להלן פסק דין בערעור בסוגיית זיכוי בגלל אי התייצבות של עד למשפט: פסק - דין פתח דבר לפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט י' ריבלין), מיום 29.10.06, בתיק ת' 8975/06 - במסגרתו זוכה המשיב מביצוען של העבירות, המיוחסות לו בכתב האישום שהוגש נגדו, קרי: נהיגה בקלות ראש - עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: הפקודה) וכן אי ציות להוראות שוטר במדים - עבירה בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: התקנות). . המשיב זוכה לאחר שעד התביעה היחידי, מטעמה של המערערת, לא הגיע למועד הדיון הקבוע, הגם שנמסרה לו הזמנה כדין ובידי המערערת נמצא אישור מסירה. בית משפט קמא מתח ביקורת על היעדרו של עד התביעה היחיד, תוך שציין, כי: "תפקידו של השוטר אינו מצטמצם לרישום הדו"ח. לצערי לא אחת קורא ששוטר לא מתייצב על אף שיש מסירה כדין לגביו. הדבר גורם לבזבוז זמנו של בית משפט והנאשם". על כן החליט בית משפט קמא לזכות המשיב מכל אשמה. טענות הצדדים 3. ב"כ המערערת הלינה על כך, שבית משפט קמא לא נתן למערערת ההזדמנות להזמין העד מטעמה לישיבה נוספת. ב"כ המערערת ביססה טענותיה על פסקי דין שונים, הן של בית המשפט העליון (ע"פ 247/87 מדינת ישראל נ' אלנסאסרה), והן של בית המשפט המחוזי (ע"פ 30500/06 מדינת ישראל נ' ממן). 4. המשיב התכחש, במסגרת הדיון, למיוחס לו באומרו "אין נגדי שום דבר". עוד ציין, כי הוא בעל משפחה - נשוי ואב לילדים. דיון 5. עובדה ידועה היא, כי מצוקת כוח האדם בבית המשפט לתעבורה, אל נוכח מאות התיקים, הרובצים לפתחו מדי שבוע בשבוע, מקשים עד מאוד על עבודתם של קומץ שופטי התעבורה, ואלה כורעים תחת המעמסה הכבדה. במצב דברים זה, זמן הנו המשאב היקר ביותר, העומד לרשותם של בתי המשפט, וכידוע - גם משאב זה הנו מוגבל. על כן, פועלים השופטים להגנה על הזמן השיפוטי המוגבל וכדי למנוע בזבוזו בעטיין של אי התייצבויות עדים רלבנטיים, לדיון זה או אחר. על כן ברור, כי במצב האמור, הידוע היטב לרשויות התביעה על גופיהן השונים, על הרשויות, כחלק ממערכת האכיפה הכללית, לסייע בידי בית המשפט לקיים הדיונים כסדרם ולוודא, זמן סביר לפני מועד הדיון, כי העד הרלבנטי קיבל ההודעה ומודע לדבר חובתו להתייצב. אין ספק, במקרה דנן, כי אילו דאגה התביעה לוודא דבר התייצבותו של העד מטעמה לדיון, היו נראים הדברים אחרת, שכן אילו נבצר מן העד להתייצב באותו מועד, לא היה מהסס בית המשפט להיעתר לבקשת הדחייה. 6. הפסיקה הכירה בשני מצבים שונים: האחד, במסגרתו ביצע המזמין הזמנה כדין לעד מטעמו - אז תגרור אי התייצבות העד דחיית הדיון למועד אחר, תוך נקיטת אמצעים, אשר יהא בהם כדי לחייב העד להתייצב; השני, אי מסירת הזמנה כדין לעד המבוקש - אז יהא על המזמין לשאת בתוצאות אי משלוח ההזמנה. בית המשפט העליון הבהיר לעניין זה, כי משהוגש הליך פלילי נגד נאשם, אין המדובר בעניין שבין המתלונן ובענייננו - השוטר, לנאשם, אלא בעניין שבין המדינה כמאשימה לבין הנאשם. על כן יש לאפשר למדינה, היא המערערת בענייננו, להביא מלוא הראיות, הרלבנטיות לעניין, במגבלות המוצבות (ע"פ 247/87 מדינת ישראל נ' נסאסרה, פ"ד מא(4) 783, 784 (1987)). נוסף לאמור, יש לבחון המטרה - לשמה זומן העד. כך למשל, אם המדובר בעדות, בעלת חשיבות רבה לשירות האינטרס הציבורי, יטה בית המשפט להיעתר לבקשת הדחייה. למותר לציין, כי הדבר ייעשה במידתיות תוך שקילת זכויות הנאשם מחד, אל מול האינטרס הציבורי מאידך (ע"פ (מחוזי, י-ם) 30688/06 מדינת ישראל נ' אנדשאו). במקרה שלפנינו, נוכח בית משפט קמא, כי בוצעה הזמנה כדין לעד. עוד ברור, כי האינטרס הציבורי זוקף ראשו במקרה זה, לאור העבירות המיוחסות למשיב. הרי המדובר בעבירה, אשר יש בה כדי לסכן חיי אדם, וכן יש להוקיע כל זלזול בהוראותיהם של שוטרים במדים או בסמכותם. 7. סיכומו של דבר - על כן סבורני, כי יש לקבל הערעור, לבטל פסק דינו של בית משפט קמא, ולהשיב התיק לבית משפט קמא כדי לקבוע הדיון למועד נוסף, תוך נקיטה באמצעים, המבטיחים התייצבותו של העד, ואף תוך קביעה, כי אי התייצבותו לישיבה הנדחית, תביא לזיכויו של הנאשם. אם ייווכח בית המשפט, כי בשל השתלשלות ההליכים נגרם למשיב הפסד, לא מן הנמנע להטיל הוצאות על התביעה כתנאי לדחיית מועד הדיון. אי התייצבות לדיון