##כיצד נקבעות שעות ליווי לנכי צה"ל באגף השיקום?## השאלה המשפטית המרכזית היא באילו תנאים ובאיזה אופן מוסמך אגף השיקום לקבוע, להגביל או לצמצם את מכסת שעות הליווי לנכי צה"ל, והתשובה היא כי החלטות אלו נדרשות להתקבל על בסיס הרכב מקצועי מוסמך, עריכת בדיקות תפקודיות והנמקה מפורטת כדין. כפי שעולה מתוך ##עת"מ 7789-06-13 (המחוזי תל אביב - יפו)##, החלטה על צמצום מכסת שעות ליווי יומיות שנשענת על הנמקה לקויה עשויה להתבטל בהליך שיפוטי. ##החלטות ועדת הליווי ודרישת ההנמקה המקצועית באגף השיקום## סוגיית היקף שעות הליווי הניתנות לנכי צה"ל מתבררת לא אחת במסגרת הליכים משפטיים מנהליים, כאשר מונחות על מדוכת הדיון החלטות של גורמי המקצוע באגף השיקום. במסגרת ##עת"מ 7789-06-13 (המחוזי תל אביב - יפו)##, נדונה החלטת היחידה הארצית לשירותי שיקום באגף השיקום (יחידת השיקום) לצמצם את מימון שעות הליווי שאושרו. על פי המתואר באותו עניין, ועדת הליווי קיימה דיון חוזר בהרכב שכלל סגן ראש אגף השיקום, רופאה מומחית בפסיכיאטריה, רופא מוסמך מרחבי והמפקחת הארצית ביחידת השיקום. באותו הליך צוין כי על פי חוזר אגף השיקום 1398, יש להסתייע בחוות דעת של ועדת ליווי שבהרכבה שני עובדים סוציאליים מומחים לשיקום, פסיכיאטר מומחה ורופא מוסמך מרחבי. כאשר הליך קבלת ההחלטות אינו עומד בסטנדרטים הנדרשים או כאשר קיימת הנמקה לקויה ביחס להפחתת השעות, עשוי בית המשפט להורות על ביטול ההחלטה המנהלית שצמצמה את השעות היומיות. ##היקף שעות ליווי לפגועי נפש והמסגרת המנהלית## במקרים שבהם מדובר בנכי צה"ל המתמודדים עם פגיעות נפשיות, הצרכים המיוחדים עשויים לחייב טיפול והשגחה צמודים לצורך תפקוד יומיומי. במקרה שבו עלתה השאלה במסגרת ##בג"ץ 6751/11 (העליון)##, נדונה זכאותו של נכה צה"ל פגוע נפש לקבלת עזרה של מלווה למספר שעות מדי יום לנוכח צרכיו הדורשים השגחה וטיפול. באותו עניין תואר כי ועדת ליווי החליטה במסגרת שלוש החלטות עוקבות לאשר ליווי במתכונת מצומצמת של 8 שעות ביממה בלבד. עוד צוין בתיק זה כי מדובר בהחלטות המתקבלות מכוח סעיף 24 לתקנות הנכים (טיפול רפואי), התשי"ד-1954, הנכללות בגדרי פרט 26(2) לתוספת הראשונה לחוק, דבר המשליך על המסגרת הדיונית והסמכות העניינית לבחינת עתירות מסוג זה. ##בדיקות תפקודיות מסוג ADL כבסיס לקביעת היקף שעות ליווי## מרכיב מרכזי בהערכת זכאותו של נכה לשעות ליווי הוא בחינת יכולתו העצמאית בפעולות היום-יום באמצעות בדיקה תפקודית (ADL). במקרה שבו נדונה עתירה מנהלית להגדלת מכסת שעות הליווי, במסגרת ##עת"מ 27064-09-12 (המחוזי תל אביב - יפו)##, נבחנה החלטת אגף השיקום שאישר את החלטת הרופא המחוזי המוסמך לאשר 10 שעות ליווי שבועיות בלבד לצמיתות, בהתאם להמלצת ועדת הליווי. באותן נסיבות קיבל בית המשפט את העתירה באופן חלקי, והורה להחזיר את העניין אל ועדת הליווי על מנת שתגבש המלצה מעודכנת לאחר שתיערך בדיקת ADL נוספת בביתו של הנכה. החלטה זו ממחישה את החשיבות המיוחסת לעריכת בדיקה תפקודית עדכנית ומדויקת בתנאי מגוריו של האדם לפני גיבוש המלצה סופית. ##ההבחנה בין ליווי סיעודי לבין ליווי חברתי וחונכות## ההתמודדות עם היקף הליווי מעלה לעיתים שאלות באשר לאופי הסיוע הנדרש – האם מדובר בעזרה סיעודית פיזית או בתמיכה חברתית להפגת בדידות. במסגרת ##עת"מ 22534-11-13 (המחוזי תל אביב - יפו)##, עלה מקרה שבו נכה קיבל 3 שעות ליווי ליום בהתאם להחלטות קודמות של ועדת ליווי (משנים 2008 ו-2010), כאשר בן משפחה שימש כמלווה בפועל. הנכה ביקש להעלות את מכסת השעות בדגש על ליווי חברתי עקב תחושת בדידות המחריפה את מצבו, כפי שנתמך גם בהמלצה רפואית. על פי המתואר בתיק, עמדת אגף השיקום הייתה כי ליווי מיועד לסייע בתפקוד היום-יומי על בסיס הערכה תפקודית הנערכת על ידי מרפא בעיסוק, וכי ליווי חברתי מהווה למעשה חונכות, כאשר מי שמקבל ליווי אינו זכאי לחונך. עם זאת, באותו הליך ניתנה הוראה של בית המשפט לאגף השיקום לקיים דיון מחודש בהיקף שעות הליווי של הנכה ללא דרישה לבדיקת תפקוד פיזי. ##הוראה 50.14 ומעמד הצוות הרב מקצועי לליווי## ההליך המנהלי הפנימי לקביעת שעות ליווי מעוגן גם בהוראות פנימיות של האגף. בתוך ##עת"מ 37425-12-18 (המחוזי מרכז)##, נדונה החלטת ממלא מקום הרופא המוסמך הראשי שלא לאשר המלצה של צוות רב מקצועי (צר"מ) ליווי לקבוע 10 שעות ליווי יומיות, תוך הפניית הנכה לבדיקת צר"מ נוספת וקביעה כי בינתיים יעמוד היקף הזכאות על 3 שעות יומיות. באותו עניין נבחנה הוראה מס' 50.14, כאשר סעיף 29 להוראה זו קובע ביחס לצוות רב מקצועי לליווי כי: ##תפקיד הצוות לתת חוות דעת מקצועית לרופא המוסמך המרחבי/סגן הרופא הראשי על הצורך בליווי, את היקף שעות הליווי הנדרשות ופריסת שעות הליווי במהלך היממה, זאת לאחר שבדקה את הנכה ובחנה את המסמכים הרפואיים ואת דו"ח ה-ADL##. מכאן עולה כי הפרמטרים הנבחנים בבדיקת ה-ADL אינם הנתונים הבלעדיים העומדים בפני הגורם הממליץ, אלא יש לבחון את מכלול המסמכים הרפואיים ובדיקת הנכה עצמו לצורך קביעת היקף שעות הליווי ופריסתן לאורך היממה. ##התמודדות משפטית עם צמצום או הגבלת שעות ליווי באגף השיקום## 1. בדיקת הרכב הוועדה המקצועית שדנה בעניין: יש לבחון האם ועדת הליווי או הצוות הרב-מקצועי (צר"מ) התכנסו בהרכב הנדרש לפי הנהלים, כגון שילוב מומחים מתחומי השיקום, הרפואה או הפסיכיאטריה לפי העניין. 2. דרישת עדכניות לבדיקת ה-ADL: במידה שמתקבלת החלטה המגבילה את השעות, יש לוודא כי הונחה תשתית עובדתית מלאה הכוללת בדיקה תפקודית עדכנית, ובמידת הצורך לדרוש ביצוע בדיקה בביתו של הנכה. 3. הצגת מלוא התיעוד הרפואי: מאחר שבדיקת ה-ADL אינה מהווה מדד בלעדי לפי הוראה 50.14, יש להציג בפני הצוות חוות דעת רפואיות מקיפות המלמדות על הצורך בליווי ובהשגחה. 4. בחינת חובת ההנמקה: כאשר מבוצע צמצום של שעות ליווי קיימות, קיימת חובה מוגברת על הרשות המנהלית לנמק את שינוי המדיניות או את השינוי התפקודי המצדיק זאת. ##שאלות ותשובות## ##ש:## מהי הסמכות החוקית שלפיה מתקבלות החלטות ועדת ליווי באגף השיקום? ##ת:## כפי שצוין במסגרת בג"ץ 6751/11, החלטות ועדת הליווי ניתנות מכוח סעיף 24 לתקנות הנכים (טיפול רפואי), התשי"ד-1954, הנכללות בגדרי פרט 26(2) לתוספת הראשונה לחוק. ##ש:## האם בדיקת ADL היא הכלי היחיד לקביעת מכסת שעות הליווי? ##ת:## לא. בהתאם לסעיף 29 להוראה מס' 50.14, כפי שהובאה בעת"מ 37425-12-18, תפקיד הצוות הרב מקצועי לגבש חוות דעת לאחר בדיקת הנכה, בחינת המסמכים הרפואיים ועיון בדו"ח ה-ADL, כך שהפרמטרים בבדיקה זו אינם הנתונים היחידים הנלקחים בחשבון. ##ש:## מה הדין כאשר החלטה על צמצום שעות הליווי ניתנה ללא הנמקה מספקת? ##ת:## על פי עת"מ 7789-06-13, החלטה של ועדת ליווי או של יחידת השיקום לצמצם את מכסת שעות הליווי היומיות שנשענת על הנמקה לקויה עשויה להתבטל על ידי בית המשפט. ##ש:## האם ניתן לקבל שעות ליווי בעבור ליווי חברתי? ##ת:## כפי שתואר בעת"מ 22534-11-13, עמדת אגף השיקום היא שליווי נועד לתפקוד יום-יומי וכי ליווי חברתי נחשב לחונכות שאינה ניתנת במקביל לקבלת שעות ליווי; עם זאת, באותו מקרה הורה בית המשפט לקיים דיון מחודש בהיקף השעות ללא דרישה לבדיקת תפקוד פיזי. ##להלן דוגמא מהפסיקה## עתירה כנגד החלטת ועדת הליווי, של האגף לשיקום נכים ביחידה הארצית לשירותי שיקום במשרד הביטחון (להלן: "ועדת הליווי" או "הועדה"), מיום 10.4.2011, לפיה יופסקו שעות הליווי שניתנו לעותר ע"י המשיבה. ואלה העובדות הצריכות לעניין: העותר הוכר ע"י משהב"ט כבעל נכות נפשית של 50% בשל תסמונת פוסט טראומה (P.T.S.D.) כרונית קשה לצמיתות, בה לקה במהלך קרבות מלחמת יום הכיפורים. מצבו של העותר החמיר עם השנים, וביום 29.12.05 הוגשה למשיבה חוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר ירחמיאל ברבר (להלן - "ד"ר ברבר"), המטפל בעותר מזה כ- 15 שנה, אשר המליץ בחוות דעתו כי העותר זקוק ל- 8 שעות ליווי ביום, שבעה ימים בשבוע. בעקבות כך אישרה המשיבה לעותר 8 שעות ליווי כל יום, החל מחודש אפריל 2006. סמוך לינואר 2008, חלה הידרדרות נוספת במצב העותר, וד"ר ברבר המליץ להגדיל את היקף שעות הליווי לעשר שעות ליווי כל יום. המשיבה אישרה גם המלצה זו החל מינואר 2008. ביום 23.2.10 הודיעה המשיבה לעותר כי לצורך אישור המשך מימון שעות הליווי יש להעביר עניינו לבחינת ועדת הליווי, וכי עד שתתקבל מהעותר הצהרה שהוא איננו בעל רישיון נהיגה יופסקו שעות הליווי החל מסוף חודש אפריל 2010. בעקבות זאת החלה התכתבות של העותר עם המשיבה, במסגרתה ביקש העותר החזרת שעות הליווי, ותמך בקשתו בחוות דעת ד"ר ברבר מיום 8.4.2010 . לאחר דיון עם ארגון נכי צה"ל הוחלט לבטל את תנאי הסף של העדר רישיון נהיגה, והדיון בעניין זכאותו עבר לועדת הליווי. ביום 14.12.10 ועדת הליווי דנה בעניינו של העותר והוחלט כי על מנת להמשיך לדון בעניינו יש צורך בחוות דעת פסיכיאטרית עדכנית, ע"י פסיכיאטר מטעם אגף השיקום, וחוות דעת של מרפאה בעיסוק שתבקר בביתו של העותר ותכין הערכה תפקודית עדכנית בעניינו (ADL). בסוף התהליך הובאו בפני הועדה חוות דעת של פסיכיאטר מטעם אגף השיקום, ד"ר פליקס זצר, מיום 27.12.2010, הערכה תפקודית של המרפאה בעיסוק נאוה בר מסוף דצמבר 2010, ודו"ח סוציאלי של עו"ס אוסנת בר מיום 21.11.2010. בפרוט' ישיבת הועדה מיום 1.3.2011 (נספח ח' לעתירה) שנתקיימה בעניינו של העותר נכתב משפט אחד: "עפ"י הערכת ADL של המרפאה בעיסוק, נראה כי הנכה מתפקד באופן תקין ברוב תחומי החיים על כן נראה שאיננו נזקק לליווי". החלטת הועדה (נספח א' לעתירה) שבאה בעקבות הישיבה הנ"ל הייתה: "לאור המסמכים שהוצגו בפני הוועדה, אין אינדיקציה לאשר לך שעות ליווי". העותר פנה לועדה להבהרת החלטתה הנ"ל. בתשובת יו"ר הועדה, אורה נורי, במכתבה לעותר מיום 17.5.2011 (נספח 18 לתגובת המשיבה לעתירה) נאמר: "הועדה מצאה, בהתבסס על דו"ח ההערכה התפקודית, כי הינך מסתדר בתפקודי היום-יום הבסיסיים כגון: ניידות, אכילה, היגיינה, התארגנות לשינה וקימה, שמירה על בריאות, ניהול תקציב, שימוש במכשירי חשמל, התמצאות בקהילה. מאידך, ההתרשמות הייתה כי הינך סובל מבדידות, וזקוק לעזרה ביתית לנקיון הבית, אולם לכך קיימים פתרונות אחרים אך לא ליווי". עוד הוסיפה אורה נורי במכתב הנ"ל: "אין הועדה דנה בחומרת מצבו הנפשי של האדם אלא אך ורק בתפקודיו הבסיסיים" (ההדגשות במקור). לאחר שהוגש ההליך דנן, בדיון לפניי מיום 11.7.2011, לאחר שהועלתה הטענה כי הועדה לא התייחסה לכל המסמכים, הצהיר ב"כ העותר (עמ' 2 לפרוט', ש' 19-20): "אם יסתבר שאכן כל המסמכים עמדו בפני הועדה במועד התכנסותה ושתציין מדוע לא הסכימה למסמכים אלו. אנחנו נמחק את העתירה". בעקבות הצהרתו הנ"ל ניתנה בדיון הנ"ל ההחלטה כדלקמן (עמ' לפרוט', ש' 25 - עמ' 3 לפרוט', ש' 5): "בשלב זה התגבשה הסכמה בין הצדדים ולפיה, מאחר ובפרוטוקול הועדה מ - 1.3.11, שהוא לקוני ביותר, אין פירוט כנדרש מהם המסמכים הפרטניים שעמדו בפני הועדה תוגש לתיק ביהמ"ש ולצדדים תוך 21 יום השלמה חתומה ע"י ראש הועדה בה תציין אחת לאחת מה היו המסמכים שעמדו בפני הועדה במועד 1.3.2011, שכן אין התייחסות אליהם בפרוטוקול הרלוונטי מ - 1.3.11 . כמו-כן, מן הראוי להשלים ולפרט מדוע הועדה לא קיבלה את ההמלצות שבמסמכים אשר עמדו בפניה. במידה ויתברר כי אכן עמדו בפני הועדה כל המסמכים, תמחק העתירה, שאם לא כן יחזרו הצדדים לדיון בעתירה ב - 8.9.2011 שעה 09:00". בעקבות זאת הגישה יו"ר הועדה, אורה נורי, מכתב הבהרה, מיום 25.7.2011, ובו ציינה באופן כללי את מטרת הליווי, והוסיפה בקצרה, באופן דומה למכתב הקודם (שצוטט לעיל) כי: "הועדה התרשמה כי הנכה סובל מבדידות וזקוק לעזרה ביתית לניקיון הבית אולם לא נזקק למלווה". עוד ציינה אורה נורי במכתב כי דוח הפסיכיאטר "אינו מהווה משום אינדיקציה מלאה לתפקוד היום-יומי של הנכה", ולכן "נערך לנכה דוח הערכה תפקודית (ADL) של מומחה להערכה תפקודית לאחר ביקור בביתו של הנכה ופגישה עם הנכה בסביבתו הטבעית ומילוי שאלון ADL מפורט". טענות הצדדים גם לאחר ההבהרות הנ"ל, ב"כ העותר טען כי הועדה לא נימקה את החלטתה. הועדה לא הסבירה מדוע העדיפה את דוח המרפאה בעיסוק על פני שני דוחות של פסיכיאטרים מטעמה, הקובעים חד משמעית כי חייבים להמשיך לתת לעותר שעות ליווי. ב"כ העותר הצביע על העובדה כי אפילו המרפאה בעיסוק המליצה להמשיך לספק לעותר שעות ליווי, אלא שלא נקבה במספר השעות הדרוש. עוד ציין ב"כ העותר, כי הועדה לא הזמינה העותר להופיע בפניה ולטעון בדבר זכאותו להמשך שעות הליווי. ב"כ העותר אף טען כי המרפאה בעיסוק לא ציינה מהי הכשרתה בתחום שיקום נכים פגועי נפש, ומשכך לא ברור כיצד היא יכולה לתת דוח ADL ביחס לנכה שנכותו נפשית, מה גם שהמרפאה בעיסוק כלל לא ידעה שמדובר בנכה נפשי, אלא חשבה שעומד על הפרק חולה סיעודי. ב"כ העותר טען גם כי ההסכמה הדיונית התייחסה אף לסוגיית חוסר ההנמקה של הועדה. ב"כ המשיבה טענה לעומת זאת, כי ההחלטה מנומקת, ניתנה בסמכות ובהתאם לנהלים וההנחיות. עוד טענה כי עפ"י כללי המשפט המנהלי, ביהמ"ש לא נוהג להתערב בהחלטותיה של רשות מנהלית ולהיכנס בנעליה, מה גם שעסקינן בעניין שבמומחיות. ב"כ המשיבה אף טענה כי לפי ההסכמה הדיונית, שהושגה בין הצדדים בישיבת ביהמ"ש מיום 11.7.2011, התחייב העותר למחוק את עתירתו אם יסתבר שכל המסמכים היו בפני הועדה. לפיכך, משהוברר ממכתב יו"ר הועדה מיום 25.7.2011, כי כל המסמכים הרלוונטיים עמדו בפני הועדה, על העותר לעמוד מאחורי ההסכמה הדיונית ולמחוק את עתירתו. עוד ציינה כי בעבר הסתפקה הועדה בדוח פסיכיאטרי בלבד, אך ברבות השנים הוספה הבדיקה התפקודית בביתו של הנכה על מנת שתהיה בפני הועדה תמונה שלמה יותר. ועדת הליווי השתכנעה, לאור ממצאי בדיקת המרפאה בעיסוק, כי העותר יכול לבצע פעולות שוטפות יומיומית ללא עזרת מלווה. באשר לזכות הטיעון טענה ב"כ המשיבה כי היתה לעותר האפשרות להביא טיעוניו בפני הועדה בכתב. דיון משני מכתבי ההבהרה ומפרוטוקול הועדה שצוטטו לעיל, עולה כי הועדה החליטה להפסיק את שעות הליווי שניתנו לעותר עד כה באופן שוטף, בהסתמך על דוח הבדיקה התפקודי של המרפאה בעיסוק (בדיקת הֿ-ADL). אין התייחסות בפרוטוקול ומכתבי ההבהרה להיבט הפסיכיאטרי ולהמלצות שני המומחים בתחום הפסיכיאטריה. מחוות הדעת שלהם עולה כי לעותר בעיות קשות בתפקוד יומיומי, בשל מצבו הנפשי. ד"ר ברבר, שהוא פסיכיאטר המטפל בעותר 15 שנה, כתב בדוח מיום 8.4.2010, כי העותר: "אינו סומך על אף אחד מלבד על המלווה אשר מלווה אותו 4 שנים. חל איסור (ההדגשה במקור) לבטל לנכה ליווי שכן בביטול הליווי נשקפת סכנה מידית לבריאותו. לפיכך מומלץ על המשך ליווי שוטף ע"י מלווה (ההדגשה במקור!) לנכה באופן שלא יפגע או יסכן את בריאותו". חוות דעתו העדכנית של הפסיכיאטר ד"ר זצר מיום 27.12.2010, שבוצעה סמוך ביותר למועד בדיקת המרפאה בעיסוק, וכותרתה "הערכת תפקודית יומיומיים" קובעת, כי העותר זקוק לעזרה ודרבון ב: משק בית (קניות, ניקיון כללי, אחזקת בית, יכולת להזמין עזרה ושירותים לבית) היגיינה אישית (לבוש נקי, לבוש הולם, רחצה), פעילות פנאי (צפייה בטלוויזיה, קולנוע, מסעדות, פעילות ספורט, מפגש עם חברים, חוגים, מועדונים, בתי כנסת, קריאת ספרים) וניהול כספים (הבנת משמעותו של כסף, שימוש בשירותי בנק, ניהול תקציב, משלם חשבונות). עוד ציין ד"ר זצר במסמך הנ"ל כי העותר זקוק לעזרה וליווי ב"ניידות: נהיגה, תחבורה ציבורית, התמצאות בסביבת מקום המגורים". ד"ר זצר (בעמ' 2 לחוות דעתו) הסביר: "עקב מחלתו הנפשי קיימת ירידה נכרת בתפקודו ובמוטיבציה, חשק לעשות דברים וגם ירידה בתיפקודים הקוגניטיבים ריכוז וזיכרון שלא מאפשרת לתפקד בצורה מסודרת". ובמסקנתו כתב ד"ר זצר: "ממליץ להמשיך ליווי שהיה קודם באותם שעות". המלצות אלו לא רק שאינן בסתירה לדו"ח המְרפאה בעיסוק נאוה בר, שנשלחה ע"י המשיבה על מנת לבדוק תפקודיו היומיומיים של העותר במסגרת דוח ADL, אלא אף מתיישבות עימן ונותנות להן הסבר מקצועי רחב יותר. עיון בדוח הבדיקה של המרפאה בעיסוק, שכותרתו "הערכה תפקודית", מעלה כי גם לפי המרפאה בעיסוק תפקודיו של העותר לקויים ביותר. בעמ' 3 כתבה: "מתרחץ רק 1 לשבוע 'בגלל שאין לו חשק'...". "מתגלח רק 1 לשבוע 'בגלל שאין לו חשק'...". "סיכום והערות: זקוק לעידוד להתרחץ להתגלח ולהחליף בגדיו יותר מפעם אחת בשבוע". בעמ' 4 כתבה: "אחותו עוזרת לו להחליף סדין פעם בשבועיים". "לא זוכר ליטול תרופות המלווה מזכירה לו". "אחותו מנקה את חדרו. הנבדק אינו עושה זאת כלל". "אחותו מכבסת ומקפלת ומסדרת את הארון. אין לו כל יוזמה לעשות זאת. "סיכום והערות: זקוק להדרכה ותזכורת ליטול תרופות לנקות את חדרו באופן עצמאי ולכבס את בגדיו. לא יודע להכין לעצמו ארוחה חמה". בעמ' 7 לדוח בדיקתה כתבה: "זקוק לעידוד ברחצה, החלפת בגדים גילוח וצחצוח שיניים". ובהמשך (שם): "לא מסתדר עם נטילת תרופות, הכנת ארוחות, נקיון וכביסה". בסע' 14 לבדיקתה, בעמ' 6, ציינה: "לדבריו עם עידוד מצד המלווה יתרחץ ויחליף בגדיו 3 פעמים בשבוע". ומיד אחר כך, בסע' 15 לבדיקה, שכותרתו "איך נשיג את המטרות?(מדדי ביצוע, תאריכי יעד, מי יסייע), כתבה: "המלווה תזכיר לו ותשכנע אותו להתרחץ ולהחליף את בגדיו 3 פעמים בשבוע". (ההדגשות שלי, י.ש.). ובסוף עמוד 7 תחת הכותרת "סיכום הכולל המלצות למטרות שיקומיות ומס' שעות להשגתן". כתבה: "הנבדק הביע רצון לעבוד על הרגלי הרחצה והחלפת בגדים. אני ממליצה לאפשר לו זאת". מהמקובץ דלעיל משתמע כי גם המרפאה בעיסוק ממליצה לאפשר לעותר שעות ליווי, מבלי לנקוב במספר השעות. יש להדגיש, כי הבדיקה של המרפאה בעיסוק נעשתה בסוף דצמבר 2010, בתקופה שעדיין הייתה לעותר מלווה ל- 10 שעות יומיות 7 ימים בשבוע. משכך, אין לועדה כל אינדיקציה לקבוע מה היה מצבו התפקודי של העותר אילו כלל לא היה לו מלווה שמדרבן אותו, ויוצר בו מוטיבציה לתפקד כפי שתפקד בעת הבדיקה שערכה המרפאה בעיסוק. סיכום ומסקנות העולה מהאמור לעיל, כי הועדה לא התייחסה להיבטים המיוחדים של הנכות הנפשית, הספציפית ממנה סובל העותר. הועדה התייחסה רק לתפקוד הפיזי-מכאני של העותר ללא התייחסות למלוא היקף ההשלכות התפקודיות של מצבו הנפשי האינדיבידואלי של העותר על תפקודו. לא כל בעיה תפקודית מתבטאת רק ביכולת הפיזית לבצעה, כאשר מדובר בנכות נפשית ייתכן שהעותר אינו מסוגל להניע עצמו לידי ביצוע פעולה שמבחינה מכאנית גרידא איננו מוגבל לבצעה. בנסיבות אלה לא די בהצטמצמות לפן הפיזי שבדו"ח המרפאה, אלא חייבת להיות התייחסות לנכות הנפשית, שהיא זו שמגבילה את העותר דנן, ושלה היתה ערה אף המרפאה בעיסוק כפי שעולה מהמלצותיה. טענת המשיבה כי הועדה מצאה, לאור בדיקת המרפאה בעיסוק, כי העותר יכול לבצע פעולות שוטפות יומיומיות ללא עזרת המלווה, מנותקת מהבעיה המרכזית של העותר - נכותו היא בתחום הנפשי. נכות כזאת אינה פגיעה באיברים פיזיים, אלא כל כולה בהשלכות הנפשיות על כושר התפקוד הפיזי. השאלה שהיה על הועדה לבחון היא האם לעותר, שהוא בעל נכות נפשית לצמיתות של 50%, יהיו כוחות הנפש והמוטיבציה להניע את עצמו לבצע את הפעולות היומיומיות ללא הדרבון והעידוד שהוא מקבל מהמלווה, גם אם הן פשוטות, כמו צחצוח שיניים והחלפת בגדים. ניתנה לוועדה הזדמנות נוספת לנמק החלטתה, בהחלטתי מיום 11.7.2011. גם בשלב זה הועדה לא יצאה ידי חובת ההנמקה. אין כל התייחסות במכתב הועדה מיום 25.7.2011 לקביעתו הברורה של ד"ר זצר, שמונה מטעם אגף השיקום שבמשרד הביטחון ואינו הפסיכיאטר המטפל בעותר באופן קבוע (להבדיל מד"ר ברבר), אשר המליץ כאמור על אותו מספר שעות ליווי (10 שעות ליווי ביום ל-7 ימים בשבוע). מפרוטוקול הועדה הלקוני ומשני מכתבי ההבהרה של יו"ר הועדה עולה כי הועדה החליטה לשנות החלטותיה הקודמות, ולבטל את שעות הליווי כשהיא מסתמכת רק על חלקים מדוח הבדיקה של המרפאה בעיסוק. דא עקא, כפי שפורט לעיל, אפילו לפי בדיקתה של המרפאה בעיסוק קיימות אינדיקציות רבות להמשיך את שעות הליווי וגם המרפאה בעיסוק עצמה המליצה בדוח הבדיקה להמשיך את הליווי. משום מה, הועדה התעלמה לחלוטין מהמלצה זו כמו גם מממצאים אחרים של המרפאה בעיסוק. לא זו אף זו, המשיבה בטיעוניה לא הצליחה להסביר כיצד הועדה התמודדה עם המלצותיהם הברורות והנחרצות של שני הפסיכיאטרים אשר המליצו על המשך שעות הליווי, וגם הועדה כאמור לעיל לא ציינה במסמכיה את הטעמים לסטייה החדה מהמלצות הפסיכיאטרים, ובמיוחד ד"ר זצר אליו נשלח העורר לבדיקה לצורך דיוני הועדה. המסקנה העולה מכל האמור לעיל, במצטבר, היא כי החלטת הוועדה אינה מנומקת כראוי וחורגת על פניה ממתחם הסבירות, דבר המצדיק עפ"י הפסיקה את ביטולה. לאי-קיום חובת הנמקה ראו: בג"ץ 2159/97 מועצה אזורית חוף אשקלון נ' שר הפנים פ"ד נב(1) 75, 89 (1998); בג"ץ 4288/10 גרון נ' המנהל הכללי של משרד התקשורת (לא פורסם) עמ' 6; עמ"נ (נצ') 1609-04-11‏ חג'בי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), סע' 20-23 לפסה"ד; יואב דותן, "חובת ההנמקה של רשויות מינהל וגופים נבחרים", מחקרי משפט יט (הוצאת אוניברסיטת בר אילן, התשס"ב-2002), 5, בעמ' 65; יצחק זמיר, בספרו הסמכות המינהלית, כרך ב (נבו הוצאה לאור, תשנ"ו-1996), בעמ' 898-897). ל"חוסר סבירות" ראו: בג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד לה(1) 421, 450-432; בג"ץ 2533/97 התנועה לאיכות השלטון נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(3), 57). אשר על כן העתירה מתקבלת. אני מבטלת את החלטת הועדה מיום 10.4.2011. שעות הליווי שהוענקו לעותר עובר להחלטה מ- 10.4.11 ישארו בעינן. אין באמור כדי לשלול הערכות חוזרות של מצב העותר מעת לעת כמקובל. המשיבה תשלם לעותר הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪, בהתאם לתק' סד"א בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. ניתן היום, כ"ח אלול תשע"א, 27 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים. צבאשעות ליוויאגף השיקום