכל בהתאמה). 9. להגנה, העיד החוקר גבריאל עטיה (להלן: "החוקר"), שהקדים והגיש תצהיר עדות ראשית (נ/6). בנוסף, הוגשו מטעם ההגנה 6 מוצגים נוספים: הודעה על פגיעה בעבודה, בקשר לתאונת עבודה מאוחרת שהיתה לתובע ביום 16.5.2005 (להלן: "התאונה המאוחרת"); נ/2 ונ/3 - רישומים מביקורים רפואיים של התובע בקופת-חולים; נ/4 - מסמכים רפואיים מתיקו הרפואי של התובע; נ/5 - שאלון ותשובות המומחה; ונ/7 - קלטת CD. דיון חוות-הדעת 10. כמבואר, המומחה קבע בחוות-הדעת, כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 42(1)(ד)(I) לתקנות, בגין קרע בגיד סופרהספינטוס של השרוול המסובב בכתף שמאל, שנגרם לו בתאונה. הנתבעים אינם משלימים עם קביעותיו העובדתיות ומסקנותיו של המומחה, כאמור בחוות-הדעת. לדידם, מסקנותיו של המומחה כאמור, אינן הכרחיות וזאת בשים לב למכלול נסיבות העניין ובכלל זה העובדה, כי פגיעתו של התובע בתאונה היתה קלה בלבד, כי האבחנות והממצאים הרפואיים הפתולוגיים בבית-החולים אינם קשורים לתאונה וכי לתובע אין הגבלת תנועות בפרק כתף שמאל. הנתבעים מדגישים, כי: "בענייננו, כאשר הגיונה של חוות-דעת המומחה אינו ברור והנכות שקבע אינה עולה, משפטית, בקנה אחד עם תקנות הנכות, בהחלט יש מקום כי בית-המשפט הנכבד לא יתחשב בהמלצת המומחה, אלא יקבע כי לא נותרה נכות רפואית לתובע כתוצאה מהתאונה". 11. אין ממש בהשגותיהם של הנתבעים על חוות-הדעת, ודינן להידחות, הן מטעמים פרוצדוראליים והן לעיצומם של דברים. ראשית, הנתבעים ויתרו, מדעת ובמפורש, על זכותם לחקור את המומחה, בחקירת שתי וערב על חוות-הדעת. במקרה זה, רואים אותם כמי שמסכימים, לכאורה, לחוות-הדעת. (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5), 170 ,174 (1993). 12. שנית, אכן, חוות-דעתו של מומחה רפואי דינה כדין כל ראיה במשפט. היא נתונה לביקורתו של בית-המשפט. בית-המשפט הוא הפוסק האחרון גם בעניינים רפואיים. הוא רשאי לקבלה או לדחותה, במלואה או בחלקה, בהתאם לשיקול דעתו. עדותו של המומחה, כפופה לשיקולים של מהימנות אישית ומקצועית. יחד עם זאת, לא בנקל יסטה בית-המשפט ממסקנות המומחה הרפואי אותו מינה. (ע"א 9598/08 פלוני נ' חברת הביטוח המגן בע"מ 28.3.2007). 13. שלישית, אף לעיצומם של דברים, לא מצאתי לנכון לסטות מחוות-הדעת. המדובר במומחה רפואי מקצועי ובעל מוניטין רב מאוד. התשתית העובדתית שבבסיס חוות-הדעת מוכחת היטב. וכן, התשתית המדעית-מקצועית שבבסיס חוות-הדעת אמינה עד למאוד. מסקנותיו של המומחה, כאמור בחוות-הדעת, הינן תקיפות, הכרחיות, נכונות ונגזרות מהנחות עובדתיות אמיתיות. המומחה פעל בגדר סמכותו, ובחוות-הדעת לא מצאתי טעות כלשהי. 14. רביעת, על-פי התקנות, ניתן לקבוע לנפגע הניזוק נכות רפואית צמיתה בגין פציעות שרירי הכתף למיניהן, ובכלל זה קרע בגיד סופרהספינטוס של השרוול המסובב בכתף, לפי סעיף 42(1)(ד)(T) לתקנות, כפי שקבע המומחה, גם ללא הגבלת התנועות בפרק הכתף! כאן הנכות נקבעת בגין הפציעה בשריר הכתף, ולא בגין הגבלת התנועות בפרק הכתף. לעניין זה, מערבבים הנתבעים, למרבה הצער, מין בשאינו מינו, ואף הם נקלעו לטעות משפטית. הפסד השתכרות בעבר ובעתיד 15. לפני התאונה, היה התובע הבעלים והמנהל של מאפיה בנצרת. (להלן: "העסק"). הוא היה עובד עצמאי. לפי תקציר שומה לשנת 2002 (ת/2, צירוף יא') הכנסתו השנתית של התובע מהעסק והחייבת במס היתה סך של 13,602 ₪, קרי - 1,134 ₪ לחודש, ולאחר שערוך להיום מגיע הסכום לסך של 1,319 ₪. 16. בעדותו, בכתב ובעל-פה, העיד התובע, לענייננו, כי הכנסתו החודשית מהעסק, עובר לתאונה, היתה סך של 3,500 ₪ בממוצע (ת/2, סעיף 14; עמ' 8, ש' 15), וכי שומות המס באשר להכנסותיו השנתיות מהעסק ואשר צורפו לתצהירו - ת/1, אינן משקפות את האמת! (עמ' 11, ש' 29). וכה העיד התובע לעניין הכנסתו מהעסק, ואופן ניהול ספרי החשבונות בעסק: "ש: אתה בעסק שלך ניהלת פנקסי מס וחשבוניות בצורה מסודרת ת: כן. לא מסודרת מסודרת. אין שום עסק במדינה שהוא מסודר. אם מסודר, אתה מחר הולך הביתה. איך שהם גונבים אותנו במדינה, אנחנו גונבים אותם. אנחנו רוצים להתקיים. אין דרך אחרת. ש: היתה לך פעם ביקרת של מס הכנסה שפסלו לך את הספרים ת: הרבה וגם נכנסתי ל- 4 חודשים עבודות שירות של מס הכנסה. ש: מה זה שווה כל השומות מס שאתה מראה לנו ת: זה המלחמה שלנו, של המגזר הערבי במדינה הזו. ש: האם נכון שהשומות מס שצירפת לתצהירך הם לא משקפות את האמת ולא נכונות ת: ככה קיבלו אותם במס הכנסה. זה נכון שלא משקפות את האמת." (עמ' 11, ש' 30-21) 17. אומר מיד, כי עדויותיהם של עדי התביעה, מייסרה מזה והתובע מזה, לעניין נכותו התפקודית של התובע וכושר/הפסד השתכרותו, בעבר ובעתיד, בגין התאונה, עם כל הכבוד, אינן מהימנות בעיניי וזאת בלשון המעטה. עדויות אלה היו מוגזמות, מגמתיות, מופרכות ונסתרו, מניה וביה, על-ידי ראיות קבילות ובעלות משקל. עדויותיהם של עדי התביעה, כי בגין התאונה נפגע לחלוטין כושר השתכרותו של התובע, והוא לא חזר לעבודה /לעסק מאז התאונה (ת/1, סעיף 2 ו-3; עמ' 5, ש' 18; ת/2, סעיף 9; עמ' 8, ש' 15, עמ' 13, ש' 24; עמ' 14, ש' 9-8), נסתרה, באופן פוזיטיבי ומוחלט, על-ידי אמרות חוץ של התובע עצמו. ראשית, בהודעה על פגיעה בעבודה בגין התאונה המאוחרת, ואשר הוגשה למל"ל ביום 17.6.2006, הצהיר התובע, בין השאר, כי: "אני מצהיר בזה כי שעות עבודתי במשלח ידי או בעבודתי לפני הפגיעה [מיום 16.5.2005 - ש.ס] היו משעה 07:00 ועד 18:00" (נ/1, פרק ה'). 18. שנית, בהודעה על פגיעה בעבודה בגין התאונה ,מיום 26.8.2004, לא ציין התובע, כי לאחר התאונה הוא לא חזר כלל לעבודה בעסק. (ת/2, צירוף ט', פרק ה'). 19. שלישית, התובע נבדק (ביום 2.7.2006) על-ידי המומחה. בפני המומחה, הוא הצהיר, והצהרתו נרשמה בחוות-הדעת (מיום 10.7.2006), כי: "מזה שנה וחצי אינו עובד"!! (חוות-הדעת, עמ' 1, פרק "תולדות המחלה"). עדותו של התובע, כי הוא הצהיר בפני המומחה שאינו עובד מאז שנת 2003 (עמ' 13, ש' 24), עם כל הכבוד, מופרכת היא ואינה מהימנה כלל. 20. רביעית, החוקר חקר את התאונה, נסיבותיה ותוצאותיה. הוא חקר את התובע. החקירה הוקלטה ותומללה (נ/6, נ/7). נסיונו של התובע להתכחש לחקירה דנן, בלתי צליח הוא בעליל. לעניין זה, עדותו של החוקר היתה סבירה ומהימנה והיא ראויה למלוא המשקל. במהלך החקירה דנן, הודה התובע ,ברחל בתך הקטנה , כי לאחר התאונה הוא חזר לעבודתו בעסק ועב שם, עד לתאונה המאוחרת. (תמליל, עמ' 3, ש' 28-24, עמ' 12, ש' 18-17; עמ' 13, ש' 4-3). 21. כמבואר, התובע מעיד על עצמו, כאדם לא נורמטיבי ואינו מקפיד על החוק ושלטון החוק. בנסיבות אלה ועל דרך העיקרון יש לומר ,כי הוא יתקשה עד למאוד לרכוש את אימונו של בית-המשפט. בפניי לא הוכח כדין, כי הכנסותיו של התובע מהעסק והמדווחות לשלטונות המס היו, בפועל, נמוכות מהכנסותיו האמיתיות. 22. על-פי השומות לשנים 2007-2003, הכנסתו השנתית של התובע מהעסק והמדווחת לשלטונות המס היו כדלקמן: שנת 2003 - 41,648 ₪; שנת 2004 - 2,058 ₪; שנים 2006-2005 - אין הכנסה; ושנת 2007 - 3,363 ₪. (ת/2, צירופים יב' ו- יג'). יש לזכור, כי ביום 16.5.2005 קרתה התאונה המאוחרת, בה נפגע התובע בכף יד ימין ונגרם לו שבר בשורש כף היד (נ/3). וכן, נפגע התובע (ביום 22.9.2006) בתאונת דרכים ונגרמו לו נזקי גוף (נ/2). הוא גם סובל מתחלואים שונים, כולל כאבים בברכיים, ללא קשר לתאונה (נ/4). 23. אכן, הנכות הרפואית היציבה בשיעור של 10% ואשר נקבעה לתובע בגין התאונה, אינה משקפת ,הלכה למעשה, את הנכות התפקודית. הנכות התפקודית הינה פחותה מעט מהנכות הרפואית. מסקנתי זו נגזרת, למעשה ממכלול נסיבות העניין, ובכלל זה נסיבותיו האישיות של התובע, גילו הנוכחי, עברו, השכלתו, עבודתו ומשלח ידו, יכולתו להסתגל למצבו החדש או מעבר למקצוע מתאים אחר בו ימצא עבודה ומקור פרנסה, דרגת נכותו הרפואית היציבה, חזרתו, בפועל, לעסק לאחר התאונה, מצב העבודה בשוק ועוד נסיבות כהנה וכהנה. 24. וכן, בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אין אפשרות לערוך חשבון אקטוארי מדויק בפרט נזק זה, משום שלא ניתן לקבוע במדויק את שיעור הפסד השתכרותו של התובע, הן בעבר והן בעתיד. כמו-כן, קיימת אי-וודאות לגבי אורך תקופת ההשתכרות של התובע כמומו. על-כן, יש לפסוק לתובע סכום גלובאלי עבור הפסד השתכרותו, הן בעבר והן בעתיד. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובע, על דרך האומדן הכללי ונכון להיום , סך של 20,000 ₪ בשל הפסד השתכרות בעבר , וסך של 15,000 ₪ בשל הפסד השתכרות בעתיד. הוצאות נסיעה בעבר 25. אכן, הוכח בפניי, כי היו לתובע הוצאות נסיעה ,הכרוכות בטיפול רפואי כולל פיזיוטרפיה, שהוא קיבל במוסדות רפואיים שונים, בגין התאונה. על דרך האומדן הכללי, אני פוסק לתובע ,בפרט נזק זה, סך של 2,500 ₪,נכון להיום. נזק לא ממוני 26. על-פי סמכותי לפי תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו - 1976, אני פוסק לתובע, בפרט נזק זה, סך של 16,000 ₪,נכון להיום. שאר פרטי הנזק 27. התובע לא הוכיחי, בראיה טובה, את שאר פרטי הנזק הנתבעים. על-כן, אין הוא זכאי לפיצוי כלשהו בפרטי נזק אלה. לעניין ההוצאות הרפואיות שהיו או שיהיו (אם בכלל) לתובע בגין התאונה, אומר, כי הן נכללו בסל הבריאות, והוא זכאי להן מקופת החולים בה הוא רשום והכל על-פי הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994. ניכוי רעיוני של תגמולי המל"ל 28. כאמור, תביעתו של התובע למל"ל ,לתשלום דמי פגיעה ולהכרה בתאונה כתאונת עבודה, נדחתה (ת/2, צירוף יג'). כאן המקום לציין, כי הצדדים לא צירפו, בזמנו, את החלטת המל"ל האמורה לתחשיבי הנזק, וממילא היא לא הונחה בפני בית-המשפט עת מתן הצעת הפשרה לצדדים. בהחלטת המל"ל, לענייננו, צויין במפורש, כי: "מעיון בפרטי תביעתך ובמסמכים שהתקבלו לא הוכחת לנו, שהתאונה אירעה במהלך עיסוקך במשלוח ידך." ודוק וקרא: התביעה האמורה נדחתה לגופה ולא מטעמים פרוצדוראליים ובכלל זה התיישנות התביעה או בגין מחדל כלשהו של הנתבע, הגם שצויין בהמשך ההחלטה, כי: "אין לראות במכתב שנתקבל בדואר ביום 30.7.2007 ללא תאריך וללא שם וחתימה, תשובה עניינית ומספקת למכתבנו מיום 14.6.2006 אשר מבקש השלמת חלק מהפרטים החסרים"! במקרה דנן, אין לומר, כי התובע לא נקט בכל האמצעים הסבירים למיצוי זכויותיו במל"ל. החלטת המל"ל הינה סופית. במקרה דנן אין חשש לפיצויי כפל לתובע בגין נזקיו שנגרמו לו בתאונה, ואין למל"ל זכות שיפוי כלפי הנתבעים. לכך יש להוסיף, כי הנתבעים לא הוכיחו בראיה טובה, את גובה הניכוי הרעיוני. יוצא, כי במקרה דנן אין כל מקום לניכוי רעיוני מסכום הפיצויים. סכום הפיצויים הכולל 29. הנה-כי-כן, הפיצויים המגיעים לתובע, נכון להיום, הם כל אלה: א. הפסד השתכרות בעבר - 20,000 ₪ ב. הפסד השתכרות בעתיד - 15,000 ₪ ג. הוצאות נסיעה בעבר - 2,500 ₪ ד. נזק לא ממוני - 16,000 ₪ סה"כ 53,500 ₪ התוצאה 30. התוצאה היא, איפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעים לשלם לתובע כדלקמן: א. סך של 53,500 ₪; ב. וכן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 8,668 ₪; ג. הסכומים האמורים ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק-הדין לנתבעים, שאם לא כן, ישאו המה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל, והתובע יהיה רשאי לנקוט בכל ההליכים לביצוע פסק-הדין, והכל בכפוף להוראת כל דין שלעניין. המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים ניתן היום, כ"ד אדר ב תשע"א, 30 מרץ 2011, בהעדר הצדדים. קרעגידיםקרע בגידפיצוייםתאונת דרכים