פסק דין זוהי תביעה לשיבוב הסכום אותו שילמה התובעת, חברת ביטוח, למבוטחה בעקבות תאונת דרכים בה נפגע רכבו של המבוטח ובתאונה היה מעורב רכב נוסף נהוג בידי הנתבע מספר 1 מבוטח בביטוח אחריות כלפי צד ג' אצל הנתבעת 2. המחלוקת היחידה בתיק הנה שאלת האחריות לתאונה . על פי כתב התביעה התאונה אירעה ביום 9/4/03 עת התחיל הנתבע 1 בנסיעה משולי הכביש ללא איתות תוך שהוא גורם לנהג המבוטח אצל התובעת לסטות מסלול נסיעתו , לאבד שליטה ולהתהפך על הכבש. בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים נטען כי , ביום התאונה נסע רכבם כשלפתע הבחין ברכב התובעת נוסע במהירות עצומה בסיבוב אשר במורד דרך פרויד בחיפה . כתוצאה מנהיגתו הרשלנית של נהג רכב התובעת איבד זה שליטה על רכבו והתהפך בצדי הדרך " עד כאן גרסת הנתבעים . לצדדים העידו רק הנהגים שנהגו ברכבים, הוגשו מסמכים ותרשימים. עד התביעה מעיד כך: " אני נסעתי בכביש פרויד בחיפה מהחלק העליון שלו לחלק התחתון ,נסעתי מלמעלה למטה הכביש הוא בירידה ובעיקול יש שני נתיבים לכל כיוון .... אני עמדתי קודם. בתחילת הירידה רמזור... ראיתי רכב חונה בשולי הכביש במפרצון של תחנת אוטובוס. התחנה היתה בשולי הכביש... " בנקודה זו של "טרם תאונה " מעיד הנתבע : " עמדתי בתחנת האוטובוס כי הייתי צריך לדבר בטלפון ולעיין בכמה מסמכים , ולכן נעמדתי בצד , כאשר סיימתי את השיחה רציתי להשתלב בתנועה ...." אם כן ישנה הסכמה בין שני הנהגים כי טרם התאונה רכבו של עד התביעה נסע בכביש היורד מחיפה לכיוון היציאה בדרך פרויד, ואילו רכבו של הנתבע עמד בשולי הדרך בתחנת אוטובוס . מה הלאה עד התביעה "אני הייתי בנתיב הימני .... התחלתי לרדת את הירידה , כאשר הגעתי למפרץ האוטובוס , הרכב הלבן יצא ופרץ לכביש לנתיב שלי ..." הנתבע : " רציתי להשתלב בתנועה. הסתכלתי במראה ומאחור ראיתי רכב במרחק גדול ממני בנתיב השמאלי והשתלבתי ......" אם כן גם לגבי הפעולה הבאה , אין מחלוקת בין הצדדים כי רכבו של הנתבע החל לעלות על הכביש , מטבע הדברים על הנתיב הימני ממצב של חניה בצד הדרך, כאשר יש תנועה זורמת מאחור . אלא שהנתבע טוען כי רכבו של עד התביעה נסע במהירות מופרזת, בדרך מעוקלת "והוא כנראה לא ידע שהכביש מתעקל" והוא איבד את השליטה על רכבו , ללא קשר להשתלבותו של הנתבע. באשר לפעולות של עד התביעה מרגע שראה את רכבו של הנתבע 1 מנסה להשתלב " הרכב הלבן יצא ופרץ לכביש לנתיב שלי . כדי למנוע תאונה הסטתי את ההגה שמאלה . למזלי יש גדר הפרדה שאני לא יעבור לצד השני של הכביש. כאשר ראיתי כי אני יותר מדי קרוב אליה סטיתי ימינה אני לא הצלחתי להשתלט על האוטו והתהפכתי ..." השאלה הראשונה להכרעה , האם אובדן השליטה על רכבו של עד התביעה נגרם כתוצאה מיציאת רכב הנתבע 1 לכביש?,מה שגרם לו "לברוח" ממנו שמאלה ושוב ימינה , לאבד שליטה ולהתהפך כגרסת התביעה , או שעד התביעה נסע בנתיב השמאלי במהירות מופרזת, וללא קשר עם כניסת הנתבע 1 לכביש, איבד שליטה והתהפך.? אני מעדיף את גרסת עד התביעה . אין מחלוקת כאמור כי הנתבע היה במפרץ האוטובוסים לפני התאונה , החל מסיע את רכבו תוך סטיה שמאלה כדי להשתלב בתנועה , תוך כדי עליה לכביש ממפרץ . הסתכל במראה וראה תנועה בכביש , והוא טוען כי ראה רכב בנתיב השמאלי . הנחת היסוד בסיטואציה זו היא כי זכות הקדימה הנה של הרכב הנוסע בכביש, ואילו הרכב המנסה להשתלב, עליו לנקוט בכל אמצע הזהירות שלא להפריע לתנועה ולא לקפח את זכותם של משתמשים אחרים בדרך . הנתבע 1 נהג שלא במידה הראויה של זהירות כאשר עלה על הכביש בשעה שרכבים אחרים מתקרבים מאחור . כמו כן הנתבע 1 הפר את הוראות תקנות 21 , 41 ו 64ב' לתקנות התעבורה . תקנה 21תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (ב) כל עובר דרך חייב להתנהג באופן שלא - 1- 2- (3) יפריע את התנועה ולא יעכבנה; תקנה 41 קובעת 41. אין פניה אלא בבטחה נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש.(ההדגשה שלי ח.י.) ואילו תקנה 64 ב' קובעת (ב) נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חניה לכלי-רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה - (1) יאט ואף יעצור, במידת הצורך, כדי לאפשר להולכי רגל לעבור בבטחה לפני שיעלה על המדרכה או על שול הדרך; (2) יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש. עיון בעדותו של הנתבע בפני , מגלה כי: א- הנתבע מדבר על רכב שנסע בנתיב השמאלי אותו הוא ראה מרחוק לפני שיצא אל הכביש , אך אין כל ראיה או טענה כי אותו רכב שהנתבע ראה בנתיב השמאלי במרחק של 100 מטר הוא רכבו של עד התביעה . קיימת אפשרות שרכב נוסף נסע בנתיב השמאלי אותו ראה הנתבע , אך לא ראה את רכב עד התביעה , או שהוא אכן ראה את עד התביעה שעה שזה סטה לנתיב השמאלי בגלל יציאתו של הנתבע 1 לכביש , ואז עד התביעה היה במרחק הרבה יותר קצר מהמרחק עליו מדבר הנתבע. ב- הנתבע בעצמו מאשר כי אחרי התאונה ראה רכב אחר אחרי רכבו של עד התביעה . דבר זה תומך במסקנתי בסעיף קטן א/' לעיל. ג- הנתבע לא אמר בעדות הספונטנית בפני כי הוא אותת לפני שיצא אל הכביש , והוא מסר עדות לא בטוחה , לא מהימנה, מגמגמת, וניכר היה בדבריו כי לא נוח לו עם הדברים שהוא מוסר בבית המשפט . לאחר ששקלתי את דברי הנהגים, והתרשמתי מהם, אני מעדיף את גרסת עד התביעה על זו של הנתבע, וקובע כי סטייתו של עד התביעה שמאלה, נגרמה בגלל עליה של הנתבע ממפרץ אוטובוסים לכביש . השאלה , האם הדבר נעשה במפתיע בצורה שלא הותירה בידי עד התביעה כל ברירה , לנהוג בצורה יותר בטוחה ? עד התביעה ראה את "הרכב הלבן" של הנתבע ממרחק של כ 100 מטר מאז יצא מהרמזור הקודם. ראה רכב חונה במפרץ אוטובוס, והמשיך בנסיעתו כרגיל . עד התביעה היה אמור לצפות תנועה מצד הרכב החונה , ולהאיט את מהירות נסיעות, או לשמור על מהירות נמוכה, או לעבור לנתיב השמאלי מבעוד מועד ולפני שיאלץ לעשות זאת ע"י התנהגותו של הנתבע . מכל מקום עד התביעה היה חייב לצפור לנתבע ולהזהיר אותו בדבר קיומו של רכבו בנתיב הימני בו נסע . אם כי דרך פרויד , כדברי העדים הנה בירידה ובעיקולים, אך גם בכביש בירידה ובעיקולים ניתן לנהוג בצורה כזו שבמקרה הפתעה , ישלוט הנוהג ברכבו וימנע תאונה . עד התביעה מעיד כי למראה רכב הנתבע סטה שמאלה מנתיב ימין, הגיע למעקה הבטיחות , ראה כי עומד הוא להתנגש בה, ואז סטה ימינה , ובזיגזג זה, איבד שליטה והתהפך. לא נראה לי כי עד התביעה נהג במידת הסבירות והזהירות הדרושה ממנו בנסיבות. אני קובע לכן כי האחריות הבסיסית לאירוע התאונה נופלת על הנתבע 1 , תוך שיוך 30 % רשלנות תורמת לעד התביעה . אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת 70% מהנזק כפי שנקבע בחוות הדעת של השמאי , ושכ"ט השמאי , בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום הסכומים למבוטח ולשמאי, אגרת משפט ששולמה בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה , וכן 17.5% שכ"ט עו"ד ומע"מ כדין על שכר הטרחה . שוליים (כביש)משפט תעבורהאיתות