כלל הסמכות הנחזית בתאגיד

כלל הסמכות הנחזית העובדות 1. התובעת, חברה העוסקת במסחר ובאספקת ציוד וחומרי בנין הגישה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעים לתשלום חוב כספי בסך 93,937.15 ש"ח. נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), חברה העוסקת בביצוע עבודות בניה קבלנית ביצעה במועדים הרלוונטים לכתב תביעה זה, שני פרויקטים של בניה. פרוייקט אחד באתר צור יגאל אשר מזמינת העבודה בו היתה חברת שבח את בר (1994) בע"מ ופרוייקט שני באתר הוד השרון אשר היזם בו היה "כהן דרעד". כתב התביעה נמסך על "הסכם לפתיחת חשבון/הסכם לחשבון קיים" (נספח א' לכתב התביעה, להלן: "ההסכם") בין התובעת לנתבעת מיום 9.3.95. על הסכם זה חתומה הנתבעת ע"י חותמת החברה בלוית חתימת נתבע 2, אחד ממנהליה (להלן: "הנתבע"). בנוסף חתם הנתבע 2 באופן אישי בתחתיתו של ההסכם הנ"ל בו צויין: "אנו החתומים מעלה, כולנו וכל אחד לחוד, ערבים בזה כלפי חברת אשד גשר בע"מ לתשלום כל סכום המגיע ו/או שיגיע לכם מהנ"ל ובכלל זה קרן, ריבית והוצאות". לכתב התביעה צורפו תעודות משלוח וחשבוניות המתייחסות לאספקת חומרים ומוצרים ע"י התובעת לאתרים, אשר נוהלו ע"י הנתבעת, בין התאריכים 1995/7-10 בשווי כולל של 106,231.46 ש"ח. כמו כן צורף שיק ע"ס 37,029.94 ש"ח (נספח ד' לכתב התביעה) חתום בחותמת החברה ובלוית שתי חתימות מנהליה, אשר לא כובד ע"י הבנק. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן במסגרת המרצה 95/139881. בהחלטתי מיום 20.5.96 (עמ' 4 לפרוטוקול) ניתנה לנתבע רשות להתגונן וקבעתי כי התובע זכאית ליטול פס"ד חלקי כנגד הנתבעת בגין השיק הנ"ל אשר נחתם בלוית שתי חתימות של מנהלי החברה. 2. אין מחלוקת כי חלק מהחוב הנקוב בחשבוניות בסך 12,294.31 ש"ח נפרע ע"י חברת שבח את בר (1994) בע"מ, בהתאם לסיכום עימם במכתב מיום 12.10.95 (במ/1). ממכתב זה עולה כי חברת שבח את בר, אשר הזמינה את הפרוייקט באתר צור יגאל, הסכימה לפרוע במקום הנתבעת את החשבוניות אשר הועברו לאתר זה. הנתבע לא כפר בגובה חוב הנתבעת אלא העלה טענות כנגד חיובו האישי בחובות החברה. בחקירתו הנגדית הודה הנתבע במפורש: "אני לא כופר בחוב של חב' ויינרד עציון לחב' גשר אשד. החב' ויינרד עציון חייבת את הסכום הזה לחב' אשד גשר". (עמ' 21 לפרוטוקול) הנתבעת אשר נקלעה לקשיים כספים, וכיום איננה פעילה לא הגישה בקשת רשות להגן כנגד התביעה. קולו של מנהלה השני של הנתבעת, מר חיים ויינרב, לא נשמע כלל. טענות הנתבע 3. טענות הנתבע אשר בגינן ניתנה לו רשות להתגונן פורטו בתצהיר אשר הוגש בתמיכה לבקשה, ובהחלטתי מיום 20.5.96. מדובר בשתי טענות, האחת כי חתימתו על נספח א' לכתב התביעה, אינה מחייבת אותו באופן אישי כיוון שההסכם לא נחתם ע"י מנהלה השני של הנתבעת ולפיכך מאחר שהנתבעת, החייב העיקרי, לא חייבת על סמך מסמך זה, אין מקום לחייב את הערב. טענתו העיקירת היא כי אחריותו האישית מתייחסת אך ורק לאחר צור יגאל, עליו פיקח, ואשר בגין הסחורה שסופקה אליו לא נותר כל חוב. חובת הנתבעת 4. בטרם נברר את חבותו של הנתבע כערב להתחייבויות הנתבעת יש לברר את חבותה של הנתבעת מכח ההסכם עם התובעת. בפתח הדברים, יש לציין כי לאור הודאתו של הנתבע בחובה של הנתבעת לתובעת, מתייתר למעשה הצורך בבירור תוקפו המחייב של ההסכם כלפי הנתבעת. יחד עם זאת, מאחר ותוקפו של ההסכם וערבות הנתע לו מהווה את ליבה של תביעה זו יש מקום לברר האם ההסכם החתום בחותמת החברה ובלוית חתימת הנתבע מחייב את הנתבעת, מכח כלל הסמכות הנחזית. בע.א 84/69 שפר נ' בונה, פ"ד מ (2) 645, 651 קבע השופט ד. לוין: "הטוען לכך, שעל פי מסמכי היסוד של החברה המנהל, שחתם על ההסכם, לא היה מוסמך לעשות כן בחתימתו שלו בלבד וללא חותמת החברה, עליו ההוכחה, כי כך הוא הדבר". הנתבע צרף לתצהירו אישור של רואי החשבון של הנתבעת שבו נקבע: "חתימת שני המנהלים, בתוספת החותמת של החברה, מחחייבת. אולם באשר להסבות על המחאות וחתימות על מסמכים שאינם כספים, חתימתו של כל מנהל בנפרד, תחייב את החברה". נוסח זה אינו ברור והנתבע לא הציג כראיה את מסמכי היסוד של החברה. אפילו הנתבע אינו בטוח בצורך בשתי חתימות על מנת שההסכם יחייב: אני חושב שהיו צריכות להיות שתי חתימות כי הוא מדבר על תשלומים והיה צריך לשלם לפיו, צריך לשלם לפי המסמך הזה". (עמ' 21 לפרוטוקול) ובעמ' 25: "לא יכול להיות שחתימה אחת שלי תחייב את החב' אבל לגבי צור יגאל לא התייחסתי לשאלת חתימת נוספת". 5. למרות טענות הנתבע, כי בהעדר חתימת שותפו ההסכם לא מחייב, פעלה הנתבעת על סמך הסכם זה. ראתה בו הסכם מחייב ושילמה על פיו מחתימתו ועד אשר נקלעה לבעיות כלכליות. זאת ועוד, מתצהירו של ארנון אשד, מנכ"ל התובעת, עולה כי הסכם זהה להסכם הנדון נחתם בדיוק באותו אופן ע"י הנתבע ב6.8.91- (נספח א' לתצהירו). מדובר בהסכם בין גשר יזום פרויקטים (1985) בע"מ אשר את פעולותיה החליפה התובעת, לבין הנתבעת. על סמך הסכם זה פעלו הצדדים במשך שנים, ולא נטען ע"י הנתבעת מעולם כי אינו מחייב ודרושה חתימה נוספת. 6. הנתבע טען כי במשך שנים קיבלה התובעת שיקים חתומים בידי שני מנהלי החברה (סעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית), מעובדה זו מבקש הנתבע להסיק כי החתימה על ההסכם איננה מחייבת. גם אם נכונה טענתו, אין בידי להגיע למסקנה דומה. מקובל עלי הפרוש המוצע ע"י ב"כ התובעת כי ההסכם הנדון נכנס לגדר "מסמכים שאינם כספים" אשר לפי אישור רואי החשבון, די בחתימת אחד המנהלים על מנת שיחייבו את החברה. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בעובדה כי הנתבע ניהל את האתר בצור יגאל באופן עצמאי, ללא שותפו, כפי שהעיד הנתבע: "בצור יגאל אני סיכמתי לבד את ההסדר עם היזם וירנד לא היה בסיכום.... אני סיכמתי עם היזם את הסיכום ללא ויינרד..." (עמ' 23 לפרוטוקול). סמכות נחזית 7. מכל האמור לעיל, מסיק ב"כ התובעת כי יש לראות בהסכם אשר נחתם ע"י החברה ומנהלה כהסכם מחייב מכח כללי הסמכות הנחזית ועל סמך סעיף 100 לפקודת החברות (נוסח חדש) תשמ"ג - 1983. סעיף 100 לפקודת החברות דן בפעולה אשר נעשתה בשם החברה ע"י אדם הפועל לפי הרשאתה. במקרה דנן לא נטען כי הנתבע חרג מהרשאתו, מכל מקום טענה כזו צריכה היתה להשמע מפי החברה ולא מפי ...... סעיפים 105, 106 לפקודת החברות דנים בנפקותה של פעולה אשר נעשתה ללא סמכות. פעולה מעין זו בטלה כלפי החברה אם הצד שכלפיו נעשתה ידע או היה עליו לדעת על החריגה מההרשאה. סעיף 105 (ב) מבטל את דוקטרינת הידיעה הקונסטריקטיבית ולפיכך, מתקשר עם חברה אינו מוחזק כמי שמכיר את מסמכי ההתאגדות של החברה. בנוסף חלים כללי הניהול הפנימי הקובעים כי ברגע שמסמכי ההתאגדות מקנים למנהל סמכות פוטנציאלית, צד ג' רשאי להניח שפוטנציאל זה מומש, ואינו צריך לבדוק את ההחלטות הפנימיות של החברה. כב' השופט א. ברק (כתוארו אז) החיל בע.א 80/474 גרובר נ' תל יוסף, קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד לה (4) 45 על חברות גם את דיני השליחות. "ההתנהגות של השולח מעניקה אפוא הרשאה "פוטנציאלית" בלבד: לעיתים רשאי הצד השלישי להניח, והשולח מנוע מלהתכחש לכך, כי ההסכמה הנדרשת ניתנה, וכי ההרשאה הפוטנציאלית הפכה להרשאה ממשית (הדוקטרינה של ניהול פנימי). בנסיבות אלה, מכוח הפעלת עקרונות המניעות, תהפוך הרשאה פוטנציאלית להרשאה ממשית, וייווצרו יחסי שליחות בין השולח לבין השלוח, אשר יהא בהם כדי לחייב את השולח כלפי הצד השלישי. במקרה מיוחד זה משתלבים הכללים הדיונים של המניעות בכללים המהותיים של השליחות, ויוצרים הרשאת השלוח כלפי הצד השלישי. כללי הניהול הפנימי אינם אלא כללים של היגיון: הם באים להגן על צד שלישי, הנתקל בהרשאה פוטנציאלית - דהיינו, בהרשאה שתתקיים ותהא ממשית, אם תבוא הסכמה של שלוח אחר או אורגן אחר - בלי שניתן לו לברר, אם ההרשאה הפוטנציאלית היא ממשית. לעיתים מאפשר ההגיון להסיק, בנסיבות מתאימות, כי ההסכמה הדרושה ניתנה אכן, הנחה זו היא אך חלק מההנחה הרחבה יותר כי חזקה שהכול נעשה כדין: Omnia acta esse rite praesumuntur. בהיות הנחה זו הנחת ההגיון, אין כל יסוד לצמצם תחולתה לדיני חברות בלבד, ומן הראוי להרחיבה לכל שולח, הפועל באמצעות מספר שלוחים, כגון שותפות, עמותה, תאגיד סטטוטורי". (שם, עמ' 60-61) מכל האמור לעיל עולה כי ההסכם אשר נכרת בין התובעת לנתבעת באמצעות מנהלה, הנתבע מחייב כלפי הנתבעת, והיה עליה לשלם את התמורה בגין הסחורה שסופקה. אין כל חיזוק לטענת הנתבע בסעיף 5 ב' לתצהירו כי הבהיר לנציג התובעת כי חתימת היד שלו על גבי חותמת החברה אינה מחייבת את החברה. מדובר בטענה בעלמא. מפיו של בעל דין, ועל פי סעיף 54 (2) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971 לא ניתן לפסוק על סמך עדות זו אלא אם מנמק ביהמ"ש מה הניע אותו להסתפק בעדות יחידה זו. ר' ע.א 72/79 האפוטרטופס לנכס נפקדים נ' פולק, פ"ד כז (1) 768, 771. לא מצאתי כל סיבה להסתמך על עדות מגמתית זו של הנתבע. ערבותו של הנתבע 8. הנתבע אינו מתכחש לעובדה כי חתם באופן אישי על ההסכם אולם טוען הוא כי נטל על עצמו אחריות לתשלום בגין מוצרים שיתקבלו באתר "צור יגאל", עליו היה מופקד, כפי שסיכם עם נציג התובעת. ראשית יש לציין כי גם בענין זה מדובר בעדות יחידה של בעל דין אשר אין לה סיוע. בנוסף נמנע הנתבע מלהעיד את שותפו וינרד בקש לטענתו כי כל אחד מהם ניהל באופ עצמאי ונפרד לחלוטין את אתרי הבינה. המנעות זו מחזקת את גירסת התובעת. גם לגבי נסיבות חתימתו של ההסכם נתגלעו .... בגרסתו של הנתבע כי חתם על ההסכם באתר הבניה בצור יגאל (סעיף 4 לתצהירו). בחקירתו הנגדית אמר הנתבע: "אולי שוקי החתים אותי על המסמך א' במשרד? אני לא זוכר אם פניתי לוינרד כדי שיחתום גם הוא על מסמך א'. אני מעכשיו מתחיל לחשוב שמסמך א' נחתם על ידי במשרד בבת-ים". (עמ' 23 לפרוטוקול) 9. אל מול גירסת הנתבע עומדים תצהירי העדות מטעם התובעות אשר לא נסתרו בחקירה נגדית. ארנון אשד הבהיר את שיטת העבודה עם הנתבעת, לפיה הוצאו לבקשת הנתבעת תעודות משלוח וחשבוניות נפרדות לכל אתר, אולם הנתבעת שילמה בשיק אחד לאחר שבוצע ריכוז חודשי של הזמנותיה. עובדה זו מתישבת עם השיק שחזר והוצא עבור שני האתרים. מהימנה עלי גם עדותו של שוקי אשכנזי, אשר החתים את הנתבע על ההסכם במשרדו, כי הנתבע הבין שהוא ערב לכלל חובותיה של החברה. העובדה שמשנת 1991 פעלה הנתבעת מול התובעת בערבותו של הנתבע בלבד מלמדת כי הרוח החיה בחברה הנתבעת היה הנתבע. הנתבע לא הסביר מדוע ערב רק הוא במשך השנים לחובות החברה ולא גילה את מערכת יחסיו עם שותפו וינריב. בנסיבות אלו, אי העדתו של וינריב, אומרת דרשני. 10. אין ממש בטענתו של הנתבע כי הסכים לערוב באופן אישי רק לאתר צור יגאל מכח הכרותו עם היזם באתר זה. הפניה לשבח את בר נעשתה רק ב12.10.95- כדי למצוא דרך מוצר מהצרה אליה נקלעה הנתבעת. אין ממש בטענה כי חברות זו עם היזם עמדה לנגד עיני הנתבע כשחתם על ההסכם. מדובר בחוכמה לאחר מעשה אשר נועדה על מנת לפטור את הנתבע מההתחייבות אשר נטל על עצמו לחובות החברה. הנתבע אישר את העובדה כי היה שותף לנסיון פשרה, אשר לא צלח, גם עם היזם באתר הוד השרון (עמ' 24 לפרוטוקול). עובדה זו מחזקת את טענת התובעת כי הנתבע היה שותף בניהול שני הפרוייקטים וכי נטל על עצמו התחייבות כוללת לפרעון חובות הנתבעת. גם טענתו הנוספת של הנתבע כי דרש כי המנהל השני, וינריב, יחתום גם הוא כערב אין לה על מה שתסמוך ומנוגדת היא לכל האמור לעיל. מה עוד שכתב הערבות הטיל חיובים על החותמים עליו ביחד ולחוד. סוף דבר 11. דין התביעה להתקבל. הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד את מלוא סכום התביעה. כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות המשפט אשר הוצאו על ידה ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. סמכות נחזיתכללים משפטיים