פסק דין 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים תל אביב יפו (כב' השופט א' אטיאס) בת.פ. 4941/03 מיום 9.11.04 לפיו הורשע המערער בעבירה של לכלוך רשות הרבים ע"י הדבקת מודעות, בניגוד לסעיפים 2 ו- 5 ביחד עם סעיף 13 לחוק שמירת הניקיון תשמ"ד-1984 (להלן: "החוק"). כתב האישום מייחס למערער הדבקת מודעות שעליהן הכיתוב "אשר אואקנין כי תל אביב יפו בראש אחד עם הליכוד" ותמונה של המערער. המודעות נמצאו מודבקות במקומות שונים ובמספר תאריכים כמפורט בכתב האישום. כל המודעות היו זהות בגודלן ותוכנן. על הנאשם הוטל קנס כספי בסך 4,000 ₪ וכן ציווה עליו בית המשפט לחתום על התחייבות בסך 8,000 ₪ להימנע מביצוע העבירה בה הורשע למשך שלוש שנים. 2. בערעור טוען ב"כ המערער כי את המודעות לא תלה המערער. הוא מסר לעיריית ת"א מודעות לתלייה על לוחות מודעות ושילם עבור שירות זה. אי לכך, לא היה לו אחר מה לפקח, כך שעמד גם בדרישות לפי סעיף 5 (א)(ב) לחוק. הוא גם מעורר ספק באשר לנסיבות של תליית המודעות כמפורט בכתב האישום ומפנה לסתירות בעדויות הפקחים, תוך שהוא מציין כי גם השופט העלה תהיות לגביהן. לטענתו, מעבר למודעות שהועברו לעירייה נותרו מודעות שנועדו לתלייה בחוגי בית ואם הודבקו על ידי מאן דהוא אחר בניגוד להנחיות אין להרשיע בכך את המערער. 3. מנגד טוענת ב"כ המשיבה כי אין סתירות בעדויות הפקחים. כל מפקח העלה את גרסתו ומדובר במקומות שונים בהם הודבקו המודעות, המערער לא עמד בהגנות שקבע החוק, הופקו מטעם המערער כ-300 מודעות ורק 150 הועברו לעירייה, כ-150 מודעות נותרו בידי המערער. משחילקו חבילות של מודעות עבור כנסים בבתים צריך היה המערער לפקח על השימוש שנעשה בהם. אם לא עשה כך, הרי שעצם עיניים. גם אם מנהל הקמפיין שלו הוא זה שטיפל בפועל בנושא המודעות, הרי המערער הוא זה שהאציל סמכויות ועל כן אין הוא פטור מאחריות בעצמו. דיון ומסקנות 4. שתי השאלות המרכזיות להכרעה בערעור הן: א. האם עובדתית הוכח כי המודעות היו מודבקות במקומות ובמועדים הנקובים בכתב האישום. ב. האם עומדת למערער ההגנה בהתאם לסעיף 5 א (ב) לחוק והאם הוכיח את התנאים המצטברים בהגנה זו. אשר לשאלה הראשונה - מקובלת עלי מסקנתו של בית משפט קמא כי הורם הנטל וכי המודעות אכן הודבקו במקומות ובתאריכים עליהם העידו עדי התביעה. אינני רואה כל בסיס לטענה כי קיים ספק אם המודעות נתלו במקומות ובנסיבות המתוארות בכתב האישום ובעדויות הפקחים. בית משפט קמא האמין לפקחים אשר עדותם לא נסמכה על הזכרון, אלא הוגשו גם תמונות המודעות אשר צולמו והדוחות. עיינתי במוצגים ואין לי לומר אלא שהתמונות מדברות בעד עצמן. נראה בבירור שאינן מודבקות על לוחות מודעות תקניים, אלא על ארונות סעף ועל קיר אשר על פי העדות והדו"ח זהו קיר האיצטדיון שברח' ישראל גורי פינת קיבוץ גלויות. ב"כ המערער מבקש להבנות מתמיהה שהעלה בית משפט קמא בהכרעת הדין, הסיבה לכך היא כי במהלך שמיעת הראיות התברר כי הדו"ח ת/2 אשר חתום עליו הפקח לוי נכתב ע"י הפקח מלמד. טענה זו הועלתה גם בפני בית משפט קמא והוא דחה אותה בצורה מפורשת, הוא הבהיר כי: "חקירת ב"כ הנאשם בענ יין לא מיצתה את עצמה ונסיבות עריכת הדו"ח נותרו לא ברורות. הפקח לוי לא נשאל כלל בחקירה נגדית אם הוא זה שערך את הדוח. הפקח מלמד, אשר נשאל על כך, טען כי הדו"ח, למעט החתימה ומספר המפקח, נכתב בכתב ידו. אין בכך כדי לשלול את רישום הדברים מפי הפקח לוי ואת נוכחותו של הפקח לוי בזמן עריכת הדו"ח. אף לא אחד מהפקחים נשאל על כך על ידי ב"כ הנאשמים . הפקח לוי מסר כי הוא זה שצילם את התמונות ודבריו אלה לא נסתרו בחקירתו הנגדית או בחקירה הנגדית של הפקח מלמד, לפיכך אין להטיל ספק בצילומים שהוגשו באמצעות הפקח לוי במקומם ובמועד צילומם ". לא במקרה הבאתי את הדברים במלואם, שכן כאשר קוראים את השורה הבודדת במסגרת הקשר הדברים בו נאמרה (ולא מנתקים אותה מהקשרה), ברורה הנמקתו של בית משפט קמא, מסקנתו חד משמעית ואין כל מקום להתערב בה. גם העובדה שהמערער שילם לעירייה עבור הדבקת המודעות, כלל אינה שוללת את עדויות הפקחים וממצאי בית משפט. מעדות עד ההגנה, מר מנשה עמית, עולה כי הודפסו 300 מודעות ולעירייה נמסרו להדבקה 150 בלבד ויתרת המודעות נשארה ברשות המזמינים והן חולקו לצורך אירועים של כנסי בחירות בבתים (ראו עמ' 18 ש' 1, 12-15). הנה כי כן, לא כל המודעות נמסרו לעירייה להדבקה מסודרת ועדיין נשארו מודעות שניתן היה להדביקן במקומות אחרים. 5. אשר לשאלה השנייה - לשון סעיף 5 א (ב) לחוק היא: "הודבקו או נקבעו כתב, מודעה או שלט כאמור בסעיף קטן (א), רואים לענין סעיף 2, גם מי שתכנם של הכתב, המודעה או השלט מצביע עליו כמי שהזמין את הכנסתם או הדבקתם או הורה על כך, זולת אם הוכיח כי לא הוא עשה כן וכי המעשה נעשה שלא בידיעתו והוא נקט את כל האמצעים הסבירים למנוע את ביצוע המעשה". הסעיף מדבר איפוא, בשלושה תנאים מצטברים להקמת ההגנה. לסעיף זה מקבילה והיא סעיף 196 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן "חוק העונשין") בסעיף האחרון הוסף תיקון מס' 3 מתשמ"ג ובו הוסף סעיף 196 (א) ולפיו יראו כמבצע העבירה גם מי שתוכנה של מודעה מודפסת שהודבקה שלא כדין, מצביע עליו כמי שהזמין את ההכנה או הדבקתה. באותו סעיף בדברי ההסבר מובא הרציונאל לתוספת סעיף מסוג זה והוא: "הפעלתו של סעיף זה בידי המשטרה נתקלת בקשיים מרובים שכן רק לעיתים נדירות נתפסים אנשים בעת מעשה ההשחתה עצמו. מוצע לקבוע חזקה הניתנת לסתירה כי מי שתוכנו של כתב, ציור השרטוט, החריטה או השלט ... מצביע עליו כעל מי שהזמין את הכנתם או התקנתם או הורה על ביצוע המעשה, יראה כמבצע העבירה". רציונל זה יפה גם במקרה שלנו. התוצאה היא כי הנטל להוכיח את קיום ההגנה עובר למי שטוען לההגנה. המערער שבפנינו טוען כי לא הוא טיפל אישית במודעות, אלא ראש המטה שלו. השאלה היא איפוא, האם המערער יכול לפטור עצמו מאחריות על ידי האצלת סמכות לאנשי המטה שלו. על כך אמר בית משפט קמא בהכרעת הדין בעמ' 35 ש' 13-17: "אלא שגרסתו זו אינה מתיישבת עם דברי העד מטעמו הוא, מר מנשה עמית, שתיפקד כמנהל מטה הבחירות של הנאשם. העד עמית טען, כי כל נושא הקשור לפרסום הואצל לו על ידי הנאשם (עמ' 18 ש' 8 לפרוטוקול מיום 28/9/04). לפיכך, לטענתו, הוא הזמין את המודעות מיוזמתו, ו"הציגן למועמד", בלבד, והנאשם לא היה מעורב כלל בהליך הזמנת המודעות מדברים אלה עולה, כי הנאשם, אשר בחר שלא לפרט למי נתן את ההוראה שלא להדביק את המודעות במקומות האסורים לכך, יכל לתת הוראה זו למנהל מטהו בלבד, שכן סמכות ניהול המגעים הנוספים בנושא זה נמסרה לו. אלא שהעד, אשר טען כי הנאשם "סמך עליו בכל מה שצריך" , לא תמך, בשום מקום במהלך עדותו הארוכה, בדברים אלה של הנאשם. מדברי העד עולה, כי הוא זה שהעביר "תדריך מיוחד" לאנשי מטה הבחירות, בנושא הדבקת החומר הפרסומי, עם הדגש על כך כי ההדבקה כאמור תבוצע על-ידי עירית תל אביב (עמ' 7 ש' 1-3 לפרוטוקול מיום 28/9/04). העד לא טען ואף לא עולה מדבריו כי הנאשם הוא זה שהנחה אותו, במפורש (כטענת הנאשם) שלא להדביק את המודעות, אלא באמצעות העירייה". לשיטתו של המערער, אם נותרו מודעות שלא נמסרו לעירייה להדבקה הרי הם נמסרו לכנסים בבתים והם יצאו מרשותו. השאלה האמיתית שעולה בנסיבות המקרה היא מה מידת הפיקוח והאחריות של המערער לפעולות אשר מבוצעות במסגרת קמפיין הבחירות שלו ומהם האמצעים הסבירים שהיה עליו לנקוט כדי למנוע את ביצוע העבירה. לא מצאתי פסיקה הנוגעת ספציפית לסעיף 5 לחוק דנן. נראה לי כי ניתן ללמוד על הגישה הפרשנית שהתבססה בפסיקה ממקרים דומים. סעיף 14 לחוק מניעת מפגעים תשכ"א-1961 (להלן: "חוק למניעת מפגעים") מטיל אחריות פלילית על השולט והמפקח. בית המשפט העליון מסביר את הטעם לכך בדברים הבאים: "הרציונאל העומד ביסוד סעיף 14 לחוק מניעת מפגעים הוא הטלת חובה על כל מי שבידיו הכוח למנוע את ביצוע העבירה במטרה להמריץ אותו לנקוט באמצעי הזהירות הדרושים" (ההדגשה שלי-י.ש.). (ראה: רע"פ 5389/01 המועצה האזורית לב-השרון נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(4), 364 ,עמ' 372-373). בית המשפט במקרה זה הפנה לטעמים שמנה כב' הנשיא ברק להטלת אחריות על נושאי משרה כדבריו: "בהטלת אחריות פלילית כעין שילוחית בגין עבירת נושא משרה קודמו המטרות החברתיות שהחוק בו מצויה עבירת נושא המשרה בא להגשים. הטלת אחריות פלילית כעין שילוחית על נושאי המשרה נועדה להמריץ אותם לנקוט אמצעים נאותים ולהבטיח כי אמצעי זהירות יקויימו על מנת למנוע ביצוע עבירות במסגרת התאגיד". (ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה (4), 364, עמ' 387). כאשר אין הגדרה ברורה מיהו בעל התפקיד או המשרה הנושא באחריות פלילית לעבירה, יש לפרש את ההוראה על פי תכלית החוק ולאור העקרונות המשפטיים הכלליים. נראה לי איפוא כי לאור עקרונות אלה, אין המערער יכול לגלגל מעצמו את האחריות ולהעבירה למנהל הקמפיין שלו. האחריות מטבע הדברים היא של אותו אדם שעל פי ההירככיה במסגרת הארגונית הוא העומד בראש אותו ארגון ועליו מוטל לקיים את הפיקוח הצמוד והשוטף כדי לקיים את החובות הקבועות בחוק שמירת הניקיון. מדובר בניהול קמפיין בחירות של המערער עצמו, הוא הקים לו מטה ומינה לו מנהל. על פי הראיות הוא נפגש מדי יום עם אנשי מטהו, הם קיימו דיונים ודאגו לפעילות השוטפת של מטה הבחירות. אין איפוא כל ספק באשר לזיקתו של המערער ועוצמת מעורבותו בתפעול ובפיקוח על פעולות מטהו. אין גם להעלות על הדעת כי מתמודד הוא נטול עניין במה שנעשה לצורך זכייתו בבחירות. משכך, יש לראות במערער את ראש הארגון וזה שאחראי להפעיל ולקיים את הפיקוח היומי ואת הפיקוח על כל הפרטים הטכניים כדי למנוע עבירות על החוק. בנסיבות כאלה, התעלמות היא בגדר עצימת עיניים שאין להשלים איתה ואני סבורה כי יהיה זה בלתי ראוי לומר שהאחריות למעשים ולמחדלים במקרה כזה נעצרת בטרם תגיע למי שעומד בראש הארגון, דהיינו המתמודד במערכת הבחירות, ותוטל רק על ראש המטה וגורמים עלומי שם שעליהם מרמזים כאחראים לכאורה. כאשר רק 150 מודעות נמסרו להדבקה על ידי עיריית תל אביב ו - 150 מודעות עדיין נותרו ברשות המטה, צריך היה המערער להפעיל פיקוח כזה, שימנע הדבקתן בראש חוצות. אמירה סתמית שהן נועדו לחוגי בית אינה מספיקה. ההיפך הוא הנכון, נוצר הרושם שנעשה ניסיון ליצור "חלל" שבו תודבקנה המודעות בכל פינה והמערער יתנער מכך. זאת כוונת הסעיף וזאת תכליתו - למנוע אפשרות כזו. לא במקרה דורש הסעיף נקיטה בכל האמצעים הסבירים למנוע את ביצוע המעשה. אלמנט הסבירות מחייב שלא להסתפק בגישה של "שב ואל תעשה", אלא להפעיל שיקול דעת מה יש לעשות באופן סביר בנסיבות העניין, כדי שתימנע התוצאה האסורה והבלתי רצויה. המערער במקרה זה כלל לא הראה כי נקט באמצעים ממשיים וכי נתן הוראות מדויקות כיצד לנהוג ב-150 המודעות שנותרו במטה, במטרה למנוע הדבקתן בראש חוצות. נקיטת אמצעים נאותים משמעותה במקרה כזה פיקוח צמוד באשר לשימוש שנעשה במודעות שנועדו לצורכי חוגי הבית ומעקב אחר מקום הדבקתן. המערער צריך היה לוודא שהן מודבקות בתוך הבית שבו התקיים החוג, ואין די במסירתן למאן דהוא כדי להביא לניתוק שרשרת האחריות. התנהגות כזו היא בגדר רשלנות של ממש, שכן כל אדם סביר היה יכול לצפות כי מודעות הנמסרות לצורך פרסומת של מועמד תמצאנה את דרכן להיות מודבקות במקום כלשהו, שהרי לכך הן נועדו מטבען. תקופת בחירות היא תקופה שבה השימוש במודעות הוא רחב , הסרת הרסן וקיום פיקוח רופף מביא להשחתת פני העיר והדבקת מודעות פרועה שלא במקומות המותרים. דווקא שיקולים של טוהר הבחירות, עקרון השיוויון והבטחת התמודדות הוגנת בבחירות בין המועמדים, מחייב שמירה על כך שלא תודבקנה מודעות על ידי גורמים שונים בצורה שאינה מותרת על ידי החוק. הרציונאל העיקרי להטלת אחריות אישית על מי שהמודעה היא שלו הינו בהנחה שללא אחריות אישית עלולים שלבי ביניים למיניהם לשמש חוצץ בין המבצעים האמיתיים והאינטרסנטים האמיתיים בפרסום המודעה, לבין האחריות הפלילית. בדרך זו יוכלו בעלי העניין האמיתיים להתחמק מאחריות. זאת יש למנוע. כאשר המתמודדים עצמם אינם מצליחים לרסן את היקף הפעילות הכרוכה בהליך הבחירות, יש ליישם את החוק בצורה קפדנית, דקדקנית על מנת להשיג את התכלתיות שנועד להגשים. הערעור נדחה. קנסתל אביב