הסכם בין נהגים לאחר תאונת דרכים

שני נהגים חתמו על הסכם שנוסח ע"י סוכן ביטוח. להלן פסק דין בעוסק בהסכם בין נהגים לאחר תאונה: פסק דין 1. התובעת הגישה תביעת שיבוב כנגד הנתבעים בגין תאונת דרכים שאירעה ב 15/03/04 (להלן - התאונה), וגרמה נזק לרכב מסוג רנו, אשר היה מבוטח על ידה בפוליסת ביטוח (להלן - הרנו; להלן - הפוליסה). בגין נזק זה פיצתה התובעת את המבוטח (להלן - המבוטח) בסך כולל של 3,444 ₪ (כולל שכ"ט שמאי ומשוערך ליום הגשת התביעה). נתבע 1 (להלן - הנתבע) נהג בעת התאונה ברכב מסוג טויוטה (להלן - הטויוטה). נוכח הצהרת ב"כ הצדדים בישיבת 11/05/06 (עמ' 6 לפרוטוקול), נמחקה התביעה נגד נתבע 2 ללא צו להוצאות. 2. ב"כ הצדדים חלוקים באשר לאחריות לתאונה ולגובה הנזק. 3. לטענת התובעת, הטויוטה חנה במקום אסור לחנייה ובולט לתוך הכביש, ובעת שהרנו עבר בסמוך אליו, נפתחה הדלת השמאלית של הטויוטה ופגעה בצידו הימני של הרנו. הנתבע טוען כי הרנו סטה מנתיב נסיעתו ופגע בצדו השמאלי של הטויוטה, אשר חנה כדין בצד הדרך. בנוסף טוען הנתבע, כי לצורכי פשרה חתם עם המבוטח ב 12/05/04 הסכם פשרה (להלן - ההסכם), לפיו שילם סך של 1,345 ₪ בגין פיצוי המבוטח על מלוא נזקיו כתוצאה מהתאונה ולפיכך התובעת מנועה כעת מלתבוע אותו בגין הפיצוי שהעניקה למבוטחה. הנתבע מצידו הגיש תביעת צד ג' כנגד המבוטח, בטענה כי נוכח האמור בהסכם, על המבוטח לשפות את הנתבע בגין כל חיוב במידה ויושת עליו במסגרת תביעה זו. 4. התובעת והמבוטח טוענים, כי מטרת ההסכם היתה לשפות את המבוטח אך ורק בגין נזקי ההשתתפות העצמית והפסד הנחת היעדר תביעות, ואין באמור בו כדי למנוע מהתובעת לעתור נגד הנתבע לתשלום הפיצוי בו נשאה. בנוסף, התובעת טוענת כי ההסכם נחתם לאחר שעברה זכות התחלוף אליה (התובעת שילמה למבוטח את תגמולי הביטוח ב 21/04/04) ולכן אין ההסכם יכול לחייבה במסגרת היחסים בינה לבין הנתבע. 5. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, העדויות ועיון בהסכם, שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות: 5.1. האחריות וגובה הנזק - בשים לב לכך שגרסת התובעת לאופן קרות התאונה היתה עקבית (בכתב התביעה, הודעת המבוטח לחברת הביטוח ועדותו בפניי) ולא נסתרה, ולכך שעצם החתימה על ההסכם מהווה הודאת בעל דין של הנתבע בכל הקשור לאחריותו לתאונה, אני קובע כי מלוא האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבע. אשר לנזק - מטעם הנתבע לא הוגשה חוות דעת של שמאי באשר לגובה הנזק. בנוסף, לא נטענה כל טענה מבוססת כנגד חוות דעת השמאי מטעם התובעת ועל כן, אני מאמץ את חוות הדעת מטעם התובעת במלואה (בעניין זה יצוין כי השמאי מטעם התובעת לא זומן לעדות על ידי הנתבע ועל כן יש לראות את הנתבע כמי שמסכים לכאורה לאמור בחוות הדעת; ראה לעניין זה - י' קדמי, על הראיות, מהדורת תשס"ד, בעמ' 667 ואילך). 5.2. ההסכם ההסכם קובע: " אני החתום מטה וינבר יורם... מאשר ומצהיר בזה כי קיבלתי מאת ראיק סלמן עבור תאונה סך של 1,345 ₪ וזאת לסילוק כל תביעותיי ודרישותיי בגין המקרה שארע ביום 15/03/04 ואשר כתוצאה ממנו ניזוק צד ימין ברכבי.... עם קבלת הסך הנ"ל... לא תהיינה לי בעתיד כל תביעות ביחס לכל הקשור מן המקרה המתואר לעיל כנגד הפוגע ". בנוסף, המבוטח הוסיף בכתב ידו הערה כדלקמן: " שמי יורם וינבר... וקיבלתי את מלוא הסכום המגיע לי ואין לי כל טענה נוספת הנוגעת לתאונה המדוברת לא לחברת הביטוח שלי ולא לראיק סלמן ". על פי עדות הנתבע, אשר סוכן הביטוח מטעמו ניסח את ההסכם, מטרת ההסכם היתה לפטור אותו מכל תשלום נוסף למבוטח או לחברת הביטוח במידה ויידרש לכך, לאחר שישלם למבוטח את סך הפיצוי הקבוע בהסכם. בנוסף, בהסכם נכתב במפורש כי הוא נערך לסילוק כל תביעותיו ודרישותיו של המבוטח כתוצאה מהתאונה (בהקשר זה יצוין כי בתביעת תחלוף נכנסת חברת הביטוח בנעלי המבוטח וזכות התחלוף תלויה בקיומה של זכות בידי המבוטח לפיצוי בגין מקרה הביטוח). טענת המבוטח כי ההסכם נועד לפצותו רק על דמי ההשתתפות העצמית והפסד הנחת העדר תביעות לא הוכחה, ואף עומדת בניגוד לאמור בהסכם (בהקשר זה יצוין כי לא הוכח על ידי התובעת שהסכום ששולם למבוטח על ידי הנתבע במסגרת ההסכם מהווה את גובה הנזק העצמי של המבוטח, על אף שניתן היה להוכיח זאת, באמצעות הצגת המסמכים הרלוונטיים מחברת הביטוח). נוכח האמור לעיל, אני קובע כי מטרת ההסכם היתה, שעם תשלום הפיצוי למבוטח על ידי הנתבע, מנוע המבוטח מלתבוע את הנתבע בגין נזקים נוספים אשר נגרמו כתוצאה מהתאונה. 5.3. שלושת התנאים הקבועים בסעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן - החוק), הדרושים להקמת זכות התחלוף של התובעת, התקיימו בענייננו (התגבשות חבות חוזית כלפי המבוטח על פי תנאי הפוליסה, תשלום בפועל של תגמולי הביטוח וקיומה של זכות בידי המבוטח לפיצוי בגין מקרה הביטוח; ראה לעניין זה - ע"א 685/81 ליסנסס וג'נרל חב' לביטוח בע"מ נ' בורכרד ליינס בע"מ, פ"ד לח (3) 421, 429). בנוסף, אין מחלוקת כי ההסכם נערך לאחר תשלום תגמולי הביטוח למבוטח על ידי התובעת. סעיף 62 לחוק, מעביר למבטח ששילם למבוטח תגמולי ביטוח את זכותו של מבוטח לפיצוי כלפי צד שלישי. סעיף 62 (ג) לחוק קובע - "קיבל המבוטח מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי שהיה מגיע למבטח לפי סעיף זה, עליו להעבירו למבטח; עשה פשרה, ויתור או פעולה אחרת הפוגעת בזכות שעברה למבטח, עליו לפצותו בשל כך". על כן, פשרה ויתור או פעולה אחרת שעשה המבוטח לאחר קבלת תגמולי הביטוח, דהיינו, לאחר שזכות התביעה כלפי צד ג' כבר עברה למבטח, נתונים למשטרו של סעיף 62 (ג) לחוק. סעיף זה מקנה למבטח תרופה חוזית (פיצויים) כלפי המבוטח (ראה - ע"א 32/84 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' ישראל קרמר ובנו, פ"ד מא(2), 603; ד' מ' ששון דיני ביטוח (תשמ"ט), עמ' 191-190, 187-186). מכאן, כי בעקבות פשרה כזו מאבד המבטח את הזכות לתבוע שיפוי מהמזיק והניזוק הוא שחייב לפצותו (ראה בהקשר זה - רע"א 7817/99 אבנר איגוד לביטוח ואח' נ' קופת חולים מכבי ואח' פ"ד נז(3), 49 ,עמ' 64-65; ע"א 5/87 דוד ליפשיץ נ' שושנה לוי, פ"ד מב (2) 177, עמ' 192-191). 5.4. נוכח האמור לעיל וקביעותיי בסע' 5.2 לפסק הדין, אני קובע כי התובעת מנועה מלהגיש תביעה כנגד הנתבע בגין הפיצוי ששילמה למבוטח בעקבות התאונה, ועל כן דין התביעה להידחות. 6. אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה וכפועל יוצא מכך גם על דחיית ההודעה לצד ג' ומחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין תאונות דרכים כולל מע"מ בשיעור מתון של 3,000 ₪, בהתחשב בכך שדחיתי ההודעה לצד ג' ללא צו להוצאות (התובע וצד ג' יוצגו ע"י אותו עורך דין). תאונת דרכיםחוזה