1. לפנינו שתי בקשות - בקשה שהגישו המבקשים ביום 24/06/10 (להלן: "הבקשה בעניין חסינות עובדי ציבור"), לדחיית התביעה שהוגשה כנגדם על ידי המשיב בטענה של חסינות עובדי ציבור ובקשה של המשיב, אשר הוגשה ביום 17/05/09 (להלן:"הבקשה בענין גילוי המסמכים"), למתן צו לגילוי ועיון בכל הפרוטוקולים של הישיבות אשר במסגרתן נתכנסה וועדת המכרזים של המשיבה 2 (להלן: "המשיבה") כדי לדון בהצעה הזוכה במכרז לניהול חוף "גנים" בטבריה לשנת 2006 (להלן: "המכרז"). ביום 6/02/11 במסגרת כתב תשובה מטעם המשיב, ביקש המשיב לקבל צו לגילוי ועיון המופנה באופן ספציפי למבקר עיריית טבריה (להלן: "המבקר"), המורה לו להמציא את הפרוטוקול שבוקר על ידו ובו מופיע הנימוק הנפסד, הנטען, לפסילת מועמדותו - היותו אב להרבה ילדים. 2. רקע התובענה העומדת בבסיס הבקשה הוגשה על ידי המשיב ביום 31/10/08, כנגד המשיבה שהיא חברה פרטית - עירונית שבבעלות עיריית טבריה והיא שפירסמה את המכרז נשוא התביעה, המתייחס לניהול חוף עירוני שבבעלות החברה הכלכלית ובניהולה ו/או בבעלות עיריית טבריה שפירסמה את המכרז וכנגד המבקשת 1 שהיא מנכ"לית החברה הכלכלית לפיתוח טבריה בע"מ (להלן: "החברה הכלכלית"), המבקש 2 שהוא ראש עיריית טבריה ויו"ר דירקטוריון החברה הכלכלית, המבקש 3 שהוא חבר מועצת עיריית טבריה וחבר וועדת המכרזים בחברה הכלכלית (להלן: "וועדת המכרזים") והמבקש 4 שהוא חבר מועצת עיריית טבריה וחבר וועדת המכרזים. במסגרת התביעה ביקש המשיב לחייב את המבקשים ואת המשיבה, יחד ולחוד, לפצותו בגין נזק ממוני ונזק שאינו ממוני שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מפסילתו לתפקיד מנהל החוף העירוני בטבריה, מנימוקים אסורים. המשיב תמך טענותיו לפסילתו במכרז באמור בדו"ח המבקר, המהווה אישור, לטענתו, לנטען על ידו. השאלה העומדת בבסיס התביעה הרלוונטית לבקשה, הינה שאלת האחריות האישית של המבקשים ואחריותה של המשיבה לאי זכיית המשיב במכרז בשל נימוק פסול. להשלמת הרקע יצוין כי ביום 2/07/09, התקבלה החלטה (בשא 1696/09) לפיה יש לדחות את רכיב תביעתו של התובע לפיצוי בגין נזק לא ממוני ופיצוי ללא הוכחת נזק, מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בגין התיישנות. על רכיב זה בהחלטה הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים [ע"ע (ארצי)120-10 מאיר קטן - החברה הכלכלית ואח' (16/06/10) להלן: "פסק הדין של הארצי")], ובפסק הדין נקבע כי הדחייה תקפה, ואולם הסעד המבוקש בסך 200,000 ₪, המבוסס על עילות מהותיות אחרות לא ייפגע. בנוסף, בהתאם להסכמתם, הופנו המשיב והמשיבה להליך של גישור שהתקיים ביום 28/12/10, ולא צלח, כעולה מהודעת המשיב ביום 29/12/10. בנקודה זו יצויין כי בשל ההליך שהתנהל בבית הדין הארצי ובשל הליך הגישור בו השתתפו המשיב והמשיבה חלף זמן רב מאז הוגשו שתי הבקשות ועד שהוגשו התגובות וניתנה החלטתנו זו. ביום 24/06/10, הגישו המבקשים את הבקשה בענין חסינות עובדי ציבור, במסגרתה ביקשו גם הארכת המועד להגשת כתב ההגנה מטעמם ב-30 ימים מיום שיכריע בית הדין בבקשתם. ביום 6/02/11 הגיש המשיב תשובה לתגובת המשיבה, אשר הוגשה בקשר לבקשתו, במסגרת תשובתו זו, העלה המשיב, בקשה חדשה - למתן צו גילוי ועיון במסמכים המופנה למבקר עיריית טבריה, מר בנימין אליהו (להלן:"המבקר"), המורה למבקר להעביר לידי המשיב את פרוטוקול הישיבה מיום 27/02/06, עליו התבססה הביקורת שערך, ושבעקבותיה הגיש המשיב את תביעתו, שכן לטענת המשיב הפרוטוקול שצורף לכתב ההגנה של המשיבה, אינו הפרוטוקול המקורי. ביום 16/2/11, עת היינו בעיצומה של כתיבת החלטה זו, הגישה המשיבה "בקשה למחיקת כתב התשובה בעניין הבקשה לגילוי מסמכים", במסגרתה העלתה טענות, להן היינו מודעים עת כתבתנו החלטתנו זו ועוד בטרם טרחה המשיבה והגישה בקשתה זו. בקשת המשיבים - הבקשה בעניין חסינות עובדי ציבור 3. להלן טענות המבקשים, בתמצית: א. בנסיבות התביעה דנן, מתקיימים תנאי החסינות הסטטוטורית לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח-1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"), שכן המבקשים לא חרגו מסמכותם, לא פעלו מתוך שיקולים זרים ולא פעלו בניגוד לטובת המשיבה. ב. למבקשים לא היה כל עניין אישי עם מי מהצדדים בתביעה ו/או עם מי מהנפשות המעורבות בעניין. ג. המבקשים נתבעים כעובדים של רשות ציבורית על מעשה שעשו במסגרת תפקידם השלטוני, ולכן גם אם תוכחנה עובדות התביעה כנגדם, המוכחשות על ידם, הרי שחלה בעניינם חסינות סטטוטורית. ד. לפי תקנה 2 לתקנות הנזיקין, ישנה חובת הודעה ליועץ המשפטי של רשות ציבורית עת מוגשת תביעה נגד עובד הרשות. בעניינינו, לא הועברה התביעה כנדרש לעיון היועץ המשפטי של המשיבה. ה. בפסק הדין של הארצי הפנה בית הדין להליך גישור רק את המשיב ואת המשיבה, דבר המלמד כי אלו הם הצדדים הרלוונטיים לבירור התובענה. 4. ביום 31/01/11 הגיב המשיב לבקשה. להלן, בתמצית טענותיו, המצדיקות, לדידו, את דחיית הבקשה: א. לבקשה בענין חסינות עובדי ציבור, לא צורף אישור של היועצת המשפטית של המשיבה, כנדרש על פי סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). ב. הבקשה בענין חסינות עובדי ציבור הוגשה בשיהוי ניכר של כשנתיים. ג. פסילת מועמדותו, בשל היותו הורה ל"הרבה ילדים" נוגדת את כללי הצדק והשוויון מהווה הפרה של חובת תום הלב מצד המבקשים ושימוש לרעה בכוחם, ומצדיקים את הרמת מסך ההתאגדות שבין המבקשים לבין המשיבה ואת חיוב המבקשים, באופן אישי, בתשלום הסעדים שתבע המשיב במסגרת כתב תביעתו. 5. דיון והכרעה המבקשים טענו לחסינות לעובדי ציבור, על פי הגדרתם בתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור) תשס"ו-2006 (להלן:"תקנות הנזיקין"). סעיף 7א לפקודת הנזיקין קובע כי: "(א) לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור. (ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מאחריותה של המדינה או של רשות ציבורית לפי סעיפים 13 ו-14 ולפי כל דין. (ג) החסינות לפי סעיף זה תחול גם על מי שהיה עובד ציבור בעת ביצוע המעשה נושא התובענה". בטרם נדון ונכריע בשאלה האם יש מקום לסלק את התביעה כנגד המבקשים, כפי שביקשו, נדון בטענתם "המקדמית" לפיה המשיב לא פעל בהתאם להוראות תקנה 2 לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו-2006, וכן נדון בטענתו "המקדמית" של המשיב, לשיהוי בהגשת הבקשה בענין חסינות עובדי ציבור. חובת ההודעה על הגשת תובענה נגד עובד ציבור תקנה תקנה 2 לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו-2006 קובעת כי: "2. חובת הודעה על הגשת תובענה נגד עובד ציבור ... (ב) הוגשה תובענה נגד עובד ציבור שהוא עובד רשות ציבורית, כאמור בסעיף 7ג לפקודה, יודיע התובע על הגשתה ליועץ המשפטי של הרשות הציבורית; העתק כתב התביעה יצורף להודעה. (ג) הודעה לפי תקנת משנה (א) או (ב) תהא ערוכה לפי טופס 1 שבתוספת." החובה להודיע לפי תקנה 2(ב) הנ"ל מיועדת לצורך הגשמת הוראות סעיף 7ג(א) לפקודת הנזיקין הקובע, כדלקמן: "7ג. תובענה נגד עובד רשות ציבורית [תיקון: תשס"ה] (א) הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד , אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א." תקנה 8 לתקנות הנזיקין קובעת לגבי הליך הגשת בקשת חסינות, כדלקמן: "בקשת רשות ציבורית לפי סעיף 7ג(א) לפקודה, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודה, תוגש לבית המשפט לאחר אישורו של היועץ המשפטי של הרשות הציבורית; אישור היועץ המשפטי יצורף לבקשה." לטענת המשיב כתב התביעה מטעמו הומצא לידי היועצת המשפטית של המשיבה ובהתאם לתקנה 8 לתקנות הנזיקין, היה על המבקשים להגיש את בקשתם להכיר בחסינות עובדי ציבור לאחר אישורו של היועץ המשפטי של הרשות, אשר תצורף לבקשה, דבר שלא נעשה שכן המבקשים צירפו לבקשתם את אישורו של היועץ המשפטי של עיריית טבריה ולא את אישורה של היועצת המשפטית של המשיבה, שהיא זו שחתומה על הבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה. מטרת התקנה, להביא לידיעת היועץ המשפטי של הרשות כי הוגשה תביעה כנגד עובד ציבור, כך שיוכל לשקול האם ישנה אפשרות לפנות לבית המשפט לצורך הגשת בקשת חסינות. בעניינינו, התביעה כפי שהוגשה הינה פגומה שכן המשיב לא טרח להודיע ליועץ המשפטי של העירייה על קיומה של התביעה בהתאם לתקנות הנזיקין כמצוטט לעיל. המשיב חייב היה לשלוח הודעה ליועץ המשפטי של העירייה יחד עם העתק כתב התביעה במועד שנקבע לכך בתקנה 3 לתקנות הנזיקין, ורק עם מילוי התנאים הללו על ידי המשיב, חייבים היו המבקשים להתייחס לעניין כאמור בסעיף 7 ג' של פקודת הנזיקין. ואולם, למרות שהמשיב לא עמד בחובה המוטלת עליו, כפי שאכן ציין בכתב התשובה לבקשה להכרה בחסינות עובדי ציבור, ולכאורה היו המבקשים פטורים מלפעול והיתה נותרת החסינות לפי סעיף 7א' לפקודת הנזיקין על כנה, הרי שמרגע שהם עצמם ומיוזמתם פנו ליועץ המשפטי של העירייה ושל המשיבה, ובהתאם לקביעתו כפי שפורטה במכתבו מיום 22/06/10, הגישו בקשתם להחלת חסינות עובדי ציבור, למעשה תיקנו את הפגם שנפל בהגשת התביעה, שכן מטרת התקנה מולאה. ובכל מקרה, גם אם המבקשים לא היו פועלים מיוזמתם ומתקנים בכך את הפגם, הרי שממילא בית הדין היה רשאי להורות למשיב לפעול בתוך 30 יום, בדרך הקבועה בתקנות, תוך קביעה שאם לא יעשה כן תימחק התובענה כנגד המבקשים. [תא(נצרת) 14455-02-09 מנחם אריאב נ' אסף בר (17/05/09)]. טענת השיהוי לטענת המשיב הוגשה בקשת המבקשים שלא במועד ובתוך שיהוי ניכר של כשנתיים, דבר העומד בסתירה לנדרש בתקנה 9 לתקנות הנזיקין, לפיה יש להגיש את בקשת החסינות, בהתאם לסעיף 7א לפקודת הנזיקין בתוך 30 יום מקבלת התביעה. משקבענו, כמפורט לעיל, כי המשיב לא עמד, מלכתחילה, בהמצאה הנדרשת של כתב התביעה למבקשים, הרי שלא החל כלל מרוץ הזמן הקבוע בתקנה 9, ולכן דין טענת השיהוי להדחות. היש מקום לקבל את טענת החסינות ? סעיף 7א לפקודת הנזיקין מניח קיומה של אחריות בנזיקין, אולם נועד לאפשר לעובדי ציבור למלא את תפקידם בלא מורא ופחד, שמא יחויבו באופן אישי בגין מעשה או מחדל שעשו בעת מילוי תפקידם. החסינות שניתנת לעובד ציבור מפני תביעות, היא הגנה יחסית שכן החוק נועד מחד, להעניק, לעובדי הרשות המקומית הגנה (חסינות דיונית) ומאידך, למנוע את אדישותו של העובד לדרך פעולתו, ולכן כשמוכח שהעובד התרשל באופן חמור "בסטיה חמורה מהתנהגות ראויה של עובד ציבור" (סעיף 7ו לפקודת הנזיקין) הוא צפוי לכך, שהרשות שפיצתה את הנפגע, תחזור אליו בתביעת שיפוי. בנוסף, לא תעמוד לעובד החסינות, אם יוכח כי פעל מתוך "כוונה לגרום לנזק", או מתוך "שוויון נפש'', כלומר, מתוך אטימות או אדישות, גם אם המעשה נעשה תוך כדי מילוי תפקידו. לפי הפסיקה ככל שמדובר בפעולות של נושאי תפקידים ברשויות מקומיות, לרבות נבחרי ציבור, "המבוצעות בחריגה מסמכות...ראוי לשקול אם אין להטיל על נושאי התפקידים ונבחרי הציבור אחריות לתוצאותיהן באופן אישי".[בגץ 4914/94 יעקב טרנר נ' מבקרת המדינה (30/10/95)]. לצורך דיון בשאלה אם המבקשים פעלו בזדון ו/או בכוונה, כנטען על-ידי המשיב, "שומה על בית המשפט לשמוע ראיות" [ברע(תא) 1934/07 מדינת ישראל נ' מרדכי ספוזעיקוב (17/12/07); עב(ת"א) 10834/07 ד"ר שרגא אוקונובסקי נ' מדינת ישראל (20/04/09)]. וכאשר קיים סיכוי "אפילו קלוש, על פי כתבי הטענות, שהתובע יצליח בתביעתו, אין נועלים בפניו את שערי בית הדין" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007), עמ' 166, 171- 172). בשיקול ובאיזון האינטרסים של בעלי הדין, נחה דעתנו כי דחיית הבקשה בענין חסינות עובדי ציבור, שמשמעותה אי מחיקת התביעה כנגד המבקשים, בשלב זה של ההליך, הינה תוצאה צודקת יותר מאשר מחיקתה בעודה באיבה, כשבית הדין כלל לא דן בנכונותה של טענת המשיב, לגבי אחריותם של המבקשים לפסילת מועמדותו למשרת ניהול חוף "גנים" בטבריה, בשל שיקול פסול. שכן הכרעה בטענות המשיב והמבקשים טעונה שמיעת ראיות. ולכן, בשים לב לטענות הצדדים ולחומר המצוי בתיק בית הדין, הרינו קובעים כי בשלב זה שכנע אותנו המשיב כי יש מקום לברר את טענותיו בדבר גרימתן של העוולות הנזיקיות מצד המבקשים ולכן הרינו דוחים את בקשתם בענין חסינות עובדי ציבור. במידה ויתברר בסופו של הליך כי לא היה מקום מלכתחילה לצירופם של המבקשים, כי אז ניתן יהיה לרפא ענין זה בפסיקת הוצאות. בקשת המשיב - הבקשה בענין גילוי המסמכים 6. במסגרת הבקשה בענין גילוי המסמכים מיום 6/02/11, ביקש המשיב "ליתן את הצו המבוקש בבקשה לגילוי ועיון במסמכים, אך את הצו המבוקש להפנות באופן ספציפי למבקר עיריית טבריה...ובמסגרתו להורות למבקר להמציא לידי המשי את הפרוטוקול שבוקר על ידי המבקר בדו"ח הביקורת שלו ואשר בו מופיע אותו נימוק נפסד שבא מפי המשיבים". 7. ביום 31/01/11, הגישה המשיבה את תגובתה לבקשת המשיב למתן צו לגילוי מסמכים ועיון במסמכים במסגרתה טענה כי המסמכים המבוקשים כבר צורפו לכתב ההגנה משהוגש מטעמה, ביום 2/09/10, ודחתה מכל וכל את הטענה לפיה הצעת המשיב נפסלה מ"נימוק נפסד". בנוסף טענה המשיבה כי החלטתה, שהתקבלה משיקולים מקצועיים וענייניים, אושרה כדין על ידי דירקטוריון החברה הכלכלית. המשיבה הפנתה לפירוט טענותיה בכתב ההגנה המתייחסות לאי קבילות דו"ח המבקר כראיה בדיון ולצורך לדחות על הסף את תביעת המשיב, המתבססת על טענה לפיה לא מונה לתפקיד מנהל החוף בשל היותו אב לילדים, שכן המשיב עבד בעבר באותו תפקיד בגינו הוצא המכרז. 8. דיון והכרעה למעשה, די בתגובת המשיבה כדי לדחות את בקשתו של המשיב לגילוי מסמכים שכן המסמכים שצורפו לכתב הגנתה של המשיבה אכן נותנים מענה הולם ומספק לבקשתו זו ואף מתייחסים לכך שהפרוטוקול שצורף על ידם הוא הפרוטוקול היחיד הקיים. למעלה מן הדרוש, ולמרות שאנו סבורים כי לא היה מקום שהמשיב יגיש תשובה לתגובת המשיבה בענין גילוי המסמכים, ובוודאי שלא היה מקום שיגיש בקשה חדשה בכסות של תשובה, הרי שמטעמי יעילות החלטנו להתייחס גם לבקשה זו, במסגרתה ביקש המשיב לקבל צו לגילוי ועיון המופנה באופן ספציפי למבקר והמורה לו להמציא את הפרוטוקול שבוקר על ידו ובו מופיע הנימוק הנפסד, הנטען, לפסילת מועמדותו - היותו אב להרבה ילדים. מאחר ולאחר ששקלנו בדבר החלטנו שאין מקום להעתר לבקשה זו, לגופה, הרי שלא מצאנו שנגרם למשיבה ו/או למשיבים נזק מכך שלא הורנו להם להגיב לבקשה "חדשה" זו. נקודת המוצא, עליה אין חולק היא כי הצדדים להליך המשפטי מחויבים לגלות זה לזה את המסמכים הרלוונטיים למחלוקת הנדונה בהליך וזאת על מנת להגשים את התכליות של גילוי האמת, עשיית צדק בהליך השיפוטי וייעול הדיון. תקנה 46 לתקנות קובעת, כדלקמן: "(א) בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות". ההוראה מתייחסת גם לחובות המיוחדות החלות ביחסי עובד-מעסיק, שבגדרם חובת ההגינות ותום הלב הנגזרות מיחסי האמון בין הצדדים [רע"א(ארצי) 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי - אורי שימקו (13.6.07)]. בע"ע 10-09-22749 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ - עיזבון המנוחה טלי אורן בלזר ז"ל (27/01/11) הוצגו שלבי הבחינה של בקשה לגילוי מסמכים, כדלקמן: "השאלה הראשונה אותה יש לברר בעת דיון בבקשה לגילוי מסמכים היא שאלת הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים להליך...המבחן שנקבע לצורך כך הוא מבחן כפול - ראשית, האם קיימת זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענות המבקש בהליך העיקרי...ושנית-...מידת תרומתו של הגילוי לקיומו של "דיון יעיל, בהתחשב בכלל נסיבות ההליך...לרבות מהות הסעד המבוקש ומידת הפגיעה במבקש ככל שהמידע לא יימסר לו. ככל שמתקיים מבחן הרלוונטיות, יש לעבור ולבחון האם קיימים אינטרסים נגדיים המצדיקים למנוע את הגילוי או לצמצמו, תוך עריכת איזון המתאים לנסיבותיו של כל מקרה...ע"פ אמות מידה של מידתיות...ככל שהמסמך המבוקש רלוונטי יותר וחיוני יותר- יתכן שהאינטרס לגלותו יגבר על אינטרסים אחרים מעורבים...ביה"ד רשאי לאזן בין האינטרסים השונים באמצעות פתרונות ביניים." בית הדין ייתן צו לגילוי או לעיון במסמכים, ככל שהדבר חיוני ונחוץ לבירורה של הסוגיה שבמחלוקת. "מסמך שאין בו כדי לחזק טענה או להחלישה וכל כולו לא בא אלא ל"דוג" בעניינו של בעל דין- אין לגלותו"[דב"ע(ארצי) נז/ 55-3 קבקוב הרצל - בנק מסד בע"מ (14/09/99)]. ואולם "חובת גילוי המסמכים חלה אך ורק על מסמכים שנמצאים בידיו של אחד מבעלי הדין או בשליטתו." [רע"א 6715/05 מחסני ערובה נאמן בע"מ נ' זאב אייזנברג (1/11/05). ההדגשה אינה במקור. א.י.]. לפי הפסיקה, יחולו על הליכי המכרז הפומבי עקרונות היסוד של המשפט הציבורי וערכי היסוד של משפט העבודה ויחסי העבודה וזאת על מנת להבטיח כי הטובים ביותר יתקבלו לעבודה ולא "הקרובים ביותר" (דב"ע מד/20-4 חלמיש - מועצת פועלי תל אביב- יפו, פד"ע טו 320, 327). כמו כן כשמדובר ברשות ציבורית, עליה להקפיד הקפדה יתרה בבחירת המועמד המתאים למשרה. [דב"ע (ארצי)תשן/ 27-3 הראל-האוניברסיטה העברית, פד"ע כא 325]. חובת "תום הלב" המוטלת על רשות ציבורית היא איפוא מוגברת [ע"א 5042/96 כהן - מינהל מקרקעי ישראל, מחוז ירושלים, פ"ד נג(1) 743]. בשלב זה, די בטענת המשיבה לפיה הפרוטוקול מיום 27/2/06 שהעתק הימנו, צירפה לכתב הגנתה הוא הפרוטוקול היחיד בענין המכרז, בכדי לדחות את בקשת המשיב, להורות למבקר למסור את פרוטוקול הישיבה מיום 27/02/06, ששימש אותו בביקורתו, כאשר אין בהחלטתנו זו בכדי לסתום את הגולל על תביעת התובע שכן הוא יוכל לנסות ולהוכיח את תביעתו גם בלא הפרוטוקול שאת גילויו ביקש ואשר חלק ממנו, צורף, לכאורה, כנספח ב' לכתב התביעה, וזאת באמצעות העדים המתאימים. לפיכך ובשים לב לטענות המשיבה והמבקשים הרינו מורים על דחיית הבקשה בענין גילוי המסמכים. 9. לסיכום שתי הבקשות ואף הבקשה "החדשה" שהוגשה במסגרת תשובת המשיב לתגובת המשיבה, נדחות בזאת. 10. הוצאות שאלת ההוצאות תוכרע במסגרת פסק הדין. 11. המבקשים יגישו כתבי הגנה בתוך 30 יום מהיום. 12. למעקב ביום 22/3/11. ניתנה היום, י"ג באדר א תשע"א, 17 בפברואר 2011, בהעדר הצדדים. יעקבס אורית, שופטת נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים) חסינותחברה עירונית