להלן פסק דין בערעור בנושא שלילה לחצי שנה בגלל עקיפה: פסק דין זהו ערעור על פסק דינו בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א. טננבוים) בתיק ת 8265/05, מיום 6.7.05. המערער הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע שתי עבירות של עקיפה בדרך לא פנויה, בניגוד לתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. בגין עבירות אלה הושתו על המערער עונשים אלה: 6 חודשים פסילה בפועל, בניכוי שבועיים פסילה מנהלית; קנס כספי בסך 800 ₪ בשני תשלומים; 2 חודשי פסילה על תנאי לשנתיים לעבירות על התוספת השנייה; וכן הפעלה בחופף של הפסילה על תנאי אשר עמדה לחובתו מתיק אחר. על פי הדו"ח, נהג המערער את רכבו ביום 10.2.05, וביצע שתי עקיפות של שני כלי רכב כאשר הדרך לא הייתה פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר ביצוע עקיפה בבטחה, וזאת בהפרש של דקות אחדות. בכך גרם לסיכון נסיעת כלי הרכב האחרים, בניגוד לתקנה 47(ד) לתקנות. בא כוח המערער ביקש לזכות את מרשו מכל אשמה. הוא טען שבית המשפט לא נתן משקל מתאים לעובדה שבכמה נקודות קיימת אי התאמה בין עדויות העדים, ושהם "לא דיברו בשפה אחת". לדידו, נקודות אלה נוגעות לדבר בסיסי, שהוא זיהוי לא נכון את מכוניתו של המערער. מצד אחד השוטר שבמסוק אומר שהוא זיהה רכב אחר, אשר עצר לפני רכבו של המערער ובעקבות כך נעצר רכב המערער, דבר אשר הוכחש על ידי השוטר אשר עצר את הרכב. באשר לגזר הדין, טען בו כוח המערער כי מדובר בעונש חמור מהמקובל, בעיקר כאשר עברו התעבורתי של מרשו איננו מכביד נוכח נסיעותיו הרבות. 4. בא כוח המשיבה מתנגד לערעור. לדידו, לאחר שבא כוח המערער סיכם את התיק מחדש, תכלית הערעור היא אם כן, להתערב בממצאי מהימנות, דבר המצוי בתחום הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדים באופן בלתי אמצעי על דוכן העדים. 5. בהכרעת דינו דחה בית משפט קמא את הטענה של טעות בזיהוי, שהנה הטענה המרכזית היחידה של ההגנה, וזאת לאור עדותו של השוטר אלמוג, אשר עשתה עליו רושם של עדות מהימנה, בעיקר בכל הנוגע לוידוא הזיהוי אשר היה בין סייר המסוק וסייר הקרקע. בית משפט קמא היה ער לשוני שבין עדויות שני השוטרים בכמה נקודות, בעיקר לעניין "צורת העצירה", אך לא היה בכך כדי לפגום במהימנות הזיהוי על ידי סייר האוויר. ראוי לציין, כי השוטר רשתי זכר את המקרה ותיאר אותו כ"מקרה חריג". הוא תיאר את תגובת כלי הרכב שבאו ממול רכב המערער כאשר נאלצו לרדת לשוליים, כדבריו (עמ' 1, ש' 15-19). ברגע שהבחין בנסיעתו של המערער הוא כיוון ניידת 14647 למקום ולרכב המסוים באמצעות קשר אלחוטי. רשתי הוסיף וציין, כי "[כ]שאני רושם מס' רכב אני מקבל מהסייר, שיהיה תיאום בין הדברים" (עמ' 5, ש' 23). בית המשפט קמא שוכנע כי: "נערך זיהוי לגבי הרכב ואחרי שהרכב נעצר זיהה סייר האוויר בוודאות את הרכב" (עמ' 10 להכרעת הדין, ש' 30), וזאת חרף השינויים בדברי שני השוטרים. היות שמדובר בעדות יחידה בית המשפט קמא הזהיר את עצמו בנוגע לכך. 6. הלכה היא, שערכאת הערעור איננה מתערבת בממצאי מהימנות. בית המשפט קמא ראה והתרשם ישירות מן העדים, ואין מקום להתערב בממצאים אלה: "ערכאת הערעור רשאית להפוך ממצאים שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה על יסוד התרשמותה בדבר מהימנותם של העדים שהופיעו לפניה, רק אם הגירסה העובדתית שהתקבלה על ידי הערכאה הראשונה אינה מתקבלת על הדעת... הטעם להלכה זו הוא משולש: (1) לבית המשפט ששמע וראה את העדים, והתרשם מהם באופן בלתי אמצעי, יתרון על פני ערכאת הערעור אשר העדויות החיות לא באו לפניה... (2) לערכאה הראשונה שליטה מלאה על חומר הראיות על דקויותיו... (3) לשופטי הערכאה הראשונה היתרון של נסיון שיפוטי בהערכת מהימנות, הנרכש על ידי שמיעת משפטים במאטריה דומה" [ע"פ 2439/93 זריאן נ' מ"י, פ"ד מח(5) 265, 281 (1994)]. לא שוכנעתי שיש בנימוקי הערעור כדי טעם משכנע להתערבות בממצאים אלה. המסקנה אליה הגיע בית משפט קמא נמצאת בתחום הסבירות, ודין הערעור על הכרעת הדין להידחות. באשר לגזר הדין, מדובר בעבירה חמורה הטומנת בחובה סכנות רבות. אף אם גזר הדין נוטה לחומרא, אין מקום להתערב בו, והערעור לגביו נדחה גם כן. 5. המערער יפקיד את רשיונו עד יום 1.12.05. הקנס ישולם בתנאים אשר קבע בית משפט קמא החל מיום 1.12.05. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהעקיפה