פסק דין סגן הנשיא גדעון גינת: 1. בבית משפט השלום בחיפה נדונה תובענה יצוגית מכוח סעיף 10 לחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) התשנ"ב-1992, שעתירתה העיקרית היא לסעדים מניעתיים ולסעדים נילווים בקשר להזרמת שפכים מזהמים לנחל קישון. 2. בחלק האופרטיבי של פסק-הדין נשוא הערעור נאמר: "22. ... הגעתי למסקנה כי התובעת אינה עומדת בתנאי סעיף 5 לחוק אשר מהווה כאמור, תנאי סף במובן זה שהוא קובע תנאי המגביל את יכולתו של התובע להגיש את התובענה הייצוגית בהתאם לחוק. בנסיבות אלה, לא מצאתי להמשיך ולדון בשאר טענות הצדדים, כאשר אדגיש כי לא מצאתי ממש בטענות כי תביעת התובעת הוגשה בחוסר תום לב. "התוצאה: "23. אשר על כן אני מורה על סילוק התובענה על הסף. אין בהחלטתי זו כדי למנוע מהתובעת לפנות לבית המשפט לעניינים מנהלים לתקיפת היתרי ההזרמה וכן אין בכוחה למנוע הגשת תביעה נוספת לבית המשפט במידה והנסיבות ישתנו. באשר להוצאות; לאחר שקבעתי כי אין ממש בטענה כי תביעת התובעת הוגשה בחוסר תום לב ומאחר ואיש לא יחלוק כי נושא איכות הסביבה הוא נושא אקוטי ויש לברך על אירגון או קבוצה אשר שמו להם ליעד ולמטרה להציף את הבעיות ולהלחם באמצעים משפטיים כנגד מפעלים מזהמים אשר יתכן ופועלים ללא היתרים וללא פיקוח על הזרמת השפכים, אינני עושה צו להוצאות על אף התוצאה. אציין עוד כי תיק זה הפך למסורבל ורב צדדים לאו דווקא בגלל התובעת אשר הגישה את התביעה כנגד 4 נתבעים, אלא בגין ההודעות לצד שלישי הרבות שהוגשו כנגד כל המפעלים שיש להם, כך על פי הטענות, גישה לנחל הקישון. ההודעות לצד שלישי, נמחקות אף הן ללא צו להוצאות." 3. במהלך שמיעת הערעור בפנינו (23.9.08) הגיעו באי-כוח בעלי-הדין להסכמה, שבאה לידי ביטוי בדברים הבאים, שנכתבו בפרוטוקול בהסכמתם: "1. בעקבות דברים שהוחלפו באולם המשפטים, הסכים המערער למחוק את הערעור. "2. משמעות מחיקת הערעור היא, כי פסק דינו של בית משפט השלום בתיק אזרחי שלום חיפה 12321/01 לא נבחן בערכאת ערעור ומכיוון שכך, לא ניתן יהיה להסתמך עליו כתקדים מחייב למקרים דומים. "3. שמורה זכותו של כל בעל עניין לנקוט בהליך המשפטי המתאים, גם לפי החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), תשנ"ב - 1992, ככל שתהיה לכך תשתית עובדתית מתאימה. "4. ככל שיש בכך צורך, מובהר כי בהליכים בקשר לתובענה זו, שעניינם מפגעים סביבתיים ו/או מטרד, כהגדרתו בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אין מקום לטענת התיישנות כלפי עצם קיומו של המפגע או המטרד (בהנחה שזה יוכח). אין בכך כדי למנוע מהערכאה הדנה בעניין להידרש לסעדים המתאימים בנסיבות העניין. "5. כל בעלי הדין מבקשים שבית המשפט יפסוק על בסיס הסכמתם כאן, אחרי שבית משפט זה ישמע טענות קצרות ביותר בעל פה לעניין ההוצאות. "6. שמורה זכות כל אחד מבעלי הדין לערער בנושא ההוצאות." 4. ההודעה המוסכמת האמורה נחתמה על-ידי ב"כ המערער מזה, ובאי-כוח המשיבות-הנתבעות מזה, אך לא על ידי באי-כוח המשיבים-הצדדים השלישיים, וזאת מכיוון שפסק-דינו של בית משפט השלום נשוא הערעור לא דן, לאור התוצאה אליה הגיע, בעניינם של הצדדים השלישיים. על יסוד המוסכם בין בעלי-הדין ובהסכמתם ניתן בזאת תוקף של פסק-דין להודעה המוסכמת של בעלי-הדין כפי שנרשמה בפרוטוקול והמהווה חלק בלתי נפרד של פסק-דין זה גופו. הערעור נמחק בהתאם להודעה המוסכמת דלעיל. 5. שקלנו את בקשת המערער לפסוק לזכותו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד וזאת חרף התוצאה האופרטיבית של ההליכים המשפטיים. לאחר עיון בטענות הצדדים בעל-פה בהקשר זה, בתיעוד הכתוב שהוגש לנו, ובשים-לב לפרוטוקול המוסכם, אנו סבורים כי בקשה זו, בהליכים הנדונים, בדין יסודה. 6. כפי שציין השופט המלומד בבית-משפט השלום, אין, למעשה, מחלוקת על כך, שהמערער פעל בתום-לב, ומתוך שאיפה לתרום לטובת הכלל. החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) התשנ"ב-1992 מיישם במידה רבה את שיטת "האכיפה הפרטית" של חוקי איכות הסביבה, כפי שאפשר ללמוד מהצעת החוק (ה"ח 2106 תשנ"ב עמ' 179). לשון אחר: הממשל משליך יהבו בנושאים אלה על המשפט הפרטי ועל הגופים המוכנים לקבל על עצמם השקעה של מאמץ ומשאבים לא מבוטלים בניסיון לאכוף את השמירה על איכות הסביבה. קו מחשבה זה מחייב לא רק מתן גמול לתובע ופסיקת שכר טרחת עורך-דין בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק, אלא גם, במקרה מתאים, פסיקת גמול מקום שהתביעה לא הסתיימה בפסק-דין כפי עתירת התובע, אך "היא היתה סבירה ובעלת ענין לציבור", כלשון דברי ההסבר לסעיף 14 של הצעת החוק. אם מטרת החקיקה היא, בין השאר, לאפשר "אכיפה פרטית" בדרך של תובענה קבוצתית לפי סעיף 10 לחוק, הרי ראוי לתמוך גם במי שמכשיר עצמו לפעול בתחום קשה זה. במקרה הנוכחי התרשמנו כי פעילותו של המערער ובאי-כוחו תרמה לטיפול של הרשויות ויתר הנוגעים בדבר בנחל קישון. גם גרסת המשיבים היא, כי התוצאות בשטח היום טובות מאלה שהיו בעבר. 7. על סמך השיקולים דלעיל ובהמשך לאמור בסעיף 4 לעיל, אנו מחייבים את המשיבות 1 עד 4 (הנתבעות) לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 100000 (מאה אלף) + מע"מ, להיום. המשיבה 1 תישא ב-60% מסכום זה, והיתרה תתחלק בין המשיבות 2-3-4 בחלקים שווים. הערבון בערעור יוחזר למי שהפקידו. אין צו להוצאות בין יתר בעלי-הדין. בעלי חיים (ציד)