חתימה תחת מחאה

המשיב הגיש תביעה נגד המבקשת בגין התחייבות לרכישת מכוניתו, מכונית פורשה קאין, המוגדרת "רכב יוקרה", אותה קנה כשנתיים קודם לכן (ב- 18.5.05) מהמבקשת, התחייבות, שלטענתו, לא מולאה בשלמותה. אין מחלוקת כי המבקשת שילמה למשיב סך של 402,000 ₪ בגין מכוניתו וכי המשיב חתם ביום 31.5.07 על כתב קבלה וסילוק בו וויתר "באופן בלתי חוזר, על כל טענה ו/או תביעה ו/או זכות, מכל מין וסוג שהוא בגין רכישת המכונית... ו/או בכל הכרוך ו/או הקשור בכך ו/או בגין המכונית ו/או בגין כל נזק ו/או הפסד שארע לי בגין המכונית..." (להלן: "כתב הויתור"). בחלוף כשנתיים וחצי מיום החתימה וקבלת הכסף, ביום 19.1.10, הגיש המשיב תביעה נגד המבקשת על סך 517,913 ₪ ובה טען טענות שונות כנגד המבקשת לעניין תקינות הרכב שנמכר לו, תקלות ונזקים שנגרמו לו כתוצאה מהרכב הלא תקין, לטענתו, וכן כי לא נותרה לו ברירה לאור המצב הכלכלי הקשה אליו נקלע והוא נאלץ למכור למבקשת את הרכב במחיר נמוך במיוחד, תוך חתימת כתב ויתור, כאשר "בעצת עורך דינו, תחת חתימתו כתב התובע 'ת.מ', קרי, 'תחת מחאה'" (ראו סעיף 37 לכתב התביעה). המבקשת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף וזאת בשל כתב הויתור עליו חתם המשיב, ועל פיו היא טוענת כי המשיב מנוע מלתבוע אותה. המשיב כאמור טוען כי אין תוקף לכתב הויתור. מכאן שהשאלה העומדת בפני היא האם יש תוקף לכתב הויתור, שאם כן, דין התביעה להידחות על הסף. המבקשת הגישה תצהיר של המנכ"ל שלה, מר תומר דותן (להלן: "המנכ"ל"), אשר ציין כי היה מעורב באופן אישי במשא ומתן עם המשיב והוא אף חתום מטעם המבקשת על כתב הויתור. על פי תצהירו השתלשלות הדברים היתה שהמבקשת מכרה למשיב מכונית ביום 18.5.05. כעבור שנה פנה המשיב אל המבקשת וביקש למכור לה את המכונית שרכש ממנה כאשר בפיו שלל טענות כלפי המבקשת. בין הצדדים התנהל משא ומתן ממושך באשר לרכישת המכונית על ידי המבקשת, משא ומתן שלווה בעורכי דין משני הצדדים וכעבור מספר חודשים, הגיעו הצדדים לידי הסכמה בדבר רכישת המכונית על ידי המבקשת. ההסכם נחתם ביום 31.5.07 ועל פיו רכשה המבקשת את מכוניתו של המשיב תמורת תשלום בסך 402,000 ₪ והמשיב חתם על סעיף כתב הויתור. במעמד החתימה על כתב הוויתור קיבל המשיב את הסכום שנקבע. המנכ"ל ציין בתצהירו כי הסכום שהסכימה המבקשת לשלם למשיב היה גבוה משווי המכונית משום שהמכונית הוחזקה על ידי המשיב במצב מוזנח ביותר, עברה פגיעות שונות, צמיגיה הוחלפו לצמיגים שאינם תואמים את רישיון המכונית וכלל מצבה חייב הפחתה של ממש מהמחיר. המנכ"ל ציין בתצהירו, כי המשיב מעולם לא הודיע על ביטול ההסכם שנחתם בין הצדדים או על ביטול כתב הויתור. עוד הוא מציין כי המשיב רכש שוב מכונית מהמבקשת וכן אביו של המשיב ואחיו. המנכ"ל מציין עוד כי איש לא כפה על המשיב לחתום על העסקה. עוד ציין המנכ"ל כי השרבוט של האותיות "ת.מ" נעשה בצורה שאינה מובנת לאיש. לא ניתן לקרוא את האותיות הללו, שבכוונת מכוון נכתבו בצורה בלתי קריאה. זאת ועוד, המשיב ידע שאילו היה מסב את תשומת ליבו של המנכ"ל לכך, המבקשת לא היתה מסכימה להתקשר עמו. המנכ"ל ציין כי הוא עצמו חתום על כתב הויתור, אך לא הבחין באותיות "ת.מ." וסבר כי "הקשקוש הינו חלק מחתימת המשיב". המשיב הגיש תצהיר מטעמו ובו ציין את כל התקלות שקרו לרכב וכן כי הרכב טופל בהתאם להוראות היצרן ובדרך הטובה ביותר כאשר הטיפולים היו במועדים הנדרשים ועל פי הוראות היצרן. המשיב מציין בתצהירו כי על פי ההסכם בינו לבין המבקשת מיום 18.5.05 אמורה היתה המבקשת לרכוש ממנו את הרכב בחזרה בסך של 625,000 ₪ במזומן בקיזוז 15%, דהיינו הפחתה של 93,750 ₪ כך שבסך הכל אמורה היתה המבקשת לשלם לו סך של 531,250 ₪. המשיב ציין כי לקח זמן רב וחודשים רבים עד שהצליח להגיע למכירת הרכב למבקשת כאשר בחודש מרץ 2007 קיבל ממנה שתי הצעות לרכישת הרכב, כאשר ההצעה הגבוהה כללה דרישה לחתום על כתב ויתור, תביעות עתידיות ואילו ההצעה השניה ללא צורך בחתימה על כתב ויתור, אולם גם לאחר שהסכים לקבל את הסכום המופחת בלי לחתום על כתב ויתור ומתוך מטרה להשאיר בידיו את האפשרות להגיש תביעה עתידית בגין נזקים, חזרה בה הנתבעת מהסכמתה וסירבה לרכוש את הרכב ללא חתימה על כתב ויתור. המשיב טוען בתצהירו כי הסכים למכור את הרכב במחיר נמוך משמעותית ממה שאמור היה לקבל בפועל עבור הרכב וזאת משום התדרדרות במצבו הכלכלי והצורך במזומנים כדי להציל את עסקו וכן מתוך מטרה להקטין את נזקיו הגדלים והולכים שכן כל חודש שעובר מחיר הרכב יורד משמעותית. המשיב טען עוד כי המבקשת התנהלה כלפיו באופן רשלני, בלתי מקצועי, ושקרי והוא אולץ למכור למבקשת את הרכב במחיר נמוך בהרבה ממה שסוכם בהסכם מיום 18.5.05 ואף אולץ לחתום על כתב הויתור. אשר לחתימה על כתב הויתור, טוען המשיב בתצהיר, כי בעצת עורך דינו חתם על כתב הויתור, כאשר מתחת לחתימה כתב את האותיות "ת.מ.". טענות המבקשת המבקשת טוענת כי הצדדים הם אנשי עסקים מנוסים כאשר המשיב הוא בעלים ומנהל של חברה שעוסקת במסחר בבשר. לכל אורך המו"מ היה המשיב מיוצג על ידי עורך דין בתחילה על ידי עורך דין פני גיל ובהמשך על ידי ב"כ הנוכחי, עו"ד מנו. עוד טוענת המבקשת כי את טענות המשיב יש לבחון על פי עילות הביטול הקבועות בחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ד-1973 סעיפים 17 ו - 18 לחוק. המשיב לא טען כי המבקשת איימה עליו או עשתה שימוש בכח להביאו לחתימה, אלא הוא חתם מרצונו על מנת לזכות בתשלום. עוד היא טוענת כי המשיב לא הוכיח ניצול מצוקה כגון חולשה שכלית או גופנית או כי תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. אשר לכתיבת האותיות תחת חתימתו הרי שהמשיב ידע שהמבקשת מסתמכת על חתימתו על כתב הויתור, והמשיב עשה זאת בצורה לא מובנת ומבלי שהמנכ"ל שם ליבו לכך. לענין זה מפנה המבקשת לתיק אזרחי 28651/06 (שלום תל אביב) אלפונסו ברכה ואח' נ' מנורה חברה לביטוח,. עוד היא מפנה לערעור אזרחי 9207/04 יוסף כמיסה נ' דן גטלר ואח' וכן לערעור אזרחי 134/77 גניסלב נ' אקמן, פ"ד ל"ב (1) 748. המבקשת טוענת עוד כי המשיב הציג גירסה מתחמקת ובלתי אמינה. המבקשת טוענת עוד כי פרשנותו של המשיב להתחייבות אינה הגיונית משום שהוא מבקש לקבוע כי המבקשת שמכרה לו את המכונית בהנחה של כ - 23% ממחיר מחירון, תרכוש אותה לאחר מכן בהפחתה של 15% בלבד ממיר המחירון, פעולה בלתי סבירה, שתגרום לכך שהמבקשת לא תוכל להרוויח מן העסקה כלל. טענות המשיב המשיב טוען כי אולץ לחתום על כתב הויתור על מנת למכור את הרכב ולהעביר את הכספים שקיבל לצורך הצלת עסקו אשר היה במצב קשה ולפני קריסה. לענין פרשנות המבקשת טוען המשיב כי ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 18.5.05 כתב בצורה מפורשת כי המבקשת מתחייבת לרכוש את הרכב לאחר 14 חודשים ב - 15% פחות ממחיר המחירון. עוד טוען המשיב כי המבקשת ניצלה את מצוקתו וחוסר ניסיונו של המבקש בכל מה שקשור לתחום הרכבים בכלל ורכבי היוקרה בפרט ואף ניצלה את מצוקתו הגדולה של התובע אשר עסקו נקלע למצב כספי וכלכלי קשה עד כדי קריסה מיידית וטוטלית במידה ולא היה מפקיד את הכספים בבנק. עוד טוען המשיב כי הצליח לעמוד מול כוחה הגדול של המבקשת במשך כ-10 חודשים אולם כאשר מצב העסק הידרדר עד כדי קריסה טוטלית לא נותרה לו כל ברירה והסכים לחתום על כתב הויתור תוך שהוא כותב מתחת לחתימתו את האותיות "ת.מ". המשיב הפנה לתיק אזרחי 1898/02 גריגורי קוזניוק נ' חגי דהן וכן לפסקי דין נוספים לענין הזהירות שבה בית המשפט נוקט בטרם יורה על סילוקה של תובענה על הסף. דיון והכרעה לאחר שקראתי את כל כתבי הטענות ושמעתי את חקירות העדים מטעם הצדדים אני מוצאת כי דין התובענה להדחות על הסף וזאת בשל חתימת המשיב על כתב ויתור אשר אני מוצאת כי הוא תקף. להלן אפרט נימוקי. "בידוע, לא בנקל יקבל בית המשפט טענות המבטלות כתבי ויתור, סילוק והפטר (ראו ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב - הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, פ"ד מ(4) 533; ע"א 627/85 ד. איתן - ע. גושן אדריכלים בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון - מע"צ, פ"ד מג(3) 42; ע"א 586/88 "נעם" יעוץ כלכלי והשקעות בע"מ נ' א. דקל פיתוח והשקעות בע"מ). וכבר נאמר בהקשר זה: 'לגבי הסכמים מהסוג הנדון, גורם היציבות והוודאות בדבר סופיותם הינו בעל חשיבות רבה, הן מבחינת האינטרס העסקי-כלכלי של חברות הביטוח והן מבחינת המדיניות המשפטית. [...]' (ע"א 226/87 זועבי נ' ניקולא, פ"ד מג(1) 714, 719, מפי השופט בך)." ע"א 10674/07 יעקב חומסקי נ' קרן הגמלאות של חברי דן בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, 02.08.10). הפסיקה הבהירה כי כדי שבעל דין יעמוד בנטל להוכיח קיומו של עושק שנבע מניצול מצוקה כלכלית אליה נקלע, עליו להראות כי היה נתון במצוקה כלכלית קשה בתקופה הרלוונטית המביאה לחוסר אונים. יפים לעניין זה הדברים האמורים בע"א 627/85 ד.איתן-ע.גושן אדריכלים בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד השיכון-מע"צ (פ"ד מג(3) 42), כדלקמן: "הרי ציינו בעבר לא אחת, שיסודותיהן של עילות ביטול אלה מוגדרות וברורות, וכי הן אינן חובקות כל מקרה בו חותם צד על חוזה שתנאיו אינם נוחים או רצויים לו. יש להבחין בין מקרה, בו סבור צד לחוזה כי - בלית ברירה ותוך רצון להפיק את המירב האפשרי מתוך נסיבות הנוטות לטובת הצד השני - עליו להסכים לתנאים גרועים מאלה שהיה רוצה בהם מעיקרו, לבין המצב הקיצוני של "מצוקה", שהחוק דן בו והמתייחס על-פי מובנו והקשרו לחוסר אונים, הנובע משקיעה כלכלית או אישית קשה וחמורה". על מנת לקבוע כי חתימתו של המשיב על כתב הויתור אינה תקפה על המשיב להוכיח את האמור בסעיף 17 לחוק החוזים: "מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכח או באיום, רשאי לבטל את החוזה" או את האמור בסעיף 18 לחוק החוזים: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו, השכלית או הגופנית, או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה. " המשיב לא טען כי המבקשת איימה עליו או עשתה שימוש בכח על מנת להחתימו. אין ספק כי המשיב חתם על כתב הויתור, על מנת לזכות בתשלום אותו הציעה המבקשת בלא שאולץ לכך באופן פיזי או אוים לעשות כך. יתר על כן, המשיב היה מלווה לאורך כל המשא ומתן, וגם טרם החתימה בפועל בייעוץ של עורך דין, אשר אף ייעץ לו לחתום על כתב הויתור תוך כתיבת האותיות "ת.מ". בפני המשיב עמדו ברירות אחרות כמו מכירה לצד שלישי, פניה לבית המשפט אלא שהמשיב בחר מבין האופציות העומדות בפניו לחתום על כתב הויתור ולמכור את המכונית למבקשת ולקבל ממנה את הסכום המוסכם. מכאן שהמשיב לא הוכיח את התנאי האמור בסעיף 17 ואינו רשאי לבטל על פיו את כתב הויתור. אשר לתנאים של סעיף 18 לחוק החוזים הרי שהמשיב בוודאי לא הוכיח כי היה שרוי בחולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון. אין לשכוח כי המשיב היה מיוצג לכל אורך הדרך על ידי עורכי דין ולכן ממילא אי אפשר לטעון כי ניתן היה לנצל חולשה כלשהי או חוסר ניסיון. קשה גם לקבל טענות שכאלה מפי אדם שהוא איש עסקים בעלים ומנהל של חברה למכירת מוצרי מזון (ראו עמוד 5 שורות 22-25). כאמור, בכתב התביעה טען המשיב בקצרה כי הסכים למכירה "לאור המצב הכלכלי הקשה אליו נקלע" (סעיף 37 לכתב התביעה) כאשר בתצהיר שהגיש כתב בסעיף 49 כי חתם "לאור התדרדרות במצב הכלכלי והצורך במזומנים כדי להציל את עסקי". המשיב לא צירף כל הוכחה לטענה זו, שהיא משמעותית ביותר בבואו להוכיח כי מצבו הכלכלי היה כה קשה עד כי נאלץ לחתום על כתב הויתור, רק על מנת שיוכל להתאושש ממצבו. ניסיון יחיד להצגת ראיה צורף אך ורק לסיכומים, שהגיש המשיב, כנספח ג' לאותם סיכומים. ראיה זו אשר צורפה לסיכומים בלבד כמובן שאינה יכולה להתקבל, באשר היא לא צורפה לתצהיר, לא הוסברה והוצגה על ידי המשיב, ויתר על כן המבקשת לא יכלה לחקור עליה. גם לגופו של ענין, לא ברור כיצד ראיה זו מסייעת למשיב. מדובר בתדפיסי בנק, אשר נכתב בסיכומים כי הם ל"תקופה הרלוונטית". בפועל מדובר בתדפיסי בנק ליומיים בלבד: האחד 31.1.07 והשני 28.2.07. לא ברור הקשר בין שני דפי חשבון אלה לבין מועד החתימה על כתב הויתור שהיה 31.5.07. דווקא הצגת שני מסמכי בנק ליומיים ספציפיים בלבד, שאינם קשורים כלל למועד חתימת כתב הויתור, מהווה אינדיקציה לכך שטענתו של המשיב כי מצבו הכלכלי היה כה קשה עד כדי כך שנאלץ לחתום על כתב הויתור- אין לה אסמכתא של ממש. מכאן שהטענה בדבר מצוקה כלכלית קשה ביותר ועסק העומד בפני קריסה אין לה כל הוכחה ולכן היא נדחית. יתר על כן, סעיף 18 דורש כי היתה מודעות של הצד השני למצב הכלכלי הקשה של החותם, ומכאן ליכולתו לנצל את המצוקה בהחתמה על החוזה. במקרה זה, אין כל הוכחה כי הצד השני, דהיינו המבקשת, הייתה מודעת למצב כלכלי קשה כלשהו של המשיב (טענה שלא הוכחה) ולכן אין כל הוכחה כי המבקשת ניצלה מצב כלכלי קשה על מנת לכפות על המבקש תנאים גרועים במידה בלתי סבירה. העולה מן המקובץ הוא שחתימת המשיב על כתב הויתור הייתה פרי משא ומתן ממושך, אולי לא ברוח טובה אבל מרצון חופשי, בינו לבין המנכ"ל, וקשה לומר שהוא היה נתון במצוקת זמן, שהרי הוא ניהל את המשא ומתן חודשים רבים ביחד עם עורכי דין תוך קבלת יעוץ משפטי הולם. לא זו אף זו, הדרך היתה פתוחה בפניו לפעול פעולה משפטית אקטיבית כלפי המבקשת במידה וסבר כי זכויותיו נפגעו, ברם מהתנהגותו בפועל התקבל הרושם שהוא חתם על כתב הויתור מתוך בחירה חופשית, כאשר בתמורה הוא קיבל 402,00 ₪. ראו גם דברי כב' השופטת פלפל בתא (ת"א) 2869/00 כהן יוסף נ' י.ח. דמרי בניה ופיתוח בע"מ (פורסם במאגרים, 6.2.08). זאת ועוד, בבחינת הטענה לעושק ראוי להביא בחשבון שעסקינן בתובע, אשר מכר רכב יוקרה, ולא נשקף איום לו או למשפחתו, כי אם לא ייאות לחתום על כתב הויתור ימצא עצמו ללא קורת גג או ללא לחם לפיו. עוד דורש סעיף 18 כי התנאים בחוזה יהיו גרועים במידה בלתי סבירה. גם בעניין זה לא מצאתי כי הוכח לי שהתנאים היו גרועים במידה בלתי סבירה. על מנת להוכיח זאת, היה על המבקש להציג בפני, לכל הפחות, את מחיר המחירון הרלוונטי לאותה תקופה, אולם המחיר לא הוצג. עוד אציין, כי גם לו היתה החתימה על כתב הויתור נגועה בעושק, לא עמד המשיב בדרישה המובנית בסעיף 20 לחוק החוזים, המחייב אותו בביטול ההסכם הנגוע בעושק - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול. המשיב הגיש את התביעה הנדונה שנתיים וחצי לאחר שקיבל את הכסף, פרק זמן שהוא בלתי סביר לביטול הסכם, כאשר, לטענתו, ידע עוד בעת החתימה על ההסכם את העילה לביטולו. מכאן שהמשיב לא הוכיח אף אחד מן התנאים לביטול כתב הויתור על פי חוק החוזים. למשיב טענה נוספת והיא כי חתם על כתב הויתור בעצת עורך דינו תוך שהוא כותב את האותיות "ת.מ" על מנת לציין כי חתם תחת מחאה. בחנתי את השרבוט שהמשיב טוען כי הוא נושא את האותיות "ת.מ" המייצגות את המילים "תחת מחאה" ולטעמי אי אפשר למצוא באותו שרבוט - אותיות אלו. מדובר במה שנחזה להיות חלק בלתי נפרד מן החתימה של המשיב. אי אפשר לראות בכך שתי אותיות נפרדות ובכלל קשה לראות בכך אותיות. מכאן שלא היתה כל סיבה שהמבקשת תדע או תבחין בכך שהמשיב חתם "תחת מחאה". אני מקבלת את טענת המבקשת, כי המשיב ניסה להכניס את המילים "תחת מחאה" להסכם בגניבה ובדרך של "הבה נתחכמה לו", כאשר איננו מציין זאת כלל בפני המנכ"ל אשר עמד לצידו בעת החתימה. בחקירה הנגדית, עומת המשיב עם הטענה, שהוא כתב את האותיות בכוונה כך שלא ישימו לב, והוא ענה "ה ת ו מ שלי הם כאלה. הוא (המנכ"ל - ע.ר.) גם ראה שרשמתי את זה, הוא שאל אותי מה זה ואמרתי לו שזה תחת מחאה. זה היה אחרי שכבר קבלתי את הכסף". בהמשך נשאל מדוע הוא מספר גרסה זו לראשונה בחקירה ולא בתצהיר, אך הוא אינו עונה לכך, אלא אומר "כאשר לקחתי את הכסף הייתי בשיא הלחץ" ואז שהוא נשאל שוב על כך הוא עונה: "לא יודע מדוע לא אמרתי לו את זה. הוא ידע שחתמתי תחת מחאה. למחרת הוא ידע ואני הולך איתו לתביעה". (עמוד 8 שורות 11 עד 23 לפרוטוקול) ואז הוא נשאל איך המנכ"ל ידע את זה והוא ענה, כי הוא ידע דרך השותף שלו. מכל התשובות של המשיב עולה כי הוא לא ציין בפני המנכ"ל בזמן החתימה כי הוא חותם תחת מחאה והגירסה האמיתית היא שהוא לא אמר לו זאת, כפי שציין באחת מגרסאותיו "לא יודע למה לא אמרתי לו את זה". כאשר התשובה לכך ברורה: לו היה אומר לו את זה לא היה מקבל את הכסף וההסכם לא היה נחתם. לכך יש להוסיף כי גם אם נקבל את גירסתו השניה או השלישית, הרי המשיב אמר זאת לאחר שכבר קיבל את הכסף או למחרת היום. ולכן אין ספק שלא אמר זאת במעמד החתימה וניסה לשרבט בגניבה להסכם תנאי שלא היה קיים דבר שמנוגד לכל עקרונות תום הלב והדרך המקובלת ובית המשפט לא יתן יד לפעולה שכזו ולא יתן לה תוקף. לא זו אף זו, שהביטוי תחת מחאה אינו עומד בפני עצמו ומשאין עילה של ממש לביטול כתב הוויתור, לא יסייע הכיתוב "תחת מחאה". סוף דבר אני מקבלת את בקשת המבקשת ודוחה את התביעה על הסף בשל חתימת המשיב על כתב ויתור. המשיב ישלם למבקשת הוצאות בקשה זו בסך של 3,500 ₪. ניתן היום, ‏י"ד אלול תשע"א, ‏13 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים. מסמכיםתשלום / חתימה תחת מחאה