הנתבעת, החברה העירונית אריאל לתרבות, חברה, חינוך, רווחה, ספורט ואומנויות בע"מ, היא חברה שבבעלותה ובניהולה של עיריית ירושלים. התובע, מר ויקטור גלז, הינו מאמן סייף. הצדדים חתומים על "חוזה מיוחד להעסקת עובד (לפי שעות)", לפיו הנתבעת תעסיק את התובע בהיקף של 15 שעות בשבוע (להלן: "החוזה"). אין מחלוקת כי תחילת תוקפו של החוזה היא מ-1.10.09. ביום 4.2.10 כתב סמנכ"ל הנתבעת, מר יואל מקוב, לתובע מכתב בזו הלשון: "לכבוד ויקטור גלז הנדון: סיום עבודתך בחברת אריאל בהמשך להודעת מזמין השירות רשות הספורט העירונית על הפסקת קניית שרות מהחברה העירונית אריאל, אנו מודיעים לך שעבודתך בחברה העירונית אריאל הסתיימה בתאריך 1.12.09. מאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך. בברכה, יואל מקוב, סמנכ"ל חברת אריאל" אין מחלוקת כי בארבעת החודשים מ-10/09 עד 1/10 התובע עבד את 15 השעות בגינן התקשרו הצדדים בחוזה, אך בפועל התובע קיבל מהנתבעת תשלום בגין שעות אלה עבור החודשים 10/09 ו-11/09 בלבד ואילו עבור החודשים 12/09 ו-1/10 לא שילמה הנתבעת לתובע דבר. בתביעה זו מבקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו: א. שכר עבודה בגין 15 השעות שהתובע עבד בחודשים 12/09 ו-1/10 בסך כולל של 3,960 ₪. ב. פיצוי בגין פיטורים ללא הודעה מוקדמת בסך 361.80 ₪. ג. פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע בשיעור ארבע משכורות בסך 7,920 ₪. לכאורה, משאין מחלוקת כי התובע ביצע את 15 השעות בגינן התקשרו הצדדים בחוזה גם בחודשים 12/09 ו-1/10, הוא זכאי לשכר עבודה בגין עבודתו. כך במיוחד לאור מכתב הפיטורים של התובע, המתיימר להודיע לו ביום 4.2.10 על סיום עבודתו בנתבעת כחודשיים לפני כן. אלא מאי? הנתבעת טוענת: א. כי היא לא היתה מעבידתו האמיתית של התובע. ב. כי מעבידתו האמיתית של התובע היתה "העמותה לקידום הספורט העממי וההישגי בירושלים" (להלן: "העמותה"). ג. כי החוזה לא שיקף יחסי עבודה אמיתיים בין התובע לנתבעת אלא היה אך אמצעי טכני למימוש החלטת רשות הספורט בעיריית ירושלים ליתן סיוע תקציבי לעמותה בהיקף של 15 שעות שבועיות של עלות העסקת התובע. ד. כי שכרו של התובע מהעמותה היה אמור להיות מופחת בסכום שהתובע קיבל מהנתבעת ובכך לאפשר לעמותה להפנות את העלות הכספית שתיחסך לה לפעילויות אחרות של העמותה (למשל - רכישת ציוד או מימון השתתפות ספורטאים בתחרויות). ה. כי התובע ידע על הסיכום לפיו שכרו מהעמותה יפחת בסכום שישולם לו על ידי הנתבעת. ו. כי התובע היה מעורב בהכנת ההמחאות של העמותה באמצעותן שולמה משכורתו מן העמותה, וכי בניגוד לסיכום בדבר הפחתת שכרו מן העמותה בשיעור שכרו מן הנתבעת, הוא פעל לכך ששכרו מן העמותה לא יופחת, וכך קיבל, שלא כדין, כפל תשלום בגין אותן 15 שעות. ז. כי הואיל והתובע קיבל כפל תשלום עבור החודשים 10/09 ו-11/09, אין הוא זכאי לקבל מהנתבעת את התשלום בעד 15 השעות אותן עבד בחודשים 12/09 ו-1/10. ח. כי מכתב הפיטורים שהוציא מר מקוב מטעם הנתבעת לתובע נכתב בעקבות החלטת העמותה על פיטורי התובע מעבודתו בעמותה, החלטה שהתקבלה מסיבות שונות הנוגעות למערכת היחסים שבין התובע לבין העמותה, כאשר אחת הסיבות היתה העובדה שהתובע היה אחראי לכך שהוא קיבל מהעמותה כפל תשלום בגין 15 השעות שתמורתן הוא קיבל מהנתבעת, בלא לדאוג להפחתת השכר שקיבל מן העמותה. יצויין כי הנתבעת טענה גם כי חוזה עבודתו של התובע היה ל-3 חודשים בלבד - מ-1.10.09 עד 31.12.09 ועל כן הוא פקע מאליו ביום 31.12.09, ובנסיבות אלה היא לא היתה מחוייבת לשלם לתובע שכר עבור 1/10 ולא היתה חייבת לערוך לתובע שימוע בעת הפסקת עבודתו. טענה זו אינה מקובלת עלינו באשר התובע הוסיף לעבוד בפועל גם בחודש 1/10. בתשובה לטענות ההגנה של הנתבעת, התובע טען: א. כי 15 השעות נשוא החוזה היו שעות שנוספו לשעות עבודתו בעמותה. ב. כי לא היה כל סיכום בדבר הפחתת שכרו מן העמותה בגובה השכר שיקבל מן הנתבעת. לאור האמור לעיל, אנו סבורים שהמחלוקות העיקריות הטעונות הכרעתנו בתיק הן: א. האם היה סיכום, אליו היה התובע מודע, בדבר הפחתת השכר שקיבל מן הנתבעת מן השכר שיקבל מן העמותה ב. האם 15 השעות בגינן שילמה הנתבעת לתובע שכר היו שעות שהתווספו לשעות שאותן הוא נתן לנתבעת. התובע העיד לעצמו. מטעם הנתבעת העידו מר ולדימיר שקלאר, נציג העמותה באיגוד הסייף הישראלי, מר יואל מקוב, סמנכ"ל הנתבעת, מר משה רנד, מנהל הספורט התחרותי בעיריית ירושלים, מר נתן חבני, מנכ"ל העמותה ומר שמואל חורי, עובד עיריית ירושלים המנהל את המרכז לאומנויות הלחימה באצטדיון טדי בו מתקיימים חוגי הסייף שהתובע לימד. לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בסיכומי הצדדים, אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובע בשתי השאלות העיקריות הטעונות הכרעה. להלן ננמק את החלטתנו. אין בין הצדדים מחלוקת על העובדות הבאות: א. התובע הינו עובד העמותה מאז שחרורו מצה"ל בשנת 2002 (עדות התובע, עמ' 4, שורות 19-24). ב. הנתבעת הסכימה לבקשת העמותה לממן 15 שעות שבועיות של התובע ובעקבות הסכמה זו נחתם החוזה (עדות התובע, עמ' 5, שורות 7-10). ג. לנתבעת אין כל "מפעל" במסגרתו היא מקיימת חוגי ספורט. די בעובדות האמורות, שאינן במחלוקת כאמור, כדי לתמוך בטענת הנתבעת בדבר מהות ההתקשרות בין התובע לבין הנתבעת, דהיינו - שהנתבעת היוותה למעשה "צינור" של עיריית ירושלים למתן סיוע תקציבי לעמותה. התובע מקשה בסיכומיו - אם הנתבעת לא הייתה מעבידה אמיתית של התובע ושימשה אך צינור להעברת סיוע תקציבי מהעירייה לעמותה כך, מדוע היה צורך להחתים את התובע על חוזה העסקה ומדוע לא ניתן היה להעביר לעמותה סיוע ישיר ללא מעורבותו של התובע? תשובת הנתבעת לשאלה זו עולה מעדותם של מר רנד ושל מר מקוב. מר רנד, מנהל אגף הספורט בעיריית ירושלים, העיד: "ש. מה זה עניין ההקצבה של העמותה? ת. אני קיבלתי את זה בירושה מקודמיי. כדי לעזור לעמותת הספורט ההישגי של הסיף, אנו מסייעים להם בצורה ישירה, או על ידי תשלום למאמנים, ואז בעצם אנו עוזרים לעמותה מבחינה כלכלית כדי שאת הכסף שמגיע להם מהילדים ומגורמים אחרים ילכו לפעילות, יעזור לספורטאים לנסוע לחו"ל ולרכישת ציוד, ואנו משלמים על המאמנים. זו הדרך של עיריית ירושלים לסייע להם בנוסף להקצבה הישירה". (פרוטוקול עמ' 34, שורות 20-25). מר מקוב העיד בעניין זה: "ש. מה התשלום הזה, למה זה נועד. ה-15 שעות שאתם מממנים? ת. בחינת זה עובד שעיריית ירושלים רשות הספורט העירונית ביקשה מאיתנו להעסיק אותו לפי 15 שעות שמדווחים לנו. ממה שנמסר לנו הסיכום שהיה ביניהם ש-15 שעות אנחנו נשלם וזה ירד מאותן שעות שהעמותה שילמה לו כי זו הדרך של העירייה לעזור לעמותה. אבל אנו לא היינו שותפים להסדר הזה. אנו קיבלנו מהעירייה לשלם על 15 שעות. (פרוטוקול עמ' 29, שורות 20-25). ובהמשך: "אני אמרתי שלגבי השעות, כדי שאני אשלם, אני צריך לקבל את הדוחו"ת לחברת אריאל חתומים על ידי רשות הספורט העירונית. אם הדוחו"ת לא מגיעים אלינו חתומים ומאושרים שהבן אדם ביצע את עבודתו בפועל, אינני יכול לשלם וגם אסור לי לשלם. (פרוטוקול עמ' 32, שורות 17-19). דהיינו, התשובה לשאלת התובע בסיכומיו היא שנהלי העירייה בדבר סיוע תקציבי מעין זה - סיוע בהעסקת עובד להבדיל מסיוע ישיר - מחייבים אישור הדיווח בדבר ביצוע בפועל של שעות העבודה הממומנות על ידי רשות הספורט העירונית וביצוע התשלום באמצעות חברה עירונית. תשובה זו מניחה את דעתנו. על רקע זה, נבחן את שתי השאלות העיקריות שבמחלוקת בנוגע לקיומו של סיכום בדבר הפחתת שכרו של התובע מן העמותה בסכום שישולם לו על ידי הנתבעת והשאלה אם 15 השעות נשוא החוזה היו שעות שהתווספו לשעות שהתובע ביצע. טענת התובע בעדותו היתה שעל פי הסכם בינו לבין העמותה הוא היה אמור לאמן קבוצות ילדים מתחילים מ-16:00 עד 17:15 (האימון היה עד 17:00 וב-15 הדקות הנוספות הוא היה אמור לקפל את הציוד). כאשר הנתבעת הציעה לו לעבוד 15 שעות נוספות בשנת 2009, הוא עבד עם "קבוצת הישג" מ-17:00 עד 20:00. את גרסתו ביקש התובע לתמוך ב"הסכם עבודה אישי" שנחתם בינו לבין העמותה ביום 1.7.08 (מוצג ת/5). בהסכם זה נאמר כי "העובד יעבוד בחודש יולי 2008 בתפקידים הבאים: "תיקון ציוד בהיקף עבודה ימים א'-ה' 16:00-20:00 וימי ב' ו-ה' עד 21:00. בימי ו' מידי פעם בשעות 9:00-12:00. התשלום בגין כך 1,500 ₪. ריכוז פעילות מקצועית (מנהל אדמיניסטרטיבי): עובד גלובלית במשך שבוע. שכר בגין כך: 1500 ₪. הדרכה של ילדים 16:00-17:15 ימים א'-ה' 6.25 שעות שבועיות. בגין עבודה זו יקבל 1300 ₪. גיוס והדרכת קבוצת מבוגרים בימי ב' וד' 20:00-21:30. בגין עבודה זו יקבל 900 ₪. סה"כ משכורת חודשית 5,200 ₪. גרסה זו נדחתה על ידי מר שקלאר. כך העיד מר שקלאר בחקירתו הנגדית: ש. אתה אומר שההסכם היה תקף רק ליולי. ת. מה שכתוב. בפועל זה היה אחרת. זה לא נכון שאתה שואל אותי בשביל מי הוא היה עובד. הוא בא לעבודה ב-16:00 או לפני, והיה עובד לפי הקבוצות. היו לו תלמידים בקבוצות שונות, בשעות שונות. בין לבין הוא תיקן ציוד. זה לא אומר שאם כתוב בין חמש לשש הוא מתקן ציוד אז הוא עושה את זה רק אז". ש. האם יש לך הסכם עבודה אישי שנעשה איתו אחר ת/5? ת. אין לי. ש. זה ההסכם האחרון שיש. ת. אני לא עשיתי הסכם. אני לא בעל תפקיד. אני לא יודע. ש. אז איך יכולת לדעת שמה שהוא עושה בעבודה עבור חברת אריאל חופף למה שהוא התחייב לעשות עבור העמותה? ת. היה הסכם שבמסגרת תקצוב של העמותה ויקטור יתחיל לעבוד 15 שעות באריאל ו-2000 ₪ יקוזזו לו מהמשכורת של העמותה. זה היה ברור שויקטור יקבל שכר על עבודה מהפתיחה עד הסגירה. כך זה היה. אף אחד לא התערב לו באיזה שעות הוא עשה איזו עבודה. הוא צריך להיות באולם. הוא היה פותח וסוגר. ש. ההסכם היחדי שיש הוא ת/5. בו כתוב שויקטור צריך לעסוק בהדרכה עד 17:15. ויקטור עשה הדרכה של קבוצה אחרת מ-17:00 עד 20:30. מנין לך שהקבוצ הזו שהוא הדריך בין 17:00 ל-20:30 חופפת למה שהוא התחייב לעמותה? יש לך הסכם אחר? ת. שם כתוב שזה הסכם רק לחודש אחד. בפועל העניינים התנהלו כמו שאמרתי לך ובמסגרת התקציב". (פרוטוקול עמ' 21, שורה 13 - עמ' 22, שורה 6). בהמשך עדותו הסביר מר שקלאר את מקורן של 15 השעות ששולמו לתובע באמצעות הנתבעת: "ויקטור היה צריך לקבל שכר איקס. השעות האלה לא נולדו סתם, 15 שעות. הן לא היו מיועדות לויקטור אלא למאמן אחר. ההוא פתאום החליט שמסיבות אישיות הוא לא רוצה לעובד אז בא הרעיון לתת אותן לויקטור וכך לחסוך. זה היה ההסכם. ש. מי היה המאמן האחר? ת. פאבל. ש. ה-15 שעות האלה היו צריכות להיות של פאבל והא לא רצה אותן? ת. כן. ש. ולכן נתתם אותם לויקטור? ת. ויקטור הוא חלק מהמועדון. ישבנו וסיכומנו איתו שהוא יקבל את השעות האלו ויירד מהשכר שלו". (פרוטוקול עמ' 22, שורות 7-16). בתמיכה לגרסתו של מר שקלאר הגישה הנתבעת "סיכום ישיבה בנושא פעילות הסיף" מיום 14.7.09 (מוצג נ/1). מדובר במסמך שערך משה רנד בו סיכם ישיבה שהתקיימה בין נציגי רשות הספורט העירונית, מר רנד ומר שמואל חורי לבין נציגי העמותה - מר שקלאר והתובע. במסמך זה נאמר, בין היתר: "לאור השינויים הארגוניים והמקצועיים שהם ערכו בעמותה, והקושי של המאמן שמואל שוסטר להגיע מנתניה לאורך כל השבוע, העמותה מבקשת שינוי בנושא העסקת כוח האדם כדלקמן: שמואל שוסטר ירד כבר במהלך השנה ל-10 ש"ש. שארית השעות של שוסטר (10 ש"ש) נעביר למאמן ויקטור גלז. יש להגדיר את סך שעות העבודה השבועיות של ויקטור, על מנת שירדו מעלותו לעמותה וכן שלא תהיה חריגה מעלותו השנתית של שוסטר". בניגוד לטענת התובע בסיכומיו, אנו סבורים שמוצג נ/1, בו נאמר ש"יש להגדיר את סך שעות העבודה השבועיות של ויקטור, על מנת שירדו מעלותו לעמותה", תומך בגרסתו של מר שקלאר כי היה סיכום בדבר הפחתת שעות העבודה שהעמותה תקבל מן העירייה עבור העסקתו של התובע ממשכורתו של התובע מן העמותה, וכי התובע היה מודע לסיכום זה. אמנם מר שקלאר טען בעדותו ש"פאבל" הוא העובד שלו היו מיועדות השעות, ולכך אין תימוכין ב-נ/1, אך אין בכך כדי לשלול את ערכו הראייתי של נ/1 כראיה התומכת בגרסת הנתבעת אודות הסיכום בדבר הפחתת עלות משכורתו של התובע מן העמותה וידיעת התובע על הסיכום. תמיכה משמעותית לגרסת הנתבעת אנו מוצאים בפרוטוקול השימוע שערכו מר חבני ומר שקלאר לתובע ביום 31.1.10 (נספח ג' לכתב ההגנה). בפרוטוקול זה נרשם מהלך השימוע ובין היתר נרשם כי הוצגה לתובע שאלה: "האם אתה מקבל שכר מהעירייה בעבור אותן שעות עבורם הינך ממשיך לקבל שכר גם מהעמותה"? תשובת התובע שנרשמה בפרוטוקול היתה: "תשובה (פונה לולדימיר) ואומר: זה לא בסדר מה שאתם עושים לי, ביקשתי ממך לשנות חוזה. ולדימיר משיב לו כי היה עליו להפחית את שכרו מהעמותה בגין אותן שעות שהעירייה משלמת וכי לא נוספה שום עבודה המזכה בתוספת. נתן מבקש לדעת האם ויקטור קיבל שכר מהעמותה ומהעירייה בגין אותה עבודה. ויקטור משיב: תרשום שאני מוכן להחזיר את כל הכסף לעירייה ומדגיש לא לקצץ מהעמותה רק להחזיר לעירייה". התובע כפר במהימנות הרישום של הפרוטוקול על ידי מר חבני, בכל הנוגע לרישום כאילו הוא הביע נכונות להחזיר כספים לעירייה. לטענת התובע בעדותו, הוא לא הביע נכונות להחזיר כספים לעירייה אלא אך לכך שעבודתו הנוספת בין 17:00 ל-20:00 תופסק. כפירתו של התובע במהימנות הפרוטוקול אינה מקובלת עלינו ואנו קובעים כי רישומו של מר חבני משקף נאמנה את שנאמר על ידי התובע בשימוע, לרבות נכונותו של התובע להחזיר כספים לעירייה. להלן ננמק קביעתנו זו. מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי התובע מאשר את רובו של פרוטוקול השימוע שנכתב על ידי מר חבני, כמשקף נאמנה את שנאמר בשימוע (פרוטוקול, עמ' 11, שורות 6-19, עמ' 12, שורות 16-17). מעבר לכך, גרסת התובע אינה מהימנה בעינינו, לאחר שהתובע הכחיש תחילה כי הוא נשאל אם קיבל שכר מהעירייה בעבור אותן שעות עליהן הוא קיבל שכר גם מהעמותה (עמ' 11, שורות 24-25), לאחר מכן טען שהוא "לא זוכר" אם הוא נשאל על כך (שורות 26-27), ולבסוף התובע הודה בכך שהוא נשאל זאת (עמ' 12, שורות 7-8). סתירות אלה בעדות התובע באשר לתוכן ישיבת השימוע, ולבסוף הודאתו בגרסת מר שקלאר ומר חבני המבוססת על הפרוטוקול, מביאות אותנו למסקנה שיש להעדיף את גרסת עדי הנתבעת. אשר על כן אנו קובעים כי בישיבת השימוע מיום 31.1.10 התובע הביע נכונות להחזיר לעירייה את הכספים ששולמו לו על ידי הנתבעת. עצם הבעת נכונותו של התובע להחזיר כספים שקיבל מהנתבעת הן ראיה חזקה התומכת בגרסת הנתבעת בדבר הסיכום, אליו היה התובע מודע, לפיו הסכומים שישולמו לו על ידי הנתבעת יופחתו ממשכורתו מהעמותה וכי בפועל הסכומים הללו לא הופחתו כאמור. אשר לעניין מעורבותו של התובע בהכנת ההמחאות באמצעותן שולמה לו משכורתו מהנתבעת, הרי שהתובע הודה בכך שהוא היה ממלא את ההמחאות ומעביר אותן לחתימת מורשי החתימה של הנתבעת (עמ' 15, שורות 23-28). בהתאם לאמור לעיל, אנו דוחים את גרסת התובע כי התקשרותו עם הנתבעת היתה לצורך מימון תוספת שעות לעמותה מעבר לשעות שהוא נתן במסגרת עבודתו אצלה עד לאותו מועד וקובעים כי התובע ידע כי תמורת 15 השעות ששולמה לו על פי החוזה היתה אמורה להיות מופחתת משכרו של התובע ששולם לו על ידי העמותה וכי בפועל, בעקבות מעורבות של התובע בהכנת משכורתו מן העמותה, לא הופחתה התמורה האמורה ממשכורתו מהעמותה. התוצאה היתה שהתובע קיבל כפל תשלום בעד אותן שעות. לאור מסקנתנו, דין תביעת התובע לשכר עבודתו בגין החודשים 12/09 ו-1/10, להידחות, שכן הנתבעת רשאית לקזז את הסכומים ששילמה לתובע ביתר בגין החודשים 10/09 ו-11/09 (הסכומים שולמו ביתר הואיל ובניגוד לסיכום לא הופחתה עלות משכורתו של התובע מן העירייה ובכך סוכלה מטרת החלטת העירייה בדבר סיוע לעמותה באמצעות הנתבעת). בנסיבות העניין, אין מקובלת עלינו טענת התובע בסיכומיו לפיה הנתבעת אינה רשאית לבצע קיזוז בגין חוב של התובע לאישיות משפטית אחרת (העמותה). לפי העובדות שקבענו, יש ממש בטענת הנתבעת כי היא היוותה אך צינור לביצוע סיוע תקציבי של העירייה לעמותה, ובנסיבות אלה לנתבעת עומדת טענת קיזוז כלפי התובע משקבענו שלתובע אחריות בסיכול מטרת הנתבעת לסייע לעמותה. כמו כן, בנסיבות פיטוריו של התובע, התקיימו נסיבות בהתאם לסעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת להתפטרות ולפיטורים המצדיקים הפטרת הנתבעת מחובת מתן הודעה מוקדמת. משקבענו כי המעסיקה האמיתית של התובע היתה העמותה ואילו הנתבעת שימשה אך צינור להעברת סיוע תקציבי לעמותה, והואיל ומהראיות עולה בבירור שהעמותה ערכה לתובע שימוע, איננו מקבלים את טענת התובע כי היה על הנתבעת לערוך לתובע שימוע נפרד ואנו דוחים גם את תביעתו לפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע. סוף דבר - התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. הערעור על פסק דין זה הינו ברשות. בקשה לרשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. ניתן היום, כ"א אב תשע"א, 21 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים. נציג ציבור רפאל כהן נציג ציבור אברהם מנצורי דניאל גולדברג, שופט פיצוייםשימוע לפני פיטוריןשימועפיטוריםמשכורת