החזקת זהב ללא היתר .1 המערערת הורשעה בדין בעבירות של החזקת נכס חשוד, עבירה בניגוד לסעיף 413 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977[16], וכן בעבירות של עיסקה בזהב שנעשתה ללא היתר, החזקת זהב ללא היתר ואי-הצעת זהב למכירה לסוחר מוסמך - עבירות על הסעיפים 2(א), 6(א) ו-(ב) לחוק הפיקוח על המטבע, תשל"ח- 1978[17]. הערעור הינו על ההרשעה בלבד. .2 מחומר העדויות והראיות שהובא בפני השופט הנכבד בבית-משפט השלום (כב' השופט בר-אופיר), הוכח כי המערערת, מרפאת שיניים במקצועה, רכשה בחודש מאי 1978כמות של 800גרם זהב דנטלי מאחד יוסף באומן, ושילמה תמורת סך 000, 60ל"י. בכתב-האישום נטען, כי המערערת ידעה שזהב זה הושג בדרך של עוון, אלא שידיעה זו לא הוכחה, ולפיכך זיכה אותה השופט מעבירה על סעיף 412לחוק העונשין, ובדין נהג כן. עם זאת הרשיעה על-סמך העובדות שהוכחו בפניו בעביר על סעיף 413לחוק, ול-כך קובלת המערערת בפנינו. תחילה אתייחס להרשעה בעבירה זו, ולאחר-מכן לעבירות על חוק הפיקוח על המטבע (שייקרא להלן: "חוק המטבע"). .3 סעיף 413לחוק העונשין [16] קובע בהאי לישנא: "המחזיק דבר כסף, נייר ערך או כל נכס אחר שיש עליהם חשד סביר שהם גנובים ואין בידו להניח את דעתו של בית-המשפט שרכש את ההחזקה בהם כדין, דינו - מאסר ששה חודשים". טוען ב"כ המערערת, בראש ובראשונה, כי על התביעה להוכיח שהרכוש הנדון אכן גנוב הוא, ואם אין הדבר עולה בידה, כי אז נשמט הבסיס להרשעה עפ"י סעיף זה. אין לקבל טענה זו. לצורך הוכחת היסודות הנדרשים בסעיף 413, אין חובה על התביעה להוכיח בפועל כי רכוש גנוב, ודי בהוכחת נסיבות המעלות חשד סביר שהוא גנוב. אם לא תמצי כן, היה הסעיף קובע בלשון מפורשת: "המחזיק רכוש גנוב", ולא דן בנכס שיש עליו חשד כי גנוב הוא. ב-ע"פ 143/75 קרמר נ' מדינת ישראל [1], אושרה הרשעה עפ"י סעיף 310לפח"פ [18], חרף טענת המערער, כי לא הכח שהרכוש נגנב, אלא רק שיש רגליים לחשוד כי הוא גנוב. נקבע, כי למרות שלא הוכח כי הרכוש נגנב מאדם מסויים, הרי על-פי הנסיבות שהתבססו על צורת הרכוש, התנהגות המערער והסבריו, ניתן היה להסיק שהדברים נתפשו בדרך של עוון וכי המערער ידע על-כך. אם גבי סעיף 310(כיום סעיף 412), כך, לגבי סעיף 413- לא כל שכן. סעיף 413מכיל שני יסודות: בראש ובראשונה הנטל המוטל על התביעה הוא להוכיח קיום חשד סביר כי הרכוש גנוב, והיה, אם עלה הדבר בידה, כי אז עובר על הנאשם הנטל להוכיח כי רכש את ההחזקה באותו נכס כדין. ה"חשד הסביר" כלשון סעיף 413, או "הרגליים לחשוד" כלשון קודמו - סעיף 311לפח"פ, מוכח מתוך הנסיבות. תפקידה של התביעה להוכיח, כי הנסיבות בהן החזיק הנאשם ברכוש מעוררות בלב בית-המשפט חשד סביר אובייקטיבי, שהרכוש גנוב. אין ספק, שהתביעה אכן יצאה ידי חובתה במקרה זה. זאת בעיקר לאור נסיבות רכישת הזהב הדנטלי ע"י המערערת והראיות הבאות: (א) המערערת רכשה את הזהב ממר יסף באומן, אשר רכשו ממכרו שאול רטיק. אותו רטיק מסר בעדותו, כי היה לו משפט "בקשר לזהב הגנוב" כי הודה באשמה ודינו נגזר (עמ' 8לפרטיכל המודפס). (ב) המערערת רכשה את הזהב ממר באומן, שהיה מוכר לה כפועל בחנות תכשיטים ולא כסוחר בזהב. אדם זה לא מכר לה מעולם זהב קודם לכן, אף שהיא הכירה אותו כ- 17שנה. היא לא התעניינה אצלו ממי רכש זהב זה. למרות שנדלקה בליבה נורית אדומה, ולפיכך היא רצתה לבחון ולבדוק אם מדובר בזהב טוב, היא לא טרחה לוודא כל פרטים נוספים לגבי מקור הזהב. (ג) הזהב נקנהבמחיר של -.00, 60ל"י, ומאחר ומדובר ב- 800גרם, הרי שהתמורה היתה -. 75ל"י לגרם זהב. מחיר השוק היה אותו זמן לפחות -. 107ל"י בתוספת מע"מ (עדות וייס - ת/3). גם אם ניטול בחשבון סטיה של % 5והנחה הניתנת על קניה גדולה ותשלום במזומנים, עדיין יש כאן פער גדול לעומת מחיר השוק. דילהפנות לדברי המערערת עצמה אשר העידה כי רכשה את הזהב בהזדמנות, במחיר זול ממחיר השוק (עמ' 16), וכי המחיר עבור כמות כזו צריך היה להיות -.000, 80ל"י בתוספת מע"מ (עמ' 20). (ד) המערערת העידה, כי עד למקרה זה היתה קונה כמויות קטנות של זהב, לכל היותר 20גרם, והנה היא רוכשת כמות של 800גרם, שלפי ניסוחה היא, זוהי "כמות לכל החיים", וזאת מאדם שלא מכר לה זהב מעולם ובמחיר הזדמנותי. כל הנסיבות הללו דיין כדי לעורר את החשד הסביר האובייקטיבי הדרוש, וכדי להעביר את נטל על שכם המערערת להוכיח רכישה בדרך חוקית. נטל זה אינו דומה לנטל המוטל על התביעה, אלא מידתו כמידת הנטל המוטל על תובע במשפט אזרחי, ודי בכך שהנאשם מציע לבית-המשפט גירסה מתקבלת על הדעת (ת"פ (ת"א) 177/71 מדינת ישראל נ' חיים [14]; ע"פ (ב"ש) 113/70 אקרמן נ' מדינת ישראל [15]). המערערת לא השכילה להרים נטל זה. אין די בכך שהיא מציינתכי האמינה שהכל בסדר. כל הנסיבות שפורטו צריכות היו לעורר את חשדה ולהעמידה על המשמר, אך היא בחרה שלא לעשות דבר. "הלכה פסוקה היא שאין אדם רשאי להיתמם ולעצום את עיניו, כאשר לפי כל נסיבות הענין סביר להניח שהרכוש שקיבל להחזקתו היה רכוש גנוב" (ע"פ 135/73 כריסטיאן נ' מדינת ישראל [2]). באותו מקרה גם מצינו, כי מחיר בלתי סביר יכול אף הוא לשלול סבירות הקניה, וכי יש לשקול את מקום הרכישה ומחיר הקניה. כל שעלה בידי המערערת להוכיח הוא, כי רשמה בספריה קניה זו, אך רישום זה אין די בו כדי להרים את הנטלשהועבר על שכמה להוכיח רכישה כדין, לנוכח הצטברות הנסיבות שתוארו. סיכומו של דבר - ההרשעה עפ"י סעיף 413לחוק העונשין בדין יסודה, והיא מעוגנת כדבעי בחומר הראיות. .4אשר לעבירות על חוק המטבע - כאן נסבה המחלוקת סביב השאלה האם הזהב הדנטלי אותו רכשה המערערת נכנס בד' אמותיה של הגדרת "זהב" בחוק המטבע. בשלב הראשון של שמיעת ערעור זה קבע המושב שדן בענין, בהחלט מיום 8.1.82, כי בפני ביהמ"ש קמא לא הובאו כל ראיות להוכיח מה טיבו של אותו זהב דנטלי, ואם הוא נופל בגדר המונח "מטיל זהב" המופיע בחוק המטבע. לפיכך הוחלט להחזיר את הדיון לבית-משפט קמא כדי לאפשר לצדדים להביא ראיות בסוגיה זו. המערערת ניצלה אפשרות זו, והביאה חוות-דעת ממר אמנון וייס, מנהל חברת הולנד-ישראל, סוחרת ידועה ומורשה למסחר בזהב. אולם חוות-דעת זו לא הושיעה את המערערת והשופט הנכבד חזר וקבע בהכרעת-דין נוספת, כי הזהב הדנטלי דנן נופל בגדר המונח "זהב" שבחוק המטבע. יש, איפא, לבחון מחלוקת זו ולהכריע בה, שכן לאור הכרעה זו ישק גורלו של הערעור בכל הנוגע להרשעה בעבירות על חוק המטבע. .5הגדרת "זהב" בחוק המטבע הינה: "מטבעות זהב, מטילי זהב או תעודות המקנות זכות למטבעות זהב או למטילי זהב". הזהב הדנטלי בו עסקינן, אינו בבחינת מטבעות או תעודות, ולכן נותר רק לבחון אם יש לראותו כ"מטיל זהב" לפני שאכנס לניתוח מונח זה, עלי לציין כי לנוכח הכלל שליו "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (סנהדרין ו' ע"ב) וכי "טוב מראה עיניים מהלך נפש" (קוהלת ו' ט'), הורינו להביא בפנינו דוגמאות מהזהב הדנטלי שנתפש במקרה זה, ובחנו מקרוב את צורתו ומראהו. הדברים אמורים ברבועים קטנים של 1סמ"ר לערך, כשעובי כל יחידה 1עד 2מ"מ. .6 לאור מטלה זו שהוטלה עלינו לחשוף את צפונותיו של "מטיל זהב", שירכתי פעמי אצל חכמי הלשון תחילה, ולאחר-מכן תהיתי על קנקנו של מונח זה במקורותינו, וזאת העלית בחכתי: א. ההגדרה "מטיל" במילון אבן שושן: "מוט, קנה גדול, גוש מוארך" (בארמית - מטלא, ובערבית - מטל). ב. ההגדרה במילון ראובן אלקלעי: "מטיל - מוט, גוש מתכת". ג. המונח "מטיל" בצורתו זו מצוי פעם יחידה בתנ"ך, בספר איוב: "עצמיו אפיקי נחשה גרמיו כמטיל ברזל" (איוב, מ' יח'). הפירושים העיקריים למונח "מטיל" בפסוק זה הינם: (1) רש"י - "כמשאוי של ברזל". (2) רלב"ג - "עמיו כחתיכת ברזל". (3) ש. ל. גורדון - "מטיל - מוט". (4) מצודת דוד: "עצמיו כדבר עב וכבד של ברזל". (5) מצודת ציון: "כמטיל - ענין משא כבד כמו, 'ונטל החול'" (משלי כז' ג'). ד. הפסוק אליו מפנה מצודת ציון במשלי, הוא: "כבד אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם" (משלי כז' ג'). ועל-כך אומרים הפרשנים: (1) רש" - "ונטל משא". (2) מצודת ציון - "משא". (3) ש. ל. גורדון - "משא כבד". (4) מצודת ציון מפנה למונח "נטילי כסף" בצפניה. ה. בספר צפניה מצינו כתוב: "נכרתו כל נטילי כסף" (צפניה א' י"א). ולדברי הפרשנים: (1) רש"י - "כל עתירי נכסיא טעוני משא כסף וזהב". (2) רד"ק - "נושאי הכסף, עם הסוחרים". (3) מצודת ציון - "ענין משא". (4) ש. ל. גורדון - "העמוסים בכסף, ויש מפרשים שוקלי הכסף החנוונים שהיו נוהגים לשקל את הכסף הניתן בסחורה, כי לפני גלות בבל לא היו בא"י מטבעות טבועים בשם וצורה ידועה, והיו ניכרים רק במשקלם". ו. להשלמת התמונה ראוי להביא גם מהנאמר באנציקלופדיה העברית בערך "זהב": "תשלום בזהב נעשה בצורת מטילים שהיו נמכרים לפי השקל" (דברי הימים ט' י"ג) (הכוונה היא לפסוק בדברי הימים "ויהי משקל הזהב אשר בא לשלמה בשנה אחת, שש מאות ששים ושש ככרי זהב"). סיכום המסע הזה לתוככי עולם הבלשנות והמקורות מלמדנו, כי הכוונה למוט או לחתיכת מתכת המתאפיינת בכך שהינה משא כבד. הגדרה זו אינה תואמת את הזהב הדנטלי שהוצג בפנינו, ואולם בכך לא סגי. .7 העקרונות ואמות המידה העיקריים הצריכים לשמש נר לרגלי בית- המשפט בבואו לפרש מונח כלשהו בחוק המטבע, אלה הם, בקליפת אגוז: א. הדברים אמורים בחוק ישראלי מקורי ואת החקיקה המקורית והעצמאית יש לפרש מתוכה (ע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי, [3]; ע"פ 228/77 זקצר ואח' נ' מדינת ישראל בע' 711[4]). ב. יש לפרש את ההוראות והמונחים שבחוק זה בלשון המקובלת והמובנת לבני-אדם, ולא רק לחכמי הלשון, בחינת "דברה תורה בלשון בני-אדם" (סנהדרין, ס"ב, ב'), היינו, ליתן פירוש התואם לשון הבריות (ע"א 7/73 מיכקאשווילי נ' אגו בע"מ, בע' 12[5]; ע"פ 534/78 קוביליו נ' מדינת ישראל [6]; ע"פ 121/58 פס"ע יד' 250). ג. יש להיזהר מהסיכון הכרוך באימוץ הגדרות "מילוניות" לשם פירוש מונחים בחיקוק, ללא אבחנת מטרותיו של המחוקק (ע"א 260/79פרגר נ' קצין התגמולים, בע' 167[8]; ע"א 362/79 מנהל המכס והבלו נ' טלרד בע"מ [9]). יש לזכור כי השופט פרשן הוא ולא בלשן (ע"א 546/78 בנק קופת עם נ' הנדלס ואח’, בע' 61[10]). ד. "חוק פלילי, כמו כל חוק אחר, אין לפרשו לא על דרך הצמצום ולא על דרך ההרחבה, אלא על דרך מתן משמעות הגיוניתוטבעית ללשון החוק כדי להגשים את מטרת החקיקה. מילותיו של החוק אינן מבצרים שיש לכבשם בעזרת מילונים, אלא עטיפה לרעיון חי המשתנה עפ"י נסיבות הזמן והמקום, לשם הגשמת מטרתו הבסיסית של החוק" (דברי השופט ברק בע"פ 787/79, 881מזרחי נ' מדינת ישראל [11]). "חוק הוא מכשיר לשם ביצועה של מטרה תחיקתית ולכן הוא צריך פרשנות לפי המטרה הגלומה בו" (ע"א 481/73 עזבון המנוחה ברגמן נ' שטסל, בע' 516[12]). .8 השופט הנכבד יצא מתוך העקרון של מטרת החוק, ותוך הסתמכות על האמור בסעיף 16להיתר הפיקוח על המטבע, הגיע לכלל מסקנה כי המחוקק נמנע במכוון מלהגדיר את המונח "מטיל זהב", כדי שלא לצמצם את תחום הפיקוח על עסקים הקשורים בזהב, כשעניינו של המחוקק לפקח על כל המסחר במטילי זהב לכל סוגיהם. לדעתו, הכוונה ב"מטיל זהב" היא "לכל צורת צבירה מעובדת שבה נמצאת סגסוגת זהב, מתוך התאמתה לשימוש אליו נועדה. החוקק איננו מתכוון למטיל בגודל מסויים או בצורה מסויימת, וכל מצב צבירה שהתגבש כתוצאה מעיבודה של סגסוגת זהב כלשהי - הוא מטיל זהב בעיני החוק. כך יכולה צורתו החיצונית של מטיל זהב להשתנות בהתאם לתכלית אותה בא המטיל למלא. לא הרי צורתו של מטיל זהב המיועד לשימושדנטלי, כצורתו של מטיל המשמש לעבודתו של צורף או אומן, ושני מטילים אלה יהיו שונים מצורתו של מטיל המשמש לצרכי תעשייה..." (עמ' 37המודפס). נראה לי, כי ההגדרה והניסוח שבפי השופט המלומד סוחפים וגורפים יתר על המידה. עפ"י תיאורו ניתן למעשה לכלול במסגרת מטילי הזהב תכשיטי זהב רבים הנמכרים בחנויות הצורפים, וברור שאין הדבר כן. לו לכך כיוון המחוקק, ברי שהיה מכליל בהגדרת "זהב" גם "תכשיטי זהב", וזאת לא עשה. כולי עלמא לא פליגי, כי טבעת נישואין או תכשיט זהב אחר כיו"ב אינם בגדר "מטילי זהב" כמשמעותו של המונח בחוק המטבע. למעשה, אין צורך בהגדרה מדוייקת ומדוקדקת, וניתן לבחון כל מקרה עפ"ינסיבותיו. ראוי לבחון תחילה, כמעה השופט קמא, את האמור בחוק ובהיתר, כדי לנסות ולדלות משם את הפתרון לסוגייתנו. בחוק עצמו אין, כאמור, כל הגדרה שהיא למונח "מטיל זהב". אולם שמו של החוק, ניסוח הוראותיו והגדרת המונח "זהב" מלמדים כי המדובר במטבעות או בשווה כסף היכול לשמש כתחליף למטבע. עצם שם החוק "חוק הפיקוח על המטבע" מורה כי הכא עסקינן במטבע או בדומה לו. לו התכוון המחוקק לפיקוח כולל וגורף על כל סוגי הזהב, למעט תכשיטי זהב, מה פשוט יותר היה מלציין זאת בלשון מפורשת בהגדרת המונח "זהב". מטרת החוק אינה להטיל פיקוח על הזהב על כל צורותיו, אלא רק על הזהב המשמש בביצוע עיסקאות, ו"מטילי זהב" המשמשים לביצוע עיסקאות אינם כוללים את הזהב הדנטלי שצורתו כצורת הדוגמאות אשר הוצגו בפנינו. אודה, כי מתחילה סבור הייתי שסעיף 16להיתר הפיקוח על המטבע צריך להוביל למסקנה שונה, שעל-פיה אכן כלול הזהב הדנטלי בד' אמותיה של הגדרת ה"זהב" שבחוק. כל כך על שום שבתיקון שהוכנס בסעיף 16(ב) בשנת תש"מ נקבע כי: "מותר ליבואן של מטיל זהב... למוכרם לאדם לשם עיבודם לצורך עיסוקו ולאדם שעיסוקו מכירת מטילי זהב למעבדים כאמור, ומותר לאנשים אלה לקנות מטילי זהב כאמור ולהחזיקם". התיקון להיתר הכניס שוני ואבחנה בין קניית מטיי זהב ע"י אדם שהם דרושים לו לצורך עיסוקו, לבין קניית מטילי זהב ע"י אדם אחר, אשר עפ"י סעיף 16(ג) להיתר, מותר לו לקנותם ולמכרם באמצעות סוחר מוסמך בלבד. מאחר ועפ"י תיקון זה מותר מעתה לקנות ולהחזיק מטילי זהב לאדם הקונה אותם לצורך עיסוקו, ובהגדרה זו של עיבוד מטילי זהב לצורך עיסוק כלול אף הזהב הדנטלי, שמע מיניה, כי עובר לאותו תיקון היה איסור על-כך. לאחר שהפכתי בסוגיה זו הגעתי לכלל מסקנה כי לא כך הוא. התיקון לסעיף 16אכן דן במכירת או קניית מטילי זהב ע"י אדם לצורך עיסוקו, אך בכך אין עדיין תשובה ופתרון לעצם הגדרת המונח "מטיל זהב". ודאי שאין תיקון זה יכול להשמיענו כי כל זהב המשמש לאדם לצורך עיסוקו הריהו ממילא גם "מטיל זהב", וברור שתיתכן האפשרות, כי זהב המשמש ליבוד לצורך עיסוק אינו דווקא "מטיל זהב". יתר-על-כן - אם לא תמצי כן, אזי גם זהב הנמכר או המוחזק ע"י צורף לצורך ייצור תכשיטים, הריהו "מטיל זהב" שחל עליו האיסור שקדם תיקון תש"מ. לפיכך יש לחזור לניסוח הוראות החוק ומטרותיו, ולאורם של אלה המסקנה היא, כי הזהב נשוא הערעור אינו כלול בהגדרת מטילי זהב". .9ב"כ המערערת משליך יהבו על חוות-דעת והחומר המקצועי שהוגש על-ידיו כראיה. השופט הנכבד ציין בהכרעת דינו כי פרשנות המונח הנדון איננה קשורה כל עיקר במובנו של מונח זה בפי חברי בורסת הזהב בלונדון, כפי שהדבר מתבטא בראיות המערערת. סבורני כי במקרה כגון דא ניתן להסתייע במשמעות הניתנת למונח זה בקרב העוסקים בענייני זהב. ראוי לאזכר בהקשר זה את דברי כב' השופט אלון בע"א 534/79 אפרת נ' מדינת ישראל - אגף המכס והבלו בע' 734[13]: "...החוק יש לפרשו בשון בני-אדם, וכאשר מונח מסויים קשור לתחום עיסוק מסויים, לשון בני-אדם פירושו אותם בני-אדם העוסקים בעיסוק זה. כך מצאנו במשפט העברי, אשר לפיו כלל גדול בפרשנות מונחים המופיעים במסמכים ובתקנות הוא, כי יש לפרשם לפי לשון בני-אדם "שבאותו מקום ובאותה שעה ובאותו זמן" (שו"ת הרשב"א ח"ו קנ"א; שו"ת הריטב"א קס"ז...)". עפ"י חוות-הדעת המקצועיות שהגישה המערערת חייב מטיל זהב לענות על דרישות טכניות מסויימות לגבי טוהר זהב, סימון מסויים וספציפיקציות טכניות שונות, אשר לא נתקיימו גבי הזהב הנדון, ואף בכך יש כדי לסייע לטיעונה. .10לפיכך אני מציע לקבל את הערעור באופן חלקי - לדחות את הערעור עד כמה שהוא מתייחס להרשעה בעבירה על סעיף 413לחוק העונשין, תשל"ז- 1977[16], ולקבל את הערעור לגבי ההרשעה על סעיפים 2(א) ו-6(ב) לחוק הפיקוח על המטבע, תשל"ח- 1978[17] ולזכות את המערערת מאישום זה. השופט פלפל: אני מצטרף בכל הכבוד למסקנתו של חברי הנכבד השופט גרוס הן באשר לדחיית הערעור על הרשעת המערערת בעבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב, והן לגבי קבלת הערעור וזיויה מהעבירות לפי חוק הפיקוח על המטבע. על השאלה, אם האיסורים וההגבלות שבחוק זה והתקנות שהותקנו עפיו חלות על הזהב הדנטלי שהמערערת החזיקה יש, לדעתי, לענות ללא היסוס בשלילה. ראשית לכל, מפני שאין קוביות זהב בצורת ריבועים של סנטימטר מרובע אחד ובעובי של 1- 2מילימטר, קרויות בלשון בני-אדם "מטילי זהב", וחזקה על המחוקק שהוא מדבר בלשונם של אלה. שנית - וזאת אם נשאר עוד ספק ספיקא בליבו של מישהו - הרי שגם בחינת המטרה החקיקתית של החוק האמור אין בה כדי לחייב את המסקנה, שהכוונה היתה להטיל פיקוח והגבלות על מסחר בזהב מכל סוג שהוא. לכך יש להוסיף, שאם המחוקק ביקש להשאיר רק את המסחר בתכשיטי וכלי זהב מחוץ לפיקוח וההגבלות שבחוק ולכלול במסגרתו זהב בכל צורה אחרת - כולל למשל: עפרת זהב, זהב בצורת אבקה, או זהב בצורת קוביות קטנטנות כמו במקרה שבפנינו - מה קל היה לו לבטא בפשטות ובתכלית הקיצור כוונה כזאת: "זהב בכל צורה שהיא להוציא...". העובדה שלא עשה כן - מצביעה אף היא על-כך שלא התכוון לאיור גורף כזה. הנשיא התורן קוארט: חברי המומד, השופט גרוס, עשה בחוות-דעתו מסע מעמיק ומעניין לעולם הבלשנות ולמקורות הלשון העברית, כדי לעמוד על המובן של הביטוי "מטיל זהב" בחוק הפיקוח על המטבע, תשל"ח- 1978[17]. עם זאת ברור, ואף נפסק לא פעם, שיש לפרש הוראות ומונחים בחוק ישראלי מקורי בלשון המקובלת והמובנת לבני-אדם ולא רק לבלשנים. מבחינת פרשנות לשונית זו, אני מסכים כי ביטוי זה - מטיל זהב - אינו כולל לכאורה את ריבועי הזהב הקטנטנים, שהם הזהב הדנטלי נשוא ערעור זה. גם אני סבור, כחברי המלומדים, שמטרת חוק הפיקוח על המטבע הנ"ל [17],וניסוחו, אינם מחייבים פרשנות גורפת הכוללת במונח "מטיל זהב" כל צורת זהב חוץ, למשל, מתכשיטי זהב. עצם העובדה שהמחוקק השתמש בביטוי זה, מצביעה על כוונה מצמצמת הרבה יותר. אנ מצטרף לדעת חברי באשר לתוצאות הערעור. אנו דוחים את הערעור באשר להרשעה בעבירה על סעיף 413לחוק העונשין. אנו מקבלים את הערעור באשרלהרשעת המערערת על סעיפים 2(א) ו-6(א(ב) לחוק הפיקוח על המטבע, תשל"ח-1978, ומזכים את המערערת מעבירות אלה. מטבעות