הוראה דיונית או מהותית לדין שני פנים; הפן "המהותי" או "המטריאלי" והפן הדיוני או הפרוצדורלי. בבג"צ 162/80 [2] אמר השופט ש' לוין גם את הדברים הבאים (בעמ' 299): "...לצורך מיון אקדמי גרידא ניתן לומר שכל הוראת דין המתיחסת להרכבתם של ביהמ"ש לפניה אליהם ולערעור על החלטותיהם שיכת לספירת המשפט הדיוני. לעומת זאת הוראות הדין המתיחסות לתוכנן של הזכויות הנדונות שיכות לספירת המשפט המטריאלי". בתחום הפלילי העקרון הוא, כי אין עונשין אלא אם כן מזהירים. על כן קובע הדין חזקה, שאין לדבר חקיקה תחולה למפרע משעת עשיית המעשה, בעוד שלדיני הדיון יש תחולה רטרואקטיבית. ראה ד"נ 25/80 [3]. ההוראות הדיוניות משמשות כלי עזר להבטחתן ומימושן של ההוראות המהותיות. שאלת סווג ההוראות הינה חשובה ביותר ועשויה להיות עקרונית במשפט, הסווג עשוי להיות שונה בחתומים שונים של המשפט ולעתים קשה הוא ביותר. ראה מאמרה של השופטת מ' בן פורת. "מבחנים לסווג הוראה בדין כמהותית או דיונית" פורסם בהפרקליט לח .5 בע"פ 290/63 [4] בעמ' 583הסביר השופט זילברג את קשיי ההבחנה בין הדין המהותי והדיוני: "...אך לדעתי ולצערי הרב אין השאלה חדה ופשוטה כל כך, כי ספירת ההשפעה של זוג המושגים האנטיתטיים "מהותי - דיוני" חוצים שתי וערב גורמים ושקולים אחרים, והללו משפיעים אף הם על הפרוספקטיביות או רטרוספקטיביות של חוק ההתישנות החדש..." שינוי הוראה בדין המהותי פועל מכאן ולהבא, ועליה נאמר שהיא "צופה פני העתיד" ולכן היא "פרוספקטיבית", בעוד שהוראה דיונית משנה למפרע את ההוראה שהיתה בתוקף קודם לכן והיא בעלת תחולה "רטרוספקטיבית" או "רטרואקטיבית". הוראה דיונית