פינוי מהגג תביעה לפינוי ולסילוק יד של דייר מוגן בבית עסק. רקע 1. התובעים הינם הבעלים של מבנה ברח' זבולון 8-10 בתל אביב, גוש 8983 חלקה 28 (להלן - המבנה). ביום 26/12/1983 כרתו הנתבעים חוזה שכירות מוגנת לפי חוק הגנת הדייר עם אביהם המנוח של התובעים (להלן - החוזה). על פי החוזה שכרו הנתבעים דירה (שני חדרים וצריף) הנמצאת בקומה ג' של המבנה, היא קומת הגג, למטרת "הלבשה ואיחסון" (להלן - המושכר). הנתבעים שילמו לאביהם של התובעים דמי מפתח. הנתבעים מחזיקים בכל שטח הגג. את מרבית שטח הגג הסמוך למושכר כיסו הנתבעים בסככות ובגגון אסבסט. מצבו הפיסי של המושכר בכי רע. המקום מוזנח, פרוץ בחלקו, וחלק מגגו קרס. 2. ביום 1/9/2004 כרת הנתבע 3 חוזה שכירות (לא מוגנת) עם גב' אילנית בבג'ני, בעניין המושכר. בפתחו של החוזה מצהיר הנתבע 3 כי הוא הבעלים והמחזיק של דירה בת 2 חדרים בקומה ג' ברח' זבולון 8-10 בתל אביב. במסגרת החוזה שוכרת גב' בבג'ני מהנתבע 3 את הדירה לתקופה של שנה, לצרכי מגורים. התביעה 3. מבוקש להורות על פינוי הנתבעים מהמושכר וסילוק ידם מהגג הסמוך למושכר, על יסוד העילות הבאות: (1) מזה לפחות 10 שנים שהנתבעים נטשו את המושכר ואינם עושים בו שימוש. עסקם של הנתבעים נקרא "קונוס" והוא הועבר לרח' רענן 33 בתל אביב. (2) הנתבעים השתלטו על שטח הגג, וחילקו אותו עם קירות גבס וגג אסבסט. בכך הפרו את סע' 9 של חוזה השכירות באופן המקים עילת פינוי נגדם על פי סע' 19 של החוזה, וסע' 131(2) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב - 1972 (להלן - החוק). (3) סגירת הגג וסיפוחו למושכר מהווה שינוי רב כמות ואיכות של המושכר באופן המקים נגד הנתבעים עילת פינוי לפי סע' 131(3) של החוק. (4) השתלטות הנתבעים על הגג וסגירתו מהווה השגת גבול במקרקעין. מבוקש לסלק את ידי הנתבעים משטח הגג שמחוץ למושכר וליתן היתר לפיצול סעדים בעניין דמי השימוש הראויים בגין השימוש בגג. (5) השכרת המושכר בשכירות משנה מהווה הפרה של סע' 3 של החוזה ומקימה עילת פינוי נגד הנתבעים לפי סע' 19 של החוזה ולפי סע' 131(2) של החוק. (6) השכרת המושכר למטרת מגורים הינה שינוי של מטרת השכירות ובכך מהווה כשלעצמה הפרה של סע' 3 של החוזה, באופן המקים עילת פינוי עצמאית נגד הנתבעים, לפי סע' 19 של החוזה ובהתאם לסע' 131(2) של החוק. (7) לפי חוזה השכירות שכרת הנתבע 3 עם גב' בבג'ני, שילמה הגב' בבג'ני לנתבע 3 דמי שכירות בסך 350$ לחודש, בשעה שהנתבעים שילמו לתובעים עבור המושכר סך של 350 ש"ח לחודש בלבד. בכך, הפיקו הנתבעים מהשכרת המשנה ריווח בלתי הוגן, והדבר מקים נגדם עילת פינוי נוספת לפי סע' 131(6) לחוק. ההגנה 4. עסקם של הנתבעים 2-3 מצוי מזה שנים ברח' רענן 33 בתל אביב, אך הנתבעים לא נטשו את המושכר מעולם והן עושים בו שימוש מתמיד לצורך הלבשה ואחסון. במהלך השנים הלינו הנתבעים על רמת התחזוקה הירודה של המושכר, ובכלל זה העברת צינור ביוב במדרגות, מדרגות שבורות ותקרה דולפת. התובעים נמנעו מביצוע התיקונים בהתאם לחובתם לפי החוק במטרה לגרום לנתבעים לעזוב את המושכר. 5. עסקם של התובעים מצוי בסמוך למושכר ולא ניתן להסתיר מעיניהם את כל שנעשה בו. הגג הסמוך למושכר הינו חלק מהמושכר והגישה אליו אפשרית רק דרך שער הכניסה למושכר. הנתבעים מחזיקים בגג כחלק מהמושכר מאז ומעולם. לפני כ-20 שנה נתן אביהם של התובעים רשות לנתבעים להקים סוכך על הגג על מנת להגן על הסחורה מפני רטיבות. אביהם של התובעים נתן לנתבעים רשות לעשות שימושים נוספים במושכר, לרבות לצרכי מגורים. 6. חוזה השכירות עם גב' בבג'ני לא יצא לפועל ולא נועד מתחילה לצאת אל הפועל. כל מטרת החוזה הייתה קבלת תו חנייה מעיריית תל אביב. גב' בבג'ני מעולם לא התגוררה במושכר ולא החזיקה בו. הנתבעים לא קיבלו מגב' בבג'ני דמי שכירות כלשהם בגין המושכר. 7. בקצרה, הנתבעים לא נטשו את המושכר ולא הפרו את חוזה השכירות. כל שנעשה על הגג נעשה בידיעה וברשות. המושכר לא הושכר בפועל בשכירות משנה. ראיות הצדדים 8. מטעם התובעים הוגש תצהיר של התובע 2. לתצהיר צורפו המסמכים הבאים: נסח רישום מקרקעין, חוזה השכירות, חשבונית מס של הנתבעים, תשריט המושכר והגג, תמונות המושכר, וחוזה שכירות בין הנתבע 3 לגב' בבג'ני. במהלך הדיון הוגשו תמונות שצולמו במושכר ביום 3/12/2009. 9. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירים של הנתבעים 2-3 ותצהיר של גב' אילנית בבג'ני. לתצהירי הנתבעים צורפו מסמכים שכבר הוגשו על ידי התובע, ונוספו עליהם חשבונות ארנונה, מים וחשמל המתייחסים למושכר. תחילה הוגשה על ידי הנתבעים גם חוות דעת של השמאי ג'ימי פנחסי המתאר את מצב המושכר, אך בהתאם להסכמת הצדדים, בדיון מיום 22/4/2010, לא תשמש חוות דעת זו חלק מחומר הראיות. דיון 10. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שלפני החלטתי לקבל את התביעה, מחמת עילת הנטישה בלבד. אני רואה לדחות את שאר עילות התביעה נגד הנתבעים. השכרת משנה 11. נטען לקיומן של שלוש עילות פינוי שמקורן בחוזה השכירות שנכרת בין הנתבע 3 ובין גב' בבג'ני ביום 1/9/2004: הפרת סע' 5 לחוזה השכירות האוסר על השוכר להעביר לאחר את השימוש במושכר בכל דרך שהיא; הפרת סע' 3 של חוזה השכירות האוסר על השוכר להשתמש במושכר למטרה שונה מזו שעליה הוסכם; והפקת ריווח בלתי הוגן מהמושכר. 12. הנתבעים והגב' בבג'ני העידו שהחוזה שנכרת ביניהם היה חוזה למראית עין, שתכליתו קבלת תו חנייה מעיריית תל אביב. בפועל לא נמסרה החזקה במושכר לגב' בבג'ני, מעולם. איני רואה סיבה שלא לקבל את העדויות בעניין זה. התובעים, לא זו בלבד שלא הביאו כל ראיה העומדת בניגוד לעדויות אלה, אלא שטענותיהם ועדויותיהם מחזקות את ראיות הנתבעים. התובע 2 עצמו לא ביקר בנכס מזה כ-20 שנה (עמ' 4 ש' 4) וממילא אינו יכול לסתור את גרסת הנתבעים לפיה המושכר לא נמסר מעולם לשימושה של גב' בבג'ני. בתביעה בתיק זה, אשר הוגשה בשלהי שנת 2008, טוענים התובעים כי הנתבעים נטשו את המושכר ואינם עושים בו שימוש כלשהו לפחות 10 שנים. משמע, לשיטת התובעים עצמם, בשנה שבין 1/9/2004 - 31/8/2005, השנה בה הושכר המושכר לגב' בבג'ני, כביכול, היה המושכר נטוש ולא נעשה בו כל שימוש. זאת ועוד, אין חולק כי מצבו הפיסי של המושכר בכי רע מזה שנים רבות, והוא אינו ראוי למגורים. בכלל זה, אין במושכר מקלחת או מטבח. (עדות התובע, עמ' 2, ש' 24 - 29). הטענה בדבר הפקת ריווח בלתי הוגן נזנחה על ידי התובעים וכלל אינה מוזכרת בסיכומיהם. ככל הנראה, ברור לתובעים עצמם כי אין ממש בטענה זו הואיל וגב' בבג'ני לא שילמה דבר לנתבעים בגין החוזה הפיקטיבי שנכרת בינה ובין הנתבע 3. ברור לכל, כי מדובר בחוזה למראית עין, אשר נכרת למטרה שאינה כשרה, וראוי לגינוי ולביקורת, אך אין בכך כדי להקים עילה לפינוי הנתבעים מהמושכר. הנה כי כן, ככל שמדובר בעילות הפינוי המתייחסות להשכרת המשנה (מסירת שימוש לאחר; שינוי מטרת השכירות והפקת ריווח בלתי הוגן) - אני דוחה את טענות התובעים. 13. בסיכומיהם ביקשו התובעים להיבנות מהודאת התובע 2 בעדותו על כי המושכר שימש למגורי עובדים לפני מספר שנים. איני מקבל טענה זו. ראשית, הטענה בדבר שימוש במושכר למגורים הועלתה על ידי התובעים בהקשר של גב' בבג'ני בלבד ולא כטענה כללית. לו ביקשו התובעים להשתית תביעה על עילה חדשה שהתבררה במהלך שמיעת העדויות היה עליהם לבקש את תיקון כתב התביעה. שנית, אני מאמין לגרסת הנתבעים בדבר רשות שניתנה להם להשתמש במושכר גם לצרכי מגורים, במפורש או מכללא. כשנשאל מר מאיר גואל ממי קיבל הסכמה למגורים במושכר, השיב: "מר גונר המנוח, וגם בידיעת גונר נתן (התובע 2. י"ק). אני רוצה לציין שנתן גונר גר בקצה הרחוב ואם רצה יכול היה לדעת מה קורה שם" (עמ' 16 ש' 2 - 3). השתלטות ובנייה על הגג 14. נטען כי הנתבעים השתלטו על הגג הסמוך למושכר שלא כדין וביצעו במקום בנייה ושינויים המקימים נגדם עילות פינוי לפי החוזה ולפי החוק, בנוסף לעילה עצמאית לסילוק יד מהגג עצמו. הנתבעים טוענים כי הגג הוא חלק מהמושכר וכי כל שנעשה במקום נעשה לפני שנים רבות ובהסכמת אביהם של התובעים. התובע 2 מעיד כי לא ייתכן שניתנה הסכמה שלא בידיעתו, ולמיטב ידיעתו לא ניתנה לנתבעים הסכמה מעולם. 15. אני סבור שטענת התובעים אינה יכולה לעמוד. התובעים טוענים כי הנתבעים נטשו את המושכר ואינם עושים בו שימוש לפחות 10 שנים. משמע, כל שעשו הנתבעים על הגג ובכלל זה השימוש בגג, ובניית הסככה מעליו, אכן נעשה לפני שנים רבות, כטענת הנתבעים. לאורך כל השנים האלה לא נשמעה כל טענה מפי התובעים כלפי הנתבעים. לאורך כל השנים מקבלים התובעים מהנתבעים את דמי השכירות ללא מחאה. שיהוי רב שנים זה מאשש את גרסת הנתבעים בדבר ההסכמה שניתנה להם הן בעניין השימוש בגג והן בעניין קרוי הגג. בעניין זה, נראית בעיניי טענת הנתבעים, לפיה מחפשים התובעים להיתלות בעילות פינוי רבות ככל האפשר כדי לסלק את יד הנתבעים מהמקום. בכלל זה, מבקשים התובעים להיבנות מכך שאין בידי הנתבעים הסכמה מפורשת בכתב כנדרש בחוזה השכירות (סע' 2). כאמור, אני סבור שהשיהוי הרב עומד בעוכרי התובעים, והם מנועים כיום מלהעלות טענות כלפי שימוש שנעשה בגג מזה עשרות שנים, ובנייה שנעשתה על הגג לפני עשרות שנים. זאת ועוד, תשריט הגג מלמד כי לא ניתן לעשות שימוש במושכר מבלי להשתמש גם בגג הסמוך לו. הגג משמש למעבר בין חלקי המושכר השונים, והגישה אליו אפשרית רק מפתח הכניסה למושכר. גם חוזה השכירות תומך במסקנה שהגג הוא חלק מהמושכר. המושכר מתואר בחוזה השכירות כ"דירה (שני חדרים וצריף)". משמע, מדובר ביחידה אחת אשר מחולקת לשני חדרים וצריף. על מנת להתייחס למושכר כאל יחידה אחת - דירה - אין מנוס מראיית הגג המקשר בין חלקי המושכר השונים כחלק מהמושכר. לפיכך, אני דוחה את טענות התובעים בדבר עילות הפינוי שמקורן בשימוש שנעשה בגג ובבניה שנעשתה בו. הנטישה 16. ממכלול הראיות שהוצגו בתיק זה עולה כי הנתבעים אינם עושים שימוש במושכר, מזה שנים, וכי הם מחזיקים בו אך ורק מחמת ששילמו עבורו דמי מפתח בשנת 1983, בגינם הם מבקשים כיום לקבל פיצוי כספי משמעותי כנגד הפינוי. הראיות בעניין זה הוצגו על ידי התובע, וקיבלו חיזוק מן הראיות שהציגו הנתבעים. 17. לתצהיר התובע צורפה חשבונית מס של בית העסק של הנתבעים (נספח ג'). מדובר בבית עסק בשם "קונוס" אשר פועל ברח' רענן 33 בתל אביב. על גבי החשבונית עצמה נרשם כי המשרדים הראשיים של העסק מצויים ברח' היתד 3 באזור התעשייה בחולון. לתצהיר צורפו תמונות של בית העסק, המושכר (נספח ה'). בתמונות, שצולמו מן הבית הסמוך למושכר, ניתן להבחין בערימת גרוטאות אשר זרוקות באחד מחלקי המושכר, ללא סדר וללא הגנה מינימאלית. התריסים פרוצים והגרוטאות שבמקום חשופות לפגעי מזג האוויר. ניתן להתרשם כי אין מדובר באחסון אלא בגיבוב של אשפה. 18. שאלת מידת השימוש של הנתבעים במושכר עולה גם בחקירתו של התובע 2, כדלקמן: "ש. ידוע לך שהנתבעים עשו שימוש של אחסון בגדים בנכס הזה? ת. יכול להיות שלפני עשר שנים הם כן עשו שימוש. אבל עשר שנים הם כבר לא עושים שימוש. ש. תסביר איך אתה יודע שבנכס הזה לא נמצאים ומאוחסנים אלפי פריטי בגדים? ת. מר מאיר (בנו של הנתבע 1. י"ק) אמר שיש לו נזילות. הוא עצמו אמר לי בפה מלא, וגם יעקב יודע מזה, שהם לא מאחסנים שם סחורה, שהגג הרוס והם לא רוצים לשים כלום, שהכל יירטב להם. ... ש. מתי הם אמרו לך את זה? ת. אולי לפני 6 שנים, אני לא זוכר, הזמן טס. ש. ואתה אומר שהם אמרו לך שהם לא מאחסנים שם כלום? ת. כן. ש. הם שיתפו אותך בכך שהנכס הוא ריק? ככה הם אמרו לך? ת. כן. מאיר ציין שהוא שם שם חדר שינה שלו וזה התקלקל לו, ולכן הוא לא שם שם סחורה." (עמ' 4 ש' 24 עד עמ' 5 ש' 8). 19. במהלך עדותו של התובע 2 הוצגו תמונות שצולמו במושכר ביום 3/12/2009. תמונות אלה (ת/1) מאפשרות הצצה נוספת אל המושכר, על חלקיו השונים. עזובה וזוהמה שולטים בכל חלקי המושכר. המושכר מוזנח ועזוב, וברור כי לא נעשה בו שימוש מזה זמן רב. במקומות שונים במושכר נראים חלקי ריהוט ישנים, שבורים ומלוכלכים, המונחים זה על גבי זה בערבוביה. באחד מהמקומות רואים את גג המושכר שקרס. אין במקום זכר לסחורה שאוחסנה בו. אין במקום ארגזים או משטחים המשמשים בסיס לאחסנת הסחורה. ניסיונות עד ההגנה להסביר את המראות האמורים אינם מניחים את הדעת. שוכנעתי כי התמונות מתארות את המצב השורר במושכר מזה שנים, והסבריו של עד ההגנה בדבר סחורה שפונתה מהמקום בסמוך לפני צילום התמונות אינם אמת. 20. אל מול ראיות אלה עומדות עדויות הנתבעים וראיותיהם. מתצהירי הנתבעים עולה כי המושכר משמש את הנתבעים כאחד מארבעה מחסנים המשמשים אותם לצורך אחסון הסחורה. (סע' 10). הנתבעים מתארים את הקושי שבשימוש במושכר לצורך מכירה מחמת מצבו הפיסי הלקוי של המושכר ומחמת שהוא שוכן בקומה שלישית ללא מעלית. (סע' 11 לתצהיר). אני סבור, כי דברים אלה יפים גם כהסבר לכך שהמושכר אינו מתאים לצרכי אחסון. 21. גב' בבג'ני, אשר משמשת כמזכירה ומנהלת מכירות בעסק של הנתבעים, מעידה בתצהירה, כי עובדי העסק נשלחים כדבר שבשגרה אל הנכס ברחוב זבולון כדי להביא בגדים המאוחסנים בנכס. (סע' 4). במהלך חקירתה הנגדית של עדה זו התברר, כי הנתבעים מחזיקים בחלקים נוספים בקומות אחרות בבניין. העדה העידה כי בבניין יש שתי קומות וקומת גג, וכי את הסחורה הביאו העובדים מהקומה הראשונה ומהקומה השנייה. (עמ' 19 ש' 4 - 10). העדה עצמה לא עלתה אף פעם לקומת הגג ואינה יודעת מה נעשה בה. לשון אחרת, בתצהיר העדה נעשה ניסיון ליצור רושם כי העדה מעידה על סחורה המאוחסנת כדבר שבשגרה במושכר, בשעה שהעדה מתכוונת דווקא לסחורה המצויה בקומות אחרות של המושכר. במקרה זה, בחירתה של העדה להעיד על הסחורה המובאת מהקומה הראשונה ומהקומה השנייה של המושכר מלמדת על כך שבקומה השלישית, נושא התביעה, לא הייתה מאוחסנת סחורה. בהמשך עדותה סתרה העדה את עצמה והעידה כי היה מקרה שכן עלתה לקומת הגג וכי ראתה בה גם מעט קרטונים של סחורה שהיו בצד. (עמ' 20 ש' 2 - 13). איני נותן אמון בגרסה חדשה זו, שנולדה במהלך מתן העדות. (בשלב מסוים העדה לא חשה בטוב ועדותה הופסקה). 22. בהמשך לדברים אלה ראוי לציין את הרושם הרע שהשאירה עדותו של מר מאיר גואל בכל הנוגע לתמונות ת/1. העד התבקש להסביר מדוע לא נראית סחורה בתמונות, וחשף לראשונה סיפור שלם של פריצה לגג, שארעה בשעה שבוצעו השיפוצים בגג הסמוך, בעת שצולמו התמונות. לדבריו, בפריצה זו נגנבה סחורה שהייתה מאוחסנת במקום, ולכן פונה המקום. איני רואה לחזור על כל הגרסה הנפתלת שהציג העד, אך היא לא עוררה אמון רב ונמצאו בה סתירות ובקיעים לרוב. העד לא סיפק הסבר מניח את הדעת לכך שכל האירוע נפקד מתצהירו, ולכך שלא הוגשה תלונה במשטרה, ולא הוגשה תביעה לביטוח. יתר על כן, לא ניתן הסבר מניח את הדעת לכך שלא נעשה ניסיון לאתר ולהביא לעדות את הקבלן שעבד בגג הסמוך ויכול היה להעיד על האירוע ועל כך שבמקום הייתה מאוחסנת סחורה. לטעמי, הימנעות הנתבעים מהבאת עד זה מקימה חזקה כי עדותו הייתה פועלת לחובתם ומאששת את גרסת התובעים. אין להתעלם מן העובדה שהתמונות והאירוע מחודש 12/2009 מתייחסים לתקופה שלאחר הגשת התביעה, ואינם חלק מחזית המחלוקת, אך חקירת עד ההגנה המרכזי בעניין זה, מטילה צל על אמינותו של העד ועל מהימנות גרסת הנתבעים בכללותה, בכל הנוגע לשאלת הנטישה. הנתבעים לא טרחו להציג את פוליסת הביטוח (שקיימת לטענתם) שבה מבוטחת הסחורה המאוחסנת במושכר, או ראייה חיצונית אחרת, המעידה על שימוש במושכר לצרכי אחסנת סחורה. 23. אין שחר לטענת הנתבעים כאילו השימוש במושכר נמנע מהם מחמת שהתובעים לא ביצעו את התיקונים המוטלים עליהם. ראשית, לא הוצגה כל ראייה, מלבד טענות בעל פה, המעידה על פנייה מסודרת שנעשתה אל התובעים לצורך שיפוץ המושכר וסביבתו. זאת לדעת, לו היה המושכר דרוש לנתבעים עמדה להם הזכות לפנות לבית הדין לשכירות בתביעה מתאימה. שנית, טענת הנתבעים באשר למצב המושכר אשר מנע את השימוש בו, היא טענה עובדתית אשר עומדת בסתירה לטענה לפיה נעשה שימוש מתמיד במושכר לצורך אחסנה של סחורה. כאמור, אני סבור שהמושכר הוזנח כי לא היה דרוש לנתבעים ועל כן גם ננטש ללא שימוש מזה שנים. 24. ראוי ליתן את הדעת על השאלה העקרונית של אופן הוכחת הנטישה לגבי מחסן. ודוק, לגבי דירת מגורים, ניתן להוכיח בנקל כי לא נעשה בה שימוש לאורך זמן. לגבי בית עסק, הרי שהדבר תלוי בטיב המושכר ובשימוש שנעשה בו. כשמדובר בחנות, ניתן לבחון את תנועת הקונים ואת מחזור המכירות, שעות פתיחה וכד'. כשמדובר במחסן - קשה יותר להוכיח נטישה. מחסן, מטיבו, אינו מקום בו יש תנועה רבה, כך שמידת השהייה של השוכר במושכר אינה יכולה ללמד דבר. תיאורטית, יכול השוכר להניח במושכר, גדול ככל שיהיה, חפיסת גפרורים, ולטעון כי היא מאוחסנת במחסן ובכך נעשה שימוש במקום כמחסן. דומני, שאין מנוס מבחינת הסוגיה בהקשר רחב יותר של תכלית דיני הגנת הדייר, ולא כשאלה לשונית גרידא, אם המושכר משמש לאחסון, אם לאו. נדרשתי לשאלה זו, מכיוון שבענייננו נמצאו במושכר רהיטים ושברי רהיטים, לגביהם נאמר על ידי התובעים כי מדובר בגרוטאות ואילו מר מאיר גואל אמר בעדותו שמדובר ב"אחסנה של רהיטים" (עמ' 14 ש' 4). לאחר שעיינתי בסוגיה זו מצאתי כי דווקא המאמץ שהשקיעו הנתבעים להוכיח שהמושכר משמש כל השנים לאחסנת סחורה (כך למשל מעיד מר מאיר גואל שכשהיו נזילות במקום היו מכסים את הסחורה בניילון. עמ' 14 ש' 28), מלמד שגם לנתבעים ברור שהמחסן הושכר להם לצורך "הלבשה ואחסון", לאמור, אחסון שקשור לעסקי ההלבשה בהם הם עוסקים. לפיכך, גיבוב הרהיטים הישנים הזרוק במושכר אינו בבחינת שימוש במושכר לצרכי אחסון, כמשמעו בחוזה. זאת ועוד, תכלית החוק היא הגנה על דיירים לבל ייזרקו לרחוב ולבל תיפגע פרנסתם. התנהלות הדיירים במושכר מלמדת כי המושכר אינו דרוש להם כלל, והוא עומד נטוש ועזוב. הנתבעים עזבו את המושכר והפסיקו לעשות בו שימוש לצורכי אחסון או לצרכים אחרים. אופן ניהול העסק עליו אנו למדים מפי הנתבעים אשר מאחסנים את הסחורה במקומות שונים מלמד כי יש לנתבעים פתרונות אחסון אחרים וממילא אין להם כל כוונה לחזור ולעשות שימוש במושכר לצרכי אחסון. בכך הוכחו שני מרכיבי הנטישה: הנטישה הפיזית, והיעדר כוונה לשוב למושכר. 25. למעלה מן הצורך אציין שבשלב הגשת הסיכומים ביקשו הנתבעים להגיש ראיות נוספות ובהן תמונות המעידות על אחסון סחורה במושכר. בקשתם נדחתה. אפס, גם לו הוכיחו הנתבעים כי חזרו לאחסן סחורה במושכר, אין בכך כדי לשנות את התוצאה. הלכה היא ששיבה למושכר לאחר נטישה שהושלמה, אינה מקנה לדייר זכויות מחודשות במושכר. שבעתיים נכון הדבר כשהשיבה למושכר נעשית במהלך ניהול התביעה ולצרכיה. 26. מדוע, אפוא, נאחזים הנתבעים במושכר? - התשובה לכך מצויה אף היא בכתבי הטענות של הנתבעים. בכתב ההגנה נאמר כי הנתבעים הם דיירים מוגנים במושכר - דברים כהווייתם. בסיכומי הנתבעים מוצגים הנתבעים בלשון אחרת: "הנתבעים הם בעלים של זכות לדיירות מוגנת...". בהמשך נטען לגבי מצבו הרפואי הקשה של הנתבע 1 "אשר אמצעיו הכלכליים דלים, ומושכר זה חשוב לו מהבחינה הכלכלית". ובמה דברים אמורים? - "הנתבעים שילמו דמי מפתח בסך של 93,288 ש"ח, במטרה לרכוש מעמד של דייר מוגן. העובדה כי רכשו זכאותם בכסף שוקלת לטובתם ומצדיקה פינוי כנגד תשלום". הנה יצא המרצע מן השק, הנתבעים אינם זקוקים למושכר לצרכי אחסון או לכל צורך אחר, אלא שאינם רוצים להחזיר את החזקה בו לבעל הבית ללא תשלום. ניתן להבין את רצונם של הנתבעים, אך משהוכחה נטישת המושכר אין עוד מקום להעניק לדיירים את הגנת החוק. סעד מן הצדק 27. הנתבעים מבקשים כי גם אם קמה נגדם עילת פינוי יינתן להם סעד מן הצדק בגדר סמכותו של בית המשפט לפי סע' 132 לחוק. סעיף זה קובע: "על אף קיומה של עילת פינוי רשאי בית המשפט לסרב לתת פסק דין של פינוי אם שוכנע שבנסיבות העניין לא יהיה זה צודק לתתו." דא עקא, עיינתי ולא מצאתי טעם וסיבה מדוע עלי לסרב ליתן פסק דין של פינוי, ומדוע יהיה זה בלתי צודק ליתן סעד של פינוי נגד הנתבעים. כאמור, תכלית החוק היא הגנה על הדייר מפני מצב בו ייזרק לרחוב ללא קורת גג לראשו, במקרה של דירת מגורים, ומפני מצב של פגיעה בפרנסתו, במקרה של בית עסק. מקום בו נוכח בית המשפט שתוצאת הפינוי חמורה באופן ניכר מן ההפרה שהקימה את עילת הפינוי, ישקול בית המשפט ליתן לדייר סעד מן הצדק. ככלל, קשה להלום מצב בו למרות קיומה של נטישה יהיה הדייר ראוי לסעד מן הצדק, שהרי הנטישה עצמה מלמדת שהמושכר אינו דרוש עוד לדייר. עוד זאת, סעד מן הצדק יינתן לדייר במקרים חריגים בלבד, ובמיוחד נכון הדבר כשהמושכר נושא הדיון הוא בית עסק. בענייננו, המושכר עומד נטוש, חרב והרוס מזה שנים, ואין לנתבעים כל צורך בו. דמי המפתח ששולמו בשנת 1983 מיצו את ערכם הכלכלי בשכירות ארוכת שנים כנגד דמי שכירות זניחים וביטחון מפני פינוי. איני רואה מדוע יש ליתן לנתבעים סעד מן הצדק במקרה זה. אדרבה, יחזור הנכס לבעליו ואפשר שיהיה בכך כדי לקדם את פיתוח המקרקעין ושיקומם לרווחת בעל הנכס ולרווחת החברה כולה. 28. מוכר בפסיקה מונח של סעד מן הצדק "הפוך". על פי מנגנון זה מורה בית המשפט על פינוי הנכס, על פי עילה שבדין, ומתנה את הפינוי בתשלום, אשר מטיל בית המשפט על בעל הבית לשלם לדייר. אין מדובר בסעד שיש לו מקור בחוק. איני רואה מדוע יידרש בעל הבית לשלם לדייר תמורת הפינוי, מקום בו נקבע כי קמה עילת פינוי, ואין מקום שלא להורות על פינוי משיקולים של צדק. (עוד בעניין זה ראה: עו"ד אהרון רווח, סעד מן הצדק - חידוש הלכה או "תאונת עבודה", ) סוף דבר 29. הנתבעים נטשו את המושכר ועל כן אני מורה להם לפנותו ולסלק ידם הימנו, לרבות מהגג המקשר בין חלקי המושכר השונים, ולהחזיר את החזקה בהם לידי התובעים כשהמושכר והגג פנויים מכל אדם וריקים מכל חפץ ששייך לנתבעים. ניתנת לנתבעים שהות לביצוע הפינוי עד ליום 11/8/11 בשעה 13:00. 30. הנתבעים ישלמו לתובעים את התשלומים הבאים: (1) הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום; (2) אגרות משפט כפי ששולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומן; (3) שכר טרחת עורך בסך 12,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום. התשלום ישולם תוך 30 יום. גגפינוי