תביעה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). רקע 1. התובעת, ילידת 6.10.76, נפגעה בתאונת דרכים ביום 24.11.05 (בהיותה בת 29) (להלן: "התאונה"). הנתבעים אינם מכחישים את חבותם. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ובועדות המל"ל נקבעה לתובעת נכות צמיתה בתחום האורטופדי בשיעור 10%. במרכז תביעת התובעת עומדת סוגיה מיוחדת שהינה הצורך בעזרת הזולת בשל כך שהתובעת הינה אם לילד קטין נכה 100%, יליד 2000 (בן כ-6 במועד התאונה, כיום בן 11). כאן המקום לציין כי לתובעת מלבד הבן הנכה, 3 בנות, כיום בגילאים 9, 3.5, ו10 חודשים. נתונים אלו רלבנטיים לטענת הנתבעים כי התובעת עובדת במשרה חלקית בשל צורכי המשפחה. תמצית טענות התובעת 2. טוענת התובעת כי בתאונה, לקתה בנכות צמיתה בתחום האורטופדי, דבר שגרם לנזק ישיר ומוכח בכושר השתכרותה בהתאם להוראת רופאה תעסוקתית ומאז התאונה ועד היום, נאלצה לעבוד במשרה חלקית בלבד. כן טענה התובעת כי כתוצאה מהתאונה, נאלצה להישאר בביתה חודשים רבים, לעבור שני ניתוחים ולהיזקק באופן בלתי רגיל לעזרת הוריה. טוענת התובעת כי עניינה נופל להגדרת "גולגולת דקה" שכן בנסיבות האישיות שלה, הצורך בטיפול בילד נכה 100% מחייב את הנתבעים בפיצוי מיוחד בראש הנזק של עזרת צד שלישי שנאלצה לקבל מהוריה ובשלב מסוים אף לשכור עובד מיוחד לעזרה בטיפול בבנה הנכה. לפיכך טען ב"כ התובעת כי יש לזכותה בראשי הנזק של אובדן השתכרות, עזרה, הוצאות וכיו"ב לעבר ולעתיד וכן פיצוי בשל הנזק הלא ממוני שנגרם לתובעת. תמצית טענות הנתבעים 3. טוענים הנתבעים כי התובעת הוכרה כבעלת נכות צמיתה בשל תלונותיה, כלומר מנימוקים סובייקטיביים, תוך שנקבע כי התאונה לא מונעת ממנה לחזור ולעבוד כרגיל. הנתבעים טוענים כי אילו התובעת הייתה מדווחת על מצבה הרפואי לאשורו, ספק אם הייתה זוכה לקביעת המל"ל כפי שנקבעה, תוך שאינם חלוקים על הנכות הרפואית והשלכתה על שאלת הפיצוי בשל נזק שאינו ממוני. טוענים הנתבעים כי לתובעת לא נגרמה כל פגיעה בהשתכרות, כי שכרה השביח מאז התאונה, וככול שעובדת היא במשרה חלקית, הדבר נובע מרצונה להיות עם משפחתה ולגדל את ילדיה. טוענים הנתבעים כי התובעת סבלה גם לפני התאונה מבעיות אורטופדיות רבות, בפרט בשנה עובר לתאונה, כפי שעולה מהתיעוד הרפואי ותלונותיה הרבות עובר לתאונה וכן בעבר. טוענים הנתבעים כי התאונה עצמה, לא החריפה באופן מהותי את מצב התובעת, והדבר משליך בעיקר על טענת הנתבעים ולפיה אופן הטיפול בבנה הנכה לא הושפע באופן מהותי בשל התאונה. לחילופין נטען כי התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל. הראיות 4. בדיון בבית המשפט, התובעת העידה בעצמה. כן העידו אביה, מר אהרן ציאלי וכן אימה, גב' מננה ציאלי. עד נוסף מטעם התובעת היה בעלה, מר משה גפני. הצדדים הסתמכו על תלושי השכר של התובעת, על מסמכים רפואיים והחלטות ועדות המל"ל השונות אולם חלקו על האפשרות להסתמך על מסמכי הרופאה התעסוקתית. 5. כבר בשלב זה אתייחס לעדויות. העדים אשר כולם בני המשפחה, הורי התובעת ובעלה, עשו מאמץ רב בכדי שהתשובות לפי העניין יסייעו לתובעת, תוך האדרת מצבה לאחר התאונה לעומת המצב לפני התאונה. כך למשל העיד בעלה משה כי לפני התאונה, לא סבלה התובעת מכל בעיה רפואית ואפילו הלכה לחדר כושר, לשיעורי ספורט וספינינג וביצעה הליכות, כאשר עיון בתיקה הרפואי של התובעת העלה כי בשנה שלפני התאונה סבלה קשות מכאבי רגליים וביקרה כ - 10 פעמים במרפאות רופאים שונים בשל כך. מסקנתי הינה שהתובעת האדירה את נזקיה שלא לצורך. כאשר נשאלה בחקירתה אם היו לה לפני התאונה בעיות בברכיים, ציינה כי הברכיים היו "בסדר גמור, מצויינות" (עמ' 3 ש' 9). לשאלה המפורשת האם סבלה מבעיות בברכיים השיבה כי היו לה פריקות בגיל 16 וכן 17.5 ושהיא טופלה בפיזיותרפיה אולם לטענתה לא הייתה לה כל מגבלה. ב"כ הנתבעים הפנה למסמך מיון בי"ח סורוקה מיום 6.3.97, שם צוין באשר לתובעת: "בת 20 טוענת שאתמול הייתה פריקה של פיקה ימין פעם 4, החזירה לבד, כרגע סובלת מכאבים בברך ימין". במסמך חדר המיון מיום התאונה, מתוארת התרחשות התאונה:"...יצאה עצמאית מהאוטו, לא מקיאה. לדבריה פיקה בברך ימין יצאה ממקומה אך היא החזירה אותה למקום (סבלה מאירועים כאלה גם בעבר)...". בעדותה, נשאלה כיצד ידעה להחזיר את פיקת ברך למקומה. תשובת התובעת היתה (עמ' 5 ש' 22): "זה אינסטינקט בסיסי". התובעת בחקירתה נשאלה באשר לביקוריה הרבים בשנה שלפני התאונה אצל רופאים שונים: רופא משפחה, אורטופד וריאומטולוג, בתלונות לגבי כאבים בכפות הרגלים, וכאבים ברגלים. לא נחה דעתי מתשובת התובעת ולפיה התלונות הרבות לכאבים ברגלים בשנה שלפני התאונה, חלפו ולאחר התאונה החלו בעיות רגליים "חדשות" ומסקנתי הינה שהתובעת האדירה מעל ומעבר לראוי את הנזק התפקודי שנגרם כתוצאה מהתאונה. נכותה הרפואית של התובעת 6. אין מחלוקת כי נכותה הצמיתה של התובעת בתחום האורטופדי הינה 10%. ביום 17.1.07 קבעה ועדה רפואית של המל"ל: "...לאור האמור לעיל, לא נראה שקיים נזק אורגני משמעותי אך לאור תלוניתיה הסובייקטיביות המגוונות של התובעת היכולות להעיד על סבל וקושי תפקודי, קובעת הועדה 5% נכות לפי סע' 35 (1 א-ב). דיון בהפעלת תקנה 15: עבודתה משרדית ולכן אין מקום להפעלת תקנה 15". ועדת לעררים קבעה ביום 12.3.07 10% נכות צמיתה לפי סע' 35(1ב) ולאחר שקבעה: "יש לציין שבעבר סבלה מפריקה בפיקה הימנית בארטוסקופיה שבוצע נמצא שינוי ניוונים בפיקה הימנית בדרגה III-IV....הועדה מקבלת את הערר וקובעת נכות בשיעור 10% לפי סע' 35(1)ב. דיון בהפעלת תקנה 15: יכולה לחזור לעבודתה באופן מלא. אין מקום להפעלת תקנה 15". לממצאים דומים הגיעה הועדה לעררים ביום 19.11.07. בטרם אתייחס לפגיעה בכושר ההשתכרות של התובעת, הצדדים חלקו במשמעות המסמכים הרפואיים שקיבלה התובעת מהרופאה התעסוקתית, מסמכים עליהם הסתמכה התובעת בטענתה כי נאלצה בעקבות התאונה להקטין את המשרה בה הועסקה. תעודות רפואיות שניתנו לתובעת מאת הרופאה התעסוקתית 7. הצדדים חלקו על קבילות התעודות הרפואיות שצורפו לתיק מוצגי התובעת, תעודות המתייחסות בעיקר לטופס סיכום בדיקה חצי שנתי, אשר מפעם לפעם הנפיקה עבור התובעת, הרופאה התעסוקתית בשירותי בריאות כללית, ד"ר אלבינה פיאבקה. במסמך זה אשר חודש מפעם לפעם במשך השנים שמאז התאונה, המליצה הרופאה התעסוקתית על קיצור שעות עבודת התובעת ל - 6 שעות עבודה ביום. טען ב"כ התובעת כי מדובר במסמך המחייב את בית המשפט שכן התובעת הופנתה לרופאה זו על ידי המוסד לביטוח לאומי. מנגד, סבור ב"כ הנתבעים כי מדובר במסמך שאינו קביל, כי נושא הנכות הרפואית מוצה בקביעת ועדות המל"ל המחייבות בתיק זה, וכי המסמך סותר את קביעת הועדה הרפואית ולפיה לא הופעלה תקנה 15 והתובעת יכולה לחזור לעבודה באופן מלא וכי מי יודע, אולי הרופאה התעסוקתית נחשפה לנסיבות הקשות של התובעת המטפלת בבן נכה ב-100% והדבר השפיע על התעודה שניתנה? לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבור אני שבנסיבות תיק זה אין צורך לקבוע מסמרות בשאלת קבילות המסמכים מאת הרופאה התעסוקתית כמו השאלה עד כמה מסמך זה מחייב את בית המשפט. ברי כי בית המשפט הוא זה שיקבע האם כתוצאה מהתאונה נגרמה פגיעה בכושר ההשתכרות. למסמך שהתקבל מאת הרופאה התעסוקתית יהיה משקל, אמנם נמוך אולם יינתן לו משקל, כמו שבתי המשפט נותנים משקל ומתייחסים לתעודות מחלה של רופאי משפחה, תעודות אשר בדרך כלל אינן מהותיות לצורך קביעת אובדן השכר לעבר, ובדרך כלל בית המשפט ייתן משקל ממשי לקביעות הנוגעות לנכות זמנית ע"י הגורם המוסמך לכך. כבר כעת אקדים את מסקנתי שלהלן ולפיה הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובעת, אם אירעה, הינה פגיעה מוגבלת וקטנה ובודאי שלא הצדיקה הפחתת משרת העבודה, בודאי שלא לאורך שנים רבות כפי שטענה התובעת. הפגיעה בכושר ההשתכרות 8. ההלכה הפסוקה קבעה כי במונח "נכות תפקודית" יש בכדי לבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, שאינו בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. שיעור הנכות הרפואית אינו קובע לעניין הנכות התפקודית אולם הינו הבסיס לקביעתה. (ראו: ע"א 61/03, אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני). בהתאם לפסיקה, המונחים: נכות רפואית, נכות תפקודית ואובדן כושר השתכרות - הינם בעלי משמעות שונה (ראו: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב (3) 792). יש להפריד בין הנכות התפקודית לקביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע, כן נקבע כי בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע, ועל בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם וזה העלול להיגרם לנפגע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו. 9. התובעת אישרה כי מאז התאונה ועד היום שכרה השביח, הן השכר לפי ערך בסיסי לשעה והן השכר החודשי, למרות העבודה במשרה חלקית. התובעת זוכה להערכה רבה בעבודה, ואף זוכה מאז התאונה בכל שנה ל"בונוס" שכר. השנים שחלפו מאז התאונה ועד היום מוכיחים כי מעסיקיה של התובעת שבעי רצון מעבודתה. אין ענייננו בחשש ממשי וקרוב כי התובעת חשופה יותר מעובדים אחרים לשינויים במקום העבודה. עבודת התובעת הינה עבודה משרדית. כעולה מקביעת הועדה הרפואית, לתובעת לא נותרה כל מגבלה בחזרה לעבודתה. ככול שעסקינן בנכות רפואית בשיעור 10%, יש להוסיף לענייננו, את קביעתו המפורסמת של השופט קציר בספרו לגבי נכויות בשיעור 5% - 10%: "נכויות בשיעור נמוך, של 5%, או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן הישוב; במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוז הנכות, אלא, מקום שבית-המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה. מובן, שאין בכך משום קביעת כלל גדול, שכן תלוי הדבר בטיבו של הנפגע ובמהות עיסוקו. אולם, כדבר שבנוהג, ניתן להצביע על המקרים שבהם סרבו בתי-המשפט להיזקק, ביחס לנכויות כאלו, לחישוב אקטוארי המבוסס על אחוז הנכות" לענין זה ראו: קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה חמישית עמ' 258. מסקנתי הינה שהפגיעה בכושר ההשתכרות של התובעת, הינה מינימאלית. מכל מקום, הפגיעה בכושר ההשתכרות, נופלת בשיעור ניכר מהחישוב האקטוארי. מסקנה זו רלבנטית כפי שאפרט להלן גם, בשאלת עזרת הצד השלישי לה נזקקת התובעת. הפסד השתכרות לעבר ולעתיד 10. לתובעת נקבעו נכויות רפואיות זמניות ע"י המל"ל כדלקמן: 100% מיום 24.11.05 ועד 1.2.06 20% מיום 1.2.06 ועד 14.4.06 100% מיום 15.4.06 ועד 31.5.06 50% מיום 1.6.06 ועד 14.7.06 100% מיום 15.7.06 ועד 31.8.06 30% מיום 1.9.06 ועד 15.1.07 10% מיום 16.1.07 לצמיתות שכרה של התובעת נטו סמוך למועד התאונה עמד על סך של כ - 7,000 ₪. טענה התובעת בעדותה כי למעט בחופשות הלידה שיצאה מאז התאונה ועד היום, המעסיק תמיד שילם משכורת מלאה, למרות שהייתה בחופשות מחלה. ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי התובעת בעדותה לא הבינה את שנשאלה ושנגרמו לה הפסדי שכר לתקופת העבר. כאמור, לתובעת נקבעו נכויות זמניות בגינם שהתה בביתה וקיבלה תגמולים מהמל"ל. הנכויות הזמניות נקבעו בין היתר בשל כך שהתובעת עברה שני ניתוחים (אשר לא דרשו אשפוז) אולם גרמו לנכות זמנית גבוהה. יוצא כי בשנה הראשונה וקצת יותר מכך, לתובעת נגרמו הפסדים כמעט מלאים תוך ששהתה בבית וקיבלה דמי פגיעה. התובעת לא צירפה תלושים מלאים וקשה היה לעקוב אחר ההפסדים הפרטניים לתקופת העבר. מסקנתי הינה שהמוסד לביטוח לאומי שילם דמי פגיעה במקום משכורת במשך תקופה ארוכה, וזו כוונת התובעת כאשר מסרה כי קיבלה משכורות. ב"כ הנתבעים ביקש לנכות כדין את דמי הפגיעה המשוערכים שקיבלה התובעת מהמל"ל. מאידך יש להורות על פסיקת ההפסד בתקופת העבר. בהתחשב בתקופות הנכות הזמנית, ושיעור הנכות הזמנית המשתנה, ולאור כך שלאחר תקופות הנכות הזמנית לעבר, התובעת לא הוכיחה הפסדי השתכרות, ותוך שהבאתי בחשבון כי התובעת יצאה פעמיים לחופשות לידה אותן האריכה, מצאתי לפסוק לתובעת באומדן הפסדי שכר לעבר בסך 80,000 ₪, משוערכים ליום פסק הדין. 11. כאמור, מסקנתי הינה שהתובעת לא איבדה את כושר השתכרותה כתוצאה מהתאונה, ואף הדבר נקבע בידי ועדות המל"ל אשר סברו כי התובעת יכולה לשוב לעבודה מלאה. אין מחלוקת כי התובעת השביחה מאז התאונה ועד היום את שכרה ומעסיקה מרוצים ממנה. המסקנה מקביעות אלו שלתובעת לא נגרמה פגיעה בכושר ההשתכרות המזכה בפיצוי בשל הפסד שכר לעתיד. חרף האמור, לא ניתן להתעלם מכך שוועדות המל"ל קבעו נכות רפואית צמיתה, אשר יש להניח כי גם אם משמעותה אינה רבה, כפי שקבע השופט קציר בספרו לעיל, הרי יש לפסוק סכום פיצוי לעתיד על דרך האומדן, ולפיכך אני פוסק בראש נזק זה בסך של 50,000₪ כהפסדי שכר לעתיד כולל הפסדי פנסיה בערכי יום פסק הדין. עזרת הזולת 12. הסוגיה המיוחדת שהעלתה התובעת, הייתה הצורך בפסיקת פיצוי בשל תחליף העזרה שניתנה לתובעת במקום הטיפול שהתובעת נדרשה כאם לילד נכה 100%. אין מחלוקת בין הצדדים כי כיום ישנה עובדת המועסקת בבית התובעת, אשר מועסקת ללא קשר לתאונה. כפי שעלה מעדויות בני המשפחה, אלו נחלצו לעזרת התובעת גם עובר לתאונה, בין היתר לשם סיוע במשק המשפחה ולאחר שבעלה של התובעת נאלץ להיות שעות רבות בדוכן שבבעלותו בשוק העירוני. הוריה של התובעת עובדים בעבודות מסודרות, אשר שעות העבודה בהם מסתיימות עד אחר הצהריים ומושיטים לה עזרה. נשאלת השאלה, האם נתנו בני המשפחה עזרה מיוחדת לתובעת בשל התאונה המצדיקה פסיקת פיצוי בשל עזרה חריגה מעבר לסביר בקרב בני משפחה. כפי שפירטתי בניתוח העדויות, בני המשפחה וכן התובעת האדירו את תוצאות התאונה ביחס לתפקודה של התובעת לפני ואחרי התאונה. בעלה של התובעת מסר כי עובר לתאונה ביצעה פעילות ספורטיבית רבה, הליכות, ספינינג, דבר שלאחר התאונה היא הפסיקה. גם שאר בני המשפחה העידו באופן דומה. לא שוכנעתי בטענות אלו שאינן מתיישבות עם תלונותיה הרבות של התובעת בפני רופאים שונים אודות בעיות רגליים עובר לתאונה. כלומר: גם לפני התאונה נזקקה התובעת לעזרת המשפחה, בפרט למרבה הצער בשל הטיפול בבנה הנכה, דבר שהמשיך להיות גם לאחר התאונה. לא שוכנעתי בהיקף שונה באופן מהותי (למעט השנה שלאחר התאונה) בין התקופה שלפני התאונה ולאחר התאונה תוך שהבאתי בחשבון את נסיבות המשפחה המיוחדות, עבודת בעלה של התובעת שהמשפחה מבינה שאינו יכול לסייע כמעט בדבר בבית, אפילו לא בקניות לעומת הורי התובעת שמבצעים קניות. אין מחלוקת בין הצדדים כי בני המשפחה לא נאלצו להפסיק את עבודתם או כי הוצאו כספים עבור העזרה המיוחדת שניתנה לתובעת. חרף האמור, מדובר בעזרה הגדולה מהרגיל אשר יש מקום ליתן פיצוי בגינה. בפרט בשנה שלאחר התאונה. לפיכך ולאחר ששקלתי את נסיבות התובעת, תוך שהבאתי בחשבון את מסקנתי כי היא האדירה את קשייה התפקודיים לאחר התאונה לעומת הקשיים שלפני התאונה, אולם בדגש על השנה וקצת שלאחר התאונה, מצאתי לפסוק פיצוי עבור עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד סך של 25,000 ₪ בערכי יום פסק הדין. הוצאות רפואיות ונסיעות 13. עסקינן בתאונת דרכים שהינה גם תאונת עבודה. בהתאם לדין, זכאית התובעת לקבל החזר הוצאות מהמל"ל. הטיפולים הרפואיים מכוסים על ידי חוק ביטוח הבריאות ומכאן שהוצאות ככול שיש לפסוק, הינן הוצאות מעבר למכוסה כדין. הנסיעות וההוצאות לא הוכחו באופן פרטני. כפי שעלה בחקירת התובעת, מחזיקה היא ממילא רכב אשר נועד לשמש את צרכי בנה הנכה. בעלה של התובעת, מסר כי יש לו רכב שבו משתמש הוא לעבודתו. ברי כי לבית המשפט שיקול דעת לקבוע באומדן הוצאות רפואיות או אחרות אולם בנסיבות ענייננו, לא מצאתי לפסוק באומדן פיצוי עבור נסיעות והוצאות רפואיות שאינן מכוסות על ידי קופות החולים או המל"ל. כאב וסבל 14. בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, ולאחר שקבעתי כי נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת בשיעור 10%, ובהתחשב בכך שלא נזקקה לימי אשפוז בעקבות התאונה, הסכום אותו אני פוסק עבור כאב וסבל, בערכי יום פסק הדין, בתוספת הצמדה וריבית מיום התאונה ובהתאם לתקנות, הינו 19,528₪ בערכי יום פסק הדין. ניכויי מל"ל 15. לא הייתה מחלוקת בשאלת ניכויי המל"ל בשל תגמולים שקיבלה התובעת בעקבות התאונה. ב"כ הנתבעים צירף טבלה משוערכת ולפיה הגמלאות שקיבלה התובעת עומדות בשיעור של 108,734₪. לפיכך, אני מורה על ניכוי תגמולי המל"ל בשיעור 108,734 ₪ בערכי יום פסק הדין. ריכוז חשבונאי של הפיצוי 16. בפסק הדין מצאתי כי לתובעת נגרמו ראשי הנק הבאים: הפסדי השתכרות עבר 80,000 ₪ הפסדי השתכרות עתיד 50,000 ₪ עזרת הזולת 25,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות 0,000 ₪ כאב וסבל 19,528 ₪ סה"כ ביניים 174,528 ₪ (ניכויי מל"ל) (108,734 ₪) סה"כ 65,794 ₪ כיוון שפריטי הנזק הינם ברובם סכום באומדן, אני מפעיל את שיקול דעתי ומורה על עיגול הסכום הפסוק לסך של 70,000 ₪. סיכום 17. התובעת נפגעה בתאונת דרכים שהינה תאונת עבודה. הנכות הרפואית הצמיתה בשיעור 10% לא הייתה במחלוקת בניגוד למשמעות התפקודית של הפגיעה. בפסק הדין פורטו ראשי הנזק מחד וניכויי המל"ל מאידך. מסקנת הדברים הינה שהפיצוי לו זכאית התובעת עומד על סך 70,000 ₪ אותם אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת בתוך 30 יום וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13%, חיובים שישאו ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל, וכן החזר אגרת התביעה בשיעור 600 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 11.6.08 ועד התשלום בפועל. המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. ניתן היום, י"ג אייר תשע"א, 17 מאי 2011, בהעדר הצדדים. נכותקטינים