1. נתבעת 1 הינה בנק זר, שוויצרי, הרשום בישראל כתאגיד זר ומפעיל נציגות בישראל. נתבע 2 הינו עובד של נתבעת 1 וכן מכהן כחבר ההנהלה הבכירה של הבנק. מקום מושבו בשוויץ. על פי כתב התביעה, הועסק התובע על ידי נתבעת 1 ופוטר על ידה, בהליך לא תקין. 2. ביום 16/5/10 הוגשה בקשה לסילוק התובענה נגד נתבעת 1, על הסף. אלה נימוקי הבקשה: א. נתבעת 1 הינה בנק שוויצרי שמקום מושבו בשוויץ. ב. על הצדדים חל הדין השוויצרי. ג. בית הדין בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתביעה. ד. כתב התביעה אינו מגלה עילה, באשר מושתת על הדין הישראלי ולא על הדין השוויצרי. 3. במקביל, הוגשה בקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה, עד לאחר מתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף. הארכה ניתנה. 4. ביום 17/6/10 הוגשה בקשה למחוק את התביעה נגד נתבע 2, על הסף. אלה נימוקי הבקשה: א. נתבע 2 לא היה מעולם מעסיקו של התובע. ב. לא מתקיימות העילות לחיוב נתבע 2 בעילות גרם הפרת חוזה. ג. לא מתקיימות העילות לחייבו בעילות הפרת חוק הגנה על עובדים. ד. הדין החל הוא הדין השוויצרי בעוד התביעה מושתתת על הדין הישראלי. ה. פורום נאות. ו. חוסר תום לב בהגשת התביעה. ז. תביעה קנטרנית וטורדנית. 5. ביום 1/9/10 הגיש התובע בקשה לסילוק על הסף, של הבקשה לסילוק על הסף שהגישה נתבעת 1. אלה הטענות בבקשה: א. הבקשה הוגשה בחוסר נקיון כפיים ובחוסר תום לב. ב. נתבעת 1 העלימה מבית הדין עובדות רלבנטיות וחשובות, אשר יש בהן כדי לתמוך בטענות התובע לפורום הנאות בישראל. ג. נתבעת 1 לא ציינה מהו הדין השוויצרי אשר לטענתה אמור לחול על הצדדים. ד. נתבעת 1 לא גילתה שהתובע קיבל זכויות סוציאליות על פי הדין הישראלי וכי עבד בישראל במשך שנים רבות. ה. על נתבע 1 מוטל נטל השכנוע כי הדין החל הוא הדין השוויצרי - וכן מהו הדין השוויצרי ביחס לזכויות שבישראל הן זכויות קוגנטיות וחוקתיות. ו. התביעה הוגשה בתום לב. 6. התובע הגיש בקשה נוספת, לסילוק על הסף של בקשת נתבע 2 לסילוק התביעה נגדו על הסף. בבקשה חזר על הטענות שהעלה מול נתבעת 1, אך ייחסן אישית לנתבע 2. 7. עוד ובנוסף, הגיש התובע ביום 1/9/10 תגובה לבקשת נתבע 2 לסילוק על הסף. בתגובה חזר על הטענות שהעלה ביחס לנתבעת 1. בהתייחס לנתבע 2 הוסיף וטען כי כתב התביעה מגלה עילה כנגד נתבע 2, על פי הדין הישראלי. כן טען כי יש לשמוע עדויות בטרם תוכרע שאלת החבות האישית של נתבע 2. נטען כי עילת התביעה נגד נתבע 2 היא אחריות אישית וכי עילה זו שונה מעילת הרמת מסך ואין בה כדי לפגוע בעקרון האשיות המשפטית הנפרדת של חברה בע"מ. 8. התובע הגיש תגובה לבקשת נתבעת 1 לסילוק התביעה על הסף. 9. נתבעת 1 הגיבה לתגובת התובע, ביום 19/10/10, כדלקמן: א. הסכמי העבודה מפנים לדין השוויצרי. ב. התובע לא הוכיח כי תקנת הציבור מחייבת לדון על פי הדין הישראלי. ג. הנטל להוכחת דין זר חל על התובע. ד. שעה שיש הסכמה מפורשת לעניין הדין החל, אין עוד צורך לבחון את מירב הזיקות. ה. גם מכח מבחן מירב הזיקות, הדין החל הוא הדין השוויצרי. ו. הפורום הנאות הוא בתי המשפט בשוויץ. ז. נתבעת 1 פעלה כלפי התובע בתום לב. 10. נתבע 2 הגיב לתגובת התובע, ביום 19/10/10. בתגובה חזר על טענות נתבעת 1 והוסיף כי אין יסוד להטיל עליו אחריות אישית שכן זאת יש לעשות רק במקרים נדירים. 11. לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן החלטה בבקשות התלויות ועומדות. 12. ייאמר כבר עתה כי לא היתה כל הצדקה להגשת בקשות לסילוק על הסף של הבקשות לסילוק על הסף. כל הטענות שהועלו בבקשות אלה, היה על התובע להעלותן (וכך עשה) במסגרת תגובותיו לבקשות לסילוק על הסף. 13. סעיף תניית שיפוט בהסכם העבודה התובע צירף לכתב התביעה, הסכם עבודה בינו לבין נתבעת 1. בסעיף 14 להסכם נקבע: "14. Applicable law and jurisdiction: "This agreement shall be in all respects construed, interpreted and adjudged in accordance with Swiss law, unless Israeli law and jurisdiction should prevail. Any clause hereof which, while valid under Swiss law, may be contrary to Israeli public policy, shall be considered null and void and replace by the appropriately corresponding legal requirement under Israeli law, without affecting in any way the validity of any of the remaining clauses hereof". 14. מלשון הסעיף שבהסכם העבודה, עולה כי תניית השיפוט אינה בגדר תניית שיפוט ייחודית אלא, מהווה תניית שיפוט מקבילה. בסעיף נאמר במפורש: unless Israeli law and jurisdiction should prevail"" וכן נאמר: "Any clause hereof which, while valid under Swiss law, may be contrary to Israeli public policy, shall be considered null and void and replace by the appropriately corresponding legal requirement under Israeli law 15. בתניית השיפוט שבין הצדדים, אין קביעה גורפת לפיה יחול הדין של מדינת שוויץ. הסעיף אינו שולל תחולתו של הדין הישראלי, ככל שקיימת סתירה בינו לבין הדין השוויצרי ביחס לסעיף זה או אחר בהסכם. 16. על ההבדל בין תניית שיפוט מקבילה לבין תניית שיפוט ייחודית, ראו: ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות נ' bodstray company LTD, פ"ד נח(2) 465. 17. הסכם העבודה שותק בשאלה מי בית המשפט המוסמך לדון בתביעה, של איזו מדינה. לפיכך, נבחן להלן מהו מקום השיפוט הראוי לתביעה, האם בית הדין לעבודה בישראל או בית המשפט המוסמך בשוויץ. 18. שאלת הפורום הנאות פסק דין מנחה בסוגייה זו הוא פסק דין רע"א 3144/03 אלביט הדמייה רפואית בע"מ נ' Harefuah Servi?os de Saude S/C Ltda., פ"ד נז(5) 414 (להלן: "פסק דין אלביט"). שם נקבע: "לפי ההשקפה הרווחת במשפטנו, אין בכוחו של הסכם בין הצדדים לשלול מבית-משפט בישראל את סמכות השיפוט, עם זאת ככלל, יכבד בית-המשפט תניית שיפוט מוסכמת בין הצדדים ויפעיל את שיקול-דעתו להימנע מלהחיל את סמכותו במקרה שקיימת בו בין הצדדים תניית סמכות שיפוט ייחודית זרה. בית-המשפט נוהג כך משום שתניית השיפוט היא חלק מהסכם בין הצדדים, ואין בית-המשפט נותן ידו להפרת הסכמים (ראו: מ' קרייני השפעת הליך ברירת הדין על סמכות השיפוט הבינלאומית [9], בעמ' 38-32; ע"א 433/64 נברום מריטים בע"מ נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ [1]; ע"א 5666/94 סנקרי נ' Julius Blum G.M.B.H. [2]). בית-המשפט יימנע מלאכוף תניית שיפוט ויורה על קיום הדיון בבית-משפט ישראלי אף שהצדדים הסכימו שענייניהם יידונו רק בפני בית-משפט זר, רק אם הטוען נגד תניית השיפוט יוכיח קיומן של נסיבות מיוחדות (נסיבות כאלה מתקיימות למשל כאשר התובע לא יוכל לזכות במשפט צדק במדינה שלה הוקנתה בחוזה סמכות ייחודית, בגין הפליה גזעית: ע"א 165/60 אוניון, חברה לביטוח בע"מ נ' משה [3], בעמ' 652-651)." עוד נקבע: "יש לפרש בדווקנות את המונח נסיבות מיוחדות ולייחדו למקרים חריגים בלבד. אין לראות בעצם העמידה של צד על זכותו החוזית, כמו גם ברצונו להפיק יתרונות דיוניים, נסיבות מיוחדות, כיוון שאין זה אלא טבעי שמתדיין יבקש את קיומו של חיוב חוזי המצמיח לו יתרונות". 19. בהתאם לפסק דין אלביט, באם יוכחו נסיבות מיוחדות - יימנע בית המשפט מלאכוף תניית שיפוט זר ייחודית מוסכמת. נסיבות חריגות הוכרו לאחרונה בעניין ע"ע 416/06 חיים נחושתן נ' קלאסיקה אינטרנשיונל בע"מ ואח' (מיום 17/1/11), שם נקבע שתניית שיפוט שנועדה אך ורק לחסוך לצדדים תשלום מיסים בישראל, לא יתנן לה תוקף. 20. המבחן המרכזי בקביעת הפורום הנאות, הוא מבחן מירב הזיקות. על הטוען כי הערכאות בישראל אינן הפורום הנאות לבירור הסכסוך בתובענה, מוטל הנטל להוכיח כי מירב הזיקות מצביעות על הפורום הזר כפורום הנאות לבירור הסכסוך. כך נפסק בע"א 45/90 עבאדה נ' עבאדה מפי כבוד השופט חשין: "שדה הסוגיה של 'פורום בלתי נאות' נחרשה אך לאחרונה לעומקה בע"א 2705/91 אבו ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ (להלן - פרשת אבו ג'חלה), ומהלכה שנקבעה ידענו זאת: נתבע המבקש להעלות לפני בית משפט בישראל טענת 'פורום בלתי נאות', נושא בנטל לשכנע את בית המשפט כי בית משפט זר קנה אף הוא סמכות לדון בתביעה, וכי ב'תחרות' זו שבין בית המשפט בישראל לבין בית המשפט הזר, ידו של אותו בית משפט זר על העליונה: הוא הפורום הנאות לדון בתביעה, בעוד בית המשפט בישראל הינו 'פורום בלתי נאות'. המבחן לקביעה כי בית המשפט בישראל הוא פורום בלתי נאות אינו אך מאזן נוחות רגיל; על הטוען טענת 'פורום בלתי נאות' לשכנע את בית המשפט ישראל כי המאזן נוטה בבירור ובמובהק אל עבר הפורום הזר." בפסק דין ע"ע 1070/04 אייל עופר - Harmonic Inc., נקבע: "נקודת המוצא היא שעל הדיון להתקיים במקום אליו פנה התובע. קביעה שהפורום אינו נאות נעשית במקרים חריגים." כן נקבע: "עוד נציין כי כיום ניכרת מגמה להרחבת התחולה הטריטוריאלית לאור הגלובליזציה, קיצור המרחקים וחברות שיש להן סניפים ועסקים בארצות שונות. השופט אליקים רובינשטיין עמד על כך בבקשת רשות ערעור 11822/05 Philip Morris USA Inc נ. יובל אל רואי (טרם פורסם) בציינו : הרעיון שביסוד כל אלה אחד הוא: משנתרחבה הפעילות הבינלאומית, ולאחר שהאמצעים הטכנולוגיים למיניהם - בתנועה, בתקשורת ושינוע - נשתפרו וקיצרו דרמטית את המרחקים, המבקש למכור מוצריו בארץ פלונית צריך להניח כי אף ייחשף לתביעות, וכמובן ייבחן כל מקרה לנסיבותיו." 21. נבחן להלן מהן העובדות הידועות בשלב זה של ההליך. א. התובע הוא תושב ואזרח ישראלי. ב. תחילה הועסק התובע בנציגות הנתבעת בארגנטינה ולאחר מהן עבר לעבוד בנציגות הישראלית של הנתבעת. ג. לנתבעת, חברה זרה, מספר נציגויות ברחבי העולם. ד. ההנהלה הראשית של הנתבעת ממוקמת בשוויץ. ה. הנתבעת רשומה ברשם החברות בישראל, כחברה זרה. ו. הסכם העבודה נוסח בשפה האנגלית. הסכומים לרבות שכר עבודה, צויינו במטבע חוץ- דולר (ולא במטבע שוויצרי). ז. העבודה בוצעה בישראל. ח. בכתב התביעה נטען כי זכויותיו של התובע שולמו על פי דיני העבודה הישראלי. הטענה לא נסתרה בשלב זה. ט. על פי הראיות בשלב זה, הליך הפיטורים נעשה במשרדי הנהלת הבנק בשוויץ. י. נטען כי ההליכים והמעשים שקדמו להליך הפיטורים, אשר בעקבותיהם פוטר התובע, היו בחלקם בישראל ובחלקם בשוויץ. יא. מרבית טענות התובע מתייחסות למניעים לפיטוריו ולאופן בו בוצעו. יב. בכתב התביעה מפרט התובע פעולות שנעשו כנגדו לאחר פיטוריו, במשרדי הנציגות בישראל. מירב הזיקות כפי שתוארו לעיל, בראש ובראשונה היכן בוצעה העבודה והיכן מתגורר התובע, קושרות בין התובע לבין בתי הדין לעבודה בישראל. 22. שיקול נוסף בבחינת הפורום הנאות הינו מבחן הציפייה הסבירה של הצדדים. בית המשפט העליון התייחס לשיקול זה בפסק דין בעניין אלביט: "לעניין זה יפים דברי הנשיא שמגר בע"א 182/82 ג'ינג'ט בע"מ נ' ברקליס בנק אינטרשיונל לימיטד מלונדון, בעמ' 792: '...כי מי שמבקש לעמוד בקשרים מסחריים עם גורמים ברחבי תבל, חייב להשלים את האפשרות שבאחד הימים ייתבע לדין באחת הארצות, אשר עמן הוא מבקש לסחור (ע"א 98/67, בעמ' 251 מול אותיות השוליים ב-ד))'". 23. העובדה שהסכם העבודה אינו מפרט לאיזה בית משפט תהא אחריות לדון בתביעה אלא מתייחס רק לשאלת הדין החל, מעידה על כך שלא היה רצון להתנות על סמכות השיפוט של בתי המשפט הישראליים. זאת במיוחד שעה שבקביעת הדין החל, יש התייחסות מפורשת לדין הישראלי ונקבע שבמקרה של סתירה, יחולו הוראות הדין הישראלי. מכאן חיזוק לכך שכוונת הצדדים היתה לברר תביעות של התובע במישור דיני העובדה ובכלל, בישראל. 24. הנתבעת מעלה טענה נוספת ולפיה מרבית העדים ומרבית המסמכים נמצאים בחו"ל. על כך השיב התובע בתצהירו כי נתבע 2 נמצא בישראל מספר פעמים בשנה וכי עדה נוספת של הנתבעת, עו"ד גלדשטיין, מתגוררת בישראל. אף אם חלק מהעדים נמצאים בחו"ל, הרי שנוכח הזיקות החזקות הקושרות בין תביעת התובע לבין בית הדין לעבודה בישראל, כמפורט לעיל, לא מצאנו בסיבה זו כשלעצמה, כדי להצדיק בירור התביעה שוויץ. 25. לאור כלל הנתונים שצויינו לעיל, אנו קובעים שהפורום הנאות לדון בתביעת התובע, הוא בית הדין לעבודה בישראל. 26. מהו הדין שלפיו תתברר התביעה על פי הסכם העבודה שבין הצדדים, יחול הדין השוויצרי, כל עוד אינו מתנגש עם הוראות הדין הישראלי. 27. בסוגיה זו יהיה על הצדדים לטעון במסגרת דיון ההוכחות ובסיכומים, האם תביעות התובע כולן או חלקן, מבוססות על הוראות שיש בהן התנגשות בין הדינים של ישראל ושל שוויץ. בהקשר זה ידועה ההלכה כי דין זר יש להוכיח כעובדה, באמצעות עד מומחה. 28. הבקשה לסילוק על הסף בענין נתבע 2- אלמליח: עילות התביעה הנטענות בכתב התביעה כנגד הנתבע 2 הן: גרם הפרת חוזה, התנהלות בחוסר תום לב קיצוני, הפרת קוד התנהגות של הנתבעת, הפרת חוק הגנה על עובדים. 29. באשר לעילה של גרם הפרת חוזה: פסק דין מנחה בסוגיית חבותו של מנהל בחברה בעוולת גרם הפרת חוזה בגין הפרת חוזה של החברה הוא פסק דין דב"ע נא/3-156 יוחננוף - סימס, פד"ע כד 199. שם נפסק כך: "בספרה של הפרופ' נ' כהן גרם הפרת חוזה אנו מוצאים כי ההלכה היא שאין לקבל את הדעה כי כל אימת שחברה מפרה חוזה יש לראות את המנהל כגורם להפרתו, וכך אומרת המחברת המלומדת (בסעיף 69): 'נראה אפוא כי הלכה זו תואמת את הדוקטרינה המקובלת של ה-alterEgo- מנהל פעל במסגרת סמכותו, ופעולתו היא פעולת החברה. לא ניתן לנתק בין המנהל לבין החברה. החברה היא מפרה של החוזה, והמנהל 'יוצא מהתמונה', למרות שהמנהל גרם לכך, שהחברה תבצע פעולה 'בלתי חוקית' (הפרת חוזה), נראה שאם הדבר הוא לטובת החברה, עדיין ראוי להתייחס למנהל כאל אורגן של החברה. נוסף לכך, אם קיים קושי להחיל את התורה האורגנית על מקרים שבהם מבוצעת פעולה בלתי-חוקית - ובמקרים כאלה חלה הפרדה בין המנהל לבין החברה- ניתן לומר, מכל מקום, שגם אם גרם המנהל לחברה להפר את החוזה היה לו צידוק לכך. יוצא איפוא שהמנהל יהיה פטור מהעוולה של גרם הפרת חוזה, והחברה גם לא תהא אחראית שילוחית בגין גרם הפרת חוזה. אחריותה היחידה של החברה תהיה בשל הפרת חוזה'". 30. נוכח הלכה זו, אין להתיר ניהול התביעה נגד נתבע 2, אורגן של נתבעת 1, בעילה של גרם הפרת חוזה. 31. הטענה להפרת קוד התנהגות של הנתבעת, מעבר להיותה טעונה הוכחה על ידי התובע, הרי שעל התובע להוכיחה על פי הדין השוויצרי, שהוא זה החל על הצדדים בהתאם להסכם העבודה. בנוסף יהיה עליו להוכיח שהתנהלות זו, יש בה כדי להצדיק חיוב אורגן בנתבעת 1, בחובותיה כלפי התובע, זאת על פי הדין השוויצרי. 32. לתובע טענה נוספת, לחיוב נתבע 2 אישית מכח החוק להגנה על עובדים. נתבע 2 הרחיב בסוגיה זו בתצהירו. כל הטענות שהעלה הן טענות עובדתיות שלא ניתן לבררן בשלב זה של בקשה לסילוק על הסף. טענות אלה טעונות בירור עובדתי, כמו גם השאלה האם לאור הסכם תניית השיפוט שבהסכם העבודה, ניתן לתבוע על פי חוק הגנה על עובדים, לפי הדין הישראלי. 33. סוף דבר נוכח כל האמור לעיל אנו קובעים שהפורום הנאות לדון בתביעה הוא בית הדין האזורי לעבודה. סוגיית הדין החל תתברר בדיון ההוכחות ולא בשלב זה של ההליך. 34. עוד אנו קובעים שהתביעה נגד נתבע 2 עומדת על כנה, למעט עילת התביעה שעניינה גרם הפרת חוזה, הנמחקת על הסף. 35. נוכח החלטתנו זו, יוגשו כתבי הגנה מפני התביעה, תוך 30 יום מקבלת ההחלטה. 36. בסוגיית הוצאות משפט, בשים לב שההליך יכול היה להתקצר באופן משמעותי, לו התובע לא היה מגיש "בקשות לסילוק על הסף של הבקשה לסילוק על הסף", אנו קובעים שכל צד ישא בהוצאותיו. ניתנה היום, 30/1/11, בהעדר הצדדים. נ.צ.ע. - מר זלוצובר הדס יהלום,שופטת נ.צ.מ. - מר נרקיס כתב הגנהמחיקה על הסףמסמכים