.1ביום 26.7.82השתתף התובע באירוע משפחתי בבית אחותו, העדה אמה מלול, בקרית טבעון. במהלך אותה מסיבה, בערך בשעה 30:18-00:19, היה התובע עסוק בפתיחת בקבוקי בירה "מכבי", אשר הוצאו מהמקרר. לאחר שפתח 5- 6בקבוקים ללא תקלה, בעת פתחו את הבקבוק הששי או השביעי, נשבר הבקבוק, תוך השמעת רעש של גזים היוצאים מתוכו, וכתוצאה מכך נפצע התובע בידו השמאלית. בתביעתו בתיק זה תובע התובע את נזקיו עקב תאונה זו. את תביעתו הפנה כלפי הנתבעת הראשונה, פניציה בע"מ (להלן פניציה) בתור יצרנית בקבוק הבירה, ונגד הנתבעת השניה מבשלת שיכר לאומית בע"מ (להלן - המבשלת) בתור יצרנית משקה הבירה ומי שמילאה את הבקבוק בבירה, דאגה לאטימתו בפקק ושווקה אותו. יצויין, שעל פי הסכמת הצדדים צורפה מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן - מבטחים) כתובעת נוספת, והוסכם על הצדדים, שמי מהנתבעות שיחוייב בפיצוי לתובע, יחויב גם לשלם למבטחים את הסכום שזו שילמה לתובע בעקבות התאונה הנידונה בתיק זה בצמוד לאינדקס יוקר המחיה מיום התשלום לתובע ועד התשלום בפועל. (ר' בעמ' 6- 7של הפרוטוקול). פרט להכחשת כל אחת מהנתבעות את האחריות המיוחסת לה, טוענת היא, שאם היתה התרשלות מצד מי שהמנתבעות, הרי היהת זו התרשלות של רעותה. במסגרת זו, גם שלחה הנתבעת הראשונה הודעה לצד שלישי לת.מ.ז. תעשיות מיכלי זכוכית בע"מ ולפניציה (1970). שתי אלה הן חברות העוסקות ביצור בקבוקים, הקשורות בנתבעת. במהלך הדיון, הוסכם ע"י ב"כ פניציה, שלצורך הדיון בתיק זה, ת.מ.ז ופניציה חד הם, מכאן שגם אם יוצר הבקבוק ע"י ת.מ.ז. יש מקום לחייב את הנתבעת. מטעם זה בכל מקום בהמשך פסק-הדין, בו אתיחס לפניציה, הכוונה היא לנתבעת או לכל אחד מהצדדים ג' הנ"ל, שלצורך דיון זה היינו הך הם. .2באשר לאופן בו נפצע התובע בעת שהיה עסוק בפתיחת בקבוק הבירה, העידו פרט לתובע גם אחיותיו, אמה מלול (להלן - אמה) ואורלי עמר (להלן - אורלי). מטעם הנתבעת הראשונה העידו גם עדים, אשר התובע מסר להם בתאריכים שונים תאור של אופן קרות התאונה. הכוונה לעד קוברסקי אריה אשר נשלח ע"י פניציה, ואשר גם ערך את המסמכים ת/ 15ת 16, ולעד שמואל שחף, חוקר פרטי, אשר רשם את נ/.1 ישנן מספר סתירות בין עדויות שלשה הנוכחים בעת המקרה - התובע ושתי אחיותיו - אך בעיקרן של העובודת החשובות לענין, יש אחידות בין שלוש הגירסאות. באותם ענינים בהם קיימת סתירה בין העדויות אתייחס להלן לגירסה הנראית לי מהימנה. העובדות הצריכות לענין אופן קרות התאונה, ולמה שאירע בסמוך אחריה, הן כדלקמן: אמה הוציאה בערב המקרה מהמקרר בקבוקי בירה, אותם קנתה באותו יום, והניחה אותם על השולחן, התובע החל בפתיחת הבקבוקים, הוא עשה זאת עם פותחן רגיל, תוך כדי שהוא יושב. בידו השמאלית אחז בבקבוק בחלק העליון של בסיסו מעל המדבקה שעל הבקבוק. בחלק הבקבוק שבין בסיסו וצוארו, כולל חלק של צוארו, כשבאותה שעה מרפק יד שמאל נשען על השולחן. ביד ימין החזיק בפותחן, ונסה לפתוח את הבקבוקים בזה אחר זה. 5- 6בקבוקים פתח ללא כל בעיה. בבקבוק הששי או השביעי, תוך כדי נסיון לפתחו, בסמוך לאחר שהחל התובע בנסיון זה, נשמע רעש של מעין נפץ או יציאת אוויר מהבקבוק, והוברר שהבקבוק "נשבר" או "התפוצץ". השבר של הבקבוק היה לשני חלקים עיקריים: החלק האחד צוארו, והחלק השני בסיסו, כולל כל החלק שעד סמוך לתחילת צואר הבקבוק. פרט לכך עפו גם רסיסים נוספים של הבקבוק. עם קרות הפיצוץ, נפגע התובע בידו השמאלית, אשר קודם הפיצוץ החזיקה בבקבוק והיד החלה שותתת דם. כעולה מעדות התובע, אירעה ההתפוצצות מהדף הגזים והוא הרגיש מכה בידו. (ר' בעמ' 23). כפי שהעיד התובע, הוא לא השתמש בכח מיוחד בעת פתיחת הבקבוק, ולדבריו, החזיק בבקבוק ביד שמאל "לא בכוח או בחוזק" (ר' בעמ' 23). עוד העיד התובע, שהוא לא שיחק עם הבקבוק קודם שפתחו, ולפי עדות אמה, אשר הוציאה את הבקבוקים מהמקרר קודם פתיחתם, אלה לא קבלו כל מכה. לאחר קרות המקרה, וכשהוברר שהתובע נפגע בידו, הביאה אמה צמר גפן לעטוף את ידו של התובע, ולאחר מכן נלקח התובע למגן דוד אדום ומשם לבית חולים. אמה ואשתו של התובע נסעו עמו, ואורלי ואחרים נשארו במקום עד לחזרתם. אורלי היתה זו שנקתה את השולחן משברי הבקבוק ורסיסיו שהיו על השולחן. את כל אלה אספה וזרקה לפח האשפה. התוצאה היא, ששברי הבקבוק נעלמו ואינם, ולא ניתן היה לאחר מעשה לבדקם. .3העובדה ששברי הבקבוק סולקו ואינם מצערת, שכן לו היו שברי בקבוק אלה בנמצא, יתכן שהיה בהם לסייע בקביעה ודאית של סיבת הכשל של הבקבוק. ואולם ראוי להוסיף ולציין מיד, שסילוקם של שברי הבקבוק, וכתוצאה מכך אבדנם, נעשה לא ע"י התובע אלא אחרים - בני משפחתו והדבר נעשה ע"י אלה, שלא מתוך כוונה להעלימם, או לשלול את האפשרות לבדוק את אלה. הדבר נעשה בתום לב, ומתוך כוונה לסלק את שברי הבקבוק, שהיוו "ליכלוך" לגבי בני הבית, ללא שאלה נתנו דעתם לאפשרות, שלשברי הבקבוק תהיה חשיבות בעתיד. באותו שלב גם לא היה ברור שנזקו של התובע בתאונה הנו נזק של ממש ועלולה להשאר לו נכות. בנסיבות אלה, לא נראה לי, שיש להסיק מזריקתם של שברי הבקבוק מסקנה כלשהי לרעת התובע, ואין כל מניעה שהתובע ינסה להוכיח את אחריות הנתבעות בראיות אחרות - פרט לשבר הבקבוק. בדברי אלה התייחסתי לטענת עו"ד ירון בא-כוח פניציה בסיכומיו, שתביעת התובע צריכה להידחות כבר מחמת העדרה - ב"אשמתו" - של הראיה הטובה ביותר - הבקבוק. בנסיבות המקרה, מדובר בראיה ש"אבדה", ללא שהתובע אשם בכך. מה גם, שכלל "הראיה הטובה ביותר" אינו חל לגבי ראיה חפצית (ר' לענין זה בספרו של הרנון, דיני ראיות (חלק א') בעמ' 176 175[9]). אמת, כשיש בידי צד אפשרות להמציא ראיה שתבהיר את נסיבות המקרה - אם ע"י עדותו שלו או באמצעות חפץ שבשליטתו - ואין הוא מביא את הראיה, עלול הדבר לפעול או להתפרש לרעתו. ואולם בעניננו, כאמור, שברי הבקבוק אינם בנמצא, מבלי שהתובע אשם בכך. .4התאונה ארעה במהלך נסיון רגיל של התובע לפתוח בקבוק בירה, ללא כל שימוש בכח בלתי סביר מצדו, כשבפתיחה קודמת של בקבוקים באותה דרך לא אירעה כל תקלה. מתבקשת המסקנה, שמשהו לא תקין היה בבקבוק הנידון עובר לנסיון התובע לפתחו, שהרי נסיון החיים הכללי מראה כי בקבוקים אינם מתפוצצים בלא שהתרשלו ביצורם, או במלואם, או בדרך הטפול בהם עד שלב התפוצצותם. ואם כך הוא - נשאלת השאלה האם אותו חלק של פניציה ביצור הבקבוק, או חלקה של המבשלת ביצור המשקה, מלויו בבקבוק, אטימת הבקבוק, הובלת הבקבוק על ידה בשלביו השונים, או בתהליך יצור אחר הוא שגרם להתפוצצות הבקבוק. את עילת תביעתו נגד הנתבעות משתית התובע על שניים: א. עילה מכח הוראות חוק האחריות למוצרים פגומים. תש"ם- 1980[7], עילה המבוססת על אחריותו של יצרן, ללא צורך בהוכחת אדם מצדו. (ר' סעיף 2לחוק [7]). ב. עילה מכח פק' הנזיקין [נוסח חדש] [8] בשל התרשלות מצד כ"א מהנתבעות בנסיבות המקרה. .5המבשלה לא חלקה על כך, שאם הבקבוק הנידון היה בקבוק בירה מכבי - והדבר הוכח - הרי שהיא יצרה את הבירה ומלאה את הבקבוק בבירה זו, וכן שהיא שדאגה לסגירתו של הבקבוק ולשיווקו. פניציה, לעומת זאת, חלקה על כך, שהוכח שהיא שיצרה את הבקבוק. בסיכומיה מסתמכת פניציה על העובדה, שהמבשלה יבאה משך תקופה מסויימת בקבוקים לצורך שוו בירה מכבי מחו"ל, מבלי שהוכיחה מתי חדל יבוא זה, ומבלי שהוכיחה, שהבקבוק הנידון בודאי לא היה מבין בקבוקי היבוא. נראה לי שיש לדחות טענה זו. מפי העד אברהם ולד, מנהל פניציה מיכלים בע"מ, יודעים אנו, שבשנת 1977רכשה המבשלת את הבקבוקים לבירה מכבי מפניציה, ב- 1978רכשה אותם מיבוא, והחל מ- 1979רכשה אותם שוב בפניציה מיכלים. כך מסר בחוות דעתו נ/6, ובעדותו חזר והסביר, שבשנת 1978היתה שנה שבשל סכסוך בין פניציה והמבשלת, המבשלת יבאה בקבוקים מחו"ל, והחל מ- 1979"שוב אנחנו הספקים היחידים של בקבוקים ריקים שלהם" (ר' בעמ' 60). קיימת, אפוא, הודאה מצד פניציה, שמ- 1979- כשלוש וחצי שנים לפני האירוע הנידון - כל הבקבוקים הריקים למילוי בירה מכבי נרכשו ע"י המבשלת מפניציה. נראה לי, שיש בעובדה זו, להוות ראיה לכאורה - אשר לא נסתרה - שבקבוק הבירה אשר נקנה במאי 1982ע"י אחות התובע, ואשר בגינו אירעה התאונה בביתה, היה בקבוק מתוצרת פניציה. האפשרות שהמדובר בבקבוק שיובא ב- 1978מחו"ל הנה אפשרות רחוקה, וסביר לקבוע, שהמדובר בבקבוק שיוצר ע"י פניציה. .6העידו בפני מספר מומחים לגבי המקרים והגורמים האפשריים של פגמים בבקבוקים, לרבות גורמים אפשריים למה שאירע לבקבוק בעת שהתובע ניסה לפתחו. מטעם התובע העיד העד יוסף רייפנברג, מהנדס מכונות ויצור. מטעם הנתבעת הראשונה העידו העד פרידריך, בוגר פקולטה לטכנולוגיה של זכוכית בעל ותק רב בתעשית זכוכית, לרבות בעבודות מחקר בתעשיה זו, וכן העד ולד אברהם, מנהל פניציה מיכלים בע"מ, אף הוא בעל ותק רב בטכנולוגיה של זכוכית. כן העיד העד ברלינר מטעם הנתבעת השניה, טכנולוג ראשי של מפעל ליצור בירה ועוסק, בין היתר, בהבטחת איכות הבירה, כולל חומר האריזה (בקבוקים פקקים וכו'). כל ארבעה המומחים הנ"ל משמשים כחברים בועדת התקינה של מכון התקנים הישראלי, הדנה בתקן למיכלי זכוכית (בקבוקים). העיד בפני גם אלי ניסן, עובד מכון התקנים, המטפל במסגרת תפקידו במפעל פניציה ובבקורת על יצור הבקבוקים במפעל זה. בין המומחים היתה מחלוקת לגבי הגורמים והסיבות לתאונה בה נפגע התובע. בחלק מהענינים נמצאה ביניהם הסכמה, תוך שימת דגשים שונה. אין טעם שאפרט את דעתו של כל אחד מהמומחים בכל אחד מהענינים השנויים במחלוקת. לצורך עניננו די אם אציין את הקביעות העולות מאותם חלקי חוות הדעת ועדויות המומחים, בהם שוכנעתי, שיש להם חשיבות להכרעה בתיק זה. .7העולה מחוות דעת ועדויות המומחים, ומכלל הראיות האחרות מאותם חלקים שלהם עליהם אוכל לסמוך - הוא כדלקמן: א. הבקבוקים בהם עושה המבשלה שימוש לאריזת בירה מכבי הם בקבוקים המיוצרים אצל פניציה (פרט לשנה אחת ב- 1978- בה יובאו בקבוקים מחו"ל). הבקבוקים מיוצרים לצורך שימוש חד פעמי בהם, והם אכן משמשים את המבשלה לשימוש חד פעמי. ב. יצור הבקבוקים הנידונים ע"י פניציה כפוף להוראות תקן ישראלי , הלא הן הוראות התקן נ/2, כפי שנקבע בנובמבר 1979ותוקן ביוני .1981 ג. אין מחלוקת, שפניציה עומדת בדרישות התק הנ"ל ומקיימת את בקרת איכות הבקבוקים כנדרש בתקן, וכדי להיות בטוחה שעומדת היא בדרישות התקן, היא אף מחמירה עם עצמה בענינים מסוימים מעבר לדרישות התקן. ד. באשר לבדיקות איכות בקבוקים לאריזת בירה, המיוצרים ע"י פניציה, מתקיימות בפניציה בדיקות בשלשה מישורים כפי שהעיד על כך העד ולד. המישור הראשון כולל: 1) בדיקה ויזואלית של הבקבוקים. 2) בדיקה ע"י מכונות אלקטרוניות, הבודקות המצאות סדקים בבקבוק, גובה הכתרים, גודל הראש, הפיה של ראש הבקבוק ופגמים אחרים של הבקבוק. 3) בדיקה ע"י מפקח, באם הבדיקות הראשוניות הנ"ל נעשו כהלכה. לצורך זה הוא לוקח מדגם בקבוקים מהסרט הרץ, ובודק באופן יסודי כל בקבוק, שבמדגם, כדי לראות אם לא חל שיבוש בשני תהליכי הבקורת הקודמים. במישור השני נבדקות מידי שעה דוגמאות של בקבוקים. בדיקות אלה נעשות במעבדת הבקורת, ושם נבדקים הבקבוקים באופן יסודי, כולל נסיון לגלות פגמים שאמורים היו להבדק בקו היצור. בנוסף לכך, נעשות בדיקות נפח, משקל, בדיקות הרפיה, בדיקות עמידה בלחץ, בדיקות עמידות במכה חיצונית וכן בדיקות לעמידה בלחץ ורטיקלי. במישור השלישי נלקחים מדגמים מתוך בקבוקים שנארזו ואושרו. הבדיקות הן בדיקות לפי התקן הישראלי. יצויין עוד, שמידי פעם מתקיימות בדיקות בקורת מטעם מכון התקנים, ובשנים 1981- 1983היתה בקורת נוספת של איש המבשלה, אשר היה נמצא במפעל פניציה. הצורך בפקוח ובקורת כזו של איש המבשלה נולד לאור טענות רבות שהיו למבשלה כלפי פניציה, לגבי טיב הבקבוקים המסופקים למבשלה. ה. הוכח בפני, שעל אף קיום כל הבדיקות כאמור בפניציה, אין בבדיקות אלה למנוע את התוצאה, שמידי פעם סופקו על ידי פניציה למבשלה בקבוקים פגומים, כולל פגמים אשר יש בהם לפגוע בחוזקו ובכושר עמידתו של הבקבוק. כפי שמעיד ריפנברג, על אף כל הבדיקות מגיעים בקבוקים פגועים לשוק (ר' עדותו בעמ' 34, 38, 40). גם מומחי פניציה הסכימו, שעל אף כל הבדיקות, בקבוקים פגומים בשעור מסויים מסתננים דרך הבקרה (ר' עדות פרידריק בעמ' 53, 54ועדות ולד בעמ' 60). למעשה, קיימת ראיה, שפניציה הודתה בעבר בליקויים בבקבוקים שיוצרו על ידה (ר' נ/ 7לגבי שבר בקבוקים ששווקו החל מ1.4.82). המומחה ברלינר, איש המבשלה, העיד על בקבוקים פגומים, שהגיעו למבשלה במשלוחי בקבוקים של פניציה, בקבוקים כדוגמת נ/ 5ובקבוקים נוספים שהראה במהלך הדיון. כל הרואה בקבוקים אלה, וזוכר שכל בקבוק עובר בדיקה ויזואלית, מתרשם בברור, שהבדיקה הויזואלית אצל פניציה לקויה מידי פעם. כפי שהעיד ברלינר, ועדותו בענין זה נראית לי, יש מקרים די רבים של בקבוקים כאלה המגיעים אליהם למבשלה. אין לשכוח, שהפגם בבקבוק כדוגמת נ/ 5הנו פגם קריטי גם לפי דרישות התקן, ויש בו הצדקה לפסול משלוח שלם של בקבוקים בכמות גדולה ביותר (ר' בעמ' 70 69). עוד הסביר ברלינר, שהפגמים בבקבוקים לאריזת בירה שמגיעים מפניציה הנם פגמים בכל דרגות החומרה. בשל פגמים אלה, קורה לא אחת, שבקבוקים המגיעים מפניציה מתפוצצים במהלך הטפול בהם במבשלה. ברלינר אף ידע לספר על מקרה של 140בקבוקים פגומים מבחינת היצור, שהגיעו אליהם (ר' בעמ' 70). יוזכר עוד, שחלק מהפגמים של הייצור הם מיקרוסקופיים, ופגמים אלה עלולים כעבור זמן להתפתח לסדקים אשר "מחלישים" את כושר העמידה של הבקבוק. ראוי להזכיר לענין הפגמים בבקבוקים המיוצרים ע"י פניציה את דבריו של ברלינר בחוות דעתו, המבוססים על ידע שלו מהקורה ב"שטח": "ביצור הבקבוקים מתגלים לעיתים קרובות פגמים המסווגים למספר קטגוריות: - פגמים קריטיים - כגון שבר נפוח, אי עמידה בלחץ פנימי. פגמים חמורים - כגון צוואר בקבוק צר, סדק בראש, עובי דופן. פגמים בינוניים - כגון סדק, בועה גדולה. פגמים קלים - כגון חריצי שטח, תפר גס, קמט. מפעלי הזכוכית נוהגים לערוך בדיקות מדגמיות בלבד ועל כן קורה לעתים קרובות שבקבוקים לקויים משווקים למפעלה של מבשלת שיכר לאומית. קרה כבר שמשלוח שלם של אלפי בקבוקים הוחזר לת.מ.ז. מיד לאחר שבבדיקות קבלה - בביקורת עין בלבד - נראה שאינו עומד בדרישות". לסכום נקודה זו, אין ספק, שעל אף אמצעי הבדיקה ע"י פניציה שהוזכרו, בין הבקבוקים לאריזת בירה שהיא משווקת למבשלה, היא משווקת לה גם בקבוקים פגומים, בקבוקים אשר בחלקם עלולים, לאחר מילר בבירה אשר הנה משקה תוסס - להתפוצץ בהתקיים תנאים צפויים מסויימים. כפי שהובהר, אחת הבדיקות במישור הראשון וכן הבדיקות במישור השני והשלישי של פניציה מדגמיות בלבד, ומכאן שאין בהן לתת תשובה מספקת לגבי הבקבוקים כולם. מבחינה כלכלית הבדיקה של כל בקבוק אינה כדאית, ואולי אינה מעשית, אך התוצאה היא, שפניציה משווקת גם בקבוקים פגומים. ו. את ההובלה של הבקבוקים מפניציה אל המבשלת מבצעת המבשלת, והאריזה של הבקבוקים הנשלחים אליה נעשית על ידי פניציה על פי דרישות הממשלה. לגבי בקבוקי הבירה, מוסכם שאין הפרדה בין הבקבוקים הנשלחים בכל קרטון אריזה, ואלה עומדים סמוכים זה לזה בעת ההובלה, והמשלוח אל המבשלה. ז. התהליך שעוברים הבקבוקים אצל המבשלה הוא בקצרה כדלקמן: תחילה ניקוי ורחיצה ממוכנת, לאחר מכן עוברים הבקבוקים "בקרת עין" על גבי סרט נע, כדי לאתר בקבוקים עם פגמים חזותיים, כגון סדק או שבר. לאחר מכן עוברים הבקבוקים תהליך מילוי בבירה באמצעות מערכת אוטומטית הדואגת גם ללחץ מתאים של הגזים בתוך הבקבוק. הלחץ הוא של 2אטמוספרות, על אף שדרישות העמידות של הבקבוק הן ללחץ של כ-10- 12אטמוספרות. לאחר המילוי, עוברים הבקבוקים תהליך פיקוק ע"י מכונה הלוחצת את הפקק אל הבקבוק מלמעלה. לאחר מכן, עובר כל בקבוק תהליך פיסטור, הנעשה ע"י כך שכל בקבוק עובר במנהרה, בה מותזים עליו מים חמים בטמפרטורה, של C70- 62בתהליך התחממות זה עולה הלחץ בבקבוק עד לכ- 4.5אטמוספרות, וחלק מהבקבוקים הפגומים "נכשל" בשלב זה ומתפוצץ. לאחר הפיסטור מקורר כל בקבוק, מדביקים עליו תווית מתאימה, ולאחר מכן הוא נארז בתהליך אוטומטי בארגזים. יצויין, שבמבשלה עוברים הבקבוקים שתי בקורות ויזואליות, ועצם הפיסטור הנו גורם של בקורת, בשל התנאים הקשים בעת הפיסטור, בהם מועמד הבקבוק על תכולתו המוגזת. ואולם, גם לאחר בקורת זו מסתננים בקבוקים פגומים עם בירה לשוק. גם ברלינר, איש המבשלה, על אף שבחלק מחוות דעתו נ/ 8גרס שלאחר הפיסטור יכשל כל בקבוק בשל פגם שהיה בו או במשקה קודם לפיסטור, מודה בחלק אחר של חוות דעתו, ש"קיימים פגמים ביצור הבקבוק שאינם נראים לעין, וגם שאלה שהצליחו לעבור בלחץ הפיסטור, והם עשוים להוות נקודות תורפה לחוזק הבקבוק, וכאשר יווצרו תנאים מסויימים, ישבר הבקבוק בגלל נקודת תורפה זו. נקודות תורפה אלה עשויות להיות עובי הדופן, מאמצים פנימיים, בועות, גוף זר, סדקים, טיב חומר ירוד" (ר' בעמ' 3של חוות הדעת נ/8). בעדותו אף הזכיר ברלינר מנסיונו, שהיו במבשלה מקרים, שלאחר תהליך הפיסטור שעבר על בקבוקי בירה, התברר שהם לקויים ופגומים ובאופן ספונטני הם התפוצצו עוד בהיותם במפעל (ר' בעמ' 74). יוצא שבקבוקים, שהיו פגומים עקב יצורם בפניציה, יעברו בקורת אצל המבשלה כולל פיסטור, וישווקו לצרכים כשהם במצב פגום ועלולים להתפוצץ רק בשלב יותר מאוחר. ז. כפי שהובהר, הפגמים בבקבוקים יכול שיגרמו עוד בתהליך יצורם, ויכול שיגרמו גם לאחר מכן. מסתבר שפגיעה בבקבוק שהותירה בו סדק או אף שריטה, אפילו אלה אינם נראים תחילה, עלולה לגרום לכך שיווצר סדק גדול יותר, ואותו חלק של הבקבוק יחלש ועקב לחץ אפילו קטן - פנימי או חיצוני - עלול הבקבוק להתפוצץ. והנה מתברר, שנזק כזה לבקבוק - מכה, סדק או שריטה שיחלישוהו מיד או בהמשך - יכולים להגרם בנסיבות ובהזדמנויות שונות: הן בתהליך יצור הבקבוק, הן בתהליך העברת והובלת בקבוקים, בשל פגיעות בהם עקב טלטולים, הן בתהליך בדיקה ומילוי הבקבוקים בהיותם במבשלה, הן בתהליך פקוק הבקבוקים עקב לחץ מכונת הסגירה של הפקקים, ובפרט אם אינה מכוונת כהלכה, בתהליך האריזה של הבקבוקים בקרטונים ובהובלתם אח"כ. פגיעה כזו בבקבוק יכולה להגרם לו גם בדרכו אל הצרכן, גם בהיותו אצל הסיטונאי או הקמעונאי, או בעת הובלתו אל מי מהם. ח. הואיל ושברי הבקבוק הנידון אבדו ואינם בנמצא - לא ניתן לבדקם ולנסות על פי בדיקה זו לקבוע אם היה בבקבוק ליקוי או פגם כלשהו, אשר גרמו לתאונה. ואולם נסיבות המקרה מצביעות, לדעתי, על כך, שסביר הוא, על פי מאזן ההסתברויות, שבעת פתיחת הבקבוק ע"י התובע, נגרמה התאונה, בשל פגם שהיה בבקבוק. מסקנה זו עולה, לדעתי, מהעובדות הבאות: ראשית, התובע השתמש בכח רגיל וסביר לצורך פתיחת הבקבוק, כשם שהשתמש לפתיחת כמה בקבוקים בסמוך קודם לכן. והנה, בעוד והבקבוקים האחרים נפתחו כהלכה, הבקבוק הנידון לא נפתח אלא התפוצץ. אות הוא לכאורה, שהיה ליקוי כלשהו בבקבוק הנידון בשונה מהבקבוקים האחרים. שנית, לו עקב שימוש בכח מוגזם, ובשל פיקוק חזק של הבקבוק היה קורה המקרה, מה שצריך היה לקרות הוא, שהחלק העליון של צואר הבקבוק הקרוב לפקק היה נשבר וניתק ביחד עם הפקק מהבקבוק. (ר' חוות דעתו של ריפנברג וכן עדותו בעמ' 39). לא כך אירע בענייננו. השבר של הבקבוק נגרם בעיקרו מתחת לצואר הבקבוק כשבקבוק נשבר לשני חלקים עיקריים - הצואר והבסיס - כשבין שני חלקים אלה נגרמו עוד כמה שברי בקבוק קטנים. מקום כזה של שבר בבקבוק מצביע לכאורה על כך, שבעת הפעלת כוח לצורך פתיחת הבקבוק, נשבר הבקבוק בשל ליקוי או פגם בו. כפי שהסביר ריפנברג, דעתו בענין זה היא, ש"פתיחת הבקבוק לא גרמה להתפוצצות, אך יתכן שזרזה את תהליך ההתפוצצות בשל הבקבוק שהיה פגום מלכתחילה, והיה עשוי להתפוצץ בלאו הכי" (ר' בעמ' 3של חוות דעתו). ובעדותו אמר, שאם נשבר עקב נסיון פתיחה של הבקבוק לא החלק העליון של צואר הבקבוק אלא חלק תחתון יותר, אות הוא, שהיה פגם בבקבוק (ר' בעמ' 39). נראית לי דעתו של ריפנברג בענין זה. עד כאן עיקרי העובדות שראיתי להדגישן כבר בשלב זה. לעובדות נוספות עוד אתיחס להלן ככל שידרש להכרעה בשאלת חבותן של הנתבעות לפצות את התובע. .8אחת מעילות תביעת התובע מבוססת על הוראות חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"מ- 1980[7] (להלן - חוק אחריות למוצרים) על פי סעיף 2(א) לחוק האחריות למוצרים [7]: "יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק-גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר, ואין נפקא מינה, אם היה או לא היה אשם מצד היצרן". בסעיף זה נקבעת אחריותו של היצרן למוצר פגום שיצר, ללא קשר לשאלה, אם היה אשם מצדו של היצרן. סעיף 3(א) לחוק האחריות למוצרים [7] קובע באילו מקרים ייחשב מוצר פגום, וסעיף 3(ב) [7] קובע את החזקה כלהלן: "חזקה שהמוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין". על פי הגדרות "יצרן" "ייצור" ו"מוצר" שבחוק האחריות למוצרים, אין ספק, שפניציה הנה יצרן שמייצר את הבקבוק הנידון, שמשבריו נפצע התובע, והמבשלה הנה יצרן של המוצר המוגמר - הבירה, כולל הבקבוק בו היא ארוזה. המוצר של הבירה כשהיא ארוזה ע"י הבקבוק מתואר בתווית שעל הבקבוק כמיוצר ע"י המבשלה. התובע מסתמך על החזקה שבסעיף 3(ב) לחוק, וטוען, שחזקה היא, שהבקבוק היה פגום, ומכאן אחריותן של כ"א מהנתבעות כלפיו על פי חוק האחריות למוצרים. אכן, נראה לי, שחזקה זו עומדת לתובע, כפי שהובהר לעיל בפיסקה 7(ח), נסיבות המקרה מלמדות. שלולא פגם בבקבוק, לא היתה קורית התאונה. .9עדיין עומדת לכ"א מהנתבעות האפשרות להוכיח את אחת ההגנות שבסעיף 4לחוק [7]. ההגנה הנוגעת לעניננו, עליה נעשה נסיון להסתמך, היא זו המופיעה בסעיף 4(א)(1) לחוק האחריות למוצרים [7], שזה לשונה: "בתובענה לפי חוק זה לא תהא ליצרן הגנה אלא באחת מאלה: (1) הפגם שגרם לנזק נוצר אחרי שהמוצר יצא משליטתו; הוכיח היצרן שהמוצר המסויים עבר בדיקות בטיחות סבירות לפני שיצא משליטתו, תזקה שהנזק נגרם לנפגע על ידי פגם שנוצר לאחר מכן". טענתה של פניציה היא, שהבקבוקים המיוצרים על ידה, לרבות הבקבוק הנידון, עוברים בדיקות בטיחות סבירות לפני שהם משווקים על ידה, ועל כן, עומדת לה החזקה, שהפגם שגרם לנזק, נוצר לאחר שהבקבוק עזב את פניציה, וחזקה זו לא נסתרה. יש לדחות טענה זו. אן הוכח, שפניציה נוהגת לפי דרישות התקן הישראלי ויש בה אמצעי בדיקה ובקורת לאיתור ליקויים בבקבוקים. כפי שתואר לעיל, בדיקות אלה נעשות ב- 3מישורים. ואולם השאלה היא לא אם, בדרך כלל, נוקטת פניציה אמצעי בקרה ובטיחות סבירים, אלא אם "המוצר המסויים", דהיינו הבקבוק שגרם לנזק ואשר חזקה שהיה פגום, "עבר בדיקות בטיחות סבירות" קודם ששווק על ידי פניציה. לשאלה זו, נראה לי שהתשובה שלילית. חלק הבדיקות במישור הראשון והבדיקות בשני המישורים הנוספים נעשים על-ידי בדיקה מדגמית בלבד, כשאין הוכחה שהבקבוק המסוים עבר בדיקה זו. בדיקה כזו נדרשת גם לשיטתה של פניציה, אך בשל העדר האפשרות המעשית-כלכלית, אין מבצעים את הבדיקות שבמישור השני והשלישי לכל הבקבוקים. ואולם העדר הכדאיות הכלכלית לבדיקה כזו, אין בה לשנות מהעובדה, שפניציה לא הראתה, שהבקבוק הנידון עבר את כל בדיקות הבטיחות הסבירות. כפי שהוברר, בקבוקי בירה מכבי במספר ניכר עוברים את כל הבדיקות בפניציה ולאחר זאת נמצאים פגומים, ואחת הסיבות לכך היא, שלא כל הבקבוקים עוברים את כל שלבי הבדיקות, שהרי חלק מהבדיקות הן מדגמיות בלבד. משהוברר שחלק הבדיקות שעובר כל בקבוק בפניציה במישור הבדיקות הראשון, ובכל הבדיקות שלאחר מכן - ומעצם קיומן ברי שיש צורך ליישם לשיטת פניציה בבדיקות נוספות אלה - הן מדגמיות בלבד, ללא שפניציה יכולה להצביע על כך שהבקבוק הנידון עמד בבדיקות אלה או חלקן, נראה לי, שיש לקבוע, שפניציה לא הראתה שהבקבוק הנידון עבר בדיקות בטיחות סבירות קודם ששווק על ידה. חשוב להדגיש, שאותה חזקה בסעיף 4(א)(1) לחוק [7], עליה מנסה פניציה להסתמך, אינה חזקה הבאה להצביע על כך, שפניציה לא התרשלה ביצור הבקבוק. לענין האחריות לפגם שבמוצר פגום אין חשיבות לפי חוק האחריות למוצרים לשאלת האשם של היצרן. החזקה שבסעיף 4(א)(1) [7] מיועדת להוות רק אמצעי הוכחה לכאורה, שבכוונתו להעביר מפניציה את נטל השכנוע בשאלה אם הבקבוק היה פגום כשיצא משליטתה אם לאו. ההוכחה בדבר נקיטת אמצעי בטיחות סבירים ע"י היצרן, באה ללמד, ולו לכאורה, שלא יתכן, שהמוצר היה פגום כשיצא מפניציה. ואם זו הכוונה, אך ברור הוא, שההוכחה לא צריכה להתיחס לאמצעי בטיחות וזהירות שנוקטת פניציה כיצרן בדרך כלל, אלא יש חשיבות דווקא לאמצעים שנקטה ככל שהם מתיחסים לבקבוק המסוים הנידון. אם יש שלבי בדיקות בטיחות שצריך מוצר לעבור, דרישתו של סעיף 4(א)(1) [7] - כדי שתקום החזקה שהמוצר לא היה פגום כשיצא משליטת היצרן - היא, שהמוצר המסוים שנמצא פגום עבר בדיקות בטיחות סבירות. ולגבי המוצר המסוים, הבקבוק הנידון, לא עמדה פניציה בנטל זה. למעלה מהצורך יוער, שגם באותם מקרים, שנסיבות המקרה מצביעות על קיום רשלנות לכאורה של יצרן והנתבע היצרן, שנטל הראיה הועבר אליו, מבקש לשכנע שלא כן הוא - "כדי שיצליח בכך עליו להביא ראיות פוזיטיביות על נקיטת אמצעי זהירות לגבי החפץ שהזיק בפועל, ולא רק על סדרי הבטחון הנהוגים אצלו בדרך כלל. הוכחה כללית בלבד על אמצעי הזהירות הרגילים שלו היא חרב פיפיות בידיו. כל מה שירבה להוכיח ת יעילותם של סדרי הבטחון הנהוגים אצלו, כך, תגדל האפשרות שבמקרה הנידון סדרים אלה לא נשמרו וקרות התאונה יוכיח" (ר' בספרו של אנגלרד הכלל: הדבר מדבר בעדו, בעמ' 159[10]). וכפי שאמר המחבר המלומד דניאל מור במאמרו "אחריות יצרנים בנזיקין למוצרים פגומים" (בעמ' 303ואילך וכן בעמ' 581ואילך [11]: "משמועבר נטל השכנוע אל כתפי היצרן, שומה עליו להוכיח, כי הפגם שבמוצר לא נגרם כתוצאה מרשלנות שיחוייב בגינה. אי אפשר לו להרים נטל זה רק על ידי שיוכיח שיטת יצור בטוחה. הוא החייב לדון בתולדות המוצר המסוים שגרם לנזק, משימה קשה ביותר מקום שהמדובר במוצר אנונימי, אחד מיני רבים, המיוצרים בסדרת יצור בסרט נע. במקרים כאלה נתפס היצרן ברשת הרשלנות, ואינו יכול לחמוק ממנה" (ר' שם בעמ' 588[11]). התוצאה היא, שפניציה לא הוכיחה, שהפגם בבקבוק הנידון נגרם לאחר שיצא מחזקתה, ואף לא את קיום התנאים לתחולת החזקה, שהפגם נגרם לבקבוק לאחר שיצא משליטתה. מכיון שכך, עומדת לתובע תביעה נגד פניציה מכח חוק האחריות למוצרים לתשלום נזקיו עקב התאונה. .10גם נגד המבשלה עומדת לתובע תביעה על פי החוק הנ"ל. המבשלה הנה יצרן של הבירה על אריזתה, וכשמשווקת היא בקבוקים מלאים בירה, כדוגמת הבקבוק הנידון, הרי היא יצרן של הבירה כולל אריזתה - הבקבוק. (ר' ההגדרה של "מוצר" ו"יצרן" בסעיף ההגדרות של החוק). גם לנתבעת זו ההגנה האפשרית היחידה היא ההגנה שבסעיף 4(א)(1) לחוק [7]. בהתיחסה בסיכומיה להגנה זו, מתיחסת ב"כ המבשלה לבדיקת המוצר "שלה, דהיינו הבירה בלבד, ללא התייחסות לאריזתו - הבקבוק עצמו. (ר' בקטע האחרון של פיסקה 10לסיכומיה). ואולם כאמור, המבשלה היא "יצרן" לפי החוק הנ"ל גם של הבקבוק בו ארוזה הבירה. כשמספקת המבשלה בקבוק ובתוכו בירה שהנה משקה תוסס, וכשברור שבשל פגם בבקבוק ולחץ חיצוני עליו בצרוף הלחץ המתמיד של משקה הבירה המוגז שבפנים, מתפוצץ או נשבר הבקבוק, יש לראות את המבשלה כיצרן של המוצר המוגמר - הבירה כשהיא ארוזה באותו בקבוק פגום. יש לכך בוודאי הצדקה בעניננו, כשהוכח שהמבשלה יודעת לפרטיהם את דרכי יצור, ובדיקת איכות ובטיחות המוצר של הבקבוקים המיוצרים אצל פניציה, ואף נוטלת חלק בפיקוח ובדיקה של איכות הבקבוקים - חלקם במפעל פניציה, וחלקם במפעל המבשלה. כפי שהוכח, הבדיקה המשמעותית שעושה המבשלה לאחר מילוי הבקבוקים בבירה היא ע"י תהליך הפיסטור שהם עוברים. על פי נסיונה שלה, יודעת המבשלה, שבדיקה זו אין בה די, כדי להבטיח שלא יתפוצץ בקבוק בעתיד בשל פגם בו, ובפועל, קורה במפעל המבשלה, שבקבוקים מתפוצצים לאחר שמולאו בבירה ועברו את תהליך הפיסטור. התוצאה היא, שגם המבשלה אחראית כלפי התובע על פי חוק האחריות למוצרים, וחייבת לפצותו על נזקיו בתאונה. .11ב"כ התובע איננו מסתפק בסיכומיו בהוכחת אחריותן של הנתבעות כלפיו על-פי חוק האחריות למוצרים. עתירתו היא, שיוחלט, שהנתבעות או מי מהן, אחראיות כלפיו גם בעוולת התרשלות לפי הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] [8]. תירה זו שלו, ועמידתו על קביעת האחריות גם על פי פקודת הנזיקין, יסודה ברצונו שלא להיות כבול בחישוב נזקי התובע במגבלות אשר נקבעו בסעיף 5של חוק האחריות למוצרים [7] (לגבי זכותו של התובע להשתית את תביעתו גם על עילה על פי פק' הנזיקין, ובלבד שיוכיח עילת תביעה על פי הפקודה, ר' בסעיף 10לחוק האחריות למוצרים [7]). עיקר טענתו של ב"כ התובע היא, שעצם התפוצצות הבקבוק מלמדת על כך שהיה פגם או ביצורו או במילויו, שהרי לפי נסיון החיים יודעים אנו שבלי פגם כזה אין התפוצצות קורית. התפוצצות בקבוקים - כך הטענה קורית, אם משום שפגם וחולשה של הבקבוק, אשר היו קודם מילויו, הולכים וגוברים עם הזמן, ועקב הלחץ הפנימי מתפוצץ הבקבוק; ואם משום פגם הנגרם בעת מילוי הבקבוק במשקה התוסס, ואם משום התרשלות במילויו. אין לקבל טענה זו, אכן, לעיתים אין בידי תובע להוכיח את פרטי רשלנותו של הנתבע - הן אם הוא יצרן או אחר - ודי אם מאזן ההסתברות בין האפשרויות השונות מראה על התרשלות, או שבהסתמך על ראיות נסיבתיות תעלה ותצוץ האפשרות הסבירה יותר שהנתבע התרשל - והדברים ידועים. אולם על-פי הראיות שבפני, קיימים מספר שלבים בהם יכול היה הבקבוק להפגם, וחלק משלבים אלה שייך לפרק הזמן שלאחר שהבקבוק כבר לא היה לא בשליטת פניציה ולא בשליטת המבשלה. מסתבר, שפגמים יכולים ליפול בבקבוק הן במהלך יצורו אצל פניציה, הן בתהליך העברתו אל המבשלה, הן תוך כדי הטיפול בו במבשלה, כולל בעת מילויו או בעת פיקוקו, או בעת שהוא בא במגע עם בקבוקים, מכונות או אביזרים אחרים, הן בשלב שלאחר שיווק ע"י המבשלה. כשמטפלים בבקבוקים שלא כהלכה, אם משום היותם בחום, אם משום פגיעה שהם מקבלים בעת העברתם ממקום למקום או בעת אחסונם - אצל הסיטונאי או הקימעוני - או בהעברה ע"י מובילים מהאחד לשני, יכולה פגיעה כזו להתקדם ולהתפתח לסדק פגם או חולשה במקום מסוים של הבקבוק מה שריפנברג כינה "התעיפות" של בקבוק - ובסופו של דבר, עלול הדבר לגרום להתפוצצות הבקבוק או לשבירה שלו בעת טיפול בו ע"י פלוני. ובמלים אחרות, הפגם יכול להגרם בעת יצור הבקבוק, בעת מילויו או בדרך בה טיפלו בו - כולל אחסון והובלה - עד הגיעו לידיו של הצרכן. בענייננו, אין לנו אינפורמציה ביחס לתקופה שעברה מאז שיווק הבקבוק הנידון ע"י המבשלה, ואין אנו יודעים את תקופת הזמן שעברה, כשהבקבוק היה בשליטתם של אחרים, להוציא את פניציה והמבשלה. נוכח פני עובדות אלה: הגורמים האפשריים לפגם בבקבוק שלא באשמת מי מהנתבעות, והעדר הידיעה לגבי התקופה מאז שהבקבוק יצא מחזקת המבשלה ועד קרות התאונה, נכון יהיה לומר, שאין לקבוע באיזה שלב נגרם אותו פגם בבקבוק, שבסופו של דבר גרם לתאונה. בנסיבות אלה, אין לומר שניתן ללמוד מהנסיבות, שדווקא אצל פניציה או המבשלה נגרם הפגם. אוסיף ואומר, שגם לו ידענו, שעקב התרשלות של אחת מהנתבעות נגרם הפגם (להבדיל מהמקרה של קיום התרשלות של שתיהן, כשרק חלקה של כל אחת מהן אינו ידוע), גם אז לא ניתן היה לקבוע, ששתיהן או מי מהן אחראי בנזיקין כלפי התובע. הכלל הוא, שבמקרה שידוע שאחד משניים התרשל, אך לא ידוע מי מהשניים, אין מקום לחייב את אף אחד מהשניים בהתרשלות (ע"א 311/70 פינס נ' בן אמירה ואח' [1]; ע"א 496/72 ארוג'י נ' פינק ואח' [2]). .12לתובע גם לא יכול להיות לעזר הכלל של "הדבר מעיד על עצמו" מכוח סעיף 41לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] [8]. ראשית, בעת קרות התאונה לאף אחד משתי הנתבעות לא היתה השליטה בחפץ המזיק. והדרישה היא שהשליטה תהיה דווקא בעת קרות התאונה (ר' ע"א 375/62 גיספן נ' אליצור ואח' [3] בעמ' 169מול האות ה'). על-פי כל מה שנאמר לעיל, גם אין לומר, שהתאונה מתישבת יותר עם קיום רשלנות מצד אחת הנתבעות, להבדיל מהנתבעת האחרת. וגם מטעם זה - והואיל והנתבעות פועלות בנפרד - אין מקום להחיל על מי מהן את הכלל. (ר' בספרו הנ"ל של אנגלרד, בעמ' 100 101[10] וכן ע"א 411/70 הנ"ל [1]). .13גם הלכת העברת חובת הראיה לגבי דברים מסוכנים מכוח סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] [8], אין בה להועיל לתובע. פרט לכך שהתובע לא טען להעברת חובת הראיה על-פי סעיף זה, אין בכוחו של הסעיף לעזור לו גם לגופם של דברים. גם אם נאמר, שבקבוק משקה, אשר בד"כ אינו חפץ מסוכן, נהפך לכזה, בשל פגם אשר יש בו, וכשהוא ממולא בבירה שאז קיימת לגביו סכנת התפוצצות, ואז ניתן לראות בו "דבר מסוכן" במובן סעיף 38הנ"ל [8] (ור' דוגמא לחפץ "תמים" שהפך ל"דבר מסוכן" ב-ע"א 376/75 [4]) - אין להפעיל את הוראות הסעיף על מי מהנתבעות. אין לומר על מי מהן שהן היו בעליו או הממונה על התופס של אותו "דבר מסוכן", דהיינו הבקבוק שהתפוצץ. כשיצא הבקבוק מחזקתה של פניציה עוד לא היה ממולא בבירה, ואז בוודאי עוד לא הפך לדבר מסוכן. גם לגבי השלב כשיצא הבקבוק מהמבשלה אין לומר שהוכח, שהיה חפץ מסוכן, שכן - כמבואר לעיל - לא הוכח, שבשלב זה כבר היה הבקבוק פגום והיה בו סיכון. כפי שהובהר, אין להוציא מכלל אפשרות שהבקבוק הפך ל"דבר מסוכן", רק לאחר שיווקו על ידי המבשלה, כשנפגע ונפגם במהלך הובלתו או הטיפול בו על ידי אחרים. .14על סמך כל האמור לעיל מסקנתי היא, שלא הוכחה התרשלות מצד מי מהנתבעות, אך הוכחה אחריותן על פי חוק האחריות למוצרים. על פי ההנמקה המבוארת לעיל לגבי אחריותה של כל אחת מהנתבעות לפי החוק, ברי שאין בידי לקבוע את מידת האחריות של כ"א משתי הנתבעות מבחינת גרימת הפגם לבקבוק. כל שניתן לקבוע בענין זה הוא, שכל אחת מהן אחראית לפי חוק אחריות למוצרים, מכיון שלא הראתה הגנה על פי החוק שתעמוד לה כנגד אחריותה למוצר פגום שיוצר על ידה, אחריות החלה עליה, ללא צורך בהוכחת אשם מצדה. במהלך הדיון ניסו כל אחת מהנתבעות להטיל על רעותה את האחריות לקרות התאונה. בין אפשרות לקבוע את סיבת התאונה על-פי שברי הבקבוק שאבדו, ניסו הנתבעות להראות האחת לגבי רעותה את כל התקלות והפגמים בסדרי העבודה והבדיקה הקיימים אצלה. אלא שכל הנסיונות האלה לא היה בהם, כמבואר לעיל, להסביר מה ואיך נולד הפגם שגרם לתאונה. כל שיודעים אנו על-פי נסיבות המקרה ומאזן ההסתברות שהיה פגם בבקבוק בסמוך קודם לתאונה, מבלי שיודעים נו מי איך ומתי גרם לפגם זה. בנסיבות כאלה, נראה לי, שיש מקום לקבוע, שביחסים הפנימיים בין שתי הנתבעות אחראיות הן בחלוקה שווה לתשלום נזקיו של התובע, וכל מי מהן שתשלם יותר ממחצית נזקו של התובע, זכאית לחזור על רעותה, כדי שיעור הפיצוי ששילמה מעבר למחצית הפיצויים המגיעים לתובע. אך צודק הוא ביחסים בין שני חיובים, כשאין יודעים מי מהם חב יותר, שישאו בנטל בחלקים שווים. כך נקבע לגבי חלוקת האחריות לגבי מעוולים בנזיקין כשמידת האשם של כל אחד מהמעוולים לא היתה ידועה (ר' ע"א 411/70 הנ"ל [1] והאסמכתאות שם בהסתמכות על סעיף 84לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] [8], וכן בע"א 143/79 [5], בו נידונה שאלת אחריותם בנזיקין של שניים לבקבוק שהתפוצץ והזיק). כך נראה לי לנכון ולצודק להחליט גם לגבי היחסים בין שתי הנתבעות, אשר אחראיות כל אחת מהן כלפי התובע על פי חוק האחריות למוצרים, מבלי שמי מהן הצליחה להראות לגבי רעותה שהיא אחראית יותר ממנה - מבחינת האשם ומכל בחינה אחרת - לקרות התאונה. חוק האחריות למוצרים אינו דן בשאלת חלוקת האחריות במקרה של מספר מעוולים אך יש בו הפניה להוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] [8] לגבי ענין הקשור בגרימת נזק על ידי מוצר פגום, שאין לגביו הוראה מיוחדת בחוק. (ראה בענין זה את סעיף 8לחוק וכן את דבריו של כב' השופט ברק בע"א 804/80 sidaar tanker corporationואח' נ' חברת ק.צ.א.א. בע"מ ואח' [6] בעמ' 440מול האות ג'). אוכל להוסיף, שגם ללא הוראות סעיף 8לחוק, על פי הוראות כלליות שבתורת הנזיקין היה מקום להחיל לגבי שתי הנתבעות את העקרון של חלוקה שווה של האחריות בין שני אחראים בנזיקין, כשאין אפשרות לקבוע אחריותו של מי מהם גדולה יותר (ראה דבריו של כב' השופט ברק ב-ע"א 804/80 [6] הנ"ל). .15מטענות ב"כ הנתבעות בסיכומיו עולה הנסיון לייחס לתובע, שכאילו הוא התרשל בנסיבות המקרה. הרשלנות שיוחסה לו היתה בכך, שכאילו, הפעיל מידת כח בלתי רגילה ובלתי סבירה בעת פתיחת הבקבוק, ודבר זה הוא שגרם או תרם לקרות התאונה. על סמך העובדות כפי שנקבעו לעיל, אין לטענה זו על מה שתסמוך. התובע לא היה אלא פותח בקבוק תמים, אשר נהג לגבי הבקבוק הנידון תוך שימוש בכח סביר רגיל לצורך פתיחתו, כפי שנהג לגבי בקבוקים אחרים זמן קצר קודם לכן, מבלי שאירע כל נזק. וכפי שכבר נקבע לעיל, לא אופן פתיחת הבקבוק על ידו הוא שגרם לנזק, אלא מצבו של הבקבוק כפי שהיה מבלי שהתובע היה אחראי לכך - עובר לנסיונו לפתוח את הבקבוק. אין על כן מקום ליחס לתובע כל רשלנות תורמת וכל אחריות לתאונה שקרתה. .16בסמוך לאחר התאונה נלקח התובע תחילה למגן דוד אדום ומשם לבית-החולים רמב"ם, שם נתפר הפצע-החתך שהיה לו ביד. לאחר הוצאת התפרים, כעבור כשבועיים חזר לעבודה למשך חודש. אך הוברר, שהמצב אינו תקין וכי נגרם לתובע קרע בגידים המכופפים של האצבע השניה של יד שמאל. התוצאה היתה, שבמשך התקופה של עד 1.3.83נבצר ממנו לעבוד והוא עבר סברה של ניתוחים וטיפולים בידו. התוצאה לא היתה משביעת רצון, ובסופו של דבר, נשאר התובע נכה בידו השמאלית. את התובע בדקו שלושה מומחים אורטופדיים - ד"ר מוריס ישראל, ד"ר שוופי ופרופ' אנגל. בין שלושה מומחים אלה היתה מחלוקת ביחס לנכות שנותרה לתובע כתוצאה מהתאונה: - לדעת ד"ר מוריס ישראל - %25, לדעת ד"ר שוופי %15, ולדעת פרופ' אנגל % .10בסופו של דבר, הסכימו ב"כ הצדדים שהנכות הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה הנה בשעור % 15לצמיתות, וגם הוסכם ששלוש חוות הדעת תשמשנה ראיה בתיק זה. מה שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה הוא, שיש קשיון של האצבע השניה ביד שמאל, ובאצבע השלישית יש כפוף אקטיבי טוב, אך מלווה כאבים. התובע העיד על המגבלות הרבות, שיש לו בידו, עד כדי שכמעט אינו משתמש בכף ידו השמאלית. ואולם, אין ספק שתלונותיו אלה, ותלונותיו האחרות של התובע, יש בהן הגזמה גדולה. אכן, האצבע השניה ובמידה מסויימת גם השלישית של יד שמאל מגבילה אותו, ויש בכך הגבלה גם לגבי כושר התפיסה עם ידו, אך אין יסוד לטענה שאין הוא מסוגל לתפקד ביד שמאל. נראית לי בענין זה עדותו של פרופ' אנגל בפני, לפיה מסוגל התובע לתפקד בידו השמאלית אך בהגבלה מסוימת. ונראית לי גם עדותו, שהצלקת באמה של התובע אינה מפריעה פונקציונלית כלל. .17התובע הינו יליד .1950כבר בשנת 1966החל לעבוד כחניך במוסך הגליל העליון (להלן - המוסך) ועבד בו עד לגיוסו לצה"ל ב- .1969ב-1972, עם שחרורו מצה"ל, חזר לעבוד במוסך והיה למכונאי במחלקת בנזין של המוסך. במחלקה זו התקדם, וכבר מספר שנים קודם לתאונה הגיע להיות סגן מנהל המחלקה. במסגרת תפקידו זה היה ממלא את תפקידו של מנהל המחלקה, כשזה לא היה נוכח, טיפל בבדיקה ובקורת של כלי רכב, כולל העברתם מבחן שנתי, וכן עסק בעצמו בתקונים במקרים מיוחדים ודחופים. מומחיותו היתה בעיקרה בקרבורטורים ודיסטריבוטורים. רמתו המקצועית של התובע כמכונאי טובה, אך מסתבר שהצד העיוני הנו חלש אצלו. עובדה היא, שברצותו להגיע לדרגה 8של מכונאי, דרגה שלפני דרגת מנהל מוסך, את הבחינה המעשית עבר, ואילו בבחינה העיונית נכשל. פעם אחת נכשל בבחינה זו לפני התאונה, ופעמיים אחריה. כשחזר התובע לעבודה ב-1.3.83, חזר לתפקידו כסגן מחלקת בנזין, ובעבודה זו המשיך לעבוד שנים עד לעדותו בפני. התובע הנו עובד קבוע במוסך (ר' עדותו בעמ' 22), ובתור שכזה התקבל בחזרה למקום העבודה וממשיך לעבוד בו. כמסתבר, מאז חזר לעבודה מתקדם הוא בשכרו ללא פגיעה. אך טענתו של התובע היא, שלאחר התאונה שוב אינו מבצע את אותן העבודות שביצע קודם לכן - לעתים נדרש הוא לעזרת אחרים, ועבודה שדורשת פעולה של שתי הידיים אינה אפשרית לגביו. התובע הביא כסיוע לגירסתו בענין מגבלותיו את עדותו של עדי סלוי, מי שהיה מנהל המוסך בשעתו, ומכיר את התובע. ואולם אין לי ספק שהתובע הגזים ביותר בדבריו. לגבי התיחסותו של סלוי לכושרו בעבודה של התובע ואחר התאונה, אוכל לומר, שכל שזה העיד עליו בענין זה, מסתמך על מה ששמע מפיו של התובע. כשהעיד לגבי קשיים שיש לתובע בעבודות מסוימות, נשאל סלוי בחקירה נגדית על סמך מה הוא גורס כך, תשובתו היתה: "אני אינני רופא כדי לקבוע דברים אלה אבל מה שאני אומר אני אומר על סמך דבריו של התובע. הוא אמר שקשה לו לעשות עבודות כאלה". .18לגבי הפסד השתכרות בעבר, יש לזכור שהתובע לא עבד מאז התאונה עד 1.3.83, פרט לחודש אחד שעבד בתקופה של כחודש אחרי התאונה. למשך התקופה בה לא עבד התובע חישב ב"כ התובע בסיכומיו את הפסד השתכרות התובע כהפסד מלא. בתקופה זו קיבל בגין ימי מחלה ממבטחים וסכום זה (אותו התחייבו הנתבעות אם יחוייבו כאחראיות כלפי התובע לשלם ל"מבטחים") יש לנכות מסך הפסד ההשתכרות, ואת יתרתו לשלם לתובע. ואולם חשוב זה של ב"כ התובע אינו מבוסס. על פי הראיות בפני, קיבל התובע משך התקופה בה לא עבד משכורת מהמוסך, כשסכומי "מבטחים" מועברים אל המוסך ומסייעים במימון מה שמגיע לתובע. (ר' לענין זה עדות התובע בעמ' 19ועדות סלוי בעמ' 11). מסתבר גם, שמה שקיבל התובע מהמוסך באותה תקופה מופיע במדויק בתלושי המשכורת שקיבל התובע. תלושי המשכורת של התובע בתקופה בה נעדר מהעבודה לא הוגשו כראיה, ועל כן, איני יודע אם ואלו חלקי משכורת לא קיבל בעת העדרו מהעבודה. ואולם מעדות סלוי, אשר לנגד עיניו היה תלוש משכורת של התובע לגבי חודש ספטמבר 1982, יודעים אנו, שהתלוש של חודש זה כלל תשלום עבור החזקת רכב ומענק חג. (ר' בעמ' 11). רואים אנו, שהתובע קיבל תשלום משכורת כולל הטבות גם בתקופה שלא עבד. אם היו חלקים של המשכורת שהתובע לא קיבל לא הוכח הדבר בפני - פרט לענין הפרמיה אליו אתייחס להלן. כאן המקום להזכיר, שאין לדבר על הפסד שכר שעות נוספות על ידי התובע כשנעדר מהעבודה, שכן גם קודם התאונה לא עבד שעות נוספות (ר' עדותו בעמ' 22). .19הטענה העיקרית לגבי הפסד התובע בעבר ובעתיד מבוססת על הטענה, שנהוג במוסך לדון פעמיים בשנה על שכר העובדים, ולפי שהעידו סלוי והתובע מה שקורה בפועל הוא, שפעמיים בשנה מועלה השכר ב-%10, וכך הוא לגבי מרביתם של העובדים במוסך. כפי שהעיד סלוי, ההעלאה מחושבת לגבי שכר היסוד, וממילא משפיע הדבר גם על תוספת היוקר, אך אין היא מחושבת על ההטבות המשולמות לעובד. מה שעולה עוד מעדותם הוא שאותה העלאה שהחמיץ התובע בתקופה שלא עבד, אין היא ניתנת לו עם חזרתו לעבודה, אלא שעם חזרתו לעבודה, כמוהו כאחרים, מאותה שעה יתחיל שוב לקבל את אותה העלאה פעמיים בשנה כמקובל. יוצא מדבריהם, שאותו הפסד שנגרם לתובע בשל שלא זכה להעלאה באותה תקופה שלא עבד, "רודף" אותו בהמשך עבודתו במוסך. אומר מיד, שבענין זה של תוספת שכר לתובע, עליו שמעתי את עדותם של סלוי והתובע, לא שוכנעתי די הצורך בכל הפרטים אותם מסרו התובע וסלוי. אין אני שולל את האפשרות שאכן מקובלת העלאת שכר ריאלית אצל מעבידו של התובע, ושהענין מועלה לדיון פעמיים בשנה, וכי התובע הפסיד כנראה העלאה במשכורת עקב העדרו מהעבודה בשל התאונה. אך לא שוכנעתי בקיומה של העלאה אוטומטית של השכר ב-% 10ריאלית מידי חצי שנה, ולא שוכנעתי שלא היתה כל התחשבות בתובע בענין העלאת השכר, בשל כך שהיה בחופשת מחלה. למרבה הצער, לא הובאו בפני תלושי משכורת של התובע מלפני התאונה ובזמן שהיה בחופשת מחלה עקב האונה ולא עבד, בליווי הסברים מתאימים, ובהשוואה לתלושי משכורת של אחרים, כדי שאוכל להווכח בכך. מתלושי המשכורת של התובע לאחר התאונה ת/ 1(המתיחסים לחודשי ספטמבר אוקטובר 1983, מרץ אפריל 1984, ואוקטובר נובמבר 1984) ניתן לראות עליה מתמדת בשכר היומי, לפיו חושבה משכורת התובע, אך ללא שניתן לקבוע שתוספת זו - ואם כן איזה חלק שלה - הנו תוספת של עליה ריאלית בשכר, להבדיל מעליה עקב תוספות יוקר, בהתחשב באינפלציה הדוהרת דאז. גם לשיטת התובע וסלוי, בדבר העלאה של שכר מידי חצי שנה ב-%10, אין הוכחה בפני, אם התובע הפסיד העלאה אחת כזו או שתיים. אין בפני ראיה באיזה חודשים היה נהוג להעלות השכר פעמיים בשנה. בהתחשב בכך, שהתובע נעדר לתקופה של 11חודשים מהעבודה, ובתוך תקופה זו חזר למשך חודש לעבודה, אין זה ברור כלל שנעדר מהעבודה ליותר מפעם אחת בה הועלה השכר לגירסתם. יוצא, שאם גם יתכן שהתובע הפסיד העלאת שכר אחת, אין בפני ראיות שהפסיד יותר מכך. וגם יש לזכור, שהמדובר בהפסד של % 10מהמשכורת לא כולל הטבות (אם גם אלה היו יחסית בשיעור קטן). לכך יש להוסיף שבתקופה בה לא עבד התובע (משך כ- 10חודשים) התובע לא קיבל תוספת פרמיה. כעולה מתלושי השכר ת/ 1שהוגשו, מקבל התובע פרמיה מידי חודש בסכומים משתנים, וכשלא עבד יש להניח שלא קיבל פרמיה זו. .20לא נראה לי שיש בפני די נתונים על מנת לחשב במדויק את הפסד השתכרותו של התובע בעבר, הן בתקופה בה לא עבד והן בתקופה שלאחריה. ואולם נראה לי שבדרך אמדן אוכל לקבוע שבשל הפסד תוספת שכר מאז קרות התאונה או בסמוך לאחר מכן ועד היום ואובדן פרמיה לתקופה של כ- 10חודשים נגרם לתובע הפסד בשיעור הנמוך במשהו מ-% 10משכרו עד היום. המשכורת האחרונה של התובע שהוכחה בפני היא זו של חודש נובמבר 1984, והיא הגיעה ל- 540.546ש"ח ובמשוערך להיום - הסכום הוא 2660ש"ח (במעוגל). בהתחשב באמור לעיל, ובהתחשב בכך שיש לנכות לצרכי חישוב הפסד ההשתכרות את מס ההכנסה החל על השתכרותו של התובע (ר' סעיף 5(א) לחוק האחריות למוצרים [7]), נראה לי, שבדרך אמדן היה הפסד השתכרותו בעבר של התובע בסך כ-000, 12ש"ח במשוערך להיום. .21באשר להפסדי השתכרות בעתיד, יש להביא בחשבון מספר שיקולים. התובע חזר לעבודתו וממשיך לעבוד במוסך כעובד קבוע בתפקיד סגן מנהל מחלקה במוסך, ללא שהובאה ראיה לגבי סכנה כלשהי לפיטוריו בתקופה קרובה. עם זאת, אין לשלול אפשרות כזו בשל קשיים, שינויים ארגוניים או צמצומים, אם יהיו במוסך. התובע ביקש לשכנע שהיה סיכוי, לולא התאונה, שהיה הופך בעל מוסך עצמאי, והכנסתו היתה עולה. ואולם חוששני שרצונו - כוונותיו אלה של התובע לא נטענו אלא לצרכי משפט זה. ומכל מקום, לא נעשו כל צעדים של התובע בכיוון זה. גם יודעים אנו, שהתובע לא הצליח בבחינות עיוניות לצורך דרגה 8של מכונאי, וגם סלוי העיד על קשייו בכל הנוגע לחומר עיוני. מכאן, שספק רב, אם היה סיכוי, שהתובע יוכל להיות מנהל מוסך מוסמך, שלגביו הדרישות רבות עוד יותר. עם זאת, ברור שהתובע הוגבל עקב התאונה בעבודתו כמכונאי, ובכל מקרה שיפלט ממקום עבודתו יתקשה במציאת מקום עבודה ותפקיד הולמים, בהשואה ליכולתו למצאם לולא מגבלותיו שבעקב התאונה. יש לזכור, שעיקר כושרו של התובע כמכונאי הוא בעבודת כפיים, וכושר זה שלו נפגע. יש גם לזכור שבהשתכרותו של התובע באה פגיעה עקב הפסד העלאה מסויימת בשכר בשל העדרו מהעבודה לאחר התאונה. נראה לי, שאין מקום לקבוע את הפסד השתכרותו של התובע בדרך חישוב מדוייק, לאור נעלמים מספר הקיימים בקשר לכך, ועל כן אקבע הפסד זה בדרך אומדן. בהתחשב בגילו הצעיר של התובע ושנות העבודה הצפויות לו, בהתחשב בצורך בניכוי מס הכנסה, ובהתחשב בכל העובדות והשיקולים דלעיל, נראה לי שקביעת הפסד השתכרותו בעתיד מוערך בסכום של 000, 60ש"ח יהיה הולם. .22באשר לנזק הלא ממוני, בהתחשב באחוזי הנכות שנקבעו לתובע ושאר הנסיבות אני קובעו לסכום של 300, 5ש"ח. על סמך כל האמור לעיל אני מחליט כדלקמן: א. אני מחייב את שני הנתבעות סולידרית לשלם לתובע את הסכומים כלדקמן: .1בגין הפסדי השתכרות בעבר - את הסכום של 000, 12ש"ח .2בגין הפסד השתכרות בעתיד 000, 60ש"ח .3בגין נזק לא ממוני 300, 5ש"ח בנוסף לאמור לעיל ישלמו הנתבעות לתובע ריבית בשיעור % 4לשנה על הסכום של 300, 5ש"ח (הנזק הלא ממוני) מחושב מיום התאונה עד היום: וכן ריבית בשיעור % 4לשנה על הסכום של 000, 4ש"ח מיום 1.2.85ועד היום (חשבון בדרך אומדן לגבי ריבית בגין הפסדי השתכרות בעבר) וכן ישלמו הנתבעות לתובע הפרשי הצמדה וריבית מחושבים לגבי הסכום של 300, 77ש"ח מחושבים מהיום ועד לסילוק מלא. בנוסף לכך ישלמו הנתבעות לתובע את הוצאות המשפט שנגרמו לו וכן שכ"ט עו"ד בסך 600, 11ש"ח + מע"מ גם סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית מחושבים עד לתשלום מלא - ההוצאות מיום הוצאתו ושכ"ט עו"ד מהיום. ב. אני מחייב את הנתבעות סולידרית לשלם ל"מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ את הסכומים שזו שילמה לתובע בעקבות התאונה הנידונה בתיק זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על הסכומים ששילמה לו (בין ישירות ובין באמצעות המוסך) מחושבים לגבי כל תשלום מיום תשלומו ועד לסילוק מלא. ג. ביחסים בין הנתבעות, על כל אחת מהן, לשאת ב-% 50של התשלומים בהם חוייבו לעיל וכל אחת מהן תהא זכאית לחזור על חברתה על כל תשלום שתשלם לפי פסק-דין זה מעבר למה שחל עליה ביחסים שבינה לבין רעותה. אחריות על מוצרים פגומיםמוצר