החלטה 1. המבקש פנה לבית דין זה בבקשת רשות ערעור שעניינה בשניים אלה: [א] החלטת בית הדין האזורי בבאר-שבע מיום 10.7.2006 (השופט הראשי מיכאל שפיצר; עב 1840.1/06) שלא להתיר לו לשלוח שאלונים לשופטת אורלי סלע ולשופט יצחק לובוצקי מבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. [ב] החלטת בית הדין האזורי בבאר-שבע מיום 25.7.2006 להתיר למבקש להפנות שלוש שאלות מתוך רשימה של 15 שאלות שהופנו לשופטת ורדה וירט-ליבנה. 2. בבית הדין האזורי תלויה ועומדת תביעה למתן סעדים הצהרתיים כנגד הפסקת כהונתו של המבקש כרשם בית הדין האזורי בתל-אביב. התביעה הוגשה ביום 12.4.2001. 3. ביום 3.6.2003 הגיש המבקש תביעה נוספת לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. על פי החלטת הנשיא אדלר נקבע, כי התביעות יתבררו בפני בית הדין האזורי בירושלים (החלטות מיום 13.5.2001 ומיום 24.6.2003) והדיון בשתי התובענות אוחד. 4. בהחלטה מיום 15.5.2005 התיר בית הדין האזורי בירושלים למבקש להעיד חמישה שופטים מתוך רשימה של 18 עדים שהמבקש ביקש לזמנם לעדות מטעמו, בדרך של שאלון. בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו נדחתה (ברע 451/05). עתירה שהגיש המבקש לבית המשפט העליון בעניין זה נדחתה על הסף (בג"צ 7198/05). 5. בעלי הדין הגיעו לידי הסכמה בפני בית הדין האזורי בירושלים בדבר נוסח השאלון שיועבר לשופטים אורלי סלע ויצחק לובוצקי. בית הדין האזורי בירושלים נתן תוקף להסכמה זו, בהחלטה מיום 9.2.2006. בין לבין, הורה הנשיא אדלר, בהחלטה מיום 5.4.2006, על העברת הדיון בעניינו של המבקש לבית הדין האזורי בבאר-שבע. ההעברה נעשתה משיקולים של מראית פני הצדק, לאחר שהוברר כי מר אורי כהן, העתיד ליתן עדות בהליך מטעם המשיבה, מכהן כנציג ציבור בבית הדין האזורי בירושלים. 6. במהלך הדיון בבית הדין האזורי בבאר-שבע הודיעה המדינה כי הסכמתה למשלוח השאלון לשופטים סלע ולובוצקי יסודה בטעות. לפיכך, ערך בית הדין האזורי בבאר-שבע "בחינה מחודשת" של הסוגיה וקבע בהחלטה מיום 10.7.2006 כי אין להתיר את העברת השאלה לשופטים סלע ולובוצקי. בקשת הרשות לערער שלפני סבה, בין היתר, על החלטה זו. 7. נתתי דעתי לבקשת רשות הערעור, על שני ראשיה, ולתשובת המשיבה לבקשה, ואני מחליט שלא להיעתר לה. 8. המבקש ביקש להפנות לשופטים לובוצקי וסלע שאלה כדלקמן: "האם את/ה מוכנ/ה שההמלצה שהפנית בענייני לוועדה לבחירת שופטים תוצג לפני בית הדין הנכבד?" בית הדין האזורי דחה את הבקשה נוכח כלל 15 לכללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים) התשמ"ד-1984 בדבר סודיות דיוני הוועדה ותוכן השאלונים המופנים אליה. בית הדין האזורי קבע כי מתוקף כלל זה, מוסר ההמלצה אינו רשאי לחושפה, גם לא מיוזמתו. זאת, על מנת "לאפשר לוועדה לדון בהתאמתם של מועמדים למשרות שפיטה, תוך קבלת חוות דעת אמיתיות, כנות שלא מעיב עליהן חשש כי בסופו של דבר יובאו לידיעת המועמד". לא מצאתי מקום לקיים דיון בערעור על החלטתו המנומקת והנכונה של בית הדין האזורי. מעבר לצורך אציין כי, על פני הדברים, אין רלוונטיות לשתי חוות דעת שהוגשו לוועדה למינוי שופטים בעניינו של המבקש, שהרי עניין לנו לא בבחינת כישוריו כשופט אלא בבחינת החלטה על הפסקת כהונתו כרשם של בית הדין האזורי, שאינו שופט. בנוסף על כך, כפי שציין בית הדין האזורי, מדובר בשתיים מתוך חמש חוות דעת שהוגשו לוועדה למינוי שופטים, כך שהצגת מיקצת חוות הדעת עלולות לשרטט בפני בית הדין תמונת מצב חלקית. 9. בית הדין האזורי לא התיר למבקש להפנות לשופטת וירט-ליבנה שאלה בעניין הסכמתה להתייצב לעדות על דוכן העדים. בית הדין האזורי קבע כי הפרוצדורה של העדת שופט הוסדרה ברע"א 3202/03 מדינת ישראל נ' חגי יוסף, פ"ד נח(3) 541 ושאלה זו עומדת בניגוד להסדר שם. הפנייתן של 14 שאלות נוספות לא הותרה מטעמים של העדר רלוונטיות. לא מצאתי בטיעוניו של המבקש בבקשת רשות הערעור נימוק המצדיק להיעתר לבקשה גם בסוגיה זו, ואני סבור שיש להותיר את החלטתו המנומקת של בית הדין האזורי על כנה, מטעמיו. 10. הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא יעשה צו להוצאות. שופטיםשאלוניםמסמכים