התפתחות אוטם לאחר מספר ימים ממועד אירוע חיצוני פתיח ותשתית עובדתית 1.    עניינו של תיק זה באוטם שריר הלב בו לקה התובע ביום 16.9.06, ואשר לגישתו יש להכיר בו כפגיעה בעבודה.   2.  ביום 3.11.08 הועבר התיק, בהסכמת הצדדים, למומחה רפואי - פרופ' אליעזר קפלינסקי. הצדדים הסכימו כי הודעת התובע בפני חוקר הנתבע תהווה את התשתית העובדתית שתעמוד בפני המומחה. להלן הפרטים העיקריים המפורטים בהודעה:   א.  התובע, יליד שנת 1951, הנו עובד משרד החינוך מזה שנים רבות ומכהן כמנהל בית הספר לטבע ונוף בנאות קדומים.   ב.  ביום 14.9.06 הדריך התובע קבוצת עובדי "בנק מזרחי" אשר הגיעה לבקר בבית הספר. לדבריו, "יש לנו תרגיל שנקרא רפסודות, אחת הרפסודות התהפכה לאגם, ואחת המשתתפות בתרגיל לא יצאה מהמים נעלמה רצתי מהר נלחצתי כמנהל הפעולה במקום רצתי לכוון הרפסודה ולמים, בסוף יצאה כולה היתה מבוהלת ומטונפת מבוץ, ואז רצתי לכוון השירותים כדי לדאוג שיהיה נקי כי הבחורה צעקה שרוצה להתקלח, ותוך כדי הריצה לשירותים הרגשתי קוצר נשימה ומחנק וסחרחורת ודופק חזק...".   ג.   התובע פנה לטיפול רפואי ביום 16.9.06 ואובחן כי לקה באוטם שריר הלב.   3.    חוות דעתו של פרופ' קפלינסקי, מיום 16.11.08, היתה כדלקמן:   "מדובר בגבר יליד דצמבר 1951. בעברו יתר לחץ דם, עישון, סכרת ויתר שומני הדם. בשנת 1996 לקה לראשונה באוטם שריר הלב. מספר חודשים לאחר מכן צונתר ובוצעה הרחבה והשתלת סטנט לעורק הקדמי. חש יחסית בטוב במשך השנים. אור ליום 17.9.06 התקבל למרכז הרפואי שיבא בתמונה של אוטם בשריר הלב. במהלך האשפוז צונתר ונעשתה הרחבת עורקים והשתלת סטנט בעורק העוקף ובעורק הימני. הסטנט בן 10 השנים בעורק הקדמי היה פתוח. האשפוז היה ללא סיבוכים. באוקטובר 07' צונתר שוב (ככל הנראה לביקורת) ונמצא שכל הסטנטים פתוחים. בחודש מרץ 2008 לקה בהתקף לב וזאת לאחר שהיה אסימפטומטי מאז האוטם של ספטמבר 2006. במהלך אשפוז זה בוצעו שתי הרחבות והשתלות סטנטים במערכת העורק הכלילי הימני. לא ניתן היה להעריך מתוך החומר הרפואי את מצבו של מר ליבוביץ מאז חודש מרץ 2008. . . .   א.   המחלה מר ליבוביץ לקה ביוום 16.9.06 בהתקף לב בגינו פנה לבית החולים ואושפז אור ליום 17.9.06. הרקע להתקף היתה מחלת טרשת העורקים אשר בגינה כבר לקה בהתקף לב כ- 10 שנים קודם לכן. התקף הלב עצמו התרחש עקב ערעור יציבותו של רובד טרשתי והתיישבות קריש דם שסותם את העורק וגורם לנזק לשריר הלב. למרות התקף הלב הישן והנוכחי - תיפקוד הלב כפי שניתן היה להתרשם מבדיקת אקו לב - נותר שמור עם פרקציית הזרקה תקינה של 60% - 55.   ב.    הקשר הסיבתי:  לעניות דעתי התיאור של ההתרחשויות ב- 14.9.06 - מעלה מצב של מתח והתרגשות פתאומיים חריגים בחומרתם. אירוע כזה ודאי גרם לעליה בקצב הלב, להפרשת אדרנלין ונוראדרנלין, לעליה בלחץ הדם ולשינויים בנטיית הדם להיקרש. כל אלה עלולים לחבור ולגרום לערעור יציבותו של הרובד הטרשתי ולגרום לאוטם או לתעוקה בלתי יציבה... במקרים רבים אירוע חריג כזה גורם תחילה לתעוקה בלתי יציבה המתבטאת בכאבי חזה ממושכים או בהפסקות זאת למשך תקופה של ימים ואפילו שבועות עד אשר התמונה נרגעת או עד שמתפתח התקף לב. כך או כך, התנאי ליצירת קשר סיבתי ברור הוא צמידות הפרשיות בין האירוע החיצוני החריג לבין התעוקה או האוטם. במקרה שלפנינו, פרט לבהלה ולחרדה שתקפה את מר ליבוביץ אין לנו כל עדות שהתפתחה תמונה של תעוקה בלתי יציבה לא ב- 14/9 ולא ב- 15/9. רק ב- 16/9 אחר הצהריים (על פי רישום במסמך הקבלה לבית החולים) התפתחו כאבי חזה שהביאוהו לבית החולים בחצות שבין ה- 16/9 ל- 17/9 בתמונה של אוטם קלסי. אין כאן איפוא רצף סימפטומטי היכול להעיד על התפתחות תעוקה בלתי יציבה אשר גישרה בין אירועי העבודה ב- 14.9.06 לבין האוטם שהתפתח ב- 16.9.06 אחר הצהריים".        ג.     המאזן:       לאור כל שנאמר לעיל נראה לי שלא ניתן יהיה לטעון כי אירועי העבודה היו הגורם המכריע. התשובה לשאלה השלישית הזו הינה איפוא חיובית".   4.  התובע הגיש בקשה למינוי מומחה רפואי אחר, מהטעם כי "הפסיקה (ואף המומחה עצמו בתיק אחר - ס.ד.מ) הכירה בהתפתחות אוטם לאחר מספר ימים ממועד אירוע חיצוני כמבחן רפואי משפטי ללא הישענות על תסמין יחידי של כאבי החזה". בהחלטה מיום 7.4.09 נדחתה הבקשה, ונקבע כי "השגותיו של התובע יכולות למצוא ביטוי במסגרת של שאלות הבהרה...".   5.   בהתאם, נשלחו לפרופ' קפלינסקי שאלות ההבהרה כדלקמן: א.  המומחה יתבקש להשיב כיצד מתיישבת קביעתו בחוות הדעת לפיה - נדרשת צמידות זמנים בין האירוע לבין התפתחות תעוקה בלתי יציבה או אוטם, לקביעתו בתיק אחר בו קבע ברורות בחוות דעתו דשם... כי "פרק הזמן הקלאסי מאירוע חריג נפשי ו/או גופני עד התפתחות סימפטומים של תעוקה בלתי יציבה או אוטם בשרירי הלב הינו של שעות ספורות אך יש לקבל גם פרק זמן ארוך יותר של יום או יומיים" (ההדגשות הוספו).         וכן בתשובה לשאלה 7 - כי "במקרים רבים מתפתח התקף לב ללא תמונה מקדימה של תעוקה בלתי יציבה. אין נתונים מדויקים בדבר האחוזים מתוך התקפי הלב בהם מקדימה את ההתקף תעוקה בלתי יציבה...".          תשובת המומחה הייתה:       "עניין צמידות הפרשיות בין אירוע חריג לבין התפתחות אוטם או תעוקה בלתי יציבה נידון בספרות הרפואית בהרחבה. הוכחה (עד כמה שניתן להוכיח תופעות ביולוגיות) סטטיסטית של ממש תועדה כאשר פער הזמנים היה פחות משעתיים. רק עקב הבנתנו את המנגנון של התפתחות האוטם הנטייה היא לקבל כי פער זמנים גדול יותר עדיין מצדיק קשר סיבתי. פער זמנים זה חייב להיות בכל זאת בתחום ההיגיון. בפרשה ממנה מצוטטים החלקים בעניינו של צבי פורר בל 4718/02 היה פער זמנים של 5 ו - 8 ימים בין אירועים מסוימים לבין התפתחות האוטם וציינתי את ה"יום או יומיים" כמעין גבול עליון.         לא ברור לי עניין הציטטה השנייה בשאלה א' ונראה לי כי היא לא שייכת לעניין. משפט זה מתאר עובדה קלינית ידועה".   ב.  האם נכון כי יישום עמדת המומחה כאמור בחוות דעת בעניינו של מר צבי פורר על נסיבות המקרה דנן, יש בה לשנות ממסקנות חוות דעת דנן.        תשובת המומחה הייתה - ר' להלן".        ג.   האם נכון כי מוכר קשר סיבתי בין אירוע חריג ועד להתפתחות תעוקה בלתי יציבה ו/או אוטם, בטווח של עד 48 שעות לפחות ו/או ימים ספורים.   תשובת המומחה הייתה - "כפי שצוין לעיל - הוכחה קיימת רק עד גבול של שעתיים".   ד.  האם נכונה קביעת המומחה לפיה - "תעוקה בלתי יציבה" יכולה להתבטא גם בדרך של כאבי חזה בהפסקות זאת למשך תקופה של ימים ואפילו שבועות.." איננה שוללת מצב בו כאבי חזה היו קיימים בצמידות לאירוע, ואולם כאלה שהיו קצרים ו/או שהתובע ברוב התרגשות פסח על קיומם ו/או כי תיאורו בדבר השתנקות וקוצר נשימה או תחושותיו האחרות הינם אירועים דרמטיים המתוארים מפי הדיוט את מצבו, אך אינם שוללים כי בכל אלה נתקיימו גם כאבי חזה בצמידות לאירוע.   תשובת המומחה הייתה - "הקשר בין אירוע חריג נפשי לבין התפתחות תעוקה בלתי יציבה ו/או התקף לב מתבטא בהתרחשויות בשני שלבים. האירוע הנפשי החריג גורם למצב של דחק נפשי פתאומי. דחק זה גורם לדפיקות לב, לעליה בלחץ דם, תחושת פחד ובהלה העלולים להיות מלווים בתחושה של קוצר נשימה. כל אלה עדיין אינם סימניו של הסיבוך של האירוע החריג הלא הוא האירוע הכלילי.       הרוב המוחלט של אירועים חריגים עובר "בשלום" ורק מיעוט שבמיעוט מסתבך באירוע כלילי. כאשר כל השינויים אשר תוארו לעיל גורמים להתפתחות התעוקה או האוטם אז ורק אז מופיעים סימפטומים המהווים עדות לסיבוך של האוטם או התעוקה. במקרה שלפנינו מעבר לתחושת הבהלה המתוארת היטב - מציין מר ליבוביץ בפירוש כי לא היו לו כאבי חזה, אלא כאשר אושפז יומיים לאחר מכן. אין איפוא עדות כי האירוע החריג גרם בצמוד לו לתמונה קלינית של תעוקת חזה לא יציבה או לאוטם. אין איפוא לעניות דעתי מקום לשנות את המסקנה המקורית בחוות הדעת מיום 16.11.08".   ה.  יואיל המומחה להבהיר קביעתו לפיה "התקף הלב עצמו התרחש עקב ערעור יציבותו של רובד טרשתי והתיישבות קריש דם שסותם את העורק וגורם לנזק ישיר לשריר" (דיון, סעיף א', עמ' 3 לחווה"ד), מה גרם לערעור הרובד הטרשתי אצל התובע.   תשובת המומחה הייתה - "רוב האוטמים מתרחשים ללא כל אירוע חריג מתועד שקדם להם. שינויים פתופיסיולוגיים העלולים לגרום לערעור יציבותו של רובד טרשת עלולים להתרחש גם ללא דחק נפשי ו/או פיסי חריג. אין לנו תשובות לכל השאלות אבל ברור כי גם אוטם ללא אירוע חריג מתרחש על רקע ערעור יציבותו של רובד טרשתי. קיימים גורמים שונים העלולים לפגוע ביציבותו של רובד טרשתי, כולל שינויים דלקתיים, זיהומים ואחרים".   ו.   האם נכון כי בארוע החריג נשוא המקרה דנן, היה כדי להחמיר את מצבו הלבבי של התובע.   תשובת המומחה - "בעצם ההכרה כי התרחש אירוע חריג יש גם הכרה כי האפשרות הנדירה להתפתחות תעוקה בלתי יציבה או אוטם בצמוד לאירוע, אכן קיימת. אלא שהתעוקה ו/או האוטם צריכים לתת אותות קליניים. יש להפריד בין סימני האירוע החריג כשלעצמו לבין הסימפטומים של התעוקה ו/או האוטם. במידה ולא התפתח באופן מיידי כל סיבוך - אין באירוע החריג לכשעצמו כדי לגרום לנזק".   6. בהחלטתנו מיום 17.3.10 קבענו כי יש הצדקה למנות מומחה רפואי נוסף, וזאת מהסיבות הבאות: א.    לפי הפסיקה, תנאי הכרחי להכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה הוא שהגורם לאוטם היה "אירוע חריג", היינו "מאמץ פיזי בלתי רגיל", או "מתח נפשי (התרגזות או התרגשות) יוצא דופן" (דב"ע מו/139-0 דן יצחק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315). במקרה זה, לא הייתה מחלוקת כלשהי כי האירוע המתואר על ידי התובע אכן אירע במציאות, והיווה "אירוע חריג" יחסית לשגרת עבודתו. השאלה היחידה שנותרה, לאור זאת, הינה קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין האוטם. ב. המומחה הרפואי שמונה מטעם בית הדין - פרופ' אליעזר קפלינסקי - שלל קיומו של קשר סיבתי, וזאת מטעם יחיד של פרק הזמן (כיומיים) שחלף ממועד האירוע החריג ועד קרות האוטם (ו/או התעוקה הבלתי יציבה שקדמה לו, בהתחשב בכך שהתובע החל להתלונן על כאבי חזה רק ביום 16.9.06 בשעות אחר הצהריים). מאידך, בעב"ל 439/03 יעקב קפלן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.11.06, הכיר בית הדין הארצי - על בסיס חוות דעת המומחה באותו עניין - בקשר סיבתי בין אירוע חריג בעבודה שאירע בתאריכים 30.1.97-29 לבין אוטם שריר הלב אשר אירע ב - 1.2.97 או ב - 2.2.97 היינו יומיים או שלושה לאחר מכן. כפי שפורט לעיל, גם פרופ' קפלינסקי, בתשובותיו לשאלות ההבהרה, אישר כי פרק זמן של "יום או יומיים" לאחר האירוע החריג הינו "מעין גבול עליון" להיווצרות תעוקה בלתי יציבה או אוטם שריר הלב. ג.   לאור האמור לעיל, וכיוון שבענייני ביטחון סוציאלי כל ספק אמור לפעול לטובת המבוטח, סברנו כי יש הצדקה להפנות את עניינו של התובע למומחה רפואי נוסף - לצורך מתן חוות דעת על הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה, שהמומחה הסכים כי גרם ל"מתח והתרגשות פתאומיים חריגים בחומרתם", לבין אוטם שריר הלב בו לקה התובע יומיים לאחר מכן. 7. בהתאם, מונה ד"ר זאהי חורי כמומחה יועץ רפואי נוסף. להלן חוות דעתו: "מר שמחה ליבוביץ יליד 1951 סובל מעודף משקל ניכר, יתר לחץ דם, היפרליפידימיה וסוכרת גבולית כמו כן סובל ממחלת לב כלילית מאז 1996 אז לקה באוטם בשרירי הלב... בתאריך 16.9.2006 בשעה 14.00 חש מר ליבוביץ כאבים חזקים בחזה שנמשכו מס' שעות לסירוגין, החולה הגיע למיון בית החולים שיבא בתאריך 17.9.2006 בשעה 1.10, אובחן אוטם חריף אחורי... לציין שהאירוע החריג הופיע יומיים לפני האוטם ב 14.9.2006 ובאופן חד משמעי האוטם אירע בתאריך 16.9.2006 בשעות אחרי הצהריים. קרוב לוודאי שאין קשר סיבתי בין האירוע בעבודה ב - 14.9.2006 לבין האוטם שאירע ב 16.9.2006 בשעות הצהריים מבחינת סמיכות הזמנים. השפעת הגורמים בעבודה היו פחות בהרבה מגורמי הסיכון שכללו עודף משקל ניכר, יתר לחץ דם, היפרליפידימיה, סוכרת גבולית ועדות למחלת לב כלילית משמעותית בשלושה עורקים כליליים בגיל צעיר". 8. התובע ביקש מינויו של מומחה אחר או נוסף, אך בקשתו נדחתה (החלטה מיום 1.8.10) והוא התבקש להעלות את השגותיו במסגרת שאלות הבהרה. בהתאם, הופנו למומחה הנוסף - ד"ר חורי - שאלות ההבהרה הבאות: א. האם נכון כי אירוע דחק נפשי ו/או גופני גורמים לעלייה בדופק, לחץ דם, תחושת פחד ו/או בהלה, קוצר נשימה, כאבי חזה. האם נכון כי נוכח האירוע החריג והעובדות כמו גם החומר הרפואי, תופעות אלו נתקיימו באירוע נשוא העובדות? תשובת המומחה הייתה - "אירוע דחק נפשי יכול לגרום לעלייה בדופק ולחץ הדם במקרים מיוחדים בנוכחות מחלת לב כלילית יכול לגרום לכאב בחזה". ב. האם נכון כי אירוע דחק נפשי ו/או גופני יכול לערער יציבות רובד טרשתי והתיישבות של קריש דם שסותם את העורק וגורם לאוטם ו/או נזק לשריר הלב? האם נכון כי אירוע חריג כאמור יכול לגרום לסיבוך כלילי? תשובת המומחה הייתה - "אירוע דחק נפשי או גופני יכול לערער יציבות רובד טרשתי ולגרום למאורע איסכמי מאידך מרבית האירועים האיסכמיים מופיעים ללא דחק נפשי או גופני בזמן מנוחה ולא ברור מה המנגנון המיידי שגורם לאי יציבות הרובד הטרשתי". ג. האם נכון כי מסימני תעוקת חזה הינם אלה המתוארים בסעיף א' לעיל? האם נכון כי פרק הזמן הקלאסי מאירוע חריג עד התפתחות סימפטומים של תעוקה בלתי יציבה או אוטם בשריר הלב הינו של שעות ספורות, אך יש לקבל גם פרק זמן ארוך יותר של עד יומיים? האם נכון כי במקרים רבים מתפתח התקף לב ללא תמונה מקדימה של תעוקה בלתי יציבה? האם יש בכך כדי לשנות את חוות דעתך? תשובת המומחה הייתה - "תעוקת חזה הינה תסמונת קלינית המתבטאת בכאב בחזה כתוצאה מירידה חולפת בזרימת הדם לשריר הלב בגלל היצרות בעורק כלילי. הזמן הקלאסי מאז הופעת אירוע חריג עד להופעת תעוקה בלתי יציבה הוא דקות עד שעות בודדות אך לא ימים. לעיתים מופיע אוטם בשריר הלב ללא תעוקה מקדימה אך אין בכך כדי לשנות את חוות דעתי". ד. האם נכון כי במקרה דנן, אלמלא אירוע הדחק המתואר בעובדות, יתכן כי התפרצות התעוקה ו/או האוטם היו נדחים לזמן אחר? תשובת המומחה הייתה - "לא ניתן לשלול שהאירוע החריג תרם לבוא האוטם בזמן שהופיע אך סביר להניח במקרה הנדון בגלל הבדל הזמנים של יומיים בין האירוע החריג לאוטם לכן השפעת הגורמים בעבודה היו פחות בהרבה מגורמי הסיכון שכללו עודף משקל ניכר, יתר לחץ דם, היפרליפידמיה, סוכרת גבולית ועדות למחלת לב כלילית משמעותית בשלושה עורקים כליליים בגיל צעיר". 9. ב"כ התובע בסיכומיו ביקש לקבל את התביעה על סמך "העובדות בתיק ונסיבות קרות האירוע". לגישתו, אין להסתמך על חוות דעתו של ד"ר חורי, אשר בדומה לפרופ' קפלינסקי שלל קיומו של קשר סיבתי מטעם אחד בלבד של העדר סמיכות זמנים, זאת על אף ש"פסיקת בתי הדין מכירה בקשר סיבתי שבין אירועים חריגים כגורמי אוטם, אף בטווח של ימים ומקל וחומר בטווח של עד 48 שעות". לחלופין, ביקש לקבל את התביעה על בסיס תשובתו של ד"ר חורי כי "לא ניתן לשלול" שהאירוע החריג תרם לבוא האוטם במועד בו הופיע. לחלופי חלופין, ביקש למנות מומחה אחר. 10. ב"כ הנתבע בסיכומיה ביקשה לדחות את התביעה על בסיס שתי חוות הדעת של המומחים שמונו מטעם בית הדין. הכרעה 11. לאחר שקילת טיעוני הצדדים ועיון בחוות הדעת של שני המומחים הרפואיים אשר מונו מטעם בית הדין, הגענו למסקנה כי יש לדחות את התביעה. 12. על פי הפסיקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של תובע למחלה ממנה הוא סובל או שלילת קיומו של קשר כאמור, הנה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. עם זאת, בקביעה זו מייחס בית הדין משקל מיוחד לחוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה מטעמו, המהווה, לדידו של בית הדין, האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי, ויקבלה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.6.05). 13. במקרה זה, לא היה חולק כי לתובע אירע אירוע חריג בעבודתו ביום 14.9.06 אשר גרם לו להתרגשות יוצאת דופן. ההתרגשות אף באה לידי ביטוי בסממנים פיזיים כפי שתוארו על ידי התובע (בהודעתו לחוקר - אשר היוותה את הבסיס העובדתי המוסכם כפי שהועבר למומחים), וכללו "קוצר נשימה ומחנק וסחרחורת ודופק חזק, וזה בגלל הלחץ מהאירוע והריצה המטורפת שלי לא היה לי כוח ישבתי על אבן נחתי סיימתי את יום העבודה למרות שהיה לי חולשה והלכתי הביתה". התובע אף נשאל במפורש על ידי החוקר מדוע פנה לטיפול רפואי רק יומיים לאחר מכן, והשיב "אז לא היה לי לחץ בחזה, רק מחנק וסחרחורת ודופק וחרדה, חשבתי שזה מהלחץ של האירוע אני ירגע". 14. פרופ' אליעזר קפלינסקי, אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית הדין, הסביר כי אירוע חריג - דוגמת האירוע שאירע לתובע - "ודאי גרם לעליה בקצב הלב, להפרשת אדרנלין ונוראדרנלין, לעליה בלחץ הדם ולשינויים בנטיית הדם להיקרש", כאשר כל אלה "עלולים לחבור ולגרום לערעור יציבותו של הרובד הטרשתי ולגרום לאוטם או לתעוקה בלתי יציבה". עוד הבהיר כי "במקרים רבים אירוע חריג כזה גורם תחילה לתעוקה בלתי יציבה המתבטאת בכאבי חזה ממושכים או בהפסקות זאת למשך תקופה של ימים ואפילו שבועות עד אשר התמונה נרגעת או עד שמתפתח התקף לב". על אף האמור, שוכנע פרופ' קפלינסקי כי במקרה זה אין קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין אוטם שריר הלב בו לקה התובע יומיים וחצי לאחר מכן, וזאת נוכח העדר סימפטומים פיזיים כלשהם שיכולים להעיד על תעוקה בלתי יציבה שהתפתחה בסמוך לאחר האירוע החריג. למסקנה זו הגיע הן על בסיס הודעתו של התובע לחוקר כפי שפורטה לעיל, והן על בסיס הדברים שנרשמו מפיו של התובע במסמך הקבלה לבית החולים (לפיהם כאבי החזה הופיעו לראשונה ביום 16.9.06 בשעות אחר הצהריים). 15. בתשובותיו לשאלות ההבהרה חזר פרופ' קפלינסקי על גישתו והדגיש כי "התעוקה ו/או האוטם צריכים לתת אותות קליניים. יש להפריד בין סימני האירוע החריג כשלעצמו לבין הסימפטומים של התעוקה ו/או האוטם. במידה ולא התפתח באופן מיידי כל סיבוך - אין באירוע החריג לכשעצמו כדי לגרום לנזק". במאמר מוסגר יצוין כי גם בחוות הדעת שנתן פרופ' קפלינסקי בתיק אחר, אליה הפנה ב"כ התובע, חזר הוא על דברים דומים. 16. בהחלטתנו מיום 17.3.10 סברנו כי ראוי למנות מומחה רפואי נוסף, וכך נעשה. המומחה הנוסף, ד"ר זאהי חורי, קבע אף הוא כי "קרוב לוודאי שאין קשר סיבתי" בין האירוע החריג לבין האוטם בו לקה התובע, וזאת מטעמים דומים לאלה עליהם הצביע פרופ' קפלינסקי. בתשובותיו לשאלות ההבהרה חזר ד"ר חורי על עמדתו, והדגיש כי גם אם "לא ניתן לשלול" כי האירוע החריג תרם למועד המדויק של בוא האוטם - עדיין השפעתו פחותה בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון של התובע (אשר כתוצאה מהם כבר לקה באוטם שריר הלב כעשר שנים קודם לכן). באמירה אחרונה זו לא די כדי ללמד על קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודתו של התובע לבין אוטם שריר הלב בו לקה. 17. סוף דבר - על בסיס חוות הדעת של שני המומחים שמונו מטעם בית הדין, אשר קבעו שניהם כי אין קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין האוטם - שוכנענו כי אין ברירה אלא לדחות את התביעה. כמקובל בתיקי ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. הכרה בתאונת עבודההתקף לב / אוטם שריר הלב