להלן פסק דין בנושא טריקת דלת תא המטען כתאונת דרכים: 1. התובע הגיש תביעתו זו עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד), לפיצויי בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונת דרכים שאירעה ב-12/9/99. הנתבעת מס' 2, מבטחת הרכב המעורב בתאונה, כפרה בנסיבות התאונה, ולטענתה החלופית הרכב המעורב, אם בכלל, הינו רכב אחר ולא זה הנקוב בכתב התביעה. 2. כך תיאר התובע את נסיבות התאונה בסעיף 3 לתביעתו: "בתאריך 12/9/99 לפתע אירעה לתובע תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וזאת עקב טריקת דלת של הרכב הנ"ל (מס' רשום 5876419 -ס.י.) על אצבע כף יד שמאל מס' 5 (צ"ל אצבע מס' 1 - ס.י.)" עפ"י החלטת ביהמ"ש מיום31/5/01 הגיש התובע תצהיר בשבועה ובו מפרט את נסיבות התאונה כדלקמן: ביום התאונה נסע התובע יחד עם בן דודו, הנתבע מס' 1, ברכב 5876419 פרטי מסוג טויוטה, עשו קניות וחזרו הביתה, הנתבע מס' 1 ביקש מהתובע לעזור לו בהורדת שקי הקניות מתא המטען, ובסיום הורדת הדברים, כשהתובע נשען על הרכב, ושם את ידו השמאלית על קצה התא האחורי, הנתבע מס' 1 סגר את דלת תא המטען על ידו. 3. בעדותו הראשית בפניי חזר התובע על גירסתו והוסיף כי מיד אחרי שנטרקה הדלת על ידו השמאלית, הגיע אדם בשם ויסאם, אשר פתח את הדלת ולקח אותו לביה"ח ברכב שלו (ר' עמ' 8 ש' 16). לטענתו באותו יום נפגש עם הנתבע מס' 1 בסביבות השעה 11:00 יצאו לקניות ושבו הביתה בסביבות השעה 14:30. מטעם התובע העיד הנתבע מס' 1 ואילו ויסאם הוזמן להעיד ע"י הנתבעת מס' 2. 4. לאחר ששמעתי עדויות שלושת הנ"ל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. סתירות רבות מצאתי בהשוואה בין עדות התובע לבין עדות הנתבע מס' 1: התובע טען כי הם חזרו הביתה בתום הקניות בשעה 14:30, ואילו הנתבע מס' 1 העיד כי חזרו הביתה בשעה 16:00 (ר' עדותו בעמ' 16 ש' 23); התובע טען כי יצאו בשעה 11:00 ברכב לביצוע הקניות (ר' עמ' 9 ש' 8, עמ' 10 ש' 4) ואילו הנתבע מס' 1 העיד כי הם יצאו לקניות בשעה 15:15 (ר' עמ' 13 ש' 31). בעוד שהתובע העיד כי במסע הקניות שעשו נכנסו לחנות אחת (ר' 9 ש' 26), העיד הנתבע מס' 1 כי הם נכנסו לשתי חנויות לשם ביצוע הקניות (עמ' 13 ש' 40). אילו בכך הסתכמו המכשולים שבפני התובע בדרך להוכיח תביעתו ייתכן ולא הייתי דוחה את תביעתו רק משום הסתירות הנ"ל, אלא שעדותו של ויסאם, מי שנטען לגביו ע"י התובע כי הוא זה שפתח את דלת תא המטען שנטרקה על אצבעו והסיע אותו לביה"ח, היא שהביאה אותי לכלל מסקנה שדין התביעה להדחות. עדותו של ויסאם בבית המשפט היתה עדות מתחמקת באופן מגמתי, במטרה להסוות את הקושי שבו נתקל מעל דוכן העדים עת הוזהר לומר אמת. אביא להלן קטע מעדותו של ויסאם בבית-המשפט, אשר התאפיינה בתשובות "לא זוכר", "אולי", "יכול להיות" וכיו"ב: "ש. תספר מה ראית ת. אני חושב שאני ספרתי הכל לחוקר , אני כרגע לא זוכר כלום. ש. מה סמיח ועאדל עשו כשקרתה התאונה ת. לא זוכר ש. איך קרתה התאונה או איזה תאונה זו. ת. תאונה של רכב. סגר דלת על האצבע . לא זוכר בדיוק ש. אתה ראית אותו סוגר את הדלת על האצבע ת. כן ש. כמה אנשים היו שם, האם היית עם עוד מישהו בחצר ת. לא זוכר ש. איך נראה הרכב, איזה רכב זה היה ת. טיוטא, או מזדה. זה כבר 3 שנים. כל הזמן הוא מחליף רכבים ש. זוכר צבע של הרכב ת. לא זוכר. אני חושב ששאל אותי החוקר וספרתי לו ........ ש. אתה עזרת להם להוריד דברים מהרכב ת. לא זוכר ש. אתה אמרת לחוקר שישבת אצל הדוד שלך שנמצא מול הבית של סמיח ת. יכול להיות, כולם גרים באותו איזור ש. אתה אמרת לחוקר שהם בזמן שקרתה התאונה פרקו מהרכב עץ ופח ודברים כאלה שסמיח עובד איתם. זה יכול להיות ת. אולי ש. לסמיח יש עסק לרעפים נכון ת. כן ש. איך נפתחת הדלת, אמרת שבאת ופתחת את הדלת כשנסגרה לו על האצבע. ת. לא זוכר. ש. אתה לא זוכר איזה דלת זו היתה ת. תאמיני אני לא זוכר. רק עכשיו ידעתי למה אני מוזמן. ש. אתה לא זוכר את הרכב שהיה שם ת. לא ש. לחוקר אמרת שזה היה רכב טנדר מיצובישי ת. אולי כן אולי לא. ....... ש. כאשר היית במקום של התאונה היו רכבים אחרים נוספים חונים, או רק הטיוטא או שאתה לא זוכר ת. אולי היה.אני חושב שהיה. ש. איזה ת. אני לא זוכר ש. זוכר באותה תקופה איזה רכבים היו לסמיח ת. לא זוכר ש. למה אתה לקחת את התובע , ולא סמיח ת. לא זוכר. אולי האוטו שלי היה בחוץ. ש. תנסה לרענן את זכרונך. אתה ראית את הרכב ממנו נפגע התובע ת. לא זוכר ש. האם אתה זוכר שהיה רכב מסוג טיוטא. צבע כחול ת. היו שם 2-3 רכבים ש. אני אומר לך שהיה שם רכב טיוטא. ת. לא זוכר ש. אתה אמרת לחוקר שזה טנדר. למה הכוונה ת. לרכב מסחרי עם ארגז פתוח ש. אתה ראית עצים בתוך הטנדר ת. לא זוכר ש. שקיות בתוך הרכב ראית ת. לא זוכר". (ר, עדות עד הגנה 1 בעמ' 16 עד 18) 5. האמת מאחורי "אובדן זכרונו" הטוטאלי של העד ויסאם מסתתרת בתמליל שיחה שקיים עם חוקר מטעם הנתבעת מס' 1, מגובה בקלטת של אותה שיחה (ר' נ/4 ו-נ/5). ואם לצרף לאמת המסתתרת שם את המניע לכך הרי שהתמונה מתבהרת לעיני כול. במה דברים אמורים? מתברר שהרכב שבבעלותו של הנתבע מס' 1 הינו רכב טנדר מיצובישי אשר באמצעותו נהג הנתבע מס' 1 להוביל פחים ועצים לצורך עבודתו בתור קבלן רעפים, אלא שרכב זה לא היה מבוטח בביטוח חובה עפ"י פקודת ביטוח רכב מנועי נכון ליום התאונה אשר התרחשה ביום 12/9/99, והראיה שתעודת הביטוח (נ/3) נפרעה בבנק ביום 13/9/99 - למחרת יום האירוע. ככל הנראה התובע נפגע עת עזר לנתבע מס' 1 בפריקת פחים ועצים מאותו טנדר לא מבוטח, אלא שבהעדר ביטוח מצא לו התובע, תוך שיתוף פעולה עם הנתבע מס' 1, תרופה בדמות רכב פרטי מבוטח כדת וכדין של חבר אחר של נתבע מס' 1. כך נולדה התביעה נגד הנתבעת מס' 2, אשר אין חולק כי היא זו שביטחה את הרכב הפרטי שמספרו נקוב בכתב התביעה. עיון בדבריו של ויסאם כפי שנמסרו בשיחה עם החוקר מטעם הנתבעת מס' 2 (התמליל - נ/4) מלמד כי אכן ויסאם היה עד לאירוע, אלא שהרכב המעורב בתאונה היה אותו טנדר לא מבוטח.כמו כן עולה מאותו תמליל שהתאונה אירעה בעת פריקת ארגז הטנדר. כך אומר ויסאם והדברים לקוחים מאותו תמליל שיחה: "הדלת של הבגאג' ואתה יודע זה טנדר. ... אתה מבין, הוא ("התובע" - ס.י.) פורק אתו את הדברים, אני רואה אותו פורק אתו את הדברים, טרק את הדלת והדלת נשארה טרוקה על ידו ואז הוא מהבהלה שלו לא ידע לפתוח את הדלת, אני הלכתי ופתחתי את הדלת". 6. לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי הרכב נשוא התביעה שהיה מבוטח בעת הרלוונטית ע"י הנתבעת מס' 2, לא היה מעורב בתאונה הנטענת. ומשכך, הנני דוחה את התביעה. מאחר והתובע והנתבע מס' 1 חברו יחדיו ועשו יד אחת במטרה להוציא תגמולים במרמה מהנתבעת מס' 2, ולאור חלקו הפעיל של הנתבע מס' 1 ברקימת מעשה המרמה, הריני מחייב את התובע והנתבע מס' 1, לשלם לנתבעת מס' 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של -.8,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, באופן שהתובע ישא בשני שליש (סך כולל של -.6,687 ₪), והנתבע מס' 1 ישא בשליש (סך כולל של -.3,343 ₪). תאונת דרכיםחברת ביטוחפוליסהטריקת דלתהכרה בתאונת דרכים