פסק דין עניינו של ערעור זה בפירוש הוראות חוק עזר לחיפה (שמירת הסדר והניקיון), התשמ"ב- 1982 (להלן: "חוק שמירת הניקיון" או "החוק") בסוגית האחריות לסילוק מפגע. המערערת היא עמותה העוסקת בניהול מתקני ספורט עבור עמותת מכבי חיפה - כרמל. בין היתר בבעלותה מבנים ומקרקעין בקרן הרחובות שבתאי לוי ולבונטין שבחיפה. מבנים ומקרקעין אלו יכונו להלן "הנכס". בעבר שימש הנכס הנ"ל לצרכי פעילות ספורט ואולם זו הועתקה למקום אחר והנכס הושכר לגופים מסחריים שונים המקיימים במקום פעילות מסחרית. העיריה הבחינה כי מצטברת אשפה בנכס הנ"ל. בעבר אף פנתה לגופים המסחריים המחזיקים בנכס כדי שידאגו לנקיונו. משלא בוצעו פעולות ניקיון ונוצר במקום מפגע דרשו פקחי העיריה מהמערערת לנקות את הנכס. המערערת הסכימה תחילה לנקות את הנכס על אף שלטענתה אין היא נושאת באחריות לעשות כן ואולם משחזרה הדרישה לניקיון פעם נוספת סירבה לעשות כן. המערערת הועמדה לדין בעבירה לפי סעיף 5(ב) לפי חוק שמירת הניקיון והורשעה ונגזר עליה קנס כספי בסכום כולל של 1980 ₪. הערעור מתמקד בשאלה אחת בלבד והיא אחריות המערערת לסילוק המפגע בהתאם לדרישה שהופנתה אליה. סלע המחלוקת נעוץ בפירוש הוראות חוק שמירת הניקיון הרלוונטיות ובחלוקת האחריות בין המחזיק בנכס לבעליו. כדי להבהיר את המחלוקת יובאו להלן הסעיפים הרלוונטיים בחוק הנ"ל כלשונם (כל ההדגשות שבסעיפי החוק שיובאו להלן הוספו. ר.ש.): פרק ב' בחוק עוסק במניעת מפגעים וביעורם. סעיף 2 לחוק שעניינו "איסור גרימת מפגע" קובע כדלקמן: " (א) מי שהוא בעל נכס או מחזיק בו חייב להחזיקו באופן שלא יתקיים בו מפגע. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) נכס שהוא דירת מגורים, חייב המחזיק בה להחזיקה באופן שלא יתקיים בה מפגע." סעיף 3 שעניינו "אחריות לסילוק מפגע" קובע כי: " מי שהוא בעל נכס או מחזיק בו חייב להסיר, לתקן, לסלק מיד מפגע שנתגלה בנכס." סעיף 4 מטיל את החובה ביחד ולחוד על בעלים ומחזיקים בקובעו: " היו בנכס יותר מבעל אחד או יותר ממחזיק אחד, יחול האמור בסעיפים 2 ו-3 על כולם יחד ועל כל אחד מהם לחוד." סעיף 5 שעניינו בהודעה על סילוק המפגע קובע כדלקמן: "(א) המפקח רשאי בהודעה בכתב לדרוש מכל אדם החייב לסלק מפגע לפי הוראות חוק עזר זה, לסלק את המפגע, וכן רשאי הוא לדרוש מאותו אדם לבצע כל עבודות הנחוצות לשם סילוק המפגע ולמניעת הישנותו בהתאם לפרטים, לתנאים ולמועדים הקבועים בהודעה. (ב) המפקח רשאי בהודעה בכתב, לדרוש מבעל נכס או מחזיק בנכס שבנכסו נמצאו מזיקים, להדביר את המזיקים שבנכסו ולבצע את כל העבודות הדרושות לשם כך בהתאם לפרטים ולתנאים הקבועים בחוק או בהתאם לדרישות המפקח, אולם לא ידביר אדם חולדות, נברנים ועכברושים בחמרים רעילים, אלא באמצעות מדביר חולדות מורשה. (ג) החייב בסילוק מפגע שנמסרה לו הודעה כאמור חייב למלא אחריה. " הגדרת "מפגע" מפורטת בסעיף 1 לחוק וכוללת 38 סוגים שונים של "מפגעים". סעיף 16 לחוק שעניינו "דרישה לניקוי וגידור" קובע כדלקמן: "(א) כל מחזיק במגרש, וכשאין המגרש תפוס - כל בעל של מגרש, חייב לשמור על נקיון המגרש, ולנקותו בהתאם לדרישת המפקח ולהנחת דעתו. (ב) כל מחזיק במגרש, וכשאין המגרש תפוס - כל בעל של המגרש, חייב לגדרו או להקים בו קיר בהתאם לדרישת המפקח ולהנחת דעתו. (ג) מי שהוא מחזיק בבנין או בעל בנין חייב לגדרו בהתאם לדרישת המפקח ולהנחת דעתו, אם סבר המפקח כי הדבר דרוש לשם מניעת מפגע או סכנה לציבור." טענת המערערת היא כי הוראות סעיף 16 לחוק מחייבות את המאשימה לפנות בדרישה למחזיק בנכס ולא לבעלים, זאת כאשר קים ומזוהה המחזיק בנכס. לכן, כך טוענת המערערת, לא היה כל מקום להפנות את הדרישה לניקוי הנכס. סבור אני כי הצדק עם המערערת בכל הנוגע לאופן בו על העיריה לפעול בעניין דרישה לניקיון הנכס, אלא שאין בכך כדי להואיל במקרה שבפני. אבהיר להלן. החוק עוסק בשמירה על הניקיון. פרק ההגדרות שבחוק מפרט סוגים שונים של אי שמירה על הניקיון ו"לכלוכים" שעליהם חל החוק וכן את המונח "מפגע", הכולל, כאמור, 38 סוגי מפגעים שונים. לא כל זיהום ופגיעה בניקיון הוא בהכרח בגדר של "מפגע" כמשמעו בחוק. כל כל "מפגע" הוא בהכרח תוצאה של אי שמירה על ניקיון (ראה למשל מפגעים בהגדרות 16, 17 ו-18). ניתן לראות מהפירוט שבסעיף ההגדרות כי הביטוי "מפגע" מתיחס לתופעות של של גרימת סיכון לציבור ולא רק אי קיום נקיון כדרישת החוק. מכאן גם שתי דרגות שונות של טיפול באי שמירת נקיון. כל עוד מדובר בהיווצרות לכלוך שאינו בגדר של "מפגע" כמשמעו בחוק, כי אז חלות הוראות סעיף 16 לחוק הנ"ל המטיל על העיריה את החובה לפנות למחזיק בנכס כדי שינקה את הנכס. רק כאשר אין בנמצא מחזיק - עוברת האחריות לביצוע הנקיון לבעלים. שונה הדבר כאשר אי שמירת הנקיון גורמת ל"מפגע" כמשמעו בחוק. בשלב זה חלות הוראות סעיפים 2-5 לחוק והעיריה רשאית לדרוש הן מהבעלים והן מהמחזיק לדאוג לסילוק המפגע. במסגרת ההליך בבית משפט קמא וכן בדיון בפני לא חלקה המערערת על קיומו של "מפגע" כהגדרתו בחוק בנכס. יצוין לעניין זה כי סעיף 6 בחוק קובע כי "דעתו של המפקח בדבר קיומו של מפגע תהא ראיה לכאורה לדבר." ניתן היה לחקור את המפקח בנוגע לממצאיו במקום כדי להוכיח כי אותה אי שמירת ניקיון, הגם שגרמה לקיומו של לכלוך בשטח, בניגוד להוראות החוק, לא הגיעה להיות כדי "מפגע" כמשמעו בחוק. דבר זה לא נעשה וכאמור גם בפני לא חלקה המערערת על קיומו של מפגע בנכס. משאין מחלוקת לקיומו של "מפגע" בנכס, כמשמעו בחוק (להבדיל מלכלוך שאינו בגדר "מפגע") כי אז חלה החובה גם על המערערת לפעול לסילוק המפגע, זאת ביחד ולחוד עם המחזיקים בנכס והמאשימה רשאית הייתה לפנות אליה בדרישה לסילוק המפגע ומשלא עשתה כן להעמידה לדין. אשר על כן דין הערעור להדחות. אוסיף עוד, בשולי האמור לעיל, כי כאשר מתחיל להיווצר לכלוך בנכס, עוד קודם להיותו בגדר של "מפגע", ראוי הוא שהעיריה תפנה למחזיק בנכס בדרישה לפי סעיף 16 לחוק ותידע את הבעלים בדבר הדרישה למחזיק ואופן הטיפול של המחזיק בדרישה, זאת כדי שהבעלים יוכל לנקוט מצידו את הפעולות הנדרשות כלפי המחזיק כדי לחיבו בניקוי הנכס, קודם ליצירת המפגע. אי נקיטת הליך כאמור יכל ויקים לבעלים, שאולי לא מודע להעדר שיתוף פעולה של המחזיק בנכס בשמירת הנקיון, טענות הגנה. במקרה שבפני לא נטענה כל טענה מסוג זה מה גם שהמערערת, הבעלים, הייתה מודעת בפועל כי המחזיקים אינם מקפידים בשמירת הניקיון בהתאם לחוק ובעבר אף ניקתה את הנכס. משלא באה בדרישה ברורה למחזיקים ולא חייבה אותם במסגרת היחסים שבניהם להקפיד על קיום הוראות חוק הניקיון ובדרך זו למנוע את היווצרות המפגע, אין לה להלין אלא על עצמה. עוד יצוין כי כאשר דורשת העיריה סילוק מפגע עליה לפרט בכתב הדרישה מהוא אותו מפגע, ואם לא מסולק המפגע לפרט מהוא המפגע בכתב האישום. כאמור - במקרה זה לא חלקה המערערת על עצם קיומו של מפגע ולכן לא מצאתי לנכון להרחיב בעניין זה. בסיכומו של דבר אני מורה על דחיית הערעור. מפגעיםשמירת הנקיוןחוקי עזר