##דוגמא לכתב תביעה## ## סוג התביעה: ## ## הסעד המבוקש: ## ## אגרה: ## ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## כן ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובעת: גב' _________, ת.ז. _________, תושבת _________, _________, בעלת עסק לתפירת שמלות נשף וחופה בשם "מ' אופנה" (להלן: "התובעת" ו/או "העסק"). 2. הנתבע 1: מר _________, ת.ז. _________, תושב _________, _________ (להלן: "הנתבע"). 3. הנתבעת 2: גב' _________, ת.ז. _________, תושבת _________, _________, אשתו של הנתבע (להלן: "הנתבעת"). ## ב. הסעד המבוקש ## כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 4. סך של 78,319 ש"ח בגין תשלומי יתר על חשבונות חשמל, אשר נגרמו לתובעת עקב גניבת חשמל על ידי הנתבעים בתקופה שבין ינואר 1985 לדצמבר 1994. 5. סך של 12,000 ש"ח בגין הנזק שנגרם ללוח החשמל של התובעת, לרבות עלויות תיקון והחלפה. 6. סך של 30,000 ש"ח בגין נזקים עקיפים שנגרמו לתובעת עקב ניתוק החשמל, תלונת שווא של הנתבעים לחברת החשמל, וחוסר היכולת לתקן את הנזק ללוח החשמל עקב ריתוך דלת הארון. נזקים אלו כוללים, בין היתר, אובדן הכנסות, פגיעה במוניטין העסק, והוצאות תפעוליות נוספות. 7. סך של 10,000 ש"ח בגין עוגמת נפש, סבל, טרחה והוצאות שנגרמו לתובעת עקב מעשי הנתבעים. 8. בנוסף, כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעים בהוצאות המשפט של התובעת, לרבות שכר טרחת עורך דין ומע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 9. התובעת מנהלת עסק לתפירת שמלות נשף וחופה בשם "מ' אופנה" בקומה א' בבניין הממוקם ברחוב _________, פינת רחוב _________ ב_________, וזאת מכוח חוזה שכירות של דיירות מוגנת. 10. עד לשנת 1984, פעלו בקומה א' של הבניין שני עסקים: עסק התובעת ומכון רנטגן השייך ל"קופת בריאות". 11. בשנת 1976, עם כניסתה לבניין, התקינה התובעת לוח חשמל בארון מתכת הממוקם בחדר המדרגות, וחברת החשמל התקינה שלושה מונים למדידת צריכת החשמל, כאשר מונה נפרד שימש את "קופת בריאות". 12. בשנת 1984, פינתה "קופת בריאות" את המקום, וניתקה את זרם החשמל לחלקה. 13. בשנת 1985, החלו הנתבעים לנהל עסק בחלק שבו החזיקה קודם לכן "קופת בריאות", כאשר לטענת התובעת, אספקת החשמל לעסקם התבצעה כולה דרך המונים של עסק התובעת, תוך גניבת חשמל ממנה. 14. התובעת גילתה את גניבת החשמל רק בשנת 1994, ובעקבות זאת הגישה תלונה במשטרה נגד הנתבעים ביום 4.8.1994. 15. ביום 21.12.1994, הותקן מונה חשמל נפרד עבור הנתבעים. באותו יום, ניתקה חברת החשמל את זרם החשמל בלוח שבארון המתכת בחדר המדרגות והוציאה את המונים של התובעת, בטענה שלוח החשמל חובל ואינו תקין. 16. התברר לתובעת כי הנתבעים התלוננו לחברת החשמל שהתובעת משתמשת שלא כדין בלוח החשמל שלהם, תלונה אשר לטענת התובעת הייתה כוזבת. 17. כאשר ניסתה התובעת לתקן את נזקי החשמל, התברר לה שדלת ארון החשמל רותכה, ובכך נמנעה ממנה האפשרות לחדש את זרימת החשמל לעסק דרך לוח החשמל שבחדר המדרגות. 18. בעקבות זאת, הגישה התובעת תלונה נוספת במשטרה ביום 22.1.1995 בגין גרימת נזק. 19. עילת התביעה נולדה עם גילוי גניבת החשמל בשנת 1994, ועם גילוי הנזקים הנוספים שנגרמו לתובעת בעקבות מעשי הנתבעים. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 20. סכום התביעה הכספית מצוי בסמכותו העניינית של בית משפט נכבד זה. 21. מקום מושבם של הנתבעים, מקום ניהול העסק של התובעת, ומקום התרחשות האירועים נשוא התביעה, מצויים כולם בתחום סמכותו המקומית של בית משפט נכבד זה. ## ה. פירוט הטענות ## ## גניבת חשמל והתחברות שלא כדין ## 22. הנתבעים התחברו באופן בלתי חוקי ובלתי מורשה למערכת החשמל של התובעת, וצרכו חשמל דרך המונים שלה, ובכך גרמו לתובעת לשאת בתשלומי יתר משמעותיים עבור צריכת חשמל שלא הייתה שלה, תוך הפרה בוטה של חובתם החוקית והמוסרית. 23. התנהלות הנתבעים, אשר כללה שימוש בחשמל של התובעת ללא רשות וללא תשלום, מהווה גניבה לכל דבר ועניין, ופוגעת בזכות הקניין של התובעת ובזכותה ליהנות משירותי חשמל תקינים והוגנים, ללא הפרעה או ניצול. 24. הנתבעים פעלו במודע ובמכוון לגנוב חשמל מהתובעת, תוך ניצול העובדה כי המונים שלהם טרם הותקנו, ובכך גרמו לה נזק כלכלי ישיר ועקיף, אשר יש לחייבם בגינו במלואו, בתוספת ריבית והצמדה. 25. התובעת תטען כי הנתבעים ידעו היטב שהם צורכים חשמל שלא כדין, וכי התחברותם למערכת החשמל של התובעת הייתה מעשה מכוון של גניבה, שנועד לחסוך להם עלויות על חשבון התובעת, ובכך להפיק רווח בלתי הוגן. 26. העובדה כי הנתבעים התחברו למערכת החשמל של התובעת במשך תקופה ארוכה, ללא ידיעתה וללא הסכמתה, מעידה על כוונת זדון ועל חוסר תום לב מובהק, המצדיקים הטלת אחריות מלאה עליהם בגין הנזקים שנגרמו. ## נזקים ללוח החשמל וניתוק זרם החשמל ## 27. הנתבעים, באמצעות תלונת שווא לחברת החשמל, גרמו לניתוק זרם החשמל לעסק התובעת ולפירוק המונים שלה, ובכך פגעו באופן ישיר ובלתי הפיך בתשתית החשמל של העסק, וגרמו לה נזקים כבדים הדורשים תיקון והחלפה. 28. ריתוך דלת ארון החשמל על ידי הנתבעים, או מי מטעמם, מנע מהתובעת את האפשרות לתקן את הנזקים ולחדש את זרימת החשמל לעסק, ובכך החמיר את מצבה וגרם לה להפסדים נוספים, לרבות אובדן ימי עבודה והכנסות. 29. התובעת תטען כי מעשי הנתבעים, לרבות ריתוך דלת ארון החשמל, בוצעו בזדון ובמטרה לפגוע בעסק התובעת ולמנוע ממנה את המשך פעילותה התקינה, ובכך מהווים עוולה נזיקית של גרימת נזק במזיד. 30. הנזקים שנגרמו ללוח החשמל ולתשתית החשמל של התובעת, כתוצאה ממעשי הנתבעים, מחייבים את הנתבעים בפיצוי מלא בגין עלויות התיקון, ההחלפה, וההוצאות הנלוות שנדרשו לתובעת על מנת להחזיר את המצב לקדמותו. 31. התובעת תטען כי הנתבעים אחראים באופן ישיר ועקיף לכל הנזקים שנגרמו ללוח החשמל ולניתוק זרם החשמל, שכן מעשיהם ותלונתם הכוזבת היו הגורם הישיר והבלעדי לנזקים אלו, ועל כן עליהם לשאת במלוא הפיצוי. ## תלונת שווא והטעיה ## 32. הנתבעים הגישו תלונת שווא לחברת החשמל, בטענה שהתובעת משתמשת שלא כדין בלוח החשמל שלהם, ובכך הטעו את חברת החשמל וגרמו לה לפעול נגד התובעת, תוך גרימת נזקים חמורים לעסק ולמוניטין שלה. 33. התובעת תטען כי תלונת השווא של הנתבעים הייתה מעשה מכוון וזדוני, שנועד להפליל את התובעת ולגרום לה נזק, וכי הנתבעים ידעו היטב שהטענות שהועלו על ידם אינן נכונות ואין להן כל בסיס עובדתי. 34. הגשת תלונת שווא לרשות ציבורית, כגון חברת החשמל, מהווה עוולה נזיקית של לשון הרע ו/או גרם הפרת חוזה, ועל הנתבעים לשאת באחריות מלאה בגין הנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה ממעשה זה. 35. התובעת תטען כי תלונת השווא של הנתבעים הייתה חלק ממסע הכפשה ורדיפה נגדה, שנועד לפגוע בעסק שלה ולסלק אותה מהבניין, וכי מעשה זה מצדיק הטלת פיצויים עונשיים על הנתבעים. 36. העובדה כי חקירת המשטרה בעניין תלונת התובעת נגד הנתבעים נסתיימה ללא ממצאים פליליים, אינה גורעת מאחריותם האזרחית של הנתבעים בגין תלונת השווא שהגישו נגד התובעת, ועל כן יש לחייבם בפיצוי. ## עוגמת נפש וסבל ## 37. מעשי הנתבעים, לרבות גניבת החשמל, ניתוק זרם החשמל, ריתוך ארון החשמל והגשת תלונת השווא, גרמו לתובעת עוגמת נפש רבה, סבל נפשי, טרחה והוצאות מיותרות, אשר יש לפצותה בגינם. 38. התובעת נאלצה להתמודד עם מצב בלתי אפשרי, שבו עסק חייה נפגע קשות, ללא יכולת לתקן את הנזקים ולחדש את פעילותו התקינה, וכל זאת כתוצאה ממעשי זדון של הנתבעים, דבר המצדיק פיצוי משמעותי בגין עוגמת נפש. 39. התובעת תטען כי הסבל והטרחה שנגרמו לה, לרבות הצורך להתרוצץ בין רשויות, להגיש תלונות, ולנסות לתקן את הנזקים, היו תוצאה ישירה של התנהלות הנתבעים, ועל כן עליהם לשאת במלוא הפיצוי בגין עוגמת נפש. 40. הפגיעה במוניטין העסק של התובעת, אובדן לקוחות, והחשש מפני עתיד העסק, כל אלה תרמו לעוגמת הנפש הרבה שנגרמה לתובעת, ועל כן יש לפצותה בגין ראש נזק זה באופן הולם. 41. התובעת תטען כי הנתבעים פעלו בחוסר רגישות ובאכזריות כלפיה, תוך התעלמות מוחלטת מהנזקים והסבל שהם גורמים לה, וכי התנהלות זו מצדיקה הטלת פיצויים בגין עוגמת נפש, אשר ישקפו את חומרת המעשים. ## הפרת חובה חקוקה ## 42. מעשי הנתבעים, לרבות גניבת חשמל והתחברות שלא כדין למערכת החשמל של התובעת, מהווים הפרה של חובות חקוקות שונות, לרבות חוק החשמל, התקנות שהותקנו מכוחו, וחוק העונשין, התשל"ז-1977. 43. התובעת תטען כי הפרת החובות החקוקות על ידי הנתבעים גרמה לה נזק, וכי הנזק שנגרם הוא מסוג הנזקים שאותן חובות חקוקות נועדו למנוע, ועל כן קמה לתובעת עילת תביעה בגין הפרת חובה חקוקה. 44. הפסיקה קבעה כי הפרת חובה חקוקה, אשר גורמת נזק, מקנה לנפגע זכות תביעה נזיקית, וכי במקרה דנן, הנתבעים הפרו חובות חקוקות מובהקות, וגרמו לתובעת נזקים ישירים ועקיפים. 45. התובעת תטען כי הנתבעים פעלו בניגוד מוחלט להוראות הדין, תוך זלזול בחוק ובזכויותיה של התובעת, וכי התנהלות זו מצדיקה הטלת אחריות מלאה עליהם בגין הנזקים שנגרמו. 46. העובדה כי מעשי הנתבעים מהווים עבירה פלילית לכאורה, מחזקת את טענת התובעת בדבר הפרת חובה חקוקה, ועל כן יש לחייב את הנתבעים בפיצוי מלא בגין הנזקים שנגרמו. ## אחריות הנתבעים במשותף ## 47. הנתבעים פעלו במשותף ובתיאום מלא בגניבת החשמל, בניתוק זרם החשמל, בריתוך ארון החשמל ובהגשת תלונת השווא, ועל כן הם אחראים ביחד ולחוד לכל הנזקים שנגרמו לתובעת. 48. התובעת תטען כי הנתבעים היו שותפים מלאים לכל המעשים שבוצעו נגדה, וכי כל אחד מהם תרם באופן פעיל לגרימת הנזקים, ועל כן יש להטיל עליהם אחריות סולידרית. 49. הפסיקה קבעה כי כאשר מספר גורמים תורמים לגרימת נזק, ניתן לחייבם ביחד ולחוד בפיצוי הנפגע, וכי במקרה דנן, הנתבעים פעלו כגורם אחד ומשותף בגרימת הנזקים לתובעת. 50. התובעת תטען כי אין להבחין בין אחריות הנתבע לבין אחריות הנתבעת, שכן שניהם היו מעורבים באופן פעיל במעשים, ונהנו מהרווחים שהופקו כתוצאה מגניבת החשמל. 51. הטלת אחריות משותפת על הנתבעים תבטיח את זכותה של התובעת לפיצוי מלא, ותמנע מהם להתחמק מאחריותם בגין מעשיהם הפסולים. ## נטל ההוכחה והיקף הנזק ## 52. התובעת תטען כי על אף שהטענה בדבר גניבת חשמל הינה טענה כבדת משקל, הרי שנטל ההוכחה במשפט אזרחי אינו דורש הוכחה מעל לכל ספק סביר, וכי התובעת עמדה בנטל זה. 53. התובעת תטען כי הראיות שהוצגו על ידה, לרבות יומני חשבונות של חברת החשמל, קריאות מונה וחשבונות חשמל, מוכיחות באופן ברור את השינוי הדרמטי בצריכת החשמל לאחר עזיבת "קופת בריאות" וכניסת הנתבעים. 54. התובעת תטען כי היקף הנזק שנגרם לה, כפי שפורט בסעיף הסעד המבוקש, מבוסס על חישובים מדויקים של תשלומי היתר, עלויות התיקון, והערכה סבירה של הנזקים העקיפים ועוגמת הנפש. 55. התובעת תטען כי הנתבעים, אשר נהנו מגניבת החשמל, הם אלה שצריכים לשאת בנטל הוכחת היקף צריכת החשמל שלהם, וכי בהיעדר הוכחה כזו, יש לקבל את חישובי התובעת. 56. התובעת תטען כי גם אם לא הובאה עדות מומחה מטעם חברת החשמל, הרי שדי בראיות הנסיבתיות שהוצגו, ובשינויים הברורים בצריכת החשמל, כדי להוכיח את גניבת החשמל ואת היקף הנזק. ## התיישנות ושיהוי ## 57. התובעת תטען כי עילת התביעה בגין גניבת החשמל התגלתה לה רק בשנת 1994, וכי התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, ועל כן אין לדחותה בטענת התיישנות. 58. התובעת תטען כי לא חל שיהוי בהגשת התביעה, שכן מרגע שנודע לה על גניבת החשמל, פעלה באופן מיידי להגשת תלונה במשטרה ולאחר מכן להגשת התביעה האזרחית. 59. התובעת תטען כי הנתבעים לא שינו את מצבם לרעה כתוצאה מהגשת התביעה במועד שבו הוגשה, וכי אין כל הצדקה לדחות את התביעה בטענת שיהוי. 60. התובעת תטען כי טענת ההתיישנות או השיהוי, אם תועלה על ידי הנתבעים, נועדה אך ורק להתחמק מאחריותם למעשיהם הפסולים, וכי אין לקבלה. 61. התובעת תטען כי בנסיבות העניין, כאשר מדובר במעשה גניבה מתמשך, יש לראות את עילת התביעה כמתחדשת מעת לעת, ועל כן אין מקום לטענת התיישנות. ## חוסר תום לב של הנתבעים ## 62. הנתבעים פעלו בחוסר תום לב מובהק לאורך כל האירועים נשוא התביעה, החל מגניבת החשמל, דרך הגשת תלונת השווא, וכלה בריתוך ארון החשמל, ובכך פגעו בזכויותיה של התובעת ובאמון הציבור. 63. התובעת תטען כי התנהלות הנתבעים, אשר כללה הטעיה, הסתרה ופעולות זדוניות, מהווה הפרה של עקרון תום הלב החל על כל אדם ביחסיו עם זולתו, ועל כן יש לחייבם בפיצוי. 64. הפסיקה קבעה כי חוסר תום לב יכול להקים עילת תביעה נזיקית, וכי במקרה דנן, חוסר תום הלב של הנתבעים היה כה בוטה, עד כי הוא מצדיק הטלת אחריות מלאה עליהם. 65. התובעת תטען כי הנתבעים ניצלו את מעמדם ואת שליטתם בבניין על מנת לפגוע בה, וכי התנהלות זו מהווה ניצול לרעה של כוח, המצדיק הטלת פיצויים. 66. העובדה כי הנתבעים ניסו להפליל את התובעת באמצעות תלונת שווא, מעידה על חוסר תום לב קיצוני, ועל רצון לפגוע בה בכל מחיר, ועל כן יש לחייבם בפיצוי. ## אחריות בגין עוולת הרשלנות ## 67. הנתבעים התרשלו בכך שלא דאגו להתקנת מונה חשמל נפרד לעסקם, ובכך יצרו מצב שבו צרכו חשמל שלא כדין, וגרמו לתובעת נזקים כבדים. 68. התובעת תטען כי הנתבעים חבו כלפיה חובת זהירות, לפעול באופן סביר וזהיר, ולא לגרום לה נזק, וכי הם הפרו חובה זו בכך שלא דאגו לאספקת חשמל חוקית לעסקם. 69. התובעת תטען כי הנתבעים יכלו לצפות כי התנהלותם תגרום לה נזק, וכי למרות זאת, הם לא נקטו באמצעים סבירים למנוע את הנזק, ובכך התרשלו. 70. הפסיקה קבעה כי עוולת הרשלנות חלה גם במקרים של גרימת נזק כלכלי טהור, וכי במקרה דנן, התרשלות הנתבעים גרמה לתובעת נזקים כלכליים משמעותיים. 71. התובעת תטען כי גם אם לא הוכחה כוונת זדון מצד הנתבעים, הרי שדי בהתרשלותם כדי להקים עילת תביעה נזיקית, ועל כן יש לחייבם בפיצוי. ## אחריות בגין עשיית עושר ולא במשפט ## 72. הנתבעים התעשרו שלא כדין על חשבון התובעת, בכך שצרכו חשמל ללא תשלום, ובכך חסכו לעצמם עלויות משמעותיות, ועל כן עליהם להשיב לתובעת את הסכומים שחסכו. 73. התובעת תטען כי הנתבעים קיבלו טובת הנאה שלא כדין, על חשבונה, וכי על פי עקרונות עשיית עושר ולא במשפט, עליהם להשיב לה את שווי טובת ההנאה. 74. הפסיקה קבעה כי כאשר אדם מתעשר על חשבון חברו שלא כדין, עליו להשיב את העושר שצבר, וכי במקרה דנן, הנתבעים התעשרו על חשבון התובעת באופן ברור. 75. התובעת תטען כי הסכומים ששולמו על ידה ביתר עבור חשמל, מהווים את שווי טובת ההנאה שהנתבעים קיבלו, ועל כן עליהם להשיב לה סכומים אלו במלואם. 76. התובעת תטען כי עקרונות הצדק והיושר מחייבים את השבת העושר שצבר הנתבעים שלא כדין, וכי אין לאפשר להם ליהנות ממעשיהם הפסולים. ## נזקים עקיפים ואובדן רווחים ## 77. ניתוק זרם החשמל לעסק התובעת, ואי היכולת לתקן את הנזקים ללוח החשמל, גרמו לתובעת נזקים עקיפים משמעותיים, לרבות אובדן ימי עבודה, אובדן לקוחות, ופגיעה במוניטין העסק. 78. התובעת תטען כי כתוצאה ממעשי הנתבעים, נאלצה להפסיק את פעילותה העסקית לתקופה מסוימת, ובכך הפסידה רווחים שהייתה צפויה להפיק, ועל כן יש לפצותה בגין אובדן רווחים אלו. 79. התובעת תטען כי הפגיעה במוניטין העסק שלה, כתוצאה מאי היכולת לספק שירותים ללקוחות, גרמה לה נזק בלתי הפיך, אשר יש לפצותה בגינו. 80. הפסיקה קבעה כי ניתן לפסוק פיצויים בגין נזקים עקיפים ואובדן רווחים, כאשר אלה הוכחו כתוצאה ישירה של מעשי הנתבעים, וכי במקרה דנן, הנזקים הללו הוכחו. 81. התובעת תטען כי הנתבעים יכלו לצפות את הנזקים העקיפים ואובדן הרווחים שייגרמו לה כתוצאה ממעשיהם, ועל כן עליהם לשאת באחריות מלאה בגינם. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##להלן דוגמא לפסק דין ## בפני תביעה בגין "גניבת חשמל" על ידי הנתבעים וחיוב יתר של חשבון התובעת עקב כך, כטענת האחרונה. 1. "מ' מודל", הינו עסק לתפירת שמלות נשף וחופה (להלן: "העסק"), המנוהל על ידי הגב' פ' (להלן: "התובעת") ובעלה, מר מ'. העסק ממוקם בקומה א' בבית שברחוב ביאליק 1, פינת רחוב אלנבי 37 בתל-אביב (להלן: "הבית") וזאת על פי חוזה שכירות של דיירות מוגנת (מוצג א1/ למוצגי התובעת), שנחתם בין פ' לבין חברת התור בע"מ, שהייתה בעלת הנכס דאז. בעלי המניות של החברה הנ"ל חילקו את רכוש החברה ביניהם, והבית נפל בחלקו של אביה המנוח של הנתבעת מס' 2 (ראו: פסק דין של כב' השופט דיאמנט, עמ' 1, שורות 29-26, מוצג כא למוצגי התובעת). עד לשנת 1984, בקומה א' של הבית התנהלו שני עסקים: האחד, עיסקה של התובעת, והשני מכון רנטגן השייך לקופת חולים מכבי (להלן: "מכבי"). בפועל נוהל הבית על ידי הגב' שרה ט' ז"ל, אימה של הנתבעת מס' 2 (להלן: הנתבעת"), עד לפטירת האם ביום 18.10.94 (צו הירושה סומן נ3/). הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") הינו בעלה של הנתבעת. החל משנת 1994 מנוהל הבית על ידי הנתבעת ועל ידי אחיה, מר ט'. 2. לטענת התובעת, כאשר נכנסה לבית לראשונה בשנת 1976, התקינה לוח חשמל בארון מתכת הנמצא בחדר המדרגות (מוצגים ב1/, ב2/ למוצגי התובעת). חברת החשמל התקינה שלושה מונים למדידת צריכת החשמל: שניים מהם הותקנו בלוח החשמל הממוקם בחדר המדרגות, ומונה נוסף הותקן בארון חשמל פנימי אשר בתוך עסקה של התובעת. התובעת טוענת, כי צריכת החשמל של מכבי נמדדה על ידי מונה חשמל נפרד, בארון עץ שנמצא מתחת לארון המתכת. לגרסתה, כאשר פינתה קופת חולים מכבי את הבית בשנת 1984, ניתקה האחרונה את זרם החשמל למקום שבו ישבה ותקופה מסויימת נותר מקום זה ללא הספקת חשמל. לטענת התובעת, בשנת 1985 החלו הנתבעים לנהל עסק בקומה א' שבבית, בחלק שבו החזיקה קודם לכן קופת חולים מכבי, כאשר הספקת החשמל לעסקם של הנתבעים התבצעה כולה דרך המונים של עסקה של התובעת, תוך גניבת חשמל ממנה. בשל כך, הגישה התובעת תלונה במשטרה נגד הנתבעים ביום 4.8.94, שכן רק בשנת 1994 נודע לה, לטענתה, אודות הגניבה, כאמור (מוצג ה1/ למוצגי התובעת). 3. ביום 21.12.94 הותקן מונה חשמל עבור הנתבעים (מוצג ח' למוצגי התובעת). לטענת התובעת, בו ביום ניתקה חברת החשמל את זרם החשמל בלוח שבארון המתכת אשר בחדר המדרגות והוציאה את המונים שלה, ללא התראה מוקדמת, וזאת בטענה שלוח החשמל חובל ואינו במצב תקין. משפנתה התובעת לחברת החשמל הוברר לה, כי הנתבעים התלוננו על כך שהתובעת משתמשת שלא כדין בלוח החשמל שלהם (מוצג נ6/). לטענת התובעת, תלונת הנתבעים לחברת החשמל הינה כוזבת. 4. כאשר ניסתה התובעת לתקן את נזקי החשמל שנגרמו לה בעקבות ניתוק זרם החשמל, התברר לה, שדלת ארון החשמל רותכה, ולכן לא ניתן לחדש את זרימת החשמל לעסק התובעת דרך לוח החשמל שבחדר המדרגות. בעקבות זאת, ביום 22.1.95, הגישה התובעת תלונה נוספת במשטרה בגין גרימת נזק (מוצג י' למוצגי התובעת). 5. בנסיבות אלה, מבקשת התובעת סעד כספי בשיעור תשלומי היתר של חיובי החשמל בהם נשאה, לטענתה, בתקופה 12/94-1/85, עקב כך שהנתבעים גנבו ממנה חשמל, לגרסתה, וזאת בסך 78,319 ש"ח. בנוסף, עותרת התובעת, לחייב את הנתבעים בתשלום סכום של 12,000 ש"ח עבור הנזק שנגרם ללוח החשמל וכן פיצוי בסך 30,000 ש"ח,בגין הנזק שנגרם לתובעת עקב ניתוק החשמל, תלונתה הכוזבת, לטענתה, של הנתבעת, במשטרה וחוסר אפשרותה של התובעת לתקן את הנזק משרותכה דלת ארון החשמל. התובעת עותרת גם לפיצוי בסך 10,000 ש"ח בגין עוגמת נפש שנגרמה לה, לטענתה. 6. הנתבעים מצידם טוענים, כי מאז עזיבת מכבי את הבית ועד סוף שנת 1989, לא נעשה כל שימוש באותו חלק של הבית שהיה בחזקתה של מכבי. רק בשנת 1989 החלה הגב' ט' ז"ל לעשות שימוש בחדר אחד מתוך השטח שהיה בחזקת מכבי. שטחו של החדר, כ17- מ"ר. ברשות גב' ט' המנוחה, אף הנתבע עשה שימוש ביחד עימה בחדר, וזאת לצורך תיקוני טייפים ומערכות קול, למשך תקופה של מספר חודשים, עד שנת 1990. בין השנים 1995-1990, עשתה הנתבעת שימוש בחדר למטרה של סוכנות לדוגמנות, ואף זאת במקביל לשימוש שנעשה על ידי אימה, עד לפטירתה של האם. 7. עד אשר הלכה גב' ט' לבית עולמה, נוהל הבית על ידה והיא שטיפלה ונשאה באחריות לאחזקת הבית והתשלומים בגינו. בשנת 92', נתנה גב' ט' ז"ל את הסכמתה לכך שהנתבעים ישפצו כ50- מ"ר נוספים מהשטח שהיה בזמנו בחזקת מכבי, וזאת על מנת לקיים שם משרדים. לצורך זה ביקשה, כי הנתבעים יטפלו בהזמנת מונה חשמל, והם אכן פנו בענין זה לחברת החשמל (ראו: נ5/). במהלך תקופת השיפוצים ולאחריה, בטרם הותקן המונה שהוזמן כאמור, התחברו הנתבעים באמצעות כבל לחברת צור פיגי בע"מ, שמקום מושבה בבית השכן, ברחוב ביאליק 3 בתל-אביב, והעבירו משם חשמל ליחידה אותה שיפצו, על מנת שתשמש כמשרדים. 8. לגרסת הנתבעים, מעולם לא התחברו למערכת החשמל של התובעת ולא צרכו חשמל מבלי לשלם עבורו. נהפוך הוא - לטענתם, לוח החשמל אליו התחברה התובעת אינו שייך לה והיא זו שהתחברה אליו שלא כדין. לדבריהם, התובעת היתה רשאית לצרוך חשמל אך ורק על פי מונה החשמל בתוך עסקה ואילו צריכת החשמל של "מכבי" נמנתה דרך המונים שבחדר המדרגות, אשר התובעת לא היתה רשאית להתחבר אליהם. משהתברר לחברת החשמל, בעקבות תלונתם של הנתבעים, כי התובעת היא זו שהתחברה שלא כדין ללוח החשמל שבחדר המדרגות ולמונים שאינם שייכים לה - חברת החשמל, היא זו שפירקה חלקים בארון החשמל, ניתקה את זרם החשמל שזרם למקום עסקה של התובעת והוציאה את המונים לאחר מתן התראה על כך לתובעת. לטענת הנתבעים, ריתוך ארון החשמל שבחדר המדרגות נעשה בהמלצת חברת החשמל, כדי למנוע התחברות חוזרת של התובעת, שלא כדין, ללוח החשמל. בה בעת, ביום 24.8.95, קיבלו הנתבעים מכתב ממשטרת ישראל המודיע להם, כי החקירה בעניינם - בעקבות תלונותיה של התובעת - נסתיימה, וכי אין במעשיהם משום עבירה פלילית (מוצג נ8/). דיון 9. מטעם התובעת העידו בעלה של התובעת, המנהל עימה את העסק "מ' מודל", עוזר חשמלאי, והעובדת בעסקה של התובעת משנת 1976. מטעם הנתבעים העיד מר מאיר בן צור, שהינו השכן ממנו משכו הנתבעים חשמל, וכן העיד הנתבע מס' 1 בעצמו. 10. ייאמר מיד, כי ככל שמדובר בנזק שנטען על ידי התובעת שנגרם ללוח החשמל, בסך 12,000 ש"ח, ובאשר לנזק הנטען בדבר אובדן לקוחות ומוניטין בסך של 30,000 ש"ח - לא הציגה התובעת ראיות כלשהן. אלה נטענו באופן סתמי ומבלי שהתובעת עשתה כל נסיון להוכיחם, ולפיכך גם אין מקום להתייחס אליהם. המחלוקת הטעונה בירור הינה ביחס לשאלה, האם אכן גנבו הנתבעים חשמל מהתובעת, כטענת האחרונה, ואם גנבו - מה הנזק שנגרם לה עקב כך. האם הוכחה גניבת חשמל על ידי הנתבעים? 11. כאמור, התובעת טוענת כי הנתבעים גנבו חשמל מעיסקה בין השנים 1994-1985. להוכחת טענתה, צירפה התובעת יומני חשבונות של חברת החשמל וקריאות מונה (מוצגים יד1/ - יד33/ למוצגי התובעת), וכן חשבונות חשמל (מוצגים יח-1/יח8/). חשדם של התובעת ובעלה בנוגע לגניבת החשמל התעורר רק בשנת 1994. לטענתם, התחברו הנתבעים אל לוח החשמל של התובעת המצוי בחדר המדרגות עוד בשנת 1985, משפינתה קופת חולים מכבי את המקום, שאז קיבלו לידיהן הנתבעת ואימה המנוחה את ניהול הבית. 12. הטענה בדבר גניבת חשמל, הינה טענה כבדת משקל, שיש להוכיחה בראיות חזקות ומהימנות, משמדובר בעבירה פלילית לכאורה. בפסיקה נקבע, כי הטוען במשפט אזרחי לביצוען של עבירות פליליות אמנם אינו חייב להוכיח טענתו מעל לכל ספק סביר, אולם תידרש מידת הוכחה גדולה יותר וודאית יותר מאשר במשפט אזרחי רגיל [ראו: ע"א 292/94 משה כהן נ' ירמיהו אשד, פ"ד יט(1) 414, בעמ' 416; ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל, פ"ד מ(1) 589 בעמ' 604-602; ע"א 373/89 מסרי נ' חלף, פ"ד מה(1) 729, בעמ' 742; ע"א 6465/93 אליהו כהן נ' יוסף לנגרמן ואח', תק-על 95(2) 1323, בעמ' 1323(4)]. 13. במקרה דנן לא הוכיחה התובעת את גניבת החשמל שייחסה לנתבעים, לא במידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי רגיל וממילא לא ברמת ההוכחה המוגברת הנדרשת בסוג זה של טענות. לגרסתם של הנתבעים, מוני החשמל בהם השתמשה קופת חולים מכבי, בעת שהייתה שוכרת בקומה א' שבבית, לא נותקו כאשר זו עזבה: "בהתייחס לסעיפים 5 ו6- לתצהירי, לשאלתך, האם נכון שמכבי הוציאו את המונים שלהם מארון העץ, כאשר עזבו את המקום, אני משיב, שזה לא נכון. כך אני יודע מתוך בדיקה שעשו בחברת החשמל וכפי שנמסר לי מפורשות על ידי חברת החשמל" (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 28-26). אם אכן לא נותקו מוני החשמל, כטענת הנתבעים - ולא שוכנעתי כלל ועיקר, כי אלה נותקו - אזי לא היתה כל בעיה לנתבעים ולגב' ט' המנוחה לצרוך חשמל ולא נצטרכו כלל למוני התובעת. כאשר נדרשו לחשמל נוסף עם שיפוץ המשרדים, במשך תקופה של למעלה משנה, "משכו" חשמל מאת השכן באמצעות כבל חיצוני עד אשר קיבלו חיבור קבוע מחברת החשמל בשנת 94', כפי שהעיד הנתבע והעיד השכן, מר בן צור, ועדותם היתה מהימנה עלי. לענין התשלום, הסתדרו ביניהם, על ידי קיזוז מהסכומים שמר בן צור היה חייב בתשלומם עבור שימוש בחנית הבנין. 14. הנטל להוכיח כי הנתבעים לא שילמו עבור החשמל שצרכו וכי זה נגנב על ידם מאת התובעת, מוטל על האחרונה והיא לא הרימה נטל זה. לו ביקשה התובעת להוכיח את השינוי שחל בצריכת החשמל עם עזיבת מכבי את הבנין, היה בידיה לזמן נציג של מכבי המעורה בדברים, ואולם נציג כזה לא זומן על ידה למסור עדות. אך יתר על כן - התובעת לא הביאה מומחה מטעם חברת החשמל כדי שיאשר את טענותיה, ואלה נותרו לכל היותר בגדר השערות לא מבוססות. ניתן היה לצפות שעדות כזו תוצג, שהרי זוהי עדות מרכזית שעה שהתובעת מבקשת להוכיח גניבת חשמל. זאת בפרט שבטענה שכזו דרושה מידת הוכחה גבוהה יותר מזו הדרושה בדרך כלל במשפט אזרחי. אמנם התובעת הגישה תלונה נגד הנתבעים בגין גניבת חשמל, אולם החקירה לגביה הופסקה בנימוק "שאין במעשה משום עבירה פלילית" (ראו: נ8/). התובעת גם לא טרחה להעיד חשמלאי מומחה אשר בדק את לוח החשמל ויכול לאשר את טענותיה. אמנם התובעת זימנה לעדות את מר מרדכי, ואולם זה האחרון הינו עוזר חשמלאי ועדותו לא היה בה דבר שיתמוך בגירסתה. משנשאל מר מרדכי שאלות ענייניות, התחמק ממתן תשובות בטענה שאינו אלא עוזר חשמלאי (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 5-3) ולשאלות אחרות השיב, כי אינו זוכר או אינו יודע (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 10-7). התרשמתי מדבריו של מר מרדכי שידענותו וידיעתו באשר לפרטי המקרה מוגבלות, בלשון המעטה, כך שגם בעדותו אין כדי לתמוך בטענתה של התובעת בדבר גניבת החשמל, והיה עליה להציג עדות של חשמלאי מוסמך, אך משום מה היא נמנעה מלעשות כן. משלא הובאה עדות מומחה כלשהי בתחום החשמל - קרי: איש חברת החשמל או חשמלאי מוסמך - גם לא הוכח בפני, כי התובעת שילמה חשבונות חשמל ביתר, כטענתה. 15. אף טענת התובעת, לפיה הנתבעים השתמשו בארון החשמל שלה במשך עשר שנים ורק בחלוף זמן זה "גילתה", כי הם מושכים חשמל לא להם, מעוררת תמיהה, כשלעצמה. הכיצד זה ספגה התובעת משך עשר שנים תמימות את ההוצאות הגבוהות והחריגות ששילמה, לטענתה, בגין צריכת חשמל, מבלי לנסות לברר, מה המקור לכך. התרשמותי הינה, כי התביעה הוגשה אך ורק עקב מערכת היחסים הרעועה שבין הצדדים, כמענה לתלונות הנתבעת במשטרה כלפי התובעת ולתביעה שהגישו הנתבעת, אחיה ואימה נגד התובעת (מוצג כא למוצגי התובעת). 16. גם עדות הגב' לחיאני אין בה כדי לסייע לתובעת בגרסתה. אמנם הגב' לחיאני העידה, כי "ראתה אור" אצל הנתבעים, אולם משלא הוכיחה התובעת מה המקור לחשמל זה, אין בעדות הגב' לחיאני כדי "לשפוך אור" על הסוגיה העומדת להכרעה. ככל שמדובר בהתחברות ללוח החשמל ולמונים, הוברר, כי בנושא זה אין לגב' לחיאני כל ידיעה אישית. 17. אשר לתשלומי החשמל אותם שילמה התובעת - אף בהם אין דבר המלמד על גניבת החשמל, אותה מייחסת התובעת לנתבעים. הגב' לחיאני העידה, כי בעסקה של התובעת היו מוצרי חשמל רבים: "לשאלתך, איזה מכשירי חשמל יש אצל התובעת במתפרה, אני משיבה, שמכונות תפירה - בסביבות 7, 8 מכונות, מגהץ, מכונת גזירה. יש גם מזגנים ותאורה במקום, כפי שאתה שואל. מדובר בתאורה טובה". (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 24-22). ומר מ' בעדותו: "המכשירים החשמליים בעסק שלנו הם: מכונות תפירה - 4, מגהץ אדים. מדובר בעסק של שמלות כלה, שממוצע יכול לצאת 20 עד 25 שמלות לחודש, אחת ליום. יש גם מזגנים, יש תאורה לפי מידת הצורך. יש פלורסנט מעל לכל תופרת". (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 20-17). על פניו, נראה, איפוא, כי לעסקה של התובעת צריכת חשמל ניכרת, ולא הוכח בפני כי הסכומים ששילמה גבוהים באופן שניתן להסיק מהם על גניבת החשמל, כפי שהתובעת טוענת לה. 18. ההשוואה שעשתה התובעת בין התשלום ששילמה בגין הצריכה בחודשים אוגוסט-ספטמבר 94' (בטרם הותקן המונה החדש לנתבעים) לעומת התשלום ששילמה בגין הצריכה בחודשים אוקטובר-נובמבר 94' (לאחר התקנת המונה החדש לנתבעים) אין בה, כשלעצמה, כדי להצביע ולו לכאורה, על הגניבה המיוחסת לנתבעים. זאת שעה שמעדות בעלה של התובעת עולה, כי צריכת החשמל במקום עסקם, משתנה בקיצוניות, לפי עונות השנה ובהתאם לכמות העבודה: "צריכת המונים, אני יכול חודשיים לצרוך ממונה אחד לפי הצריכה של המקום, ובזמן אחר לצרוך ממספר מונים גדול יותר. זה תלוי למשל בהיקף השימוש במכונות ובציוד, כגון מגהצים" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 25-23). ובהמשך עדותו: "אם אתה אומר שישנם חודשים שכל חשבון החשמל שאני שילמתי הגיע ל500-, 600 ש"ח בלבד, אני משיב, שיכול להיות חודשים בהם הצריכה היתה קטנה יותר, כגון בשל תקופות חגים" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 17-15). פירוט החשבונות שהציגה התובעת עצמה (ראו למשל: יח1/ ויח6/) מלמדנו, כי אכן צריכת החשמל של התובעת היתה משתנה, מעת לעת, באופן משמעותי, והיו אף חודשים שבהם שילמה פחות מהסכום שהיא טוענת שהיה עליה לשלם אלמלא הגניבה הנטענת, ושעליו היא מבקשת לבסס את טענתה בדבר הנזק שנגרם לה. אין התובעת יכולה, איפוא, להסתמך על צריכת החשמל שלה לצורך ביסוס גרסתה. ללא עדות של חשמלאי מוסמך או מומחה מטעם חברת החשמל, לא ניתן להסיק מהתשלומים ששילמה התובעת אודות גניבת החשמל הנטענת. סוף דבר 19. נוכח קלישות חומר הראיות שהציגה התובעת, כאשר מתווספת לכך מידת ההוכחה המוגברת הנדרשת ממנה - בהתחשב בהאשמות החמורות שהיא מטיחה בנתבעים - דין התביעה להידחות, וכך אני מורה. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ש"ח, בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. כתב תביעהמסמכיםגניבת חשמלחשמל