הכרעת דין האישומים 1. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין העבירות הסביבתיות הבאות: הזרמת שפכים לים ללא היתר- בניגוד לסעיפים 2, 6(א)(1),6(ב), 6(ה) ו- 6א לחוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח-1988; השלכת פסולת ברשות הרבים- בניגוד לסעיפים 2, 13(א), 13(ג)(1), 13(ג)(2) ו- 15 לחוק שמירת הנקיון, התשמ"ד-1984; הפרת תנאים שניתנו בהיתר רעלים- בניגוד לסעיפים 3, 15(ב)(2), 15(ג) ו- 16ב. לחוק החמרים המסוכנים, התשנ"ג-1993; זיהום מים- בניגוד לסעיפים 20ב.(א), 20ב.(ב) ו- 20כא, 20כב. לחוק המים, התשי"ט-1959. עובדות כתב האישום 2. על פי האמור בכתב האישום, הנאשמת 1, חברת דוד שטסל ושות' בע"מ, והנאשמת 2, שטסל תעשיות בע"מ, הינן חברות בע"מ המפעילות מפעל בבעלותן באיזור התעשיה בקרית חיים (להלן יחד- מפעל שטסל) העוסק, בין היתר, במכירת עצים מסוגים שונים, לרבות טיפול כימי בעצים לצורך חיסון העץ וחיטויו מפני מזיקים (להלן- תהליך האימפרגנציה). מפעל שטסל עוסק בחומרים מסוכנים וברעלים כהגדרתם בחוק החמרים המסוכנים ונאשמת 2 מחזיקה בהיתר רעלים שצורפו לו תנאים מיוחדים. הנאשם 3, אילן שטסל, הינו בעל מניות, מנהל רשום ומנהל בפועל של הנאשמות 1 ו-2 והינו בעל היתר הרעלים ואחראי רעלים. 3. נטען כי במהלך חודשים יולי ואוגוסט 2005, בתאריכים 8.7.05 ו- 3.8.05 בשעות היום או בסמוך להן: "גלשו, נשפכו וזרמו שפכים רעילים מזוהמים בחומרים מסוכנים ורעילים ביותר מתוך חצר המפעל דרך השער ומחוץ לשטח המפעל, לשטח פתוח ברשות הרבים." 4. נטען כי באירוע הראשון מיום 8.7.05, "החומרים המסוכנים גלשו נשפכו וזרמו מחצר המפעל דרך שער הכניסה האחורי של המפעל אל הרחוב הסמוך ולרחבת החניה של מאפית אריאל ויצרו שלולית בצבע כחול". חלק מהחומרים המסוכנים זרמו מתוך מאצרה הנמצאת בחצר המפעל אל תעלה ומשם לרשת ניקוז מי גשם של הרשות המקומית. דרכה הגיעו השפכים, שצבעם היה כחול כהה, אל חוף הים בקרית חיים בסמוך לרחוב חלוצי התעשיה, שם נשפכו לים. בים יצרו השפכים כתמים כחולים גדולים לעומק של כחמישים מטרים ורוחב של כעשרים מטרים. 5. נטען כי החומרים שנשפכו "הכילו נחושת, ארסן, וכימיקלים רעילים נוספים והיוו מפגע חמור ומסוכן, לכלכו וזיהמו את המקום, תוך יצירת מפגע חמור ויצירת סיכון מוחשי לשלום הציבור ובריאותו, וכן לעוברים ושבים בחוף הים ולרוחצים בו, וכן סיכנו את החי והצומח בים." 6. בעת התרחשות האירוע ביום שישי, 8.7.05, הוזעק הנאשם 3 למקום במטרה לאתר את מקור הבעיה, אולם הוא סירב להגיע ותחת זאת הודיע כי המפעל סגור וכי הוא יגיע למקום ביום ראשון. זאת עשה למרות שהוזהר כי מדובר בחשש סביר לאירוע חומרים מסוכנים. רק כאשר הובהר לו על ידי שוטר ממשטרת ישראל כי עליו להגיע מידית למקום הוא נאות לעשות כן, באיחור של מספר שעות ממועד גילוי האירוע. 7. באירוע השני, ביום 3.8.05, נמצאו חמרים מסוכנים פזורים בשלוליות בחצר לאחר שגלשו מתוך מאצרה הנמצאת בתוך חצר המפעל. החמרים המסוכנים גלשו מחוץ למפעל על הכביש שהינו רשות הרבים. 8. בהמשך פירט כתב האישום עבירה נוספת, כי ביום 14.8.05 בשעות היום פינו עובדי הנאשמות 1 ו-2 פסולת מסוכנת מבור איסוף שנמצא ליד שער המפעל והניחו אותה על הקרקע, מחוץ לחצר המפעל ברשות הרבים. 9. נטען כי הנאשמים הפרו את התנאים המיוחדים של היתר הרעלים: בכך שלא תפעלו והחזיקו את העסק כך שתצומצם פליטת רעלים לסביבה (סעיף ב.5 עמ' 6 לתנאים); בכך שהמאצרה במפעל לא היתה אטימה באופן שימנע לחלוטין דליפה לסביבה (סעיף ד.16 עמ' 16 לתנאים); בכך שנקודת האיסוף לא היתה עם מגופה סגור תמיד (סעיף א.2.1.2. עמ' 15 לתנאים). 10. נטען כי הנאשמים במעשיהם ומחדליהם לכלכו את רשות הרבים, הכל בנסיבות מחמירות שכתוצאה מהן נגרם או עלול היה להיגרם נזק ממשי לסביבה, הפרו את התנאים המיוחדים בהיתר הרעלים בנסיבות מחמירות שכתוצאה מהן נגרם או עלול היה להיגרם נזק ממשי לסביבה, הזרימו שפכים לים ללא היתר וגרמו נזק חמור לים, לא נמנעו מכל פעולה העלולה לגרום לזיהום מים והניחו נוזלים בקרבת מקור מים והזרימו אותם לתוך מקור מים או בקרבתו. תיאור כללי של מקום האירועים 11. מפעל שטסל נמצא באיזור התעשיה קרית חיים ברחוב חלוצי התעשיה במרחק של כ-500 מטרים מחוף הים. בתוך תחום המפעל ישנה רחבה גדולה ומתקן שנועד לחיסון העצים ובו אוטוקלב (דוד לחץ), מיכלים של חומר נוזלי לחיטוי העצים, שהינו חומר רעיל ומסוכן, ומתקנים נלווים כאשר האיזור בו מתבצע החיטוי ובו מוחזק החומר מוקף במאצרת בטון אשר אמורה להיות אטומה שתפקידה להוות אמצעי הגנה ובטיחות מפני בריחת החומר במקרה של תאונה או גלישה. למפעל אמצעי בטיחות נוספים מפני בריחת החומר, תעלת איסוף מכוסה בשבכה מחוץ לשער המפעל אשר אמורה לקלוט נוזלים וחומרים שנשפכו או ברחו מהחצר אשר מחוברת למיכלי אגירה תת-קרקעים אטומים אליהם אמורים לזרום הנוזלים הנכנסים לתעלה. 12. מעבר לתעלת האיסוף במרחק מספר מטרים לכיוון הים ישנו קולטן של הניקוז העירוני המחובר לצינור ניקוז הזורם באופן גרוויטציוני לכיוון הים כאשר סוף צינור הניקוז במוצא לים הנמצא על על החוף בסוף הרחוב. צינור הניקוז מהווה חלק מתשתית מערכת הניקוז העירונית הקיימת באיזור התעשיה שמונחת מתחת לצד הכבישים עם פתחים לקליטת מי גשמים בדומה למערכות מסוג זה הנפוצות בסביבה העירונית במדינה. העדויות 13. סיקור העדויות יעשה בהתאם לסדר הבאת העדים ותוכן עדויותיהם במקום סדר כרונולוגי של האירועים השונים. 14. ביחס לאירוע מיום 3.8.05 העיד רן איילון (עד מס' 12) שהיה באותו זמן מפקח באגף ים וחופים בגזרת חיפה והקישון. בתאריך האמור הוא סייר ליד המפעל ותיעד את ביקורו במזכר ת/1, שם רשם כי "בשער הכניסה למפעל ראיתי שלולית שצבע מימיה היה ירוק כחול כהה". הוא אסף ממנה דגימה לצורך אנאליזה. כשנפתח השער הוא ראה כי החומר זורם מתוך שטח המפעל לכיוון שער היציאה והכביש (חלוצי התעשיה) ומשם לניקוז העירוני הסמוך שסופו בים במרחק של כ-500 מטרים. הוא נטל דגימות נוספות מתוך בור האיסוף לאחר שחומר ממנו גלש לכביש הראשי ומתוך המאצרה בתוך המפעל (שהיתה מלאה) ומבור האיסוף שציין שהיה סתום עם לכלוך. הוא ציין כי הסתימה היא שגרמה לשפכים לזרום לכביש. את כל הדגימות הוא מסר למעבדת בקטוכם. העד מילא טופסי נטילת דגימות ת/2(1-4). הוגשו באמצעותו גם דוחות מרשם החברות של שתי הנאשמות (ת/3, ת/4). 15. עד תביעה יחיאל קלוסקי (עד תביעה מס' 5), מפקח באגף ים וחופים של המשרד להגנת הסביבה, העיד ביחס לשני האירועים: 8.7.05 ו- 3.8.05. באמצעותו הוגשו מזכרים ת/5-ת/7. ביחס לאירוע מיום 8.7.05 הוא ביצע, על פי הוראות מפקח אחר, שרון עדי, דגימות בשלולית בצבע כחול בפתח המפעל ובצינור הניקוז במוצאו לים. כאשר הגיע למוצא הצינור באיזור הים כבר פסקה הזרימה, אולם נותר חומר כחול בצינור אותו הוא דגם. הוא ציין את התנגדות בעל המפעל (הנאשם 3) לביצוע בדיקות בתוך המפעל עד אשר הגיע שוטר שהבהיר לו כי עליו לאפשר זאת (ראו גם עמ' 12 לפרוטוקול מיום 11.7.07). הוא ציין בנוסף כי: "ממצעים בשטח [הטעות במקור] החומר שהיה בשלולית מחוץ למפעל היה נראה בדיוק כמו החומר המאוחסן בתוך המפעל (גם במיכלים, גם בדליים וברצפה. בתוך המפעל נראו עקבות ברורות של חומר זהה שזרם כוון המאצרה לכביש מחוץ למפעל. במפעל עצמו הוחלף צינור המכיל או דרכו עובר החומר הכחול ממש בזמן האחרון (יום, יומיים או מוקדם בבוקר) לפניי המקרה זאת עקב המצאות קטע צינור הישן שהוחלף בשטח המפעל וכן כל קטע הצינור החדש היה צבוע בצבע טרי." 16. בעדותו הוא ציין כי במאצרה שהקיפה את המיכל עם החומר הכחול היה חור וחזר על סברתו - על סמך מראה עיניו- כי קטעי צנרת בתוך המאצרה הוחלפו זמן קצר לפני כן (יצויין כי בעדותו הוא חזר על נושא הצנרת והוסיף כי "כנראה" הוחלפה זמן קצר לפני כן (עמ' 13). הוא תיאר גם את האירוע השני מיום 3.8.05. לדבריו, הוא הגיע לאותו צינור ניקוז ברח' חלוצי התעשיה, התחיל לעקוב במעלה הצינור, הגיע למפעל הנאשמים וראה עובדים שאספו משקעים שהיו בפתחו בתעלת האיסוף בפתח המפעל (עמ' 14). מסמך ת/10 אשר נערך ביום 14.8.05 מתאר בפירוט רב יותר אותו אירוע: "ביום רביעי תאריך 03.08.2005 בשעה 12.00 ערכתי סיור עם שרון עדי, רן איילון ומוריס שגיא באזור רחוב חלוציי התעשיה בקריית חיים. במהלך הסיור ראינו שתי שלוליות מחוץ למפעל סמוך לפתח וקרוב לכביש, שלוליות שבהם חומר בגוון ירוק החשודות כחומר בו משתמשים במפעל ד. שטסל. כמו כן נראו בברור סימנים של חומר שהתייבש מהנזילה שיצרה שלוליות אלו שתחילתם מתעלת האיסוף שלאורך שער המפעל, שהיתה מלאה על גדותיה וגם בה היה נוזל ירוק. סימנים אלו מעידים כי מקור השלוליות הוא מתוך חצר המפעל.צילמתי מספר תמונות ורן איילון דגום את השלוליות. מר אילן שטסל פתח את שער המפעל ובא לקראתנו ושאל אותנו למעשנו. טענתו היתה כי השלוליות הנ"ל אינם ממפעלו. לפתע תוך כדי השיחה פרץ שפך ענק בגוון כחול והחל לזרום בחצר המפעל, אותו חומר שמשמש את המפעל לטיפול בעץ וזה זהה לחומר אשר אני אישית דגמתי באירוע הקודם שהיה במפעל והגיע לצנרת מחוץ למפעל ואל הים. בבדיקה שערכנו ותיעדנו בתמונות מצאנו כי המאצרה התמלאה וכן חומר רב גלש מצידיה לכוון שער היציאה הסמוך לכביש. הפועל בשם ליאוניד טקצוק אמר למר שטסל כי המשאבה פעלה לו הפוך ולכן כל החומר מלא את המאצרה ופרץ גם החוצה. מר שטסל ועוזריו שהיו נוכחים עקב ביקורנו פעלו מייד להפסקת הזרימה וניקוי המשטח ובעצם מנעו עקב פעולה מהירה ונמרצת מהנוזל הכחול להגיע שוב לכביש - (למרות זאת שובל קטן מאוד כן יצא מחוץ למפעל היות ושוב תעלת האיסוף שלאורך השער הייתה מלאה בנוזל ירקרק. אני צילמתי את כל הארוע, (גם שרון עדי צילם). רן איילון דגם הן מהשלוליות שהיו עם הגעתנו למקום, והן מהשפך החדש שנוצר מהתקלה החדשה במפעל. כן נדגמה דוגמה של המשקעים שבתוך תעלת האיסוף שלאורך שער המפעל. המקרה שראינו מוכיח כי עקב תקלה או טעות אנוש אכן יכולה להתבצע גלישה לכביש ללא שום בעיה ומשם דרך הניקוז ישירות לים, אשר נמצא בקרבת מקום. תעלת המחסום בשער המפעל קטנה מלהכיל גלישה גדולה וכבר בתחילת האירוע הייתה מלאה בנוזל חשוד. " (ת/10). 17. במזכר ת/11 הוא תיאר אירוע נוסף מיום 14.8.05, אז נבדקה טענת נציגי הנאשמים כי אין קשר בין הניקוז העירוני לבין ניקוז המפעל ונתגלה כי מערכת הניקוז של המפעל סתומה וכך גולשים שפכי המפעל מחוץ לתעלת הניקוז של המערכת ומגיעים לניקוז העירוני. צויין כי באותו יום לא היה קשר בין לכלוך שנצפה בים לבין הפסולת והשפכים שנתגלו בפתח המפעל. 18. בחקירתו הנגדית הוצע לו כי היתה התמקדות מכוונת של אנשי המשרד להגנת הסביבה במפעל שטסל, ללא הצדקה מתוך "החלטה מראש" כי מקור הזיהום ממנו. העד הכחיש זאת. הוא נשאל מדוע ערך חלק מהמזכרים תקופה ניכרת אחרי מועד האירועים ומדוע ישנם מזכרים ממועדים שונים אשר מתארים אותו אירוע (נ/4). הוא הסביר כי היו שני אירועים ביום 3.8.05 (עמ' 20) אבל לא הצליח לזכור מדוע ערך מספר מזכרים והשיב כי אולי התבקש לעשות זאת כהשלמת חקירה (שם). בעניין זה אציין כי מצאתי שעדותו ביחס לאירועים היתה מהימנה, מסודרת וכנה. כמו כן, המזכרים שהוגשו מצידו קיבלו הסברים מניחים את הדעת במהלך עדותו. נכון הוא כי הוא לא היה מסוגל להסביר את המזכרים שהוגשו מטעם הנאשמים, אבל הוא הודה בכך ללא כחל וסרק ויש להזכיר כי לא התבסס עליהם. 19. עד התביעה עדי שרון (עד מס' 2) הינו גם הוא מפקח זיהום באגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה. באמצעותו הוגשו מזכרים נוספים ת/12, ת/13 ו- ת/14 אודות האירוע הראשון מיום 8.7.05. יצויין כי ת/13 נערך מספר חודשים לאחר האירוע ביום 24.1.06. "בתאריך 8.7.05.... בשעה 11:15 לערך הגעתי לחוף קרית חיים שבאיזור התעשיה, במקום הבחנתי שבמי הים ישנו כתם בצבע תכלת היוצא מתוך תעלת הניקוז של מי הגשמים. במקום נכחו שני אנשי סיור ממשטרת ישראל מתחנת זבולון, שאמרו שהם נמצאים במקום כ- 30 דקות לערך ושהם ראו צבע כחול חזק במים, נכון לעכשיו הצבע נמהל במי הים ודהה. לאחר סריקה במקום הבחנתי שמתוך תעלת ניקוז מי הגשמים העירונית ישנם שפכים בעלי צבע כחול הזורם בדופן ימין של תעלת הניקוז ישירות אל הים. עלי לציין שמוצא הניקוז נמצא במרחק של 1 מ' מקו המים, ושגלי הים עלו לתוך תעלת הניקוז וגם אספו איתם שפכים מתוך תעלת הניקוז אל הים. התחלתי לנוע מכיוון חוף הים אל כיוון רחוב חלוצי התעשיה לאורך תעלת הניקוז, בפתח קולטן הניקוז הבחנתי בצבע כחול הזורם בתעלה, המשכת[י] עד למפעל אריאל במקום והבחנתי בשפכים בצבע כחול הפזורים בכל הכביש וברחבת החניה של הסביבה. מייד לאחר כך הבחנתי שמקור הכתם בכביש הגיע מהמפעל הסמוך למפעל אריאל. שם המפעל הסמוך הוא "ד. שטסל יבוא ויצוא עצים בע"מ". הבחנתי שמקור הכתם הפזור על הכביש הגיע מניקוז הנמצא מתחת לשער הכניסה האחורי ובשיפוע כלפי הכביש זרמו השפכים אל הכביש ואל החניה, משם השפכים גלשו אל הניקוז הנמצא בסמוך לכניסת מאפית אריאל. בנוסף לזאת בשער של מפעל שטסל היה רווח קטן בחלק התחתון של השער וניתן לראות מהרווח שהשפכים שמגיעים לניקוז שנמצא מתחת לשער מגיעים מתוך רחבת המפעל. ניתן היה לראות שבמפעל היו פזורים שפכים על רצפת המפעל מתוך כך שהתכופפתי והבחנתי מתחת לשער המפעל. צבע השפכים שהיו בים בניקוז בכביש וברחבת המפעל היו כולם בעלי צבע כחול זהה. המשכתי לסרוק את תעלת הניקוז שאחרי מפעל שטסל והבחנתי שבשוחה הראשונה שפתחתי אחרי המפעל אין יותר שפכים בעלי איפיון דומה". (ת/12 מזכר מיום 8.7.05). במזכר נוסף שנערך כאמור ביום 24.1.06 כתב הפקח: ”במסגרת האירוע שהתרחש בתאריך 8.7.2005 ברצוני לציין שפתחתי שוחת ניקוז ברחוב חלוצי התעשיה באיזור התעשיה בקרית חיים בסמוך למפעל רהיטי קלאסיק, השוחה נמצאת במעלה הרחוב לפני מפעל שטסל. את הבדיקה ערכתי על מנת לוודא שהשפכים בעלי גוון כחול לא מגיעים ממקום אחר כיוון שתעלת הניקוז זורמת באופן גרוויטציוני לים. את הבדיקה ערכתי מייד אחרי אבחון השפכים בים. את השוחה הנ"ל פתחתי עם פותח שוחות הנמצא ברשותי במסגרת העבודה, את השוחה הארתי עם פנס מגה לייט שברשותי והבחנתי שבשוחה ישנו שפך ללא צבע..." (ת/13). 20. בעדותו הוא טען כי לאחר שפגש בשוטרים שהודיעו על האירוע בים הוא עקב במעלה רח' חלוצי התעשיה ותיאר את שראה מול מפעל שטסל וכי בדק עוד שוחת ניקוז ברחוב מעל המפעל ומצא בפעם הראשונה כי לא היה בו מהחומר הכחול: "ביום שישי קבלתי טלפון מראש האגף רן אמיר, הוא קבל דווח שהגיעה תלונה על כתם בחוף הים בקרית חיים, הוא ציין בפניי בטלפון שיש שם 2 שוטרים שממתינים לי. בשעה 11 לערך הגעתי למקום, לחוף הים, ראיתי את 2 השוטרים שהיו בניידת בקרבת החוף, ראיתי שהשתנה הצבע לים, ונוסף צבע כחול לים. שאלתי את השוטרים מה הם יודעים, אמרו שראו צבע הרבה יותר חזק לפני חצי שעה, הם נמצאו במקום חצי שעה, אמרתי להם שהם יכולים להמשיך עבודתם ואני נשארתי שם. התחלתי לעקוב מאיפה מגיע השפך הזה, התחלתי מהתעלת הניקוז לים, פתחתי שוחת ניקוז מי גשמים בסמוך לחב' גל מרין, ראיתי שיש עדיין את השפך, הארתי עם פנס, הצבע הכחול עדיין נשאר שם, כחול או תכלת, בשלב מסוים הגעתי למפעל של חב' דוד שטסל ואפשר היה לראות על הכביש בסמוך למפעל כל הנוזל נמצא על הכביש, מגיע מכיוון המפעל לכיוון הים. זה היה פזור על כל הכביש, הרבה חומר כחול. בהמשך הלכתי לפתוח עוד שוחה אחרי המפעל, באיזור מפעל הרהיטים, אני מתכוון הפוך מכיוון הים, לא זוכר שם המפעל, שם כבר לא היה שום צבע, חזרתי למפעל שטסל, המפעל היה סגור, הסתכלתי בשער כניסת המשאיות שלהם, השער היחיד הקרוב לים, הסתכלתי מתחתיו וראיתי שרחבת המפעל מלאה באותו חומר שיש בכביש, ודומה למה שיש בניקוז" (פרוטוקול מיום 11.7.09 עמ' 23 ש' 17-31). הוגש באמצעותו מזכר נוסף מיום 3.8.05 ביחס לאירוע מאותו יום. "... בשעה 1215 לערך הבחנתי בגלישה של שפכים בצבע כחול היוצאים מתוך חצר המפעל בזרם חזק מצידו הימני של מיכל האגירה. השפכים זרמו אל קולטן השפכים שמתחת לשער המפעל. כמו כן בסיור בתוך שטח המפעל הבחנתי במאצרה שהיתה מלאה בנוזל בצבע כחול שגלש אל מתחת המאצרה כלפי חוץ." (ת/16 מיום 3.8.05). הוגש מזכר נוסף בקשר לאירוע מיום 14.8.05 ת/19. כמו כן, הוגשו תמונות שונות. בתמונה האחרונה בסדרת ת/15 ניתן לראות את חצר המפעל, השער, תעלת הניקוז ומעבר לה רח' חלוצי התעשיה. הוגש גם באמצעותו מפת ניקוז של האיזור עליה סומנו מיקומם של מפעל שטסל והים (ת/21). 21. בחקירתו הנגדית (הארוכה) הוא הסביר מדוע ערך מזכר ת/13 מספר חודשים לאחר האירוע, ואציין כי לא מצאתי פגם או פסול בתשובתו שערך אותו על מנת שהפעולות שנקט יהיו גם ברורות למי שיקרא את התיק (עמ' 32). בנוסף, אציין כי הוא נשאל שאלות רבות ביחס לאירועים השונים והתרשמתי כי בחקירה הנגדית נעשה נסיון לבלבל ביניהם על מנת ליצור תמונה פחות ברורה מהאירועים. אולם, התרשמתי כי מדובר בעדות מהימנה שהיתה מבוססת על פעולות העד שזכר אותן היטב. ביחס לתמונות, לטעמי, בהתחשב בהערה שלעיל השיב העד בצורה מספקת עליהן. 22. עד התביעה יוסף שטרנפלד (מס' 1) העיד ביחס לאירוע הראשון. מדובר באזרח הנוהג לפקוד את החוף במקום האירוע. הוא העיד כי: ""כפי שזכור לי באותו תאריך סיימתי את המשמרת וכהרגלי אני נוהג לרדת לחוף קרית חיים, ברחוב חלוצי התעשיה, התקרבתי לסמוך לחוף הים עם המשאית, נעמדתי ופתאום אני רואה בים מהחוף כתם כחול גדול בתוך המים. כתם שצבע את הים, כפי שזכור לי. חשבתי שאני לא רואה טוב, ירדתי מהמשאית והתקרבתי לחוף ושמתי לב שיש צינור ניקוז ומאותו צינור יוצא זרם נוזלי כחול לכיוון הים. התקרבתי עוד פעם לכיוון החוף ואמרתי שיש משהו מוזר, זה היה כתם ענק, שובל ברוחב של 10 - 15 מ' והאורך בערך 50 מ' וזה נסחף עם הזרם לכיוון קרית חיים. בתור אחד שהוביל בעבר חומרים מסוכנים חשבתי שזה משהו מוזר שלא נראה ולא ראיתי אף פעם בתוך הים והתקשרתי למוקד 100 של משטרת ישראל שראיתי משהו מוזר...." (פרוטוקול מיום 16.10.07 עמ' 35 שורות 12 - 20). 23. מסמך ת/22 מתאר שיחה בין אילן שטסל ורני עמיר, מנהל אגף ים וחופים מיום 8.7.05 על פיה סירב שטסל להגיע למפעל בעת האירוע. ומסמך ת/23 עניינו שימוע שנערך למפעל. המסמכים הוגשו בהסכמה ( עמ' 36). 24. העד ישראל אופנהיים (מס' 10) הינו כונן חומרים מסוכנים במשרד להגנת הסביבה. הוא תיאר את ההליכים הקשורים בקבלת היתר רעלים ואופן פעולות הכונן המצוייד ברכב לניטור חומרים מסוכנים (עמ' 37). "".. זה היה ביום שישי בצהריים בין השעות 1 - 2, נקראתי בתור כונן לגשת למפעל, מי שגילה את זה דווקא זיהום ים היות והם הראשונים שנקראו למקום היות והצנור יוצא לים, היה במפעל שוטר של זיהום ים, נורברטו והפקח שלהם שרון, ואני התלויתי אליהם, על הכביש ובחצר המפעל מצאתי שלוליות של החומר שנזל, נכנסנו לתוך החצר, היתה שם מאצרה. הכניסו אותי למפעל, אדון שטסל פגש אותי הוא שאל מה אנחנו רוצים, הוא לא שמח לראות אותנו, אמרנו שזאת חובתנו, אנחנו פה בגלל אירוע של דליפה אנחנו חייבים לבדוק במפעל ולראות מה קרה. אני בדקתי וראיתי את החומר שמכיל כמה חביות, הן היו ליד המאצרה. בתוך חצר המפעל יש מאצרה ולידה היו חביות. בתור המאצרה היה חור, שראו בבירור שהשלולית יצאה דרך החור במאצרה השלולית יצאה מחצר המפעל, יש שם תעלת ניקוז, נשפך פנימה אח"כ זה נכנס לתוך צינור שלא רואים את הזרימה וזורם עד לים". (פרוטוקול מיום 16.10.07 עמ' 38-37 שורות 28-31, 1-7). 25. בחקירתו הוא תיאר את התמונות שצילם ואת מקור החומר שראה. הוא תיאר את מצב הדברים בתוך המפעל ביום 8.7.05. לדבריו ראה חומר בצבע כחול שיצא מחצר המפעל לכביש לתעלת הניקוז בכביש. הוא עקב אחר סימני החומר בתוך המפעל עד שהגיע למיכל הנמצא בתוך מאצרה כאשר המאצרה לא היתה סגורה (פתח בתחתית קיר בטון היה פתוח). על פי הסימון המודבק בהתאם לדרישות החוק בצמוד למיכל, נמצא בו חומר בשם E3492 TANALITH . הוגש באמצעותו ת/26 שהינו SAFETY DATA SHEET המתאר את החומר האמור שהוא קיבל מאת נאשם 3 כחלק מהיתר הרעלים שהיה בידיו (עמ' 40). בנוסף, הוא ציין כי ראה במקום קטע צינור אשר הוליך מהמיכל אל מחוץ למאצרה אשר הוחלף (עמ' 38). 26. בחקירתו הנגדית נשאל העד בעיקר על פתח הניקוז העירוני, דבר שלא נבדק על ידו. כאשר הוצגו לו תמונות הוא זיהה בטעות את תעלת הניקוז של המפעל אשר נמצאת מחוץ לשער כפתח הניקוז העירוני (עמ' 43-46 לפרוטוקול). הסניגוריה ייחסה חשיבות מרובה לעניין זה, לאור העובדה כי קיימות עדויות ישירות ברורות, איני שותף לגישתה. 27. השוטר נורברטו ברסובר (עד מס' 3), שוטר במדור הגנת הסביבה העיד כי שוחח בטלפון עם אילן שטסל וגבה הודעה באזהרה ממנו לאחר שהגיע למקום במהלך האירוע הראשון ביום 8.7.05 ובמועד מאוחר יותר. בהודעתו אישר שטסל את העובדה כי המפעל משתמש בחומר E TANALITH שמקורו בחברת ARCHER מאנגליה לחיטוי עצים ואישר כי צבע החומר הינו כחול וכי מדובר בחומר רעיל ומסוכן בהתאם לחוק החומרים המסוכנים וכי קיימת אפשרות של גלישת החומר מחוץ למפעל אם בור הניקוז של המפעל עולה על גדותיו. הוא אישר גם שיום קודם (לאירוע הראשון) בוצעו עבודות אחזקה והוחלף קטע צינור (הצינור שהוזכר לעיל). מאידך, הוא מסר כי המפעל היה סגור ביום האירוע הנטען וכי המאצרה נועדה לקלוט את החומר במקרה של "קטסטרופה" ובנוסף כי בעת שטיפת הרחבה במפעל לא היתה אפשרות של גלישה או גלישת החומר, למעט כמות זניחה לחלוטין (ת/30 שנגבתה ביום 8.7.05). 28. בחקירה מאוחרת מחודש ספטמבר 2005 הוצגה לשטסל תמונה מס' 6 מת/24 המראה את פתח הפתוח במאצרה. הוא השיב כי אינו יודע מדוע המגוף פתוח כיוון שהוא אמור להיות סגור (ש' 8-12 לת/31). כמו כן, הוגשו באמצעותו מספר מפות עליהן מצויינים המקומות בהם נפתחו שוחות ניקוז ומיקומם של מפעלים אחרים באיזור (ת/32). העד אישר כי הוא עצמו לא בדק כמה שוחות ניקוז יש בין מפעל שטסל לבין השוחה הבאה שסומנה במפה וכי דברים אלו נבדקו על ידי האנשים האחרים שחקרו מטעם המשרד להגנת הסביבה. 29. עד תביעה מוריס שגיא (מס' 11) העיד כי הוא ממלא תפקיד של מרכז חומרים מסוכנים במחוז חיפה. בהכשרתו הוא מהנדס ועוסק מזה 20 שנים בתחום החומרים המסוכנים. הוגשו באמצעותו תמונות שצילם מהאירוע ביום 3.8.05. הוא תיאר את מערכת הניקוז הסתומה של המפעל שנמצאה באותו יום וגרמה לבריחת הנוזלים ממנה (עמ' 52). הוגש גם באמצעותו פרוטוקול שימוע שנערך לנאשמים (ת/35). יצויין עוד ת/33, שם תיאר העד כי את ביקורו מחוץ למפעל ביום 3.8.05 אז ראה שאריות חומר יבש באיזור. מנהל המפעל, אילן שטסל, הופיע והסביר בעת האירוע כי החומר אינו ממפעלו ואז עוד במהלך השיחה, "לפתע הגיע פרץ של חומר כחול שרץ ... מתוך המפעל והגיע לבור האיסוף שליד שער המפעל". לדברי העד, רק נוכחות מנהל המפעל "הצילה" את המצב כאשר הוא מיד הזעיק פועלים לבצע פעולות ניקוי. 30. בחקירתו הנגדית הוא דחה אפשרות ששפכים ממפעל אחר בעל פעילות דומה, כגון "עצי גופר", יגיעו לאיזור של מפעל שטסל בנימוק כי לאותו מפעל מאצרה תת-קרקעית ולכן הוא מסוגל לגרום רק לזיהום תת-קרקעי שאינו יכול להגיע לתעלות לניקוז מי גשם. זאת, לעומת המאצרה של מפעל שטסל שהינה מעל פני הקרקע (עמ' 54). הוא גם הסביר את ההבדל בין הקולטן של מפעל שטסל לבין הניקוז העירוני (שם). הוא ציין עוד כי ננקטו הליכים נגד עצי גופר בגין זיהום קרקע (שם). הוא טען כי מפעל נוסף באזור הפועל באותו תחום, ארנית, סילק את חומרי הארסן מהחומרים בהם הוא עושה שימוש (עמ' 55). הוא נשאל לגבי מספר מפעלים נוספים, אולם שלל את האפשרות שהשפכים שנמצאו באירועים נשוא כתב האישום הגיעו ממי מהם (עמ' 55-56). הוצגו לעד דגימות מהמפעל בהן נמצא ארסן והוא השיב כי הסיבה הינה כי מדובר בדגימות קרקע ולא דגימות החומר ישירות (עמ' 57-58). ביחס לאירוע השני מיום 3.8.05 הוא הסביר כי לא חיפש מקור זיהום ממפעל אחר כיוון שראה בפועל את השפכים זורמים מתוך מפעל שטסל באיזור תעלת הניקוז (עמ' 58). הוא גם התבקש להסביר כיצד ימצא ארסן בשפכים בעוד שחומר הטנליט אינו מכיל חומר זה ואמר: "ש. עיינת בתוצאות האנליזה מפנה לת/2 ות/17. ת. עיינתי בחלקם. ש. המרכיבים שנבדקו בבדיקות המעבדה הם לא המרכיבים מהם מורכב אתנליט שזה החומר לגביו יש היתר רעלים למפעל. ת. כאשר שולחים למעבדה זה לזהות מה שיש בפנים ולא מה שהוצהר. החומר אתנליט רק בשנים האחרונות הוא מביא את זה. להערכתנו עד 05 והלאה והיות ולא סילק כפי שנדרש בזמנו מכל המפעלים לסלק חומרים שהכילו ארסן אלא טען שהוא ניצל את החומר עד תום, וטעם שאף פעם לא מנקה את הדוד כך שהחומר המשיך להדלל בתוך מתקניו עד היום. כך אני בטוח." (פרוטוקול מיום 11.5.08 עמ' 58 שורות 12-20). הוא הסביר כיצד ריכוזי החומר שנמצא מחוץ למפעל שונים מאשר אלו הנמצאים בתוכו: "ש. אומר לך שהיה בחוץ בשלולית החצונית לעומת החומר בתעלת הניקוז של המפעל - פי 30 אלומיניום, ופי 7 נחושת ופי 6 ארסן בחוץ, פי 10 כרום ת. יכול להיות הוא חולף כל פעם על חומר שהוא מתייבש בשמש, שהתרכז בתוך התעלה, כפי שדגמנו את התעלה הסתבר שיש בה ריכו של ארסן, החומר שהיום אצלובריכוז 5 - 7 ארסן יכול להסחוף מהתעלה שלו בפתח המפעל ריכוז יותר גבוה, שזה מהחומר שהתרכז שם והוא אף פעם לא סילק, יש לנו הצהרות שלו שאצלו לא מצבטר חומר רעיל". (פרוטוקול מיום 11.5.08 עמ' 59 שורות 11-16). 32. העד דימיטרי סיקברסקי (עד מס' 7) עובד במפעל בתפקיד מחסנאי. הוא הוסיף מספר פרטים אודות האירוע מיום 3.8.05 ואישר כי באירוע מיום 14.8.05 בור הניקוז של המפעל היה סתום (ת/37). בחקירתו הנגדית טען העובד כי לא ניתן להשתמש בחומר הישן עם החומר החדש (יצויין כי לא מצאתי שהוא נחקר באשר לאפשרות עירבוב בין החומרים כתוצאה מאי פינוי שאריות החומר הישן) (עמ' 52). 33. חוות דעת מומחה נמסרה על ידי ד"ר אילן מליסטר, מרכז הועדה למתן היתרי הזרמה לים. חוות דעתו מנתחת את תוצאות הדגימות שנמסרו למעבדת "בקטוכם". חוות הדעת התבססה על בדיקת המזהמים: נחושת, ארסן, ובורון, כולם חומרים רעילים לאדם, לחי או לצומח אף בריכוזים נמוכים. המומחה ניתח גם את הרכבו של החומר TANALITH. הוא מצא כי: "3.1 מקור הזיהום: נשתמש במזהמים להלן (נחושת, ארסן, בורון, וצבע) כחומר סימון (tracer) בין המפעל לבין הסביבה והים. בכל הדגימות המוזכרות לעיל בכל המקומות סימון 1-5, נמצאו ריכוזים גבוהים מאוד של נחושת, ארסן ובורון. כמו כן בשני הדיגומים מיום 8.7.05, נמצא צבע כחול הן בשפכים והן במי ניקוז שליד הים... . נזכיר כי החומר TANALITH E צבע כחול (הנגרם מריכוזים גבוהים של נחושת). הואיל ואין במי "מקורות" או ב"שפכים" "רגילים" ריכוזים כה גבוהים של מזהמים אלה ונמצאו 4 מאפיינים ייחודיים כאמור (נחושת, ארסן, בורון וצבע כחול/תכלת) בכל מקום שנבדק... הן בתוך המפעל והן מחוצה לו, אין כל ספק כי השפכים המזוהמים שנמצאו מחוץ למפעל, לרבות בתעלת הניקוז המובילה אל הים, הם ממקור מפעל "שטסל". 3.2 רעילות: א. נחושת, ארסן, בורון וצבע כחול/תכלת. עפ"י הריכוזים שנמדדו..., ניתן לקבוע חד משמעית כי הריכוזים חרגו בהרבה מכל אמות מידה מקובלות, הן ביחס למי שתייה, הן ביחס לתקני סביבה של מי הים, הן ביחס לתקן מי שכפים להזרמה למכון טיהור שפכים והן ביחס לאמות מידה של מנהל NOAA National Oceanographic and Atmospheric Administration]]. שפכים אלה הינם רעילים ביותר. בכל 14 שנים שאני עובד במשרד לאיכות הסביבה, לא נתקלתי בשפכים כה רעילים אשר הוזרמו לסביבה או לים. להלן שיעורי ה"חריגות" מאמות המידה השונות לשפכים שנדגמו בתעלת הניקוז לפני הזרמה לים (סימון 1) ומהקרקע (סימון 4) שנדגם במפעל. נציין כי ה"חריגות" של שפכים שנדגמו מתוך שטח המפעל היו רעילות ומזוהמות עוד יותר. ... 4. סיכום: התוצאות המעבדתיות מראות ללא צל של ספק כי המקור של כל דגימות השפכים שנבדקו הינו מהמפעל "שטסל". ריכוזים כה גבוהים של נחושת, ארסן וקוטלי פטריות גורמים לשפכים שנבדקו להיות מזוהמים ביותר ומהווים "קוקטיל" רעיל ביותר. הריכוזים הינם גבוהים בהרבה מאלו שנמצאו אי פעם בנחל הקישון וכן הגבוהים שהוזרמו לים אי פעם מכל מפעל וזאת מתחילת כניסת החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח-1988 לתוקפו בשנת 1991. על רעילות הארסן אין צורך להרחיב. שפיכת שפכים רעילים באיכות כה מזוהמת אל החוף והים גרמה, ללא ספק, לזיהום ונזק חמור לחוף ולים וכן סכנה מוחשית לבריאות הציבור ולשלומו. 34. בחקירתו הנגדית הסכים המומחה שבחומר טנלית אין מרכיב של ארסן (עמוד 54). כמו כן, הוא אישר שישנם מרכיבים כימיים נוספים בחומר טנלית שלא נבדקו על ידו (בחקירתו הוא חזר והדגיש כי הוא ניתח את הבדיקות ולא ערך אותן (שם). 35. כמו כן המומחה אישר שלא נבדקו החומרים קוטלי פטריות טבוקונזול ופרופיקוזול הנמצאים בטנליט (שם). המומחה הסכים שלא הוצגה בפניו דגימה אנטלית של החומר טנליט וכי אילו היתה בידיו ייתכן והיה מגיע לזיהוי טוב יותר של החומר (עמ' 55). הוא אישר שבבדיקה במאצרה ובשלולית החיצונית נמצא אלומיניום בריכוזים שונים והוא הסכים כי בטנליט אין אלומיניום (עמ' 57). לא היה לו הסבר מהיכן הגיע האלומיניום לדגימות (עמ' 58). הוא הסכים גם כי לא קיים תקן לבורון ביחס לאיכות מי הים בישראל (עמ' 59). 36. העד יקי אוחנה (עד מס' 4), שוטר סיור, הגיש מסמך ת/40, עדות מ- 23.8.05 ביחס לאירוע מיום 8.7.05. לאחר שהוזעק למקום של מוצא הניקוז לים על ידי אדם שראה חומר בצבע כחול זורם בתעלה לים הוא הבחין בתוך התעלה בנוזל בצבע כחול כהה שנשטף לים בכמויות גדולות. הוא אישר בחקירתו הנגדית שהוא ערך את העדות לבקשת הפקחים מהגנת הסביבה. 37. העד אמנון ליבוביץ' (מחליפו של עד מס' 15), מנהל מחלקת רשת ביוב וניקוז בעיריית חיפה, העיד שקו הניקוז שתואר במסמך ת/21 העובר ברחוב חלוצי התעשייה מגיע לים, בהתאם למסומן במפה. בחקירתו הנגדית הוא התבקש להסביר כיצד נוזלים יכולים להיכנס לצינור הניקוז והשיב כי: "מערכת איסוף מי הגשמים בנויה ממערכת קולטנים שעל פני הכביש נראים כמו רשתות ניקוז. כל נוזלים הזורמים על פני הכביש בסופו של דבר נכנסים דרך הקולטנים למערכת הניקוז וזורמים למוצא הצינור" (עמ' 2, פרוטוקול מיום 22.6.08). הוא אישר שכדי שנוזל כלשהו ייכנס לצינור הניקוז הוא חייב לעבור בקולטן ניקוז (שם). הוא גם אישר כי רחוב האיצטדיון מוביל לצינור ברחוב חלוצי התעשייה וכי צינור ברחוב שנקר פינת רחוב חלוצי התעשייה מוביל גם הוא לאותו צינור (שם). הוא לא היה מוכן לאשר שבחודשים יולי ואוגוסט של השנה צינור הניקוז יבש, מכיוון שיש גורמים נוספים כמו מוסכים ומזגנים וכדומה, המזרימים מים בכבישים אשר מגיעים למערכת הניקוז. הוא אישר כי ממפעל שטסל עד לים ישנם 12 פתחים של קולטנים וכי מפינת רחוב האיצטדיון עד למוצא עצמו ברחוב התעשייה ישנם 21 שלוחות (שם). 38. הגב' שרה גרוסמן (עדה מס' 19), מנהלת מעבדות בקטוכם אישרה את הבדיקות ת/2, ת/8, ת/9 ו- ת/12. 39. התובעת ויתרה על עדים 6, 8, 9 ו- 17 שלא אותרו. עדויות הנאשמים 40. בעדותו אישר הנאשם 3, אילן שטסל, כי מפעל שטסל מבצע שימור וחיסון עצים, תהליך המבטיח עמידות עץ בפני ריקבון. הוא תיאר שהמפעל נמצא בחלק המערבי של החלקה ומורכב מ- 4 חלקים עיקריים: דוד לחץ (אוטוקלב) בו מתבצע תהליך שימור בוואקום, חוות מיכלי האגירה בו אוגרים את תמיסת השימור, חלק אחר בו מאכסנים את חומרי הגלם והחלק הרביעי, מסילה עליה מעמיסים את העץ שנכנס לתוך הדוד. עצים שעברו את התהליך מאוחסנים באזור המפעל כאשר הדוד והמיכלים מוקפים במאצרה שנפחה כ- 150% מנפח התמיסה האגורה. הוא העיד שכדי למנוע גלישת חומר לשטח הציבור הקים המפעל מערכת איסוף למקרה חירום. זו המערכת של תעלת האיסוף ומיכלי האיסוף הנמצאים לפני שער המפעל ומעליה שבכה. הנוזל שמגיע אליה במקרה חירום מובל למיכלי אגירה פלסטיים תת קרקעיים משם הוא נשאב חזרה לתוך דוד הלחץ. הוא הסביר שהחומר יקר ולכן אוספים כל טיפה ממנו (עמ' 12). הוא אישר כי החומר בו עושים שימוש במפעל הינו טנליט E תוצרת חברת ARCH כימיקל. לדבריו, השימוש בחומר נעשה באישור המשרד לאיכות הסביבה משנת 2003 כאשר עד לאותו מועד היה חומר בשם טנליט שהכיל ארסן וכרום 6. הוא ציין כי מאותה שנה לא ניתן לייבא את החומר הישן יותר. הוא אישר כי בידיו ובידי המפעל היתר רעלים משנת 1991 שהתחדש כל 3 שנים ואישר כי ההיתר העדכני הרלוונטי שבידיו הינו מיום 5.6.06 (נ/18). 41. הוגש מטעמו נספח נ/19, מכתב מחברת ARCH ובו פירוט חומרים בטנליט E. על פי נ/19 החומר מכיל קרבונט של נחושת כמרכיב פעיל, אולם החומר אינו מכיל בין היתר (למעט רמות רקע): אלומיניום, ארסן, ובורון. הוגש גם נ/20 שהינו אנליזה של החומר טנליט E שבוצע על ידי חברת ARCH ובה אישור שהחומר אינו כולל כרום או ארסן. כמו כן, פורטו אחוזי תכולה לגבי נחושת, טיבוקונוזול ופרופיקונוזול. 42. לדבריו, אין זה אפשרי שהנוזלים בהם המפעל עושה שימוש יגיעו לניקוז העירוני מכיוון שקיבולת המאצרה הינה 150% מסך החומר המוחזק במפעל וגם אם הצליח נוזל לצאת מתחום המאצרה הוא יצטרך לגלוש 30-35 מטר עד לשער המפעל, למלא את תעלת האיסוף, למלא את בורות האגירה, שנפחם 5 ממ"ק ולאחר מכן לגלוש לתחום הציבור, לפנות ב- 90 מעלות לכיוון מערב לכיוון הים, לחלוף על פני קיר בטון ודחסנית אשפה של מאפיית אריאל ואז לפנות ב- 90 מעלות ימינה, לעלות גובה של 10 ס"מ בטון החוסם את השטח בין מאפיית אריאל לכביש ואז להיכנס לקולטן שבדרך כלל חסום וסתום על ידי משטחים ושאר ציוד של מאפיית אריאל. הקולטן הבא נמצא במרחק 150 מ' משם (תמונה נ/13 צילום של הקולטן). 43. גרסתו לאירועים מיום 8.7.05 היתה שהמפעל אינו עובד ביום שישי והוא סגור ונעול. לדבריו "אין נפש חיה ויש חתולים." באותו יום הוא קיבל טלפון לפני הצהריים מאדם "גס רוח" שהורה לו להגיע מיד לחצר המפעל מכיוון שלדבריו גולשים שפכים. שטסל הסביר לו שהמפעל סגור והוא נמצא במקום אחר ו"מה פתאום שפכים". הוא אישר כי לאחר שהתקשר איש משטרה והסביר לו שהוא חייב לבוא הוא הגיע בסביבות 13:30-14:00 וכאשר הגיע לא היה זכר לנוזל או שפך כלשהו, פרט לשלולית בתוך המפעל בהיקף של חצי מטר על מטר, בעומק 2 ס"מ. לדבריו, כל שאר שטח המפעל היה יבש לחלוטין (עמ' 14). 44. ביחס לאירוע ביום 3.8.05 הוא הסביר שהכל קרה שבוע לאחר השימוע כאשר במהלכו דרשו מהמפעל רשימת דברים והמפעל היה מוכן ל"מסדר המפקד", לדבריו, כאשר אחד העובדים אמר לו שאנשים מסתובב מחוץ לשער. הוא פתח על מנת להציג את "הכלה" ואז הוא ראה שפך של חומר גימור לא מתוך המאצרה ומיד הזעיק את העובדים ותוך דקות נעצרה הזרימה, עוד לפני שהגיעה בכלל לתעלת הניקוז. כל החומר נשאב חזרה ולא הגיע לרשות הרבים. לדבריו, "האירוע היה כאילו הצגת תכלית, איך מתגברים על מקרה חירום, דבר שלא היה מעולם , אנחנו הקמנו את המפעל בשנת 1991 ולא היה לנו אירוע כזה מעולם." (עמ' 15). הוא טען שהאירוע נגרם כתוצאה של סדרה של ארבעה שגיות רצופות בהפעלת המתקנים במפעל. בנוסף, הוא טען שהיות והחומר הישן הוא חומצי והחומר החדש הוא בסיסי ערבוב ביניהם יוצר מלח שמשבית את התהליך ולכן אין זה אפשרי להשתמש בשני החומרים יחד. (שם). 45. בחקירתו הנגדית הוא אישר כי צבע השער של המפעל הינו כסוף (עמ' 16). הוא אישר כי פקק הפלסטיק האוטם את המאצרה היה פתוח בעת הכניסה למפעל שלו עם אנשי המשרד להגנת הסביבה ביום 8.7.05 (עמ' 20). ביחס לאירוע מיום 3.8.05 הוא אמר כי חומר פרץ מהחלק העליון של המיכל לאור לחץ לא מתאים ועבר מעל המאצרה (עמ' 20). הוא גם אישר כי החליף קטע צינור דרכו עובר החומר יום לפני האירוע הראשון, ביום 7.7.05 (עמ' 21). הוא אישר שמיכלי האיסוף התת-קרקעיים נמצאים בצד ליד השטח של מאפיית אריאל והניקוז העירוני נמצא לדבריו מרחק משמעותי מהמפעל לכיוון הים (עמ' 22). 46. עד אחר מטעם הנאשמים, אבנר כרמון, הגיש סרט (נ/22) המראה את המתקן הפיזי של המפעל יחד עם סדרת תמונות של המקומות עליהם דובר באירועים נשוא האישומים. ממה שנראה בתמונה מס' 2 לנ/25 הוא טען כי היציאה ממפעל שטסל (מסומן בחץ) נמוכה יותר מאשר פתח הניקוז של העיריה (נמצאת בצד שמאל של התמונה מתחת לעגלה לבנה המוצבת שם) (עמ' 25 לפרוטוקול). הוא הגיש גם תמונות נ/26 בהן מתועדת זרימת נוזלים ממפעל אלומיניום הנמצא במורד ברחוב אחרי המאפיה הצמודה למפעל שטסל לכיוון הים שצולמו מספר ימים לפני עדותו. הוגש גם תשריט נ/29 המראה הבדלי גובה משמעותיים כתוצאה מעצמים בשטח בין מפעל שטסל לבין הניקוז העירוני וכי גובה פני הכביש נמוכים יותר (עמ' 26). כמו כן, הוגשו תוצאות של דגימות כימיות שנעשו בקרקע שפונתה בשנת 2006 שמחוץ למפעל לרמת חובב. בחקירתו הנגדית הוא הצביע על נ/25 תמונות 1-2 וזיהה את מיקום הניקוז העירוני ושער מפעל שטסל. יצויין כי נראה בהן כי אין כל מניעה לזרימה מהמפעל לניקוז, בניגוד לנטען. 47. העד מנחם בר צבי, מהנדס כימאי, הגיש חוות דעת מומחה מטעם הנאשמים. במסגרת חוות דעתו הוא פירט את ההרכב הכימי של החומר E TANALITH. לדבריו, החומר אינו מכיל ארסן בכלל או מתכות כבדות אחרות. הוא טען למספר גדול של פגמים בחוות הדעת שהוגשה מטעם המאשימה והסיק כי אין בסיס לאישומים. עמדות הצדדים בסיכומיהם 48. בא כוח המאשימה סקר את העדויות השונות, וטען כי הוכחו באמצעותן ביצוע כל יסודות העבירות שיוחסו לנאשמים 1 - 3. בין היתר, טענה המדינה כי יש לקבל את חוות הדעת של ד"ר מליסטר במלואה. 49. באי כוח הנאשמים טענו כי לא הוכח מרכיב ההזרמה לים על ידי ראיה ישירה או עקיפה באירוע הראשון. משום מה התמקדה הטענה בעדות העד אופנהיים כאשר נטען כי לא היתה זו עדות ישירה לאור העובדה שהוא הגיע שעות לאחר האירוע. נטען עוד כי תעלת הניקוז בפתח המפעל אינו מגיע לניקוז העירוני אלא לבורות האיסוף של המפעל וכי לאחר שהתגלתה עובדה זו אף יצא בא כוח המאשימה למקום על מנת לבדוק את הבסיס לאישומים. למרות זאת, לא תוקן כתב האישום. 50. נטען כי לאחר מכן ביצעה המאשימה שינוי חזית וניסתה להוכיח כי השפכים מילאו את תעלת הניקוז ומשם זרמו עד שהגיעו לפתח הניקוז העירוני ליד מאפית אריאל. מעבר לטענה כי פרטים אלו היו חייבים להירשם בכתב האישום נטען עוד כי לא הוכח מסלול זרימת השפכים. 51. נטען כי הבדיקה של העד שרון שבדק שתי שוחות ניקוז בלבד, אחת בין המפעל לבין הים בה נמצא נוזל כחול והשניה, במעלה לכיוון השני שם לא נמצא נוזל כחול כאשר נטען כי הבדיקה, שבוצעה על ידיו עם פנס בלבד, לא היתה מספיקה כדי לשלול כי השפך שנמצא במעלה לא היה כחול. נטען כי היו עוד שוחות רבות בין המפעל לבין הים שכל אחת יכלה להיות המקור לזיהום. נטען כי כל הבדיקה לא הגיעה לרף הדרוש במשפט פלילי. הנאשמים טענו כי התקיימו מחדלי חקירה בכך שלא נבדקו מפעלים אחרים באיזור אשר חלקם עושים שימוש באותם חומרים בהם משתמשות הנאשמות. נטען עוד כי עדויות מטעם הנאשמים הפריכו לחלוטין את האפשרות ששפכים יפרצו את המאצרה או יגיעו בהמשך לקולטן העירוני. 52. נטען כי התקיים מחדל חקירה חמור בכך שלא נבדקו מפעלים אחרים עם פוטנציאל להזרים שפכים לאיזור. 53. נטען כי הדגימות שנלקחו היו לקויות, נלקחה דגימה מתחת לשער המפעל ובקצה צינור הניקוז בחוף בלבד בעוד שלא נדגם הכתם הנטען בים או החומר בתוך המפעל. הועלו טענות גם ביחס לטיבה ואיכותה של חוות הדעת בין היתר כי קיים לפי הטענה קשר של 11% בלבד עם החומר של המפעל. נטען כי לא ניתן להוכיח את זהות החומר הפעיל, "טנליט" בו משתמש המפעל מתוך החומרים שנבדקו במסגרת חוות הדעת וכי ביחס למרכיב הארסן, בכלל מדובר בטעות בחוות הדעת כיוון שהמפעל לא עושה שימוש בחומר זה. נטען כי הוכח על ידי עדי הנאשמים כי הטענה שכביכול מקור הארסן בחומר ישן שהוחזק במפעל אינו אפשרי כלל, הן כתוצאה מהעובדה שמספר שנים אין המפעל עושה שימוש בחומר והן לאור התגובות הכימיות שהיו מתחוללות בין שני החומרים, החדש והישן, אילו נמצאו יחד. עוד נטען כי ריכוזי הארסן וחומרים נוספים (כגון אמוניה ואצטון) לא נמצאים בחומר טנליט. נטען עוד כי לא נבדקו כלל מרכיבים מהותיים של החומר E TANALITH המשמש את המפעל כגון 2-אמינו אתינול בריכוז 20% או קוטלי הפטריות, טבוקונזול ופרופיקונזול. נטען עוד כי לא היתה התייחסות להופעת חומרים חדשים בדגימה ליד החוף, כגון אצטון והעלמות האמוניה שנכח בדגימה הקודמת. 54. נטען שהתמונות שהוגשו על ידי המאשימה מתוך המפעל סותרות את הטענה של הזרמת שפכים גדולה כאשר נראה בהן שטח יבש בעיקרו. כמו כן, נטען כי לא הוכח כל אירוע חריג כגון החלפת צינור במחולל האירוע וטענות המאשימה בעניין זה נותרו כסברות בלבד. נטענו טענות בנושא גוון לא נכון של התמונות שהוגשו כראיות. 55. בסיכומו של עניין, נטען כי מחדלי החקירה הרבים יצרו לכל הפחות ספק סביר הפועל לטובת הנאשמים. 56. ביחס לנאשם 3 נטען כי נקט באמצעים הסבירים למנוע את האירועים ועוד כי כלל לא סירב להגיע למפעל ורק סבר כי אין בכך טעם כיוון שהמפעל סגור ובמצב זה אין אפשרות לאירוע חריג. מכל מקום נטען כי כאשר הובהר לו על ידי שוטר כי הוא חייב להגיע הוא עשה כן. 57. ביחס לחוק המים נטען כי לא הוכח היסוד של מחשבה פלילית, הדרושה על פי גישת באי כוח הנאשמים. נטען כי גם הנאשם 3 נהנה מהגנה זו. נטען כי לא הוכחו היסודות של הפרת חוק שמירת הנקיון. נטען כי לא הופרו התנאים המיוחדים של היתר הרעלים וכי מכל מקום לא הוכיחה המאשימה את הפרתם במהלך המשפט ולא התייחסה אליהם בסיכומים, ותחת זאת התייחסה להפרת תנאים אחרים שלא נכללו בכתב האישום. 58. ביחס לאירוע השני נטען כי הגלישה טופלה מיידית או לחלופין כי מדובר בזוטי דברים. ביחס לאירוע השלישי נטען כי לא רק שעובדות העבירה לא הוכחו אלא שהן נסתרו על ידי עדי המאשימה עצמה. דיון השאלות העובדתיות להכרעה 59. מספר שאלות עובדתיות מחייבות הכרעה במקרה הנדון: האם גלשו, נשפכו או הושלכו שפכים ממפעל הנאשמים האם השפכים והפסולת הגיעו לרשות הרבים, למערכת הניקוז ולים מה היה הרכב השפכים והפסולת האם הופר היתר הרעלים האירוע מיום 8.7.05 60. מעדי המאשימה הוכח מעל לכל ספק סביר כי חומר גלש מתוך מפעל שטסל לרשות הרבים, נכנס לניקוז העירוני והגיע לחוף הים. דבר זה עולה בצורה ברורה ביותר מקובץ העדויות שהוגש על ידי המאשימה. 61. אחזור על רצף העדויות והראיות בהתאם לסדרן באירוע, מחוף הים ועד למפעל ובתוכו. העד יוסף שטרנפלד, האזרח שהדיווח שלו חולל את המשך הבדיקות, סיפק עדות מפורשת על חומר כחול שזרם בכמויות ממוצא הניקוז בחוף לתוך הים, שם יצר כתם גדול בסביבות 10:30 בבוקר (השעה לפי ת/40). העד ציין כי הוא נוהג לבוא לחוף ויש בדבריו כדי להגביר את מהימנות דיווחו בעיני היות והוא שם לב לשינוי לעומת היום יום. עדותו היתה מהימנה ומדוייקת (ראו סעיף 22 לעיל). עוד יצויין כי מדובר באדם ללא שום אינטרס (אני מציין את עניין העדר האינטרס לאור טענת הנאשמים כי התביעה "כוונה" אליהם מלכתחילה) שנקלע למקום ודיווח על מה שעיניו ראו. שוטר סיור, פקד יקי אוחנה, שהוזעק למקום בעקבות דיווחו של שטרנפלד ראה גם הוא כמויות גדולות של חומר כחול נשפכות לים ממוצא הניקוז ויוצרות כתם (ראו סעיף 36 לעיל ות/40). גם עדות זו היתה מהימנה ונטולת פגמים. לאחר כמחצית השעה הגיע איש המשרד להגנת הסביבה, פקח ים וחופים, עדי שרון, למקום. אף הוא ראה את הנוזל הכחול זורם לים ממוצא הניקוז כאשר הזרימה לים כבר הפכה ל"דלילה" עד שהגיעה ( סע' 19 לעיל ות/40). הפקח עקב אחר מסלול קו צינור הניקוז (הזורם באופן גרוויטציוני) במעלה רחוב חלוצי התעשיה - עד שהגיע למקום בו היו שפכים בצבע כחול פזורים על הכביש והסביבה. הוא ראה כי מקור השפכים הינו מפעל שטסל. הוא ראה עוד כי השפכים הגיעו מתעלת ניקוז הנמצאת לפני שער המפעל וכי הם זרמו משם לתוך קולטן הניקוז העירוני הקרוב שנמצא לכיוון הים בין מפעל שטסל למאפיית אריאל. הוא חזר ופתח את שוחת הניקוז הבאה במעלה הרחוב מעל למפעל שטסל ונכח כי לא זורמים בצינור שפכים בעלי גוון כחול באותה נקודה ולכן שלל אפשרות של הגעת שפכים כחולים ממקור אחר או נוסף (ת/12, ת/13, סעיפים 19 - 20 לעיל). אציין כי גם עדות זו היתה מהימנה ועקבית. התמונות באותו יום שצולמו בשעה מאוחרת יותר מראות שאריות בלבד מהאירוע שתואר על ידי שלושת העדים הישירים כפי שתואר לעיל. 62. בעדות משעה מאוחרת יותר של הפקח קלוסקי צויין כי כאשר נכנסו למפעל (לאחר שעוכבו לאור סירוב נאשם 3 להגיע למקום) עוד הספיקו לראות סימנים ברורים של עקבות החומר הכחול שזרם מכיוון המאצרה לכביש מחוץ למפעל (ת/5). בנוסף, המאצרה שהקיפה את החומרים המסוכנים במפעל היתה פתוחה ולא אטומה כאשר לא נמצא שסתום פתח ניקוז שנמצא בתחתית קיר המאצרה (עמ' 13 לפרוטוקול). עדות זו היתה מהימנה וברורה. 63. הדגימות מהאירוע מיום 8.7.05 נלקחו על ידי הפקח קלוסקי ממוצא הצינור ליד הים ומשלולית בסמוך לשוחת הניקוז בפתח מפעל שטסל (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 11.7.07, ת/5, ת/6, ת/7, ת/8 ו-ת/9). 64. באשר לפעולות של אילן שטסל, נאשם 3 באותו יום, תחילה הוא סירב להגיע למקום ונאות לעשות כן בהמשך רק כאשר נדרש לזאת על ידי שוטר. הוא העלה טענות שונות ומשונות בעדותו ביחס לעניין זה לעומת עדויות עדי התביעה אשר תיארו בצורה ברורה את סירובו להגיע למקום עד אשר השוטר הורה לו לעשות כן (ראו עדות השוטר ברסובר ו-ת/14). בעניין זה איני מקבל את גרסת הנאשם והנני מעדיף את גרסת עדי התביעה כמשקפת את מהלך הדברים. מדובר בעדויות פשוטות וברורות, לעומת ההסברים הדחוקים שנשמעו מפי הנאשם 3. יש לזכור כי היה ידוע לכל המעורבים, ובייחוד לנאשם 3, כי מדובר במפעל המחזיק כמויות נכבדות של חומרים מסוכנים. לא יעלה על הדעת כי כאשר מדווח לנושא משרה במפעל כאמור על ידי אנשי רשות כי קיים חשש לבריחת חומרים מסוכנים מחוץ למפעל כי הוא יסרב להגיע מיידית למקום. מסקנתי הינה כי נאשם 3 סירב להגיע למקום ועיכב את הגעתו על מנת לסכל את החקירה המתנהלת, או להכביד עליה. 65. באשר לאירוע השני מיום 3.8.05, אין צורך להרבות מילים ומספיק שאפנה לעדויות העדים איילון, שגיא וקלוסקי אשר תוארו לעיל. העד מוריס שגיא שתיאר "פרץ של חומר כחול" שגלש מהמפעל בעת הביקור. הדברים נראים בבירור בתמונות ת/18 שהוגשו ובהתאם לעדויות המהימנות של עדי התביעה ברור שהחומר הגיע לרשות הרבים. טענת הנאשמים שטיפלו באירוע ממילא מתייחסת רק לשלב האחרון ויש לציין כי עדי התביעה ציינו כי תעלת הניקוז של המפעל שהיתה אמורה להוביל חומר שנשפך אל מיכלי איסוף היתה מלאה עד אפס מקום כאשר באירוע האחרון ביום 14.8.05 התברר כי המערכת סתומה. העדים איילון וקלוסקי תיארו כי השפכים הכחולים הגיעו לתוך הניקוז העירוני (ראו סעיפים 14-16 לעיל). 66. באשר לאירוע השלישי, ממזכר ת/11 עולה כי מדובר באירוע מינורי אשר בעקבותיו התגלה כי המעבר בין שוחת הניקוז שמחוץ למפעל למיכלים התת-קרקעיים האמורים לקלוט את החומרים היה סתום לחלוטין (ת/11 ועדותו של הפקח קלוסקי). תיאור אירוע זה בכתב האישום דמה יותר להערת אגב אשר נועדה להסביר את האירועים האחרים מאשר התרחשות המצדיקה כתב אישום. בנסיבות, הוא אינו אלא רקע לאירועים האחרים. 67. מסקנתי ביחס לאירוע הראשון מיום 8.7.05, המבוססת על שרשרת הדוקה של עדויות ישירות ומהימנות הינה כי שפכי מפעל שטסל שצבעם כחול זרמו משטח המפעל אל רשות הרבים, הגיעו לניקוז העירוני ומשם לים בכמות שהיתה מספקת לזרום בניקוז העירוני לאורך כ-500 מטרים של רחוב חלוצי התעשיה וליצור כתם גדול בים שנצפה על ידי עובר אורח ושוטר. 68. ביחס לאירוע השני מיום 3.8.05 מסקנתי, שוב בהתבסס על העדויות הישירות שנשמעו ופורטו לעיל, הינה כי שפכים בגוון כחול שמקורם במפעל שטסל הגיעו לרשות הרבים ולניקוז העירוני. 69. את ההתייחסות לחלקים המדעיים של פרשת התביעה אחלק לשנים. באשר לממצאים עובדתיים- מדעיים הנני מוצא לנכון להעיר את הדברים הבאים: מקובלות עלי מהימנות הדגימות שנלקחו במועדים 8.7.05 ו-3.8.05 על ידי נציגי המשרד להגנת הסביבה, הן ביחס לאופן ביצוע הדגימות, והן ביחס לשימורן וניתוח התוצאות על ידי מעבדת בקטוכם. למען הסדר יש להבהיר אי-בהירות הנובעת מהטבלה הנמצאת בעמ' 2 לחוות הדעת, ממנה יכול להיווצר הרושם כי בימים 8.7.05 ו-3.8.05 נלקחו שתי הדגימות המסומנות '1' מאותו מקום. יובהר כי בניגוד לרושם המתקבל מחוות הדעת, הדגימות שסומנו "מי נקז המשך רחוב התעשיה" אינן מאותו מקום, כאשר ביום 3.8.05 הדגימה נלקחה באיזור מפעל שטסל בעוד שביום 8.7.05 הדגימה נלקחה בסמוך לים (ת/1). 70. כזכור, נלקחו דגימות מהמקומות שלהלן: ביום 8.7.05, דגימה משלולית בשוחה ביציאה מהמפעל ודגימה ממי הנקז ברחוב התעשיה במוצא לים (ת/8, ו-ת/9 ו- ת/5 , ת/6). דגימות אלו קיבלו סימונים 2 ו- 1 בהתאמה במסגרת חוות הדעת ת/39. ביום 3.8.05 נלקחו ארבע דגימות: משלולית בתוך שטח המפעל, מהמאצרה, מחוץ למפעל אחרי השוחה, ומבור האיסוף אליו אמורים היו לזרום השפכים מהתעלה שמחוץ לשער (ת/1). דגימות אלו קיבלו סימונים 1-4 בחוות הדעת ת/39. 71. ביחס לחוות דעת המומחה של התביעה של ד"ר מליסטר, שניתחה את משמעות הממצאים בשטח האירועים, מקובלים עלי הדברים הבאים: כי בשפכים בכל נקודות הדגימה בכל התאריכים נמצאו ריכוזי מתכות ארסן ונחושת אשר חרגו באופן משמעותי מרמות רקע או רמות מותרות במי ים, מי שתיה, ולגבי נחושת גם מהיתר שניתן למפעל אחר לצורך הזרמה לים (ראו טבלה בעמ' 2 לת/39). לגבי בורון לא פורטו תקנים, אולם צויין כי הריכוז המותר במי שתיה על פי המלצת ארגון הבריאות העולמית הינו נמוך בהרבה מזה שנמצא בשפכים ומהריכוז המותר לשימוש בהשקיה בלתי מוגבלת על פי "ועדת ענבר". מסקנות אלו עולות בצורה הגיונית מחוות הדעת ומגובות בהפניות בהערות השוליים ולא נסתרו בחקירה הנגדית או בחוות הדעת שהוגשה מטעם הנאשמים. 72. בנוסף, אציין כי מקובלות עלי קביעותיו של המומחה מטעם התביעה באשר לרעילות הרבה של המתכות נחושת וארסן בריכוזים שנמצאו בנקודות הדיגום וגם (במידה פחותה) לגבי הבורון (עמ' 4 לחוות הדעת והציטוטים שלעיל). כתוצאה, מקובלת עלי מסקנתו כי השפכים שנבדקו ונמדדו "... הינם רעילים ביותר." הנני רואה מקום לחזור על כך שהמומחה ציין כי, "בכל 14 השנים שאני עובד במשרד לאיכות הסביבה, לא נתקלתי בשפכים כה רעילים אשר הוזרמו לסביבה ולים." 73. המומחה הניח כי נעשה שימוש בחומר TANALITH E בהתאם למפרט היתר הרעלים משנת 2002 שנמסר לידיו (ראו ה"ש 5 לחוות הדעת). הוא ציין כי בחומר זה נמצאים ריכוזים גבוהים של נחושת קרבונט וחומצה בורית ועוד חומרים רעילים כגון TEBUCONAZOLE ו- PROPICONAZOLE שהינם קוטלי פטריות. 74. המומחה הסביר כי הצבע כחול שנצפה מתאים להרכב החומר וכי לחומר TANALITHE E צבע כחול. הוא הסיק שמכיוון שבמי מקורות (מקור המים היחיד של המפעל) או בשפכים רגילים אין ריכוזים כה גבוהים של חומרים אלו ונמצאו "ארבעה מאפיינים ייחודיים" של חומר ה- TANALITH E , "אין כל ספק כי השפכים המזוהמים שנמצאו מחוץ למפעל, לרבות בתעלת הניקוז המובילה אל הים, הם ממקור מפעל שטסל." (עמ' 4 לחוות הדעת). 75. המומחה קבע שלוש מסקנות משולבות בחוות דעתו: כי החומרים שנמצאו במפעל ובשפכים הינם מסוכנים ביותר; כי על בסיס ארבעה אפיונים ייחודיים של השפכים הגיעו השפכים של המפעל לרשות הרבים, לניקוז העירוני ולים ועל סמך אותם איפיונים כי מדובר בחומר TANALITH E. 76. חוות הדעת מטעם הנאשמים ציינה כי טעה ד"ר מליסטר כאשר התייחס לחומר ארסן כסימון (tracer) לזיהוי חומר הטנליט היות וטנליט אינו כולל ארסן (עמ' 3 לחוות דעתו של המהנדס הכימאי מנחם בר-צבי). המומחה מטעם הנאשמים המשיך והסיק כי כאשר זוהו שני חומרים בלבד הנמצאים בטנליט ומכיוון שבאיזור מפעלים אחרים העושים שימוש בחומרים הכוללים מרכיבים אלו, לא היה זיהוי מספיק של ה-TANALITH E, בייחוד כאשר ניתן היה לבצע בדיקות נוספות אשר יזהו בצורה טובה יותר את החומר (עמ' 3 לחוות הדעת). יצויין כי גם ד"ר מליסטר הסכים בחקירתו הנגדית כי ניתן היה לזהות טוב יותר את החומר (עמ' 55 לפרוטוקול מיום 18.5.05). בנוסף, ציין המומחה כי לא ניתן הסבר לכך שנמצאו ריכוזים שונים של החומרים שנבדקו בכל הבדיקות כאשר מיהול במים אינו משנה את יחסי הריכוזים (שם). הוא גם העיר כי בבדיקות נמצאו ריכוזים גבוהים יותר של ארסן ובורון מחוץ למפעל מאשר בתוכו (יוער כי המומחה לא דייק בעניין זה ומדובר בבדיקה מיום 3.8.05 בלבד). הוא הסיק כי אין אפיון פרופורציונאלי של שלושת המרכיבים. ביחס לבדיקה מיום 8.7.05 הוא העיר כי אין זהות בחומרים וכי הוסף חומר אצטון בנקז שלא הופיע בדיגום ליד המפעל. הוא ערך גם חישובים אודות כמות החומר הנדרש לזרום לאורך הרחוב ולהגיע לים והסיק כי אין במפעל כמות כזאת אשר מהווה בעצם התצרוכת השנתית שלו (עמ' 6 לחוות הדעת). כמו כן הוא השיג על גוון הצבע שזוהה (עמ' 8 לחוות הדעת). בסופו של עניין, לאחר שהוא השווה ניתוח כימי של חומר ה- TANALITH E שנמסר על ידו למעבדה הוא הגיע למסקנה כי ד"ר מליסטר לא בחר בסימונים מספיקים וכי אין התאמה חד-ערכית בין האנליזות של השפכים לבין החומר. 77. בחקירתו הנגדית השיב ד"ר מליסטר לטענת הפערים בריכוזים כי אין כל הפתעה בדבר כי חומר הטנליט הינו החומר המרוכז וכי, "יש עוד שפכים במפעלים וכל מה שיוצא בסוף יכול להיות ריכוז נמוך יותר מהחומר המקורי .... " (עמ' 56 לפרוטוקול מיום 18.5.08). ביחס לשוני בריכוזים הוא ציין בחקירה הנגדית כי אין משמעות להשוואה בין נקודות הדיגום השונות כיוון שישנן השפעות כגון הצטברות חומרים או הוספת חומרים וכי לא ניתן לדעת אם לא התערבבו בחומר הטנליט שפכים אחרים (עמ' 58). העד מוריס שגיא, מהנדס וממלא תפקיד של מרכז חומרים מסוכנים במחוז חיפה של המשרד להגנת הסביבה, בתשובה לשאלה בחקירה הנגדית סיפק הסבר להמצאות ארסן בשפכים. הוא הסביר כי תוצאות המעבדה מראות איזה חומרים נמצאים בשטח המפעל בפועל ולא איזה חומרים הצהיר המפעל שהינם ברשותו. על סמך תוצאות הבדיקות הוא העריך כי מפעל שטסל לא ניקה את הארסן ממתקניו ונותרו בהם שאריות חומר זה מתקופות מוקדמות יותר בהן נעשה שימוש בחומר זה בהיתר וכך גם בשטח המפעל (עמ' 58-59 לפרוטוקול מיום 11.5.08). הוא הסביר גם כי חומרים מסוכנים שהיו בשימוש המפעל בתקופות שונות יכולים להסתפח לשפכים (שם). 78. לא כל מסקנות חוות הדעת של התביעה מבוססות. אין מחלוקת כי מדובר בחומרים מסוכנים ביותר ובנקודה זו חוות הדעת מבוססת היטב והנאשמים אף לא חלקו על כך בצורה רצינית (למעט בנושא העדר תקן לבורון שאינו במחלוקת אולם, העדר תקן אינו מבטל את הסיכון ממנו). כמו כן, בכוחה של חוות הדעת להוכיח כי בדגימות שבוצעו נכחו חומרים מסוכנים בריכוזים משמעותיים ביותר במקומות שנדגמו. לעומת זאת, אין אני מקבל את המסקנה כי ניתן היה לזהות את חומר הטנליט על פי הרכבו המוצהר. ראשית, ארסן שהוגדר בטעות כחומר מסמן אינו נמצא בטנליט. שנית, לא נדגם החומר שהיה במיכל עליו היה מודבק הסימון כי הוא מכיל טנליט. יוער כי אין בהעדר הזיהוי של החומר המוצהר משמעות רבה לעניין האישומים. יוער עוד כי כתב האישום לא ייחס לנאשמים הזרמת טנליט במפורש. 79. הוכח כי השפכים מהמפעל הגיעו לרשות הרבים ולים, אולם ההוכחה היתה באמצעות עדויות ישירות שפורטו לעיל שכללו שלילת מקור אחר. חוות הדעת וניתוח הדגימות מבהירות כי השפכים כללו חומרים מסוכנים. העובדה כי בבדיקות מיום 8.7.05 הריכוזים של כל המזהמים שנבדקו נמצאו גבוהים ביותר בסמוך למפעל ובריכוז מופחת ליד הים עולה בקנה אחד עם המסקנה כי מקור השפכים במפעל. מחקירת עדי התביעה עלה כי ייתכן ושפכים מזוהמים ממפעלים נוספים זרמו בניקוז העירוני במועדים כאלה ואחרים וכי ישנם מקורות נוספים פוטנציאליים של חומרים מסוכנים באיזור התעשיה אשר יכולים להגיע לניקוז העירוני. מוטב היה, למען הסדר, אילו נדגמה גם נקודת הניקוז במעלה הרחוב מעל המפעל במקום שהעד שרון דיווח כי כבר לא ראה שפכים כחולים. אולם אין בכך כדי להשפיע על המסקנה המבוססת כי חומרים מסוכנים שהיו במפעל זרמו בכמויות גדולות מחוצה לו ואל הים באירוע הראשון ובאירוע השני אל הניקוז העירוני. 80. המקרה משלב בין העדויות הישירות אודות זרימת השפכים, וראיות מדעיות נסיבתיות ביחס להרכבם כפי שנבדק, וחוות הדעת המלמדת על מידת רעילותם. מכלול הראיות הוכיח את עובדות כתב האישום ברמה הדרושה במשפט פלילי: כי הופרו או לא קוימו התנאים של היתר הרעלים - בנסיבות מחמירות; כי חומרים מסוכנים שמקורם במפעל הגיעו לרשות הרבים, לניקוז העירוני ולים באירוע מיום 8.7.05 באופן שנגרם נזק חמור לים ולרשות הרבים בנסיבות מחמירות ולניקוז העירוני באירוע השני מיום 3.8.05. אין זה נדיר כי במשפט פלילי יהיה שילוב בין ראיות מדעיות לבין ראיות ישירות והשאלה תמיד תהיה אם במכלול יש כדי להוכיח את האישומים מעבר לכל ספק סביר (ראו: ע"פ 524/77 רפאל מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 682, 688; ע"פ 9724/02 מורד אבו-חמאד נ' מדינת ישראל, פד נח(1) 71, 96). במקרה הנדון התביעה עברה בנקל את הסף הנדרש והפגמים עליהם הצביע המומחה מטעם הנאשמים אינם משפיעים על מסקנה זו. 81. עוד אעיר כי במהלך ניהול ההליך התנגד בא כוח הנאשמים פעמים רבות לאופן הצגת ראיות התביעה. ההתנגדויות השונות גזלו זמן דיוני רב. למרות זאת, לא מצאתי כל הסתמכות עליהן בסיכומים ועל כן לא ברורה לי תכלית ההתנהלות במהלך הדיון. העבירות זיהום מים 82. זיהום מים מוגדר בסעיף 20א לחוק המים, תשי"ט-1959 כ - "שינוי בתכונותיהם של מים שבמקור מים מבחינה פיסיקלית, כימית, אורגנולפטית, ביולוגית, בקטריולוגית, רדיואקטיבית או אחרת, או שינוי הגורם שהמים יהיו מסוכנים לבריאות הציבור, או עלולים לפגוע בחי או בצומח, או פחות ראויים למטרה אשר לה הם משמשים או נועדו לשמש". במקרה הנוכחי השינוי היה כימי במים אשר גם גרם להם להיות מסוכנים לבריאות הציבור ולחי וצומח. 83. ניקוז עירוני מהווה מקור מים על פי ההגדרות בחוק. סעיף 2 לחוק המים מבהיר כי מקורות המים מגוונים מאד: "מקורות המים לענין חוק זה הם המעינות, הנחלים, הנהרות, האגמים ושאר זרמים ומקווים של מים, בין עיליים ובין תחתיים, בין טבעיים ובין מוסדרים או מותקנים, בין שהמים נובעים או זורמים או עומדים בהם תמיד או לפרקים, לרבות מי ניקוז ומי שופכין." 84. סעיף 20א. לסימן א1 לחוק העוסק במניעת זיהום מים חוזר ומדגיש כי מקור מים הוא: "... כמשמעותו בסעיף 2, לרבות מובילי מים פתוחים או סגורים, מאגרי מים ותעלות ניקוז; על כן, לא יכולה להיות מחלוקת כי תעלת הניקוז העירונית מהווה מקור מים אשר זוהם באירועים מיום 8.7.05 ומיום 3.8.05. 85. באשר למצב הנפשי הדרוש לביצוע עבירה של זיהום מים, במועד ביצוע העבירות חייב הדין כוונה פלילית ברמה של פזיזות (ע"פ(חי') 1162/04 המשרד לאיכות הסביבה מחוז חיפה נ' המועצה המקומית דלית אל כרמל (נבו, 11.7.04) בסעיף 5.3 לפסק דינו של השופט דר. זאת, לעומת המצב לאחר תיקון מס' 25 לחוק המים בשנת 2008 שהגדיר את העבירה כעבירה מסוג אחריות קפידה). נאשם 3, שהיה האורגן הפעיל והקובע בנאשמות 1 ו-2 הפגין מצב נפשי של פזיזות לכל הפחות, והדברים משתקפים היטב מהעדויות שנשמעו. זיהום ים 86. על פי הממצאים שקבעתי הנאשמים הזרימו שפכים לים בתאריך 8.7.05 בניגוד להוראות החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח-1988. עבירה של זיהום ים ממקור יבשתי מחייבת כוונה פלילית של רשלנות בלבד וכאמור לעיל, הוכח קיומה של כוונה פלילית בדרגה גבוהה יותר (ראו סעיף 6(א) לחוק מניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים). השלכת פסולת ברשות הרבים 87. על סמך הממצאים העובדתיים שקבעתי לעיל, הפרו הנאשמים את הסעיפים של חוק שמירת הניקיון שיוחסו להם על פי כתב האישום. הפרת תנאים שניתנו בהיתר רעלים 88. הנני מוצא שהנאשמים הפרו את התנאים המיוחדים בהיתר הרעלים (ת/36) בכך שבניגוד לאמור בסעיף ב. 5, בעל היתר הרעלים לא החזיק או הפעיל את העסק באופן שתצמצם פליטת הרעלים לסביבה, ולפי סעיף ד 16.3 לא היתה המאצרה אטומה באופן כזה שתמנע לחלוטין דליפה לסביבה ובניגוד לסעיף א 2.1.2 שמגופת המאצרה לא היתה סגורה. עוד יצויין כי סעיף 5 לתנאים המחייבים שהוצאו בעקבות סיור ביום 5.12.02 שהוספו להיתר ביום 20.1.03, קבע כי "יש לאחסן את החומר המשמש לחיסון עצים (באחסנה ובמתקן) במאצרה, ולמנוע, בכל מקרה, גלישתו לביוב". אחריות נושא משרה 89. הנאשם 3 הינו נושא משרה בנאשמות 1 ו-2, בהתאם למעמדו הפורמלי ותפקידו בפועל (ראו בין היתר, עמ' 11 לפרוטוקול מיום 22.6.08). מעמדו הטיל עליו חובות נושא משרה בהתאם לכל אחד משלושת החוקים שבהפרתם הואשמו הנאשמות 1 ו-2. לאור קביעותיי ביחס לממצאים העובדתיים, לרבות ההערות בנוגע לפעולות שננקטו על ידי הנאשם 3 לאחר שנדרש להתייצב במפעל ביום 8.7.05, הגעתי למסקנה כי הנאשם 3 לא מילא את החובות המוטלות עליו בכל אחד משלושת החוקים והפר את סעיף 20 כב לחוק המים, סעיף 6א לחוק מניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים וסעיף 15(א) לחוק שמירת הניקיון. סיום 90. על בסיס הראיות שהוצגו, שוכנעתי כי המקרה בפניי בו הוזרמו חומרים מסוכנים לרשות הרבים, למערכת הניקוז ולים תוך כדי הפרת היתר הרעלים שניתן לנאשמים - חריג בחומרתו. הנני מרשיע את הנאשמים בכל העבירות שפורטו בכתב האישום ביחס לאישומים מיום 8.7.05 ו-3.8.05. מפעל