חברת ביטוח תבעה חברה בגין הכחשת פוליסת ביטוח שלטענתה לא שולמו עליה פרמיות. פסק דין רקע מונחת בפניי תביעה לתשלום דמי ביטוח. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") ביטחה, לטענתה, את קבוצת נווה צדק בע"מ (להלן: "הנתבעת") בביטוח עבודות בניין וכן ביטחה את בניין הדירות עצמו (להלן: "הבניין"). התובעת הנפיקה פוליסות על שם הנתבעת אולם לא קיבלה את דמי הפרמיה בגין כך. לאחר שפניותיה לנתבעת בבקשה לתשלום לא צלחו, נאלצה התובעת להגיש תביעה זו לבית המשפט. הנתבעת, מצידה מכחישה כל קשר לביטוחים שהונפקו על ידי התובעת. הנתבעת טענה כי כלל לא התקשרה בחוזי ביטוח עם התובעת ולמעשה התובעת פעלה על דעת עצמה. הנתבעת, מששימשה כקבלן ראשי בפרוייקט שיפוץ המבנה, החליטה, לאחר מספר בירורים, כי יש להשית את הביטוחים הנדרשים על קבלני המשנה וכך עשתה. הנתבעת איננה מבינה כיצד הונפקו פוליסות אשר לא הוצגו בפניה עד ליום הגשת התביעה. לעומת זאת, טוענת התובעת, כי הנתבעת, באמצעות סוכן הביטוח, מר לורן, הזמינה את הפוליסות הנדונות. תביעה זו הוגשה כתביעה ממוכנת בפסים של סדר דין מהיר ומשכך פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנאמר בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. דיון לאחר שעברתי על כתבי הטענות, עדויות הצדדים ושאר החומרים המצויים בתיק מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכל לפי הטעמים שיירשמו להלן: הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה. קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364) אכן בתיק זה, כבכל הליך תביעה שיגרתי, התובעת היא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיה מוטל על כתפיה. רמת הנטל היא כמובן זו המקובלת במשפט אזרחי, דהיינו מאזן ההסתברות או הוכחת הגרסה "המסתברת יותר". לאחר ששמעתי הצדדים ועיינתי בראיותיהם, סברתי כי אין להעדיף את גרסת התובעת על זו של הנתבעת. לא שוכנעתי בנכונות גרסת התובעת במאזן ההסתברות וזאת מטעמים אלה: התובעת הציגה בכתב תביעתה את הפוליסות שהונפקו על שם הנתבעת וכן הזמנת ביטוח עבור אחד הביטוחים (ביצוע העבודות הקבלניות) הרשום על דפי חברת הביטוח "הראל" ולא של התובעת. ראוי לציין כבר בשלב זה שלא מדובר בהצעת ביטוח מלאה אלא רק בהזמנה להצעה ויש לפרט בנושא זה: הנספח השלישי לכתב התביעה (לא מסומן) נושא בכותרתו "הצעה לביטוח עבודות קבלניות". מדובר בשלב מקדים להצעת חוזה. על שום מה? לרוב, מציע השירות הינו הראשון אשר נותן את התנאים לפיהן המקבל יכול לקבל את ההצעה או לדחותה ועל פי כך ניתן לדעת האם השתכללה ההסכמה של הצדדים להתקשרות חוזית או לביטול היחסים ביניהם. ישנם מקרים מסויימים, אשר אינם נדירים בתחום הביטוחי, לפיהם לפני שניתנת הצעה קונקרטית מתבצעת "הזמנה למתן הצעה". המקבל האמיתי מתחיל את המשא ומתן עם נותן השירות על ידי הבהרת השירות הרצוי, אם מדובר בשירות, מטלטלין ספציפי וכו'. במקרה הנ"ל ניתנה הזמנה לקבל הצעת מחיר לביטוח העבודות הקבלניות אשר מתבצעות על ידי הנתבעת. דא עקא, לא מדובר בהצעה משוכללת לפיה התובעת היא המקבלת והנתבעת היא המציעה. לא חל במקרה זה היפוך בין הצדדים. נהפוך הוא, התובעת עדיין נמצאת בגדר המציעה והנתבעת נותרה כמקבלת. הצעה קונקרטית לביטוח מחייבת לקיים שלושה תנאים מינימליים - מהות הביטוח תקופת הביטוח דמי הביטוח (פרמיית הביטוח) מבט על הנספח המדובר מלמדנו כי חסר התנאי השלישי להשתכללות חוזה ביטוח, היינו, גובה הפרמייה הנדרשת על ידי חברת הביטוח. למעשה גם מהות הביטוח אינו ברור דיו שכן אין פירוט מדוייק על מה נדרש הביטוח לכסות וכו' שכן כאמור מדובר במידע ראשוני חלקי. רוצה לומר, שהנספח המצורף לפיו התובעת מסתמכת על שכלול החוזה ותנאיו אינו יכול ליצור יחסים חוזיים בין הצדדים שבפני. לכתב התביעה צורפו גם הפוליסות שהונפקו על ידי התובעת. דא עקא, הפוליסות הונפקו חודשים לאחר שהתבקש זאת סוכן הביטוח, מר לורן דוביור, כשבפועל, הנתבעת ביקשה הצעת ביטוח רק לשלושה חודשים. פוליסות אלו לא תואמות את התקופה הנ"ל. באחת הפוליסות אף נכתבה כתובת שגויה של הבניין. במקום האתר הנכון, נרשמה כתובתו הפרטית של מנהל הנתבעת, מר מנואל קונסטבלר. טענה בפניי התובעת כי מדובר בטעות ואם היה מתרחש מקרה ביטוחי הייתה בודקת את הביטוח ומתקנת את המצריך תיקון בהתאם להוראות חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973. הפוליסות הונפקו בחופזה ושינוי הכתובת מעיד על כך. בדיון שבפני העידו מנהל הנתבעת מר קונסטבלר וכן סוכן הביטוח שהתקשר עם התובעת להוצאת הפוליסה. העד מטעם התובעת לא היה אמין בפניי, הטעויות שנרשמו בפוליסות, הזמן הארוך לאחר שהנתבעת ביקשה את הביטוח עצמו והחוסר במסמך מאן דהוא שבו הנתבעת מאשרת את הנפקת הפוליסה מונעים מבית המשפט לקבל את עדותו של מר דוביור כגרסה הנכונה. כמו כן, התובעת לא השכילה להעיד אדם מטעמה בחברת הביטוח, אשר יוכל לסבר את אוזניי בית המשפט על הטעויות והאיחור שבהנפקת הפוליסות ולגבי החוסר במסמך המאשר את הסכמת הנתבעת. כלל ידוע הוא, כי אי הבאת עד העשוי לתמוך בגרסתו של צד, ללא מתן הסבר סביר ומניח את הדעת, מערערת את גרסתו של אותו צד ולפעמים אף שוללת את מהימנותה. בע"א 548/78 נועה שרון נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1), 736, 762-763 נאמר כי: "מעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". מנגד, עדותו של מר קונסטבלר, יחד עם הנספחים שצירף לרבות החוזים שנכרתו עם קבלני המשנה המחייבים אותם לבטח את העבודות שבוצעו במתחם מהווים יחדיו מקשה אחידה וקוהרנטית לגרסת הנתבעת. לאור כל הסיבות הנ"ל, אני דוחה את התביעה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪ + מע"מ. פוליסה