להלן פסק דין בנושא עקיפה מסוכנת - שלילת רישיון: פסק דין זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א. טננבוים) בתיק ת' 15106/06, מיום 28.11.06, בגדרה הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע עבירה של עקיפה מסוכנת, לפי תקנה 47 (ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. על המערער הושת עונש של 4 חודשי פסילה בפועל, קנס בסך 400 ₪, וכן חודשיים פסילה על תנאי למשך שנתיים. על פי דו"ח התנועה אשר נרשם לו, נהג המערער ברכבו ועקף רכב אחר כשהדרך לא הייתה פנויה למרחק שיספיק כדי לאפשר ביצוע עקיפה בטוחה, ובכך גרם לסיכון נסיעתו של רכב אחר. לאחר ששמע את עד התביעה היחיד ואת המערער, קבע בית המשפט קמא, כי עדותו של עד התביעה "היתה ברורה וחד משמעית ועל פיה נסע לתומו כאשר ראה את רכב הנאשם יוצא לעקיפה מולו על קו רצוף..". בא כוח המערער מלין על כך שמרשו הואשם בגרימת סיכון בנסיעה, "עקב כך שהוא עקף כשהמרחק לא מאפשר את השלמתה". הוא הוסיף כי: "בשום מקום לא נטען כי המערער ביצע עקיפה בקו לבן". נימוק שני לערעור נוגע לעדות השוטר, שכאמור, היה עד התביעה היחיד. השוטר ראה את המערער מבצע את העקיפה ממרחק של 100 מטר, הוא לא נאלץ לסטות מסלולו ולא בלם בלימת חירום. לפי עדותו, הוא ראה את המערער מתחיל לבצע עקיפה, ומשראה את הרכב מולו חזר למסלולו. השוטר אמר דברים וחזר בו,כך למשל: תחילה טען שהפעיל כריזה ואח"כ חזר בו, בטענה שאינו זוכר; תחילה טען שהמערער עקף בקו רציף ואחר כך חזר בו וטען שאינו זוכר. על כן טען בא כוח המערער כי עדותו של השוטר איננה הגיונית ומבולבלת וכי לא היה מקום לייחס לעדותו אמינות. בטיעוניו בפניי, העלה בא כוח המערער טענות הנוגעות לעובדות שמקומן להתברר בפני הערכאה הדיונית. הוא הוסיף, שבית משפט קמא לא קבע שהמערער משקר. לעניין העונש טען ב"כ המערער, כי מדובר בעונש חמור. בא כוח התביעה ביקש שלושה חודשי פסילה ולא ארבעה. יתכן שהמערער טעה בשיקול דעתו וחשב כי יוכל לעקוף בביטחה, אך כבר בתחילת העקיפה חזר בו מיד ולא גרם לשום נזק או סיכון. ראיה לכך הינה העובדה כי השוטר עצמו ציין שהוא לא בלם כתוצאה מהתנהגות המערער. 5. באת כוח המשיבה התבקשה להשיב רק לעניין העונש. היא ציינה כי בא כוח התביעה ביקש עונש פסילה שלא יפחת משלושה חודשים, ולא 3 חודשי פסילה בלבד. בית המשפט קמא שקל את הדברים כולל עברו התעבורתי הכבד של המערער, אשר כלל 17 עבירות, בהן שתי תאונות דרכים, שימוש בטלפון נייד, ועוד כהנה וכהנה. דיון 6. תחילה אתייחס לטענה שאין בדו"ח התעבורה דבר לעניין עקיפה בקו רצוף: לאחר שקראתי את הכרעת הדין וגזר הדין, נוכחתי לדעת כי בית משפט קמא לא התחשב כלל בטענה זו, וכי האשמה האחת והיחידה שהייתה בפניו, הייתה זו הרשומה בדו"ח. עובדה היא שבית משפט קמא לא הזכיר עבירה זו לא בהכרעת הדין ולא בגזר הדין. 7. באשר לטענות כנגד הכרעת הדין: הלכה היא שערכאת הערעור איננה מתערבת בקביעות שבעובדה וקביעות לעניין מהימנות עדים. במקרה זה, הסתירות עליהן מצביע בא כוח המערער נוצרו יש מאין. השוטר העיד על פי הדו"ח אשר רשם. ברור שהוא איננו זוכר את הנסיבות בהן בוצעה העבירה. מאוד יתכן שהשוטר הוסיף פרטים שאין להם זכר בדו"ח, כמו עניין הכריזה, אך אין בכך כדי ליצור ספק בכלל עדותו. מכל מקום עובדות אלו היו בפניו של בית המשפט קמא, והוא שקלן לבטח והגיע למסקנה שיש להעדיף את עדות השוטר על פני זו של המערער. 8. לאור האמור, דין הערעור על הכרעת הדין להידחות. 9. באשר לערעור על גזר הדין: לדידי גזר הדין נוטה לחומרה, וזאת נוכח הנסיבות בהן בוצעה העבירה. אין חולק כי המערער לא השלים ביצוע העבירה של עקיפה מסוכנת, וחזר בו מיד ובכך לא גרם הלכה למעשה לסיכון. אילו נוצר מצב של סיכון, השוטר היה מעיד שהוא בלם את רכבו. ואולם, למערער ישנן הרשעות רבות למרות שהוא נוהג רק משנת 1998. בעודי לוקח בחשבון כל אלו- אני נכון להקל במידה מסוימת בעונש הפסילה בפועל. 10. לאור האמור, הערעור על הכרעת הדין נדחה, ואילו הערעור על חומרת העונש מתקבל במובן זה שתקופת הפסילה בפועל תעמוד על 3 חודשים חלף 4 החודשים שנגזרו על המערער. אין שינוי ביתר רכיבי גזר הדין. 11. המערער יפקיד את רישיונו עד יום 15.3.07, והקנס ישולם, במידה וטרם שולם, עד יום 15.3.07. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהעקיפה