העובדות בתמצית התובעים עותרים לחיוב הנתבעים בתשלום סך 95,147 ₪ בגין תמורת מניות הורי התובעים בהוד חפר, ובגין חלק מתמורת יחידות ההשתתפות בתנובה שהתקבלו בידי הנתבע מספר 1 (להלן: "אגודת המושב") עקב מכירת הון מניות תנובה, והועברו על ידי אגודת המושב לנתבעים 2 ו 3. (להלן: "הנתבעים"). התובעים הם ילדי גב' תמר ומר חנן שטרנברג ז"ל ויורשיהם. הורי התובעים היו בעלי הזכויות בנחלה 46 בכפר ידידיה ונמנו על חברי אגודת המושב, הרשומה אצל רשם האגודות השיתופיות ומסווגת כמושב עובדים. אין חולק על כי זכויות הורי התובעים מכוח הסכם עם מנהל מקרקעי ישראל וחברותם באגודת המושב כללו זכויות חכירה בחלקת המגורים ומבנה המגורים הבנוי בה, ובחלקות לעבוד חקלאי ובמבנים החקלאיים שבנחלה, מכסות יצור, חלק יחסי ברכוש ובמפעלי אגודת המושב, הכוללים בין היתר זכויות במפעלים, תחנת דלק, אנטנות סלולאריות וצרכניה. (ראה חוזה המכר נספח 1 לתצהיר התובע מספר 1 והאמור בסעיף 51 לסיכומי התובעים) וזכויות נוספות הנוגעות לפעילותם בנחלה. הורי התובעים הפעילו בנחלה לול תרנגולי הודו אותם שיווקו באמצעות חברת הוד חפר בע"מ. בנוסף גידלו הורי התובעים בנחלה תרנגולות מטילות, פרות לחליבה, בקר לבשר, פרדסים, פרחים וירקות. את רוב תוצרתם החקלאית הזו שיווקו התובעים באמצעות תנובה. עקב חובות כספיים אליהם נקלעו הורי התובעים, ועל מנת שיוכלו להמשיך להתגורר בביתם, נאלצו הורי התובעים לפעול לפיצול המשק על מנת שבית המגורים יופרד מהנחלה, כך שהורי התובעים ימשיכו להיות בעלי הזכויות בו, והנחלה תימכר לנתבעים. התמורה בגין מכר הנחלה בסך 175,000$ נועדה לסילוק חובות הורי התובעים. (ראה ה"הואיל" השלישי והרביעי שבמבוא לחוזה המכר, וסעיפים 3,6, ו 11 לחוזה המכר. ) (החוזה צורף כנספח 1 לתצהיר התובע מספר 1. להלן יכונה חוזה זה: "חוזה המכר") ביום 6.5.1993 התקשרו הורי התובעים עם הנתבעים בחוזה מכר זכויותיהם . המחלוקת בין הצדדים המחלוקת בין הצדדים היא בעיקרה בשאלה האם בחוזה המכר מכרו הורי התובעים לנתבעים את זכויותיהם בתמורת מניות הוד חפר ואת יחידות ההשתתפות בתנובה. המדובר בשאלה הנוגעת לפירוש חוזה המכר. תמורת יחידות השתתפות תנובה אשר הועברו לאגודה וממנה לנתבעים, על פי נתוני הייצור והשיווק של משק הורי התובעים עד שנת 1992 מפסק דין בית המשפט העליון בבג"צ 861/07, ע"א 8192/09, ע"א 2054/09 יונתן קמחי ואח' נ' "נחלים", מושב עובדים של הפועל המזרחי (2010) (להלן: "בג"צ ניר בנים") עולות עובדות רקע ביחס למחלוקת נשוא התובענה שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים. אפרט עיקרן להלן: תנובה היא אגודה שיתופית מרכזית ובה היו חברות מאות אגודות שיתופיות: מושבים וקיבוצים. אין חולק על כי אגודת המושב הייתה חברה בתנובה וכי חברי אגודת הכפר, ובכללם הורי התובעים שיווקו את תוצרתם באמצעותה. תנובה חייבה את האגודות השיתופיות החברות בה בשני חיובים. האחד, עמלה לכיסוי הוצאות השיווק, והשני, חיוב על חשבון ההשתתפות בהון מניות תנובה - יחידות ההשתתפות. יחידות ההשתתפות נקבעו בהתאם להיקף התוצרת החקלאית ששווקה באמצעות תנובה. ועידת תנובה החליטה בחודש נובמבר 1999 על הקצאת יחידות ההשתתפות בתנובה בין האגודות השיתופיות החברות בה. יחידות ההשתתפות הוקצו לאגודות השיתופיות על פי שני מפתחות. האחד, מפתח אחיד לפיו 50% מכלל יחידות ההשתתפות חולקו באופן שווה בין כל האגודות החברות בתנובה. השני, מפתח יחסי לפיו 50% מכלל יחידות ההשתתפות הוקצו לאגודות השיתופיות על פי היקף השיווק של התוצרת החקלאית לתנובה במשך השנים. ביחס ליחידות ההשתתפות שחולקו על פי המפתח השני נתגלעה מחלוקת בין הצדדים. בשלושת ההליכים המאוחדים התעוררה השאלה האם יחידות ההשתתפות בתנובה, אשר הוקצו על פי החלטת ועידת תנובה באופן יחסי לאגודות השיתופיות ניר בנים, באר טוביה ונחלים, הן נכס מנכסי האגודות הרשאיות לחלקן או את כספי הפדיון עבורן באופן שוויוני בין כלל חברי האגודה; או שמא יש לזקוף את יחידות ההשתתפות באופן יחסי לזכות חברי האגודה ששיווקו במהלך השנים את התוצרת באמצעות תנובה. בנסיבות פסק הדין דובר בתוצרת חלב ובבעלי דין שהינם רפתנים. בעניין ניר בנים נפסק על ידי כב' השופט עמית כי יחידות ההשתתפות הן רכוש הרפתנים ולא רכוש האגודה. הרפתנים נשאו בתשלום עבור ההשתתפות בהון המניות בדרך של ניכוי מהתמורה שהגיעה להם עבור החלב, כל רפתן על פי כמות התוצרת ששיווק. נפסק כי יחידות ההשתתפות הן קניינם של הרפתנים וכי האגודה שימשה רק כמעין צינור בין הרפתנים ובין תנובה כשלוחתם. מסיבה זו נפסק בעניין ניר בנים כי קביעות רשם האגודות השיתופיות שאישר את החלטות האגודות על חלוקת תמורת פדיון יחידות ההשתתפות באופן שוויוני בין חברי האגודות ולא באופן יחסי על פי השיווק שגויה, ובלתי צודקת. קביעה זו מנוגדת גם כפי שנפסק לעקרונות הקואופרציה שאין משמען הלאמת רכוש הפרט. מהות יחידות ההשתתפות בתנובה ביחס למהות יחידות ההשתתפות בתנובה הוסבר על ידי כב' השופט עמית בפסק הדין בבג"צ ניר בנים האמור להלן: "נקדים ונבהיר כי יחידות ההשתתפות בתנובה אינן כמניות רגילות, באשר מניות של אגודה שיתופית אינן סחירות. לכן, גם את נשתמש בהמשך בביטויים כגון בעלות במניות תנובה, הכוונה לזכויות הכלכליות ולטובות ההנאה הנובעות מיחידות ההשתתפות בתנובה, כמו שווי הפדיון שלהן או הזכות לקבלת דיבדנדים, להבדיל מהזכות לסחור בהן ולהעבירן." הוער בנוסף על ידי כבוד השופט עמית האמור להלן: "נספר לקורא כי במהלך עשרות בשנים לא התייחסו אל יחידות ההשתתפות בתנובה כאל נכס בעל ערך כלכלי ממשי, כך ששאלת הבעלות בהן לא התעוררה. רק בסמוך לועידת תנובה בה נתקבלה ההחלטה על הקצאת יחידות ההשתתפות, ומשנתחור כי ליחידות ההשתתפות שווי נכבד, פרצו המחלוקות שהגיעו עד לפתחו של בית משפט זה." גם בנסיבות העניין שבפני נמנעו הצדדים לחוזה המכר מלהתייחס מפורשות ליחידות ההשתתפות בתנובה. סבורתני כי הטעם לכך הוא לא צפו את המהלכים שהביאו למכר תנובה והוד חפר ולהעברת תמורת המניות ויחידות ההשתתפות לאגודות. בהחלטת האסיפה הכללית של חברי אגודת הכפר מיום 5.2.2008 נקבע כי התמורה שהתקבלה מתנובה בגין יחידות ההשתתפות תחולק באופן הבא: מחציתה תתחלק בין כלל חברי האגודה באופן שווה. כנגד היבט זה של ההחלטה אין לתובעים כל תרעומת וכל טענה. המחצית הנותרת תחולק בהתאם לייצור הענפי בהתאם לחלוקה שתקבע בעזרת רואה חשבון וועדה שימנה לכל ענף. על פי בדיקת הוועדה בראשות רואה החשבון הורוביץ קבעה האגודה כי הסכום המגיע למשק נשוא המחלוקת מפידיון יחידות ההשתתפות על פי נתוני הייצור והשיווק שעד שנת 1992 הוא סך 59,188 ₪. (העתק מכתב האגודה מיום 11.1.2009 צורף כנספח 5 לתצהיר התובע מספר 1) אין חולק על כי אגודת המושב זיכתה את חשבון הנתבעים בסכומים ובמועדים כדלקמן: בגין תמורת מניות הוד חפר - בסך 35,959 ₪. ביום 31.12.2002 - 4,570 ₪, ובחודש דצמבר שנת 2007 - 31,389 ₪. בגין תמורת יחידות ההשתתפות בתנובה - בסך 129,188 ₪. בתחילת שנת 2008 בגין החלק שאינו נובע מנתוני הייצור של כל משק. ובסך 59,188 ₪ בשנת 2008 בגין החלק היחסי ונתוני השיווק של המשק. (העתק כרטיס הנתבעים באגודת הכפר צורף כנספח 7 לתצהיר התובע מספר 1). התובעים טוענים כי סכומים אלה בגין תמורת מניות הוד חפר ופידיון יחידות ההשתתפות שחולק על פי נתוני השיווק ובגין הייצור שבוצע על ידם שייך להם ולא לנתבעים. ביום 30.10.2007 פנתה אם התובעים באמצעות עורך דינה לאגודת המושב והודיעה כי היא הזכאית לקבלת הכספים שיתקבלו אצל האגודה מהוד חפר ו/או מתנובה והמיועדים לנחלה ו/או הנובעים משיווק תוצרתה. (העתק המכתב צורף כנספח 8 לתצהיר התובע מספר 1). במענה למכתב זה השיבה אגודת המושב לאם התובעים כי נוכח טענותיה החליט וועד ההנהלה להחזיק בכספי מניות תנובה המיועדים למשק גל בנאמנות, וכי אם תמציא צו שיפוטי המורה לאגודה שלא לחלק כספים אלה בתוך 30 ימים, תמשיך האגודה להחזיק בנאמנות בכספים עד להכרעה סופית. ולא, יועברו הכספים לרוכשי הנחלה. (העתק המכתב צורף כנספח 9 לתצהיר התובע מספר 1). התביעה המקורית הוגשה על ידי אם התובעים ז"ל, זאת ביום 25.12.2007 בד בבד עם הגשת התביעה עתרה אם התובעים ז"ל גם למתן צו מניעה זמני אשר ימנע את העברת הכספים לנתבעים. הצדדים הגיעו להסכם דיוני לו ניתנן תוקף של החלטה, שעל פיו לא ניתן הצו הזמני שהתבקש, והכספים הועברו לנתבעים בכפוף לערובה ולערבויות להעברתו לתובעים על ידי הנתבעים, באם תתקבל תביעת התובעים. (ראה בש"א 4375/07, ההסכם הדיוני, וההחלטה מיום 28.2.2008). תמורת מניות הוד חפר אין חולק על כי בחודש אפריל 1979 רכשה אגודת הכפר מניות בהוד חפר. (ראה עדות מנהל חשבונות אגודת הכפר מר וייס בעמוד 15 לפרוטוקול בשורות 27 - 31 ובעמוד 16 לפרוטוקול בשורות 1 - 8). בשנת 1984 החליטה אגודת הכפר למכור את מניות הוד לחברי האגודה אשר שיווקו את תוצרתם להוד חפר. (ראה עדות מנהל החשבונות מר וייס. שם.) רכישת מניות האגודה על ידי חברי אגודת הכפר, ובכללם הורי התובעים נעשתה על ידי חיוב חשבונם באגודה לחמש שנים אחורה בגין השנים 1979 - 1984, על פי היקף היצור בק"ג, ומשנת 1984 לחמש שנים הבאות. החיוב נפרס על פי עדות מר וייס למשך 10 שנים בסך הכל והושלם בשנת 1990. (ראה עדות מר וייס. שם.) עולה מעדות מר וייס כי במועד התקשרות הורי התובעים עם הנתבעים בחוזה המכר משנת 1993 שילמו הורי התובעים את מלוא התמורה בגין רכישת מניות הוד חפר. בגין מכירת מניות תנובה שולם מס רווחי הון על פי עדות מר וייס. (ראה עדותו בעמוד 18 לפרוטוקול הדיון בשורות 3 - 4) ביחס למניות הוד חפר ציין הנתבע מספר 2 בסעיף 5 לתצהירו את האמור להלן: "יובהר כי מניות תנובה היו רשומות ע"ש האגודה, לעומת זאת מניות הוד חפר היו רשומות ע"ש החברים. הורי התובעים העבירו על שמינו את מניותיהם בהוד חפר בסמוך לאחר שהשלמנו את תשלום יתרת התמורה בגין הנחלה, וזאת בהתאם להתחייבותם בהסכם, שכן הם מכרו לנו את הזכויות הנלוות והאישיות לרבות מכסות יצור וחלק יחסי ברכוש ובמפעלי האגודה. משנת 93 ועד היום שילמה לנו הוד חפר פעמים אחדות דיבידנד בכח היותנו בעלי המניות." בנוגע להחלטת האגודה בדבר אופן חלוקת הכספים שהתקבלו ממכירת תנובה וממכירת הוד חפר ציין מר גל בסעיף 7 לתצהירו את האמור להלן: "למען הסדר הטוב ברצוני לציין שיש הבדל בין החלטות האגודה בדבר אופן חלוקת הכספים שהתקבלו ממכירתה של תנובה, לבין כספים שהתקבלו ממכירת הוד חפר. הכספים שהתקבלו מהוד חפר חולקו ישירות לבעלי המניות כפי שמופיע ברשימת בעלי המניות בהוד חפר ואילו התמורה בגין מניות תנובה ו/או יחידות ההשתתפות היו של האגודה, הכספים הועברו לאגודה אשר חילקה אותן על פי החלטות שהתקבלו באסיפה הכללית." (לתצהיר מר גל צורפו שתי ההחלטות שהתקבלו על ידי האסיפה הכללית של אגודת המושב מהמועדים 6.22008 ו 31.10.2009 . ההחלטות סומנו כנספחים ב וג לתצהיר). האמור בסעיפים אלה בתצהיר מר גל לא נסתר בחקירתו. טענות הצדדים בתמצית טענות התובעים התובעים טוענים כי מתחייב מפסק הדין בבג"צ ניר בנים כי באשר האגודה הסתמכה בכתב הגנתה על החלטת רשם האוגודות השיתופיות שבוטלה בפסק הדין, ומשבוטלה, יש להורות על כי תמורת המניות ויחידות ההשתתפות שייכת לתובעים כיורשי הוריהם ז"ל. התובעים טוענים כי גם ביחס למחצית מתמורת יחידות ההשתתפות של תנובה אשר חולקה באופן שווה בין חברי אגודת הכפר מדובר בזכייה מן ההפקר של הנתבעים, שכן לאמיתו של דבר שייכת גם תמורה זו לתובעים. אציין כי אם מדובר בטענה ולא בהערה למעלה מן הצורך שהיא מיותרת, הרי שאינה חלק מגדר המחלוקת כפי שנוסחה בכתב התביעה ומשכך לא ראיתי לנכון לדון בה. התובעים הצהירו ברורות בסעיף 9 (ב) לכתב התביעה המתוקן כי הם נמנעים מלהעלות טענות כנגד חלק זה של ההחלטה, ומה גם שבבג"צ ניר בנים אין כל הכרעה ביחס לחלק זה ביחידות ההשתתפות, משהחלטת רשם האגודות השיתופיות בעניין זה לא הועמדה במבחן. התובעים טוענים כי אגודת המושב לא הייתה רשאית להתיימר להעביר את תמורת מניות הוד חפר לנתבעים, לאחר שמכרה את מניות הוד חפר להורי התובעים ולאחר שגבתה מהם את מלוא תמורת המניות, בהיותן מניות "אישיות". בנוסף טוענים התובעים כי על פי הוראת סעיף 16 לחוזה המכר הוסכם כי חיובים או זיכויים המתייחסים לפעילות המוכר לגבי התקופה שלפני מסירת החזקה בנכס לקונה, אף אם נזקפו לאחר מועד זה, יזקפו לזכות או לחובת המוכר לפי העניין. התובעים טוענים כי הרקע להוראה זו נובע מרצון הנתבעים להגן על עצמם מכל חוב או חבות שהיו עשויים לצוץ בעתיד בגין פעילות הורי התובעים במשק, אשר הביאה אותם למצוקה הכלכלית בגינה נאלצו למכור את הנחלה. בד בבד עם הוראה זו נקבע כי מאידך גיסא אם יהיו בעתיד זיכויים בגין פעילות הורי התובעים, היא תזקף לזכותם. לטענת התובעים אף אם לא יתקבל פירוש זה לחוזה המכר כי אז, ובהיעדר הוראה מפורשת בחוזה בדבר נושא הזיכויים העתידיים כדוגמת סעיף 16, יש לקבוע כי הזכויות לקבל זיכויים אלה לא הועברו לנתבעים. זכויותיהם הקנייניות האישיות של הורי התובעים במניות החלב ובמניות הוד חפר לא נמכרו לנתבעים על פי טענת התובעים. המדובר בזכויות שדינן כדין קופת פנסיה או קופת גמל, כפי שנפסק בבג"צ ניר בנים אשר האגודה לא הייתה רשאית לחלק לאחרים מלבדם. ביחס לאגודת הכפר טוענים התובעים כי קיבלה את כספי פדיון מניות הוד חפר ויחידות השתתפות תנובה כצינור להעברתם להורי התובעים, אי העברתם אליהם, ולאחר לכתם לבית עולמם לתובעים יורשיהם היא עשיית עושר ולא במשפט והפרת חובת האגודה כנאמנה וכשלוחה בלבד. טענות הנתבעים 2 ו 3 הנתבעים טוענים כי לשונו של חוזה המכר ברורה ולפיה הצדדים לחוזה המכר התכוונו כי כל הזכויות ההוניות של הורי התובעים בנחלה ולרבות זכויותיהם האישיות והזכויות הנלוות יועברו אליהם. הניסוח הרחב של החוזה מעיד על הכוונה להעביר לנתבעים על פי החוזה גם את הזכויות בכספים נשוא המחלוקת, על פי הנטען. הנתבעים טוענים כי פדיון מניות הוד חפר ויחידות ההשתתפות הם בגדר הכנסה הונית ולא פירתית שכן מקורם הוא במכירת הנכס - הון המניות ויחידות ההשתתפות עצמם ולא בתשלום עבור השיווק. בגין מכירת מניות תנובה שולם מס רווחי הון על פי עדות מר וייס. הנתבעים טוענים כי סעיף 16 אליו מפנים התובעים בסיכומיהם מסדיר את הוראות ההסכם ביחס לתשלומים שוטפים בגין אחזקת הנחלה עד מועד מסירתה לנתבעים, ואת הזיכויים או החיובים בגין השיווק היצרני השוטף של הורי התובעים, עד מסירת החזקה בנחלה. אין מדובר בזכויות ההוניות של הורי התובעים מכל מין וסוג ולרבות במניות הוד חפר וביחידות השתתפות תנובה. הצורך בקביעת ההוראות שבסעיף 16 ביחס לזיכויים ולחיובים בגין היצור השוטף נובע לפי הנטען משיטת הזיכוי והחיוב על פי נהלי הנהלת החשבונות בכרטיסי חברי האגודה כפי שהעיד בעניינה מר וייס. הנתבעים טוענים כי ביחס לאומד דעת הצדדים יכולה להתקבל רק עדות מר גל אשר היה שותף למשא ומתן ולגיבוש ההסכם אך לא בנם של הורי התובעים ז"ל מר שטרנברג, אשר על פי עדותו כלל לא היה מעורב במשא ומתן בין הצדדים לחוזה המכר. לטענת הנתבעים אין רלבנטיות לפסק הדין בבג"צ ניר בנים לצורך ההכרעה במחלוקת, וזאת גם על פי האמור בפסק הדין על פיו ההכרעה בו היא בעניין שלוש האגודות שעניינן נדון בהליך ומשאינו חל על מישור היחסים בין האגודה או חבריה לצדדי ג'. לטענת הנתבעים לא יתכן כי בחלוף למעלה מעשור ממועד מכירת הנחלה יבואו אליהם התובעים בטענות ביחס חוזה המכר. הנתבעים מסכימים כי אין חובה על האגודה לשלם פעמיים בגין המניות ויחידות ההשתתפות. אין הם מתכחשים לכתבי השיפוי שחתמו לטובת אגודת הכפר בעניין זה. טענות הנתבעת 1 - אגודת הכפר עמדת אגודת הכפר היא כי היא רואה כל חבר הרוכש נחלה כמי שנכנס בנעלי החבר היוצא. הרוכש מקבל את כל זכויות המוכר בנחלה, את החברות באגודה, את החזקה בשטחים החקלאיים שבמשבצת האגודה המעובדים על ידי המוכר, את זכויות המים של המוכר, את מכסות היצור של המוכר, את חלקו של המוכר בהון האגודה וקרנות האגודה וכל זכות או קניין אחר של המוכר, לרבות במניות תאגידים המוחזקים בנאמנות, וזכות פדיון המניות בין אם הן שייכות לאוגדה ובין אם הן שייכות למוכר. דיון איני סבורה כנתבעים שלפסק הדין בבג"צ ניר בנים אין כל רלבנטיות למחלוקת שבפני. נכון כי בו כדי להכריע בה. סבורתני כי לאחר שניתן פסק הדין בבג"צ ניר בנים, הגם שאינו חל במישרין על אגודת כפר ידידיה, ניתן ללמוד מהנמקותיו כי זכויות הורי התובעים ביחידות ההשתתפות בתנובה היו זכויות אישיות ולא קניין האגודה ככזו. דברים אלה נכונים גם ביחס לזכויות הורי התובעים במניות הוד חפר. עם זאת עיקר המחלוקת שבפני נוגעת כאמור לעיל לפרשנות חוזה המכר. השאלה היא האם זכויות אישיות אלה נמכרו על ידי הורי התובעים לנתבעים עם הנחלה על פי החוזה. חוזה המכר אביא להלן מהוראות חוזה המכר הרלבנטיות למחלוקת: בהוראות המבוא של החוזה מוסברות על ידי הצדדים הסיבות לעריכתו ולהתקשרות ביניהם והתכליות שביקשו להגשים במשותף באמצעות החוזה. בשל חשיבותן אביאן בשלמות להלן: "הואיל: והמוכר הינו חבר - באגודת כפר ידידיה מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "האגודה"). והואיל: והמוכר מצהיר כי הינו בעל כל הזכויות במשק הידוע כמשק 46 בכפר ידידה לרבות זכויות החכירה והזכויות הבלעדיות לחזקה, לשימוש, לעיבוד, למגורים ולהפקת הפירות וכי המשק כולל חלקות למגורים ועליהם מבני מגורים וכן חלקות לעיבוד חקלאי הכוללות מבני משק שטחי עיבוד והכל כמפורט בסעיף 3 להסכם (הכל יקרא להלן - הנכס). והואיל: והמוכר חייב כספים לאגודה והינו עומד בתנאים הנדרשים ע"י כל הרשויות והגופים שאישורם נדרש לשם פיצול המשק באופן שבית המגורים של המוכר יופרד לחלקה נפרדת כמסומן במפה נספח א.. להסכם והאסיפה הכללית של האגודה אישרה פיצול המשק כאמור. והואיל: וברצון המוכר למכור ולהעביר לקונה וברצון הקונה לרכוש מהמוכר את כל זכויות המוכר בנכס לאחר פיצולו וכל הזכויות האישיות של המוכר במשק ו/או הנלוות לנכס לרבות מכסות יצור חלק יחסי ברכוש ובמפעלי האגודה (1/6 מכל הנכסים והרכוש הנ"ל לרבות חלקת טיכו). (צ"ל 1/61 לפי מספר החברים באגודת הכפר על פי העדויות שנשמעו ה.ע) 3. הנכס - בכל מקום בהסכם בו כתוב הנכס משמעו המשק לאחר פיצולו כמפורט להלן: ... 11.4 ...מוסכם כי תשלום התמורה תשולם דרך האגודה או על ידי הפקדתם על ידי הקונה בחשבון האגודה... הצדדים נותנים בזאת לאגודה הוראות בלתי חוזרות לשלם מהסכומים שהופקדו בידיה כל סכום החל על המוכר ואת כל חובות ההתחיבויות המוכר ... רק לאחר תשלום כל הסכומים האמורים וקבלת האישורים להעברת הזכויות ע"ש הקונה ולאחר סילוק משכנתאות ומסירת החזקה לקונה ובתנאי כי התקבל לכך אישור הקונה היתרה שתהיה תועבר לאגודה לכיסוי חובו של המוכר, ובאם תשאר יתרה לאחר כל האמור לעיל היא תועבר למוכר.." מסים... 16. כל האגרות והתשלומים העירוניים ו/או הממשלתיים החלים על הנכס ו/או על המחזיק בו לרבות תשלומי חשמל, טלפון, גז, מים, מיסי אגודה, דמי חכירה עד למועד מסירת ההעברת הזכויות בנכס לקונים יחולו על המוכר וישולמו על ידו ומאותו תאריך יחולו וישולמו ע"י הקונים. חיובים או זיכויים המתיחסים לפעילות המוכר לגבי התקופה שלפני מסירת החזקה בנכס לקונה אף אם נזקפו לאחר מועד זה יזקפו לחובת או לזכות המוכר לפי הענין ומובהר כי אין הקונה חייב בכל חוב שהוא הקשור לפעילות המוכר בנכס." להבנתי מלשון החוזה והוראותיו עולה כי תכליתו הסובייקטיבית של החוזה על פי כוונתם המשותפת של הצדדים, היא לאפשר להורי הנתבעים לפרוע את חובותיהם באמצעות תמורת המכר ולאפשר להם להמשיך ולהתגורר בבית הבנוי בחלקה א' שבנחלה. זאת תוך ניתוק הקשר בין הורי התובעים והעברה לנתבעים של אגד זכויותיהם בנחלה, ובכל זכויותיהם הנוגעות לנחלה ובקשר אליה, וכן כל הזכויות הנלוות והנובעות מהחברות באגודה ובנוגע אליה, ולרבות זכויות אישיות כפי שהוגדר במפורש בחוזה. אך למעט זיכויים וחיובים בגין תשלומים המגיעים להורי התובעים בגין השיווק השוטף, אשר טרם באו לידי ביטוי ברישומי האגודה. מלשון החוזה עולה כי הצדדים הבחינו בין הנכס שהוא כהגדרתם המשק לאחר פיצולו, היינו הנחלה, ובין אגד הזכויות הנלוות הנוספות מסוגים שונים בנכסים רבים שיש להן נגיעה לנכס הכוללות בין היתר זכויות אישיות שיש למוכרים. אלה וגם אלה הן נשוא הממכר. התייחסות הצדדים לזכויות המועברות לנתבעים על פי לשונו של החוזה היא רחבה ביותר, כוללנית וגורפת. זאת בסייג אחד הנוגע לחיובים השוטפים בגין חשמל, טלפון, גז, מים, דמי חכירה, מסי אגודה עד מועד מסירת החזקה בנחלה לנתבעים. ובנוסף התחשבנות הנוגעת לשיווק השוטף, ככל שהיא מתייחסת לפעילות של הורי התובעים שעד מסירת החזקה, אפילו בוצעה לאחר מסירת החזקה, כמפורט בסעיף 16 לחוזה המכר. התחשבנות זו נערכת, כפי שהוסבר על ידי מנהל חשבונות אגודת הכפר מר וייס באיחור של כחודש ימים. על כך העיד מר וייס את האמור להלן: "ש. כשהוא מקבל את הכרטיס בפברואר של חודש ינואר, כבר זיכו אותו ת. יש את כל הפעילות השוטפת של ינואר שאותה יקבל ליד ב - 25.2" (ראה עדותו בעמוד 19 לפרוטוקול שורות 11 - 13). זכויותיהם ההוניות של הורי התובעים שלהן זיקה לנחלה, בהבדל מזכויות בגין תמורת היצור השוטף, הועברו אף הן כאמור במסגרת חוזה המכר לנתבעים, אף בהיותן זכויות אישיות, לאור תכלית ההסכם על פי אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף של הצדדים. כוונתם כאמור לעיל הייתה להעביר לנתבעים את אגד זכויותיהם המלא כחלק מהנכס ההוני שנרכש על ידם. פרשנות זו מקבלת משנה תוקף גם לאור ההבנה של מהות יחידות ההשתתפות בתנובה כפי שבואר בפסק הדין בבג"צ ניר בנים אשר לגביהן נפסק כי אינן כמניות רגילות, וכי בין היתר הן נבדלות ממניות רגילות בכך שכמניות של אגודה שיתופית אינן סחירות. סבורתני כי דברים אלה מבהירים גם את יחוד המניות מבחינת הזיקה המהותית ההדוקה שבינן ובין הנחלה . זיקה הדוקה זו עולה גם מנוסח מכתב ב"כ התובעים לאגודת המושב מיום 30.10.2007 (נספח 8 לתצהיר התובע מספר 1). בחוזה המכר ביטאו הצדדים את כוונתם המשותפת לא רק בדבר מכירת הנחלה לנתבעים אלא גם את כל זכויותיהם הקנייניות של הורי התובעים בכל הנלווה לנחלה והקשור בה ולרבות זכויות אישיות הוניות אך למעט הזכויות הפירותיות בגין ההתחשבנות שטרם נערכה עם אגודת הכפר. הנתבע הצהיר כי הנתבעים קיבלו דיבידנדים במהלך השנים שלאחר ההתקשרות בחוזה המכר מכוח בעלותם במניות וביחידות ההשתתפות. הזכות לקבלת דיבידנד היא כפי שהוסבר על ידי כב' השופט עמית ביטוי נוסף של הבעלות המקנה זכויות כלכליות שונות ובכללן בין היתר הזכות לקבלת שווי הפידיון. משהגיע מועד פדיון מניות הוד חפר ויחידות ההשתתפות סבורתני כי תמורת הפדיון היא קניין הנתבעים על פי חוזה המכר. להבנתי באמור בסעיף 16 לחוזה המכר אין לשנות ממסקנה זו, להיפך. הסעיף מסדיר את הוראות ההסכם ביחס לתשלומים שוטפים בגין אחזקת הנחלה עד מועד מסירתה לנתבעים, ואת הזיכויים או החיובים בגין השיווק היצרני השוטף של הורי התובעים, עד מסירת החזקה בנחלה. זאת על רקע שיטת הזיכוי והחיוב על פי נהלי הנהלת החשבונות בכרטיסי חברי האגודה כפי שהעיד בעניינה מר וייס. אפנה גם לעדות מר גל בסעיף 12 לתצהירו ביחס לאומד דעת הצדדים לגבי הוראת סעיף 16 לחוזה המכר. לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית. התובעים ישאו בהוצאות הנתבעים וצד ג' ובנוסף ישלמו שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ לנתבעים 2 ו 3 ביחד ו 4,000 ₪ לנתבע מספר 1 אשר חלקו בניהול ההגנה היה מינורי יחסית. ניתן היום, כ"ג אב תשע"א, 23 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים. המזכירות מתבקשת להמציא פסק הדין לב"כ הצדדים. חלוקת כספים