להלן החלטה בסוגיית בקשה להחזרת רכב: החלטה 1. המדובר בבקשה של הנאשם בת.פ. 1167/05 בית משפט זה (להלן: "המבקש"), להורות למשיבה להשיב למבקש לאלתר רכב מסוג שברולט טריילבלייזר מס' רישוי 14-626-59 (להלן: "הרכב"). 2. נימוקי הבקשה בתמצית: א. ביום 14/11/05, נעצר המבקש ביחד עם שמונה אחרים, בחשד לביצוע עבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים. במהלך המעצר, נתפס הרכב על ידי המשטרה ביחד עם מספר רכבים נוספים, השייכים לחלק מחשודים נוספים בפרשה. ב. בתאריך 05/12/05, הוגש לבית משפט זה, כתב אישום נגד המבקש ושמונה חשודים נוספים בפרשה. ג. ביום 19/12/05, הגישה חב' ריטן קאר בע"מ, אשר השכירה את הרכב למבקש (להלן: "החברה"), בקשה לבית משפט זה, להחזרת הרכב. ד. בתאריך 29/12/05, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים, קיבל בית המשפט את עמדת המבקש, ודחה את בקשת החברה בשל חוסר סמכות עניינית. ה. מאחר והמשיבה לא התנגדה להחזרת הרכב, ובהתחשב בכך שחלק מהרכבים שוחררו, לכן יש להחזיר את הרכב למבקש לאלתר. 3. בדיון שהתקיים בפניי ביום 17/01/05, העליתי מיוזמתי את הטענה בדבר חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בבקשה זו, וב"כ המבקש השיבה כי לבית משפט זה, סמכות לדון בבקשה, בשל העובדה כי כתב האישום הוגש לבית משפט זה, והבקשה הוגשה במסגרת אותו תיק, לכן לשיטתה, בית משפט זה מוסמך לדון בבקשה לפי סעיפים 34 ו- 37 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט - 1969 (להלן: "הפקודה"). מנגד, ב"כ המשיבה סבורה כי לבית משפט זה סמכות מקבילה לדון בבקשה, אשר קמה מכוח העובדה שהרכב נתפס במהלך ביצוע עבירה בגינה הוגש כתב אישום לבית משפט זה. ב"כ המשיבה הוסיפה, כי יש לזמן לדיון בבקשה זו את החברה, אשר על פי המסמכים שהומצאו לה, המבקש שילם לחברה זו סכום זעום משווי הרכב, סכום אשר מתקזז מול התקופה בה החזיק המבקש ברכב. 4. ב"כ הצדדים העלו טענות נוספות, הן לעניין המותב אשר צריך לדון בבקשה זו, וטענות נוספות. 5. לציין, כי באותו יום של הישיבה הנ"ל, ולפני שהתקיימה הישיבה, הגישה החברה בקשה להצטרף לדיון בבקשה זו. במהלך הדיון בבקשה, הבאתי בפני הצדדים את תוכן הבקשה, כאשר מצד אחד התנגד המבקש לצירוף החברה להליך זה, בטענה כי בית המשפט בהליך זה, לא יבחן את זכויות הצדדים, וכי אם ברצונה של החברה להגן על זכויותיה, תפנה בהליך אזרחי, מאידך, המשיבה כאמור הסכימה ואף ביקשה לצרף את החברה להליך. 6. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בבקשה, וכן בבקשת החברה, נחה דעתי כי דין בקשה זו להידחות, וזאת מחוסר סמכות עניינית לדון בבקשה זו, ואלה נימוקיי: א. בקשה זו, על פי טיעוני המבקש, מושתתת על סעיפים 34 ו- 37 לפקודה. סעיף 38 א (א) לפקודה קובע: "שוטר מוסמך, אדם שהחפץ נלקח ממנו או תובע זכות בחפץ, רשאים לערור על החלטת בית המשפט לפי פרק זה לפני בית המשפט המחוזי אשר ידון בערר כשופט אחד". פרק רביעי לפקודה, כולל סעיפים 32 - 42, משמע פרק זה כולל גם סעיפים 34, 37 לפקודה, עליהם נשענת בקשה זו. סעיף 38 א (א) לפקודה קובע בצורה מפורשת וחד משמעית, כי הסמכות לדון בבקשות על פי הפרק הרביעי לפקודה, תהא לבית משפט השלום, והערר על החלטות בית משפט השלום יידון בבית המשפט המחוזי, פועל יוצא הינו, כי בית משפט זה נטול סמכות לדון בבקשה הנוכחית כערכאה דיונית. זו הפרשנות המילולית והמתקבלת על הדעת להוראות סעיף 38 א (א) לפקודה. פרשנות אחרת מרוקנת מתוכן את משמעות סעיף זה. ב. בהחלטתי בב.ש. 3331/05, בבקשת החברה להשיב לה את הרכב, קבעתי כי הסמכות לדון בבקשה על פי סעיף 34 לפקודה, הינה של בית משפט השלום. ג. על פי האמור בבקשת החברה להצטרף להליך זה, מתכוונת החברה להגיש בקשה לבית משפט השלום בנצרת, במסגרת סעיף 34 לפקודה, להחזרת הרכב. בד בבד גם תגיש תביעה אזרחית לבית משפט השלום בת"א. בהחלטתי הקודמת, קבעתי כי הדרך הראויה והנכונה לליבון המחלוקת בין המקש והחברה, הינה בהליך אזרחי, ולא במסגרת בקשה על פי הפקודה. בשולי הדברים, לציין, כי אם אכן הגישה החברה בקשה במסגרת סעיף 34 לפקודה להחזרת הרכב או תביעה אזרחית לבית משפט השלום בת"א, סבור אני כי הדרך הראויה היא להצטרף להליך הנ"ל, ואין זה ראוי והוגן להעסיק שני בתי משפט באותו עניין. 7. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית הבקשה. שחרור תפוסרכב